דעתי- כל מילה בסלע.

אמנם אני סקפטית לגבי היכרות בשידוכין, אך יותר לא נעים מ'דייט',זה שיתחילו איתי..

הרבה הכירו בדרך הרגילה והצליחו יפה. אין סיבה שדווקא אצלך זה יתפקשש. רק לבטוח יש

הכל תלוי בגישה של מי שבא לדבר ובאיך שהוא מציג את עצמו-

לאף אחת אין אינטרס לזלזל במישהו

הרבה זוגות יצאו ממישהו שניגש ודיבר,והם נשואים באושר ועושר..

או לשלול אותו

בס"ד בר"ה

איך אני אמור לגשת לבת ישראל, והיא לא תחשוב שאני סתם איזה פרחח שמתחיל עם בחורות בטרמפיאדות...וזה המקום לשרשור "משפטי פתיחה"

יותר מזה.

לדעתי התפרשות לא נכונה של המעשים כמו ששדות האמונה כתב יכול גם לגרום לחילול ה'.

אז איך באמת עושים את זה בצורה שהיא תבין שאני לא פרחח שמתחיל עם בנות בטרמפיאדות?

כי אני, למשל, אם מישו ייגש אלי סתם כך באמצע החיים זה אכן יצטייר בעיניי כזול ואפילו מפדח...

מה עם הפיתרון הידוע- צד שלישי?

חוצמזה, שבטרמפיאדה אפשר לדבר איתה ולנסות לגשש עליה, לאן? מאיפה? וכו..

ואז לחפש מישו שמכיר...

אין בדברים אלה באמת פיתרון,

כי מה לעשות, כל פעם שמעלים ת'נושא הזה מחדש, אני עדיין מוצאת ת'צמי נרתעת...

וכמו שאמרו לפני- אכן יש בנות ויש בנות, אז לנסות אפעם לא מזיק..    

ואם כבר כן מנסים, אז אכן צריך למצוא ת'דרך הנכונה שתשדר כנות ורצון אמיתי ולא זילות...

יותר הצליח מאשר הכרויות בשידוכים.

היה כבר מציאת חן מבחינת מראה וסגנון

ולא קיבלתי הלם של "מה הקשר ביננו"?כשהגעתי לפגישה

לכ תנסה לעשות זאת עדין תיראה אם היא זורמת איתך והאם היא משדרת שהיא בעניי או לא.

מקסימיום לא הלך.

ובהחלט עדיף על פני פגישה עוורת.

שני הצדדים רואים זה את זה ויכולים לדעת מייד אם זה לטעמם או לא לטעמם ובכך הם מדלגים על הרבה התלבטויות מייסרות.

דבר שני, אם אתה בסגנון של להתחיל והיא נענית הרי שדי סביר שהיא אתך באותו ראש בעוד מובנים.

החשוב הוא לעשות את זה נכון, הכי נכון זו כנות ודרך ארץ.

זה לא חייב להיות בטרמפיאדה, יש עוד הרבה מקומות שבהן ניתן לעשות דברים כאלה ואין מה לפחוד מדחייה.

יתכן וזו היחידה שלך, אל תחמיץ!

אני מקווה מאוד מאוד שזה לא אתה..

וגם אם אתה זה שהיית אתמול באוטובוס עכשיו קורא כאן..

אז כדאי שתדע 2 דברים:

* התחלת האמת מאוד יפה.. (''אני יודע שזה מביך אבל בכל זאת..אפשר לשאול שאלה..'')

* רק לא אהבתי שאמרת שכבר הספקת להכיר אותי כי הקשבת לשיחת טלפון של עם חברה.. זה הרגיז אותי ממש!!

 -  אני לא כ''כ אוהבת את ההתחלות האלה.ולכן אמרתי לו שלא נראלי...

אבל פסדר למי שנוח ככה אהלן וסאהלן!!

תעשו חיים

זה מישו אחר. אני אעדכן אותו בהחלטה ונימוקיה.

סתאאם

לענ"ד זה מרתיע את רוב הבחורות.

אם יש דרך לכלים שלובים, צד שלישי... וכו' וכו'.

חלילה לא אחשוב מחשבה לא טובה על מי שניגש אליי בצורה כזאת בטרמפיאדה -

שאולי הוא עומד שם כל יום ורק מתחיל עם בנות.. או ש... ואו ש... ממש לא!

הזדמנה לפניו מישהי, הוא נמצא בדיוק במסע החיפושים (כמוני)-

אז למה לא לנסות בעוד דרכים?? אף אחד לא התחייב שרק דרך אדם שלישי נפגוש את המיועד/ת לנו.

אני חושבת שאראה את זה בעין טובה, זה אפילו קצת יחמיא לי.

וגם זה יחמיא לו- הבחור שיעשה את זה יהיה בעיניי אמיץ ומלא ענווה!!

שדות אמונה- באמת תניח בצד את האגו וגם אל תתעסק עם "מה היא תחשוב" ו"מה יגידו כולם?"-לך עם הלב!

(כמובן אם זה לא ייראה קשור- ארמוז לו שלא מעוניינת, ולהיפך- אם כן ארצה - אבקש פרטים ומס' לברר ונחליט בהתאם אם שייך להיפגש).

בחור שעושה מעשה כזה וכולו "תורה" -

מאמינה שגם המעשה הזה לשם שמיים ולכן מבורך בעיניי 

מה שחשוב לבדוק תמיד: מה המניעים למעשה זה ולכל מעשה אחר.. 

היא די חשובה...

אני הייתי שואל את עצמי:

למה זה לא מרתיע אותו להיתפס ככזה? (כלומר: מהיכן זה נובע אצלו? מאומץ בהכרח?)

גם אם זה שייך עניינית.

או שבכלל לא הבנתי מלכתחילה...

נכון שעל כל אחת שנרתעת מההתחלות יש אחת שרואה את זה מחמיא ומקובל, אבל האדון יכול 'לשרוף' לעצמו הזדמנויות כאלה ואחרות שהיו יכולות להתרחש אם היה מחפש גורם מתווך.

בברכת "כל ההתחלות קשות"

את בטח תסכימי איתי שלא ממש מציאותי למצוא גורם מתווך רק מלראות מישי תקועה בטרמפיאדה?

הוא לא יכול לדעת עליה כלום או מי האדם המשותף ביניהם -

אם הוא לא יפתח איתה בשיחה, אפילו שיחה סתמית שתנסה להוביל למקום מהותי..

ובואי נוציא מכרגע המשחק את האפשרויות הבאות:

* חברה שלה שהוא מכיר גם הייתה איתה שם 

* היא דיברה בטלפון והוא כמובן הקשיב לכל השיחה כדי לגלות איפה היא לומדת/עובדת/גרה..

* היה כתוב לה על התיק שם+מס' פלאפון.

* הוא ראה אותה אתמול בחתונה של החבר.

כי מה הסיכוי שאחת מהאפשרויות הללו יקרו? קלוש קלוש..

על סמך הצמה הדוסית שלה? הפשמינה?

או אולי הדרך החסודה בה היא ישבה על הרצפה?

מצטערת..כמו שלא את כולן זה מביך, לא לכולן זה מתאים.

יש דבר כזה...

רק אני באמת שואל את עצמי איך הוא אמור לבאר זאת לעלמה.

(מזלי שבמחוזותינו [ת"א] זה כמעט הלכתא למשיחא )

וזה הלכתא למשהו שנון אמנם אך חוסכת אני מהפורום הזה.

מה שתתרץ לא יועיל. זה הרבה יותר פנימי מהסבר, זה גורם אי נעימות שעדיף למנוע אותה מלכתחילה.

{בייחוד כשאני חושבת על אחיי המקסימים}

אבל אבל אבל..לא מתאים לכל אחת,לא נעים לכל אחת,לא בא לכל אחת יפה בעין,אחותי היקרה

ינסה. יפסיד משהו?

אכפת לו שפלונית אלמונית (שאותה לא מכיר אישית) תירתע ממנו מכאן והלאה?

אחת שלכל היותר לא תהיה פוטנציאלית?

נכון... יתכן ותראה את זה כמוזר.

יתכן וגם תראה את זה כסתם מחמיא...

צריכים לזכור שהם הולכים על משהו, בלי לברר הרבה מראש.

יש הסתברות לא קטנה מדי שזה עלול להיות שווה תסכול נוסף לאוסף.

אולי בכל זאת עדיף להימנע מראש?

מה הבדל אם הבחור הביא על עצמו את המצב הבא:

קיבל הצעה עם נתונים מעולים,

נפגש איתה,

ו... ממש לא התלהב.

למרות שעל ה"דף" זה היה נשמע מושלם.

זה לא להביא על עצמך עוד תסכול??? בוודאי שכן! אותו תסכול.

וגם בואו נחשוב בעין טובה על זה- יכול לצאת מיזה משו טוב ואמיתי, לא חסרים סיפורים

הזה מתגלגלים?

(כלומר: אם יש סיפור לא מוצלח, אין סיבה שיתגלגל הלאה.)

אולי אצלי זה אחרת...

אבל החבר'ה שאני מכיר זה מההוא שהציע לההוא את ההיא...

או משדכנים...

ואם כן - אז אחד מ...

בס"ד

זה מעצבן שהדרך המקובלת ואולי היחידה זה השידוכין.. פשוט פאדיחה בהגלמותה..

ובאמת צריך למצוא דרכים חדשות לדוסים.. 

ובאמת עם הקטע של להתחיל.. זה באמת מצד אחד דרך דווקא טובה- אך באמת הבנות יכולות להירתע..

בס"ד בר"ה

הפניתי ת'שאלה יותר לכיוון הנשי בפורום, לכל הבנות שבינינו, פשוט רציתי לדעת איך אתן רואות את זה מהצד שלכם, מרתיע או לא??? לפי מה שהבנתי, אין תשובה ברורה לעניין, יש כאלה ויש כאלה...אני טועה??

בס"ד בר"ה

עלית עלי חחח ובגלל זה אני מאחל לך שתפסיקי כבר לחפשתותו ותמצאיתותו כמה שיותר מהר...

סתם,חלילה.

מחפשתותו-ריתקת אותי

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t394456#4720395

אני בן, והאמת שגם אני שואל את השאלה הזו - איך אתן הבנות מקבלות את זה שמישהו ניגש אליכן - לדעתי לא צריך לשלול ישר, תחשבו קצת, תישנו על זה. את יודעת כמה זה קשה לשבור את המחסום הזה של הבושה ולגשת אל מישהי? זה עוד יותר קשה שאת לא לבד.. שיש איתך חברה.. שאז זה מפדח טילים!

אני מודע לזה שאתם תחשבו שזה 'זול' , הוא רואה שאני 'יפה' וכדו'.. . יכול להיות שזה ככה, אבל יכול להיות שלא... הרי בנות בכללי משקיעות בעצמם כדי להראות טוב כך שלא יופי הוא הסיבה שבגינה הוא פנה אליך.. כי אם כן הוא היה פונה לאחת האחרת שנמצאת בטרמפיאדה..

תגידי שאני נדוש ומכבס מילים אבל.. יש מושג שנקרא 'חן' - חן זה יופי פנימי שמוקרן על החיצוני- זה בכלל לא קשור ליופי החיצוני. אם אני רואה מישהי שמוצאת חן בעיני זה לא אומר שבהכרח היא מיס תבל.. לרוב היא גם תיהיה נאה כי כפי שכבר אמרתי בנות בכללי מעוניינות להראות טוב. יש ב'חן' יותר אופי מאשר יופי וזה אולי הדבר היחיד שיניע אותי לגשת אל מישהי.. לא יופי! ראיתי בנות יפות בחיי ללא שום חן שאני מחפש ולא חשבתי אפילו לגשת אליהם, לעומת זאת ראיתי בודדות  עם 'חן' כמו שאני מחפש וגם אליהם לא העזתי לגשת... בחור דוס שניגש למישהי לרוב הוא בא עם אמת. 

ואם בא לכן שיגשו אליכן - תיהו נגישות- שאת רואה מישהו שמוצא חן בענייך ונראה לך שהוא שם עליך עין.. תני לו אפשרות לגשת... או שתיגשי אליו.

התארחתי בשבת אצל משפחה מסוימת שעוסקים בשידוכי ציבור באמונה.

הרעבעצן סיפרה לי, שהם היו בשבת פו"פ ביישוב כלשהו,

כדי להוציא מן הכח אל הפועל את הפוטנציאל הגלום במקצוע שלהם.

לאחר השבת, היא עשתה טלפונים לכולם כדי לשמוע מי היה מעוניין במי כמה ולמה.

הבהרה: זה לא היה מפגש פורום.

הסיכום היה שמתוך כמה עשרות שהיו שם, 6 בנות היו מעונינות בבחור אחד מסוים,

שהיה מעונין בבחורה אחרת דוקא, לא אחת מהשש.

הבחורה ההיא דוקא היתה מעונינת במישהו אחר, וכדי לעשות מעשה

סדרה לעצמה טרמפ חזור עם הבחור, ובמסירות נפש ממש,

דיון על קדימויות בטרמפים הוא נושא לשרשור אחר....

בטרמפ לא היה מקום ליד הנהג, ז"א המיועד, כי לידו ישבה כבר מישהי.

הנהג דיבר עם זו שישבה לידו כמובן, וכשירדה בחצי הדרך,

הסתובב ואמר לזו שישבה מאחור:

ראית את הבחורה הזו? היא מה זה מצאה חן בעיני....

יש כמה מסקנות מאלפות ממש מהסיפור הזה,

וכל אחד יכול לחשוב עליהן בעצמו.

שמירת העיניים היא לא הראשונה שבהן דוקא.

אבל אחת אני ממש רוצה לכתוב בעצמי:

שידוך פתאום לא נראה לי שיטה כ"כ גרועה.

בדיונים קודמים בעניין שהיו פה טענתי כבר שזה גם עניין של שמירת העיניים...

ואפחד פה לא יספר לי סיפורים שאם בחור מתחיל עם בחורה זה לא בגלל איך שהיא נראית...!

אבל למה כל הבלאגן והבילבול בנפש שזה יוצר...

אמנם תיארת מצב קיצון מעט, כי בדר"כ זה יותר עניין של אחד על אחת..

אבל עדיין, יש הרבה מסקנות מהסיפור הנ"ל...

הוא אמיתי או שחובר לשם העברת המסר לעם?

כי התגלגלות הדברים מדהימה.. מעצימה את נטיית הלב של כל אחד.

אני טוענת שאם במילא בחור יסיים עם מישי אחרי פגישה אחת בגלל מראה חיצוני,

אז מה ההבדל אם יתייחס למפגש הפתאומי הזה בטרמפ/טרמפיאדה/באוטובוס כדייט ראשון ?!?!

הובנה כוונתי???

ואת צודקת:

אין הבדל בפעם הראשונה.

אבל אחרי הפעם הראשונה, יהיו עוד פעמים.

וכל בחורה תהיה אופציה.

או לפחות רפרנס להשוואה.....

איך אפשר לבחור או להחליט ככה בכלל?

אין סיכוי.

תמיד יהיה עוד משהו שנראה יותר טוב.

ויותר גרוע:

לא בטוח שזה יהיה אחרי הפעם הראשונה.

למה שזה לא יהיה תוך כדי?

הרי עדיין יש בנות בטרמפיאדה!

אז כבר כשהוא יוצא עם זאת,

הראש שלו חושב על הבחורה השניה שעמדה שם.

זה נשמע רחוק.

אבל זה לא.

אחרי שניגשים לבחורה בטרמפיאדה פעם אחת

ופעמיים

ועשר

הראש עובד ככה בהכרח.

בס"ד בר"ה

אם זה היה בכנס של ערכים, זה היה משנה משהו?? אולי בפסח בחברון?? מלווה מלכה בתפוח??...

בלי לשים לב, יצא לנו ככה שאם בחור ניגש לבחורה בטרמפיאדה (דווקא) זה בעייתי, מה יש בטרמפיאדה שהופך אותה לכזה???

בס"ד בר"ה

אבל אם תשימי לב, אנשים פה הסתייגו איך שהוא דווקא מטרמפיאדות.....

אולי טרמפיאדה נשמע להן יותר זול, (אני יכול להבין גם למה, אך לא מסכים!)

קיצר.....ישועות!!!

הבעיה היא שורשית:

כל בחורה היא אופציה.

ולא סתם אופציה.

אופציה שנבחרה על סמך התרשמות חיצונית ראשונית בלבד.

והפניה הבלתי אמצעית יוצרת כמה דברים:

הקלות של הענין יוצרת זלזול.

גם ביחס לקשר וגם ביחס לבן הזוג עצמו

כי מקסימום נמשיך הלאה.

וגם, תחושה של משחק, מין תחרותיות כזאת,

לשם ההשגה ולא לצורך פגישה.

בקיצור - איחס.

הסיפור לעיל, כפי שאתם יכולים להבין,

לא קרה במאה שערים.

האם אתה יכול להכחיש את התאור שכתבתי?

האם כשאתה ניגש לבחורה שראית לא משנה איפה,

זה לא על סמך התרשמות חיצונית בלבד?

האם אתה ניגש אליה רק מתוך מטרה להתחתן,

או שאתה חושב 'זה יצליח לי? זה לא יצליח לי?'

יצליח זה יצליח לגרום לבחורה שהוא לא מכיר

והיא לא מכירה אותו להסכים להפגש.

לאחר שהוא הצליח, הוא ירצה להצליח עוד פעם.

אבל זאת כבר מכירה אותו, אז זה לא חוכמה.

צריך אחת אחרת.

ברור שאני מקצין.

וכבר כתבתי, זה לא נכון לפעם הראשונה.

אבל זה קורה.

ואני ראיתי אנשים - דוסים לגמרי -

שעשו את זה.

דילגתי על זה.

נכון, זה לוקח יותר זמן בדייטים.

אבל מגלים את זה.

האם יש הבדל בין התנהלות מול נהג בטרמפיאדה

לבין התנהלות מול מלצר בבית קפה?

וכל שאר הדברים שכתבת, סגנון לבוש דיבור ונראה סבבה/נמשך אליה -

ודאי שישנם גם בדייט.

אני עדיין חושב שהיתרון העיקרי של טרמפיאדה הוא הדימוי

האבירי - רומנטי - פרהיסטורי - הוליוודי שיש לה.

לא שזה לא יכול לעשות את זה, אבל זה לא מצדיק לדעתי.

ובנוגע לתמונה אני חולק עלייך נמרצות.

תמונה תמיד משקרת.

או לטובה או לרעה.

ובכלל

תמונה לא יכולה להעביר חן של תנועה

או ניצוץ מסוים בעיניים

שיכולים לשכנע בן אדם גם אם המראה הראשוני שלו לא שכנע.

בס"ד בר"ה

ו..כן!! יש הבדל בין התנהלות מול נהג בטרמפיאדה לבין התנהלות מול מלצר בבית קפה, כאן זה מלווה במשחק וכאן זה טבעי לגמרי (ב99% מן המקרים)...

נוצה- אני לא מסכים איתך בקשר להתרשמות חיצונית, קודמיי הזכירו את עניין ה"חן" ((הידוע לחכמי ח"ן)

ואני חושב שדווקא קרים כאלו, הם יותר אמיתיים מדייט, כי כאן זה ה"שידוך" בהתגלמותה ללא משחקים וללא פוזות!! בדייט היא חייבת להיות "רשמית" כך שאולי תתחיל לגלות אותה בדייט השני שלישי מה שאין כן במקרה הנ"ל....

אין בו שום דבר מוקצן.

זה קרה.

חוץ מזה, גם בטרמפיאדה, ברגע שפנית אליה זה הפסיק להיות טבעי.

אז חזרנו לענין של טווח התרשמות מינימלי...

מה נראה לכם?! שבנות לא שמות לב למתרחש? שמות..

להוריד מהדייטים את מעטה הקרירות שכפינו עליהם..

    
למה שלא תהיה טבעי וזורם בדייט כמו שאתה בטרמפיאדה?

די כבר עם הפוזות!

אם כך,לפי הסטטיסטיקה-אאלץ לצחקק בטבעיות עם יותר מאחד..שניים..:S

לפי ההגיון הזה, למה להפגש בכלל?

את תצטרכי להפגש המון לפי הסטטיסטיקה.

אגב, סטטיסטית מי שלא טבעי וזורם בדייט ראשון

נאלץ לצאת ליותר דייטים......

והכי חשוב: לפי השיטה שלך,

תצטרכי לנסוע המון בטרמפים כדי להתחתן....

בס"ד בר"ה

וואלק העולם הזה בלבל אותנו לגמרי....מה אנחנו עושים פוזות יותר מדי?? איפה היו מוצאים ת'נשים פעם?? על הבאר!!! כן כן על הבאר!!! משקה גמלים!!! אוי לא בטח היא איזה גבעונית "בת,בן" כזאת..לעעע לא בשבילי...בחייאת דינק, בואו נחיה נורמלי!!!

יום אחד הוא הסתכל עליה והיא הסתכלה עליו

והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

בחיאת זומזום!

ואליעזר עבד אברהם היה אמ..איך קראנו לזה? אה כן, מתווך.

בכל אופן זה לא היה יצחק אבינו בזרימה שלו.

בס"ד בר"ה

לא מתווך כמו אצלינו, שהוא כבר מכיר ת'אישה והכל סבבה, אליעזר לא הכיר אותה בכלל, כך שזה לא משנה מה תפקידו בכוח...

העניין הוא, הצורה שבה הוא עשה את זה!!!

אם מישהו יציע לי בטרמפיאדה את יצחק אבינו אני אשקול. עד אז-שאנשים שמכירים אותי יכירו לי.

בס"ד בר"ה

רק מחזק את דבריי, שהעולם השתגע לגמרי!!

שלא כל אחד הוא יצחק או אליעזר,

ומי שמחכה על הבאר יש לו הרבה שערות לבנות....

הסיפור הזה לא הובא בתורה כנגד דייטים.

אפשר ללמוד ממנו הרבה דברים אחרים,

וזה נושא לשרשור אחר,

אבל לא את זה. ממש לא.

בס"ד בר"ה

אז לא כל אחד הוא אליעזר או יצחק!!!

בלי טרמפים וטרמפיאדות ו"רושם טבעי" בגרוש..

אתה מסכים שכשבחור מנסה להתחיל עם בחורה, זה קודם כל נובע מהתרשמות חיצונית?

הרי הוא לא מכיר אותה באמת...

גם אם הוא צוטט לשיחת טלפון שלה עם חברה שלה...

ודבר כזה מקנה תחושת זילות, וכבר נאמר פה שיש כאלה שזה מתאים להן..
וצריך להבין שיש כאלה שזה לא.....

כל החבר'ה הצדיקים (באמת!).

האם זאת לא הלכה מפורשת, נשיאת חן?!

האם זה לא הרמב"ם (ונדמה לי גם השו"ע) שאומר שאסור לאדם לקדש אישה עד שיראנה?????

או שבעניינים האלה לא מביאים את הרמב"ם?!! אולי בזה הרמב"ם לא באמת מבין?!?!?!

קודם כל תירגעו!

אף אחד לא אמר לקפוץ על הבחורה.

מדובר על לפנות אליה בצורה מנומסת ומכובדת.

לא נעים לַך? תגידי יפה "לא תודה" ובזה זה יסתיים!

גם אם מישהו יתחיל עם מישהי רק על סמך המראה שלה (אלא על סמך מה?!) ובהמשך יגלה שיש לה אופי נוראי, הוא יעזוב אותה גם אם היא תהיה הכי יפה בעולם!!
זה קורה אותו דבר בדייטים\שידוכים\כל דרך אחרת.

זאת בדיוק הסיבה שלא כל אחד יכול להיות רב - הרבה יותר קל לאסור מאשר להתיר. כל המוסיף - גורע!!!

בואו נחזור לשפיות, חברים. כולה בחור שואל בחורה שאלה פשוטה ובצורה מנומסת.

נ.ב.

בנים - לצותת  לבחורה לשיחת טלפון? מה נסגר איתכם?!

נשיאת חן יש גם בדייט.

איך זה קשור לשאלה?

הבעיה היא לא השאלה ולא הנימוס,

אלא החיפוש מסביב כל הזמן.

הרבה לפני הפניה עצמה.

אני ממש לא הולך לחזור כאן על שרשור שלם שהיה ממש כאן ונמשך שבועיים וחצי.

אני אשאל רק שאלה אחת. לכל דייט שיש לך אתה מגיע עם מחיצה? או שבמקרה גם בדייט אתה רואה את הבחורה? כי זה פשוט לא כל כך מסתדר לי עם מה שאתה אומר...

לפי מה שאתה אומר ותקן אותי אם אני טועה, בן אדם שעבר יותר מנניח 5 דייטים - הוא לא בסדר, כי הוא כל הזמן עסוק בחיפוש מסביב כל הזמן.

שמי שמגיע לדייט מגיע על סמך נסיון התאמה כלשהו.

אפילו קלוש.

אפילו אם השדכנ/ית שידכ/ה לפי מראה חיצוני.

זה עדיין שונה מאוד מלחפש אותה בכל מקום.

והנה אתה חוזר על השרשור.

בס"ד

הבעיה היא החיפוש מסביב כל הזמן?  

ואיפה "מחזר אחר אבידתו"??

זאת משימת חייך עכשיו.

ואם בחור מתחיל עם מישהי (כמובן שבצורה זורמת ועל סמך משהו בסיסי..) מבחינתי זה אומר שהוא לא שאנן וסומך על הנס או מאשים את החברה בחוסר הצעות, אלא הוא מחפש בעצמו! מנסה, משתדל!!

וכמובן- שכל ההשתדלות באה אחרי הרבה תפילות. אז אם היא אמרה "לא" - כך צריך היה להיות וזה לא אמור לייאש אותו..

אתה אחראי להסביר לעין הקורא.. לי כבר אין דיו במקלדת (?)...

אולי ישר "להתחיל" זה באמת לא עדין ומרתיע..וגם באמת די חיצוני כי אתה לא ממש מכיר אותה..

אז דרך עדינה היא אולי לפתוח בשיחה על נושא אחר וליצור קשר דרך נושא אחר "סליחה אני צריך עזרה ב.." ואז אחרי שיש כבר קצת דיבור וקצת פרטים ועדיין ניראה לך, אתה יכול שוב "דרך אגב" לבקש ממנה את הטלפון "בשביל..העבודה הסמינריונית...או משהו כזה...לא שחליליה אני מעודדת פה לעבוד על בחורות ,אבל העניין למצוא איזה עניין אחר שדרך זה להתחיל את הקשר ואחר כך כשתרגיש שאולי היא כן בשלה להצעה אז תציע, או תציע דרך גורם שלישי.

עליתי על אוטובוס עירוני עם הרבה אנשים.

הבחנתי במישהו דתי בערך נראה בגילי

שהסתכל עליי מהרגע הראשון שנכנסתי והתיישבתי במרחק מולו.

הוא ישב כמה מושבים מלפניי.

פתאום עלו נוער חילוני בנים ובנות שעשו רעש בכל האוטובוס.

שלושה בנים התיישבו לידי במושבים של הארבעה מקומות.

אחד מהם שישב מולי החליט להניח את הרגל שלו על המושב ביני לבין חבר שלו.

הבחור הדתי המשיך להסתכל והחליט לעשות משו..

הוא פשוט קם, התקדם לעברינו בין כל האנשים שעמדו

ניגש לבן ששם את הרגל שלו לידי ואמר לו: "סליחה, תוריד בבקשה את הרגל שלך מהמושב.

זה לא מכובד לבת שיושבת מולך"..

והוא נתן לי מבט כזה שלא ידעתי מלעשות עם עצמי.

הבן הוריד את הרגל שלו וכולם שתקו.

אף אחד לא העיר לו הערה מעצבנת.

יש בנות שזה באמת יראה להם זול ולא יקבלו את זה,

אבל יש בנות שזה בסדר,

אל תכליל את כולן

היא לא תשלול

וזה לא יראה בעיניה זול.

בס"ד בר"ה

אבל רק בגלל שמצאת חן בעיניה, היא לא תשלול...

מה שהופך ת'מצב לבעייתי...

בס"ד בר"ה

בעצם לא התקלת, גרמת לי לחשוב כמו בן אדם...

תודה על ההארה, אהבתי......

בס"ד בר"ה 

למה אתה מגלה?? חח

זה חתיכת אומץ כי אם היא תפוסה או לא תרצה זה יכול להיות קצת משפיל ומאכזב, אבל אולי שווה לנסות.

סיפרו לי לא מזמן שאחד התחיל עם מישהי בחתונה והיא הייתה עם פאה (הוא לא ידע שהיא נשואה),

ואז היא סיפרה את זה לבעלה. הוא החליט לגשת למתחיל ואמר לו: "סחטין לך על האומץ אחי"...

שתי באסות.. אחת שהאחריות על 'להתחיל' הוא על הבנים.. וחוצמזה שבנים אין להם סימני זיהוי אם הם נשואים או לא...

בעזהי"ת.

אבל אני מכירה זוג מקסים שהכיר ככה. |מתגעגע|

היום הוא מכיר את אבא שלך???

באמת חבל שבנים דוסים לא מתחילים איתנו הבנות הענוגות העדינות והצדיקות..

מסכימה ממש!!

זה יותר טבעי.. יותר נחמד.. פחות מביך..

יאללה שנחזור לימי הקדמונים.

שהבנים ראו מישהי בעלת מידות טובות והלכו לבקש את ידה..

בלי כל התסבוכות של היום!!

ובימים הקדמונים ממש לא הלכו לבקש את ידה של אפאחת שחייכה אליהם ברמזור.

לפחות לא אלה עם הכיפה והציצית..

בנים היו מוצאים לעצמם אישה בלי שאפאחד שידך בינהם!!!!

בס"ד בר"ה

(אני דוס??)

בס"ד בר"ה

באסה...יכלת להיות נשואה עוד כמה חודשים

בס"ד בר"ה

בדיוק אתמול ראיינו אחד מהם בערוץ 10...חמודים הם...(מזרחוניקים מצויים )

בס"ד בר"ה

אז חלק מהתכנית, ראיינו את אחד מהם...סתם שאלות על"אנדרדוס"...מי זה? מה זה? מה הרבונים אומרים? וכו' וכו'

פעם בתקופת השירות ראיתי בחורה באותה תחנה שנסעתי - חן מיוחד. שמתי לב שקבוע היא יוצאת מהתחנה עם יש גבר בתחנה, ותמיד הייתה לבושה בצניעות. אני אמרתי בליבי הלוואי וכך תתנהג אשתי לעתיד.

איני יודע את שמה ועבר הרבה שנים, אך באתי לכתוב כדי להראות שאפשר למצוא תכונות באדם שעומד לידך בטרמפ.

יש עוד דרכים למצוא מעלות באשה, אך נשמור זטת לפעם אחרת

אני כמוכם, כמו כולנו.

אבל אני חייב להגיד לכם דבר אחד -

צאו מהסרט שאתם חיים בו!!!

בשום שלב בחיים, לא בישיבה התיכונית ולא בישיבת הסדר לא מסבירים לבחורים שאסור להתחיל עם בחורה.

איןאף רב שאומר דבר כזה, אלא אם כן אתם מחשיבים את ההזיות מהשות sms למיניהם כהלכה למעשה (וגם שם זה לא נאמר אף פעם!!!).

למרות שלא למדתי במדרשה אף פעם, אני מתערב איתכן הבנות שגם שם לא אומרים לכן שאסור שיתחילו איתכן. כן, מזהירים מסוטים ומופרעים. כן, מסבירים שכל כבודה בת מלך פנימה. אבל מכאן ולהמציא איסורים?! ולא רק הבנות, ראיתי גם מלא בנים מהפורום שאמרו את זה!! אין - איסור - כזה !!!!!!

כל המוסיף גורע. בואו נשמור על מה שצריך, לא על מה שלא צריך. אגב, למרות שהם לא יכתבו את זה, יש המון בנים כאן בפורום שמסכימים איתי, רק שהם מתביישים לכתוב את זה כאן לעיני כולם. כנל בנות.

א אפשר לבוא ולפסול כל דבר רק כי אנחנו חושבים שנהיינו רבנים גדולים, כל אחד מאיתנו. אחר כך אנחנו בוכים על רווקות מאוחת ומתחילים לתת לזה כל מיני תירוצים עלובים!!

אני כותב ככה לא בשביל לפגוע באף אחד, אלא בשביל להעיר את כולנו משנת החורף הארוכה שאנחנו נמצאים בה. די! אי אפשר לסבול יותר ולהגיד כל הזמן "הכל לטובה, הכל משמירת לה כחמורה בלה בלה בלה"...! אף אחד כאן לא יותר דתי מהשני. תתעוררו על החיים שלכם! ברגע שתבינו שהחיים מספקים לנו צרות גדולות יותר מאשר "הוא התחיל איתה, איזה פושטק!", אולי תוכלו להתקדם קצת מעבר לדאגה לעצמי ולשמירה על רמה דתית שלא באמת קיימת. כי אין איסור כזה!!!!!!!!!!

אני חייב לסיים בברכה, ש-"ה' יתן טב להולכים בתמים". אמן!

אבל לא יעזור כלום, יש בנות שלא יפריע להן שבנים יתחילו איתן..

ויש בנות שיראו בזה משו זול...

כנ"ל לגבי איך שזה יצטייר...
דוס או פחות דוס, זה כבר הגדרות חיצוניות...

בשורה התחתונה, העניין לא חד משמעי כדעתך...

אז, נכון, בהחלט הגיע הזמן לצאת מהסרט..

אבל אפחד לא יגיד לי איזו תחושה זה יקנה לי אם בחור יתחיל איתי סתם כך ברחוב!

ואם בעיניי זה מצטייר כדבר לא ראוי וזול- אז כך זה ישאר בעיניי!

גם אם תגידו שזה לא נובע מהתרשמות חיצונית- כי בזה באמת הגיע הזמן שתצאו מהסרט!

וראינו כבר בשירשור זה- שיש גם בנים וגם בנות שחושבים שונה ממני.. ובשורה התחתונה, כולנו עדיין רווקים..

אז אולי ז-ה לא דווקא הפיתרון שלנו...

זה שזה מפריע לחלק מהבנות - כולנו יודעים.

השאלה היא למה זה מפריע. אם את הולכת לפי ההלכה, אז זה מותר לגמרי. את יותר צדיקה מההלכה שזה מפריע לך?!?! אולי זה שהיתרגלת לכך שזה לא טוב מפריע לך? בסדר, צריך לשנות את ההרגל הזה.

אף אחד לא אומר לך איזה תחושה זה יקנה לך אם בחור יתחיל איתך. אבל אף בחור לא יתחיל איתך "סתם כך".

תמיד יש סיבה. וברור שהמראה הוא הגורם הראשוני. אבל למי שיש טיפת שכל בראש, ממשיך לבדוק גם מעבר לזה מעט זמן ואז פונה לבחורה.

אנחנו לא "עדיין" רווקים. אנחנו רווקים. אנשים פה לחוצים. עם קצת ענווה והבנה שאפשר ללמוד גם מהטיפשים ביותר - נגיע רחוק

זה בכלל לא קשור ליופי.. אפשר לראות על בן אדם הרבה מקצת זמן שמחכים ביחד בטרמפיאדה למשל..

לי לא היה בעיה עם זה בכלל - אם זה היה נעשה בצורה יפה וצנועה..

בד"כ אני לא כותב כאן אלא מסתפק בקריאת דבריכם המחכימים, אך הפעם אני חושב שמה שיש לי לכתוב יכול להועיל.

ובכן, אני גם לא נהגתי לחשוב שראוי לבחור דתי להתחיל עם בחורה ואף על פי ששנאתי את ה"דייטים" והפגישות העיוורות שהרגישו כראיון עבודה הייתי בטוח שככה זה עובד ואין מה לעשות.

שנה שעברה הייתי בשליחות של הסוכנות היהודית בחו"ל. מכיוון שה"היצע הדתי" שם היה דל ביותר, כבר מההתחלה היה ברור לי שהשנה אני בהפסקה ועם חזרתי לארץ אחזור למעגל ההצעות עד לחתונה קרובה בע"ה.

במהלך השליחות השתתפתי בכנס מאוד מעניין של פעילים בקהילות יהודיות באירופה. בערב האחרון היתה ארוחת ערב חגיגית שבסופה מצאתי את עצמי יושב בשולחן עם כל מיני אנשים, את חלקם כבר הכרתי ואת חלקם לא. נוצר קשר עין ביני לבין בחורה מסויימת, שלא ישבה באותו שולחן במהלך הארוחה ומתוך נימוס אמרתי שלום ושאלתי אותה מאיפה היא. באמת שלא היתה לי כוונה להתחיל איתה. במיוחד גם שבהתחלה לא ידעתי בכלל אם היא "דתיה" ועד כמה (קודי הלבוש בחו"ל שונים מבארץ). לא ברור לי איך אבל התגלגלנו לשיחה ארוכה (שבמהלכה גם הבנתי שהיא "בעניינים" מבחינה דתית) ו... בקיצור -  כיום היא בארץ משלימה את תהליך העליה ועד שבועיים בעזרת ה' אנחנו מתחתנים.

נכון שהסיפור הזה קצת מוזר ולא מתאים לכל אחד והרבה יגידו שזו לא דרך טובה ללכת בה ובטח לא "לכתחילה" אבל יש פה נקודה מאוד מעניינת:

אחרי שכבר הכרנו והקשר נהיה יותר רציני, דיברנו על אותו ערב שבו הכרנו, ואיך שהתפתחה השיחה בינינו. שאלתי אותה איך בעצם היא הגיעה לשולחן שבו ישבתי ומדוע היא התיישבה שם בסוף הארוחה כשכבר אנשים התחילו להתפזר והיא אמרה שהיא ראתה אותי מוקדם יותר באותו יום, בזמן תפילת מנחה (היה מניין בלובי של הכנס) ולדבריה מצאה חן בעיניה הצורה שבה התפללתי. ובערב היא קלטה אותי שוב, התיישבה, יצרה קשר עין וחיכתה. ברוך אתה ה' פוקח עוורים!

סליחה על החפירה הארוכה ויישר כח לכל מי שקרא את כל התגובה הארוכה. השורה התחתונה היא:

א. אין שחור ולבן. לא צריך להיות מקובעים על דרך אחת, ולשלול דרכים אחרות.

ב. "חכמת נשים בנתה ביתה" - בנות יקרות! לפעמים אנחנו צריכים עזרה.....

ברכה והצלחה לכל הרווקים והרווקות....

נ.ב.

למרות הסיפור האישי שלי - למי שמתעניין בשליחות אני ממליץ בחום להתחתן ולצאת לשליחות כזוג ולא כרווק..!

בס"ד בר"ה

אחחחחח....."ברוך פוקח עוורים" לגמרי!!!!

מזל טוב נשמה!!

סיפור יפה..

תגיע אליה דרך "שידוך"

ב"ה

הוא התחיל לדבר איתה, היא זרמה, ואנחנו גלגלנו עיניים למעלה כאילו שהם לבד בעולם. חיב"סים. 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=47725&cat_id=4123

ממש מתאים

עונה על השאלה שלך!

אני רואה שרוב הבנות פה נגד- אז בשביל לאזן את הדיון אני רק אגיד שלדעתי אין בזה שום דבר רע, להפך!

קורה לי לפעמים שאני שמה עין על בחור חמוד (פחות בטרמפיאדה ויותר בסגנון של בנים שלומדים איתי בקורס או נמצאים איתי באיזושהי מסגרת שיוצא לדבר ולהכיר קצת) ואני אומרת לעצמי- בא'נה, אם הייתי בן ברור שהייתי עושה עכשיו איזה צעד בכיוון.. (במיוחד כשאתה קולט איתותים שגם הצד השני מעוניין)

מה לעשות שה' ברא אותי בת ואם אני אתחיל עם בן זה באמת יהיה מאד לא מקובל ומן הסתם ירתיע את כל הבנים.

אבל הרבה פעמים אני מתבאסת שבנים דוסים הם כאלה ביישנים ולא מתחילים עם בנות!

ולדעתי גם אם בן היה מתחיל איתי בטרמפיאדה (בצורה נורמלית ושפויה כמובן ולא במשפטי "אבא שלך גנן") והייתי בעניין יש מצב שהייתי זורמת..

אותנו איזה משפטים את חולמת שאיתם יתחילו איתך, כי אנו לא רוצים לקבל נבוט

או שכל בנות האיזור יחשבו שאנו גסי הרוח - ומפחד זה לא מתחילים אתכן.

מה אנחנו ערסים? לא צריך משפטי פתיחה..

אפשר להיות סתם טבעיים ונחמדים- נגיד אם אתה בטרמפיאדה אז להתחיל באיזה שאלה כמו- "לאן את צריכה" או הערה כללית- "יאו איזה שבוע חורפי", לראות אם היא בכלל בעניין או שהיא תוקעת בך מבטי נאצה, ואם היא זורמת ונחמדה אתה יכול למשוך את השיחה ממזג האויר למצב החסה בשטחים ולאיזה סמול טוק חביב, ובסוף להגיד בטבעיות- "היה ממש כיף לפגוש אותך.. את בעניין של להפגש שוב מתישהו?" או משהו כזה.

פשוט לזרום קצת..

וגם אם בנות ידחו אותך אז מה? מה קרה..

מצאת חן בעיניי ואם יש מצב שאני מביא לך את השם שלי ואיפה אני לומד או משו כזה ותבררי..

לא יודעת משהו בסגנון..

מה הבעיה???

בסוף זה יראה כמו שידוך רגיל לגמרי רק שהשדכן הוא אתה בעצמך! (חסכוני במידת מה..)

זה מצויין לגשת ולגבר איתה וזמ לא זול בכלל.

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.