למרות שבטוח קראתי יותר הזויים ממנו (אני פשוט שונאת ספרים הזויים, ומיד מניחה אותם מהיד, אלא שאת הספר הזה התעקשתי לקרוא עד הסוף.)

שם הספר: "משחקו של המלאך" מאת קרלוס רואיס ספון

רומן, מותח, משולב מדמיון

מיועד למבוגרים ככה... (נקי מאוד יחסית)

הוא מספר על אחד תמהוני שמקבל משימה לכתוב ספר מיוחד במינו.

הוא הזוי כי הוא מתחיל בצורה הגיונית ומציאותית אך בסוף הסופר התפרע עם הדמיון, בצורה שגרמה לי בחילה. פשוט דברים לא מתקבלים על הדעת.

צריך לעשות הפרדה, לדעתי, בין ספרי פנטזיה לספרים מציאותיים לכאורה. והערבוב חסר הטעם הזה לא בא לי בטוב.

תקציר מתוך אתר סימניה:

ברצלונה הסוערת של שנות העשרים. סופר צעיר, רדוף על ידי אהבה בלתי אפשרית, מקבל מעורך מסתורי הצעה לכתוב עבורו ספר יחיד מסוגו תמורת סכום עתק, ואולי אף הרבה יותר מזה.

בסגנון מזהיר ובכישרון ספרותי מובהק מחזיר אותנו מחבר הרומן צלה של הרוח לבית הקברות לספרים נשכחים בברצלונה. משחקו של המלאך הוא מסע של הרפתקאות, תככים, סודות, אהבה ואובדון במבוך שזור בקסמם המכשף של הספרים, התשוקה והידידות.

קרלוס רואיס סאפון הוא מהסופרים הפופולריים ביותר בעולם. ב-2001 ראה אור צלה של הרוח, הרומן הראשון שלו למבוגרים, שהפך להצלחה ספרותית כלל-עולמית. הוא תורגם ליותר מארבעים שפות וזכה בפרסים רבים ובמיליוני קוראים נלהבים בכל רחבי העולם. משחקו של המלאך הוא הספר המהיר-ביותר-להימכר בכל הזמנים: רבע מיליון עותקים נמכרו בסוף השבוע הראשון לצאתו לאור.

למראית עין של מיכל ווזנר (הגדולה! יש לציין, בספרה הנהדר 'שלוש בסירה').

ספר שממש לא ברור למה הוא נכתב, ומה הוא רוצה לומר.

מסופר בו על נערה שעברה תאונת דרכים, והיא עוסקת מאז התאונה בתביעת הביטוח, ע"י עו"ד קרציה, שמתקרצץ עליה ועל חברת הביטוח גם יחד. איך היא נפרדת מחבר שלה בעקבות התעיסוק האובססבי בתביעה, והכל באופו יבש כאילו נכתב בשיעור חיבור, סליחה על ההשוואה. אני מתכוונת כאילו נכתב 'לפי הזמנה' ולא באמת מרצון עז של הסופרת.

בקיצור, הספר מרוח מאד מאד לטעמי, ולמרות שאין בו הרבה עלילה, גם הגיבורים שלו לא מספיק מובנים, ולא מספיק עמוקים, ואישית לא התחברתי לאף אחד מהם.

בקיצור ספר הזוי בעיני, כי מתחילתו ועד סופו, לא ידעתי מה הסופרת רוצה ממני, ועל שום מה נולד יצור זה.

אגב, אני מזכירה שוב את 'שלוש בסירה' כי הוא כל כך ההפך מהספר הזה,

כל כך מלא טעם ועסיס, שלא יאמן בעיני, ששניהם נולדו באותו בית יוצר...

לאלוקים הפתרונים.

הוא חיי פיי.

מסופר על ילד שאביו מנהל גן חיות, ופעם הם שטו עם כל החיות באניה לאנשהו, והאניה נטבעה, והילד נשאר על סירת ההצלה לבדו עם טיגריס בנגלי.

כל העלילה מתארת בעצם את נסיונות ההשרדות שלו לבד עם טיגריס על סירת הצלה קטנה למשך כמה שבועות.

ספר מומלץ מאד, אבל לא לבעלי לב חלש.


________
אני די בטוחה שקראתי ספרים הזויים בהרבה למען האמת, אבל רובם לא שווים שאזכיר אותם.

בס"ד

וכל שאר הסדרה...

נו באמת...

הוא מטורף ויש הבדל

עד עכשיו לא קלטתי מה הלך בספר.. מי היא כל דמות באמת.. פשוט הכל מסתבך ומסתבך....

אבל הספר השני של אותו סופר- צילה של הרוח זה אחד הספרים!!

בסוף הטיגריס אוכל את הילד?

ממש סיימתי אותו עם בחילה, וזה לא קורה לי הרבה...

סופר- אופיר טושה גפלה

סגנון? הוי. הזוי מכדי שיהיה לו סגנון.

סתם. לא פנטזיה במיוחד. לא מד"ב. משהו על עולם אחר. 

למי מיועד? למבוגרים. ז"א, זה בטוח לא ספר שמיועד לנוער אבל אני מניחה שאנשים בני 15 יכולים לקרא אותו. לא יודעת, כבר מזמן איבדתי פרופורציות בדברים כאלה.

הוא מדבר על עולם שהמתים מגיעים אליו. 

בגלל זה הוא גם הזוי. זאת כתיבה הזויה.

ועוד משהו- הוא לא צנוע.

וזה ממש כיף... 

ברור מה הסופר רצה.. אבל זו מן הסתם בעיה בניסוח שלי. בכל מיקרה תודה על התגובות!

לב של דיו, כשף של דיו- אחד ההזויים!

תחשבו-מי יכול לחשוב על להכנס ולצאת מתוך ספר ע"י קריאה בו?

אשמח לשמוע למה התכוונת... סתם זה מעניין אותי, איך אנשים מגדירים דברים...

ולמה הוא הזוי? (היה לי פעם מחשבה לקרוא אותו, אולי אני אעשה זאת בסוף...)

איןן.. נראלי לא קיים ספר יותר הזוי ממנו.. והוא מהמם.. קראתי אותו דיי ממזמן, אבל הוא זכור לי בתור ספר אחד הטובים.. וכמעט עשיתי עליו בוקריפורט.. אבל אחשלי העלים לי אותו.. (אני דוברת, ככה שלקרוא אותו באנגלית זו לא באמת בעיה..)

סגנון> בעיקרון ריאליסטי נראלי. יענטו הגיוני..

לגיל> בערך מכתה ז-ח ומעלה.. עד גם גיל גדול נראלי

על מה מדבר> ילד שנשלח למחנה לעבריינים צעירים שחופרים בו בורות כל היום. וקורים לו כלמיני דברים מוזרים שם..

למה זה הזוי>> טוב, נתחיל בזה שהשם של הילד הוא סטנלי ילנטס.. (כע, היפוך של השם הפרטי והשם משפחה..)

חוצמזה שהוא נשלח לשם כי הוא יעני גנב לאיזה מפורסם אחד זוג נעליים מסריחות..

למה עוד הוא הזוי? אינסוף.. תקראו ת'ספר..

מה הזוי בזה?

בורות!!!!

אבל מהמם!!

גם ההמשך שלו הזוי

נו, הוא כזה ממש הזוי!

משהו עם שלושה נעלמים

אולי פתרון בשלושה נעלמים.....

בכל מקרה הוא הזוי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לא אמיתי, לא מיציאותי....

אבל שווה קריאה......

רק כאלה... ואני אפילו לא זוכרת על מה זה, אם זה היה הזוי סביר שהייתי זוכרת, לא?

שקראתי אחרי שהתלהבתי מ'בשבילה גיבורים עפים',

אחוזות החוף ו-העולם, קצת אחר כך.

בשניהם השקעתי לא מעט כדי להבין שפשוט לא הבנתי במה אני משקיעה.

ספרים משונים לחלוטין.

ועוד ספר מעניין וקצת הזוי-

סוף העולם.

לא זוכרת של מי, אבל זה ספר על כפר קטן שמחובר בגשר אחד ליישוב הבא, ויום אחד כל העיירה יוצאת לטיול באותה עיר סמוכה, ורק קבוצת ילדים נשארת לטייל עם המורה שלה באותו כפר, ואז יש רעידת אדמה, הגשר קורס וקבוצת הילדים נשארת לבדה בעיירה, אין חשמל והם מנסים להסתדר לבדם.

לא יודעת להסביר אפילו למה אבל זה פשוט ספר מוזר. (ובא לי לקרוא אותו שוב) 

הסופר הזה מחוק לגמרי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!