לבדוק אם נשאית של משהו, הבנתי שזה יותר מקיף מדור ישרים, ויכול גם לשלול בכלל צורך להצליב מול

כל פונציאלי

מישהו מהניקים פה הזכיר את זה, מקווה שהוא יגיב גם פה, תעשי בדיקה גם בהסטוריה.

בכללי אני לא נגד דור ישרים, אני חושב שאם לפני שנכנסים עמוק לקשר יש אפשרות למנוע עגמת נפש,

אז בעיניי זאת אופציה שה' נתן לנו וזה ראוי להשתמש בה. 
כל האמור הוא לפני שהעניינים מתחממים, ואחרי התחלת קשר זה משהו אחר.

1. מבחינת הרעיון עצמו של לבדוק. זה ממש לא התערבות בחשבונות שמיים. כמו שזה לגיטימי לפסול בנ"א אם הוא לא ברמה הדתית שאת מחפשת\הפרצוף לא מוצא חן בעינייך\אתם רבים כל הפגישה\לא מתאים. ככה זה לגיטימי לפסול כי יש סיכוי שיהיו לכם ילדים עם מחלות מאד מאד מאד קשות. 

זה פשוט למנוע עגמת נפש ובעיות בעתיד.

דמייני את התסריט הבא- אחרי החתונה, האשה מגלה לשמחתה שהיא בהריון, הולכת לאחות ששולחת אותה לבדיקות, ומגלה שיש לה בעיה קשה עם העובר (או שהיא מגלה רק אחרי הלידה, גם זה קורה..) 

אין מימון היום להפריות במקרה של בעיות גנטיות. 

2. לגבי השאלה אם דור ישרים או קופת חולים- אני בעד קופת חולים. יש להם הרבה יותר בדיקות, הם יותר מתאימים לך אותן, וגם במקרה שמתברר שהצד השני לא עשה- אז כל עוד את לא נשאית אין בעיה, ואם את מגלה נשאות- אז פשוט צריכים לבדוק משהו ספציפי ולא את כל החבילה.

שאחרי שתפגשי מישהו ותראי שיש אופציה להמשך - תעשי את הבדיקה.

כמובן, אין גם מניעה לעשות כעת - ולא "לברר" גם לגבי השני לפני שנפגשים בכלל (שזה מה שהבנתי שמפריע לך אם יהיה: "לפני שמכירים לבדוק את ההתאמה מבחינה גנטית").

עצם עשיית הבדיקה כעת, ובכלל, אין בה כל התערבות ב"חשבונות שמיים". אדרבה, אם מתחדש משהו שיכול למנוע מחלות - זה טוב מאד. ודווקא בגלל שמבררים לפני היקשרות ממשית.  כמו שאדם צריך למנוע מחלה מעצמו - וזה רצון שמיים - כך גם מילדיו אם הוא יכול. ובוודאי שאין ענין להיכנס מראש לדבר שיש בו סיכון, כשאין לכך כל סיבה חוץ מזה ש"מישהו הציע".

אלא שמדברייך הבנתי שאת מתכוונת למציאות של "בירור נתונים" כזה , הדדי, טרם היכרות; זה באמת דבר שיש בו הרגשה של הקדמת המאוחר, ללא קשר ל"חשבונות שמיים"..

בעיניי המטרה היא להימנע ממצבים של קשר שהוא כבר קיים ואז לבדוק. תבדקי מראש.
לב שבור זה לא בריא בכלל.

גם דור ישרים מסרבים להגיד אם כבר מכירים את הבחור. (למנוע שברון לב?)

מעניין

את חותמת שם שאת לא נשואה ולא מאורסת.

דווקא האחות שם כן שאלה אותי אם יש לי חבר, אבל סתם כהתעניינות, והיא שמחה לשמוע שיש

אולי את יכולה לעשות סוג אחר של פשרה- לעשות עכשיו, אבל להחליט בעצמך באיזה שלב של הקשר לבדוק את העניין איתו.

מניסיון- לא כיף ב-כ-ל-ל להכיר מישהו וכשאת רוצה שזה יהיה רציני להתחיל לחכות 3 חודשים/שבועות/ימים(משך הזמן תלוי בכמה כסף את משקיעה בזה. כדאי לברר עם קופת החולים שלך כמה החזר את מקבלת על זה, כי כל קופה נותנת החזר אחר.)

תחשבי על זה ככה- אם תהיה לך כבר את הבדיקה זה לא יגיד לך כלום עד שתתקשרי ותשווי עם מספר של בחור. אז למה לא בעצם?

/*הערה: הכותבת פוחדת ממחטים כמו לוי'דעת מה, ודור ישרים הייתה בדיקת הדם הראשונה בחייה. האומץ משתלם, רבותיי!*/

קופ"ח אומרת לך אם את נשאית של משהו ולא משנה מה הצד השני, במידה ויש לך נשאות של גן פגום תחשבי על זה שאת מסתובבת כל חייך עם הידיעה שיש בך "משהו פגום" - זה לא מתאים לכל אחת. ושאת יודעת שאת מורישה את זה לילדים שלך זה גם לא מוסיף בריאות בחיים.

דור ישרים לעומת זאת- אומרים רק אם שני בני הזוג נשאים של גן דומה פגום כך שיש סיכוי שיוולד ילד גם הגן הפגום וזה בד"כ סיכוי של 25%, 1/4, אחד מכל ארבע בכל לידה. כך שאם את או הוא נשאים של גנים פגומים לא שווים אתם לא יודעים זאת וזה לא משפיע לחיים שלכם.

בקופ"ח את עושה כל בדיקה בנפרד שעולה הרבה, בדור ישרים יש מספר בדיקות לפי מוצא משפחתי-מה ששכיח באותה אוכלוסיה ועושים מה שמתאים לך.

אם את יודעת על גן ספציפי שמסתובב במשפחה שלך ויש כבר ילד חולה אז כדאי לעשות בדיקה ספציפית.

דור ישרים לא מאפשרים למאורסים לדעת אבל גם אם כמעט והתארסתם ושאלתם הם יגידו לכם, המטרה שלהם שהם לא רוצים לפרק קשרים.

ההחלטה מה לעשות עם הנתונים שתקבלי היא בידייך!! אם את מחליטה ללכת על קשר ולבדוק רק בהמשך, את צריכה לדעת את ההשלכות, היום הרפואה מאפשרת לעשות הפריה חוץ גופית ולבדוק את העוברים ולהחזיר רק כאלה שלא פגומים, אבל זה ממש לא לכתחילה לא מבחינה רפואית ולא מבחינה הלכתית, זה דורש המון טיפולים,הורמונים וחיים לא קלים-אבל יש פתרון.

(יש לי חברה שכמעט התארסה והבחור אמר לה שהוא נשא של גן פגום וכבר יש לו אחיין שחולה במחלה (לא קלה ולא פשוטה כלל) אז כדאי שתבדוק,והסיכוי כ"כ קלוש שגם היא תהיה נשאית,היא עשתה בדיקה ספציפית וגם היא נשאית, הם נפרדו,זה לא היה קל, היא שידכה לו חברה שלה וגם התחנה בהמשך ושתיהן מאושרות עם ילדים בריאים,אבל חסכו הרבה צער לעצמם בהחלטה נבונה מאוד!)

בשביל כיבוד הורים ושקט נפשי הייתי הולכת לעשות את זה. ואח"כ מחליטה לגבי התוצאות שבעז"ה יהיו טובות, את עושה השתדלות והקב"ה מסייע.

א. יש בדיקות שמספיק לבדוק את האישה (תסמונת הx השביר למשל) ובמידה ויוצא תקין- אין צורך לבדוק את הצד השני כי לא נשקפת בעיה, במידה ולא תקין- בודקים את הצד השני וכך את השילוב של שניהם.

אז לא הבנתי איך הגעת למסקנה שהיא תסתובב עם תחושה שהיא מעבירה משהו פגום..

ב. לפעמים קופ"ח יוצא יותר זול מדור ישרים. מה גם שדור ישרים מתאים יותר לעדה האשכנזית והבדיקות דרך קופ"ח ממקדות אותך לפי המוצא שלך. לא את הכל חייבים לעשות. מי שמחליטה שכן- זה עניין שלה, אבל לכתחילה אין סיבה.  אני דווקא לא מבינה למה ספרדים יחליטו לעשות דור ישרים על פני בדיקות בקופ"ח. דור ישרים בודק את מרבית המחלות השכיחות יותר אצל האשכנזים אז למה לנבור במקום לא להם?

חלק מאשכנזים גלו לספרד כמו הרא"ש שצאצאיו גלו למרוקו ויוון (משפחות בן הרוש, בן ארוש, הראש וכד')

מדינות כמו עירק וכד' פחות מצוי.

הוכחה להבדל בין ספרדים לעדות המזרח אפשר למצוא בסידורי עדות המזרח שהוסיפו ספרדים בשביל למכור, בעוד שבסידורי ליוורנו לא מצוי שמיועדים לעדות המזרח.

הוכחה זו ראיתי באיזה שו"ת

כך אומרים המחקרים העדכניים, וכל השאר זה סטיגמות. מה שכן - יש מחלות שאופייניות יותר למקום מסוים ולא למקום אחר. דבר נוסף שהוא לרעת הספרדים - הבדיקות הגנטיות מדויקות פחות ברוב האזורים הספרדיים, וניתן לאתר מוטציות באחוז גבוה בעיקר אצל אשכנזים ואצל כמה מהקהילות הספרדיות. משמע - יש קהילות שלגביהן הבדיקות אינן מדויקות, ובאופן כללי - לא תמיד כשאומרים שאין נשאות, אז באמת אין.

אבל זה לא סותר את הצורך בבדיקות, שהן חשובות מאוד גם אם אינן מקיפות את כל המקרים, ואם יש מקרים שלא יתגלו.

אז לפי הגישה הזו גם ללכת לרופא זה התערבות בחשבונות שמיים.

מבחינתי, זו השתדלות..

האופן שבו את קוראת את התוצאות, יכול(לא מבטיח) להקרא ככזה שמתערב בחשבונות שמיים, אבל ב"ה יש דעת תורה להעזר בה.

זה נשמע לי דווקא מאוד טבעי. הרצון של זוג שנפגש זה להקים בית על כל המשתמע מזה, ולכן הגיוני שזה יהיה בראש סדר העדיפויות

http://orot.tv/Article.aspx?id=946

בהצלחה!

משהו לא נכון?? התערבות בחשבונות שמיים? ממש לא!

יש היום את הידע והטכנולוגיה לגלות פגמים גנטיים, מה הבעיה בזה? להפך! כל הרבנים ואנשי ההלכה הם בעד זה.

(כתבתי כאן משהו אבל לא רוצה לתת לזה פרסום למקרה שאני קצת טועה- בקשר לאיך שזה נוסד)

אחרי שמכירים מקרים בהם היה ניתן למנוע, פשוט חבל.

אני עשיתי את הבדיקה.

לא קראתי הכל, אז אולי אני חוזרת על דברים שנאמרו..

אני אישית עשיתי את הבדיקה ומהיכרות קרובה של כמה זוגות שעשו את הבדיקה רק לאחר מעשה

אני ממליצה בחום-

תעשו דור ישרים לפני שמכירים!

שזה יהיה בכלל עוד בשלב השידוך!

כחלק מהבירורים עליו-

תבקשי מס של דור ישרים!

כמו שלא תצאי עם בחור שלא מתאים לך בX ןY למה שח"ו תתחתני עם מישו שלא עלינו יכול לא להתאים 'גנטית'?

זה יכול לחסוך הרבה כאב לב ועגמת נפש!

ולא חסר דרכים לעשות את הבדיקה, בטוחני שפירטו כבר..

או רק דור ישרים?

ונפלת על הבנאדם הלא נכון...

כי אני ממש ממש לא בעד תמונות וכו לפני שמכירים!

אבל יש דברים שחשוב מאוד לבדוק אותם לפני והם בגדר חובת השתדלותינו!

ולא, תמונה לפני שמכירים לא כלולה בחובה זאת!
(אבל זה כבר דיון אחר, שכבר נערך פה..)

למה לא לחסוך עגמת נפש כשאפשר ..

אפשר וצריך להתייחס לזה כמו לשאר הדברים שאת מבררת אם הם מתאימים לך בבחור...

בשורות טובות

בס"ד
יאו זה נישמע כותרת בעיתון חרדי.
אבל דומני שרב אברום והרב אליהו תמכו בבדיקות.

עדיף לעשות את הבדיקות האלה עוד לפני שבכלל מתחילים לצאת. 

אם יש בעיה גנטית רצינית, עדיף מראש בכלל לא להיפגש. 

אני בענין הזה מסכים לחלוטין עם ההורים שלך. 

למה לחכות שיתפתח קשר רגשי ואז לגלות שאתם בבעיה רצינית?

אגב, באותה מידה אפשר גם להגיד שלזנק כשרכב עומד לדרוס אותך זו התערבות בחשבונות שמים. 

אני עשיתי כי ההורים רצו, למרות שאני לא ראיתי צורך לעשות.

יש רבנים שאומרים לעשות ויש רבנים שאומרים שאין צורך.

אפשר לעשות אחרי תחילת הריון בבי"ח בדיקה הרבה יותר טובה ומקיפה. אבל אם בעלך לעתיד יתעקש על זה- חבל שזה מה שיתקע...כי לעשות מהר עולה הרבה וסתם מביא הרבה לחץ.

אני שואל בסוף פגישה רביעית/חמישית, ונותן לה לברר...

אבל אין מה להלחץ לא מזה ולא מזה.

האמת, אין מה להלחץ מכלום.

למה?! לא חבל על כל כאב הלב?!

ומה אם תגלו שיש פגם גנטי?

ומה אם תגלו שהוא רציני ודורש הפלה?

ומה אם הוא קטן אבל עושה חיים לא פשוטים?

ושיש סיכוי של 25% על כל ילד שלכם שיחלה בזה? 

לא כדאי לחסוך את כל כאב הלב הזה?

אני מכירה זוג, עם בעיה גנטית רציסיבית מאד קטנה, יש להם כבר ילדה אחת שנולדה עם זה וכבר בשנה הראשונה שלה היתה הרבה בבי"ח לטיפולים ובדיקות. (אם כי בהמשך החיים היא לא תצטרך)

סיוט.

ויש להם 25% סיכוי לכל הריון. כלומר 1 מכל 4 ילדים (וזה רק הסטטיסטיקה, יכול להיות יותר)

והפתרון היחיד זה הפריה עם בדיקות גנטיות שאף אחד לא יממן להם.

אז נכון שא"א לבדוק הכל. 

אבל מה שאפשר- עדיף כמה שיותר לפני.

למה לא לעשות?

זה ממש חשוב במיוחד לפני שמכירים ונקשרים!

מתי לבדוק את ההתאמה הגנטית, זה אתם תחליטו. בציבור הדתי לאומי לא מקובל לבדוק התאמה בהתחלה. בציבור החרדי - כן. זה הכול עניין של השקפה. מה שכן - חובה לבצע את הבדיקות.

אם אתם חלילה נשאים של מוטציה החיים יכולים להיות סיוט אחר כך. גם אם יש מוטציה,  מי שתסבול את הצורך בהפלות או בהפריות חוץ גופיות שהורגות את הבן אדם לאט אבל בטוח, זאת רק האישה! שאף אחד לא יספר לך סיפורים! נכון - מדובר במקרים לא נפוצים, אבל הם קיימים. לא לבצע את הבדיקות זה לא מה שיעלים את הבעיה. כאשר מתגלה בעיה, בדרך כלל כדאי להיפרד או לאמץ ילדים ולא ללדת. כל האלטרנטיבות (אם הן קיימות בכלל) הן לרוב קשות, קשות מאוד.

אם מפריע לך דברים מסויימים בבחור ואת מבררת קודם,

לדוגמא: צליעה,גמגום,רמה דתית,יישוב או עיר, ישיבה, תעסוקה וכו' וכו'

אז גם זה עכשיו נכנס לברורים, מתאים או לא מבחינה גנטית כמו מתאים או לא מבחינה אישיותית...

עם הכל אפשר להסתדר, השאלה אם את רוצה להסתדר או שיהיה כבר מתאים מלחתחילה, כי אם את הולכת על להסתדר את יכולה להתחתן עם כל אחד ולהיות כל היום בעבודה עצמאית.

בהצלחה!

עשינו כל המחזור בתיכונית.ואחד הרמ"ים המליץ לנו מאוד,מאחר שיש לו בן שיש לו מחלה שאותה בודקים..

זה חוסך אחר כך הרבה דברים.

וגם לא נלך לרופא-בגלל התערבות בחשבונות שמיים?!

זה יעזור לך בעתיד.

בתי עמדה לפני חתונה

ודור ישרים אמרו לה לא להתחתן עם הבחור

ומזל שהם עשו בדיקה ומנעו מחלות לדור הבא

היא ההרגשה שאני "מכוסה" או יכול למנוע תקלות. ואולי לזה התכוונת שזה להתערב בחשבונות שמים.

צריך לזכור תמיד שהעולם מלא הפתעות, והרבה שלוחים למקום, לטוב וחס וחלילה למוטב.

ולכן צריך לזכור להתפלל גם על דברים "מובנים מאילהם" ולזכור להודות עליהם.

לפעמים הנסיון למנוע בעיה עלול ליצור בעיה גדולה יותר.

לא מזמן שמעתי על מישהי שבהמלצת הרופאים הפסיקה הריון, בסוף התברר שכנראה העובר היה בסדר, והיא לא זכתה להרות שוב...

אני לא אומרת לא להתייעץ עם רופאים, או לא לעשות בדיקות, אבל צריך לקחת כל דבר בפרופורציות המתאימות.

ולגבי שאלתך....

אם זה חשוב להורים זו הזדמנות נפלאה לכיבוד הורים

אם דור ישרים- לדעתי כדאי רק לפני או בשלב מוקדם של הקשר

אם הקשר מתקדם- לבדוק בקופת חולים, כדי שאם יש איזו נשאות,אפשר לברר עליה מבחינה הלכתית ורפואית ואז להחליט,

שיהיה לכולנו ברכה והצלחה בכל 

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר