טיפ מעולה הוא להתחיל טוב.
ומתי מתחילים? ברגע שיש תינוק !
מיד אחרי הלידה קחי את התינוק ותצמידי אותו לפיטמה.
בצורה כזאת אינסטינקט המציצה הטבעי יתקשר אצלו מיד עם ההנקה,ומצד שני- הגוף שלך יתחיל מיד ביצור החלב.
(חשוב מאד-
גם הוא וגם את עדיין עייפים מהלידה ולכן הוא כמעט לא יאכל שום דבר.
אין מה להבהל מזה,אבל חשוב בכל זאת לתת לו למצוץ קצת מכל צד)

טיפ נוסף,
התינוק מעדיף את הבקבוק מפני שהוא צריך פחות להתאמץ בשביל החלב (כולנו מעדיפים חיים קלים   )
ההצעה שלי היא כזאת:
אם הוא ממש מסרב לינוק,תני לו בקבוק עם מעט מאד חלב.אחרי כן,תנסי שוב להניק.

בצורה כזאת, הוא לא צריך להתאמץ לינוק בזמן שהוא היסטרי מרעב.
מצד שני-את גם לא נותנת לו לשבוע מהבקבוק,אלא מרגיעה בעזרתו את הרעב הראשוני ונותנת לו כח ומוטיבציה להמשיך ביניקה.

שתהיה לך לידה קלה ושמחה ובהצלחה !

להוסיף עדשים כתומות למרק כתום

מג'דרה

קינואה

אדממה

טופו- לחפש מתכונים ברשת

לביבות ירקות עם קטניות

גרגירי חומוס ברוטב אדום פיקנטי עם אורז/ קוסקוס

צלחת ממרח חומוס (ביתי?) עם שמן זית וזעתר לנגב עם פיתה (אפשר שדרוגים כמו בחומוסיות- בצל ופטריות/ טחינה/ תבשיל עדשים ירוקות/ קצת חריף וכד' עם סלט קצוץ בצד)

שקשוקה

פלאפל

אורז ומעליו רוטב אדום של שעועית לבנה.

זה מפוצץ חלבון וברזל וילדים אוהבים את זה ממש ממש.

אפשר גם אורז מג'דרה.

למשל קילו בשר טחון ברמי לוי עולה 43 ש''ח, ואני מדבר על 100% בשר ולא על דברים מוזרים.

מהכמות הזאת אפשר להכין קציצות ברוטב, בכמות כזאת שתספיק למשפחה לכמה ימים.

בנוסף, בבשר ודגים יש יתרונות שאין באף ביצה או קטניה.

אומגה 3 - אין בקטניות וביצים.

ברזל - נספג פי כמה מבשר ודגים לעומת קטניות וביצים. בלי מנה בשרית, הסיכוי לאנמיה עולה משמעותית.

חלבון - בשביל לקבל את אותה כמות החלבון כמו בבשר ודגים, צריך לאכול פי 2 קלוריות אם מנסים לקבל את הכמות הזאת מקטניות.

ואחרון, ילדים שאוכלים פרווה לא מתוך אידיאולוגיה טבעונית אלא מתוך חסכנות, יכולים לגדול בתחושה של חוסר, בתחושה שהצלחת שלהם מבאסת לעומת הצלחות שהם מכירים מהבית של חברים למשל.

אם זה אפשרי מבחניתכם, לדעתי עדיף לשמור את הקיצוץ בהוצאות הבשר רק למצב של באמת אין ברירה.

ואם אפשר אפילו 3-4 ימים כן לאכול אוכל איכותי, זה יעשה הבדל עצום לבריאות הילדים.

אדגיש שאני מסתכן מראש בתגובות שיאשימו אותי שאני לא רגיש וכו', אבל באמת אין בתגובה שלי עניין של רגש (לא לטובה ולא לרעה) אלא רק מידע.

מי שהמידע יהיה לה לעזר, מוזמנת להשתמש בו.

מי שלא, גם כן בסדר.

מה שבטוח זה שאין לי כוונה לפגוע באף אחד.

עוף בשר טחון ומושט זה לא מאוד יקר וחשוב לתת ארוחה מזינה לילדים

בשרים ופרגיות נגיד מסכימה שזה יקר

אין בעיה מתוך גיוון לתת פעם בשבוע פעמיים ארוחה פרווה נניח, אבל יש המון אופציות לשלב חלבון לא מאוד יקר בארוחה

ואם כבר הצעה לפרווה - אז סנדביץ' טוניסאי

לחם עם טונה, ביצה קשה,תפוא וממרח לימון/ אבוקדו/ אריסה/ בלי כלום

שקשוקה בלחם וסלט גדול

בכשרות שלנו בשר טחון לא עולה ככה

עולה 500 גרם 65 ש"ח

לפי הלוגיקה - שעל כל קניית בשרים את משלמת כפול

איך אנשים מהשורה עומדים בזה באמת?

זה ככה גם בעופות וכל השאר?

ועוד כמה הכשרים

אבל עדיין יוצא יחסית יקר

גם בעופות זה יותר יקר

ואכן זה קצת יותר יקר אבל לא במחיר כפול כמו מה שכתבת על בדצ עדה החרדית

מכל מקום לכל משפחה שיקולים שונים כמובן

אני מעדיפה אוכל יותר יקר אבל שקל להכין בזמן קצר מאשר להסתבך עם תבשילים פה כל יום האמת ולשבור את הראש

אבל יש לי משפחה קטנה אז זה לא כמויות ענקיות זה משמעותי

באמת זה סקאלה של מחירים לפי הכשרים כשרבנות הכי זול ועד"ח הכי יקר נראלי

אבל האמת גדלתי בבית כזה אז זה השפיע אני מניחה. והמשפחה שבאתי ממנה גדולה ב"ה.

צריך לדעת לנהל את זה.. לנסות לפחות

ועדיין, את צודקת שזה מייקר משמעותית את הקנייה

המחיר הנ"ל היה במעיין 2000

אבל באמת משתנה בין סופר לסופר וגם בין הכשר להכשר

לק"י

זה תלוי איך עושים את זה.

אצלינו לא אוכלים בשרי כל יום, והאמת שלא תמיד חלבון, ולא שמעתי תלונות...

לק"י

אז גם אם מישהו אוכל בשרי שהוא לא בשר, בקטע הזה זה לא עוזר.

ביחס למקורות חלבון טבעוניים.

וגם לאכילת בשר בקר בכל יום יש חסרונות...

שזה ממש ממש בסדר לא לאכול מנת בשר/דג כל יום.

אני מכירה הרבה בתים שאוכלים לצהריים:

קוסקוס עם מרק/פשטידה/פסטה.

ללא שום דבר ליד, בעיקר בגילאים קטנים.

ממש כך כמו שכתוב ואין נזק נפשי.

ולחסוך, בעיקר אם אין, לא כי מייצרים חיסכון לדורות הבאים- זו לא בושה.

כיום רוב ארגוני הבריאות בעולם (החריגה הבולטת היא ארה"ב) ממליצים על תזונה ברוח התזונה ים תיכונית מבוססת צומח.

גם ארגון הבריאות הישראלי ממליץ על כך, ובקשת המזון בשר אדום נמצא למטה (לצרוך לעתים רחוקות), ואחד מעליו נמצאים עוף דגים וביצים)

לגבי אומגה 3, אפשר מאבוקדו ואגוזים.אני לא מכירה סברה ebd מוסכמת חד משמעית לטבעונים לקחת אומגה3.

יחס חלבונים-קלוריות: כשאני למשל, שלא נמנעת מבשר/עוף אוכלת ארוחה שכזו, החלק ה"חלבוני" הוא קטן יותר מכאשר אני אוכלת ארוחה שהחלבון בה מבוסס צומח.

כך שבסהכ, אני לא חושבת שיוצא שאני צורכת יותר קלוריות בארוחה שהחלבון בו זה קטניה.

למשל: פולקע, אורז, ברוקולי

או: קערת מרק עדשים עם ירקות

כנראה שעל כל 100 ג עדשים מבושלות אני מקבלת פחות חלבון מעל 100 ג עוף, אבל עם העוף אני אוכלת גם אורז (פחמימה), ואילו העדשים מהוות לי גם חלבון וגם פחמימה.

אצלי יש בשרים, עופות ודגים בשפע, ולא רק את הזולים. אני משתדלת להפחית, ובעיקר מסיבות בריאותיות.

למשל כנפיים

אפילו גרונות ולהכניס למרק

אני גם לא קונה בשר (הטחון לא טעים לנו) אבל כן הודו טחון, גם עוף שלן שמפרקים לבד בדרך כלל הרבה יותר זול

בצורה שתהיה לך הכי קלה.

אפשר לתת גרבר, או דברים אחרים קנויים שלא דורשים הכנה אלא רק האכלה.

אפשר לקנות במיוחד בננות, למעוך או לתת לו חתיכות קטנות.

אפשר לבשל מרק טחון ולהקפיא במנות, ואז כל יום להוציא מנה ולתת לו.

אפשר לבשל תפוחי אדמה ולמעוך לפירה.

אם הוא במסגרת, אפשר לשלוח לשם את האוכל שיאכילו אותו.

תבדקי גם לגבי אוכל אצבעות.

זה דברים שאפשר להחזיק ביד ולאכול, ואז זה דורש פחות התעסקות והוא יותר עצמאי.

מלא זמן

עד שהתחלתי ככה:

קניתי בטטות קישואים וגזר

בטטה שמתי רק קצת שמן ומלח בתנור

קישואים וגזר הכנתי מרק פשוט העמדתי סיר עם קישוא, גזר ובטטה מים ומלח וקצת אבקת מרק

ריסקתי עם מזלג

וזה מה שהיא הייתה אוכלת כמעט כל יום עד שלמדתי לגוון עוד דברים

וגם היה לי סטוק של טרופיות גרבר

גם לי נושא האוכל מאתגר מאוד, בגלל שילוב של ילדים בררניים ואמא שלא סובלת להתעסק באוכל, והשלב של תינוק שמתחיל מוצקים תמיד מאתגר אותי נורא...

אז קודם כול - בננות כדאי לקנות. זה הפרי הכי קל להגשה...

שנית - להכין מרקים בכמות גדולה (בלי תפו"א) ולהקפיא בקופסאות קטנות, ואז בכל פעם מפשירים (לוקח קצת זמן, אבל לא כמו הכנסה מאפס). אני עושה את זה עם מרק כתום, אבל אולי לקטנצ'יק תעדיפי דווקא מרק לא טחון, כדי שיאכל בעצמו...

שלישית - דברים קפואים: טבעול (אף שלא בריא), אולי יש גם דברים כאלה מעוף (אנחנו צמחונים אז לא מכירה), גם צ'יפס קפוא זה פתרון קליל (ולא הכי בריא) - מכניסים לתנור לרבע שעה בערך ואז הקטן יכול להחזיק ביד ולאכול.

ובקשר להושבה שלו לאכול -

אני עם הילדים האחרונים ויתרתי על כיסא אוכל. מושיבה אותם על הרצפה על הצלחת והם אוכלים (ומבלגנים ומלכלכים... אבל לפחות לא צריך לנקות גם כיסא).

זהו, אלה פתרונות קטנים ולא ממצים (כאמור, אני עדיין גרועה בנושא הזה, עם כל הפתרונות), אבל אולי קצת יקלו עלייך.

ובעיקר קבלי שוב חיבוק גדול של הזדהות. מי שלא חווה את זה - לא מסוגל להבין את זה...

לק"י

אומנם הוא כן משמש את הקטן, אבל לא בתדירות גבוהה. ועכשיו הוא סתם מחסן לפעמים🤦‍♀️

אז יש מצב שיכולנו לוותר.

(הוא כן שימושי, אז אולי לא באמת הייתי מוותרת).

אם הוא באמת לא שימושי - תמכרו אותו

גרברים בשקית כמו טרופית כזאת שהוא יכול להחזיק ולאכול לבד

רצועות מלפפון, בננה, צ'יפס אפוי, חתיכות קטנות של לחם (אפשר עם ממרח), עגבניה, כל זה הוא יכול לאכול לבד (בהשגחה כמובן.)

אפשר לאפות פשטידת ירקות ולהקפיא בפרוסות או מאפינס, כמו פנקייקים כאלו בריאים יותר, דברים בסגנון הזה שזה השקעה פעם אחת ואחרי זה להוציא מהמקפיא ונגמר.

דברים שאת צריכה להאכיל אבל לא דורשים הרבה מאמץ- מרק טחון מוקפא בכוסות, גרבר או רסק תפוחים, דייסה (כזאת של מטרנה או b&d) שרק מערבבים עם מים ומביאים, יוגורט (אפשר עם חתיכות קטנות של לחם)

כל זה באמת דורש מחשבה ואנרגיות, אבל אפשר לנסות לצמצם את זה כמה שאפשר.

ומניחה שאת כבר יודעת, אבל אם העומס בחיים שלך הוא לא עניין של כמה שבועות ונגמר אלא משהו קבוע יותר כדאי ממש לעצור ולחשוב אם יש דברים שאפשר להוריד/ להפחית/ להעביר למיקור חוץ או כל דבר שקצת יוריד לך את העומס מהחיים כי נשמע ממש ממש קשוח לחיות ככה🩷

אני חושבת שזה יותר ללמוד להתנהל עם הזמן בצורה נכונה. יש לי עומס אובייקטיבי אבל אפשר היה לטייב את הניהול שלו.

יש לי הפרעת קשב ואולי הגיע הזמן ללמוד להתנהל עם הפן הזה שלה

אפשר בתהליך אימון או משהו כזה אם את רוצה להשקיע, אפשר פשוט לשבת עם עצמך או עם מישהו שיעזור לך עם זה ולנסות להבין מה הנקודות שהכי מפריעות לך לנהל את הזמן, ואיך אפשר לפתור אותם.

בתור קש''רית בעצמי מה שהכי עובד לי זה להגדיר לי את הדברים הקריטיים שיקרו, ואז להתחיל מזה ואם יש זמן כוח אני מוסיפה גם את הדברים הפחות קריטיים. וכמובן להתנהל כל הזמן עם רשימות...

וגם אם עיקר הבעיה היא ניהול זמן, עדיין להוציא ולהוריד חלק מהמשימות יעזור...

אני אחת התקתקניות, יש לי רשימות משימות ואני עושה הכל. אבללל רק כשאני לבד. אם מישהו באזור ומדבר איתי הפקודוקטיביות שלי צונחת מ150 ל20. זה מבלבל אותי, זה מפריע לח, זה מוציא אותי מהריכוז והשוונג ואחכ אין לי מושג מה עשיתי ואני צריכה לעשות הכל מהתחלה ולחשוב פי שניים זמן על מה צריך ואיך. וזה יכול להיות גם אם הייתי באמצע להכין עוגה והילד בא לשאול משהו.. ועכשיו שאני עם הילד בבית דברים פשוט מתחרבשים לי. משימות "חיצוניות" לי אני מתפעלת עדיין, עם הקושי, אבל מה שתלוי בי מאד מאד קשה לי לבצע כשהוא בבית. כל הזמן הראש שלי בעוד רגע הוא יצטרך איתי ואני לא מצליחה להיות בריכוז

מבינה את הקושי, השלב בו התינוקות מתחילים טעימות ואכילת מוצקים דורש מאיתנו ההורים יותר..

גיל 8 חודשים זה כבר גיל שהחשיפה למוצקים חשובה להתפתחות האכילה. לא הייתי מזלזלת אבל עושה את זה באופן שהכי יקל בהינתן שמדובר בהורים עובדים ושיש עוד ילדים בבית. כמובן את לא צריכה כל יום להעמיד סיר ירקות, את יכולה פעם אחת בשבוע(עם הבישולים לשישי לדוגמא) ולהקפיא במנות קטנות כך שכל יום את מוציאה מנה. בנוסף את יכולה לתת מרקמים טחונים קלילים כגון טחינה, למעוך אבוקדו/בננה.

גם אם אלה דברים שיתר הילדים בבית לא אוכלים, כן הייתי מתחילה לצרוך כי החשיפה מאד חשובה.

בהצלחה!

אני באמת לא מזלזלת ופשוט לא מצליחה, אבל אני מבינה שחייבים למצוא פתרון ואי אפשר להמשיך ככה.

אפשר לשאול אותך על יכולות לעיסה? יש לו שרירי פה קצת חלשים, אני לא יודעת כמה הוא יהיה מסוגל ללעוס אינטואיטיבית לבד. צריך לעבוד איתו על זה או לסמוך עליו? איך אפשר לחזק בגיל הזה?

אבל בגדול ככל שהתינוק מתאמן ומתנסה יותר אז השרירים מתחזקים. אם את מאד חוששת את יכולה להתחיל עם מרקמים יותר בטיחותיים כמו שרשמתי למטה שנימוחים בפה ופחות עם סכנת חנק, או לערבב לו את החתיכות עם הטחון. כמובן הכל עדיין תחת השגחה רציפה כל הארוחה.

בהתחלה הם מוציאים הרבה מהפה וגם מופיע הרבה פעמים רפלקס הקאה. אל תיבהלי זה תקין וזה חלק מההתנסות והלמידה.

בהצלחה!!

פנקייק בננה

בננה מעוכה עם ביצה, גבינה לבנה, קמח שיבולת שועל או קוואקר ואז אני פשוט מקפיאה ומוציאה לפי הצורך

רצועות מלפפון או עגבניה

קציצה מעוכה

פשטידות

חתיכות קטנות שלעוף

הוא ממש אוהב דג

וברעיון מה שאנחנו אוכלים

ממש מבינה אותך, מרגישה שחצי יום זה להאכיל אותו

לק"י

לפעמים שמה חתיכה גדולה בכלי, שופכת מעל חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה ומאכילה.

כשהיה קטן, הייתי מועכת לו פירות רכים עם מזלג.

מרק אפשר לבשל בסיר קטן ירקות שלמים/ חתוכים גס עם עדשים כתומות ותיבול.

ואחרי הבישול למעוך במזלג.

יכול להשאר ל-3-4 ימים.

אפשר תפוח אדמה/ בטטה במיקרוגל משהו בין 5-7 דקות (אפשר להפוך באמצע ו2/3 דקות מכל צד).

אפשר שניצל ופסטה חתוך ממש פיצי

פירות וירקות טריים חתוך ממש פיצי (כמו שקונים לילדה פרי לטעימה ככה לקנות 3-4 בננות לתינוק ולתת לו. מי יודע, אולי הגדולים ירצו לנסות שוב בעצמם ויאהבו...)

אפשר להעמיד סיר מרק וכל יום להוציא מנה ולמעוך עם מזלג (או לטחון במעבד מזון אבל נשמע שאת לא בעניין) או לחתוך קטן קטן ולתת לו חתיכות לפה

לא זוכרת כבר ממתי אפשר ביצים אבל אם הוא כבר יכול אז חביתה או ביצה קשה מעוכה

ובלי קשר, טוב להתחיל מה שאפשר, אבל זה לא שתמל הוא לא אוכל מזין. אני לא באמת חושבת שאם תחכו עוד קצת, נגיד עד שיהיו לו שיניים ויתחיל לאכול כמו שאר בני הבית- זה נזק בלתי הפיך. תינוק משתלב בבית, הוא לא מנהיג אותו... אז לקחת בערבון מוגבל את ההערה של הרופא, מה שאפשר לעשות בעניין ומשתלב בלוז- לעשות, אבל לא להתרגש מידי אם התינוק בריא ושמח.

כמו שאת קונה טיטולים בשבילו, תוסיפי לרשימת קניות בננות, בטטה, גרבר, דייסה, שיבולת שועל דקה, רסק תפוחים וכו'.

אני ממליצה להוסיף לגרבר טחינה או שקדיה או חמאת בוטנים ואז זה ארוחה מזינה יותר, אפשר גם להוסיף לזה דייסה ואז זה סמיך יותר וגם יותר משביע.

אפשר גם לתת לו יוגורט לפעמים.

לחם עם חומוס/ טחינה/ חמאת בוטנים או לחם בלי כלום.

אה, וגם במבה היא פיתרון נהדר בעיני, רק כדאי לשים לב שיש כאלה עם סוכר וכאלה בלי וכמובן שהוא לא צריך סוכר לבן באוכל שלו...

אני הבאתי בגיל הזה גם פריכיות אורז אבל פה כתבו לי שבטרם לא ממליצים בגלל סכנת חנק.

הבעיה דלי גם שאני לא יודעת מה לקנות לו וגם שאם אני קונה חומר גלם כמו בטטה, אני לא מצליחה להגיע למצב שגם קניתי אותה, גם בישלתי אותה וגם נתתי לו לאכול, ושהכל יקרה בתוך אותו שבוע. ואיאפשר באמת לנהל את התזונה שלו ככה.

את הפירות האלו חותכים לרבעים (רצועות לאורך), ונותנים לו להחזיק ביד ולהתלכלך. לא צריך בישול, רק לחתוך...

גם מלפפון ועגבניה אפשר לתת רצועות.

אפשר גם ענבים, שזיפים, אפרסק רך, מלון, אבל מבחינתי זה קצת יותר טירחה.

אני אוהבת גם לתת פירות במוצץ טעימות, ואז חותכת חתיכות גסות, אפשר גם עם קליפה, והתינוק מוצץ מזה.

לק"י

הוא מכרסם, ומוציא את הקליפה.

או שאני מקלפת לו.

רק שזה הרבה פעמים מחליק לו מהיד. וצריך גם לשים לב שהוא לא אוכל את הגרעין.

אני מתייגת את כל מי שענתה כי אני ממש מודה לכן על ההבנה! הייתי בטוחה שאקבל עגבניות.. אני כל כך אכולת אשמה על זה שאני לא מצליחה עם האוכל שלו וזה כל כך בסיסי וחשוב. תודה 🧡

@השם שלי @רקאני @מתואמת @איזמרגד1 @קל"ת @סטודנטית אלופה

@יעל מהדרום @כתבתנו @שמש בשמיים

לגבי גרבר ואוכל נוזלי - זה הבעיה שלי, אני נותנת מדי פעם אבל הרופא אמר לא לתת לו. הוא כרגע צריך אוכל ממש מוצק בדווקא ולא נוזלי, אז דייסות, מרקים וגרבר אני לא יכולה לתת. רק אוכל מוצק מעוך, שמן הסתם בדרך כלל צריך לבשל אותו.

הענין הוא לא ערכים תזונתיים כי את זה המטרנה נותנת לו לגמרי, אלא חשד לרגישות לחלב שצריך בדיקה, והנסיון של תמל מפורק לא היה כזה חד משמעי לכאן או לכאן אז הרופא אמר שהוא רוצה שבועיים לראות אותו אוכל אוכל רגיל ולהבין אם משהו משתנה ביציאות כדי לדעת לאיזה כיוון ללכת עם הבדיקות שלו. האוכל הנוזלי מהבחינה הזאת יכול לתת לנו אינדיקציה לא נכונה.

נגיד משהו שממש טוב לו (ולי..) זה שימורים של ממרח טונה שאני קונה שזה כבר טחון - הוא מאד אוהב ואני יכולה ישר לפתוח ולתת. באמת אקנה בננות ועוד קצת פירות וארסק לו.

ממרחים כמו חומוס אני גם מביאה לו בכפית וזה אחלה.

פירה זה טוב, רק דורש ממני המון היערכות. אני צריכה לנסות להתארגן על זה מראש. אם אכין בערב אחד ואתן יום אחכ זה יהיה דוחה?

ראיתי שכתבתן כאן ציפס, רצועות של פירות וירקות או קציצות ופנקייקים - זה משהו שאפשר לאכול בגיל הזה? אנחנו כן נותנים ביצה מקושקשת מדי פעם אבל אלה דברים שדורשים הרבה יותר הרבה לעיסה, לא? יש לו שתי שיניים. הוא נושך דברים בשמחה אבל לא יודעת אם לעיסה תהיה לו אינטואיטיבית.

לק"י

למטפלת....

אני נותנת טעימות בכיף שלי. פחות את הארוחות המלאות. תלוי למי ומתי, אבל בגדול אני פחות משקיעה באוכל לתינוקות.

ברגע שיכנס למסגרת אלמד ממך חחח

לק"י

אם אני לא טועה.

בכל אופן עם 2 שיניים למטה הוא אוכל גם דברים לא רכים. כמו קרקרים.

ויכול להיות שבאמת אין ברירה בשלב הזה ועדיין לתת לו אוכל טחון בכפית... הכי טוב מרק טחון שמקפיאים במנות, כאמור, אבל גם גרבר זה פתרון בסדר...

שכן צריך לשים לב שלא דוחף הרבה לפה😅

המצחיקול הזה לא מסכים לאכול טחון בכלל, אז ממש מבינה את הקושי בהתארגנות

ואת רוב ההפירות את לא צריכה לרסק לו, תני לו ככה. אני חותכת קלמנטינוצ לרוחב ונותנת לו חתיכות של פלחים, ענבים חצויים לשניים, כל הפירות קיץ הרכים (אבל רובם משלשלים אז אולי עדיף שלא אותם) אגס רך, אבוקדו, בננה.

ומצטרפת לאומרות שלעיסה זה עוד לפני השיניים

מה הכוונה לא לתת לו נוזלי/ טחון?

גיל 8 חודשים זה לגמרי בסדר שעיקר התזונה היא ממרקמים טחונים. יכול להיות שהוא התכוון שכדאי להתחיל פשוט חשיפה לעוד מרקמים?

אם כך אני מסכימה, אבל זה לא שאת צריכה להוריד לו את הטחון לגמרי, אלא להתחיל לחשוף אותו גם למרקם יותר מתקדם כגון מעוך: ביצה, ירקות מבושלים, בננה, קציצות( לא צמיגיות). אם את רואה שקשה לו בהתחלה את יכולה לערבב לו את המעוך עם הטחון לדוגמא ביצה בתוך יוגורט, ירקות מבושלים מעוכים בתוך נוזל המרק.

אגב כדי לעודד לעיסה בגבול הבטיחותי את יכולה לתת לו בתןר נשנוש בייביביס או במבה-אותם הוא צריך לנגוס וללעוס אך אין סכנת חנק כי הם נימוחים בפה

גרבר הוא הגדיר נוזלי.

יש לילד שלשול כרוני והוא ממש סובל מזה. בדקנו כל מיני כיוונים ושום דבר לא היה חד משמעי. הוא חושב שתזונה של תמל או מרקים משפיעה ואם הוא יתחיל לאכול מוצקים הוא מצפה שהיציאות תהיינה פחות רכות. אחרי שבועיים של מוצקים הרופא ידע אם השלשולים נבעו מהתזונה או מרגישות כלשהי או אולי מגורם שלישי, אבל כרגע אין לו כיוון אחרי כמה חודשים של נסיונות טיפול שונים.

לגבי לעיסה תודה על הטיפים!

עכשיו התחדד לי מסיבה בריאותית..

בכל מקרה לא ממליצה הרבה גרבר אלא יותר ירקות טבעיים. אולי אבל כן תעשי טחון אבל מרקם פחות חלק ויותר גס? כלומר עושה פחות בבלנדר ועוצרת כשהמרקם הוא עוד עם חתיכות?

אבל האמת את יכולה גם פשוט לנסות לא לטחון כלל את המרק ולהגיש לו את הירקות שבו מעוכים במזלג וטבוליםנעם נוזל המרק.

תראי אולי הוא יפתיע אותך וייסתדר מהר;)

אגב מה שאני הייתי עושה בשבתות בבוקר שאי אפשר לגרד ולהכין פירות טחונים- הייתי נותנת גרבר מעורבב עם דייסה וכך זהניותר סמיך וגם ממלא להם יותר את הבטן

לתינוק בן שמונה חודשים.

זה רופא גסטרו?

אז לקטנה נתתי דברים פשוטים רגילים.

בגיל שבעה חודשים נתתי מלפפון חתוך לרצועות וחביתה. היא אכלה עם הידיים לבד, את הצד הרך של המלפפון וחתיכות מהחביתה. די מהר נתתי לה גם חתיכות טוסט והיא אכלה כמה שהצליחה. ביצה קשה גם היה פתרון נוח מבחינתי.

בגיל 8-9 חודשים כבר נתתי תפוח חתוך בהשגחה... וכמובן פירות יותר רכים. עוד לפני גיל שנה תפוח שלם מקולף. גם אם היא השתעלה זה בסדר, זאת תגובה טובה של הגוף, והלעיסה של המאכלים הקשים בריאה להתפתחות הלסת.

לק"י

וחוסכת בהודעות 😅 אז מגיבה גם לך, @שמש בשמיים שענבים צריך לחתוך לרבעים.

ואפילו מומלץ, כמובן בהשגחה ולשים לב שלועס. הקטנה שלי מסתדרת עם זה טוב ב''ה, למדה לעשות ביסים קטנים, ואני נהנת לראות את הלסת שלה עובדת.

אבל מן הסתם יש גישות שונות בנושא🙃 לא לוקחת אחריות. כל אמא יודעת על התינוק שלה...

"יש ימים שלמים שאני לא אוכלת..", לא הבנתי... ממש. את חיה? מי אתם אנשים שלא אוכלים כי אין להם זמן?!

ממה אתם עשויים? אני לא אוכלת ארוחה אחת אני מתחילה לרעוד.... חוץ מזה,

תקני פירות, תטחני ותדחפי לזה טחינה ויוגןרט

דבר שני, אוכל משבת, תכינו כמות גדולה ותביאי לו לכמה ימים . חוצמיזה, הפסטה של הילדים, אם היא רכה מאוד אפש לתת לו, ויש מלא דברים ללא בישול.

טונה, טחינה , אבוקדו, בננה, חביתה זה דקה להכין. לערבב עם גבינה. ..

ממליצה מאוד על התכנים על ברית מילה של המוהל ישראל כ"ץ (הבעל של יהושיביה, הדולה, אם את מכירה)

מצרפת מספר שלו ותבקשי ממנו, אז הוא שלח לי בחינם וזה ממש הכין אותנו טוב לברית! פרקטית, נפשית ורעיונית

+972 52-898-9683

בגיל 99.. מחזק ...

לי יש עצות פרקטיות אם רלוונטי...

בבריאות!!!

מתפללת עלייך

אני לא בורחת, אבל בהחלט הבטן מתהפכת גם בילד השישי.. כי בסוף זה תינוקי פיצי, שהרגע נולד וכבר עושים לו "ניתוח".. אבל כמו שבניתוח ברור לי שזה לטוב עבורו, גם כאן.

איזו זכות עצומה לחבר את הילד הזה לשרשרת של דורות, לברית שכרת ה' עם אברהם אבינו וכל זרעו אחריו.

ברית של אהבה, של חיבור, של קשר שלא מתנתק ולא משנה מה נעשה.

הקב"ה מתחייב להיות איתנו ואנחנו מתחייבים להיות איתו. אשרינו שזכינו!!!

המילים המופלאות האלו- להכניסו בבריתו של אברהם אבינו מרגשות אותי ממש, אני מדמיינת איזו טלית פרוסה ומגנה מלמעלה שכעת התינוק שלי זוכה גם להיכנס תחתיה ולהיות בצילו של הקב"ה.

הכנות טובות ומשמחות! לידה קלה!

זכות עצומה אז אני עוד יותר לא מבינה למה דווקא ככה ולמה אין זכות דומה לבנות. למה היא מתבטאת דווקא במעשה אלים כזה (שאם ח"ו היה אצל בנות היה עוד יותר אלים) שרק בגלל שכך עשה אברהם אבינו ע"ה מתאים רק לבנים.

פרקי היוטיוב האלה עוסקים בזה לזכרונך?

אני לא רואה בזה משהו אלים, אלא יותר כמשהו כואב לרגע.

לא בטוחה שלתינוק זה כואב יותר מאשר החיסון והבדיקת דם שעשו לו מיד אחרי הלידה...

להם לא היית קוראת מעשה אלים, נכון?

זה פעולה שלא קלה, אבל עיקר הבכי שלו זה מההפשטה של הבגדים, אצלי מהר מאד הם נרגעו אחר כך.

ממש ממליצה לך לחפש וללמוד על הגודל של המצווה הזו, וגם מבחינה רפואית שווה לקרוא (אומרים שזה בריא יותר..)

כי שוב אם זה כזה גדול כמו שציינת אז ממש מוזר שזה רק לחצי מהתינוקות

מוהל מומחה עושה זאת ברגישות ומינמום כאב.

רוב המוהלים משתמשים בחומרים שמאלחשים.

ורוב התינוקים בוכים בשלב שמורידים להם את הבגדים.

אבל גם מהחיתוך,יש תינוקות שיבכו שניה וחצי וזהו ויש כאלו שלא יפסיקו.מסיבה פשוטה שכל אחד הוא שונה ולכל אחד סף רגישות לכאב הוא שונה.

לגבי הצד הרפואי יש המוני אנשים בעולם שעושים את זה בגלל סיבה רפואית כתהליך שגרתי לטיפול בתינוק.

זה מונע מחלות שנובעות מזיהום בעיקר.

ולא משהו שחולף

המילים שאת בוחרת משפיעות על התחושה ועל התפיסה.

הילד היה נולד עם 6 אצבעות והיו מסירים אחת בניתוח, היית קוראת לזה אלימות?

אני לא שוחה בחומר עכשיו, אני אני נזכרת במדרשים שמדברים על כך שפעולת הברית היא השלמת מעשה הבריאה, והעורלה בתפיסה היהודית חלק מיותר בגוף (ואז אפשר להרחיב על למה אדם לא נברא גם ככה מהול, מוזמנת לחפש גם על זה).

לבנות אין החלק הזה בגוף אז אין מה להסיר. (וחשבתי שבנות אוהבות להיות פטורות ממצוות מסוימות (-: )

יש לזה גם יתרונות רפואיים לפי דעות מסוימות אם זה עוזר לך. אבל ברור שלא עושים פעולה דתית מסיבה רפואית. העיקר שיהיה ברור שזה לא מזיק לתינוק.

בעיקר תפרידי בין חשש מפני הלא נודע, לבין להשליך על המעשה הזה שאת עוד לא מבינה עד הסוף האשמות ומילים שליליות שרק מעצימות את החשש. הבסיס צריך להיות שהמצוות שקב"ה נתן לנו הן למטרה טובה, גם אנחנו לא מבינים אותה.

שזה שציינתי שזה מעשה אלים זה עיקר מה שהבעתי. נתפסו פה לזה כי זה קל, כי באמת אפשר להתווכח, נניח, אם זה אלים אבל תקראי שוב ותראי שביקשתי פשוט ללמוד על זה מהמקורות כדי להבין מה ההצדקה וציינתי כמה פעמים שאם זה כזה דבר גדול וזכות עצומה אז למה חצי מהתינוקות לא חלק מהברית הזו. לא ברור לי אם אין להן את החלק הספציפי אז למה זה החלק שנקבע. ולכן חיפשתי ללמוד מרגישה שהודעתך לא מעודדת את המוטיבציה הזו ללמוד ואפילו קצת תוקפנית. בכל מקרה לילה טוב

שבגללה נשים לא מצוות על דברים אחרים - המעלה של האישה, הבת. החיבור והברית שלה להשם לא צריכים גושפנקה "מעשית" כמו אצל בנים/ גברים.

וזה בסדר לחשוש מזה,ולהרגיש שזה לא נעים לך. הכל בסדר.. הריון, הורמונים, רגישויות, הכל טוב♥️

בעיניי מהמם שאת חותרת ללמידה שתעזור לך להתחבר לזה, גם אם ברור לך לגמרי לגמרי שהילד יעבור את הטקס בעז"ה.

מקווה שבעז'ה תמצאי את מה שיניח לך את הדעת🙏

וטיפ - את יכולה להתקשר לקו ההלכה *3030 ולדבר על זה עם רב. מענה אנונימי, אני עושה את זה כשאני צריכה כיוון או יש לי שאלה, ולא רק בענייני הלכה גרידא.

ותודה על האיחולים! אמן ואמן!

פרקים ביוטיוב ממש יפים על זה

ממליצה!

יש לרב ראובן ששון שני שיעורים שמסבירים יותר לעומק מה משמעות הברית.

אני מאוד התחברתי. לא יודעת אם זה הסגנון שחיפשת..

שנקרא "ברית של אהבה" של מוהל בשם דוד דדון. המטרה שלו הוא הכנה של ההורים לברית.

לא התנסיתי כי אין לי בנים, אבל אולי זה כיוון...

בשעה טובה

אלך לחפש את היוטיוב של הזוג כץ וגם את הספר של המוהל,

ואולי אפילו אגיע לרב ראובן ששון, היתה לי תחושה שהוא יצוץ פה 😅😅

אלא שיהיה משהו על הראש, אבל אפשר להשאיר שיער פזור.

מוזמנת לבדוק אם גם אצלכם זה תקף.

אולי יעזור.

רק לתפילת שמונה עשרה שמה בבית

ספרדיות נוהגות לכסות את הראש בברכות גם בבית,

לאשכנזיות אין חיוב כזה.

(אני לא פוסקת הלכה, אבל זה מה שהבנתי מבעלי)

בכל מקרה מזדהה איתך שבהחלט קשה ולא כיף לכסות שיער כשהוא רטוב😐

כמעט לא שמה כיסוי ראש עד שמתלבשת

וגם מתפללת עם פיג'מה, כי אין לי כוח להתלבש ואם אחכה לזה פשוט לא אתפלל

(לא שאני מתפללת כל יום, רחוקה מזה מאוד)

בגלל המצפון.

אף פעם לא שאלתי....

אבל רק בברכות במיוחד בלילה אשר יצר וכזה.

בתפילה ממש או ברכת המזון אני לובשת איזה קפוצון ושמה את הכובע על הראש עד שסיימתי, סתם כי פשוט אין לי כוח להיות עם יד על הראש כל התפילה....

יד של מישהו אחר כן

שלך לא.

אני נניח אם אני עוברת בדיוק במטבח ורוצה לברך על משהו שמה עלי מגבת ידיים מהמטבח, מברכת ומחזירה 🤭

אולי תנסי בבית 🫣

גם לגברים זה לא תופס? כי הרבה פעמים בעלי שם יד בלילה כשהכיפה שלו רחוקה..... אבל אולי גם הוא בחיים לא בדק את זה 🙈🤭

אני די בטוחה שזה בסדר בכל מקרה גם בלי שום כיסוי כי יש גם מלא מקוואות שלא שמים עלייך את המגבת אז בעצם את מברכת בלי כיסוי ראש.

צריך יד של מישהו אחר

בלי כיסוי ראש.

אני באופן אישי מברכת בחוץ עם המטפחת שלי ורק אח"כ נכנסת וטובלת ולא מכירה את כל הפסיקות רק מה שלמדתי בהדרכת כלות (אמא שלי לא טבלה, אין לי את מי לשאול 😪 ).

בכל מקרה, גם לגבר ממה שאני למדתי היד שלו לא תופסת.

לשים עליו יד חחח

בעיקר בגלל שמניחים אותה בלי אזהרה. סתם באמצע שאת מברכת מרגישה משהו מונח לך על הראש. בפעם הראשונה אפילו לא הבנתי מה זה וסתם והרגשתי שנוגעים לי בראש.

ובואי, במקווה חוסר בכיסוי ראש זאת בעיית הצניעות הכי קטנה באותו רגע...

לפזר ולשים כובע מצחייה בשלוף

אני משחררת לגמרי

האמת לא רואה מה העניין להילחם על זה

לפעמים שמה איזה מגבת שנמצאת לידי

אבל לא מצליחה להקפיד

כמובן אם מי שבבית זה בני המשפחה.

לא זוכרת בוודאות. לדעתי זה היה אפילו פניני הלכה.

למיטב זכרוני

אולי אפשר לקחת את זה למקום של יותר לשים לב לברכה... אני שמתי לב שככה אני יותר מודעת לזה שאני מברכת כי אני צריכה "להשקיע"

ומצד שני באמת ממה שאני יודעת לא צריך לכסות את כל השיער.

אז אני בבית בלי כיסוי ראש ובשביל לברך רק שמה שניה בובו בלי לקשור אותו אפילו או סתם בד אקראי שיש לידי

אני מנסה גם בשבתות לברך ברכת המזון עם כיסוי (כלומר להישאר איתו כל הסעודה גם כשאנחנו לבד) אבל לא תמיד באמצע שבוע.

להתחיל לקשור כשאת רוצה לשתות כוס מים יכול להיות מבאס. את יכולה למצוא איזה כובע או כיסוי רשת כזה כמו של החרדיות רק בשביל המטרה הזו בבית, שאפשר לשלוף בשנייה.

אשרייך שאת מקפידה ככה, כנראה שרוב הנשים לא מקפידות באותה רמה.

לק"י

אין משהו בסגנון, אבל עם מדריך/ה יותר רגועים?

זה בסדר שיש דרישות, ובסדר לתת להם לנסות כמה פעמים, אבל בלי לחץ... הם לא הולכים לצבא עכשיו ולא לאולימפיאדה.

אולי כדאי לנסות עוד שיעור ולהחליט.

או לשתף את המדריכה קצת על הילד. אולי תתרכך קצת...

הייתי מתייעצת עם הורים ששלחו אליה ואל השחייה.

ואולי מתייעצת אם יש חוג תנועה שהמדריכה בו ממש טובה גם אם הוא לא טיפולי בהגדרה.

מזה חוג תנועה?ואיזה עוד חוגים יכולים להיות רלוונטיים לילד בן 4?

הייתן שולחות לחוג שהמדריך והילדים בו חילונים? כי בעיר שכנה יש הרבה יותר חוגים, אבל מתלבטת אם מתאים מבחינה דתית.

זה בטוח ספורט טיפולי? כי המדריכה ממש לא נשמעת טיפולית...

מצטרפת להמלצות לחפש משהו אחר, ובעיקר לברר קודם על המדריכ/ה.

מי יגיע לחוג אם לא ילדים שזקוקים ליחס כזה?

מדובר המדריכה מוינגייט, טוענת שיש לו הסמכה לטיפול רגשי אבל לא תואר בתחום.

היו ארבעה ילדים, בגילו. הם איכשהו התאימו את עצמם למסגרת.

טוב שהוא נרשם רק לשתי שיעורי ניסיון ולא לכל העונה.

לא אומר שהיא מתאימה לסוג עבודה הזה....

בנושא הזה צריך לסמוך לא רק על התעודות שמציגה המדריכה, אלא גם על ההתרשמות שלך כאמא, @שושנושי.

והתחושות שלך אומרות שלא מדובר פה באישה שיודעת להיות דמות טיפולית, לא משנה איזו הסמכה יש לה.

וגם אם ילדים אחרי הסתדרו - את צריכה לחשוב מה מתאים לילד שלך.

ואת אמא מדהימה ממש!

אצל הבן שלי שלחנו

והיתה מדריכה מרימה ממש.

לא מוותרת מצד אחד , אבל בקטע חברי והומור.. והכי משבחת על נסיונות, וממש נותנת מקום רגשי לתסכול וכו

שהיא הציעה לי ללכת ולחזור

ולי נשמע שזה לא נכון...

יש הרבה בסיס להניח שחוג ספורט טיפןלי יתאים לילד כמו שלך

אבל המקרה הספציפי פחות התאים

וזה ממש בסדר

אולי כן שווה לתת עוד צאנס אחד לראות אם זה היה סתם יום כזה או שזה הגישה בכללי...

ואולי לא.

ולפי מה שאת מתארת פה על המוצפות מהגן, אני לא חושבת שהוא בשל כבר לחוג שהוא לא בדגש רגשי טיפולי, לדעתי..

הייתי חושבת איך ליצור לו מקום לפריקת אנרגיות בסביבה הקרובה

אם זה דברים בבית(אנחנו לאחרונה הבאנו טרמפולינה קטנה וזה ממש מוצלח לנו)

או משחקיה בסביבה שאפשר לעשות בה מנוי

או אפילו נער שיעשה לו חוג פרטי של כדורגל במגרש...

אבל אפשר לנסות לשאול אותו

(לא שבוע מראש, אבל יום קודם)

אפשר להזכיר לו שהיה ממש כייף והם שיחקו בהרבה משחקים , אבל שצריך לעשות בדיוק את מה שהמדריכה אומרת, כמה פעמים, גם אם קצת קשה.

כמובן שאם מסכמים שמגיעים, אז משתדלים לשתף פעולה לכל אורך המפגש.

יכול להיות שלאט לאט הוא והיא ילמדו אחד את השני ויהיה קל יותר.

האם נכון לדרוש ממנו גם אחהצ לשתף פעולה?

יש לו בקושי שלוש שעות עירות..

אני רוצה שיפרוק שישתחרר

לק"י

עדיף משהו כיף נטו

אולי אפילו ללכת לג'ימבורי או משחקיה

או כל חוג לאו דווקא טיפולי

רק שיוכל לפרוק מרץ ובלי אנרגיה שלילית

בבית יש טרמפולינה ועוד קצת משחקי חצר, הוא פחות בעניין.

מה שהוא כן אוהב זה ללכת לגן שעשועים ריקה יחסית, אז פעם פעמיים בשבוע נוסעים לגינה בעיר אחרת שכמעט אין בו אנשים

לענ''די

דווקא לילדים שקשה להם יותר, כדאי לתת לבחור במה שאפשר.

לשאול אותו אם הוא זוכר מה היה, ואם הוא רוצה ללכת.

יכול להיות שהוא יחליט שזה מאתגר ולמרות זאת היה לו כייף והוא רוצה לנסות שוב.

כמובן, לא מתאים עם כל ילד, אבל כשזה מתאים בעיניי זה מקסים. קצת להחזיר את השליטה והבחירה אצל ילדים שמתאמצים כל כך הרבה.

שמכניס למסגרת ומשמעת, ודווקא ילדים עם קשיי קשב וקושי למלא הוראות יכולים להירתם בזה, כי הוא טוב ויש לו אנרגיות, והמאמץ שלו נושא פרי, חווה הצלחות ולומד התמדה.

דווקא מדריך קצת קשוח ודורש לדעתי מיטיב איתם, אבל כמובן שלהיות עם יד על הדופק ולשמוע ממנו שהוא נהנה יותר ממה שהוא מתוסכל.

ואני רק שאלה, איך מגיעים לקבוצות כאלה של ספורט טיפולי?

לק"י

או לשאול בקבוצות ווצאפ אזוריות.

כאלה שמפרסמות את עצמן באופן עצמאי ואז אפשר להוציא הפניה ולקבל החזר

מדריך דורש יכול לעשות זאת לגמרי מתוך גישה חיובית ומרימה - "בוא נמשיך לשחק עכשיו, חבל להפסיד, הנה, אתה מסוגל, אמא מסתכלת מרחוק ומעודדת אותך".

מדריך כזה באמת יצליח להכניס את הילד למסגרת בצורה טובה.

מדריך קשוח עלול רק להוריד את הילד ולגרום לו להירתע מכל הנושא...

היא לוקחת מחיר פרטי של 30 שקל לשיעור.

עם תעודה מוינגייט ועוד משהו טיפולי

טוענת שיש לה 4 שנות ניסיון בתחום

45 ש"ח לשיעור (זה 720 ש"ח לחודש, ואני מקבלת 75 אחוז החזר מהקופה)

יש עוד מדריכה, עם התחייבות מהתקופה

כל שיעור יוצא 40 שקל, לא הבדל משמעותי.

היה לנו ניסיון עם מדריך דומה ומהר מאד הילדים פרשו

עכשיו הוא בחוג אחר עם מדריך מהמם שכיף לילדים להיות איתו ומניע אותם לפעולה

(שני החוגים לא היו ספורט טיפולי אבל לא משנה)

ילד לא לומד מתוך קשיחות

זה סתם עושה אנטי ולא כיף

חוג אמור להיות כיף.. ומדריך צריך לדעת לדבר בשפה של ילדים

בנתיים היה רק אבחון של המדריכה בשביל להכין תכנית טיםול ושיבוץ בקבוצה המתאימה

אבל האבחון היה מאוד חוויתי ונראה שהיא רכה, מקווה שלא נתאכזב

אבל למה בצרחות ובתחושה של טירונות?

אפשר להציב רף של לנסות שוב ושוב גם בצורה נעימה.

זה שלא מוותרים על הצלחה לדעתי זה מצויין. ללמוד להתאמץ ובסוף להצליח.

ספורט זה עניין של מיומנות והשקעה. זה שבעלך לא הצליח לא אומר כלום

בדיוק להיפך. אם ללא מאמץ מצליחים אז זה לא מלמד את ערך המאמץ ולא מלמד להתמודד עם כשלונות.

לדעתי כדאי למצוא דמות טיפולית שאת סומכת עליה ולא להישאר בזמן השיעור. (אין בעיה שאת צופה, הבעיה היא שהוא יודע שאת צופה)

כל מוהל ואיך שמדריך

המוהל שלקחנו אמר להניק שעה וחצי לפני ואחרי הברית עושה עיטוף מהמם והתינוק ישן מלאאא ולא הייתי צריכה להניק... אבל ממליצה על שמלת הנקה בלי קשר...

להפך - זה הכי טוב ומרגיע לתינוק, וגם נותן לאמא אפשרות להרגיש אותו כמו שצריך.

אני לבשתי בבריתות חולצה וחצאית, אבל אפשר גם שמלה שמתאימה להנקה.

אני אישית לא אוהבת שמלת הנקה.. מעדיפה לשים שמלה רגילה ומתחת חצאית, מרימה ומניקה

יש כאלה שמעדיפות לתת בקבוק אחרי הברית, אם פחות נוח להם להניק.

אפשר להביא בקבוק ליתר ביטחון, אם את לא בטוחה שתסתדרי עם הנקה.

אני לבשתי שמלה לא מותאמת להנקה

נכנסתי לחדר להניק, שמתי שמיכה על הרגליים והרמתי את השמלה

וכדי להוריד את הצהבת המוהל נתן הדרכה לא להניק מספר יממות לפני הברית(גם לא חלב שאוב, כי טען שהצהבת מתגברת כשמקבל את ההורמונים מחלב האם) ואכן הוא צדק

מרגישה שאני במירוץ הזה ורואה מסביבי הורים שפי כמה וכמה

כל הזמן לחץ השילדים יהיו מרוצים

שלא יהיה להם קר חם

אוכל שהם אוהבים

וכו וכו

שלכאורה זה חשוב חד משמעית

אבל.. משהו בזה לא עובד...

משהו בדור השפע הזה שהכל נמצא הכל אפשר - לא עובד ולא בריא

ויותר קולטים מה קורה בסביבה

וכולם מרצים ומפנקים אז אי אפשר להיות הילדים שלא

באוכל מעובד

בממתקים

בבגדים אופנתיים

ועוד כל מיני ומיני

ובכלל וייב שקולטים גם מהסביבה..

מרגישה שזה פוגש אותי יותר בגילאי יסודי פלוס... מכיתה ב כזה...

בין מה שאפשר אצל סבא וסבתא, בית ספר, חברים, סניף וכו'

לבין הגבולות של הבית שלנו

ולהיענות לצרכים בכלל לא אומר לתת להם כל מה שמתחשק להם. להתחשב ברגשות מבחינתי זה להכיר ברגשות שלהם ולכבד אותם, ולעזור להם להתמודד עם רגשות קשים יותר שמגיעים כשמשהו לא הולך לפי התוכניות שלהם, אבל לא לתקן את המצב ככה שהכל ילך לפי התוכניות. (לדוגמה ילד מתוסכל כי לא קיבל ממתק, אני לא יביא לו ממתק, אני יגיד שאני ממש מבינה שהוא מתוסכל, באמת ממש כיף לקבל ממתק ועצוב שאמא לא מרשה. היציע לו דרכים לוויסות והתמודדות עם התסכול.) וצרכים של ילד זה שכל הצרכים הפיזיים שלו יתמלאו- שיהיה שבע, נקי, ויישן כמו שצריך, ולקבל חום ואהבה. ואת כל זה אפשר לתת גם בלי להיענות לכל רצון או גחמה של הילדים.

אבל בכללי הגבול הזה של מתי לתת ומתי להגיד לא ומתי להציב גבול וכו' זה גבול שכל ההורים כל הזמן בהתחברות ומשחק עליו...

לא הבנתי איך להיות קשוב לילדים זה להיענות לכל ההתנהגויות שלהם,

אין שום גישה שתומכת בזה.

להיפך תמיד מדברים על הצורך של הילד והצורך של ההורה ואיך זה מתיישב יחד. (צורך בניגוד להתנהגות זה הבדל שמים וארץ)

צורך זה מה שהילד זקוק לו בעומק

התנהגות זה איך שהוא מבטא אותה מעל לפני השטח.

זה ממש לא לגדל ילד צמר גפן חסר עמוד שדרה.

לגבי גישות שהופכות ילד למרצה או שיהיה תלוי בהורים, זה הזוי עד כי כמעט לא אמין שדבר כזה קיים.

מציעה לך ללמוד דברים לעומק כמו שצריך, ולא לחטוף משמועה מפה ומשמועה משם.

בהצלחה

מדריכת הורים מצוינת שמדברת בדיוק על הגישה הזאת

יש לה קבוצות ווטסאפ חינמיות שהיא שולחת סרטונים ואני לומדת ממנה המון

שהורות זה מורכב

לא בגלל שהילדים מורכבים

ולא בגלל שיטות כאלה ואחרות

אלא בגלל שהיא מצריכה הרבה יכולות

כמו:

1. ניהול תקשורת נטולת שיפוטיות ומופחתת כעסים

2. יכולת לכוון את הילד אבל להשאיר בידיו את רוב הבחירה

3. לראות סיטואציה בשני מבטים המבט של הילד והמבט של ההורה

4. להכיר בטעויות וללמוד מהם

5. לתת דוגמא אישית

6. לנהל את הציפיות באופן תואם לגיל הילד

ועוד

להרבה מההורים חסרות יכולות כאלה

ואז עולים קשיים

ואז משליכים אותם על הילדים/ השיטות

במקום לקחת את ההורות ב2 ידיים

ללמוד להתפתח ולפתח

ילד זקוק להורה חם, קשוב, אכפתי, מוביל ומציב גבולות.

בסופו של דבר גם אם לומדים גישות שונות בהורות כמעט תמיד חוזרים לדיפולט, שזה איך שגדלנו (או ריאקציה לזה).

אז יוצא שאנשים שלא מצליחים להציב גבולות חושבים שלא להציב גבולות זו גישה גרועה.

אין חיה כזאת גישה לחינוך של הכלה אין סופית בלי גבולות,

יש הורה שהוא לא מספיק אלפא ופוחד לתסכל את הילד שלו.

מצטרפת להצעה של @אמאשוני שתלמדי לעומק במה מדובר.

של הילד זה לעשות לו נזק חינוכי

הרצון של הילד הרבה פעמים הוא תולדה של צורך שבא לידי ביטוי בבקשות או בהתנהגות

התפקיד של ההורה הוא להיות קשוב בעומק לילד שלו

לא סותר את זה שיש הורים שלא באמת נותנים לילד מה זצריך/ מציפים אותו. אבל זה לא אומר שזה לא נכון להיענות לצורך או לדאוג לו