לסדר לנקות לבשל לגהץ..........;)

עכשיו ברצינות:

אני לא חושבת שצריכים להיות תפקידים אנחנו לא צבא, העניין צריך לזרום פשוט כל אחד משלים את השני במה שאין או שהוא לא יכול או שהוא לא יודע לעשות ואפשר גם ללמד אחד את השני אם יש צורך ורצון...

התפקיד של הבעל והאישה הוא: לגרום להשראת השכינה " איש ואישה זכו שכינה ביניהם"- זכו- צריך לזכות לזה

ואז שיודעים שזכינו בהכי הכי ןעןבדים בצוותא לעבר אותם מטרה, אז כל השאר זה באמת קטנות וזורמים.- לא להיות מקובעים ונעולים.

או הבעל

ולשים לב לכיוון לתפקידיי הגבר העיקריים (פרנסה וכו')

ותפקידי האישה העיקריים (תחזוקת בית וגידול הילדים)

למרות שיש בתים שבישולים ,כביסות ושטיפת הכלים שייכים לגבר

בשני מיילים הגבר הוא שר החוץ והאשה היא שר הפנים

וקצת יותר ברצינות או שלא (תחליטו אתם אני לא יודעת מה יצא בסוף התגובה) עם קצת הסבר לכותרת.

כמו שאנחנו יודעים ולימדו אותנו כשהיינו קטנים לנשים יש רנ"ב אברים ולגברים יש רמ"ח אברים ולשניהם יש שס"ה גידים. אמרתי כבר שכולנו יודעים את זה.. יש?! יש.

מה זה אומר שלכתחילה הקב"ה ברא אותנו לא שווים.

אין שיוויון (הדרת נשים הדרת גברים צדק חברתי בלה בלה בלה)..

ז"א שכל אחד מביא מה שהוא יכול לחיי הנישואין ובכלל..

ואם הגוף שונה אז הנפש שונה..

אז דבר ראשון תפקידי בבית הוא לברך שעשני כרצונו, אלא מה??!

(איזה כיף לנו נכון...  הקב"ה עשה אותנו קרובות לרצון שלו..)

ובקשר לכותרת..

מן הסתם לפחות ככה נראה לי זה אצל רוב האנשים מרכז הבית הוא המטבח יש לנו מלא חומרי גלם ירקות פחמימות וכו' וכו' ומזה אנחנו עושים מיקס ויוצרים משהו (טעים) ומוגמר..

וזה בעצם המשמעות מבחינתי של מה שכתבתי שמקומה של האישה במטבח

האישה היא מרכז הבית מהבחינה הזו שהיא יוצרת.

וכל השפע והברכה תלוי באישה.

הבעל מכין את הנרות לשבת, האישה מדליקה אותם ומפיצה אור.

בהריון (כן עוד אחד מהתפקידים המובהקים של האישה, ותראו לי גבר שיהיה מוכן להתחלף איתנו) כל תהליך התפתחות העובר מתבצע אצל האישה..  

וכו' וכו' וכו'

בטח ירדתם לסוף דעתי...

ובמילים אחרות..

"כל אשר תאמר לך שרה עשה"

שבוע מלאאאא בשורות טובות

ורק אוסיף תפקיד אחד-

להיות לו "עזר כנגדו"..

עם כל המשתמע מכך..

להיות מרכז הבית..

זו שיוצרת..

פשוט הרחבת את כל מה שרציתי לומר!

תודה

לדעתי, מה שהיא אמרה זה לא מה שאת אמרת - אפילו די מנוגד..

ובאמת אני לא חושב שכ"כ טוב לאשה לחשוב כמו שכתבת, גם אם כוונתך רצויה. אם היא תרגיש יותר מידי ה"מרכז" - לא בטוח שזה יעזור לה או לבעלה, או לשניהם ביחד.

אשה היא מספיק חשובה, גם אם היא באה בגישה ענוותנית ונותנת לשם נתינה - בלי הגדרת ה"מיקום" - כפי שכתבה "נקדש".

עניות דעתי.

מה דעתכם על אישה כריזמטית?

האשה מצטיירת כדמות הנתלת על בעלה, שהוא הדמות בעלת הקול בבית.

(ואני לא אומרת את זה בתור זלזול באחד המינים. זה פשוט הדפוס המקובל).

אבל יש נשים שזה לא הולך אצלן כך.

מה שהן ראו בבית זה אמא שהיא זו שהחליטה על הכל. האבא היה היותר שקט..

האם זה מצב לגיטימי או שיש להאבק בו ובהחלט ליצור דפוס משפחה כמקובל?

חז"ל כבר התייחסו למקרים כאלה שהיו בתנ"ך, למשל עם ברק ודבורה- חז"ל מציינים שברק היה עם הארץ ואשתו,דבורה,היתה נביאה. ובאמת הוא פעל לפי מה שהיא אמרה לו.  (גם מנוח וצללפונית,אם שמשון הגיבור)

ברור שיש הבדל בין נבואה לכריזמה, אבל אם בחורה באמת יודעת ומרגישה שהיא כריזמטית, (ולא שתלטנית או  פמיניסטית! יש הבדל עצום!), ורוצה לקחת את זה לשם שמיים,לא צריכה להתעלם מזה אלא תברר לאיפה היא יכולה לתעל את זה, הקב"ה לא מחלק כשרונות סתם...

השאלה מה קורה בתוך הבית, בין הבעל והאשה- לדעתי כבר בתקופה של הפגישות ולפני החתונה זה יעלה, כי כריזמה זה דבר שקשה להסתיר, והבחור ישים לזה לב, והוא יחליט אם זה מתאים לו. זה עניין מאוד אישי..

זה הזכיר לי משהו ממגילת אסתר- העצה שהמן נתן לאחשוורוש אחרי "תקרית ושתי"- לשלוח שליחים בכל מדינות המלך שיודיעו "מי הגבר בבית!" (נחשו מי...)   ודי גיחכו על זה, לא ככה עובדת משפחה, יש דברים שבהם הגבר יותר דומיננטי ויש דברים שהאשה יותר, צריך לשאוף להרמוניה. ולדעתי אין נוסחא שמתאימה לכל  זוג אלא כל מקרה לגופו.   

כי זה צריכה להיות שאלה אחת.

מה התפקיד של חצי מזוג?

ומה הייחודיות בתפקיד של כל חצי?

כי קודם כל צריך להגדיר את התפקיד הגדול- להיות חצי. להיות חלק. להיות ביחד.

ומתוך זה לצאת לתפקידים המיוחדים לכל אחד.

ביהדות זה מוגדר שהבעל נותן והאשה מקבלת. ואם נרחיב- הבעל מכניס הביתה את כל מה שצריך מהחוץ, והאשה יוצרת מזה את המהות של הבית.

הבעל לומד תורה ומכניס הביתה- והאשה לוקחת את התורה של שניהם ויוצרת ממנה את המהות של הבית (ותשאלו כל רב גדול מי יותר יוצר את הרוחניות המעשית בבית, הוא או אשתו..) 

לא סתם צוחקים על זה שהבעלים מביאים כסף והנשים "מבזבזות" הבעל מביא חומר גלם- שטרות, מטבעות והאשה יוצרת מזה את הדברים- אוכל, רהיטים, בגדים. וגם אם האשה עובדת (ומי כמוני בעד שנשים יצאו ויעבדו ויצליחו ויממשו את כל הדברים שריבוש"ע נתן להן) זה מתוך הכוח של בעלה לפרנס. מתוך התמיכה שלו. אשה שלא תקבל מבעלה תמיכה לצאת לעבוד- יהיה לה מאד קשה. כמו שהבעל צריך את התמיכה של אשתו בלימוד התורה. 

עם שאני מכבד את דבריכן, "לרגע" ו"הקולה" -

זה, ש"נקדש" ו"רעותא", אמרו "צילום לב" שמתבטא גם בהתנהלות;

וזה, לדעתי, הרבה יותר מועיל, נכון ומציאותי מה"הגדרות".

וכפי שכתבתי גם בהודעה הקודמת.

וברצונות שלהם.

אין שום הכרח בחלוקת תפקידים מסויימת, והדבר תלוי אך ורק ברצונם של בני הזוג ובהסכמות ביניהם.

יש נשים שעובדות יותר מהבעל, יש נשים שיודעות לתקן דברים בבית, יש גברים שיודעים לבשל, יש גברים שאוהבים לקום בלילה לתינוק שצורח, יש נשים שלא יודעות לסדר בית, יש גברים שמעדיפים ללמוד ולא לעבוד, יש גברים שנוהגים ברכות כלפי הילדים בדיוק כשצריך קצת יותר תקיפות,  ויש ויש ויש עוד ועוד נושאים שיכולים להשתנות מבית לבית ומזוג לזוג.

הגבר והאישה מוגדרים בתפקידיהם מכוח הבריאה שלהם בצורה פיזית ורוחנית מסויימת.

אבל אלו שמתערבבים עם תרבות המערב טו מאצ', (ע"ע מזרוחניקים) - כבר מאבדים את הזהות הזו, כתוצאה ממלחמת העולם המערבי בתא המשפחתי..

אני לא מבינה למה אני כותבת את זה, כ"כ אין לי כוח להיכנס לויכוח/דיון הזה..

אבל אני משתגעת כל פעם מחדש. איפה את ראית בתורה שכל בני האדם מהונדסים גנטית להיות אותו הדבר?

אנחנו לא בהמות. כל בן אדם נולד עם נטיות לב שונות. 

ההתנשאות שלך כלפי 'מזרוחניקים' מוציאה אותי מדעתי. כשאת אגב, לא יותר טובה עם הצרות אופקים שלך. אני בטוחה שמשה רבינו והרמב"ם לא בזו לאלו שפחות חזקים מהם. (מי ישמע כמה את חזקה..)

וגם לי יש נטיות לב שונות בדיוק כמו כל אחד..

אבל התפקידים בגדול מוגדרים - שכל אחד ימצא את עצמו במסגרת תפקידו שלו, או שפשוט לא ישכח מה תפקידו המקורי.

חבל לי שאת נכנסת למישור האישי, כשבעצם אנחנו לא מכירות וכמו שאין לי אפשרות לייחס לאישיות שלך תכונות מסויימות, אלא אם כן העדת אותם על עצמך, וגם זה בעירבון מוגבל. - גם לך אין אפשרות לייחס לי.

לגבי עניין ה"מזרוחניקים"

א. הדברים נאמרים בחיוך. גם למשפחה שלי אני קוראת כך. (והם ממש לא כאלו בסטיגמה)

[טעות שלי שלא הוספתי סמיילי. הטון לא עובר דרך המסך]

ב. יש לי בהחלט הרבה ביקורת על אלו שכן מתקראים כך- וזו זכותי להביע אותה.

לא כל מי שאתה מבקר - אתה מתנשא עליו. כמו שאת מבקרת אותי.

אבל הההכללה הזו לחלוטין לא נכונה.

אני הכרתי הרבה מאד אנשי ה"מזרחי" ש"התא המשפחתי" שלהם בנוי מצוין וגם ב"חלוקת תפקידים" מסורתית.

גם הרבה אנשי "מזרחי" שלקחו מהעולם המערבי בשיעור הנכון ובמיקום הנכון.

גם אין להכחיש שיש שינויים במציאות היום שמשנים לעיתים במידת מה את אופן היישום של זהות האיש/ה.

חשבתי שהביטוי "מזרוחניקים" נשאר רק אצל גורמים "חרדיים" מסויימים ...

ומכל מקום, צריך להפסיק עם מכת ההכללות הללו "מזרוחניקים", "חרדים", "נוער הגבעות" וכד', כשהכוונה

להדביק תיוג מסוים.

מלבד הבעיה הקשה של שמירת הלשון שיש בכך - זה גם מרגיל לשטחיות והתמודדות לא-רצינית.

עדיף לכתוב על "הענין". למשל, בנידון דידן: העולם המערבי מול התא המשפחתי (גם קצת הכללה..).

הרב צבי יהודה זצ"ל היה רגיל לומר שדווקא תנועת המזרחי נוסדה ממקור קדוש של הרב ריינס זצ"ל.

והמון תלמידי חכמים, נעימי הליכות, ראו ורואים עצמם קרובים לתנועה זו.

אי אפשר לבנות עולם רק על "תיאוריות". הוא מורכב יותר...

ואיתך הסליחה..

מסמן (בשיח הציבורי כמובן) תופעה מצערת מאוד, של יהודים שמשליכים

אחרי גוום את כל מה שהתיימר ה"מזרחי" ההסטורי לייצג, מחוייבות להלכה

ולעיקרי האמונה, ובימינו זו אש בשדה קוצים המכלה כל חלקה טובה -

וחייבים לזעוק על זה יותר.

המצב כיום ממש בכי רע.

(ועל זה כוונתנו כשאנו מדברים על "מזרוחניקיוּת". ואני מניח שאתה מסכים

איתי שאת התופעה כשלעצמה יש להוקיע - והוויכוח שנותר הוא מתודי ושולי.)

לי אין כלום נגד ציונוּת אמיתית, נגד נכונות אמיתית להשכיל, לבנות אנשי

תורה ומדע, לגשת מתוך אחריות אמיתית ומחוייבות לקדשי ישראל אל

המשימה החשובה הזאת של בירור כל מה שטוב וחיובי (ובהחלט לא חסר!)

בתרבות המערב.

המציאות היא שזה לא מה שקורה אצל יותר מדי חובשי כיפה בימינו, ואין

ברירה אלא לנקוט באמצעים קשים כדי לחדד אצל כולנו את הנקודה הזאת.

כרגע ראיתי את הודעתך.

בוודאי שאני מסכים (אם הבנתי נכון), שגישה אל דבר ה' כאילו אינו חלילה היסוד הראשי שמתוכו נמדד הכל - אלא משהו שבצד התרבות המערבית, הוא דבר חמור ועקום לחלוטין.

אך אין להשתמש בכינוי הזה, שמקורו בהררי קודש.

כמו כן, יש כ"כ הרבה גוונים באנשים ולעיתים מי שנראה כך הוא לא בדיוק "אידיאולוג" אלא יותר חולשה ואי ידיעה; וגם לו יש מעלות טובות - שכדאי לדבר על הנושא מאשר על "ציבור" למרות שזה כביכול קל יותר..

ואני באמת לא יודע כמה זה "אש בשדה קוצים", אין לי הנתונים הסטטיסטיים. אבל צריך להיזהר, שלא כל מי שיגיד שלא כדעתנו בכל ענין - נכלילהו בכך. אולי הוא סתם חולק בנקודה מסוימת? מותר.

ו"ביטויים" זה לא תמיד מתודי ושולי. לפעמים זה ממש הלכות שמירת הלשון (הלכה), לפעמים מעורר מדנים כלפי "סוג" (גם כן הלכה). וגם - מרגיל ל"תרבות" כזו, של תיוגים, וממילא גם היפטרות מנכונות לדיונים אמיתיים על נושאים: "כל מי שאומר כך וכך - הוא ממילא כזה.." כביכול. וזה לא רצוי.

ואני אכן מניח שאין לנו מחלוקת מהותית בענין.

מתומצת בול.

קצת מוכלל, אבל בגדר הסביר ...

נכון שאנחנו לא בהמות, אבל גם לנו יש טבע משלנו חוץ מנטיות, יש דברים יותר חזקים מהבחירה.

וזה כתוב בתורה (אא"כ ייש פה קראים...). וזה לא המקום למקורות.

ודן, מה הקשר?

כל אחד אומר מזרוחניק על מישו אחר.

כשהחרדים אומרים הם מתכוונים לציבור אחד, כשאנ"ש אומרים הם מתכוונים לציבור קצת אחר, או לפחות לחלק ממנו...

מה הכוונה "אנ"ש" וגם לא למי הם מתכוונים... באמת שלא..

אני גם לא קראתי כלל על מה הגיבה אלירז.

ראיתי את הודעתה נטו - ואל הביטוי "מזרוחניקים" התייחסתי. ואני באמת חושב, כפי שביארתי, שאין להתבטא כך.

אפשר לתקוף תופעה, וכל מי שמזהה עצמו עם התופעה הזו - כלול במי שכלפיו הביקורת.

ועם תחילת דבריך (לגבי מה ש"יש לנו טבע משלנו חוץ מנטיות" - כלומר, אני מבין שכוונתך שיש טבע בסיסי

לאיש ולאשה ועל גבי זה הנטיות המיוחדות של כל אחד) אני כמובן מסכים, אם כי לא כ"כ הבנתי את ההקשר,

כנראה בגלל שלא קראתי את ההודעות שלפני כן.

וכמובן, אני גם מסכים עם דבריה של הכלה החשובה.. אלירז, על דבר הצורך בבחינת המושגים המשפחתיים

מתוך ערכינו ולא מתוך "ערכי" יוון..  וכמובן, תמיד צריך לבחון גם מה באמת ערכינו ומה רק בדימיון.

ואגב, מעשה: מאבותי היה מי שעלה מפולין לארץ ישראל, בגלל היותו "מזרוחניק" נלהב (כמה שנים אחרי

מלחמת העולם הראשונה), וכתב ביומנו בספינה, כשהגיע לראשונה לבדו, שהוא דואג איך אשתו הצעירה

תעשה את הדרך הזו שכן היא צריכה "טיפול אישי במסירות מיוחדת"... כלשון הימים ההם.

גם אסר עליה במשך שנים להוציא מעיל פרוה, שהביאה איתה מבית התפנוקים שממנו עלתה ל"גבעת"

ירושלים.., כדי שלא לנקר את עיני מי שאין לה..

וכן עוד כאלה, "מזרוחניקים" שבאו לראץ במסירות נפש, ובנו אותה בסגנון הגבעות של היום, ובפחות נוחות,

כשביתם הוריהם הרחק בגולה, ו.. אמרו עליהם את אותן הטענות...  לכבד, לא להכליל, ולבקר תופעה היכן

שנמצאת ולא את המכלול.   עניות דעתי.

אתה הגבת בתקיפות בלי לקרוא!!!!

ועדיין התגובה שלך לא קשורה...

מחילה, אני מאד מעריך אותך...אבל...

אני עוצר את עצמי.

קודם כל, היכן הגבתי "בתקיפות"?...  כתבתי נגד הכללה בביטוי "מזרוחניק", ודווקא בלשון די עדינה לדעתי..

דבר שני, מה שלא קראתי - זה היה את ההודעה הספציפית שעליה אלירז הגיבה. ראיתי את הביטוי שלה,

ועל כך הערתי. מה שעליו הערתי - קראתי. וידעתי מראש שיתכן בהחלט שהייתי מסכים עם מה שכתבה

כנגדו, ודווקא בגלל זה לא קראתיו. כדי לא "להטות" את דעתי. כי הביטוי הזה אינו נכון. פשוט.

גם טרחתי להגיד, כמו שאני באמת אוהב לעשות, עם מה אני כן מסכים גם מדבריך וגם מדבריה (שני

אנשים שאני באמת מעריך, גם כשמתווכחים..).

ואחרי שכתבתי את תגובתי על דבריך - קראתי גם את תגובת "אנדרלמוסיה", והבנתי מניין צוטטו ביטויים

מסויימים בהודעתך, וראיתי שכיוונתי לאמת בהבנת תוכן דבריך ושתגובתי "קשורה" בהחלט..

אז אני באמת לא כ"כ מבין על מה יצא קצפך...

ואני עומד בדברי שאני חושב שנקטה בביטוי לא נכון, ושצריך להתמקד ב"תופעה" ולא להכליל ציבור וכו',

הכל כפי שכתבתי. ואולי פשוט היתה אי הבנה: מה שכתבתי בסוף תגובתי על הודעתך ("לכבד, לא

להכליל..." לא כוון כמובן לדבריך, אלא לביטוי של אלירז שעליו הגבתי בבסיס הדברים).

ומכל מקום יפה מצידך שאתה מעריך אותי. זה כמובן הדדי לגמרי..

שאין כאן סיבה להכנס לדיון הזה...

לא כ-ל אמירה מהסוג הזה היא מזרוחניקיוּת...

בטח לא ברמות של מה שאלעד123 כתב.

ואתה יוצא כבד דווקא בהקשר של התגובות שלי? או בכלל?

אני פשוט חושב שהדעה שאלעד123 הביע, היא לא ביטוי של הבעיה האמיתית

אליה התייחסת.

ולא הבנתי את ההערה בגוף ההודעה...

(מבלי להכנס לדיון המשונה הזה בעניין מזרוחניקים)

מלבד הדברים שאנחנו מצווים עליהם, ומלבד דברים שגוף האדם קובע בהם, חלוקת התפקידים בכל בית נובעת ממזגם, כשרונותיהם ונטיותיהם של בני הזוג.

אין כמעט שום דבר שצריך לעשות בבית ששני הצדדים לא יכולים לעשות אותו. הדבר תלוי אך ורק ברצונם וביכולתם.

תסתכלו סביבכם ותראו בעצמכם עד כמה הדברים שונים במשפחות שונות.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.