למרות שבטוח קראתי יותר הזויים ממנו (אני פשוט שונאת ספרים הזויים, ומיד מניחה אותם מהיד, אלא שאת הספר הזה התעקשתי לקרוא עד הסוף.)

שם הספר: "משחקו של המלאך" מאת קרלוס רואיס ספון

רומן, מותח, משולב מדמיון

מיועד למבוגרים ככה... (נקי מאוד יחסית)

הוא מספר על אחד תמהוני שמקבל משימה לכתוב ספר מיוחד במינו.

הוא הזוי כי הוא מתחיל בצורה הגיונית ומציאותית אך בסוף הסופר התפרע עם הדמיון, בצורה שגרמה לי בחילה. פשוט דברים לא מתקבלים על הדעת.

צריך לעשות הפרדה, לדעתי, בין ספרי פנטזיה לספרים מציאותיים לכאורה. והערבוב חסר הטעם הזה לא בא לי בטוב.

תקציר מתוך אתר סימניה:

ברצלונה הסוערת של שנות העשרים. סופר צעיר, רדוף על ידי אהבה בלתי אפשרית, מקבל מעורך מסתורי הצעה לכתוב עבורו ספר יחיד מסוגו תמורת סכום עתק, ואולי אף הרבה יותר מזה.

בסגנון מזהיר ובכישרון ספרותי מובהק מחזיר אותנו מחבר הרומן צלה של הרוח לבית הקברות לספרים נשכחים בברצלונה. משחקו של המלאך הוא מסע של הרפתקאות, תככים, סודות, אהבה ואובדון במבוך שזור בקסמם המכשף של הספרים, התשוקה והידידות.

קרלוס רואיס סאפון הוא מהסופרים הפופולריים ביותר בעולם. ב-2001 ראה אור צלה של הרוח, הרומן הראשון שלו למבוגרים, שהפך להצלחה ספרותית כלל-עולמית. הוא תורגם ליותר מארבעים שפות וזכה בפרסים רבים ובמיליוני קוראים נלהבים בכל רחבי העולם. משחקו של המלאך הוא הספר המהיר-ביותר-להימכר בכל הזמנים: רבע מיליון עותקים נמכרו בסוף השבוע הראשון לצאתו לאור.

מה שהזוי בספר זה שכמעט עד הסוף אתה לא בטוח אם זה ספר דמיוני או מציאותי,וגם האופי של הדמויות הוא מוזר ביותר..מה שכן הוא מעניין,זה הסופר של-צילה של הרוח.

"טעמה העצוב של עוגת הלימון" של איימי בנדר

פרוזה

מיועד לנוער אולי מבוגר יחסית...

זה ספר על ילדה- נערה שמגיל 9 היא טועמת באוכל שהיא אוכלת את הרגשות של מי שהכין אותו.

מה הזוי? שגם לאח שלה יש "כוח" מסוים שהוא, אם הבנתי נכון, להתמזג עם רהיטים באופן מוזר ומלחיץ

ובאופן כללי ספר די מוזר...

למראית עין של מיכל ווזנר (הגדולה! יש לציין, בספרה הנהדר 'שלוש בסירה').

ספר שממש לא ברור למה הוא נכתב, ומה הוא רוצה לומר.

מסופר בו על נערה שעברה תאונת דרכים, והיא עוסקת מאז התאונה בתביעת הביטוח, ע"י עו"ד קרציה, שמתקרצץ עליה ועל חברת הביטוח גם יחד. איך היא נפרדת מחבר שלה בעקבות התעיסוק האובססבי בתביעה, והכל באופו יבש כאילו נכתב בשיעור חיבור, סליחה על ההשוואה. אני מתכוונת כאילו נכתב 'לפי הזמנה' ולא באמת מרצון עז של הסופרת.

בקיצור, הספר מרוח מאד מאד לטעמי, ולמרות שאין בו הרבה עלילה, גם הגיבורים שלו לא מספיק מובנים, ולא מספיק עמוקים, ואישית לא התחברתי לאף אחד מהם.

בקיצור ספר הזוי בעיני, כי מתחילתו ועד סופו, לא ידעתי מה הסופרת רוצה ממני, ועל שום מה נולד יצור זה.

אגב, אני מזכירה שוב את 'שלוש בסירה' כי הוא כל כך ההפך מהספר הזה,

כל כך מלא טעם ועסיס, שלא יאמן בעיני, ששניהם נולדו באותו בית יוצר...

לאלוקים הפתרונים.

הוא חיי פיי.

מסופר על ילד שאביו מנהל גן חיות, ופעם הם שטו עם כל החיות באניה לאנשהו, והאניה נטבעה, והילד נשאר על סירת ההצלה לבדו עם טיגריס בנגלי.

כל העלילה מתארת בעצם את נסיונות ההשרדות שלו לבד עם טיגריס על סירת הצלה קטנה למשך כמה שבועות.

ספר מומלץ מאד, אבל לא לבעלי לב חלש.


________
אני די בטוחה שקראתי ספרים הזויים בהרבה למען האמת, אבל רובם לא שווים שאזכיר אותם.

בס"ד

וכל שאר הסדרה...

נו באמת...

הוא מטורף ויש הבדל

עד עכשיו לא קלטתי מה הלך בספר.. מי היא כל דמות באמת.. פשוט הכל מסתבך ומסתבך....

אבל הספר השני של אותו סופר- צילה של הרוח זה אחד הספרים!!

בסוף הטיגריס אוכל את הילד?

ממש סיימתי אותו עם בחילה, וזה לא קורה לי הרבה...

מה לכתוב ( אז היא כותבת על ערבים ויהודים ועולים מארגנטינה.........) בלעכס... |מקבל בחילה מלחשוב שמישהו הסכים להוציא את הספרים שלה|

* ושימו לב שהדגשתי שזו היא דעתי האישית עליה....

* זוהי דעתי הפרטית בלבד שאותה אני מבטאת מתוקף זכותי כאזרחית במדינה דמוקרטית לבטא את מחשבותי. אין דעתי זו באה ליצג עובדות מגומרות או את דעתם של כל אדם אחר ממשתמשי הפורום, תושבי העולם, הארץ, קיבוץ נווה עתניאל, הכפר דחי, הישוב חיננית, החניכים שלי בתנועת "עוז", תושבי רחוב 'עין שמש' ו'הרי יהודה' בגני תקוה, או תושבי הישוב של בכל גיל שיהיוי.

סופר- אופיר טושה גפלה

סגנון? הוי. הזוי מכדי שיהיה לו סגנון.

סתם. לא פנטזיה במיוחד. לא מד"ב. משהו על עולם אחר. 

למי מיועד? למבוגרים. ז"א, זה בטוח לא ספר שמיועד לנוער אבל אני מניחה שאנשים בני 15 יכולים לקרא אותו. לא יודעת, כבר מזמן איבדתי פרופורציות בדברים כאלה.

הוא מדבר על עולם שהמתים מגיעים אליו. 

בגלל זה הוא גם הזוי. זאת כתיבה הזויה.

ועוד משהו- הוא לא צנוע.

וזה ממש כיף... 

ברור מה הסופר רצה.. אבל זו מן הסתם בעיה בניסוח שלי. בכל מיקרה תודה על התגובות!

לב של דיו, כשף של דיו- אחד ההזויים!

תחשבו-מי יכול לחשוב על להכנס ולצאת מתוך ספר ע"י קריאה בו?

אשמח לשמוע למה התכוונת... סתם זה מעניין אותי, איך אנשים מגדירים דברים...

ולמה הוא הזוי? (היה לי פעם מחשבה לקרוא אותו, אולי אני אעשה זאת בסוף...)

איןן.. נראלי לא קיים ספר יותר הזוי ממנו.. והוא מהמם.. קראתי אותו דיי ממזמן, אבל הוא זכור לי בתור ספר אחד הטובים.. וכמעט עשיתי עליו בוקריפורט.. אבל אחשלי העלים לי אותו.. (אני דוברת, ככה שלקרוא אותו באנגלית זו לא באמת בעיה..)

סגנון> בעיקרון ריאליסטי נראלי. יענטו הגיוני..

לגיל> בערך מכתה ז-ח ומעלה.. עד גם גיל גדול נראלי

על מה מדבר> ילד שנשלח למחנה לעבריינים צעירים שחופרים בו בורות כל היום. וקורים לו כלמיני דברים מוזרים שם..

למה זה הזוי>> טוב, נתחיל בזה שהשם של הילד הוא סטנלי ילנטס.. (כע, היפוך של השם הפרטי והשם משפחה..)

חוצמזה שהוא נשלח לשם כי הוא יעני גנב לאיזה מפורסם אחד זוג נעליים מסריחות..

למה עוד הוא הזוי? אינסוף.. תקראו ת'ספר..

מה הזוי בזה?

בורות!!!!

אבל מהמם!!

גם ההמשך שלו הזוי

נו, הוא כזה ממש הזוי!

משהו עם שלושה נעלמים

אולי פתרון בשלושה נעלמים.....

בכל מקרה הוא הזוי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לא אמיתי, לא מיציאותי....

אבל שווה קריאה......

רק כאלה... ואני אפילו לא זוכרת על מה זה, אם זה היה הזוי סביר שהייתי זוכרת, לא?

שקראתי אחרי שהתלהבתי מ'בשבילה גיבורים עפים',

אחוזות החוף ו-העולם, קצת אחר כך.

בשניהם השקעתי לא מעט כדי להבין שפשוט לא הבנתי במה אני משקיעה.

ספרים משונים לחלוטין.

ועוד ספר מעניין וקצת הזוי-

סוף העולם.

לא זוכרת של מי, אבל זה ספר על כפר קטן שמחובר בגשר אחד ליישוב הבא, ויום אחד כל העיירה יוצאת לטיול באותה עיר סמוכה, ורק קבוצת ילדים נשארת לטייל עם המורה שלה באותו כפר, ואז יש רעידת אדמה, הגשר קורס וקבוצת הילדים נשארת לבדה בעיירה, אין חשמל והם מנסים להסתדר לבדם.

לא יודעת להסביר אפילו למה אבל זה פשוט ספר מוזר. (ובא לי לקרוא אותו שוב) 

הסופר הזה מחוק לגמרי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

והירוק כבר לא ירוק

ומה שאמרנו אמש

רחוק, הו כמה רחוק.

אבל אצלנו הן מזמרות דווקא....

הדרורים פחות - העורבים, המיינות משתלטים על אמצעי המחיה שלהן.

מאוד מצער.

כדאי לזרוק פירורים מדי פעם לבקש מהשם שהם יגיעו אליהם ולא אל הבריונים שלעיל.

אולי תכתבו (אם אתם קוראים וזה לא ביטול תורה) על ספרים אהובים/מעניינים?

גם הבנות!

וזוג יונים השתלט עליו

יחד עם החוצפה הישראלית...... (לפעמים)

טוב שהן השלטו כי המיינו האלו ודומיהן ממעטות את

הילידים האמיתיים  - הדרורים.

הדרורים מאוד התמעטו. חבל. הן קטנות וכל כך אמיצות

ואי אפשר לביית אותן.

החוליגנים האלה בדמות מיינות, דררות ועורבים, ממש

דוחקים את רגליהן. 

האם שייך להביא כאן רשימה של ספרים מעניינים

(אותי?). הבאתי פעם אבל מגיב הציע לי לשלוח

שוב, בשרשור חדש.

השאלה, אם אנשים קוראים פה. כי זה עלול

להיות ביטול תורה.

לא עושה רושם שהבנות מעונינות

במיוחד. לי יש אובסיסיה של ספרים

לא שקוראת עכשיו הרבה, אבל אלה

שקראתי....נחמד להחליף דעות על

ספרים בין מי שיש לו/ה אובססיה דומה... 

(כל־כך)

אשמח להמלצות טובות לספרים טובים מהעולם

קצת קיטש אבל חמוד.

ותוך 5 דק

הפרסומות של גוגל היו כבר על הספר הזה

שנראלי שאני אוהב רומנים כזה

למרות שלא מכיר הרבה,

בעיקרון כל סיפור מעניין שכתוב טוב

גם מתח או בדיוני אם את כן מכירה...

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

וואו, למה? זה אחד הספרים הכי הכי הכי טובים שקראתי!!!

למה לא אהבת?

בדיבורים וכו', לא הרגשתי עומק בספר; הפסקתי די מהתחלה.

אותו ספר,  אפשר לכתוב אחרת. 

עומק😅

לדעתי זה אחד הספרים הכי יפים, מרגשים ומלמדים שיש, בלי קשר לצורת הכתיבה המיוחדת...

ממליצה גם לך לנסות שוב לקרוא אותו אבל כמובן שזו בחירה שלך ואם לא מתאים לך-ברור שלא אכריח🤷😅

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

הוא סופר מוכשר. הסיפור הראשון הוא סוג כמעט של  פנטסיה....משהו לא מציאותי, כמו תיאטרון

את הסיפור השני לא סיימתי; כל כך מבעית ומפחיד הוא היה...

היות ולא מכירה ספרי מתח, איני יודעת איך ו למה להשוות אותו. הוא טיפוס. כך נראה לי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.