לסדר לנקות לבשל לגהץ..........;)

עכשיו ברצינות:

אני לא חושבת שצריכים להיות תפקידים אנחנו לא צבא, העניין צריך לזרום פשוט כל אחד משלים את השני במה שאין או שהוא לא יכול או שהוא לא יודע לעשות ואפשר גם ללמד אחד את השני אם יש צורך ורצון...

התפקיד של הבעל והאישה הוא: לגרום להשראת השכינה " איש ואישה זכו שכינה ביניהם"- זכו- צריך לזכות לזה

ואז שיודעים שזכינו בהכי הכי ןעןבדים בצוותא לעבר אותם מטרה, אז כל השאר זה באמת קטנות וזורמים.- לא להיות מקובעים ונעולים.

או הבעל

ולשים לב לכיוון לתפקידיי הגבר העיקריים (פרנסה וכו')

ותפקידי האישה העיקריים (תחזוקת בית וגידול הילדים)

למרות שיש בתים שבישולים ,כביסות ושטיפת הכלים שייכים לגבר

בשני מיילים הגבר הוא שר החוץ והאשה היא שר הפנים

וקצת יותר ברצינות או שלא (תחליטו אתם אני לא יודעת מה יצא בסוף התגובה) עם קצת הסבר לכותרת.

כמו שאנחנו יודעים ולימדו אותנו כשהיינו קטנים לנשים יש רנ"ב אברים ולגברים יש רמ"ח אברים ולשניהם יש שס"ה גידים. אמרתי כבר שכולנו יודעים את זה.. יש?! יש.

מה זה אומר שלכתחילה הקב"ה ברא אותנו לא שווים.

אין שיוויון (הדרת נשים הדרת גברים צדק חברתי בלה בלה בלה)..

ז"א שכל אחד מביא מה שהוא יכול לחיי הנישואין ובכלל..

ואם הגוף שונה אז הנפש שונה..

אז דבר ראשון תפקידי בבית הוא לברך שעשני כרצונו, אלא מה??!

(איזה כיף לנו נכון...  הקב"ה עשה אותנו קרובות לרצון שלו..)

ובקשר לכותרת..

מן הסתם לפחות ככה נראה לי זה אצל רוב האנשים מרכז הבית הוא המטבח יש לנו מלא חומרי גלם ירקות פחמימות וכו' וכו' ומזה אנחנו עושים מיקס ויוצרים משהו (טעים) ומוגמר..

וזה בעצם המשמעות מבחינתי של מה שכתבתי שמקומה של האישה במטבח

האישה היא מרכז הבית מהבחינה הזו שהיא יוצרת.

וכל השפע והברכה תלוי באישה.

הבעל מכין את הנרות לשבת, האישה מדליקה אותם ומפיצה אור.

בהריון (כן עוד אחד מהתפקידים המובהקים של האישה, ותראו לי גבר שיהיה מוכן להתחלף איתנו) כל תהליך התפתחות העובר מתבצע אצל האישה..  

וכו' וכו' וכו'

בטח ירדתם לסוף דעתי...

ובמילים אחרות..

"כל אשר תאמר לך שרה עשה"

שבוע מלאאאא בשורות טובות

ורק אוסיף תפקיד אחד-

להיות לו "עזר כנגדו"..

עם כל המשתמע מכך..

להיות מרכז הבית..

זו שיוצרת..

פשוט הרחבת את כל מה שרציתי לומר!

תודה

לדעתי, מה שהיא אמרה זה לא מה שאת אמרת - אפילו די מנוגד..

ובאמת אני לא חושב שכ"כ טוב לאשה לחשוב כמו שכתבת, גם אם כוונתך רצויה. אם היא תרגיש יותר מידי ה"מרכז" - לא בטוח שזה יעזור לה או לבעלה, או לשניהם ביחד.

אשה היא מספיק חשובה, גם אם היא באה בגישה ענוותנית ונותנת לשם נתינה - בלי הגדרת ה"מיקום" - כפי שכתבה "נקדש".

עניות דעתי.

מה דעתכם על אישה כריזמטית?

האשה מצטיירת כדמות הנתלת על בעלה, שהוא הדמות בעלת הקול בבית.

(ואני לא אומרת את זה בתור זלזול באחד המינים. זה פשוט הדפוס המקובל).

אבל יש נשים שזה לא הולך אצלן כך.

מה שהן ראו בבית זה אמא שהיא זו שהחליטה על הכל. האבא היה היותר שקט..

האם זה מצב לגיטימי או שיש להאבק בו ובהחלט ליצור דפוס משפחה כמקובל?

חז"ל כבר התייחסו למקרים כאלה שהיו בתנ"ך, למשל עם ברק ודבורה- חז"ל מציינים שברק היה עם הארץ ואשתו,דבורה,היתה נביאה. ובאמת הוא פעל לפי מה שהיא אמרה לו.  (גם מנוח וצללפונית,אם שמשון הגיבור)

ברור שיש הבדל בין נבואה לכריזמה, אבל אם בחורה באמת יודעת ומרגישה שהיא כריזמטית, (ולא שתלטנית או  פמיניסטית! יש הבדל עצום!), ורוצה לקחת את זה לשם שמיים,לא צריכה להתעלם מזה אלא תברר לאיפה היא יכולה לתעל את זה, הקב"ה לא מחלק כשרונות סתם...

השאלה מה קורה בתוך הבית, בין הבעל והאשה- לדעתי כבר בתקופה של הפגישות ולפני החתונה זה יעלה, כי כריזמה זה דבר שקשה להסתיר, והבחור ישים לזה לב, והוא יחליט אם זה מתאים לו. זה עניין מאוד אישי..

זה הזכיר לי משהו ממגילת אסתר- העצה שהמן נתן לאחשוורוש אחרי "תקרית ושתי"- לשלוח שליחים בכל מדינות המלך שיודיעו "מי הגבר בבית!" (נחשו מי...)   ודי גיחכו על זה, לא ככה עובדת משפחה, יש דברים שבהם הגבר יותר דומיננטי ויש דברים שהאשה יותר, צריך לשאוף להרמוניה. ולדעתי אין נוסחא שמתאימה לכל  זוג אלא כל מקרה לגופו.   

כי זה צריכה להיות שאלה אחת.

מה התפקיד של חצי מזוג?

ומה הייחודיות בתפקיד של כל חצי?

כי קודם כל צריך להגדיר את התפקיד הגדול- להיות חצי. להיות חלק. להיות ביחד.

ומתוך זה לצאת לתפקידים המיוחדים לכל אחד.

ביהדות זה מוגדר שהבעל נותן והאשה מקבלת. ואם נרחיב- הבעל מכניס הביתה את כל מה שצריך מהחוץ, והאשה יוצרת מזה את המהות של הבית.

הבעל לומד תורה ומכניס הביתה- והאשה לוקחת את התורה של שניהם ויוצרת ממנה את המהות של הבית (ותשאלו כל רב גדול מי יותר יוצר את הרוחניות המעשית בבית, הוא או אשתו..) 

לא סתם צוחקים על זה שהבעלים מביאים כסף והנשים "מבזבזות" הבעל מביא חומר גלם- שטרות, מטבעות והאשה יוצרת מזה את הדברים- אוכל, רהיטים, בגדים. וגם אם האשה עובדת (ומי כמוני בעד שנשים יצאו ויעבדו ויצליחו ויממשו את כל הדברים שריבוש"ע נתן להן) זה מתוך הכוח של בעלה לפרנס. מתוך התמיכה שלו. אשה שלא תקבל מבעלה תמיכה לצאת לעבוד- יהיה לה מאד קשה. כמו שהבעל צריך את התמיכה של אשתו בלימוד התורה. 

עם שאני מכבד את דבריכן, "לרגע" ו"הקולה" -

זה, ש"נקדש" ו"רעותא", אמרו "צילום לב" שמתבטא גם בהתנהלות;

וזה, לדעתי, הרבה יותר מועיל, נכון ומציאותי מה"הגדרות".

וכפי שכתבתי גם בהודעה הקודמת.

וברצונות שלהם.

אין שום הכרח בחלוקת תפקידים מסויימת, והדבר תלוי אך ורק ברצונם של בני הזוג ובהסכמות ביניהם.

יש נשים שעובדות יותר מהבעל, יש נשים שיודעות לתקן דברים בבית, יש גברים שיודעים לבשל, יש גברים שאוהבים לקום בלילה לתינוק שצורח, יש נשים שלא יודעות לסדר בית, יש גברים שמעדיפים ללמוד ולא לעבוד, יש גברים שנוהגים ברכות כלפי הילדים בדיוק כשצריך קצת יותר תקיפות,  ויש ויש ויש עוד ועוד נושאים שיכולים להשתנות מבית לבית ומזוג לזוג.

הגבר והאישה מוגדרים בתפקידיהם מכוח הבריאה שלהם בצורה פיזית ורוחנית מסויימת.

אבל אלו שמתערבבים עם תרבות המערב טו מאצ', (ע"ע מזרוחניקים) - כבר מאבדים את הזהות הזו, כתוצאה ממלחמת העולם המערבי בתא המשפחתי..

אני לא מבינה למה אני כותבת את זה, כ"כ אין לי כוח להיכנס לויכוח/דיון הזה..

אבל אני משתגעת כל פעם מחדש. איפה את ראית בתורה שכל בני האדם מהונדסים גנטית להיות אותו הדבר?

אנחנו לא בהמות. כל בן אדם נולד עם נטיות לב שונות. 

ההתנשאות שלך כלפי 'מזרוחניקים' מוציאה אותי מדעתי. כשאת אגב, לא יותר טובה עם הצרות אופקים שלך. אני בטוחה שמשה רבינו והרמב"ם לא בזו לאלו שפחות חזקים מהם. (מי ישמע כמה את חזקה..)

וגם לי יש נטיות לב שונות בדיוק כמו כל אחד..

אבל התפקידים בגדול מוגדרים - שכל אחד ימצא את עצמו במסגרת תפקידו שלו, או שפשוט לא ישכח מה תפקידו המקורי.

חבל לי שאת נכנסת למישור האישי, כשבעצם אנחנו לא מכירות וכמו שאין לי אפשרות לייחס לאישיות שלך תכונות מסויימות, אלא אם כן העדת אותם על עצמך, וגם זה בעירבון מוגבל. - גם לך אין אפשרות לייחס לי.

לגבי עניין ה"מזרוחניקים"

א. הדברים נאמרים בחיוך. גם למשפחה שלי אני קוראת כך. (והם ממש לא כאלו בסטיגמה)

[טעות שלי שלא הוספתי סמיילי. הטון לא עובר דרך המסך]

ב. יש לי בהחלט הרבה ביקורת על אלו שכן מתקראים כך- וזו זכותי להביע אותה.

לא כל מי שאתה מבקר - אתה מתנשא עליו. כמו שאת מבקרת אותי.

אבל הההכללה הזו לחלוטין לא נכונה.

אני הכרתי הרבה מאד אנשי ה"מזרחי" ש"התא המשפחתי" שלהם בנוי מצוין וגם ב"חלוקת תפקידים" מסורתית.

גם הרבה אנשי "מזרחי" שלקחו מהעולם המערבי בשיעור הנכון ובמיקום הנכון.

גם אין להכחיש שיש שינויים במציאות היום שמשנים לעיתים במידת מה את אופן היישום של זהות האיש/ה.

חשבתי שהביטוי "מזרוחניקים" נשאר רק אצל גורמים "חרדיים" מסויימים ...

ומכל מקום, צריך להפסיק עם מכת ההכללות הללו "מזרוחניקים", "חרדים", "נוער הגבעות" וכד', כשהכוונה

להדביק תיוג מסוים.

מלבד הבעיה הקשה של שמירת הלשון שיש בכך - זה גם מרגיל לשטחיות והתמודדות לא-רצינית.

עדיף לכתוב על "הענין". למשל, בנידון דידן: העולם המערבי מול התא המשפחתי (גם קצת הכללה..).

הרב צבי יהודה זצ"ל היה רגיל לומר שדווקא תנועת המזרחי נוסדה ממקור קדוש של הרב ריינס זצ"ל.

והמון תלמידי חכמים, נעימי הליכות, ראו ורואים עצמם קרובים לתנועה זו.

אי אפשר לבנות עולם רק על "תיאוריות". הוא מורכב יותר...

ואיתך הסליחה..

מסמן (בשיח הציבורי כמובן) תופעה מצערת מאוד, של יהודים שמשליכים

אחרי גוום את כל מה שהתיימר ה"מזרחי" ההסטורי לייצג, מחוייבות להלכה

ולעיקרי האמונה, ובימינו זו אש בשדה קוצים המכלה כל חלקה טובה -

וחייבים לזעוק על זה יותר.

המצב כיום ממש בכי רע.

(ועל זה כוונתנו כשאנו מדברים על "מזרוחניקיוּת". ואני מניח שאתה מסכים

איתי שאת התופעה כשלעצמה יש להוקיע - והוויכוח שנותר הוא מתודי ושולי.)

לי אין כלום נגד ציונוּת אמיתית, נגד נכונות אמיתית להשכיל, לבנות אנשי

תורה ומדע, לגשת מתוך אחריות אמיתית ומחוייבות לקדשי ישראל אל

המשימה החשובה הזאת של בירור כל מה שטוב וחיובי (ובהחלט לא חסר!)

בתרבות המערב.

המציאות היא שזה לא מה שקורה אצל יותר מדי חובשי כיפה בימינו, ואין

ברירה אלא לנקוט באמצעים קשים כדי לחדד אצל כולנו את הנקודה הזאת.

כרגע ראיתי את הודעתך.

בוודאי שאני מסכים (אם הבנתי נכון), שגישה אל דבר ה' כאילו אינו חלילה היסוד הראשי שמתוכו נמדד הכל - אלא משהו שבצד התרבות המערבית, הוא דבר חמור ועקום לחלוטין.

אך אין להשתמש בכינוי הזה, שמקורו בהררי קודש.

כמו כן, יש כ"כ הרבה גוונים באנשים ולעיתים מי שנראה כך הוא לא בדיוק "אידיאולוג" אלא יותר חולשה ואי ידיעה; וגם לו יש מעלות טובות - שכדאי לדבר על הנושא מאשר על "ציבור" למרות שזה כביכול קל יותר..

ואני באמת לא יודע כמה זה "אש בשדה קוצים", אין לי הנתונים הסטטיסטיים. אבל צריך להיזהר, שלא כל מי שיגיד שלא כדעתנו בכל ענין - נכלילהו בכך. אולי הוא סתם חולק בנקודה מסוימת? מותר.

ו"ביטויים" זה לא תמיד מתודי ושולי. לפעמים זה ממש הלכות שמירת הלשון (הלכה), לפעמים מעורר מדנים כלפי "סוג" (גם כן הלכה). וגם - מרגיל ל"תרבות" כזו, של תיוגים, וממילא גם היפטרות מנכונות לדיונים אמיתיים על נושאים: "כל מי שאומר כך וכך - הוא ממילא כזה.." כביכול. וזה לא רצוי.

ואני אכן מניח שאין לנו מחלוקת מהותית בענין.

מתומצת בול.

קצת מוכלל, אבל בגדר הסביר ...

נכון שאנחנו לא בהמות, אבל גם לנו יש טבע משלנו חוץ מנטיות, יש דברים יותר חזקים מהבחירה.

וזה כתוב בתורה (אא"כ ייש פה קראים...). וזה לא המקום למקורות.

ודן, מה הקשר?

כל אחד אומר מזרוחניק על מישו אחר.

כשהחרדים אומרים הם מתכוונים לציבור אחד, כשאנ"ש אומרים הם מתכוונים לציבור קצת אחר, או לפחות לחלק ממנו...

מה הכוונה "אנ"ש" וגם לא למי הם מתכוונים... באמת שלא..

אני גם לא קראתי כלל על מה הגיבה אלירז.

ראיתי את הודעתה נטו - ואל הביטוי "מזרוחניקים" התייחסתי. ואני באמת חושב, כפי שביארתי, שאין להתבטא כך.

אפשר לתקוף תופעה, וכל מי שמזהה עצמו עם התופעה הזו - כלול במי שכלפיו הביקורת.

ועם תחילת דבריך (לגבי מה ש"יש לנו טבע משלנו חוץ מנטיות" - כלומר, אני מבין שכוונתך שיש טבע בסיסי

לאיש ולאשה ועל גבי זה הנטיות המיוחדות של כל אחד) אני כמובן מסכים, אם כי לא כ"כ הבנתי את ההקשר,

כנראה בגלל שלא קראתי את ההודעות שלפני כן.

וכמובן, אני גם מסכים עם דבריה של הכלה החשובה.. אלירז, על דבר הצורך בבחינת המושגים המשפחתיים

מתוך ערכינו ולא מתוך "ערכי" יוון..  וכמובן, תמיד צריך לבחון גם מה באמת ערכינו ומה רק בדימיון.

ואגב, מעשה: מאבותי היה מי שעלה מפולין לארץ ישראל, בגלל היותו "מזרוחניק" נלהב (כמה שנים אחרי

מלחמת העולם הראשונה), וכתב ביומנו בספינה, כשהגיע לראשונה לבדו, שהוא דואג איך אשתו הצעירה

תעשה את הדרך הזו שכן היא צריכה "טיפול אישי במסירות מיוחדת"... כלשון הימים ההם.

גם אסר עליה במשך שנים להוציא מעיל פרוה, שהביאה איתה מבית התפנוקים שממנו עלתה ל"גבעת"

ירושלים.., כדי שלא לנקר את עיני מי שאין לה..

וכן עוד כאלה, "מזרוחניקים" שבאו לראץ במסירות נפש, ובנו אותה בסגנון הגבעות של היום, ובפחות נוחות,

כשביתם הוריהם הרחק בגולה, ו.. אמרו עליהם את אותן הטענות...  לכבד, לא להכליל, ולבקר תופעה היכן

שנמצאת ולא את המכלול.   עניות דעתי.

אתה הגבת בתקיפות בלי לקרוא!!!!

ועדיין התגובה שלך לא קשורה...

מחילה, אני מאד מעריך אותך...אבל...

אני עוצר את עצמי.

קודם כל, היכן הגבתי "בתקיפות"?...  כתבתי נגד הכללה בביטוי "מזרוחניק", ודווקא בלשון די עדינה לדעתי..

דבר שני, מה שלא קראתי - זה היה את ההודעה הספציפית שעליה אלירז הגיבה. ראיתי את הביטוי שלה,

ועל כך הערתי. מה שעליו הערתי - קראתי. וידעתי מראש שיתכן בהחלט שהייתי מסכים עם מה שכתבה

כנגדו, ודווקא בגלל זה לא קראתיו. כדי לא "להטות" את דעתי. כי הביטוי הזה אינו נכון. פשוט.

גם טרחתי להגיד, כמו שאני באמת אוהב לעשות, עם מה אני כן מסכים גם מדבריך וגם מדבריה (שני

אנשים שאני באמת מעריך, גם כשמתווכחים..).

ואחרי שכתבתי את תגובתי על דבריך - קראתי גם את תגובת "אנדרלמוסיה", והבנתי מניין צוטטו ביטויים

מסויימים בהודעתך, וראיתי שכיוונתי לאמת בהבנת תוכן דבריך ושתגובתי "קשורה" בהחלט..

אז אני באמת לא כ"כ מבין על מה יצא קצפך...

ואני עומד בדברי שאני חושב שנקטה בביטוי לא נכון, ושצריך להתמקד ב"תופעה" ולא להכליל ציבור וכו',

הכל כפי שכתבתי. ואולי פשוט היתה אי הבנה: מה שכתבתי בסוף תגובתי על הודעתך ("לכבד, לא

להכליל..." לא כוון כמובן לדבריך, אלא לביטוי של אלירז שעליו הגבתי בבסיס הדברים).

ומכל מקום יפה מצידך שאתה מעריך אותי. זה כמובן הדדי לגמרי..

שאין כאן סיבה להכנס לדיון הזה...

לא כ-ל אמירה מהסוג הזה היא מזרוחניקיוּת...

בטח לא ברמות של מה שאלעד123 כתב.

ואתה יוצא כבד דווקא בהקשר של התגובות שלי? או בכלל?

אני פשוט חושב שהדעה שאלעד123 הביע, היא לא ביטוי של הבעיה האמיתית

אליה התייחסת.

ולא הבנתי את ההערה בגוף ההודעה...

(מבלי להכנס לדיון המשונה הזה בעניין מזרוחניקים)

מלבד הדברים שאנחנו מצווים עליהם, ומלבד דברים שגוף האדם קובע בהם, חלוקת התפקידים בכל בית נובעת ממזגם, כשרונותיהם ונטיותיהם של בני הזוג.

אין כמעט שום דבר שצריך לעשות בבית ששני הצדדים לא יכולים לעשות אותו. הדבר תלוי אך ורק ברצונם וביכולתם.

תסתכלו סביבכם ותראו בעצמכם עד כמה הדברים שונים במשפחות שונות.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו