אני סטודנטית שנה א', בת 20. מאז תחילת שנת הלימודים ועד כה פנו אלי כמה וכמה אנשים ושאלו אם אני מעוניינת... דחיתי ההצעות היות ורציתי "לקחת את הזמן" עד שאתרגל לאוניברסיטה, אלמד ואמצא את האיזון הנכון עבורי, מתוך מחשבה שפגישות מצריכות המון כוחות נפשיים, פניות רגשית ויכולת הכלה של אדם אחר, וכן מתוך אי-רצון להיכנס למערכת כזו כשאיני יודעת אם אני יכולה לענות על כל אלו ובכך לא לפגוע, חלילה, בצד השני.
עברו כמה חודשים. אם תחילה חשבתי לדחות עד אחר הסמסטר, עתה אני שוקלת לדחות עד סוף השנה ואולי אף אחרי, מתוך חששות בדבר המצב הכלכלי: נכון, לא בטוח שאתחתן עם הבחור הראשון מיד, ואולי התהליך יארך כמה שנים כך שממילא אצליח לעבוד מעט פה ושם, אולם עצם הכניסה ל"עולם הדייטים" מצביעה על מוכנות לאפשרות של חתונה (אחרת, למה לצאת?). מבחינות רבות אני מרגישה מוכנה לצאת, אך מבחינה כלכלית... אין מצב בשנה/שנתיים הקרובות!
נכון, ההורים עוזרים וכו'. לכל הזוגות קשה בהתחלה, וכולם צריכים את תמיכת ההורים. אבל יש הבדל בין תמיכה לבין הישענות מוחלטת. כרגע, אני לא רואה כיצד אפשרי להקים בית בעזרת "תמיכה" (כזו שלא תרושש את ההורים יותר מדי)
כמו כן, ההצעות שהציעו לי היו לגבי בחורים די צעירים אשר עדיין לא קרובים להשגת מקצוע (ביינישים בעיקר, אבל גם סטודנט אחד של שנה א')
זה רק מחדד את השאלה: האם בכלל אפשר לצאת עם בן אדם כזה? הרי מחכה לי דרך ארוכה עד לסיום התואר או לפחות עד החלק בו אוכל לשלב עמו עבודה, ואם אצא עם אחד שעדיין לא התחיל, זה יהיה קשה אף יותר (ייתכן מצב, למשל, שאלד עוד לפני שאגמור התואר, ואז יהיה לי אפילו פחות זמן לעבוד. שלא נדבר על כך שכשכבר אעבוד, ארוויח מעט מאד בתחילת הדרך ובעלי יהיה ודאי בתחילת/אמצע הלימודים, כך שאהיה המפרנסת היחידה, וגם זה בסכום זעום ביותר). מצד שני, הזוי להצטמצם ל"אני יוצאת רק עם מי ששנה ב' ומעלה", ואולי זה אף מעיד על פגם כלשהו ועל אי-מוכנות אמתית.
אני יודעת. זה נשמע הזוי שאני מדברת ככה ומנהלת "חישובים שוליים" שכאלו, אבל זה באמת מדאיג אותי. כבר אמר הרמב"ם "דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אישה" (הלכות דעות, פ"ה, הלכה י"א), אבל האם זה בכלל אפשרי בימינו? מה שבטוח הוא שאי אפשר לחיות מאוויר ואהבה, אז איך כן?
מכל ה"חישובים" האלה יוצא שרק אחרי שאגמור את התואר אוכל להתחיל לצאת, מה שממש נשמע לי כמו טענה חריגה ומשונה.
אשמח לתשובות, וסליחה על האריכות 
