אז ככה נולדתי בשעה טובה, עליתי לכיתה א' בשעה עוד יותר טובה.. 
הייתי ילדה דיי גאונה.. ושובבה לא למדתי למבחנים, או בכלל, קיבלתי מאות.. וזה המשיך עד לכיתה ו'..
בכיתה ז הלכתי לאולפנית ושם קצת למדתי לפני מבחנים וקיבלתי ציונים נחמדים, בלי ללמוד בשיעורים..
(80-90...) גם במתמטיקה לא הייתי לומדת בכלל והייתי ברוב הפעמים מוציאה ציונים מעל 70...קיצר סביר..
ועכשיו, עליתי לאולפנא, וכן מתחילות הבעיות, אני מקבלת 40, חורשת למבחנים וכלום לא נכנס לי לראש,..!! מנסה ללמוד בשיעור אבל מהר מאוד מוצאת את עצמי עם ראש על השולחן מדברת עם בנות או סתם מתעסקת בדברים או פשוט קמה מסתובבת ויוצאת, המצב הזה לא חדש והוא היה תמיד! אבל בחיים לא באמת הרגשתי וניסיתי ללמוד. ועכשיו אני כל יום קמה, היום אני לומדת! אין פשוט כלום! זה לא קורה...! היה לי קטע כזה השבוע שמדברים באנגלית ואז כשהתאמנתי לו עמדתי קפצתי זזתי..., אחותי לומדת עכשיו מדעי ההתנהגות סתם הקדמה. קיצר היא הסתכלה עלי..
אח"כ ניסיתי ללמוד עם אמא שלי למבחן וכל פעם התעסקתי עם השרוכים בסווצר... לא באמת שמעתי מה היא אומרת.
אמא שלי ניסתה שאתרכז ואז אחותי אמרה: אולי יש לה בעיות קשב וריכוז??
הקדמה: כן כבר חשדתי בזה שיש לי בעיות קשב וריכוז לפני כמה חודשים... ואפשר להגיד שאני דיי בטוחה בזה..
אמא שלי אמרה לאחותי שקט.
ואז בערב היא שאלה אותי אם אני באמת מתרכזת בשיעורים, אני לא לא מתרכזת! לא מצליחה אבל לא אמרתי לה. אמרתי לה: בטח כולי אוזן למורה..
וכך זה נגמר. אני בטוחה עכשיו שיש לי משו, אבל למה??
ככה פתאום?, אני תמיד חולמת על החיים שלי בעל, הרבה ילדים, מקצוע אקדמאי. וככה? זה פשוט הורס הכל!
יום אחד אני בהכחשה- אין לי שום בעיות אני סתם ממציאה.
יום אחד אני פשוט מבינה שדיי יש לי בעיה.
לאמא שלי עדיין לא אמרתי... אוופ אני פשוט בדיכאון זה מתסכל, משקיעה חורשת, נחשלת, מנסה ללמוד, לא מצליחה!
אני כאן שואלת בפורום כי כולנו באותו סירה! מישוו הלפפ!!