ולגבי השאלה- עם יד על הלב,אני באמת לא יודעת.

סתם כי אני כהן

אבל ברמה העקרונית אני לא חושב שזו סיבה לפסול. כמובן עם הבירורים המתאימים והזהירות הנדרשת.

גרושים הם ממש לא סוג ב'.

איך קוראים לך?
גרון קרושבסקי




ימים עברו

אם אני צודק או לא- לא יודע.

אם היא סוג ב'?

לא, אבל היא חוותה דברים מסויימים,

שמעמידים אותה בסטטוס שונה משלי.

בחורים במיוחד צעירים יעדיפו רווקות.

זה טבעי וזה מאוד מובן.

או שעצם זה שהיא בסטטוס אחר (דבר שאין עליו חולק,במיוחד אם זאת גרושה...) זה כבר 'פוסל'?

הנושא מצריך הרבה זהירות בהגדרות.

אז אני רק אנסה...

לענ"ד -

בגלל המעמד המנטלי.

המקום הרגשי בו היהודי נמצא.

התובנות שהוא נושא עמו (שצריך, כפי שהתבטאו כאן,

לדעת איך "להכיל" אותן).

יותר במקום של חוסר התאמה.

ישנם גם כאלה שזה מרתיע אותם,

כתוצאה מחוסר מודעות, חוסר היכרות עם יהודים כאלה.

בעזהי"ת.

זה אירוע מזעזע ומטלטל, לא בטוחה שאני מתאימה להכיל אדם כזה..

[כמו שלא הייתי שמחה לצאת עם מישהו שעבר מלחמה, עם כל ההערכה לזה..].

לא אומרת שהם סוג ב', ממש לא.

פשוט לא נראלי מתאים..

ולגבי המלחמה או תאונת דרכים קשה,

נראה לי שלא נכון להשוות בין המקרים,

מלחמה בשונה מגרושים לא מחויב המציאות שלאדם יש "נזק" פיזי ונפשי...

בעזהי"ת.

ברור שמלחמה מותירה צלקות נפשיות!!!

ברור!!!

ותשאל כל חייל... זה משנה משהו בנפש. הבנאדם לא נשאר אותו דבר..

[ומלחמה- כל מלחמה. גם בנערי גבעות יש משהו אחר בנפש..]

ברור שעקרונית לפעולות מסוימות (נער גבעות, חובש צעיר במד"א, לוחם, שוחט וכו')
יש השפעה ישירה על הנפש של האדם, אבל לא על כל אדם היא משפיעה בשווה!!

סוגים שונים של מלחמות שמשפיעות בצורה שונה על אנשים,
ה' ברא אותנו כך שיש אנשים שיותר קל להם להתמודד עם מוות, לא שהם אטומים רגשית ח"ו!

ויש אנשים שיותר קל להם להתמודד רק עם מוות של בעלי חיים או רק עם הצלה של בני אדם...
נראה לי שלא נכון לפסול ישר בגלל הסטיגמה של "מי שירה פעם באדם אחר נשרט לכל החיים",

הגיוני מאוד שאדם שעבר תאונת דרכים קשה ושמע צרחות של פצועים יהיה שרוט יותר או אחרת...

אם זאת הייתה גרושה ש'בריאה בנפשה' או שהייתה נשואה תק' קצרה..
זה היה משנה?

מרתיעים יותר.

בהודעה הראשונה שלי בשרשור הדגשתי,

"מלחמה בשונה מגרושים לא מחויב המציאות שלאדם יש "נזק" פיזי ונפשי..."

יש רמות שונות של יכולת להכיל, נפשי נראה לי אישית יותר פשוט מפיזי...
 

נושא כואב,  שלא נדע...

בחשש גדול שואלת-

נראה לכם ששייך לא לספר את זה לבחור לפני אלא שזה יבוא ממנה??

(כמו להבדיל, שיש שגורסים לגבי ביטול אירוסין..)

כמובן רק במקרה שתק' הנישואין הייתה קצרה!!

(והיא בכלל מסתובבת בלי כיסוי ראש, בהיתר רב..)

נראה לי שיש כאלה שיסכימו בשמחה אם יידעו מראש,

אבל אם ישמעו מהמשודכת תוך כדי דייט -

זה עשוי להיות בשבילם הפתעה שלילית ומביכה...

קצת קשה לגשת לנושא הזה!!
 

לא הייתי מעלה על דעתי שלא לספר לבחור לפני דייט ראשון!

הלכתית, יש בעיה של "מקח טעות" ולבחור זה לא פשוט כמו שזה נשמע...

אין מה להשוות ביטול ארוסין לגרושין,

או אם להיות ברור, גבול לילה ראשון.

לצערי אני לא רואה הבדל בנושא הספציפי הזה בין נישואין קצרים לארוכים,

ברור שנפשית זה סיפור אחר, אין מה להשוות שנים של נישואים לחודשים...

הכל בסוף, כמו בכל נושא אחר בעולם הזה, מגיע ליכולת להכיל אדם אחר...

ששייך לא לספר.

וזה קורע לה לשמוע שבחורה בת 21 כבר גרושה..

ה' יעזור

אבל בגלל זה הייתי בודק. טוב טוב.

ולא מודיע לאבא עד שאני מארס...

מצד אחד - הגיל דוחק וכמו שהמציאות מוכיחה לי (גם בפורום הנכבד) - זה ממש לא פשוט למצוא מישהי מתאימה עבורי (עם כל התמיכה שקיבלתי כאן מאנשים - לא יצא מזה כמעט כלום)

מצד האחר - 

יש כאן כמה שיקולים מאוד רציניים

1. האם יש לה ילדים והאם אני מוכן לקחת על עצמי אחריות לגדל ילד - 

זו אחריות כפולה ומכופלת.

השתובה שלי כאן שאני נוטה לקחת את האחריות בהדרגה

2. למה היה כשלון בבניין של הבית הקודם ומה מבטיח שזה לא ישוב?

3. התמודדות של האישה אחרי הגירושין - יש לי חשש שזה ישפיע על הבית החדש לרעה.

בד"כ כשמתגרשים בגיל כ"כ צעיר,

זה לא בגלל שקימם בבוקר ואומרים, אוף, לא בא לי בעצם.

בד"כ זה בגלל שקונים חתול בשק.

אני מכירה מישהו, שצ'יק צ'ק (אולי אפילו יום אחרי) גילה שאשתו על כדורים. אבל משהו קיצוני.

מ-י-ד הוא התגרש. אממה- היא כבר היתה בהריון.

קשה.

רוב המקרים האלה, זה משהו קיצוני כזה, שלא מחייב שיקרו שוב.

גילו-

שהבעל אלים,

או משהו מזעזע בסגנון...

השיקול מס' 3 עדיין עומד בעינו

אני מוסיף עוד אחד:

איך מתמודדים עם הורים שלאו דווקא ישמחו לקבל את הכלה?

(יש לי ניסיון ללכת נגד ההורים - מוצלח למחצה. איני יודע אם אני רוצה לחזור עליו מלא מעט טעמים - שאחד מהם זה פשוט דאגה כנה לבריאותם בגילם המתקדם.)

במיוחד שאם הייתם רואים אותה ביומיום,

לא הייתם מעלים בדעתכם שהיא גרושה!

היא בחורה צעירה ונחמדה כמו כל אחת אחרת...

ובלי ילדים... ב"ה.. (?!)

ואין ספק שיש בזה משקעים למינהם,

אבל משקעים נפשיים יכולים להגרם מאלף ואחת סיבות אחרות, כמו שכבר כתבו כאן..

אלא אם כן, זה אכן יותר הצד הפיזי...
אבל כואב לי עליה..

מה זה אומר שנשדך לה רק רווקים גדולים או כאלה עם בעיה??

לפני שנה היא הייתה סתם אחת מאיתנו....

ואני לא גרוש ב"ה

<עד כאן הוצאת המרמור>

"קונים חתול בשק"

צר לי- 

אבל כולנו!! מתחתנים עם חתול בשק!

כמה שנחשוב שאנחנו מכירים את בן הזוג שלנו בחתונה - נופתע אח"כ.

בעז"ה לטובה ולעבודה! ולא חס ושלום למקרי קיצון כמו הנ"ל.

נראה לי שבעקרון לא, (עוד אם מדובר ברווק\ה, צעיר\ה) כי הבנאדם בכל זאת התגרש בגלל משהו, והמשהו הזה עומד אצלו איפה שהוא במקום בלב (ועם כל הכבוד זה יצוף לו מתישהוא - אני מאמינה).

נראה לי שלשקול אופציה כזאת זה רק אחרי כמה הרבה הצעות לא מוצלחות (ל"ע) או ברווקות מאוחרת.

בכל אופן כל אחד והנסיון שלו, המצב שלו ולמה הוא מתחבר.

אני אישית לא הייתי רוצה בשום פנים ואופן~!

לא יודע תשובה חד משמעית,אבל חושב שבמקרים מסויימים יכול להיות שכן.(לדוג' שברור שהיתה איזה בעיה בבעל

שפשוט הסתיר עד החתונה או משהו כזה).בכל מקרה ברור שזה מורכב מאד ולא דומה להצעה רגילה.

בקשר לעניין שהעלו פהשל מתי לספר-לדעתי חייב לספר לפני שיוצאים-זה לא דבר שמסתירים,לא לספר את זה  מראש

זה סוג של שקר להרגשתי.

לק"י

יש גם גרושים בני 22.. לצערנו..

אני לא אומרת שהם סוג ב'.. רק אני מבינה כמה זה קשה.. ולצערנו הם לא חסרים אנשים במצבם...

אא"כ כבר הייתי "ביצתית" נואשת או מוגבלות אחרת..בכל זאת תמיד עלולה להיות איזושהי השוואה לקודמת..והכי חשוב-אם הגירושין היו בגללו, אז בטח תהיה לו בעיה שצריך להתמודד איתה, והיא כנראה רצינית.

בס"ד

אז מה אם היא גרושה?

יש כאלו שיצאו רציני ויש להם צלקת מהקשר.

אמנם, מי שיוצא עם גרוש/ה צריך לברר מה הביא לזה, כמה זמן עבר,

אבל זה לא אומר שהם לא יכולים להתחתן עם רווקה.

דווקא נראה לי שהם יותר בשלים לנישואין, יש להם יותר ניסיון, לא לחזור על טעויות..

זה קצת דומה לאלמן. שניהם עם צער אבל לשניהם ניסיון, רגישות, ובשלות..

כל מקרה לגופו- יכול להיות שהוא/היא מקסים/ה והבן/ בת זוג הגרוש שלו/ה הוא הבעייתי פה ולא ההצעה שהוצעה..

ואמרו את זה כבר נראלי,

שצריך לבדוק מה היתה הסיבה,

במיוחד שזה אחרי תק' קצרה של נישואים,

אם הסיבה היא כדורים שלא ידעו לפני,

או אלימות-

אין שווום סיבה לפסול לדעתי.

שיהיה לה בהצלחה!

מי שכבר יש לו ילדים, שלא יחפש הרפתקאות חדשות בחיים. שיטפל באלו שיש לו ומצפים לכך שההורים ישקיעו בהם ולא ירעו בשדות חדשים. דוק, שאני מסייג זאת להורים גרושים ששניהם זמינים. יש לחסום גברים גרושים מלהינשא שנית, דבר שהופך את התופעה ואת הקלות הרבה שבה גברים מחסלים את נישואיהם ומפרקים את משפחותיהם תוך אמונה שבקלות רבה יימצא להם משהו חדש בחוץ. אני אומר זאת כגבר. במקרים רבים בייחוד אצל אנשים קיצוניים, גבר קופץ מנישואים לנישואים, מותיר מאחריו אישה עם ילדים ומחפש "להמשיך הלאה". את התופעה הזאת צריך לגדוע בגרזן. אפילו שלום עליכם באחד מסיפוריו כותב על דמות של אבא של בחור שעושה כך, שמכנה את בנו "פרא אדם". בעבר אכן התייחסו בבוז ובתיעוב כלפי בחורים שזנחו נשים שהם נשאו זמן לא רב אחרי הנישואים. כיום יש יותר פתיחות, שלדעתי הפכה למוגזמת. מי שמפרק את משפחתו ונוטש את מי שנתנה בו אמון ואת רגשותיה ראוי להוקעה.

יש לי תחושה שרבנים לעתים עסוקים במציאת פתרון "למילוי סטטוס" עבור גברים שפונים אליהם, ולו בכדי להראות את כוחם ב"ישועה" וכן כמובן לצורך הטיפול ה"הלכתי" במצבו של הפנוי, ולא משנה מהו המחיר. החברה שמסביב צריכה לפגוע במגמה החברתית ההרסנית הזו, שבה לרגש ולחמלה אין מקום, ובמקומם מופיעה דורסנות פנאטית. אנשים שהתגרשו צריכים לדעת שהם יוקעו ויראו אותם כסוג ב', כמי שקרסו וכשלו. אין זה אומר שהם לא ראויים להנשא בשנית, אך זה בהחלט אומר שהם בעדיפות נמוכה יותר. אגב הכול נכון גם לגבי נשים, אם כי רק תוך הסייג שברוב המקרים האישה איננה אשמה בגירושין, אלא דווקא זו שנבגדה או נפגעה. במקרים כאלו ראוי לתת יותר סיכוי לאישה להנשא שנית, אך כאמור רק במקרים שאין בהם כבר ילדים.

תמוה בעיני. הדין דומה בעיניך גם לגבי אלמנות?

אם בחורה היא מה שנקרא "סופרגירל" אבל אתרע גורלה להיתקע כגרושה עם ילד עקב חוסר הבגרות שלה, של הוריה או של מי ששידך לה אדם איום שעשה איתה את הטעויות הנוראות של נישואים כושלים, הבאת ילד לעולם ועל כל זאת גירושים, ייתכן שבדוחק וכהזדמנות שנייה ואחרונה הדבר בא בחשבון. אבל זה נוגע רק למקרים נדירים ביותר. סתם מישהי שלא ממש יודעת על מה מדובר ולא למדה איך מנהלים את החיים, וטרם הפנימה שגירושיה כולל ילד הם אסון חברתי נוסף על כל מה שבלאו הכי אנו רואים מסביבנו, אפילו שהיא לא האשמה במה שאירע, היא כנראה לא מועמדת פוטנציאלית ראוייה. במשפחתי הווה עובדא, שראינו כיצד גרושה עם ילדים "מסובבת את ראשו" של רווק, ויהיה זה בגלל יופיה, כספה או בגלל כל סיבה אחרת. בשורה התחתונה, החברה רואה בשידוך כזה אסון ועיוות חברתי. זה מתחייב להילחם בתופעות האלו.

לגבי אלמנות, מה פתאום. איך אפשר בכלל לקשר בין הנושאים והסיטואציות? הדין שונה לגמרי.

נתחיל בזה שגירושין זו צרה איומה שלא נאחל לאף אחד. וכמו כל צרה איומה-נכון שלעתים האשמים ברורים לכל, אך לעתים זה פשוט חוסר מזל אמיתי.אף זוג שמתחתן לא חולם שיגיע למצב כזה (והלוואי שאני צודקת בזה).

 ייתכן ואתה מכיר טוב ממני סיפורים על גרושים/גרושות ש"הוליכו שולל" רווקים,גרושים אחרים וירקות ירוקים, אבל לא חסרים לנו גם רווקים ורווקות שעושים כן,ועל כל גרושה שגרמה עגמת נפש לרווק ומשפחתו-ישנה אחת שהקימה משפחה ב'פרק ב' ואין מאושרים ממנה וממשפחתה.

לגבי אלמנות- אין עוררין על כך שזו גזירה אמיתית ושבר נוראי, אך גם גרוש הוא מסכן,על שום שקם ונתן לחייו הזדמנות להפוך שמחים וטובים יותר-והגיע בתום התהליך למעמד חברתי של מסכן..

שלא נדע לא מכך ולא מכך. אך לא מבטיחים לנו כלום בחיים, על כן כדאי שלא נמהר לחרוץ דינים שכאלה..

אבל בלי יותר מדי התחשבות ביהודים טובים, שהתגרשו בגלל סיבות שלא תלויות בהם.

רק ה"זיבולא בתרייתא" הזה חסר להם.

לפי הסטטיסטיקה של פתיחת תיקים ברבנות ובבימ"ש לעניני משפחה, 90% מהתיקים נפתחים ע"י נשים.

היום, הרבה יותר קל לנשים לפרק את המסגרת - דמי המזונות סבבה (2,500 ש"ח, סכום מינימום לילד אחד + יומיים פנויים בשבוע+כל סופ"ש שני חופשי, הנחות בארנונה, קצבאות מביטוח לאומי) ואפשר תמיד לשגות בדמיונות שמבלי להשתנות, אמצא את גבר חלוצותי (פעם שמעתי מישהי - אחרי שאתגרש אמצא מישהו טוב ממנו. עברו 10 שנים, היא תקועה חזק עם השנה שלה,  אוכלת את עצמה ממשיכה להאשים אותו והוא המשיך בחייו, התפתח, התחתן והביא עוד ילדים). באופן מפתיע, דוקא הגברים מנסים לשמור על המסגרת המשפחתית שלמה.

להגיד שברוב מקרי הגירושין אשמים הגברים, זוהי שטות מוחלטת.

ברור ששניהם אחראים לכך. אפילו אלימות פיסית כבר אינה נחלתו של מגדר אחד. גם נשים מרביצות ומקללות (מפנה אותך לפס"ד של השופט יהורם שקד שמוצג בימים או באתר בתי המשפט).

לגברים, יש סיבה טובה להמשיך ולנסות להחזיק את המסגרת - הם יודעים שאם האישה תרצה, היא יכולה להתנקם בהם בקלות ע"י הרחקתם מהילדים. תלונה אחת שקרית במשטרה על אלימות מצד הגבר ויש צו הרחקה לחודש, מבלי לשאול אותו אפילו.

אישה בוכה, זה עובד מצויין, בייחוד אם היא עומדת  מול גבר תמים כמוך.

אה, גם נשים בוגדות. שכחתי לומר.

ואחרי כל זה, אםהאישה התגרשה ויש לה ילדים והיא אדם נורמטיבי, לא מחפשת נקמה ולא תקועה רגשית עמוק מאוד בקשר הקודם שלה, למה אתה ממליץ שלא להתחתן איתה?

האם אשה שרוצה להתגרש, או איש שרוצה להתגרש הם רשעים שנידונים מעתה לחיי בדידות?

האם אנשים שרע להם בחיי הנשואין צריכים לסבול זה את זה לנצח?

מאיפה אתה שואב את הרעיונות המרושעים  הללו?

אני לא רוצה לגדוע בגרזן שום דבר. אני מדבר על צורך ועל בעיות - קשות מאוד - שחשוב לטפל בהן. לצערי אינני רואה שאנשים כאן עושים הפרדה בין הסטטיסטי לאינדיבידואלי. מבחינת סטטיסטיקה, אני חושב שהנתונים כואבים מאוד. אני כבר לא מדבר על החברה הכללית הלא-דתית, שבה החיים החברתיים הם (לדעתי האישית בלבד) קטסטרופה אנושית על-זמנית. אני עכשיו מדבר על המחנה שלפחות פעם בשנה קורא בשבת בתורה "והיה מחניך קדוש", "ולא ייראה בך ערוות דבר", ו"תמים תהיה" - ולא סתם תמים אלא עם ה' אלוקיך. אני מדבר על מחנה שהיה אמור להראות מופת של חיים אנושיים מיוחדים במינם. שמירת תורה ומצוות, אחרי תהפוכות הזמנים והעולמות, היא כבר בחזקת חיים פרושים ומיוחדים שאין להם אח ורע באנושות. ולא כמו דן שהבין את דבריי באופן הפוך לגמרי ממשמעותם האמיתית, וחושב שאם ציטטתי את שלום עליכם אז בכך פרשתי מללמוד את מה שבאמת חשוב יותר מכך, שזה מקורותינו, משנה וגמרא והלכות וראשונים ואחרונים. ואפריון נמטייא לרותי שציטטה מדרש חשוב מאין כמותו מחז"ל שאמרו "כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מזיל עליו דמעות". שזה יסוד היסודות של הדיון כאן, ומראה שחז"ל הבינו והפנימו היטב שלמרות שישנם בתורה דיני גירושין וכתיבת ספר כריתות, והם בעצמם העלו על הכתב את מסכתות קידושין וכתובות וגיטין, ועשו את כל הדיונים הטכניים, עדיין העניין כולו מבחינה חברתית ואישית הוא כאב גדול ולב נשבר. ואגב: אני חייב גם לגלות את דעתי, על כך שהיו פה בפורומים דיונים, שלא לדבר על טוקבקים פרועים בכתבות, על כך שבכלל חרם דרבנו גרשום בטל בדורנו, והפתרון לרווקות זה בכלל שגברים יהיו עם כמה וכמה נשים, וכל מיני שטויות מטורפות והזיות של אנשים לא-לגמרי נורמטיביים. התא המשפחתי היהודי סופג - דווקא כאן בקרב יהדות דתית! - מכה אנושה. זה שישנו נניח איזה טוקבקיסט תימני שזוכר שסבא שלו היה נשוי לאיזה ארבע סבתות בעיר צנעא או עאדן, זה לא שייך בשום אופן לארץ ומדינת ישראל בשנת ה'תשע"ב. אולי אז זה היה נכון, ובסדר הלכתית, ואולי זה מנע שבנות בקהילה יהודית בתעיז או בשעיב לא ייחטפו בגיל 11 ע"י מוסלמים לנישואין בכפייה עם ערבים. אבל אנחנו חיים בעולם שגם מבחינה הלכתית לא נמצא שם אלא במקום אחר. עכשיו ב"ה צריך לדאוג באמת לזכויות האישה והאיש גם יחד. ועד כמה שניתן למצוא עבור אנשים את מי שבאמת מתאים להם, כאשר שוב ברור לגמרי שמבחינה סטטיסטית לא הכול יילך ותמיד יהיו מקרים קשים. גם באותה חברה אידילית יהודית-דתית, לא הכול יסתדר ויהיו אנשים שיחשבו שמצאו את זיווגם, ויתאכזבו, ויחוו את הרגע הכי קשה של פרידה אחרי נישואים. אבל אני מדבר על צמצום ככל האפשר של המקרים האלו, כי ליבי ליבי על מי שנפגע בצורה כזאת. אם המזבח שהוא בסה"כ קיר אבנים מזיל דמעות, אז עיניי שלי כבר יבשו מדמעות על מקרים שאני שומע.

עד כאן לגבי הסטטיסטי. לגבי האינדיבידואלי, אני כבר רשמתי באופן ברור, שצריך לחשוב היטב על מקרים לגופם. אם מישהו חושב שאכן נכון עבורו הצעה מסויימת, או שאם מישהיא חושבת שזה האופן הנכון שהיא תמצא בן-זוג שיהווה עבורה את האדם הנכון בחיים, בבקשה, הכול פתוח ולגיטימי ומובן. והלוואי בעזרת השם שכל אדם באמת ימצא את מה ואת מי שנכון, ושגם אם קרה לאדם הרגע הקשה של פרידה, אז אשמח שיוכל לתקן בהזדמנות נוספת. מי חושב שבאמת יש כללים קשיחים וקירות ו"רעיונות" כהגדרתך או נניח "עקרונות" אוניברסליים על-אנושיים? לצורך העניין, אין. אני דיברתי למעשה רק במישור הסטטיסטי, וחשבתי שאנשים יותר יבינו זאת. גם אם השאלה המקורית כאן היתה לגבי האינדיבידואלי, אני חושב שבפורום מכובד אפשר לפתוח את הנושא במלואו.

אפשר באמת לקרוא לקריאות לשאת כמה נשים "תופעה"?

לא התרשמתי שזה הגיע לממדים רציניים, בטח לא מעשית.

(יש הרבה משועממים עם תקציב למודעות בעלוני שבת ושלטי חוצות.) 

ולא מצאתי את המילה "תופעה" בהקשר או בסמיכות לעניין זה...

שגבר כהגדרתי (ואני מצטט את עצמי!...) "קופץ מנישואים לנישואים, מותיר מאחריו אישה עם ילדים ומחפש "להמשיך הלאה"", את זה כיניתי תופעה. ברור שהתופעה איננה באמת נרחבת.

אגב - אני התייחסתי לכמה מקרים שהרעיון שאליו התייחסת, הופיע בדבריהם של כמה מגיבים בדיונים שונים, ובעיקר בכתבות, במיוחד כאלו שמתייחסות לשאלת הרווקים והרווקות בארץ. לאילו מודעות בעלוני שבת או שלטי חוצות אתה מתכוון? משהו מעניין שפיספסתי? איזה פסק בבית דין רבני בשכונה כלשהי?

ורק שוב לעצם העניין - אני נלחם חד-משמעית נגד רעיונות כאלו, אפילו אם הם מושמעים על-ידי שוליים קיצוניים שבקיצוניים, מהחשש שהם יקנו שביתה בחוגים נרחבים יותר. די לנו בכך שהחברות הערביות בישראל (לפלגיהן השונים) מכילות ביגמיה, והרשויות מגלות אוזלת יד מוחלטת בעניין באותם מקרים. אז נניח שאנו מותירים זאת למגזרים חברתיים כמעט-פרימיטיביים. אבל כדאי מאוד שזה לא יחלחל לתוכנו. לצערי גם בכמה מקרים שנתגלתה מעין "כת" של גבר המוקף בכמה נשים, זיהיתי קצה של תמיכה של מספר גברים ברעיון, ולעתים גם של נשים המאמינות כי עדיף כך ובלבד שבנות לא תישארנה רווקות.

מתועבים.

לא פחות!

[גם אם כוונתו היתה גם לטובה, למחות על תופעות מסויימות]

אם יש אנשים ש"קופצים מנישואין לנישואין", כלשון הכותב, בקלות דעת, ונוטשים נשים צעירות סתם בשביל ההרפתקה, זה באמת דבר שראוי להוקיע.

אבל מכאן עד למסקנות - חסרות כל שמירת הלשון בסיסית (אדם שמזכיר בחתימתו את האיש - "החפץ חיים" ובהבל פה מוציא שם רע על המוני אנשים כשרים מישראל..) - על "סוג ב'...", "קרסו וכשלו" "עדיפות נמוכה יותר" - רחמנא ליצלן מהאי דעתא.

וגם כבר הידע, הכביכול סטאטיסטי, "מי אשם" ב"רוב המקרים" - שבשביל זה צריך לבדוק לעומק את רוב המקרים, דבר שאינו מציאותי.

וגם מהיכן ה"ראיות"...

מצד אחד, התורה נתנה אפשרות כמובן לנישואין שניים, אך הכותב הנכבד קובע ש"יש לחסום" את זה... מה שכל גדולי ישראל לא מעלים על דעתם, אלא להיפך.

את הרבנים שהולכים, בשכל ישר והכרת המציאות בדרך זו, הוא מכנה "עסוקים במציאת פתרון "למילוי סטטוס" עבור גברים שפונים אליהם, ולו בכדי להראות את כוחם ב"ישועה" וכן כמובן לצורך הטיפול ה"הלכתי" במצבו של הפנוי, ולא משנה מהו המחיר" ... - רחמנא ליצלן לכתוב כך, על ת"ח שמכירים הרבה יותר טוב ממנו את המציאות, ההלכה והמידות הישרות.

לעומת זאת, ממי הוא מביא ראיה? "אפילו שלום עליכם באחד מסיפוריו כותב על דמות של אבא של בחור שעושה כך".....

נו, אז כשמצד אחד עומד "שלום עליכם" - שחלק מאלו שהוא מזכיר, שזנחו בעבר נשים זמן לא רב אחרי החתונה, היו מהנוהים אחרי הברק החיצוני של ה"ספרות החדשה" שהיה ממבשריה - ומצד שני עומדים הרבנים, וכל תלמידי חכמים גדולי עולם, אין ספק במי נבחר וממי נכון להביא ראיה...

אדם שכנראה אין לו ניסיון ו"קובע" סיסטמטית, שהורים גרושים שנישאו שנית אינם משקיעים בילדיהם ולכן עליהם לא להינשא מחדש, כדי שישקיעו... אינו מכיר את מציאות החיים. מהיכרותי את הנושא - אני קובע ברור, שמי שהוא "מופקר", לא ישקיע גם אם לא ינשא, ואדרבה - עלול לפעמים להיות יותר חסר אחריות. ומי שהוא אחראי כראוי, אם ירגיש טוב מחמת נישואיו המחודשים - זה רק יוסיף לטיפול בילדיו.

ובכלל, כל הכתיבה המזעזעת הזאת - כאילו אנשים שהתגרשו (שכמובן, איננו מאחלים זאת לאיש), זה סימן אוטומאטי ש"קרסו וכשלו".. ולהינשא שוב זה "רצון להרפתקאות חדשות"...  וה"דייסה" הנוראה, לערבב בין קלי דעת ש"מחליפים נשים" לבין כלל ה"אנשים שהתגרשו" - כל הדברים הללו זה נורא ואיום.

צריך לעשות סדר: חלק גדול מאד מהאנשים שמתגרשים ל"ע, עושים זאת מתוך כאב, ואחרי מאמצים למצוא דרך אחרת. לא פעם מתבררת אי התאמה כזו, שהופכת את המשך הנישואין לבלתי אפשרי וגרוע יותר מהאופציה החליפית - וביחוד עבור הילדים...  לעיתים גם מתבררים נתונים שלא היו נהירים קודם הנישואין.  לא פעם אנשים שהתגרשו, לא רק שאינם "סוג ב'" אלא הם סוג א+.. כי הם ניסו להתמודד עם דברים לא צפויים שאחרים המבקרים אותם בחיים לא היו  מסוגלים לכך.. הם לא "קרסו וכשלו", אלא היו מספיק ישרים לא לעבוד לפי "סטיגמות" כמו אלו שהכותב מנסה לצייר, אלא לפי מה שהתברר כמציאות הקשה שאליה נקלעו שלא ברצונם.

ומי יכול להחציף פניו ולקבוע: "הם בעדיפות נמוכה יותר..."? השופט כל הארץ?..

אם היה הכותב מתמקד רק בצורך הנכון והאמיתי, לעשות כל מאמץ לקיום והצלת נישואין, באחריות הרבה למשפחה, לילדים, בהבנה שנישואין אינם "הרפתקה קלת דעת" לזמן קצר (מה שבפורום הזה כלל לא צריך להסביר, לדעתי), אלא דבר נפלא שצריך לשקוד על פיתוחו - היה ניתן לקבל את הדברים כאמירות ראויות.

אך כיוון שהכליל, גידף בצורה בזויה ("סוג ב"... סוג ב' לדבר כך!), גם הסתמך על עובדות לא נכונות (לפי מה שקראתי, לפי הסטטיסטיקה של בתיה"ד- רוב תביעות הגירושין הן דווקא מנשים... ולא מסיבות של בגידה..), קבע "הלכות ותקנות" חדשות ("ראוי לחסום מלהינשא"... ו"התיר" - "כאמור רק במקרים שאין בהם כבר ילדים"...), הסתמך על דמיונות ביחס לגידול ילדים (כאילו יתגדלו יותר טוב בלי נישואין נוספים, ישהיו פנויים לטפל בהם.. לפי אותו "היגיון" אולי גם נאסור על זוגות צעירים להוליד, כי הם עוד עסוקים מידי בעצמם.. ובכלל, צריך לאסור קירבה יתרה בין איש לאשתו, שיהיו פנויים לילדים...  אנשים הגונים שנישאים - שמחים יותר ומגדלים יותר טוב גם ילדים, כולל אחרי גירושין!) -

לאור כל הדברים הללו, אין  ברירה אלא להוקיע את דבריו בצורה חד משמעית.

מי שכתב בביקורת על כך ש"לרגש ולחמלה אין מקום, ובמקומם מופיעה דורסנות פנאטית" -

אבל כל הודעתו היא בסיגנון כזה, לא אנושי, חסר "רגש וחמלה" ומלא ב"דורסנות פאנאטית" -

אז אע"פ שאני דן באמת לכף זכות, שכוונתו המקורית היתה למחות נגד אי אלו "מופקרים" שזונחים למען תאוותיהם - אבל כיוון שנסחף בצורה קיצונית כזו לדברים מוטעים לגמרי -

כמעט שאין לי ספק שאם לא יחזור בתשובה, גם על ההשמצות הכוללניות, ובעיקר על ה"רתחנות" שביסודם, הוא עלול למצוא את עצמו בדיוק במצב שעליו הוא מתריע... ואז, חלילה, יצטרך לקרוא את ה"גזירות" שהציע ואת חוות דעתו..

וכל כך למה? כי זו בדיוק ה"מתכונת הבסיסית". כשמתרתחים, מכלילים, מבזים תלמידי חכמים (ומזכירים את ה"חפץ חיים", גם אם לא התכוונו לשמו דווקא,  שאין ספק מה היה אומר על שמירת הלשון שבהכללות כאלו) - זה בדיוק "הדרך הישרה" להגיע לבעיות גם במשפחה...

ואגב, מה הקשר "אני אומר זאת כגבר"... וכי מידת חסידות היא שלמרות שאני "גבר" אני מבקר כאלו שבקלות זונחים את משפחתם חלילה? בשביל זה סתם צריך להיות בן אדם, בין איש ובין אשה..

אכן מילותיך במקומן וחשיבותן עומדות.

גם אני כאשר קראתי את התגובות הנ"ל התרעמתי בליבי על הכותב, אולם העדפתי לברר עימו את מקורה של ההחלטיות בה נכתבו הדברים.

המסקנה שעלתה לי מן השיחה הארוכה שניהלנו- הכותב ואנוכי- היתה, כי לא היה בכוונתו לשלול ולתייג גרושים וגרושות כסוג ב', אלא לגרום לכל אחד ואחת העומד להינשא- לחשוב היטב האם אכן בן או בת הזוג הוא האדם המתאים לו, ולעשות זאת משום שימת לב ולא משום לחץ חברתי.

טענתו העיקרית היתה שכיוון שרבים הם הנישאים שלא מתוך התאמה ורצון אלא בגלל שכך מצופה מהם על ידי החברה, רווחת המציאות שבה גברים- בעיקר, מתחתנים מסיבות חיצוניות ולא פנימיות, מתוך ידיעה שאם לא יילך- יתגרשו, בלי להכיר בעוצמת הרגש הנשי המושקע בכל מערכת זוגית כזאת, כלומר: מתחייבים ללא התחייבות נפשית של ממש.

מתוך הכירותי את עולם הגרושים והגרושות, אוכל לומר בפה מלא שאכן במקרים שבהם הגבר הוא זה שפנה לגירושין- מירב הסיכויים הם שהסיבה היא נוחות אישית וחוסר רצון להשקיע.

במקרים שבהם הנשים היו אלה שפנו לגירושין- אכן נעשה מאמץ כן (לרוב) מצד שני הצדדים לגשר על הפערים בזוגיות, והסיבה שבגללה האישה פנתה לגירושין ולא הגבר- היא בהרבה מקרים גאוותו של הגבר שלא להודות בכשלונו.

אוסיף ואומר משפט שאמרה לי מטפלת זוגית: כל נישואים שמסתיימים בגירושין ופירוק החבילה- הם כישלון!

ולא משנה מה היתה הסיבה לכך, מדובר בכישלון! היה נסיון ליצור מערכת זוגית יציבה והנסיון כשל.

לא משנה מי האשם בכך, ייתכן כי אין אשמים וייתכן כי שני בני הזוג אשמים במידה שווה, הכישלון הוא כישלון.

אינני סבורה כי כשלון במערכת זוגית אחת מחייב כישלון במערכות זוגיות אחרות, בהרבה מאד מקרים- הלקח נלמד, והזוג יפנה למערכת הזוגית החדשה הרבה מאד מאמץ כדי לא לחוות את הכישלון בשנית.

למה יש פעמים בהם אומר כי עדיף לפרק את החבילה ולהשקיע מאמץ בזוגיות חדשה ולא בזאת הקיימת?

כי לפעמים- קשה לנקות את הלב ולשנות את דפוסי הפעולה השליליים בתוך המערכת הזוגית הקיימת, ורק פירוד יכול לרפא זאת.

אני אומרת זאת מנסיון כאוב מאד שלי ושל עוד כמה נשים וגברים יקרים מאד שאני מכירה, שהמערכת הזוגית הראשונה שלהם התפרקה, והם הקימו משפחה לתפארת בפרק ב'. (כולל אותי )

ראשית, אכן יפה שפנית לברר עם הכותב את כוונתו.

אך אין זה משנה כהו-זה לגבי התגובה שלי.

כשכותבים ברשות הרבים לא משנה כ"כ מה היתה ה"כוונה" - משנה מה נכתב. ה"כוונה" יכולה להיות פתח לחזרה בתשובה תוך הבהרה שנסחף מעבר למה שהתכוין. מי ש"מתייג" בכתיבתו המוטעה, בפירוש, אינו יכול להיתלות בכך שלא זו היתה כוונתו... לפי מה שהוא כתב, איך "העזת" להינשא שוב, סוג ב שכמותך?......

ב. אכן, יפה לעורר על שימת לב להשתדל להבחין אם מי שהעומדים להתחתן עימו מתאים, ולא בגלל "לחץ חברתי". אבל: קודם כל, לא מעוררים בצורה כזו.. כש"מעוררים" בלשון בוטה ו"מאיימת" - לא יצא מזה כמעט שום דבר חיובי. ההיפך: זה עצמו יגרום לבנות מסיבות "חיצוניות", אולי לא חיצוניות מהסוג שהזכרת, אבל מ"אימת" הסטיגמה...

דבר שני, אינני מסכים כלל וכלל שבציבורנו "גברים"מתחתנים מתוך חשבון ש"אם לא ילך - יתגרשו". זו אוילות שאין שניה לה. כך את מכירה את רוב מי שאת רואה מתחתן?... לכל היותר, אפשר (אולי) לומר שיש שאינם מבינים את המשמעות או שנואשים מהר מידי במקום להבין את הסיכוי שבהשקעה. גם בכך אינני בטוח..

ואגב, דומני שלהינשא "מתוך לחץ חברתי" אינה דווקא בעיה "גברית", במידה שהיא קיימת...

ג. האמירה ש"גברים" מתחתנים "מסיבות חיצוניות" בלי להכיר את "עוצמת הרגש הנשי" שמושקע, היא אמירה מאד מצערת. אולי דברים כאלה דווקא "מזמינים" בעיות...  צריך להפסיק עם זה: גברים משקיעים עוצמה של רגש וכו' לא פחות מנשים - כל אחד בסגנון המיוחד לו. בוודאי במה שמצוי בציבורנו, "כולם אהובים כולם ברורים", אני מכיר הרבה זוגות. אנשים נפלאים, משקיענים מפנימיותם משני הצדדים, כל אחד בסגנונו, ואיש מהם אינו מעלה בדעתו שמתחתן "ללא התחייבות נפשית של ממש". חס ושלום.

ד. גם אני מכיר - ואינני מסכים כלל עם האמירה הכוללנית שאנשים "פונים מנוחות אישית וחוסר רצון להשקיע".. לא נכון. חלילה. זה לא  ה"כלל" במקומותינו. אם כי תמיד טוב לעודד לנסות ולהשקיע גם כשמצב נראה מסובך, חלילה.

ה. כל צורת הדיבור הזו וה"הבחנה" הזו - שכאשר נשים פונות זה כי "הצדדים עשו מאמץ" והאיש ב"גאוותו" "לא רוצה להודות בכישלון" - זה מגונה בעיני [גם קצת מצחיק.. אם האיש יוזם - "נוחות".. אם האשה - זה לא כי האיש מתאמץ להחזיק, אלא כי הוא "בגאוותו" לא יוזם זאת...  הרי ניתן היה, בשכל ישר לא פחות, לומר פשוט שאם רוב הגירושין זה ביוזמת נשים, הן פחות סבלניות למה שלא הולך לעומת גברים שמוכנים "להכיל" יותר בסבלנות. כבר אמרתי כל ההכללות מגונות בעיני. גם "מומצאות" לא פעם..]. התרבות הזו - שמתאימה לגן ילדים - של מריבות מכלילות באוירה הציבורית "בין הבנים לבנות"... היא אולי מהגורמים העיקריים לעידוד גירושין. ומענין זה בא דווקא יותר ממקומות ששם לא טורחים על ההבדלה הראויה בין גברים לנשים...

ו. ומה שאמרה לך "מטפלת זוגית" אינה ראיה לכלום. כל אחד נהיה "מטפל", כפטריות אחר הגשם, ומביע דעה בעניינים שאינם בתחום ידיעתו.. מה היא, פילוסופית, מומחית בערכים ובסוד הנשמות?...

אז אני אומר: לא נכון.  יש נישואין שאכן מסתיימים ב"כישלון", כלומר - שהיה ניתן אחרת עם מאמץ נכון (ולאו דווקא של "מטפל".. לעתים זה טוב, לעיתים מזיק...). וגם אז ניתן, כדברייך, ללמוד מהכישלון; ויש שזה לא "כישלון" אלא מתברר שכך היה צריך להיות. זו הכללה שאינה במקומה.

לפעמים את צודקת שיש "דפוסים שליליים" שמיתקנים בהזדמנות השניה, ולפעמים יש נסיבות אחרות. נפש האדם מורכבת יותר מהפשטנות ה"מטפלית" הזו...

והאמת, אני בכלל לא חושב שהפורום המתוק הזה הוא המקום לדיונים הללו - אלא בגלל שכבר נכתבו דברים, ולדעתי- חמורים ומזיקים - לא היתה לי ברירה אלא להגיב; וכעת שוב.

ואגב, כדאי לנקוט זהירות כשאנו באים להסיק מחיינו האישיים על הכלל, אני מניח שגם את יודעת זאת. ובוודאי כשאנו באים להכליל על "המין השמני" שלעיתים איננו כ"כ מבינים אותו. בוודאי אם "נתקלנו" במישהו ממנו...

ואני מאחל לך הצלחה נפלאה בחייכם המחודשים.

אכן, בראשית דברי ציינתי כי אינני מבטלת את דבריך, ותגובתי היתה בעצם לאזן את תגובת שניכם- שלך ושל "מי האיש",

בבירורי עימו אכן עמדנו על הנקודה שהצורה בה הוא בא לעורר- היתה קיצונית וחריפה, ובטוחני שכאשר יקרא את המשך הדיון- יבהיר זאת בעצמו.

ב. אינני מבדילה בין הציבורים השונים לגבי הלחץ להינשא, אבל גם בחור שיוצא עם בחורה ומרגיש ממנה את הלחץ לחתונה- יכול להינשא מתוך מחשבה שגויה ומוטעית ש"מקסימום לא יסתדר- נתגרש" כלומר- גם אם הלחץ מגיע מבת הזוג- עדיין הוא מונע את החשיבה והבדיקה הפנימית של האדם עם עצמו.

ג. לצערי- אדגיש זאת שוב: לצערי הרב- נתקלתי ביותר מקרים שבהם הגבר לא הכיר במשמעות השקעתה הרגשית של האישה, ולא מתוך שלא השקיע, אלא משום שלא ידע "לקרוא את המפה" הרגשית של האישה.

גבר ואישה שונים מעצם טבעם, אולם בטבע שחנן אותנו הקב"ה בבינה יתרה- לאישה יכולת רגשית גבוהה יותר לקרוא את רגשותיהם של אחרים ואילו לגבר הדבר קשה יותר, ולעיתים הוא אף אינו יודע שעליו ללמוד זאת.

חלילה וחס אם השתמע מדברי שרוב הגברים מתחתנים ללא מחויבות נפשית לקשר. אולם במקרים הללו- נמעט לראות מקרי גירושין, אלא במקרי קצה.

ד. את החלוקה לגבי הסיבות שגורמות לנשים ולגברים לפתוח  תיקי גירושין- לא המצאתי מעצמי, ביושבי עם עורכי דין העוסקים בעניין ועם דיינים בבתי דין לעניני משפחה- שמעתי את הטענה הזאת שוב ושוב מאנשי המקצוע המצויים בעומק העניין.

אכן מצויים גם מקרים הפוכים- וגם בהם נתקלתי, אולם אם נדבר על  חלוקה "גסה" של הפונים להתגרש- ברוב המקרים תישמע הטענה על כך שהגבר בוחר באופציה הקלה יותר של פירוק החבילה ואילו האישה מוכנה לתת הזדמנויות נוספות. כמדומני שזאת גם הסיבה לכך שהונהגה הכתובה- כיוון שהיתה ידם של הגברים קלה על הגיטין. וד"ל.

לרגע אחד לא שללתי את ההשקעה שעל בני הזוג להשקיע בחיי הנישואים שלהם, גם כאשר המצב מורכב.

ה. ייתכן ולא נוח לך להודות בדבר, אולם גברים מטבעם זקוקים יותר לכבוד ולהערכה, ונשים- לחיבה ואהבה.

מכאן בעצם נובע ההבדל הבסיסי הגורם לגברים ולנשים לפנות לגירושין. ולא ניתן להשוות בשום אופן את הסיבות בין שני המינים. אפילו אם אותו זוג פונה לפתוח תיקי גירושין, הבעל והאישה בנפרד- הסיבות הנפשיות שיובילו אותם לכך- שונות בתכלית.

המציאות מוכיחה כי במרבית המקרים בהם פונים זוגות לייעוץ מקצועי- דבר זה נעשה משום שהאישה דוחפת לכך, ואילו הגבר נמשך אחרי אשתו. לא אחת ולא שתיים פונות נשים לבדן לייעוץ ואילו הגבר מצטרף רק בהמשך התהליך, וגם זה בתחילה כדי לרצות את האישה. נדיר מאד למצוא גברים אשר יפנו מעצמם לייעוץ מקצועי כדי לשפר את הזוגיות שלהם. ולא מתוך שהזוגיות שלהם מיטבית בהכרח, אלא משום שהדבר פוגע בכבודם להודות שמשהו לא תקין! שוב- לא  כדבר שהוא שלילי מעיקרו אלא שכך הוא טבעו של הגבר.

ציינת בדבריך כי ייתכן שהסיבה שרוב הפונות לגירושין הן נשים היא בגלל חוסר סובלנותן- על דבר זה אומר כי במציאות חיינו הכלכלית רוב הגברים נמצאים ברוב שעות היממה מחוץ לבית, ומעורבותם בסיוע בגידול הילדים הוא לעיתים מינימלי, והאישה נושאת בעול- החינוכי והנפשי- כמעט לבדה, וכאשר מצטרף לכך עובדת היותה אישה עובדת- הרי שהעול המוטל עליה הוא עצום, ואם בסופו של יום גם הזוגיות שלה אינה משופרת, ובעלה בטוח שבכך שהוא מביא פרנסה הוא ממלא את מחויבותו כלפיה וכלפי הזוגיות שלהם- הרי שאין תימה שסבלנותה פוקעת לאחר השקעה כה מרובה והערכה כה מועטה, ואני מדברת מתוך מציאות החיים, מסיפורי נשים שאני שומעת שוב ושוב- גם במסגרת עבודתי וגם בין חברותי.

ו. הסיבה שלא כתבתי את שמה של המטפלת הזוגית הוא ע"פ בקשתה המפורשת, אולם רק אציין כי היא לחלוטין אינה "מטפלת בגרוש", היא פסיכולוגית מוסמכת מטעם משרד הרווחה אשר תסקיריה לרוב יכולים לקבוע את גורל משמורת הילדים במקרי גירושין, וכמו כן היא מרצה מפורסמת מאד ומנחה למתמחים ביעוץ.

שיטותיה נלמדות כסדרן ולא במכללות זוטרות אשר באות להכשיר "מטפלים" לאחר הכשרה של "כפטריות אחרי הגשם" . רצוי היה שתיזהר גם אתה במילותך על אנשים אחרים ואל תכליל ללא ידיעה מספקת.

אכן- כאישה גרושה שלא עמדה בפניה שום ברירה אחרת מלבד פירוק החבילה- והאנשים המכירים אותי יודעים זאת, ואם תרצה- אוכל לפרט לך באופן אישי מדוע- עדיין אני סבורה שגירושין הינם כישלון, ומזבח שמוריד דמעות על זוג שמתגרש- לא עושה זאת משמחה אלא מכאב.

מעטים הפעמים שניתן לומר בהם שאין ברירה אלא להתגרש- וגם הם הגדרתם כישלון.

גם במקרים שבהם, נניח, אחד מבני הזוג התברר כנוטל כדורים אשר לא מאפשרים לו לחיות חיי זוגיות תקינים- מדובר בכשלון. אם כי במקרה הזה אומר שהכשלון היה בעצם הסתרת הדברים ואולי האחריות אינה מוטלת על בני הזוג אלא על המשדכים. (וגם כאן אני מסייגת את הדברים לאחריותו של בן הזוג ה"בעייתי" לכאורה, שהוליך שולל את המשודך- ובכל זאת זהו כישלון)

במקרים שבהם נוצרו כבר דפוסי התנהגות שלילים בין בני הזוג- יש מקום למאמץ משותף של שניהם מתוך אמונה אמיתית בשינוי שיכול להתחולל. באם חש אחד מבני הזוג כי אינו נותן אמון מלא בתהליך השינוי- עדיף לפרק את החבילה לפני שנוצרים נזקים נוספים ושכל אחד מבני הזוג יתפתח ויתקן את דרכיו עם בני זוג אחרים. אולם גם במקרה כזה סבורני שמדובר בכשלון ובקריסת האמון בין בני הזוג.

אין מציאות בעולם שבה זוג "הצליח" ובכל זאת התגרש! אם הזוג הגיע לגירושין- הוא נכשל!!!

הנקודה האחרונה שהעלית- ע"כ שאי אפשר להסיק מסקנות מחיים אישיים- נראית תמוהה בעיני. מטבע היותינו בני אדם אנחנו מסיקים מסקנות מחיינו האישיים, מחיי הסובבים אותנו, גם אתה בדבריך יוצר מסקנות המבוססות על הכירות עם אנשים שונים במציאויות חיים שונות.

בדוק בעצמך האם הסיבה שאתה כל כך נחרץ בדעתך נגד מסקנותי- לא נובעת מכך שאתה הסקת מסקנות אחרות מחיים אישיים של אנשים שאתה מכיר.

ואומר שוב באופן שיובהר היטב: אני נשואה לאדם שהיה גרוש, אבא לילדים, שבשום אופן לא התגרש בגלל חוסר אחריות כלפי ילדיו או רצון לחיי נוחות אישיים. פגשתי לא מעט גברים גרושים שנאלצו לפרק את ביתם בצער ובדמעות. אבל רבים מהם שפגשתי התגרשו (כי התחתנו ) מהסיבות הלא נכונות.

גם  קשה לי בלי רווחים, בכמות זו,

וגם - בעיקר - כי הבהרתי שאינני חושב כלל שפורום זה הוא המקום לדיונים הללו.

ואם אקרא ואדקדק מידי - מן הסתם אתפתה להגיב יותר מידי...

את עמדתי כתבתי ברור בשתי הודעותי הקודמות.

הן נסמכות על הכרה עמוקה של המציאות - כולל ה"גברית" ובזה כנראה יותר משלך -  ועל תפיסה ערכית ברורה.

והבהרתי: מי שרוצה לקרוא לכל דבר "כישלון" ולהתפלפל למה זה כך - יוכל להגיד זאת על כל דבר ש"לא הולך" במציאות. לדעתי, מזיק לעצמו וגם לאחרים, גם אם אישית יש לו מזה לרגע "עונג פסיכולוגי". ואין משנה מה תפקידו. זה ענין של תפיסת עולם.

ואני, כפי שניתן לראות ברור, לא באתי לדון כוללנית מי אחראי למה. יצאתי נגד ה"הכללות" הללו (שמופנות "במפתיע" דווקא למין השני...) שהן מזיקות ונובעות לא פעם מאותה אי הבנה של השונות ב"קריאת המפה" של גברים ונשים. כדוגמה: מישהי חושבת שפלוני אדיש, והוא בטוח שהוא שכולם רואים שהוא מלא איכפתיות וכד'. מעשים שבכל יום.  אם כל אחד "יתעקש" למה מה שהוא לא מבין אצל הזולת הוא הגורם (והרי יש לצערנו אנשים איכותיים במצב זה, גברים, שיוזמים כי בעיניהם לא היה נראה משהו; כמו הנשים שהיזכרת שחושבות שלא "פירגנו" להן מספיק..) - זה בדיוק מה שיגרום.

ולצערי, אני רואה את כל דברייך מלאים באי הבנה זו, ואיני מוצא טעם לפרט מידי (את כמובן חושבת שלא. אבל אני ממש רואה בחוש את הנקודות שאינך תופסת את ה"ראש" השני.. מה נעשה..).

אבל אני חושב שדברים בסגנונך - אע"פ שלכאורה באים "להזהיר" אנשים שיינשאו מתוך היכרות - הם כל-כולם מסוג אלו שדווקא מה"גורמים" להתרבות התופעה. כמו עוד "דיבורים מקצועיים" חדשות לבקרים.

מבחינתי חתמתי בכך את דברי. אני כמובן מכבד אותך - והבוחר יבחר, מה עוזר לו יותר לסיכוי ולרוח הטובה

לבנות בית נורמלי..

הוא העובדה שהרשת לעצמך בזה הרגע לקטלג ולשפוט את מה שכתבתי, למרות שאתה מודה בכך שלא קראת את דברי בעיון.

העובדה שהבהרת את עמדתך בשתי הודעות- ומשם והלאה אתה לא מעוניין לקרוא דיעה החולקת על עמדתך- היא הוכחה מיידית לכך שבחלק גדול מן הדברים שכתבתי כנגד בני המין השני- צדקתי בדברי.

בהיות שכבר "התמצו" דברייך בכך, ש"הדבר היחיד" שהפריע לך זה שלא "קראתי בעיון" ובכל זאת הגבתי כפי שהגבתי - וזה "מוכיח מה שכתבת כנגד בני המין השני"..... -

אז זה בסדר, וקל לסיים את הדיון:

האמת, קראתי. ומספיק כדי להבין בדיוק...  בכוונה דייקתי "לא בעיון", מפני השלום, שלא אצטרך להגיב על כל פרט, ואגיע בדיוק למה שציינתי גם בהודעה הקודמת שאיני רוצה: דיון מתמשך בפורום זה בעניינים שרק מזיקים..

ובהיות שגם מדברי אלה (שאמנם נכון, לא יכולת להבין מה בדיוק כיוונתי כשאמרתי "בעיון") - מיד הסקת על כלל "בני המין השני".. דומני שפטור אני מכאן ואילך להסביר מה שטענתי בתגובתי הקודמת, שהבנתך וגישתך ל"מין" זה הם "בלתי נהירים" לפחות במידה מסוימת. ושההכללה מזיקה מאד.. ומזיקה למי שקורא פה דברים כאלה.

ואולי זו גם המחשה טובה למה שכתבתי לעיל. גם בנישואין לפעמים יש "פרשנויות" שונות. לפעמים גם לדברים שבאים מכוונה טובה. כמו אי "הגבה" על דברים מסויימים. החכמה זה לנסות להבין איש את שפת רעהו - ולא "לקטלג" שהשני פשוט לא מרגיש, לא רגיש וכד'. על אף שגם זה יכול לקרות לפעמים. אך אולי הוא כן - ונזהר דווקא מפני השלום, למשל...

ואני דווקא, נאמן לגישתי לעיל, אינני חושב שתגובתך היא של "כל הנשים". זו תגובה שלך. וגם את זה אני דן לכ"ז. יש "נסיבות מקלות"...  בשו"ט.

היכולת המופלאה ביותר שלך לדעת מי אני וממה נובעים דברי.

הרי לו הייתי חיה מתוך גישה שלילית כלפי המין הגברי לא הייתי נישאת בשנית...

הצומת בה אני מצויה היום- היא דווקא כזאת שנותנת- והרבה- אמון וצאנס לאחרים, וגברים בכלל, למרות שנפגעתי לא אחת ולא שתיים.

יש לי הרושם שדבריך נובעים, בעיקר, מתוך מקום ששמע סיפורים ומכיר דמויות כאלה ואחרות, אבל לא חווה באמת, וזאת גם הסיבה שאתה לא באמת יכול להבין מה מרגישה אישה שנפגעה.

חלילה וחלילה לי לגרום לאי מי גישה שלילית לחיי נישואין.

נישואין זו עבודה, ועבודה קשה. אבל הרווח וההנאה והשמחה שיש בהם- שום דבר לא ישווה להם!

וכמה שנפגעתי- עדיין, השמחה והאהבה- נותנים את הכח להתגבר על הפגיעה ולהמשיך הלאה.

ה"פרשנות" שלי, כפי שאתה קורא לה- היא לחלוטין לא שלילית ולא מכלילה את כלל הגברים כאנשים חסרי אחריות, או מצפון, או רודפי נוחות ותאוות!

אם תעמיק בתגובותי תוכל לראות עד כמה אני מאוזנת בגישתי- הן כפי נשים והן כלפי גברים במערכת הזוגית. המקום שבו גישתי היתה שלילית כלפי הגברים- היתה כתגובת נגד לגישתך שלך - שהיתה שלילית ביותר כלפי נשים!!!

כן חשוב לי לומר שהסיבה שבגללה אני מגיבה שוב ושוב ומעמידה דברים על דיוקם- הינה הרצון שלי שלא להותיר רושם שלילי- לא כלפי גברים ולא כלפי נשים, והיות שאתה מתמיד בתגובותיך השליליות נגד נשים (ובעד גירושין, כיוון שאין זה כישלון כלל, אולי זה הופך להצלחה ולמשהו רצוי!!)  הריני מרגישה מחויבות להמשיך ולהתמיד ולשאת על נס את האיזון הנכון בין שני המינים, ואת חשיבותם של חיי נישואין וזוגיות בריאים, אשר כל פירוק שלהם זהו כישלון...

זה כבר שייך למשהו שמעבר לרציונאליות...

אשה שלפני הודעה אחת כותבת על כללות "המין הגברי": "שבחלק גדול  מן הדברים שכתבתי נגד בני המין השני"...

וכעת את מוּמה זה מנסה לתלות בי (שכמובן, לא כתבתי אפילו במקום אחד, "נגד נשים"... חלילה. ממש בדיחה. הרי כל דברי היו כנגד האוילות הזו, נוסח מריבות גן הילדים "בין הבנים לבנות". ה"גג" שכתבתי היה כתגובה על הפרזותייך הקיצוניות, שאולי מישהו יכול לפרש גם ההיפך מדברייך, ולכן אין להכליל לשום כיוון..),

זה כבר ממש "טירוף"..  כנראה הסתמכות על כך שאיש לא יקרא את כל התכתובת הארוכה...

ולכן, גם "הסיבה שאת מגיבה שוב ושוב" היא, לדעתי, נצחנות בעלמא. ולא כאידיאליזציה שאת עושה ממנה כעת. אם היית רוצה "לא להותיר רושם שלילי וכלפי גברים ונשים" וכו' , כדברייך כעת, היית יכולה לעשות זאת מהאיגרת הראשונה. ולא להציג עכשיו כאילו כתיבותייך התמוהות על "הגברים" הן תגובה לדברי.. כשכל קורא יכול לראות שכל דברי בזה (שגם אותם "ציטטת" מהופכים) באו אחרי הודעתך הראשונה... טוב שכעת לפחות ניסית לתקן זאת קצת..

וכמובן כל מי שיש לו הבנת הנקרא מינימלית, מבין שאין בדברי, אפילו משהו מהעקמומיות הזו, "בעד גירושין"...  אדם שאינו מקבל את ההגדרה הטוטאלית של "כישלון" על כל אילוץ כזה - עדיין אינו הופך את זה ל"הצלחה ומשהו רצוי" כמובן לכל בעל שכל ישר. העולם הוא לא רק שחור-לבן. קל וחומר, כשהוא עצמו כותב שצריך למצות כל מאמץ.

אני כמובן לא התיימרתי לדעת "מי את ומאין דברייך נובעים". הגבתי רק על הדברים עצמם שנכתבו. בלבד.

את יכולה להמשיך להסביר בפאטתיות ש"את מרגישה מחוייבות להמשיך ולשאת על נס את האיזון ..."וכו'  - כל מי שיקרא מה שיקרא מה שכתבת בהודעותייך עד כה, יכול לראות את ההיפך. כמו גם את ההיפך ממש, ממה ש"המצאת" כרגע בשמי...  וכעת - אני אכן באמת לא אפתח יותר את התגובה שבוודאי תבוא. אינני חושב שכל האנשים כאן צריכים לשאת בכך שמישהו רוצה "להסביר" למפרע דיון, ההיפך ממה שהיה.  ממני יותר לא תבוא תגובה. גם לא קריאה. גם אם תחליטי שוב לנקוט בשיטה ה"מתחכמת" של הודעתך האחרונה. אם זה יענין מישהו - יוכל לקרוא את התכתובת, והדברים יהיו ברורים לגמרי. אני לא אספק עוד מזון לנצחנות הזו.  תהיי בריאה.

קודם כל אדגיש ואומר : גירושין לא הופך את הגרושים לסוג ב' כפי שרווקות לא מבטיחה סיווג של סוג א'!!

אמנם עדיפות ראשונה לשניהם- לפתוח את פרק ב' עם פרק ב'.

ואסביר: פרק א' משאיר משקעים. גם אצל הגבר וגם אצל האישה. חד וחלק.

אפשר בקלות להתמודד עם המשקעים הללו, אבל נוח יותר לעשות את זה עם מישהו שמבין את השפה שלך ואת החוויות שלך. נישואים זה עבודה קשה בכל מקרה, ואם אפשר להקל- רצוי. לקחת מישהו שהסטטוס שלו זהה או דומה- מקל על ההתמודדות.

נכון שיש מצבים שבהם בן הזוג הרווק (או הרווקה, היינו הך) הוא בוגר בנפשו ויכול להכיל את החוויות של הגרושה, ולהתגבר על המחשבות ההשואתיות שיצוצו לו, ובמקרה הזה יש לבדוק היטב בתוך הנפש למה הוא עושה את זה.

שוב- לא כי מדובר בסוג ב' אלא משהו אחר! כפי שלא נגיד שתפוז ולימון זה סוג א' וסוג ב' אלא שני דברים שונים שלכל אחד טעם שונה ומטרות שונות.

אם הבחור, או הבחורה, רואים מול עיניהם את הכסף, או היופי או דברים חיצוניים שיכול להיות שנוצרו כתוצאה מהגירושין (כסף למשל) אז כדאי שהגרוש\ה יברחו משידוך כזה כמטחווי קשת!

גם במקרה שבו בן הזוג הרווק אומר שמה שהוא רואה לנגד עיניו זה הבגרות, הבשלות והנסיון שיש לגרוש\ה כתוצאה מהנישואים- גם זה דבר שמצריך בדיקה לעומק- למה רווק או רווקה מחפשים מישהו עם נסיון בחיי נישואין- כאשר ברור שהנסיון הזוגי נכשל והנסיון שנשאר הוא הנסיון הפיזי בעיקר?

ואת התשובה לשאלה הזאת צריך הרווק לענות לגרושה ( או להיפך, כמובן) ודווקא בן הזוג הגרוש צריך להכריע!

המקרה היחיד! שבו אומר ללא כל ספק כי הייתי משדכת רווק לגרושה (ולהיפך) הוא במקרה שהאופי וההתאמה כל כך בולטים- שעובדת היות אחד מבני הזוג גרושים נהפכת לזניחה במערכת הזוגית.

באם יש ילדים בתמונה- ק"ו שיהיה קל יותר להינשא למישהו שכבר יש לו ילדים, למרות שבמובנים מסוימים זה נראה קשה יותר- איך יקבלו זאת הילדים וכו' אבל מהנסיון שלי- כאשר ההורים יודעים מה בפניהם- גם לילדים קל יותר.

לתגובתו של "מי האיש" אומר כי אכן מצוי שגברים זונחים את נשותיהם על ילדיהם והולכים לרעות בשדות זרים, ואכן יש צורך לנמצוא דרכים ראויות למנוע מהם להזניח את הילדים. אין זה מחייב אותם שלא להינשא בשנית, אלא לעניות דעתי העניין צריך להיפתר בבית הדין שבו נעשה הגט- ועל דייני בית הדין להבטיח את שלומם ורווחתם של הילדים ואימם (כתוב כי ראוי שהאבא ידאג גם לגרושתו עד לנישואיה בשנית).

אבל אין שייך כלל וכלל הדיון של גרושים + ילדים לעניין שנידון כאן.

כלונו סוג א, בין אם אנחנו רווקים או גרושים או כל מצב אחר.

לעתים עדיף להתגרש מאשר להיות תקוע בנשואין לא מתאימים וצריך להעריך אנשים שמוכנים לעשות את הצעד הזה למרות האפשרות של סטיגמות בלתי ראויות.

בעזהי"ת.

אמנם אני מאוד מעריכה את היוצרות והשחקניות [מהכירות אישית!]

אבל הוא לא מראה את ההתמודדות האמיתי עם הגירושין. רק את ההילה שמסביב ותו לו.

לא מראים איך היא מתמודדת עם הניסיון שיש לו, ועם עוד כל מיני...

יש לי חברה שהייתה נשואה שנתיים בערך והתגרשה, והתחתנה שוב עם רווק מבוקש, וב"ה יש להם כבר 3 ילדים,

ויש לי בת דודה מקסימה ומהממת שהייתה נשואה  8 חוד' והתגרשה ועכשיו התארסה ב"ה לבחור רווק ומתוק, אין הכללות אין כללים כל מקרה לגופו וכל גרוש או גרושה לגופה...... 

"אתה אדם מתוק אבל..."

בס"ד

ואני מודה שזה קצת הרתיע אותי,

לא בטוח רק בגלל הוא גרוש גם הגיל,

הוא היה בן 26 ואני בת 19

ואני ממש לא חושבת שהם סוג ב'.

אבל יהיה לי קשה רגשית לצאת עם אחת כזאת.

אך זה מאוד תלוי,

אם יש קושי - כן.

אם אין קושי - אז למה?

לאף אחד להגיע למקומי.

אנשים- אני יושבת וקוראת פה את התגובות...

אתם לא שמים לב לנקודה הבסיסית שההתלהמות הזאת פוגעת בעשרות (אם לא יותר...) אנשים שקוראים פה ונמצאים בסטטוס הזה????????????!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בתור גרושה (+3 ילדים) נראה לי כל כך מעוות לדון אנשים ולחרוץ את גורלם.

יש כאלה שיתאים להם להפגש עם גרוש/ה ויש כאלה שלא- כל אחד צריך לבדוק את עצמו.

אני רק יכולה להעיד על עצמי שמכל הקשיים שהיו לי וישנם (בנישואין ואח"כ כגרושה עם ילדים), בין טכניים ובין רגשיים רק גדלתי וצמחתי. אני היום בן אדם אחר.

ודאי שצריך לבדוק למה הבית התפרק, אך נראה לי שהיום המודעות להחתחזקות מתוך המשבר גבוהה מאוד (בלי הכללה- אבל נראה לי שבעיקר אצל נשים).

בלי גאוה- אני מסווגת את עצמי כסוג א++ בגלל מה שתיארתי לעיל,

ועדיין מקווה מאוד למצוא בן זוג להקים איתו בית חדש, ולא משנה מה יהיה ה"סטטוס" שלו- העיקר שיהיה עם לב טוב!!!!!

בהצלחה לכולם (וגם לי...בכללם)

בלי ילדים יש מה לדון

סתם לא רואה את עצמי  מגדל ומפרנס ילדים שאינם שלי.

זה עול ש-'גדול' עלי' לקחת. וגם על רוב האנשים. לכן

גרושים עם ילדים בדרך כלל מתחתנים עם גרושות\אלמנות עם ילדים. אין מה לעשות.

יש הבדל בין אם יש/אין ילדים, ומשנה סיבת הגירושין.

כמו כן כדאי לציין למי שמכירים לה שהרבה פעמים יש בחורות שלא הסתדרו ולפעמים דווקא מה שעברו ובכלל עושה אותם יותר טובות ועמוקות...

לא כדאי לפסול שווה לנסות...יצאתי פעם , לא היה ממש רע להיפך , אחת הטובות.

רק אציין - לפעמים בנות/בנים שהתגרשו לא מתנתקים מהעבר ומלאים חששות , זו כבר ממש בעיה לנהל קשר .. אולי כדאי לא להזדרז .. לבדוק קודם בשלות לקשר...

בהצלחה.

לדעתי קודם צריך לבדוק..לצאת לכמה פגישות,זה שהיא גרושה זה לא אומר שזה באשמתה וזה גם לא אומר שהיא לא

לא יכולה להיתחתן שוב..

אחרי כמה פגישות..לישאול מה הסיבה לגירושין..(זה חשוב!!! )

לפני כמה שנים, אם הייתם שואלים אותי, לא הייתי מוכנה לחשוב בכלל על לצאת עם גרוש..

"למה שאני אצא עם גרוש אם אני רווקה?!"

ואז, עם הזמן, הפכתי אני לגרושה, והיום אני אומרת- למה שאני לא אצא עם רווקים?! אני צעירה, בלי ילדים,

אז נכון שעברתי נישואים וגרושים, אבל רק גדלתי וצמחתי מזה! אני טובה יותר! (ואני זה רק דוגמא לעוד הרבה גרושים וגרושות..)

ואני מודעת לבעיה המאוד כואבת שאנשים עשויים לפסול אותי מראש כי אני גרושה.. 

אז כמה דברים, 

קודם כל, גרוש הוא לא מצורע. הוא בנאדם כמו כולם וטוב מזה.

דבר שני, חייבים חייבים לבדוק את הסיבה של הגרושין!!! כשזה מגיע לשלב מתקדם, לבקש ללכת יחד לפתוח את תיק הגרושין ברבנות! שם נמצאים הפרוטוקולים של הדיון ואפשר ללמוד מהם הרבה על הבנאדם שעומד מולך!

זהו בינתיים..

אגב, אני לא חדשה כאן, רק החלפתי ניק.

אפשר להציע אבל למי שמתאים, כדאי להתייעץ עם אנשים שמבינים בנושא ומתעסקים עם שידוכים, כך שגם יוכלו לעזור בנושא וגם להגיד מנסיון מי מוכן לשמוע ואיך אפשר לעזור, גם אני גרושה עם ילד אחד ואני לא חושבת שזה מוריד מהערך, כמובן צריך לברר כל מקרה לגופו, ואני פשוט מתפללת שה' ישלח לי את מי שמתאים לי שיהיה מסוגל להכיל את מה שעברתי, אבל באופן כללי, לאו דוקא בשידוכים, לא צריך להתייחס לגרושים כאילו הם סוג ב', הם בסך הכל אנשים שעברו נסיון קשה שה' שלח להם ולא צריך לזלזל בהם... מספיק הם פגועים ממה שהרחוב מדבר עליהם... 

בעבר הרחוק הגרושים והגרושות היו מתחבאים מאחורי תנור ביתם, אך בינתיים השתנו הזמנים ויותר משלושים אחוזים מתוך הנישאים כדת משה וישראל מוצאים עצמם פנויים. (רק) מחצית מן המתפנים מתעניינים בפרק ב'.

לעניין פתיחת פורום, רעיון לא רע. מוצע שינהל אותו נשל"ש (=נשוי/אה לשעבר).

לנישואין שניים מקווה להגיע עם כלים הרבה יותר טובים ומשוכללים, בגלל הניסיון.

בלי התחייבות- אבל נראה לי שהעבודה וההתבשלות עם עצמנו אחרי גירושין יכולות לעזור מאוד!!!

גם אני בעד הפורום לגרושים, ואולי זה מוזר לומר- כדאי שמעבר לתמיכה, הזדהות ופורקן יהיה מקום גם ליצירת קשרים חדשים לפרק ב'...

ואין כוונתי שלא לעודד גירושים-

כיוון שצריך בדיקה של כל מקרה לגופו, ויש כאלה שנדרשים לכך אלא תופעות אחרות. וד"ל.

בכל מקרה, יש את הפורום הזדמנות שניה בכיפה..

הגרוש שלי דווקא הסתובב פה תקופה...

ושלי מסתובב בתאילנד..

השובניסט:

ברור שיש משהו ב'גרושה' שהתורה אוסרת אותה לכהן - תרצו תקראו לזה איך שאתם רוצים. אמנם אולי אנו לא ממש מבינים מהו. 

לא מצאנו בדומה אצל ה'מגרש' ולכן ברור שאין להשוות גרוש לגרושה

ציני:

ד.א. יש יתרון לגרושה ובפרט עם ילד/ים..

מעבר לכל ה"תוויות" תבדוק/תבדקי האם מתאים לך לחיות עם האדם הפרטי שמולך.. 

בפריטים של אחת הכותבות שהיא כתבה בפורום גישור וגירושין,חיפשתי בפורומים ולא מצאתי פורום כזה. הכיצד?

היה פורום כזה וירד?

אם כן ,למה ומדוע?

אשמח לתשובות,

הדס.

/Forum/Forum.aspx/f24

הפורום לא פעיל ולכן לא נמצא ברשימת הפורומים.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t365616#4431441

נוספו מאז עוד כמה פורומים. רובם סגורים.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.