החיים אחרי הגירושים נהיו יותר קלים, ויותר קשים, זה תלוי איך את מסתכלת על זה-

נהיו יותר קלים: כי המיריבות הפסיקו, אבא מאושר, אמא מאושרת, אנחנו מאושרים.

נהיו יותר קשים: כי יש נתק, תקופה מסוימת לא הייתי בקשר עם אבא, ואני מפסידה פעילויות חברתיות, וכל מיני דברים אחרים..

אבל בשורה תחתונה, אני שמחה שהם התגרשו.

זה היה שווה?אני לא יודעת אם שווה או לא,לי זה מאוד קשה ומתמתם אותי כי בת יחידה עוד בלי אחים ואחיות...

אבל אם זה מה שיש צריך לשמוחח!

חיים שאחריי יותר טובים?זה חיים שונים לגמריי שבנאשדם שלא נימצא במצב כזה לא יכול להבין.

יותר טוב גם לאבא וגם לאמא-כי הם לא רבים על שטויות..

ולי-לא כ"כ אפילו ביכלל לא!כי כן רוצה להיות רגילה כמו כולם..

וגם לא כ"כ זוכרת את כל המריבות וזה כי הייתי בכיתה א'..

אבל בטוח שאם היה עכשיו בגיל 16. אז אוליי הייתי רוצה בזה גם,כי היה כואב ליראות את ההורים שלך שאמרוים להיות חזקים בשבילך נישברים ורבים אחד עם השני.

אבל כיום הם ברוך ה' בקשר דיי טוב,ושמתראים הם אומרים שלום ומדברים. 

היי!!

פתחתי את השירשור כדי שיהיה סופסופ על מה להגיב אז יאאלה..

אחרי הפרידה וגם אחרי הגירושין חשבתי שמזל שזה קרה..

לא ראיתי מצב שההורים שלי יוכלו לחזור..

בניסיונות לגשר בינהם היתה תקווה .. אבל אבא שלי לא היה מוכן לותר על כלום!!

פשוט נישאר כמו שהוא הוא לא זז סנטימטר !!

היום-- לפני שבועיים הוא התחתן והוא וויתר על כל מה שהוא התעקש עם אמא שלי

מדהים כמה הכבוד של האדם יכול להפיל אותו!!

אמא שלי וודאי יותר מאושרת הניסיונות לחזרה בינהם היו בשבילנו הילדים .. והתקווה הגדולה נמוגה

אבל זה היה מזמן  לפני 3 שנים ..

מה שבוער כרגע זה החתונה !!

אנחנו הילדים מדממים ולא מעקלים מה שקרה..

זהוו עכשיו אתם חברה..

שנזכה ליהיות בשמחה תמיד

הוא כבר התחתן פעם, והתאלמן..() אז אני מאוד שמחה בשבילו... גם אמא שלי התחתנה עוד פעם, ואני לא כ"כ אוהבת את מי שהיא התחתנה איתו, אבל העיקר הם שמחים.

את ארוסתו של אבא שלי אני נורא אוהבת, אבל הבעיה היא שאהבתי את הקודמת, ואז היה לי נורא קשה כשהיא נפטרה.. 

אבל, כן!!

אני שמחה!!!!

/ ?

לא הצלחתי להחליט מה לשים פה...

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?