למרות שבטוח קראתי יותר הזויים ממנו (אני פשוט שונאת ספרים הזויים, ומיד מניחה אותם מהיד, אלא שאת הספר הזה התעקשתי לקרוא עד הסוף.)

שם הספר: "משחקו של המלאך" מאת קרלוס רואיס ספון

רומן, מותח, משולב מדמיון

מיועד למבוגרים ככה... (נקי מאוד יחסית)

הוא מספר על אחד תמהוני שמקבל משימה לכתוב ספר מיוחד במינו.

הוא הזוי כי הוא מתחיל בצורה הגיונית ומציאותית אך בסוף הסופר התפרע עם הדמיון, בצורה שגרמה לי בחילה. פשוט דברים לא מתקבלים על הדעת.

צריך לעשות הפרדה, לדעתי, בין ספרי פנטזיה לספרים מציאותיים לכאורה. והערבוב חסר הטעם הזה לא בא לי בטוב.

תקציר מתוך אתר סימניה:

ברצלונה הסוערת של שנות העשרים. סופר צעיר, רדוף על ידי אהבה בלתי אפשרית, מקבל מעורך מסתורי הצעה לכתוב עבורו ספר יחיד מסוגו תמורת סכום עתק, ואולי אף הרבה יותר מזה.

בסגנון מזהיר ובכישרון ספרותי מובהק מחזיר אותנו מחבר הרומן צלה של הרוח לבית הקברות לספרים נשכחים בברצלונה. משחקו של המלאך הוא מסע של הרפתקאות, תככים, סודות, אהבה ואובדון במבוך שזור בקסמם המכשף של הספרים, התשוקה והידידות.

קרלוס רואיס סאפון הוא מהסופרים הפופולריים ביותר בעולם. ב-2001 ראה אור צלה של הרוח, הרומן הראשון שלו למבוגרים, שהפך להצלחה ספרותית כלל-עולמית. הוא תורגם ליותר מארבעים שפות וזכה בפרסים רבים ובמיליוני קוראים נלהבים בכל רחבי העולם. משחקו של המלאך הוא הספר המהיר-ביותר-להימכר בכל הזמנים: רבע מיליון עותקים נמכרו בסוף השבוע הראשון לצאתו לאור.

מה שהזוי בספר זה שכמעט עד הסוף אתה לא בטוח אם זה ספר דמיוני או מציאותי,וגם האופי של הדמויות הוא מוזר ביותר..מה שכן הוא מעניין,זה הסופר של-צילה של הרוח.

"טעמה העצוב של עוגת הלימון" של איימי בנדר

פרוזה

מיועד לנוער אולי מבוגר יחסית...

זה ספר על ילדה- נערה שמגיל 9 היא טועמת באוכל שהיא אוכלת את הרגשות של מי שהכין אותו.

מה הזוי? שגם לאח שלה יש "כוח" מסוים שהוא, אם הבנתי נכון, להתמזג עם רהיטים באופן מוזר ומלחיץ

ובאופן כללי ספר די מוזר...

למראית עין של מיכל ווזנר (הגדולה! יש לציין, בספרה הנהדר 'שלוש בסירה').

ספר שממש לא ברור למה הוא נכתב, ומה הוא רוצה לומר.

מסופר בו על נערה שעברה תאונת דרכים, והיא עוסקת מאז התאונה בתביעת הביטוח, ע"י עו"ד קרציה, שמתקרצץ עליה ועל חברת הביטוח גם יחד. איך היא נפרדת מחבר שלה בעקבות התעיסוק האובססבי בתביעה, והכל באופו יבש כאילו נכתב בשיעור חיבור, סליחה על ההשוואה. אני מתכוונת כאילו נכתב 'לפי הזמנה' ולא באמת מרצון עז של הסופרת.

בקיצור, הספר מרוח מאד מאד לטעמי, ולמרות שאין בו הרבה עלילה, גם הגיבורים שלו לא מספיק מובנים, ולא מספיק עמוקים, ואישית לא התחברתי לאף אחד מהם.

בקיצור ספר הזוי בעיני, כי מתחילתו ועד סופו, לא ידעתי מה הסופרת רוצה ממני, ועל שום מה נולד יצור זה.

אגב, אני מזכירה שוב את 'שלוש בסירה' כי הוא כל כך ההפך מהספר הזה,

כל כך מלא טעם ועסיס, שלא יאמן בעיני, ששניהם נולדו באותו בית יוצר...

לאלוקים הפתרונים.

הוא חיי פיי.

מסופר על ילד שאביו מנהל גן חיות, ופעם הם שטו עם כל החיות באניה לאנשהו, והאניה נטבעה, והילד נשאר על סירת ההצלה לבדו עם טיגריס בנגלי.

כל העלילה מתארת בעצם את נסיונות ההשרדות שלו לבד עם טיגריס על סירת הצלה קטנה למשך כמה שבועות.

ספר מומלץ מאד, אבל לא לבעלי לב חלש.


________
אני די בטוחה שקראתי ספרים הזויים בהרבה למען האמת, אבל רובם לא שווים שאזכיר אותם.

בס"ד

וכל שאר הסדרה...

נו באמת...

הוא מטורף ויש הבדל

עד עכשיו לא קלטתי מה הלך בספר.. מי היא כל דמות באמת.. פשוט הכל מסתבך ומסתבך....

אבל הספר השני של אותו סופר- צילה של הרוח זה אחד הספרים!!

בסוף הטיגריס אוכל את הילד?

ממש סיימתי אותו עם בחילה, וזה לא קורה לי הרבה...

מה לכתוב ( אז היא כותבת על ערבים ויהודים ועולים מארגנטינה.........) בלעכס... |מקבל בחילה מלחשוב שמישהו הסכים להוציא את הספרים שלה|

* ושימו לב שהדגשתי שזו היא דעתי האישית עליה....

* זוהי דעתי הפרטית בלבד שאותה אני מבטאת מתוקף זכותי כאזרחית במדינה דמוקרטית לבטא את מחשבותי. אין דעתי זו באה ליצג עובדות מגומרות או את דעתם של כל אדם אחר ממשתמשי הפורום, תושבי העולם, הארץ, קיבוץ נווה עתניאל, הכפר דחי, הישוב חיננית, החניכים שלי בתנועת "עוז", תושבי רחוב 'עין שמש' ו'הרי יהודה' בגני תקוה, או תושבי הישוב של בכל גיל שיהיוי.

סופר- אופיר טושה גפלה

סגנון? הוי. הזוי מכדי שיהיה לו סגנון.

סתם. לא פנטזיה במיוחד. לא מד"ב. משהו על עולם אחר. 

למי מיועד? למבוגרים. ז"א, זה בטוח לא ספר שמיועד לנוער אבל אני מניחה שאנשים בני 15 יכולים לקרא אותו. לא יודעת, כבר מזמן איבדתי פרופורציות בדברים כאלה.

הוא מדבר על עולם שהמתים מגיעים אליו. 

בגלל זה הוא גם הזוי. זאת כתיבה הזויה.

ועוד משהו- הוא לא צנוע.

וזה ממש כיף... 

ברור מה הסופר רצה.. אבל זו מן הסתם בעיה בניסוח שלי. בכל מיקרה תודה על התגובות!

לב של דיו, כשף של דיו- אחד ההזויים!

תחשבו-מי יכול לחשוב על להכנס ולצאת מתוך ספר ע"י קריאה בו?

אשמח לשמוע למה התכוונת... סתם זה מעניין אותי, איך אנשים מגדירים דברים...

ולמה הוא הזוי? (היה לי פעם מחשבה לקרוא אותו, אולי אני אעשה זאת בסוף...)

איןן.. נראלי לא קיים ספר יותר הזוי ממנו.. והוא מהמם.. קראתי אותו דיי ממזמן, אבל הוא זכור לי בתור ספר אחד הטובים.. וכמעט עשיתי עליו בוקריפורט.. אבל אחשלי העלים לי אותו.. (אני דוברת, ככה שלקרוא אותו באנגלית זו לא באמת בעיה..)

סגנון> בעיקרון ריאליסטי נראלי. יענטו הגיוני..

לגיל> בערך מכתה ז-ח ומעלה.. עד גם גיל גדול נראלי

על מה מדבר> ילד שנשלח למחנה לעבריינים צעירים שחופרים בו בורות כל היום. וקורים לו כלמיני דברים מוזרים שם..

למה זה הזוי>> טוב, נתחיל בזה שהשם של הילד הוא סטנלי ילנטס.. (כע, היפוך של השם הפרטי והשם משפחה..)

חוצמזה שהוא נשלח לשם כי הוא יעני גנב לאיזה מפורסם אחד זוג נעליים מסריחות..

למה עוד הוא הזוי? אינסוף.. תקראו ת'ספר..

מה הזוי בזה?

בורות!!!!

אבל מהמם!!

גם ההמשך שלו הזוי

נו, הוא כזה ממש הזוי!

משהו עם שלושה נעלמים

אולי פתרון בשלושה נעלמים.....

בכל מקרה הוא הזוי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לא אמיתי, לא מיציאותי....

אבל שווה קריאה......

רק כאלה... ואני אפילו לא זוכרת על מה זה, אם זה היה הזוי סביר שהייתי זוכרת, לא?

שקראתי אחרי שהתלהבתי מ'בשבילה גיבורים עפים',

אחוזות החוף ו-העולם, קצת אחר כך.

בשניהם השקעתי לא מעט כדי להבין שפשוט לא הבנתי במה אני משקיעה.

ספרים משונים לחלוטין.

ועוד ספר מעניין וקצת הזוי-

סוף העולם.

לא זוכרת של מי, אבל זה ספר על כפר קטן שמחובר בגשר אחד ליישוב הבא, ויום אחד כל העיירה יוצאת לטיול באותה עיר סמוכה, ורק קבוצת ילדים נשארת לטייל עם המורה שלה באותו כפר, ואז יש רעידת אדמה, הגשר קורס וקבוצת הילדים נשארת לבדה בעיירה, אין חשמל והם מנסים להסתדר לבדם.

לא יודעת להסביר אפילו למה אבל זה פשוט ספר מוזר. (ובא לי לקרוא אותו שוב) 

הסופר הזה מחוק לגמרי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אהבתי את מצרפי המקרים ואת מה שאחרים חושבים בי.

המדריך לימים הקרובים, נחמד, הקבוע היחיד יש לו קונצפט נחמד, אבל הולך ומתדרדר לקראת הסוף. הטוויסט פשוט נורא ואיום.

הספר האחרון שלו, שאפילו לא זכרתי והייתי צריכה ללכת למדף לבדוק את השם שלו, לא אהבתי בו שום דבר בערך, הקונצפט המבטיח מתבזבז על עיסוק חופר ומשמעם בדימיקות של קבוצת חברים. זה כאילו כדי לתת רקע לתעלומה, אבל אם קודם אמרת שיש רצח, לא מעניין אותי מי חבר של מי ומי שונא את מי.

ספולליר כללי אם משנה לך: ברור מאליו מי הרוצח, אבל אומרים במפורש זה לא הוא, רק כדי בסוף להגיד שזה כן הוא בדרך טיפה מתחכמת, אבל תכלס זה אותו הדבר.

כי עכשיו אני בתחילתו.

קראתי את "מצרפי המקרים" ואהבתי ממש, גם את העלילה ובמיוחד את הטוויסט בסוף.

ועכשיו אני בתחילת כהרף עין, ועוד כמה ימים יגיע גם ל"מה שאחרים חושבים בי"

תודה

יש מקוריות בכתיבה שלו. גם בסיפורים הקצרים שיש באתר שלו. בהחלט ייחודי.

אני ממש אהבתי את מצרפי המקרים, ואת המדריך לימים הקרובים. את הקבוע היחדי אני לא ממש זוכר, והספר האחרון באמת היה פחות מוצלח.

ואמנם, אני מסכים קצת גם עם הביקורת של חושבת-בקופסא

נכנסתי עכשיו לאתר, נראה מעניין, תודה

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

של ויקטוריה היסלופ.

ספר טוב, גם סקירה היסטורית ברקע העלילה, על סלוניקי בתקופות שונות.

לקראת הסוף, נו....בכל זאת סופרת לא יהודיה לא דתית גויה.

לא יהודיה לא דתיה

גויה?

זה לחיוב או שלילה?

איך זה קשור לספר?

שרוב הספר ממש טוב לדעתי; העלילה, הדמויות, הסיקור ההיסטורי מאוד מעניין -

נוגע גם קצת בנו, היהודים שם. לקראת הסוף יש דבר מה שאחת הדמויות המשמעותיות

מתייחסת לזה בקלילות; וזה הפריע לי. כי כל הספר - נקי. אני חושבת שגם הגויים

מצווים על לא תנאף והפריעה לי התגובה (גם של הכותבת, ככל הנראה).

אם יש דבר מה שלא עומד במוסר הבסיסי, ושמתואר, לפחות להתייחס לזה.

שכתבה יהודיה איטלקיה שהיתה במחנות השמדה.

מתארת היטב, כותבת היטב, אבל איזה הבדל בין

אדם חילוני שכותב ספר כזה לאדם שומר מצוות

שכותב ספר על השואה; שמים וארץ.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)