חמשת הפעילים שזכו לכינוי "המרגלים" שוחררו לפני שבוע למעצר בית מחוץ ליו"ש ונתונים תחת הגבלות קשות. בנוסף לאיסור על היציאה מפתח הבית, נאסר עליהם לשוחח בטלפון. לחלקם המשמעות היא – ניתוק מהמשפחה שנשארה בבית.

שלטים בהפגנה למען שחרור העצורים (הקול היהודי)

ביום ראשון שעבר החליט השופט יצחק עמית, לשחרר את חמשת החשודים ב"ריגול" לביתם. ההחלטה של שופט בית המשפט העליון הייתה משועשעת משהו. הופיעו בה חבורת חסמב"ה ומלחמתם בזורקין ובאנגלים, ואף לגלוג קל על העבירה שבחרה הפרקליטות לייחס לפעילים – עבירה מתוך התקנות של הנציב העליון משנת 1945. התנאים בהם שוחררו החמישה – משעשעים פחות.

ביום ראשון, מספר שעות קודם ששוחררו הפעילים לביתם, עבד הטלפון הציבורי בבית המעצר במגרש הרוסים שעות נוספות. העצורים נצלו את הדקות האחרונות בהם מותר להם לדבר בטלפון כדי להיפרד מקרובים וחברים. אחד מתנאי השחרור שקבע בית המשפט הוא איסור על שהייה בחדר בו נמצא טלפון. האיסור כולל כמובן גם שימוש במכשיר הטלפון.

עבור אלעד מאיר, השוהה במעצר בית במושב נחלים, המשמעות היא ניתוק מאשתו ומילדיו. השופטת סברה שאין זה נורא אם שמונת הילדים לא ישוחחו עם אביהם בטלפון, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

יש"ע זה לא כאן

כבר שנים זוכים היישובים ביו"ש ליחס מעליב משופטי המעצרים בתי המשפט השונים. יישוב בשומרון, בורגני ככל שיהיה, אינו מהווה חלופת מעצר ראויה לדעתם של שופטים רבים. גם במקרים בהם כל משפחתו של חשוד בעבירה זניחה כהעלבת שוטר, מתגוררת ביו"ש, מצווה עליו בית המשפט לאתר איזו דודה זקנה, שלא עברה דירה מימי סבסטיה, כדי לשהות בביתה למספר ימים.

אפילו את תושב הצפון, שנעצר לפני מספר חודשים לאחר שנחשד במעורבות בהצתת המסגד בטובא זנגרייה, הורה בית המשפט להרחיק אות מיהודה ושומרון. למה? נראה שמבחינת השופט – השאלה היא למה לא.

כך הגיע אלעד מאיר לבית חמיו וחמותו במושב נחלים. את המשפחה הוא השאיר בבית. בחרשה.

את אלעד פגשנו זורח כתמיד. בחדר הקטן, הוא מנסה להסתגל לקראת התקופה הבאה, שמי יודע כמה זמן תימשך. לחדר נכנס בנו הקטן, מסולסל פיאות. "הילדים עושים תורנות", מספר אלעד. "כל יום זוכה בן אחר לבלות עם אבא, וגם עם סבא וסבתא – כמובן".

כשאלעד חזר מהמעצר, חיכו לו חבריו עם קבלת פנים גדולה. הבן הבכור שמע מבעוד מועד על האירוע המתוכנן ולא כל כך אהב את הרעיון. הוא רצה לראות את אבא ראשון. "כשחזרתי הוא היה נסער", משתף אלעד. "לקחתי אותו ואמרתי לו שאני קודם כל אבא שלו. אחר כך אני גם אלעד ה'כללי' שעוזר לעם ישראל".

"יש לכם אבא צדיק"

משפחת מאיר חבקה לא מכבר את בנה השמיני, וההתמודדות עם המצב אינה פשוטה. מי שהקל רבות על הקושי היה ידעיה שהם, שהיה עצור עם אלעד מספר ימים בחשדות דומים, ושוחרר ללא תנאי. יום לאחר השחרור הגיעו ידעיה ואשתו ענבל, לבית משפחת מאיר בחרשה.

"ידעיה הושיב את הילדים במעגל", מתאר אלעד בעיניים נוצצות את ששמע מילדיו, "וסיפר להם את הסיפור על פפוס ורבי עקיבא שהיה במאסר". ידעיה אמר לילדים שיש להם אבא צדיק, ותיאר באווירה שמחה את חוויית המעצר. "זה פשוט הרים את הילדים שלי", אלעד מתרגש.

לאלעד אסור לצאת מהבית. גם לא לתפילות ובטח שלא לחזור לתלמידים המחכים לו בתלמוד התורה בבת ים. התלמידים החמודים שריגשו את הקהל במהלך ההפגנה מול חומות הכלא, כשפצחו בשירה. "שירים שהרב אלעד לימד אותנו" הם סיפרו.

לידה בבית המעצר

בכניסה לביתם הזמני של משפחת הכהן עומד אברהם, אבא של עקיבא. "את הטלפונים", הוא מבקש, מקפיד שלא יכשילו את הבן שלו בשהייה בקרבת המכשיר האסור. סבא הכהן כבר יומיים עם הנכדים, ונראה שגם את השבת הוא הולך לבלות רחוק מביתו שביישוב תקוע.

בית משפט המחוזי לא אהב את הרעיון שאיילת השחר, אשתו של עקיבא, שהייתה אמורה ללדת כל יום, תפקח על מעצר הבית של בעלה, והמשפחה המורחבת נאלצה להתגייס לתפקיד.

עקיבא שמח לכל קשר עם העולם החיצון. מחוץ לבועה אליה הוכנס לפני כחודש. התנודות שעברו על ציבור המתיישבים בשבועות האחרונים הצליחו לחדור את קירות הבטון של בית המעצר. גם אירועי 'הדרת נשים' לא פסחו עליהם. איתם בתא ישבו כמה מ'ראשי המאבק' בציבור החרדי.

"מסתבר שגם אנחנו חוטאים בחטא ההכללה והסטיגמות", אומר עקיבא לאחר שהכיר באופן אישי את הדמויות אותן מתאמצים להשמיץ בתקשורת. "ההכרות הייתה מעניינת גם עבורנו, נחשפנו לראות שלא הכל שם מקשה אחת, וגם עבורם, שהתפלאו לראות 'מזרחי' עם פאות שסובלים אף הם מנחת זרועה של המדינה".

עקיבא עבר את הלידה של ביתו החמישית כשהוא נמצא בתא בבית המעצר. הסוהרים אישרו לו לקיים שיחות טלפון והוא התעדכן מדי שעה. עכשיו הוא כבר בבית, והמעבר החד מהשעמום של בית המעצר לטיפול בחמישה ילדים ואישה אחרי לידה גם לא פשוט.

תום ההליכים לא נראה באופק

כבר מאוחר. נראה שאפי חייקין, מאיר אטינגר ודוד צבי אליהו יאלצו להמתין לביקור בפעם אחרת.

"בחיפוש שערכתי במאגרים הממוחשבים, לא מצאתי תקדים להרשעה על פי סעיף זה", כתב השופט עמית כשהחליט לדחות את ערר המדינה ולשחרר את הפעילים. "כך שעל בית המשפט שידון בתיק לגופו, תהא המלאכה הנכבדה לבחון את יישומה של עבירה זו על המקרה שלפנינו, נוכח החדשנות ביישום העבירה שנחקקה בימים עברו, אני סבור כי בשלב זה של מעצר, יש ליתן לכך משקל", הוא כתב.

אין ספק שעם הקדמה שכזו, הולך המשפט המדובר לשבור את שיאיה של מערכת המשפט, הידועה בהתנהלותה המסורבלת ובמשפטים הנמרחים לאורך שנים.

בשבועות הקרובים, לאחר שעורכי הדין יתגברו על אלפי המסמכים והדיסקים הנמצאים בתיק החקירה, אמור להתקיים דיון בו יקבע מה יהיו התנאים בהם ישהו הפעילים עד לתום המשפט.

בינתיים מקוות המשפחות, כי המחיר אותו הן יאלצו לשלם עבור היצירתיות של פרקליטות מחוז ירושלים – לא יהיה גבוה מדי.