אבל גם בקשר עם אבא וניפגש איתו לפעמים

טוב נראלי שתחפשי אולי ביביסטיר ביום אחר ,

ואם אין אז נראלי לקצת זמן,שימלא קצתץ את הארנק בכל זאת(ואמא תיצטרך להבין)

או שאחד ההורים יביא כסף!

ב"הצלחה לך !אוהבתתתת

רק יום אחד בשבוע אני קמה בבית אחד, וישנה באותו הבית.

אמא צריכה להבין שאלו החיים שלך, ואת לא יכולה לנהל אותם מסביב אליה, אם כל הכבוד והאהבה שאת רוכשת לה כמובן.

לאבא שלי הייתה תקופה ארוכה שהוא לא היה מוכן שאעשה שבת אצל חברות, כי "עד שאת שבת אצלי את בורחת?".

והרבה מאוד זמן הקפדתי לנסוע רק בשבתות של אמא אבל באמת- זה מטופש. אי אפשר לנהל ככה חיים. 

לפעמים יוצא שההורים לא מבינים שהם יצרו כאן סיטואציה מעוותת, ומצפים שתתנהגי איתה כאילו זה המציאות הנורמאלית. אבל זה לא.

ואת צריכה לגרום להם להבין את זה.

הגיוני שבגלל שאת בת להורים גרושים, תוותרי על עבודה ולא יהיה לך כסף לדברים שאת צריכה? אמא שלך מוכנה למלא את החסר הזה בארנק שלך?

עד לאן זה יגיע? לא תוכלי ללכת לשירות בימים שאת אצלה? לא תוכלי לעשות שבתות אצל ההורים שלך בעלך בשבתות שהם שלה? 

את צריכה, בשבילך שפיותך עכשיו ובעתיד, להבהיר לה שהיא יצרה לך מציאות ואת מתמודדת איתה.

אבל היא לא יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה- הוי אומר, להתגרש ולרצות לראות אותך 24-7. 

(עם הזמן, הורים במצב הזה גם לומדים להתרחק ולשחרר.. ופתאום שבוע מחוץ לבית לא ירגש אותך ולא אותם.. אבל זה עם הזמן, וזמן זה הרבה זמן..)

בהצלחה ענקית ואל תוותרי על עצמך!

הפנמתי והבנתי, אבל עדיין קשה..

נראה מה יהיה ואיך הכל יסתדר

בכולופן, תודה רבה!

אבל את יודעת? מי שלא רוצה להתחתן עם מישהי כי הורים שלה גרושים, הוא מסוג האנשים שלא רוצים להתחתן עם אחת שאח שלה חזר בשאלה, או דוד שלה התחתן עם גויה, או שהיא שמנה מידי או לומדת פיזיקה. 

בקיצור- מטומטמים! אנשים שהולכים לפי סטיגמות ולפי סביבה ולא לפי הבן אדם שעומד בפניהם.

ומגיע לך, יויו, בעל הרבה הרבה יותר טוב מזה! וגם יהיה לך! 

והוא יהיה מקסים, מתוק, אוהב, צדיק, מתחשב, מתאים לך בול! 

וגם אני תמיד אומרת שצריך מילה לילדי הורים גרושים  

וגם, לאשתו של אבא והבעל של אמא (ולא אמא חורגת כי זה קונוטציה של שלגייה, וגם יש לנו אמא ברוך השם!)

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?