חס - ושלום
בדרך אחרת מסביר ד"ר חנוך קוהוט, בעל 'הערוך השלם'. לדבריו ה"חס" הארמי אינו קשור לרחמים, אלא קרוב למילה ח'ס בערבית, שמשמעותה משהו בזוי שהכול מתרחקים ממנו (וממנה – קצת לא נעים לומר - מקור המילה 'איחס' השגורה בפי הילדים [לא על אוכל, כמובן]. ייתכן שגם החסה, הלא היא המרור, קשורה לאותו מקור). הווה אומר, כשם שהמילה חלילה מבטאת הרחקה ודחייה חריפה של האפשרות הנזכרת (רש"י מפרש: "חלילה – חולין הוא לנו, לשון גנאי"), כך משמעות חס. כשאומר המדרש למשל בעניין חטאו של ראובן: "וכי ראובן זנה?חס לצדיק" (בראשית רבה צ"ז), כוונת הדברים היא – רחוק ומגונה הדבר.כעת דומה שניתן להבין את הביטוי 'חס ושלום': השלום הצטרף כ'המתקה' וכתיקון של הטעם המר שהשאירה המילה חס. כששומע פלוני שמועה רעה או האשמה כלשהי שהוא מבקש לדחות מעליו, הריהו אומר "חס", כמרחיק את הדבר, ואחר אומר "ושלום", כמשקל נגד חיובי לעניין השלילי שהוזכר (קוהוט עצמו מפרש אחרת, ולדבריו 'ושלום' פירושו "בשלמות, לגמרי". כלומר, לגמרי יהיה רחוק ממני הדבר שהזכרת).
אמרנו לעיל שתרגום המילה "חלילה" באונקלוס הינו "חס", אך הדבר לא נכון בכל המקרים. אונקלוס מתרגם כך רק כשמדובר בחלילה אנושית, הנאמרת בשיח בין בני אדם. כשהמילה חלילה מופנית כלפי מעלה, נוקט אונקלוס כדרכו לשון הרחקה. כשמתפלל אברהם על אנשי סדום ואומר לקב"ה "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע" – מתרגם אונקלוס בלשון עקיפה: "קושטא אינון דינך מלמעבד כפתגמא הדין" (=אמת היא דינך מעשות כדבר הזה). כך גם נוהג תרגום יונתן בן עוזיאל בנביאים. בדברי איש הא-להים אל עלי בתחילת ספר שמואל נאמר: "לָכֵן נְאֻם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר אָמַרְתִּי בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם, וְעַתָּה נְאֻם ה' חָלִילָה לִּי". ותרגומו זהה לזה שבתורה: "קושטא אנון דיני".
דרך הרחקה זו יכולה לתמוך בפירוש שהמילה חס עצמה מבטאת משהו שמתרחקים ממנו.
