א. כשמספר סתם - כדאי בעדינות, "לשפץ" יחד איתו מה שהיה. נניח: הוא קפץ לא ממש עד הירח, נכון? אבל ממש גבוה..  ללכת איתו בכיוון ולהרגיל לאט ליתר דיוק. לא להגזים בכך - מותר לו בגילו עדיין "לפנטז" קצת. זה עולם מאד מענין...  אבל בהדרגה - להסתגל ליתר-מציאותיות, ולכך שמשתדלים יותר לדייק.

ב. "הערה ביומן" - זה אחד הדברים הגרועים - שולחים את הילד להיות זה שיביא דברים רעים על עצמו.. אני מציע לכם פשוט לעקוף את זה ולמצוא נתיב קשר אחר עם המורה, למשל דוא"ל. רצוי גם מצידה - אבל לפחות מצידכם. ובווודאי - כאשר משוחחים על התנהגות כלשהי, שהדברים יהיו באיזון הראוי. הכל מתוך קירבה - משוחחים ו"מחליטים ביחד" מתוך הכְוונה, מה ההתנהגות הנכונה. כי זה ברור - ילד שירגיש "מאויים" במידה כלשהי (לא אומר שזה כך אצלכם, חלילה, רק בעיקרון) עלול בקלות לומר לא את האמת, לצורך ה"הגנה העצמית", כפי שהוא תופס אותה...

ג. ו"פטנט" - אפשר מידי פעם (לא להגזים, ורק אם המשחק מוצא חן בעיניו), לשחק משחק של "אמת" ו"לא בדיוק": כל פעם מישהו לסירוגין (הילד/אבא או אמא) אומר משפט, לפעמים אמיתי ולפעמים לא מדוייק (להגיד מראש: "אבל לא לגמרי שקר.. ברור..." גם האמירה הזו מחנכת כבדרך אגב) - והשני צריך לומר אם זו אמת או לא מדוייק. אם היה לא מדוייק, השני צריך להגיד מה בדיוק היה לא מדוייק. אם לא אמר הכל - "בעל המשפט" מוסיף לדיוק.  זה תרגיל פשוט לשימת לב לדיוק במה שמדברים, להבחין בכלל שיש דבר כזה.  בהתחלה להשאיר את זה לגמרי כמשחק. לא למהר "להפיק רווחים".. עם הזמן - כשילד מגזים באי דיוק של משהו שאומר סתם במהלך היום-יום, אפשר להגיד בחיוך, בטון של המשחק: "לא מדוייק" ולתקן ביחד. העיקר מתוך קירבה, שיתוף ותרגול לתחושת הנחמד וטוב שבאמירה מדוייקת יותר.  ולא להפריז, בהדרגה, לא כל "דמיון נחמד" זה כבר שקר... כמו שכתבת - עדיין ילד מתוק בן 6 בלבד. להרגיל לאמת - חשוב מגיל צעיר. להבחין בין שקר לשיוט בדמיונות בגיל מסויים - חשוב להורים. כדי לדעת להבחין גם ברמת ההתייחסות.

רעיון יפה

תודיעי לנו...

והכל בסבלנות, כמובן. בצד חיוך מדמיונות במקום ובגיל שאינם מפריעים..

אין שום פסול שהילד יפליג בדמיונות וימציא סיפורים- זהו חלק חשוב בהתפתחות שלו. חשוב מאוד להקשיב לתוכן הסיפורים ולנסות להכיר אותו דרכם. זוהי דרך נפוצה להביע את עולמו הפנימי . 

המקום היחיד שיש לשים לב מבחינה חינוכית הוא כאשר הילד משקר על מנת להרויח דבר מה או להמנע ממחויבות. 

למשל: אם אמרת לו שהוא לא מורשה כרגע לשחק בחוץ והוא אומר שאבא אמר לו שהוא יכול (וזה לא נכון). 

במקרה זה יש לומר לו בזהירות :"בני, שיקרת ואני לא מוכנה לקבל את זה ממך כי אתה ילד ישר".

שני כללים חינוכיים חשובים: 

1. לבקר את מעשהו ולא אותו . ("שיקרת" , ולא "אתה שקרן" ) כדי לא ליצור אצלו את האמונה הפנימית והדימוי שהוא כזה.

2. מייד לאחר מכן להדגיש לו שהוא לא כזה ע"מ לחזק אצלו את ההרגשה הפנימית של יושר .

 כנ"ל בכל ביקורת על התנהגות שלילית שיש בה מקום להתערבות חינוכית.

דן ואורן ישר כח על דברי החוכמה

מסכים עם כל מילה ורוצה לבנות קומה נוספת

כיוון שהדמיון ממש טיבעי ובריא בגיל הזה אז במקום להילחם בו אפשר להעזר בו...

דוג'  על קצה המזלג:

אפשר לתאר לו את הרגשה אחרי שיגיד דבר תורה בשולחן ולהרחיב כמה היא הרגשה טובה ונעימה ושבע"ה ה' הוא יגדל ויגיד דברי תורה לא רק בשולחן שבת אלא גם בכיתה ואח"כ (אפשר להוסיף\לדלג שלבים) ידבר בבית הכנסת והרב ישמע אותו ויגיד לו ישר כח כי הוא יגיד חידוש  שאפילו הרב לא שמע עליו....

אפשר לנסות על עזרה לאימא

אפשר לתאר איתו את ההרגשה כשהוא מתנהג "לא טוב"  וללהראות-בקצרה כמה זה לא הרגשה נעימה.

לאחר מכן אפשר לפתח איתו את הדמיון על ההרגשה כשמתנהגים יפה והמורה מרוצה ואז עוד כמה ימים כאלו והיא תתן הערה טובה ביומן - אפשר לתאם איתה שתעזור.

בקיצור הדימיון הוא לא אויב אלא כלי שאפשר לסבול ממנו ואפשר להבנות ממנו.

והעיקר זה סבלנות כי בסוף זה מתאזן לבד - אם לא משכנעים את הילד שהוא שקרן...

בהמשך לדברים שכתבתי לעיל, יש עוד מספר נקודות שחשוב לנו ההורים לדעת.

למשל: הדוגמא האישית שלנו. כולנו 'נופלים' לפעמים. הילד לומד מכך. ייתכן שזה לא המקרה.

באופן כללי אם נאמין בו באמת כאדם ישר הוא יהיה כזה ,  אם נחשוד בו - הוא יפתח את מידת השקר.

צריך להיות איתו- לא נגדו. התדמית שלו וכוחות הנפש שנבנים אצלו להתמודד עם החולשות מקורן בעיקר בתפיסתו את הדרך שבה אנו רואים אותו.

כתבתי פוסט בדיוק בנושא זה- את מוזמנת לעיין בו כאן.

חודש שמח לכולנו,

אורן

הבת שלי שהיתה בגיל 6 בכיתה א' היתה מספרת כל מיני סיפורים מהבית ספר ורק אחר כך יתברר לי שלא היה ולא נברא.

לפעמים זה היה סיפור מושלם לפרטי פרטים ולא להאמין שהכל היה דמיונות.

למשל כמה פעמים אמרה דברים שהמורה אמרה להביא לבית ספר, או שהם היו בטיול וכדומה, ולא היה ולא נברא.

מקווה שהיום זה יותר טוב.

אשמח לשמוע עוד עצות בנושא הזה.

נדמה לי שכאשר המציאות עדיין לא מוחשית מספיק, הדמיון עלול לתפוס את מקומה

ולכן גם לא חייבת להיות מחוייבות מיוחדת לכך. ואם ילד חושש - לאפעם הוא ישנה את המציאות ללא בעיה. לא רק בגיל מאד צעיר.. (לא סתם קטנים "פסולים לעדות")

זה נכון שאנו מניחים שילד, לפי תומו, לא מכווין לשקר ולהערים ללא סיבה. אבל "עדויות" דמיוניות לגמרי - יש ויש...

שלא להתיחס למה שאמר כשקר ולכן התגובה לא צריכה להיות להרגיל באמירת אמת.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...