בתקופת התיכון..

וזה היה גם אחרי..

ואפילו אם זו הייתה תקופה רצינית..

מה שמשנה זה מה הלקחים שלמדנו והפקנו מכל דבר בחיים שלנו..

אנשים משתנים..

ואם הקשר הזה עשה אותו הרבה יותר אינטיליגנט מבחינה ריגשית

אז הרווחתי

לא תמיד זה רציני..זה טבעי בגיל, אבל לי אישית לא תהיה בעיה..

וגם תלוי איך הקשר הסתיים ומה הוא כלל,כל מקרה לגופו,אבל בכללי זה לא היה מונע ממני.

ב. לפעמים אדם לא מעונין אם כבר היה קשר רגשי חזק לפניו, שלא תוך חיפוש לנישואין שאז זה על-דעת שמנסים.

זה, בלי להחשיב מה שלעיתים נשאר כ"משקע" בלב, ובוודאי שלא נוח.

יכול להיווצר נראה לי בצורה חדה יותר בקשר שהיה תוך חיפוש לנישואין.. 

(הכותבת התייחסה לנ"ל מהרהורי ליבה)

 אבל לפעמים גם קל יותר להיפטר מזה כשמוצאים..  קשה כרגע להאריך..

ב"ה לא היה לי קשר בגיל תיכון,

אבל בתור מי שזכתה לחוות קשר רציני שהתפוצץ בצורה כואבת - לדעתי אולי אפילו יש בזה משהו יותר חזק.

אם בגיל צעיר זה סתם "חבר וחברה" - הרי שבגיל גדול יותר זה ממש מי שחולמים לבנות איתו את הבית, כשזה נראה הזמן המתאים והאדם הראוי. מי שחווה דבר כזה ודאי יודע שהכאב שלאחר מכן עצום.

שבע"ה נזכה רק לקשרים טובים ומשמחים!!

אבל - זה לשם שמיים, וכשלא סתם "מורחים" אלא באמת עדיין מתבררים, וקורה דבר כזה, אז זה באמת כואב - אך "מה אפשר לעשות"...  וגם - בהיות שכל היעד הוא הבית, ולא כאילו זה בעל ערך עצמי, אז כשמוצאים מי שמתאים לכך, מתנחמים ולעיתים רואים למפרע שהיה ממש לא שייך (מאחל לך...)

ובוודאי שאני לא מחזיק מקשרים מוקדמים יותר "סתם" בתור משהו באמת רציני. וגם לא באמת מכירים אחד את השני, ובוודאי לא את התנהלות המין השני.  אבל זה מיותר לגמרי, וההפעלה של הרגש על דברים קטנים, יכולה אח"כ ליצור בעיות בפניותו לדברים גדולים, אמיתיים ומשמעותיים. ואז כבר צריך עבודה..

וגם - אני באמת חושב שאנשים שמכירים לקראת נישואין, "שידוך" בין ישיר בין ע"י מישהו אחר, צריכים לתת אל ליבם שאין לכך כל ענין מצד עצמו, או סתם להנאה מהפגישות - אלא כבירור האם זה מתאים או לא. אז נכון שלאחד לוקח מעט זמן ולאחר יותר; נכון גם שצריך רגיעה ואיזושהי "סימולציה" כדי להרגיש איך מרגישים; אבל גם שמירה על גבול דק שבין היכרות לבין "הסתבכות". בודקים לקראת. ולכן אני גם חושב שהכינוי שלאחרונה יש המדביקים לזה ,"חברים", הוא מאד לא טוב. כאילו זה משהו עצמי. לא כן, בודקים ביחד. אם יתחתנו - יהיו חברים. כלשון הכתוב: היא חברתך ואשת בריתך.

זו לא סיבה לפסול. ישנם אנשים שמשתנים עם הזמן. הבחור שאת פוגשת עכשיו - השתנה בהרבה מאותו אדם שהיה בתיכון. 

לדוגמה: מדרשה זה דבר שמשנה בנות לטובה (אותן אלה שבאות ברצון להשתנות ולהתקדם) . כך ישיבה משנה בנים לטובה. 

זאת תקופה שעוברים בה הרבה שינויים (ע"ע טיפשעשרה..) לא הייתי מסיקה ממנה מסקנות חד משמעיות לגבי בחור...
אז לא, זה לא היה מפריע לי..
    
אם כי אני יכולה להבין מהיכן נובעת השאלה, אבל לדעתי החשש דווקא יכול לצמוח אם היה לו קשר ארוך אחרי התיכון..

לבנים לא נשארים משקעים בד"כ, במיוחד אחרי שע"פ רוב עוברים כמה שנים מהתיכון של "ליבון באש" בישיבה. לפחות אני מרגיש ככה...

לי אישית תהיה בעיה לצאת עם מישהי שהיה לה קשר ארוך ( בגלל שאני יודע עד כמה הכלל "אין אפוטרופוס" נכון.) 

בכלל, בנות זה סיפור אחר לגמרי, יעידו הן בעצמן...

בדברים אלה אין הבדל בין גברים לנשים, אצל כל צד יכולים להוותר משקעים וזכרונות טובים או רעים.

ואגב, אם היה זוג חברים שנפרד לא בהכרח יש איזה משקע מהעסק. יתכן שהם היו חברים עד שנמאס להם וכל אחד פנה לדרכו. זה לא אומר שום דבר לטוב או לרע. 

נראה ל שאין בעיה, בכל אופן בתיכון הוא צעיר לא מבין כלום מהחיים שלו (גם אצל בנות.. חלק מהם) הכל מסתובב סביב המושג אהבה ללא הבנה מעמיקה מה באמת עומד מאחורי קשר זוגי.

בגיל 20 + כבר מתפקחים ב"ה (לפחות מה שאני מכירה ) ואז הבנאדם יותר מבין מה פשר העניין של זוגיות.

מספרים לצד השני? באיזה שלב?

הרב שלי המליץ לא לספר, ואם הנושא עולה אז להשתדל כמה שפחות לפרט...

מה דעתכם?

זה כ"כ ישן שמי יזכור את זה בכלל??

אז לספר לשני?

למה זה טוב?

כמובן שאם הקשר היה מאוד מאוד משמעותי ומשפיע להמשך החיים,

יש מה לחשוב על זה,

וזה גם תלוי מאוד בבני הזוג ובתועלת (אם יש) בלספר עניין כזה..

לחבר שלי הייתה חברה לא דתיה במשך שנתיים בתקופת הצבא...

ואז הוא חזר בתשובה ודרכיהם נפרדו.

אז זה טיפה יותר משמעותי מ"חברים" בתיכון

אין תועלת, העניין הוא שאולי היא תגלה את זה בעצמה בהמשך ואז זה אולי יהיה פחות נעים...

על קשרים דווקא מהתיכון..

אבל לענ"ד אם היה בגיל בוגר, קשר משמעותי עם השלכות לחיים,

כן יש עניין לספר לשני.

כמובן שאין צורך להכנס לפרטים וגם לא לספר בשלב מוקדם של הקשר,

אבל לפחות בשביל למנוע מהשני תחושה 'שמסתירים' ממנו משו..

או כמו שכתבת "שאולי היא תגלה את זה בעצמה בהמשך ואז זה אולי יהיה פחות נעים..."

ברור שזה לא אידיאלי ואשמח להיות הראשונה שלו.

אבל לא נראלי שזה מדד על משהו בהווה..

כל מקרה לגופו, ותלוי ברמת הקשר בנייהם.

אני משתמש ידוע בפורומים.. רק שעכשיו רציתי להיות אנונימי.. 

עוד שאלה--מה ההבדל אם הייתה לו חברה בתיכון לבין אחד שיצא עם אחת, קשר רציני-ובסוף הם החליטו לא להתחתן.. זה בעקרון ממש דומה.. אז מה ההבדל? 

אם הייתה לך חברה בתיכון- זה מעיד על אופי מסויים,

ועל יחסיך עם בנות, שלא לצורך חתונה.

אם יצאת עם מישהי כדי לתחתן ובסוף זה לא עבד זה מאוד שונה,

מבחינת מהות היחסים.

לא הייתי פוסלת (ולא הייתי רוצה שיפסלו אותי...)

יש לזה משמעות והשלכות לחיים אחר-כך

זה חלק ממך ולא זורקים את העבר לפח.

צריך פשוט לחיות איתו בשלום, כי את הנעשה אין להשיב.

הגישה שלא לספר כי מה זה יועיל מאד שלילית בעיני.

זוג שיוצא להרפתקאה המופלאה של הקמת בית משותף

חייב לדעת פרטים חשובים שכאלה ולא להחביא על מנת שלא ירצו אותו.

בכלל, אמון ופתיחות בין בני הזוג זה לא מותרות.

נכון, יש דברים שלא נעים לספר. אז מה?

דמיין לעצמך את המפגש הפתאומי ברחוב אחרי אי אלו שנים,

הצער ותחושת חוסר האמון שהוא גורר אחריו הבייתה....

פה באישי לכל דורש/ת

בהתחלה זה הפריע לי כי אני גדלתי בחברה נפרדת והוא היה הראשון שממש אהבתי, אבל עם הזמן ככל שהיה לנו יותר ביחד משלנו זה ממש לא העסיק אותי.

ברור שזה משאיר משקעים וזה תלוי כמה זה היה משמעותי בזמנו.

לדעתי זה לא כמו קשר לקראת חתונה מכיוון שבקשרים לקראת חתונה מראש קיימת השאלה האם הוא/היא מתאימ/ה לי להקמת בית, וברגע שהתשובה היא לא, נשמט הבסיס מהקשר. ואילו קשר מוקדם יותר מבוסס על דברים אחרים כמו אם כחף לנו ביחד, ולכן זה ממש שונה בעיני.

לגבי השאלה אם לספר או לא, לדעתי בשלב שהקשר מתחיל להתקדם באופן טבעי רוצים שבן/ בת הזוג יהיה שותף לחוויות השמעותיות שעברתי ומספרים, אם זה לא כך זה בעייתי בעיני.....

העיקר זה למצוא מיהו עם יראת שמים, אחראי, שנעים להיות איתו ואפשר ליצור שותפות רוחנית וגשמית

המון המון בהצלחה

זה לפעמים מפריע פחות מאשר לבנים (במו אצלך).

ב. כבר שמענו על נזקים חמורים בעקבות דברים כאלה.

ג. והכי טוב - לא להגיע לדברים כאלו בכלל.  הרי לכל אחד לא נעים (אני מניח) לקרוא שמישהי שהתחתנה עם מישהו צריכה לכתוב "הוא אהב אותה" על מישהי לפניה...   הרבה יותר טוב שלשניהם זה יהיה "הראשון/ה שממש אהבתי"...טיפה סבלנות - ותגיעו יותר טוב לחתונה..

ובכל זאת מצא\ה את עצמו\ה בקשר רציני...

ואז אולי אי אפשר לומר "הראשון\ה שממש רציתי"

שיש הבדל: להכיר לקראת נישואין צריך, משתדלים להיזהר שלא להסתבך - ואם קורה קצת, מה ניתן לעשות..

אבל יש בכ"ז הבדל גדול: גם כשלא "הראשון שרציתי" - בכ"ז זה תהליך של בירור. רציתי - והתברר שלא. זה די טבעי. כל השאלה - מי הבחין ראשון שלא, כי הרי התאמה זה דו סטרי..

וזה גם גורם שכאשר מוצאים - פעמים רבות שנמחק מה שמקודם, כי הוא היה בתוך תהליך של בירור.

ברור שמלחתחילה זה לא רצוי,

אבל השאלה לא היתה אם להיות חברים בתיכון, אלא, אם להיפגש עם מישהו כזה.

ולי ברור שזה לא מעכב.

אני חושבת שכל דבר שהוא בעתיד נתון לבחירתנו, כשהוא בעבר זה רצון ה'.

ב"ה שזכיתי להתחתן עם אדם מקסים ולחוות זוגיות מופלאה.

והאמת, שלפני שהתחתנו, שנינו בעצם לא ידענו מה זה לאהוב....

אני באמת לא עניתי ל"שאלה" - אלא הגבתי על ההודעה בלבד,

ובגלל זה יש מקום להתייחס גם לדברים ש"לא נשאלו" - אולי זה יעזור למישהו אחר לא להסתבך לכתחילה בגיל

צעיר..

ובלי קשר לכך שאני שמח בשמחתכם,

אני באמת חושב שלעיתים יש בכך הבדל בין בנים לבנות.

ואני גם לא חושב שתמיד נכון לומר "כשהוא בעבר זה רצון ה' "..

יש דברים בעדר שלא מתאימים לרצון ה', וגם לא למה שטוב לאדם -

וכשהוא צריך להחליט לעתיד הקרוב, אם להיפגש או לא, זה לא כמו משהו שכבר "עבר עליו" וכעת צריך להחליט

איך להתמודד. 

ולכן תשובתי לשאלה שמקודם כלל לא חשבתי לענות עליה - היא שזה אישי ומשתנה ממקרה למקרה.

וכמו שאצלך ב"ה זה יצא מאוד לטובה -

יש מקרים שיצאו מאוד ההיפך.

כל ענין לגופו.

היית מתחתנת עם חוזר בתשובה?

(אני כן )

אם הוא עשה תשובה אמתית

אז ה' יעזור לו לתקן את זה

ואני לא אמורה להיפגע

ומביחנת זה שאני לא הראשונה

מה ההבדל ביון זה לבין אחד שהיה כברא לפני אירוסיןאו נישואין) והצד השני ביטל?

העובדה שאני לא אהיה הראשונה שלו

לא אומרת את " כמות" האהבה שיאהב אותי בעז"ה

גם לא את האיכות...

בהנחה שעברו סך זמן מכובד...אין לזה משמעות... בדיוק כמו שאנשים אחרים אמרו אם כבר צלקות בחיים יש דברים הרבה יותר גרועים... השאלה איך מתמודדים עם כל דבר!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!