ולהגיש ליד לחם.

אם מפריע לו- שינגב רק את החמאה מעל התפו"א!

ויאללה בטלנית, צאי לעבוד! זאת אגדה שהגבר מפרנס.. הגברים של היום

אני בעבר יצאתי אם מישהו שהיה מוכן להיות מפרנס יחיד... לא לכל אחד זה מתאים...

זה שבכתובה הוא מתחייב לפרנס אותך זה סתם כי זה המלל המסורתי שצריך לכתוב, אף אחד לא מסתכל על הכתובה ברצינות חוץ מהשוויגער...

בעזהי"ת.

אני מכירה גברים שלומדים שנים רבות בישיבה [סביבות ה10 שנים לפחות.]. חלקם מתוך הכרות אישית וחלקם כלי שני.

בכל מקרה, מי שבאמת לומד תורה יודע להתייחס לכתובה בכובד ראש הראוי לה, וראוי לה.

זה שהגבר אחראי על הפרנסה בבית, זה לא אומר שהאישה לא יכולה לסייע לו בתפקידו במשך מספר שנים.. וכמובן שהכל בתיאום ובהסכמה של שני הצדדים.

וח"ו לא מתוך עצלות או חוסר רצון להשתלב במעגל העבודה.

בעזהי"ת.

אין טוב או רע במקרה הזה.

או שזה מתאים לך או שלא. אל תעשי שמיניות באוויר, חבל על שניכם...

תלוי מה מתאים לך באמת.

וגם, אפשר לשחח איך הוא רואה לטווח ארוך וכו',

ותראי אם מתאים לך (כמובן, חוץ מעוד כמה נתונים חשובים: מידות, איכפתיות מהזולת וכו')

במסגרת נסיונות לגרום לי "להתפכח",הסבו את תשומת לבי לזוגות אברכים רבים שאני מכירה ושהבאתי אותם כדוגמה לכאלה שמסתדרים-כשבעצם מסתבר שהם נשענים מאוווד על ההורים..

לא כולם זוכים בכזה סיוע, לא כולם רוצים או מצפים לכזה סיוע. שאלה קשה.

ומילא זה היה אני רוצה מסטיק הוא רוצה מנטוס..לגדל ילדים במחסור זה הרבה יותר קריטי..

תשבי יתרץ..

יש אצל ההורים רצון גדול מאוד לסייע.

הרבה הרבה יותר ממה שנדמה.

לפעמים זה מתעורר מאוחר, כשמגלים שיש פה (במציאות של בן/בת אברך/כית) משהו עצום,

ממש לא מה שפחדו ממנו, כשהתכשיט עמד על מפתן הישיבה בתחילת שיעור א'.

לא תמיד זאת סצינה מרדנית כזאת, בהורים הבורגניים שרוצים שיהיה עורך דין או רופא.

לזכור שהקרבן הזה שמקריבים כולם הוא דבר מאוד מאוד חיוני לעם ישראל.

חייבים גדולים בתורה.

וזאת הדרך בה גדֵלים גדולים בתורה.

שנזכה כולנו להבין...

ומי יתן שיהיו כמה שיותר שיהיו מוכנים להתמסר עבור זה.

(בכל מקרה - ברור שצריכים להתגבש בשאלה הזאת כשנכנסים לשידוכים...

זה אפשרי כשנמצאים בקשר טוב עם חברים/ות אחרים שעוברים וחווים את זה,

ואלו המאושרים שניסו והצליחו.)

אם קיים רצון אמיתי ונכונות לחיים של התמסרות -

אז לשוחח. לשאול את החברים, איך זה הלך אצלכם,

איך התמודדתם - וכו' וכו'.

כשמגיעים ויכוחים עם ההורים או אי הסכמה (הכי נפוץ - בין הכלה לחמות), ותלויים בהם כלכלית - אי אפשר להגיד להם "לא".

זכרו - בעל המאה הוא בעל הדעה.

קראתי בכל מיני מקומות באינטרנט שירשורים שבהם האמא/החמות מעירה לבת/כלה שלה (האברכית) על זה שהיא מעיזה להיכנס לעוד הריון, או חדירות כאלה לנשמה, שהופכות מוצדקוות כאשר הציפיה היא שההורים/הסבים ישלמו על החגיגה הזו.

גם שירות בסיירות קשה לכולם.

יש עוד הרבה דברים שקשים, וגורמים סבל.

צריכים להיות ערים לדינמיקה המשפחתית...

ולהתייעץ עם לא מעט חברים שעובדתית עמדו בזה יפה (גם עם לא מעט "תאקלים" בדרך,

שזה דבר שאופייני לא רק אצל בחורי ישיבות).

אבל בעוד שאני בזמנו (סיפור אמיתי) יכולתי פשוט להגיד לא על התערבות מטופשת  של הוריי, לגבות את אשתי הטריה ולממן את הצורך מכיסי, אברך צנום לא יכול לעשות את זה.

חוץ מזה שיש לי שאלה די גדולה על תקפות הכתובה של מי שאינו עובד, זן ומפרנס, אבל זה נושא אחר...

כמה אפשר ללמוד כשאתה על הסחרחרת של מעגל העבודה? אני שואלת ברצינות. ותשובות כמו "יש כאלה" ו"תלוי בבנאדם" נכונות בעיניי עד למאוד אך לא מרגיעות את המועקה.

שהעמידו מול עיניהם דורות של אברכים כאלה - ובהצלחה.

איך? תשאל אותם.

(ובהזדמנות גם את קושייתך הקלאסית - מסיימים עכשיו כתובות בעיון בישיבות )

האברך הזה כן יכול ומצליח כנראה לתמרן, גם כאשר המחיר הוא קשה מאשר

"לספוג" התערבויות או דברים אחרים -

כשהברירה האחרת - היא לוותר על הדרך שבה הוא ואשתו בחרו יחד.

הדילמות האלה ממש ממש לא חדשות.

דורות על גבי דורות של גדוילים צמחו מתוך צרות יותר רציניות.

והמצב רק משתפר, בתקווה שהציבור שלנו יידע לפתח מסגרות יותר נוחות עבור בניו,

לגדילה שכזו בתורה.

והדיון כאן לא מעלה ולא מוריד מהעובדה הפשוטה הזאת.

(מה שלא מוריד מחיוניותו וצריכותו כשלעצמו. אכן אבסורדי להיכנס למצב בלי להיות מודע להשלכותיו.)

"אברך צנום" - לא חייב להיתקל דווקא בבעיה שאתה נתקלת עם הוריך המסורים.

יכול להיות שאצלו הם לא יתערבו, גם אם הם יעזרו (יש דברים כאלה).

ואברך בזמננו דווקא לא חייב להיות "צנום".. הוא יכול להיות "מלא" לענין... גם בגוף וגם ביכולת העמידה

האישית, גם אם בנועם. תלוי באדם.

לפיה האישה גם צריכה לדאוג לצרכי בעלה, לטפל בבית וכו'...

כמה בנות באמת עושות זאת לגמרי?

בעיקר בימים האלה שנשים יוצאות לעבוד, לפתח קריירות, ללמוד...

לפי שיטתך יש בעיה אצלכם בכתובה כל פעם שאתה שוטף כלים במקום אשתך, או מבשל במקומה וכו'.

מותר לזוג להחליט על שהיא תפרנס והוא ההפך או כל הסדר אחר כרצונם...

[התשובה נמצאת בחומר של הבגרות באישות בכיתה יב', לא צריך אסמכתא לרבנות לזה...]

אשכרה לממן אותם. אני לא יודעת אם זה באמת קשור אבל הם אשכנזים..

בכולופן - אצל הספרדים.התחתנת שלום! תתחיל להשקיע.לעבוד ולממן את עצמך.                                                  

כמובן שאם יצטרכו עזרה פה ושם אז סבבה.. אבל בכללי כלום..

בדיוק היום באמת חשבתי על זה. מאיפה לכל הרוחות אני יביא 5000 כשבעלי הצדיק יישב ללמוד ואני גם?!?!

בעזהי"ת.

לא קשור לספרדים או אשכנזים..

דווקא אני מכירה הרבה הורים ספרדים ששיא התומכים בילדים שלהם... זה תלוי באלפי פרמטרים, אבל לא קשור לעדה..

אבל האם ישנם רבנים גדולים מהכרותך, שנתמכו בהוריהם? שואלת באמת..

מהכרותי, וממה שזכור לי, הם העדיפו להנות מיגע כפיהם

להכין טבלאות עם השערה כמה הולך לעלות לכם חודש, להוסיף על זה לפחות 20% (בשנה הראשונה - 40%) ולראות אם יש כסף.

זוג צעיר בתנאים נמוכים עולה בערך

שכירות - תלוי באזור, בין 500 שקל ל-5000 נניח

ארנונה, מים, שמירה - 400-700 שקל  לחודשיים

חשמל - תלוי ברמת הפינוק ומזג האוויר - 150-500 שקל לחודשיים (זהירות: לחמם קראוון עולה בערך כפול מלחמם דירה)

אוכל - תלוי ברמת הפינוק - 600-1200 שקל לחודש (במקרה של 600 זה בערך לחם חלב ביצים וחמאה, לא יותר! ובלי בשר או סתם דברים יקרים)

נסיעות - 150-400 שקל בחודש, תלוי בתנאים ובצרכים. אחזקת רכב זה 1000 שקל בחודש לא כולל עלות קניה אם גרים בחור וצריך.

תקשורת (טלפון, פלאפון*2, אינטרנט, כל מה שצריך) - 200-500 שקל בחודש.

יש עוד, אבל בלי מינימום של 5K לחודש אל תחשבו להתחיל אפילו.

לפני שתצטרכו לחתוך על הנייר.

בעזהי"ת.

ואל תגיד לי שכולם נתמכים בהורים...

אם ההורים עוזרים בהתחלה אפשר לנסות לשרוד  עם כ-4000 שקל בחודש (שאפשר להשיג במשרה חלקית ובעבודות ערב מאוחרות/בוקר מוקדמות בהן השכר יחסית גבוה)

(יש לזכור שסטונדנטים נמצאים כל היום בלימודים, כלומר לא שורפים חשמל על חימום, ואפשר גם לחסוך באמצעים מגוונים אחרים ולהישאר על תקציב סביר)

ותלוי מה מנסים להספיק אנחנו בלי שכר לימוד מוציאים הרבה פחות, ויש ב"ה אוכל, בשר כשלא מתעצלים לבשל אותו וחלב כשזוכרים לקנות לפני שהקודם נגמר/מתקלקל..

מנסיון זה אפשרי.

וברצינות: תלוי כמה זמן לפני סוף התואר, זו דעתי וכמובן שיהיו הרבה שיחלקו עליי.

זה בהחלט לא פשוט שנטל הפרנסה נופל על האישה. ובפרט, שלדעתי לפחות, האישה פחות מותאמת לכך שכל נטל הפרנסה יפול עליה מן הצד הנפשי בעיקר

אני מאמינה ואומרת תמיד שאני לא חושבת שעבודה תגרע מלימוד התורה. השאלה היא אם הוא באמת מוכן לעבוד בכל שיזדמן לו ובלבד שתהיה פרנסה? כי רק כך אפשר לחיות חיי תורה: כשעיסוקיו לא יהיו סביב העבודה. וזה קורה בעיקר בעבודות "פשוטות יותר" ופחות "נחשבות"..

לגבי חיי הצימצום, כאן נכנסת שאלה נוספת- האם את מוכנה לזה?

להקרבה הזו שהבעל נמצא בישיבה ב"מסלול מלא"?  לסוג החיים?

לטעמי זה די מקביל לאיש צבא שמגלה כלפי זה מסירות נפש, ולא לכולן זה מתאים..

בעזרת ה'. שאזכה! 

ואני מוכנה לזה.על זה חונכתי...ואני מאמינה בזה.

רק שמהצד זה נראלי קשששה..

שיש הבדל בין לומר: אני רוצה לחיות על חמאה ולחם

לבין לחיות בשאיפה לאכול די צורכי גופו, ולא מעבר, גם אם זה כולל רק חמאה ולחם

אבל סביר להניח שבתור אברך הוא לא אכל קוויאר כל יום.

תמיד אפשר לדמיין את הצדיקים כפרושים.

בדיוק קראנו אתמול פסקה של הרב קוק.. שתלמידי חכמים חושבים הרבה פעמים טעות, שלהתעלות זה ע"י התעלמות מצרכי הגוף, סיגוף.. והם מחלישים את עצמם.. ולא ככה אפשר לגדול, צריך לרומם הנשמה עם הגוף, ולא להתכחש לו.. וכו' 

בעזהי"ת.

לא לדכא כוחות חיים שיש בנו, אלא פשוט לנתב אותם למקומות הנכונים והראויים.

[ההפך מפרויד, להבדיל ]

אם הוא הצליח לחיות בעושר? איני יודעת.

אבל זה אכן היה הכיוון שלו...

אך בנוגע לדברי רחלקה על הרב זצ"ל:

א. לא לדכא כחות - נכון באידיאל, אך לפעמים בדרך צריך להחליש כחות מסויימים, כדי להגיע למצב שאפשר להכווינם מתוך העיקר שעליו עמלים בינתיים (לא קשור לענין של "סגפנות" בזמננו, אלא הערה כללית).

ב. לא נראה לי שלרב היתה שאיפה כלשהי לחיות בעשירות גשמית. זה כלל לא קשור ל"ניתוב הכחות". האדר"ת, חותנו, אמר עליו שלא שייך להתבטא לגביו "שונא בצע", כי אין לו כל שייכות לזה. וממש לא ידע צורת מטבע, עד שבפורים נאלץ לשאול מישהו כמה שווה כל מטבע.

כך גם הרצי"ה.

אין בכך, כמובן, כל הדרכה מעשית למישהו כאן... רק שלא לבלבל בין המושגים.

העניין הוא לאכול די צורכי הגוף.

אלו שתי נקודות שונות

ומה לגבי תשובה גופנית? איך היא מסתדרת עם פרישה מאוכל?

לבין מותרות. וזה לא "חידוש" של הרב.

ותשובה גופנית, זה לשמור גם על בריאות הגוף.

אבל אברכים לא מגיעים לרמה של לחם וחמאה...

הם אוכלים בסדר גמור.

רדו מהלחם והחמאה. הקצנתי.

בעזהי"ת.

את מעדיפה בעל תלמיד חכם [על כל המשתמע], ולקנות פחות בגדים,

או בעל שמכניס טונה כסף, אבל לא תלמיד חכם

???

זו בחירה שלך, שיקולים אישיים לגמרי.

והכל [כמעט] לגיטימי.

אפשר גם להתחתן עם תלמיד חכם בהתהוות שסיים שנים משמעותיות בישיבה,

וכעת יוצא ללמוד/לעבוד.

פרזיט?! טמבל?!

לגופו של עניין, לא צריך לשלם הרבה בשביל לאכול בריא ברמה סבירה (הרבה מעבר למה שהיה מקובל בזמנו של הרב קוק).

במידה ומכניסים לכך גם פעילות גופנית בריאה וכדו'

זה לא קשור לעובדה שרוב האנשים צריכים לעבוד לפרנסתם (או ללמוד לשם כך).

בעזהי"ת.

כנראה ייקח כמה דקות עד שיישתנה לגמרי...

הרגה אותי 

ולא רוצה לעבוד בכלל, זה לא פייר!

מי שהולך בדרך התורה ורוצה להתחתן צריך לדעת שהוא צריך לדאוג למזונות אשתו ולפרנס את הבית.

אז מה זה שווה ללמוד ולא ליישם את זה בחיים??

אין לי מושג אם הבחור מתאים לך או לא, אבל לגבי עצם הנישואים לאברך-תדעי שזו זכות גדולה וסייעתא דשמיא גדולה בצידה.

בעלי אברך ואנחנו נשואים כבר 8 שנים ב"ה, ואנחנו רואים את הסייעתא דשמיא הגדולה לפרנסה מידי שנה! כשנפגשנו הייתי בטוחה שבבית שלנו יהיו רק מוצרי יסוד וצמצום גדול ואני רוצה לומר לך שיש לנו במקרר כל טוב ואנחנו ממש לא קונים בגדים מיד שניה. הכל זה סייעתא דשמיא, אמונה וביטחון ורצון גדול מאד מאד לדבוק במסלול הזה של בעל שיושב ולומד ומחזיק את עם ישראל (כי כמה כאלה יש בעולם ביחס לכל היהודים החיים היום בעולם?) 

ומה שחשוב זה שיהיה הכל לשם שמים

מענין שאלו שכותבות כאן מנסיון חייהן ולא מהשערה, מאד מרוצות.

כנראה שלמי שזה מתאים - זה מתאים,

ולשער - בלי להכיר ולהרגיש מבפנים את המציאות הזו, כולל ובעיקר את התחושה הפנימית התורנית כפי שהכותבת הזו תיארה ("בעל שיושב ולומד ומחזיק את עם ישראל") - קשה מאד. "אילו ידעתיו - הייתִיו".. 

בעלי ואני נשואים כמעט 4 שנים.

הוא אברך, אני עובדת ולומדת ומסתדרים טוב ב"ה.

אם את רוצה לדבר איתי באישי, את מוזמנת. (שם אני אוכל לפרט יותר...)

בכל מקרה,

בשורות טובות והמון הצלחה!! 

קודם כל כולכם נשמות טובות!!

אשכרה כולם באו לעזור לייעץ וכו'..אין עליכם!! תודה ממש

עכשיו רגע רציני- הנפצתי סיטואציה בשביל השאלה..

אני לא יוצאת עכשיו אם אפחד שהוא כזה.זאת השאיפה שלי.בעזרת ה'.תפללו.

מחילה אם חלק מכם לקחו גם את האסיטואציה רציני.מחילה ממש!

תודה רבה

מה שמסתתר מאחורי התמימות...

בקרוב ממש, כשאיפתך הטהורה. וכיון שעוד אין - אפשר ממש לכוין: ת"ח, עם הורים מליונרים, שכל השאיפה שלהם לעזור לבנם וכלתם לאורך שנים, בלי להיכנס להם "בנשמה" בכלל...  רק נחת.

זה באמת נשמע מציאותי לכם להתווכח על כאלו דברים?!

אני באמת שואלת..

כאילו אשכרה זה נכתב ברוח טובה לגמרי. בשביל שאלה שהטרידה אותי..

וחוצמיזה מתי הייתי מספיקה לצאת.אם כל לילה אני פה?

עכשיו אפשר לענות בלי לחץ !   כי אם זה היה אמיתי בטח היית עושה מה שהוכרע בפורום..... וזה כבד עלינו

אז קצת מניסיון העבר מוקדש לכל המהורהרים והמעורערים

תכלס מתחתנים זוג. וזוג אפשר לפרנס עם "הכנסה כלה"  לא  צריך בשביל זה 2 משכורות של עובד היטק או אחות במשמרות לילה .(יתכן בשלב זה שיש צמצום ביחס לזוגות עובדים אבל עדיין זה לא פת במלח)

עם הזמן בע"ה נוספים הילדים בדרך כלל אחד אחרי השני עם תקופת הסתגלות

בינתיים הבחורה סיימה תואר והבחור סיים תקופה בישיבה

היא יכולה לעבוד והוא כבר צריך (הפעם בשיתוף איתה) להחליט מה השאיפות שלו ומה רמת החיבור שלו לתורה.

אם הוא בנה תשתית של חיבור והוא מרגיש שזה הזמן לצאת לעבוד חלק מהיום וללמוד שאר היום וזוהי שאיפתו ,אז היה שווה כל השנים והבחור בנה אישיות שתתקדם ותשתכלל כל החיים מכח אותם שנים בישיבה.

אם חשקה נפשו להשאר בישיבה אז בשלב הזה צריך לשים לב אם זו סתם בריחה ממציאות או שמא חיבור למציאות יותר עליונה...  ואז זו כבר שאלה לשלבים יותר מתקדמים

אמנם השלב הזה דורש יותר הקרבה אבל גם לתקופה הזאת יש פיתרונות כלכליים .

בכל אופן  נראה לי שכבר לא פה המקום להאריך

2 דברים שלא ראיתי התייחסות אליהם - ולדעתי רלוונטיים מאוד:

א. האם יש חסכונות? אם כן, הכל שונה. וכדאי להתחיל לחסוך (בעלי היקר והצדיק הגיע עם חסכון - שהוא חסך - לחייים שלנו. זה מאוד מאוד הקל - אפילו אם בפרקטיקה עוד לא נגענו בזה, הקל בנפש. שאין לחץ.)

ב. אתם זוכרים שגם אם הבעל מרגיש שבנה קרקע מוצקה - הוא גם צריך לצאת עכשיו ללמוד באוניברסיטה?

אוקיי. צריך זה לא המילה, אבל בד"כ זה מה שקורה, במיוחד אם רוצים משפחה גדולה (לא יודעת מה איתכם. אני רוצה). ז"א - עוד זמן שאין הכנסה של משרה מלאה..

אני - באופן אישי - החלטתי שאני מוכנה להמשיך לקשר רציני מאוד (עם בעלי, ב"ה) רק אחרי שביררתי איתו שיש לנו איך לחיות. ב"ה - חיים בטוב.

ה' עוזר - אם משתדלים.

זה בד"כ שלב זמני ואח"כ מתחלפים

אא"כ הוא עילוי ואז המלגה שלו תהיה בהתאם

אם בכלל מבחינתך לא בא בחשבון להצטמצם- אז אולי זה לא שייך לך.

הגיוני שיהיו כמה שנים של הסתפקות במועט

בד"כ גם מתחילים להיות להם קוצים

רוב מוחלט של הגברים בעולם לא מסוגלים להמשיך לשבת בבית המדרש

כשאין בבית פת לאכול

ומעבר לכך, הוא צריך להבין שאת מוכנה אבל נטל הפרנסה הוא עליו

הוא חותם לך על כתובה שהוא מחוייב לך למזונות וכסות=ביגוד.

לא צריך לנופף בזה כדגל לבזבזנות אבל ביגוד אכן הוא חייב.

אז זה רק ברשותך וכל עוד טוב לשניכם ואתם לא נזקקים לחדי הבריות

(גם אבא ואמא בכללם)

אל תיקח את זה יותר קשה ממנה..

ואולי כדאי שתציע לשניהם בו זמנית? ותעביר מספרים של בירורים ושיחליטו לבד.

א. אין שום בעיה להציע לאישה לפני הגבר.

ב. בעיני, אנשים שבוגרים מספיק בשביל להתחתן - מקבלים את זה בהבנה. 

ג. עד כמה תסריט כזה נשמע לך מוזר?

שלום חברה מהעבודה, האם את במקרה פנויה?

מעוניינת לשמוע הצעה?

יש לי חבר מאוד X, וחשבתי שאולי הוא מתאים לך, אבל לא דיברתי איתו עדיין. אם זה מעניין אותך, אני יכול לשאול אותו קודם (ואשמח לקבל פרטים מסודרים שלך\מס' של חברה), או אולי הפוך, אני אספר לך עליו ותראי אם זה בכלל הכיוון? 

שיציעו להן קודם

אבל גם אפשר לשאול את אותה הבחורה מה ההעדפה שלה. אי אפשר לדעת מראש.

אבל אני לא אישה.

עקרונית, באלגוריתם גייל ושפלי של שידוכים יש יתרון להיות זה שמציעים לו ראשון.

שידוך יציב – ויקיפדיה

לבקש בכללי את הפרטים.. ולהגיד שיש לך אולי רעיון וכו'..

לא לפתח כ"כ ציפיות, אבל כן להשיג את מה שצריך.

החבר הזה אני מאוד מעריך אותו, וחוושב שהוא מיוחד בשמחה, בקלילות, במידות שלו... והוא גם לומד חינוך ובעה משם בעתיד הוא יתפרנס.. ולפני התואר הוא התפרנס יפה מעבודה בחינוך בלתי פורמלי..

אממה - הוא כרגע עובד כמה חודשים בתור קופאי.. וישלו עוד שנה לפחות עד סיום התואר..

מניח שאני עושה מזה אישו יותר ממנו, אבל אני חוושש שאולי זה ירתיע את הבחורה/בכללי ירתיע בנות אחרות .. זה מתכון מראש לוותר כי אני לא משווק אותו טוב? 

בהנחה שהגיל משנה.

אנחנו יותר קרובים ל30 מאשר ל25.. 

תציע וזהו, אתה לא צריך להתחתן איתו

אבל לדעתי צריך להציג קודם אצל כל הצדדים הטובים והחיוביים כפי שכתבת עליו..

ולציין שכרגע בשל הלימודים עובד כקופאי.

בסוף נשמע שכן יש לו כיוון בחיים, לומד וגם בעבר היה ברצף תעסוקתי.

לענ"ד כל הקטע של שידוכים, זה להאמין במי שאנחנו משתדכים.. אם אתה תעוף עליו, זה יועבר בהתאם למי שמקבלת את ההצעה

זה בעיקר מחמאה. לא חיסרון.

מוטב לו לאדם שיפשוט נבלה בשוק ולא יצטרך לבריות - לא?

יכול להיות שזה ירתיע אותה.

גם יכול להיות שירתיע אותה שהשם שלו מתחיל בא' ולא בי' (אותיות אקראיות).

יש דברים שבידיים שלך, ויש דברים שלא.

תנסה,

ומקסימום יגידו לא.

חבל על האנרגיות ועל המגדלים שאתה בונה כאן באוויר.

אין סיבה לוותר בעיני -

לנסות, ותשאיר להם את הבחירה אם להירתע או לא.

בהצלחה!

– חודש וחצי מוקדם מאוד בשביל מתנות (יש לי משלוחים שלקח להם יותר משלושה חודשים להגיע...)

– אל תביא פרחים אין איך להסתובב עם זה בדייט והיא לא חברה שלך (היא תהיה אחרי החתונה)

– בשלב זה אל תהיה רומנטי מדי ואל תגזים זה יכול להיות נורא מלחיץ וקרינג'

– מה שכן אתה יכול לעשות זה להביא דברים ידידותיים זולים ומתכלים, או נייטרליים לחתולין

– כי אם עוד שבוע זה לא יסתדר לכם מה תעשו עם כל הדברים האלה? מביך

הסבר: אני למשל בתור חתול זמני אוהב דובוני גומי. אם הייתי מזכיר זאת בפגישה, ומישהי הייתה מביאה לי דובוני גומי, זה היה נפלא ולא קרינג' בכלל. מישהי עשתה לי את זה עם מרשמלו וזה היה נורא חמוד.

אפשרות ב': נניח היא אוהבת ציור. אפשר לתת לה אריזה קטנה של עפרונות פחם / צבע או וואטאבר ממה שהיא אוהבת להשתמש בו.

תחשוב בכיוון של: "אם הייתי בחורה–" או נכון יותר: "אם הייתי הבחורה הספציפית הזאת, מה הייתי רוצַה לקבל ושלא יהיה קרינג'?"

חחחחח אם הייתי יכול לחשוב באמת מה בחורה הייתה רוצה העולם היה הרבה יותר פשוט(:

ותודה על הרעיונות! הבעיה שאין לה איזה חטיף או משהו שהיא אוהבת יותר מדי..

בהחלט מתנות זו דרך להביע עליית מדרגה בקשר, וקשר של חודש וחצי זה לא משהו שיכול להיגמר בלי התרעה תוך שבוע.

זה יופי של שלב לעוגה, פרחים וכדומה. (אתה יכול להחזיק לה את הזר באבירות במשך הדיט, ולתת לה אותו בסוף. רק תחשוב לאן היא חוזרת אחר כך, ולמי היא צריכה להסביר מאיפה היא קבלה את הזר)

ספר עם הקדשה לדעתי זה יותר מתקדם.

מה לגבי להצטלם ביחד? זה יכול להיות מאוד נחמד כשבעז"ה בהמשך יהיו לכם תמונות ביחד משלב הדייטים, ואם לא יסתדר מאוד קל למחוק אותן.

יש מי שמצפה לזה,

יש מי שלא.

יש מי שזה ילחיץ אותה,

יש מי שלא.

מכיר "5 שפות של אהבה"?

מתנות זה שפה, ולא כל אחת דוברת אותה.

לדעתי,

יש משהו נחמד ויפה לתת משהו למי שיוצאים איתו.

בשלב מוקדם, כשיש עוד סימן שאלה - דברים מתכלים\בעלות נמוכה (נניח מחזיק מפתחות, ספל).

ככל שהזמן עובר, ובטוחים יותר בקשר, יפה להראות את הבטחון הזה גם במתנות -

אבל כן עם כוכבית: אם הקשר הזה ייגמר, שלא תתחרט על מה שהשקעת בו מבחינה כספית, ותקבל בהבנה אם היא לא תשמור את הדברים אצלה  - יכול להיות שזה ישאיר אצלה משקעים.

אפשר להביא דברים מתכלים 

ואם בוחים להביא משהו אחר אז לכתוב הקדשה בנפרד

זר פרחים - לא יודעת. תלוי. אותי זה היה מביך. (חושב להביא גם אגרטל?....)

אבל פרח אחד, לענ"ד זה מקסים. גם תשומת לב, וגם לא יותר מדי מלחיץ, מעיק, מביך (ואין צורך להביא אגרטל...כוס ח"פ

אפילו של המלון, אם אתם נפגשים שם, יהיה מספיק. וגם אם הפגישה בחוץ, היא יכולה להכניס אותו לתיק ואפילו להחזיק

אותו ביד עד תום הפגישה. אתם יכולים לעשות רוטציה בעניין....לא חושבת שיבול עד הסוף וגם זה לא מאוד חשוב.

(מלבד לפרח...). 

חרצית, מה שקרוי כריזנטמה, הוא פרח עמיד. במיוחד בחורף. אלא שהוא מגיע בענף עם כמה

חברים כמוהו וזה כבר לא נראה כל כך טוב. כמעט כמו זר.  מה עם גארבארה? יש בכל מיני צבעים יפים. אולי תבחר

לבן או צהוב. בקש מהמוכר לכרוך סביב הגבעול חוט ברזל, אחרת ראשו שח על גבעולו. 

גם ורד ארוך גבעול בא בחשבון. 

מה עם חטיף נחמד?  טורטית לך ולה? (זה לא אישי מדי וחושבת שזה נחמד).

כל כך מרגשת אותי השאלה שלך. כל כך יפה. אתה, אין ספק, שתהיה בעל טוב!

לאחר החתונה, תוכל להביא כל שבת, זר פרחים נחמד. רק אל תשכח!

בהצלחה! 

רבה על מה שכתבת בעיקר בסוף! חימם לי את הלב!

בע"ה 

והיא שאלה אותי באגב איזה חטיפים אני אוהב, והאמת לא ייחסתי חשיבות לשאלה כי זה היה תוך כדי משהו, פגישה הבאה היא באה לי עם שקית מלאה כל טוב והתעקשה שאני אקח אותה הביתה, אכן הובכתי לא אשקר אבל זה היה ממש יפה מצידה

נראה לי שדברים כמו ספר עם הקדשה / תמונה / או איזה מתנה(אפילו זולה) שהיא מתקיימת זה פחות מתאים כי אם זה לא יצליח? ובלי קשר דברים כאלו מביאים איתם איזושהי אמירה שבעיניי אחרי חודש וחצי פחות מתאימה, אולי לכם זה מתאים איני יודע, ואולי גם לי זה היה מתאים בקשר הנכון עם המישהי הנכונה, אין לזה כללים זה יותר מה אתם מרגישים-אם מרגיש לך מוגזם, יש סיבה. אם לא-מדהים.

נשמע לי יותר מתאים בשבילו

הייתי בורחת...

בהצלחה!

שזה רעיון כל כך טוב; ואם אחר כך, למרות שהיא צדיקה וצנועה (ואתה בטוח שהיא צדיקה וצנועה כמו שאתה

אוהב ומעריך), יהיו דברים נוספים חשובים שלא תסתדר איתם?

חושבת שכדאי וצריך לברר מה היה עד עכשיו עם פגישות; היו פגישות?  מדוע הסתיימו?

מצידן? מצידך? מה הפריע לך? מה הפריע לה? אולי אתה "תקוע" עם איזו דרישה,

כיוון הסתכלות, ציפיות, ואינך מוכן להתגמש או משהו כזה?

כמובן שלא מכירה אותך בכלל, סתם הצעה.

ועל זה הדרך. 

אבל תגובה יפה

כבר ראיתי את ההחלטה הזו שלו פעם באחד הפורומים הקדומים יותר.

הוא מדגיש צנועה וצדיקה. זה נפלא,  אם זה יושב על מקום אמיתי,

בוגר, שלא מתעלם גם מדברים נוספים חשובים, לו והוא עדיין

פחות מודע להם.

@שמוליק פיין  @אלירז 

זה לא היה בדיוק ככה אבל זה בערך מה שהם מספרים.

עלעלתי קצת, לא בדיוק...

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7  

כתוב שם בערך

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.