ולהגיש ליד לחם.

אם מפריע לו- שינגב רק את החמאה מעל התפו"א!

ויאללה בטלנית, צאי לעבוד! זאת אגדה שהגבר מפרנס.. הגברים של היום

אני בעבר יצאתי אם מישהו שהיה מוכן להיות מפרנס יחיד... לא לכל אחד זה מתאים...

זה שבכתובה הוא מתחייב לפרנס אותך זה סתם כי זה המלל המסורתי שצריך לכתוב, אף אחד לא מסתכל על הכתובה ברצינות חוץ מהשוויגער...

בעזהי"ת.

אני מכירה גברים שלומדים שנים רבות בישיבה [סביבות ה10 שנים לפחות.]. חלקם מתוך הכרות אישית וחלקם כלי שני.

בכל מקרה, מי שבאמת לומד תורה יודע להתייחס לכתובה בכובד ראש הראוי לה, וראוי לה.

זה שהגבר אחראי על הפרנסה בבית, זה לא אומר שהאישה לא יכולה לסייע לו בתפקידו במשך מספר שנים.. וכמובן שהכל בתיאום ובהסכמה של שני הצדדים.

וח"ו לא מתוך עצלות או חוסר רצון להשתלב במעגל העבודה.

בעזהי"ת.

אין טוב או רע במקרה הזה.

או שזה מתאים לך או שלא. אל תעשי שמיניות באוויר, חבל על שניכם...

תלוי מה מתאים לך באמת.

וגם, אפשר לשחח איך הוא רואה לטווח ארוך וכו',

ותראי אם מתאים לך (כמובן, חוץ מעוד כמה נתונים חשובים: מידות, איכפתיות מהזולת וכו')

במסגרת נסיונות לגרום לי "להתפכח",הסבו את תשומת לבי לזוגות אברכים רבים שאני מכירה ושהבאתי אותם כדוגמה לכאלה שמסתדרים-כשבעצם מסתבר שהם נשענים מאוווד על ההורים..

לא כולם זוכים בכזה סיוע, לא כולם רוצים או מצפים לכזה סיוע. שאלה קשה.

ומילא זה היה אני רוצה מסטיק הוא רוצה מנטוס..לגדל ילדים במחסור זה הרבה יותר קריטי..

תשבי יתרץ..

יש אצל ההורים רצון גדול מאוד לסייע.

הרבה הרבה יותר ממה שנדמה.

לפעמים זה מתעורר מאוחר, כשמגלים שיש פה (במציאות של בן/בת אברך/כית) משהו עצום,

ממש לא מה שפחדו ממנו, כשהתכשיט עמד על מפתן הישיבה בתחילת שיעור א'.

לא תמיד זאת סצינה מרדנית כזאת, בהורים הבורגניים שרוצים שיהיה עורך דין או רופא.

לזכור שהקרבן הזה שמקריבים כולם הוא דבר מאוד מאוד חיוני לעם ישראל.

חייבים גדולים בתורה.

וזאת הדרך בה גדֵלים גדולים בתורה.

שנזכה כולנו להבין...

ומי יתן שיהיו כמה שיותר שיהיו מוכנים להתמסר עבור זה.

(בכל מקרה - ברור שצריכים להתגבש בשאלה הזאת כשנכנסים לשידוכים...

זה אפשרי כשנמצאים בקשר טוב עם חברים/ות אחרים שעוברים וחווים את זה,

ואלו המאושרים שניסו והצליחו.)

אם קיים רצון אמיתי ונכונות לחיים של התמסרות -

אז לשוחח. לשאול את החברים, איך זה הלך אצלכם,

איך התמודדתם - וכו' וכו'.

כשמגיעים ויכוחים עם ההורים או אי הסכמה (הכי נפוץ - בין הכלה לחמות), ותלויים בהם כלכלית - אי אפשר להגיד להם "לא".

זכרו - בעל המאה הוא בעל הדעה.

קראתי בכל מיני מקומות באינטרנט שירשורים שבהם האמא/החמות מעירה לבת/כלה שלה (האברכית) על זה שהיא מעיזה להיכנס לעוד הריון, או חדירות כאלה לנשמה, שהופכות מוצדקוות כאשר הציפיה היא שההורים/הסבים ישלמו על החגיגה הזו.

גם שירות בסיירות קשה לכולם.

יש עוד הרבה דברים שקשים, וגורמים סבל.

צריכים להיות ערים לדינמיקה המשפחתית...

ולהתייעץ עם לא מעט חברים שעובדתית עמדו בזה יפה (גם עם לא מעט "תאקלים" בדרך,

שזה דבר שאופייני לא רק אצל בחורי ישיבות).

אבל בעוד שאני בזמנו (סיפור אמיתי) יכולתי פשוט להגיד לא על התערבות מטופשת  של הוריי, לגבות את אשתי הטריה ולממן את הצורך מכיסי, אברך צנום לא יכול לעשות את זה.

חוץ מזה שיש לי שאלה די גדולה על תקפות הכתובה של מי שאינו עובד, זן ומפרנס, אבל זה נושא אחר...

כמה אפשר ללמוד כשאתה על הסחרחרת של מעגל העבודה? אני שואלת ברצינות. ותשובות כמו "יש כאלה" ו"תלוי בבנאדם" נכונות בעיניי עד למאוד אך לא מרגיעות את המועקה.

שהעמידו מול עיניהם דורות של אברכים כאלה - ובהצלחה.

איך? תשאל אותם.

(ובהזדמנות גם את קושייתך הקלאסית - מסיימים עכשיו כתובות בעיון בישיבות )

האברך הזה כן יכול ומצליח כנראה לתמרן, גם כאשר המחיר הוא קשה מאשר

"לספוג" התערבויות או דברים אחרים -

כשהברירה האחרת - היא לוותר על הדרך שבה הוא ואשתו בחרו יחד.

הדילמות האלה ממש ממש לא חדשות.

דורות על גבי דורות של גדוילים צמחו מתוך צרות יותר רציניות.

והמצב רק משתפר, בתקווה שהציבור שלנו יידע לפתח מסגרות יותר נוחות עבור בניו,

לגדילה שכזו בתורה.

והדיון כאן לא מעלה ולא מוריד מהעובדה הפשוטה הזאת.

(מה שלא מוריד מחיוניותו וצריכותו כשלעצמו. אכן אבסורדי להיכנס למצב בלי להיות מודע להשלכותיו.)

"אברך צנום" - לא חייב להיתקל דווקא בבעיה שאתה נתקלת עם הוריך המסורים.

יכול להיות שאצלו הם לא יתערבו, גם אם הם יעזרו (יש דברים כאלה).

ואברך בזמננו דווקא לא חייב להיות "צנום".. הוא יכול להיות "מלא" לענין... גם בגוף וגם ביכולת העמידה

האישית, גם אם בנועם. תלוי באדם.

לפיה האישה גם צריכה לדאוג לצרכי בעלה, לטפל בבית וכו'...

כמה בנות באמת עושות זאת לגמרי?

בעיקר בימים האלה שנשים יוצאות לעבוד, לפתח קריירות, ללמוד...

לפי שיטתך יש בעיה אצלכם בכתובה כל פעם שאתה שוטף כלים במקום אשתך, או מבשל במקומה וכו'.

מותר לזוג להחליט על שהיא תפרנס והוא ההפך או כל הסדר אחר כרצונם...

[התשובה נמצאת בחומר של הבגרות באישות בכיתה יב', לא צריך אסמכתא לרבנות לזה...]

אשכרה לממן אותם. אני לא יודעת אם זה באמת קשור אבל הם אשכנזים..

בכולופן - אצל הספרדים.התחתנת שלום! תתחיל להשקיע.לעבוד ולממן את עצמך.                                                  

כמובן שאם יצטרכו עזרה פה ושם אז סבבה.. אבל בכללי כלום..

בדיוק היום באמת חשבתי על זה. מאיפה לכל הרוחות אני יביא 5000 כשבעלי הצדיק יישב ללמוד ואני גם?!?!

בעזהי"ת.

לא קשור לספרדים או אשכנזים..

דווקא אני מכירה הרבה הורים ספרדים ששיא התומכים בילדים שלהם... זה תלוי באלפי פרמטרים, אבל לא קשור לעדה..

אבל האם ישנם רבנים גדולים מהכרותך, שנתמכו בהוריהם? שואלת באמת..

מהכרותי, וממה שזכור לי, הם העדיפו להנות מיגע כפיהם

להכין טבלאות עם השערה כמה הולך לעלות לכם חודש, להוסיף על זה לפחות 20% (בשנה הראשונה - 40%) ולראות אם יש כסף.

זוג צעיר בתנאים נמוכים עולה בערך

שכירות - תלוי באזור, בין 500 שקל ל-5000 נניח

ארנונה, מים, שמירה - 400-700 שקל  לחודשיים

חשמל - תלוי ברמת הפינוק ומזג האוויר - 150-500 שקל לחודשיים (זהירות: לחמם קראוון עולה בערך כפול מלחמם דירה)

אוכל - תלוי ברמת הפינוק - 600-1200 שקל לחודש (במקרה של 600 זה בערך לחם חלב ביצים וחמאה, לא יותר! ובלי בשר או סתם דברים יקרים)

נסיעות - 150-400 שקל בחודש, תלוי בתנאים ובצרכים. אחזקת רכב זה 1000 שקל בחודש לא כולל עלות קניה אם גרים בחור וצריך.

תקשורת (טלפון, פלאפון*2, אינטרנט, כל מה שצריך) - 200-500 שקל בחודש.

יש עוד, אבל בלי מינימום של 5K לחודש אל תחשבו להתחיל אפילו.

לפני שתצטרכו לחתוך על הנייר.

בעזהי"ת.

ואל תגיד לי שכולם נתמכים בהורים...

אם ההורים עוזרים בהתחלה אפשר לנסות לשרוד  עם כ-4000 שקל בחודש (שאפשר להשיג במשרה חלקית ובעבודות ערב מאוחרות/בוקר מוקדמות בהן השכר יחסית גבוה)

(יש לזכור שסטונדנטים נמצאים כל היום בלימודים, כלומר לא שורפים חשמל על חימום, ואפשר גם לחסוך באמצעים מגוונים אחרים ולהישאר על תקציב סביר)

ותלוי מה מנסים להספיק אנחנו בלי שכר לימוד מוציאים הרבה פחות, ויש ב"ה אוכל, בשר כשלא מתעצלים לבשל אותו וחלב כשזוכרים לקנות לפני שהקודם נגמר/מתקלקל..

מנסיון זה אפשרי.

וברצינות: תלוי כמה זמן לפני סוף התואר, זו דעתי וכמובן שיהיו הרבה שיחלקו עליי.

זה בהחלט לא פשוט שנטל הפרנסה נופל על האישה. ובפרט, שלדעתי לפחות, האישה פחות מותאמת לכך שכל נטל הפרנסה יפול עליה מן הצד הנפשי בעיקר

אני מאמינה ואומרת תמיד שאני לא חושבת שעבודה תגרע מלימוד התורה. השאלה היא אם הוא באמת מוכן לעבוד בכל שיזדמן לו ובלבד שתהיה פרנסה? כי רק כך אפשר לחיות חיי תורה: כשעיסוקיו לא יהיו סביב העבודה. וזה קורה בעיקר בעבודות "פשוטות יותר" ופחות "נחשבות"..

לגבי חיי הצימצום, כאן נכנסת שאלה נוספת- האם את מוכנה לזה?

להקרבה הזו שהבעל נמצא בישיבה ב"מסלול מלא"?  לסוג החיים?

לטעמי זה די מקביל לאיש צבא שמגלה כלפי זה מסירות נפש, ולא לכולן זה מתאים..

בעזרת ה'. שאזכה! 

ואני מוכנה לזה.על זה חונכתי...ואני מאמינה בזה.

רק שמהצד זה נראלי קשששה..

שיש הבדל בין לומר: אני רוצה לחיות על חמאה ולחם

לבין לחיות בשאיפה לאכול די צורכי גופו, ולא מעבר, גם אם זה כולל רק חמאה ולחם

אבל סביר להניח שבתור אברך הוא לא אכל קוויאר כל יום.

תמיד אפשר לדמיין את הצדיקים כפרושים.

בדיוק קראנו אתמול פסקה של הרב קוק.. שתלמידי חכמים חושבים הרבה פעמים טעות, שלהתעלות זה ע"י התעלמות מצרכי הגוף, סיגוף.. והם מחלישים את עצמם.. ולא ככה אפשר לגדול, צריך לרומם הנשמה עם הגוף, ולא להתכחש לו.. וכו' 

בעזהי"ת.

לא לדכא כוחות חיים שיש בנו, אלא פשוט לנתב אותם למקומות הנכונים והראויים.

[ההפך מפרויד, להבדיל ]

אם הוא הצליח לחיות בעושר? איני יודעת.

אבל זה אכן היה הכיוון שלו...

אך בנוגע לדברי רחלקה על הרב זצ"ל:

א. לא לדכא כחות - נכון באידיאל, אך לפעמים בדרך צריך להחליש כחות מסויימים, כדי להגיע למצב שאפשר להכווינם מתוך העיקר שעליו עמלים בינתיים (לא קשור לענין של "סגפנות" בזמננו, אלא הערה כללית).

ב. לא נראה לי שלרב היתה שאיפה כלשהי לחיות בעשירות גשמית. זה כלל לא קשור ל"ניתוב הכחות". האדר"ת, חותנו, אמר עליו שלא שייך להתבטא לגביו "שונא בצע", כי אין לו כל שייכות לזה. וממש לא ידע צורת מטבע, עד שבפורים נאלץ לשאול מישהו כמה שווה כל מטבע.

כך גם הרצי"ה.

אין בכך, כמובן, כל הדרכה מעשית למישהו כאן... רק שלא לבלבל בין המושגים.

העניין הוא לאכול די צורכי הגוף.

אלו שתי נקודות שונות

ומה לגבי תשובה גופנית? איך היא מסתדרת עם פרישה מאוכל?

לבין מותרות. וזה לא "חידוש" של הרב.

ותשובה גופנית, זה לשמור גם על בריאות הגוף.

אבל אברכים לא מגיעים לרמה של לחם וחמאה...

הם אוכלים בסדר גמור.

רדו מהלחם והחמאה. הקצנתי.

בעזהי"ת.

את מעדיפה בעל תלמיד חכם [על כל המשתמע], ולקנות פחות בגדים,

או בעל שמכניס טונה כסף, אבל לא תלמיד חכם

???

זו בחירה שלך, שיקולים אישיים לגמרי.

והכל [כמעט] לגיטימי.

אפשר גם להתחתן עם תלמיד חכם בהתהוות שסיים שנים משמעותיות בישיבה,

וכעת יוצא ללמוד/לעבוד.

פרזיט?! טמבל?!

לגופו של עניין, לא צריך לשלם הרבה בשביל לאכול בריא ברמה סבירה (הרבה מעבר למה שהיה מקובל בזמנו של הרב קוק).

במידה ומכניסים לכך גם פעילות גופנית בריאה וכדו'

זה לא קשור לעובדה שרוב האנשים צריכים לעבוד לפרנסתם (או ללמוד לשם כך).

בעזהי"ת.

כנראה ייקח כמה דקות עד שיישתנה לגמרי...

הרגה אותי 

ולא רוצה לעבוד בכלל, זה לא פייר!

מי שהולך בדרך התורה ורוצה להתחתן צריך לדעת שהוא צריך לדאוג למזונות אשתו ולפרנס את הבית.

אז מה זה שווה ללמוד ולא ליישם את זה בחיים??

אין לי מושג אם הבחור מתאים לך או לא, אבל לגבי עצם הנישואים לאברך-תדעי שזו זכות גדולה וסייעתא דשמיא גדולה בצידה.

בעלי אברך ואנחנו נשואים כבר 8 שנים ב"ה, ואנחנו רואים את הסייעתא דשמיא הגדולה לפרנסה מידי שנה! כשנפגשנו הייתי בטוחה שבבית שלנו יהיו רק מוצרי יסוד וצמצום גדול ואני רוצה לומר לך שיש לנו במקרר כל טוב ואנחנו ממש לא קונים בגדים מיד שניה. הכל זה סייעתא דשמיא, אמונה וביטחון ורצון גדול מאד מאד לדבוק במסלול הזה של בעל שיושב ולומד ומחזיק את עם ישראל (כי כמה כאלה יש בעולם ביחס לכל היהודים החיים היום בעולם?) 

ומה שחשוב זה שיהיה הכל לשם שמים

מענין שאלו שכותבות כאן מנסיון חייהן ולא מהשערה, מאד מרוצות.

כנראה שלמי שזה מתאים - זה מתאים,

ולשער - בלי להכיר ולהרגיש מבפנים את המציאות הזו, כולל ובעיקר את התחושה הפנימית התורנית כפי שהכותבת הזו תיארה ("בעל שיושב ולומד ומחזיק את עם ישראל") - קשה מאד. "אילו ידעתיו - הייתִיו".. 

בעלי ואני נשואים כמעט 4 שנים.

הוא אברך, אני עובדת ולומדת ומסתדרים טוב ב"ה.

אם את רוצה לדבר איתי באישי, את מוזמנת. (שם אני אוכל לפרט יותר...)

בכל מקרה,

בשורות טובות והמון הצלחה!! 

קודם כל כולכם נשמות טובות!!

אשכרה כולם באו לעזור לייעץ וכו'..אין עליכם!! תודה ממש

עכשיו רגע רציני- הנפצתי סיטואציה בשביל השאלה..

אני לא יוצאת עכשיו אם אפחד שהוא כזה.זאת השאיפה שלי.בעזרת ה'.תפללו.

מחילה אם חלק מכם לקחו גם את האסיטואציה רציני.מחילה ממש!

תודה רבה

מה שמסתתר מאחורי התמימות...

בקרוב ממש, כשאיפתך הטהורה. וכיון שעוד אין - אפשר ממש לכוין: ת"ח, עם הורים מליונרים, שכל השאיפה שלהם לעזור לבנם וכלתם לאורך שנים, בלי להיכנס להם "בנשמה" בכלל...  רק נחת.

זה באמת נשמע מציאותי לכם להתווכח על כאלו דברים?!

אני באמת שואלת..

כאילו אשכרה זה נכתב ברוח טובה לגמרי. בשביל שאלה שהטרידה אותי..

וחוצמיזה מתי הייתי מספיקה לצאת.אם כל לילה אני פה?

עכשיו אפשר לענות בלי לחץ !   כי אם זה היה אמיתי בטח היית עושה מה שהוכרע בפורום..... וזה כבד עלינו

אז קצת מניסיון העבר מוקדש לכל המהורהרים והמעורערים

תכלס מתחתנים זוג. וזוג אפשר לפרנס עם "הכנסה כלה"  לא  צריך בשביל זה 2 משכורות של עובד היטק או אחות במשמרות לילה .(יתכן בשלב זה שיש צמצום ביחס לזוגות עובדים אבל עדיין זה לא פת במלח)

עם הזמן בע"ה נוספים הילדים בדרך כלל אחד אחרי השני עם תקופת הסתגלות

בינתיים הבחורה סיימה תואר והבחור סיים תקופה בישיבה

היא יכולה לעבוד והוא כבר צריך (הפעם בשיתוף איתה) להחליט מה השאיפות שלו ומה רמת החיבור שלו לתורה.

אם הוא בנה תשתית של חיבור והוא מרגיש שזה הזמן לצאת לעבוד חלק מהיום וללמוד שאר היום וזוהי שאיפתו ,אז היה שווה כל השנים והבחור בנה אישיות שתתקדם ותשתכלל כל החיים מכח אותם שנים בישיבה.

אם חשקה נפשו להשאר בישיבה אז בשלב הזה צריך לשים לב אם זו סתם בריחה ממציאות או שמא חיבור למציאות יותר עליונה...  ואז זו כבר שאלה לשלבים יותר מתקדמים

אמנם השלב הזה דורש יותר הקרבה אבל גם לתקופה הזאת יש פיתרונות כלכליים .

בכל אופן  נראה לי שכבר לא פה המקום להאריך

2 דברים שלא ראיתי התייחסות אליהם - ולדעתי רלוונטיים מאוד:

א. האם יש חסכונות? אם כן, הכל שונה. וכדאי להתחיל לחסוך (בעלי היקר והצדיק הגיע עם חסכון - שהוא חסך - לחייים שלנו. זה מאוד מאוד הקל - אפילו אם בפרקטיקה עוד לא נגענו בזה, הקל בנפש. שאין לחץ.)

ב. אתם זוכרים שגם אם הבעל מרגיש שבנה קרקע מוצקה - הוא גם צריך לצאת עכשיו ללמוד באוניברסיטה?

אוקיי. צריך זה לא המילה, אבל בד"כ זה מה שקורה, במיוחד אם רוצים משפחה גדולה (לא יודעת מה איתכם. אני רוצה). ז"א - עוד זמן שאין הכנסה של משרה מלאה..

אני - באופן אישי - החלטתי שאני מוכנה להמשיך לקשר רציני מאוד (עם בעלי, ב"ה) רק אחרי שביררתי איתו שיש לנו איך לחיות. ב"ה - חיים בטוב.

ה' עוזר - אם משתדלים.

זה בד"כ שלב זמני ואח"כ מתחלפים

אא"כ הוא עילוי ואז המלגה שלו תהיה בהתאם

אם בכלל מבחינתך לא בא בחשבון להצטמצם- אז אולי זה לא שייך לך.

הגיוני שיהיו כמה שנים של הסתפקות במועט

בד"כ גם מתחילים להיות להם קוצים

רוב מוחלט של הגברים בעולם לא מסוגלים להמשיך לשבת בבית המדרש

כשאין בבית פת לאכול

ומעבר לכך, הוא צריך להבין שאת מוכנה אבל נטל הפרנסה הוא עליו

הוא חותם לך על כתובה שהוא מחוייב לך למזונות וכסות=ביגוד.

לא צריך לנופף בזה כדגל לבזבזנות אבל ביגוד אכן הוא חייב.

אז זה רק ברשותך וכל עוד טוב לשניכם ואתם לא נזקקים לחדי הבריות

(גם אבא ואמא בכללם)

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.