א. לדעתי ביישוב, כי ביישוב יש תביתיות הזאת זה יותר הרגשה טובה כזאת יש תאוויר אתה לא צריך לגדול עם הכביש בתור ילד קטן, של הלא הולכים לכביש, כי גם אם תלך לכביש בדר"כ יראו ויעצרו, (בעצם תלוי איפה <צ> )

אבל בכלל יש תהוואי של היישוב שזה משהו מיוחד..

מצד שני, בעיר אתה יותר מכיר ת'עולם לפעמים, אני מכירה מישהי היא לא ילדה קטנה, (אם את קוראת את זה אז ) היא לא יודעת לחצות כביש!!! דבר מינימלי היא לא יודעת כי היא מושבניקית יותר מדי!!

ועוד כל מיני דברים שאתה בעיר אז יש תיתרונות שיש יותר דברים ביישוב לא תמיד יש הכל (למרות שבימינו כבר כן בדר"כ).

אבל לדעתי עדיף ישוב!! ללא ספק. והתנסיתי בשתיהם.

ב. אני לא חושבת שזה משו שיש לו תשובה איכות הבנאדם היא לא לפי המקום בו הוא גר אלא לפי מה שהוא, זה ממש לא מה שמשנה ישוב/עיר.

כמובן שהכל לפי דעתי בלבד

אפשר להאריך בכך הרבה מאוד.

זה בדיוק מה שהוא שאל - מה השיקולים, ומה מכריע אצליכם.

בס"ד

מצד אחד ביישוב זה נחמד שאתה מגיע לבית ואנשים עוברים על ידך ואומרים לך שלום. כולם מכירים את כולם בניגוד לעיר ששם שמעתי על מקרים שאנשים לא מכירים את מי שבבניין שלהם...

אבל מצד שני ביישוב כולם יודעים מה קורה בביתו של השני ובקושי יש פרטיות (למרות שיש בזה צדדים לכאן ולכאן)

בכל מקרה אני מעדיף יישוב, שקט, שלווה, מבודד.

לגבי ב': זה ממש תלוי, השכונה או היישוב וגם אז זה ממש לא תלוי

בצבא מעלים בקב"א (קבוצת איכות) למי שגר ביישוב..

זה לא מדויק בכלל כי קב"א קובעים לפי הפסיכוטכני,הראיון האישי והנתונים האישיים(בגרויות וכדו') ולכן

יכול להיות שהמראיינ\ת יחליט שמגוריו של אדם ביישוב תורמים לו אך הוא יכול להחליט גם הפוך ובכל 

מקרה זה שאדם גר בעיר לא מוריד לו קב"א - חבר שלי גר בעיר וקיבל קב"א 56.

לעצם השאלה - אני גר גם ביישוב וגם בעיר (הורים גרושים) ולדעתי ביישוב יותר נחמד כי ביישוב יש יותר  

שקט ורוגע ויותר קשר עם השכנים (ועוד אני גר באזור יחסית שקט בעיר אני לא יודע מה הייתי עושה אם

הייתי במקום יותר רועש).

אבל להגיד שאדם יותר איכותי כי הוא גר ביישוב זה לדעתי לא נכון כי אני רואה בפועל אנשים שיצאו מערים

מאוד איכותיים ומאידך אנשים שיצאו מיישובים והם לא משהו.

לי יש שאלה אחרת - מה יותר אידיאלי: לגור ב"התנחלות" או לגור בגרעין תורני בעיר? 

ביישוב הקהילה חמה יותר, יש יותר בטחון בשכנים, יותר ''משפחתיות', יותר אנשים שדומים לסגנון שלך, קהילה קטנה

שיש בזה גם חסרונות- יש יותר בטחון בשכנים אז פחות מרגישים צורך להיות עם יד על הדופק ואולי 'מחדירים' פחות חזק ערכים מסויימים, יותר אנשים שדומים לסגנון שלך- אז אח"כ המפגש עם אנשים ששונים ממני קצת יותר קשה ומסוייג, הקהילה קטנה ומשפחתית אז אם למישהו לא טוב בה הוא לא יכול פשוט לעבור (נגיד בעיר: יש בי"ס-סניפים של ת"נ- מקומות להתנדב ובכל מקום אנישם שונים... ביישובים בד"כ זה אותם אנשים..)

ביישוב קצב החיים בד"כ איטי יותר, בעיר מהיר יותר

כל אחד ומה שמתאים לו...

א. זאת שאלה שאני שואלת את עצמי הרבה מאוד כמו שאמרו לכל דבר יש יתרונות וחסרונות.

אני נוטה יותר לכיוון של יישוב, ואשתדל למצוא אחד כזה שקרוב לעיר..

פעם דברתי עם מישהי שגדלה בעיר ואמרתי לה על העניין שאת כל חיי גדלתי ביישוב, וזה ממש סוג של חממה סגורה,

אז היא אמרה לי משפט שיש בו הרבה "בסדר, אז תראי חיים בגיל אחר, זה לא נורא"

כאילו באיזשהו שלב יוצאים מהחממה, החוכמה היא להכין אותך בחממה למה שיש בחוץ.

ב. ממש לא! כל אחד מקבל את המיוחדות שלו מהמקום שבו הוא נמצא..

אם השעה לא היתה מה שהיא עכשיו הייתי מרחיבה, אבל זה בהחלט דיון מעניין שלא יהיה לו סוף..

שבוע שמח!

ויש לכך המון סיבות. ובתור אחת שגדלה בשניהם...

אבל שוב.. זו אחת ה-שאלות המהותיות של החיים. איפה לגור, איזה ערכים מובילים (כי לכל מקום מגורים יש את האידאלים שלו ואתה בעצם נותן עדיפות לכאלה קצת יותר מאחרים) ומה אנחנו רוצים להעביר לדור הבא.

אבל האמת היא שאין באמת תשובה חד משמעית כי לכל אחד מתאים משו אחר לפי האופי, כמה הוא חזק בתחומים ספציפיים ומה ההתמחות שלו.

הנושא הזה הוא עיקר דיון ארוך ומייגע שיש אצלנו בסניף תמיד ביננו ובין סניפים אחרים (יישובים) של מה עדיף- גרעין תורני בעיר או יישוב דתי.

אני אישית חושבת שלעצמי, או מבחינת האידאלים של הזמן הנתון הקיים ה-נ-ו-כ-ח-י יותר עדיף עיר...

יש לי הרבה מה לומר בנידון..אם תרצו- בכיף אני ירחיב..

אני מעדיפה יישוב.

קטן יותר, יותר רגוע, לא עיר סואנת .

במיוחד בתור זוג נשוי עם ילדים אני חושבת שיישוב זה מקום יותר אידיאלי לגדל ילדים....

צריך רק לדעת איזה יישוב לבחור.

לגבי ב'- אני לא חושבת שיש פה עניין של מי יותר איכותי....

כל אחד איכותי בדרך שלו.

לכל אח המעלות והחסרונות שלו.

ואין פה בכלל מקום להשואה.

זה כמו שאשווה מישהו מארץ ישראל למישהו מאנגליה.

זאת לא השואה כי זה שני מקומות שונים ולכל אחד המעלות והחסרונות שלו.

מה עדיף - ישוב או עיר?

מומלצות במיוחד התג' של אוסנת (לדעתי), שמסכמות את מה שאני רוצה לאמר - גרעין תורני!!

ומזה השטויות האלה על מושבניקים?! |מושבניקית מתעצבנת| בלי לזלזל!!!!

אין לי כוח להסביר.

אנשים מכירים אותך, עוזרים לך כשצריך..

בעיר אף אחד לא ישים לב אם תהיה גוסס בערך...

קיצר, הכי כיף ביישוב!!!!

והייתרונות הברורים של  יישוב וגם יש לך נגישות לעיר

אבל מצד שני זה ממש כיף לגור בעיר "לקפוץ לעיר" בערב או בכל הזדמנות  זה אחד הדברים, במיוחד לבנות

שבעיר יותר קל לגדל ילדים אבל בישוב יותר כיף לגדול.

בעיר אתה יכול לומר לילדיך בדיוק עם מי להתחבר ועם מי לא ואתה גם יכול לומר שההוא לא עושה טוב ואנחנו לא עושים דברים כאלה וככה הילדים לומדים להיזהר מהסכנות ולהכיר אל העולם.

בישוב לעומת זאת קשה להגיד לילד עם מי להתחבר ועם מי לא כי כולם קהילה קשה להגיד לא ללמוד ממי שאיתו בשבט ככה שיוצא שאחד מתחיל להתקלקל אז כל השבט לאט לאט אחריו (בדוק).

אבל הרבה יותר כיף לגדול כשיש מרחבים בלי רעש ובלאגן בלי חריקות מתחת לבית בלילה ובעיר הכל כבישים בלאגן ורעש.

חחחחחח חוץ מפוליטקה!!!

אני הייתי משתגעת לא להיות בעיר!!!!!!!!!

אני משתגעת מהעיר הפיצית שלנו אני אוהבת רעש בחיים לא הייתי שורדת בישוב הייתי יוצאת מדעתי!

[לא קראתי את כל התגובות, מצטער אם אני חוזר על חלק מהדברים]

בעוד שבעיר יש הרבה מסגרות שבהם הנוער יכול להשתייך אליהן, ביישוב יש רכז נוער. אם אין רכז נוער, הנוער (או חלקים ממנו) יכול למצוא את עצמו חסר תעסוקה ומשועמם. נוער משועמם לא תמיד מוצא לעצמו אלטרנטיבות טובות יותר.

אם יש מסגרת טובה לנוער (תנועה, רכז נוער, מועדון) - מעולה. זה יכול לקחת את הנוער למקומות מדהימים.

אם אין - אז זה יכול להיות בעייתי יותר מבחינת חלק מהנוער.

(מדגיש ''חלק'', על מנת לא להכליל)

כמובן שאני צודק

אמרתי שיש פחות.

למשל, בד''כ אין יותר מתנועת נוער אחת בישוב.

דווקא בקטע של מסגרות נראלי שבעיר (לפחות מה שאני מכירה) אתה צריך יותר לרצות בשביל להשתייך..

ביישוב שלי אני לא יכולה לבחור לאן להשתייך כי אני שייכת לבני עקיבא שיש פה על אפי ועל חמתי למרות שאני לא משתתפת.

אין לי אפשרות להחליט שאני לא רוצה להיות בסניף כי זאת החברה שיש לי.

במובן הזה אני מעדיפה עיר כי יש בה בחירה..... אפילו לבחור באיו"ב זה לבחור .

אבל בכללי מעדיפה יישוב שקרוב לעיר עם עדיפות לקרוב לירושלים (טלמון, נו"א, נריה וכו' )

מי שהשליחות שלו תצא לפועל ביישוב בצורה הטובה ביותר שילך לישוב, מי שבעיר יתרום הכי הרבה וימצה את עצמו- עיר...

בס"ד

מה זה יותר "איכותי"? הצחקת אותי.

זה נכון שזה שני עולומות שונים לגמרי, אבל, יותר איכותי?! לא מסכימה איתך.

זה לא הגדרה של כזה או לא כזה. כל אדם זה משהו שונה. כל ישוב זה שונה. כל עיר היא שונה. וככה גם האנשים שנמצאים בכל מקום.

בכל מקום יש ייתרונות וחסרונות. וזה אישי נורא.

יש אנשים שלא מתאים להם לגור בישוב, ויש כאלה שלא מתאים להם לגור בעיר.

אני גר בעיר ובשכונה שלי יש קהילתיות מטורפת,יש אומרים שיותר מיישוב...

ומצד שני אין תתחרותיות שיש בהמון יישובים..

כל אחד ואיפה שהוא מסתדר...גם יש יישובים עירוניים,יש יישובים דוסים,פתוחים ועוד המון..

אבל בלי ספק אנשים שגרים בישוב פי 1000 יותר איכותיים

אני גרה ביישוב, תודה על המחמאה

אבל מה, בעיר פחות איכותיים? נראלי לא נכון...

הכל תלוי בסביבה הספציפית ובאנשים!

יש הרבה עירוניסטים הרבה יותר איכותיים מאנשים שגרים בישוב, וההפך...

ולגבי איפה עדיף, יש בכל מקום יתרונות וחסרונות...

אני גר בעיר, אבל היא עיר יחסית שקטה. ולמרות זאת אני לא רוצה לגור ביישוב. אני חושב שזה חיים קצת משעממים. זה תלוי למה התרגלת בעיקר, כמו הרבה דברים אחרים.....

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.