בני המתוק בן 6 בכיתה א'..ילד רגיש בכור ומלא שמחת חיים.
משום מה אני מגלה פעמים רבות שהוא ממציא סיפורים שלא היו ולא נבראו..
אני יודעת שהוא מנסה לרצות אותנו ומתאים את סיפוריו לתגבותוינו אבל זה כבר מוגזם.. השבוע הוא קיבל הערה ביומן מהמורה,שוחחנו על התנהגותו וכתבנו חזרה למורה.ביקשנו ממנו שיראה למורה את מה שכתבנו,כשחזר שאלתי בעדינות אם הראה למורה והוא סיפר שכן וסיפר ומה היא אמרה לו..במקרה פגשתי את המורה בערב ושאלתי אותה על המקרה והיא אמרה שהוא לא הראה לה....
אני ממש מתוסכלת ולא מצליחה להבין איפה הטעות שלי..אשמח לעצות
א. כשמספר סתם - כדאי בעדינות, "לשפץ" יחד איתו מה שהיה. נניח: הוא קפץ לא ממש עד הירח, נכון? אבל ממש גבוה.. ללכת איתו בכיוון ולהרגיל לאט ליתר דיוק. לא להגזים בכך - מותר לו בגילו עדיין "לפנטז" קצת. זה עולם מאד מענין... אבל בהדרגה - להסתגל ליתר-מציאותיות, ולכך שמשתדלים יותר לדייק.
ב. "הערה ביומן" - זה אחד הדברים הגרועים - שולחים את הילד להיות זה שיביא דברים רעים על עצמו.. אני מציע לכם פשוט לעקוף את זה ולמצוא נתיב קשר אחר עם המורה, למשל דוא"ל. רצוי גם מצידה - אבל לפחות מצידכם. ובווודאי - כאשר משוחחים על התנהגות כלשהי, שהדברים יהיו באיזון הראוי. הכל מתוך קירבה - משוחחים ו"מחליטים ביחד" מתוך הכְוונה, מה ההתנהגות הנכונה. כי זה ברור - ילד שירגיש "מאויים" במידה כלשהי (לא אומר שזה כך אצלכם, חלילה, רק בעיקרון) עלול בקלות לומר לא את האמת, לצורך ה"הגנה העצמית", כפי שהוא תופס אותה...
ג. ו"פטנט" - אפשר מידי פעם (לא להגזים, ורק אם המשחק מוצא חן בעיניו), לשחק משחק של "אמת" ו"לא בדיוק": כל פעם מישהו לסירוגין (הילד/אבא או אמא) אומר משפט, לפעמים אמיתי ולפעמים לא מדוייק (להגיד מראש: "אבל לא לגמרי שקר.. ברור..." גם האמירה הזו מחנכת כבדרך אגב) - והשני צריך לומר אם זו אמת או לא מדוייק. אם היה לא מדוייק, השני צריך להגיד מה בדיוק היה לא מדוייק. אם לא אמר הכל - "בעל המשפט" מוסיף לדיוק. זה תרגיל פשוט לשימת לב לדיוק במה שמדברים, להבחין בכלל שיש דבר כזה. בהתחלה להשאיר את זה לגמרי כמשחק. לא למהר "להפיק רווחים".. עם הזמן - כשילד מגזים באי דיוק של משהו שאומר סתם במהלך היום-יום, אפשר להגיד בחיוך, בטון של המשחק: "לא מדוייק" ולתקן ביחד. העיקר מתוך קירבה, שיתוף ותרגול לתחושת הנחמד וטוב שבאמירה מדוייקת יותר. ולא להפריז, בהדרגה, לא כל "דמיון נחמד" זה כבר שקר... כמו שכתבת - עדיין ילד מתוק בן 6 בלבד. להרגיל לאמת - חשוב מגיל צעיר. להבחין בין שקר לשיוט בדמיונות בגיל מסויים - חשוב להורים. כדי לדעת להבחין גם ברמת ההתייחסות.
תודה...באמת נראה לי שצאים לנו המשחק...אנונימי (פותח)
אין שום פסול שהילד יפליג בדמיונות וימציא סיפורים- זהו חלק חשוב בהתפתחות שלו. חשוב מאוד להקשיב לתוכן הסיפורים ולנסות להכיר אותו דרכם. זוהי דרך נפוצה להביע את עולמו הפנימי .
המקום היחיד שיש לשים לב מבחינה חינוכית הוא כאשר הילד משקר על מנת להרויח דבר מה או להמנע ממחויבות.
למשל: אם אמרת לו שהוא לא מורשה כרגע לשחק בחוץ והוא אומר שאבא אמר לו שהוא יכול (וזה לא נכון).
במקרה זה יש לומר לו בזהירות :"בני, שיקרת ואני לא מוכנה לקבל את זה ממך כי אתה ילד ישר".
שני כללים חינוכיים חשובים:
1. לבקר את מעשהו ולא אותו . ("שיקרת" , ולא "אתה שקרן" ) כדי לא ליצור אצלו את האמונה הפנימית והדימוי שהוא כזה.
2. מייד לאחר מכן להדגיש לו שהוא לא כזה ע"מ לחזק אצלו את ההרגשה הפנימית של יושר .
כנ"ל בכל ביקורת על התנהגות שלילית שיש בה מקום להתערבות חינוכית.
כיוון שהדמיון ממש טיבעי ובריא בגיל הזה אז במקום להילחם בו אפשר להעזר בו...
דוג' על קצה המזלג:
אפשר לתאר לו את הרגשה אחרי שיגיד דבר תורה בשולחן ולהרחיב כמה היא הרגשה טובה ונעימה ושבע"ה ה' הוא יגדל ויגיד דברי תורה לא רק בשולחן שבת אלא גם בכיתה ואח"כ (אפשר להוסיף\לדלג שלבים) ידבר בבית הכנסת והרב ישמע אותו ויגיד לו ישר כח כי הוא יגיד חידוש שאפילו הרב לא שמע עליו....
אפשר לנסות על עזרה לאימא
אפשר לתאר איתו את ההרגשה כשהוא מתנהג "לא טוב" וללהראות-בקצרה כמה זה לא הרגשה נעימה.
לאחר מכן אפשר לפתח איתו את הדמיון על ההרגשה כשמתנהגים יפה והמורה מרוצה ואז עוד כמה ימים כאלו והיא תתן הערה טובה ביומן - אפשר לתאם איתה שתעזור.
בקיצור הדימיון הוא לא אויב אלא כלי שאפשר לסבול ממנו ואפשר להבנות ממנו.
והעיקר זה סבלנות כי בסוף זה מתאזן לבד - אם לא משכנעים את הילד שהוא שקרן...
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
למשל קריית יובל, איך זה לזוג צעיר עם ילד, יש שם קהילה דתית לאומית וצעירים? יש שם גרעין תורני?
הבנתי שיש איזה קשר להר המור, אז זה יפריע למישהו שבא מישיבות אחרות..?
כמה ציטוטים מעוצבים שמעוררים מחשבה על דרכי החינוךhameiri13
חינוך אינו מתרחש רק בין כתלי הכיתה. הוא נבנה בבית, במטבח, בחצר ובזמן המשותף עם הדמויות המשמעותיות בחיי הילד. דרך משחק, עשייה ותנועה, ילדים קולטים ערכים, אווירה ואמונה. הפוסט שלפניכם מזכיר שחינוך עמוק מתרחש מתוך חוויה, קשר ושמחה — ומעודד הורים וסבים להיות שותפים פעילים בבניית עולמם הפנימי של הילדים.
כמה ציטוטים מעוצבים שמעוררים מחשבה על דרכי החינוך שלנו
לא כל למידה חייבת להתרחש במסגרת פורמלית. ילדים גדלים דרך התנסות, שמחה וקרבה. במיוחד כאשר המבוגרים סביבם חיים את הערכים שהם מבקשים להעביר. חינוך אמיתי הוא אווירה — לא רק מילים.
תמונה 1
הטקסט המקורי: How Do I involve Kids in Cooking?
Assign Simple Tasks. Make it educational. Prioritize safety. Encourage creativity. Celebrate their efforts.
תרגום לעברית: איך משלבים ילדים בבישול?
תנו להם משימות פשוטות. הפכו את העשייה ללמידה. שמרו על בטיחות. עודדו יצירתיות. העריכו את המאמץ שלהם.
פסקה מסבירה: המטבח הוא מקום של חינוך שקט. כאשר ילד שוטף ירקות, מערבב או מודד — הוא לומד אחריות, דיוק ושיתוף פעולה. בחברה החרדית, שבה הבית הוא מרכז החיים, זו הזדמנות להעביר ערכים של מסירות, נתינה ושמחה בעשייה. הלמידה אינה רק טכנית — היא חינוכית ונשמתית.
תמונה 2
הטקסט המקורי:
Playing is the highest form of research.
תרגום לעברית: משחק הוא הדרך הגבוהה ביותר שבה ילד חוקר את עולמו.
פסקה מסבירה: דרך משחק ילדים בודקים גבולות, לומדים להתנסות ומתמודדים עם אתגרים קטנים. במקום לראות במשחק בזבוז זמן, אפשר להבין שהוא כלי חינוכי עמוק. כך הילד מפתח ביטחון עצמי, יצירתיות וחוסן — תכונות שיסייעו לו גם בלימוד התורה ובהתמודדות עם החיים.
תמונה 3
הטקסט המקורי: Why Cook With Kids? Cooking with kids is a fantastic way to combine fun, learning, and family bonding.
תרגום לעברית: למה לבשל עם ילדים? כי זו דרך נפלאה לשלב הנאה, למידה וחיבור משפחתי.
פסקה מסבירה: כאשר נכד עומד ליד סבתא ולומד מתכון משפחתי, הוא לא רק לומד לבשל — הוא סופג מסורת. דרך רגעים פשוטים כאלו עוברים סיפורים, זיכרונות וערכים. זהו חינוך שאינו נאמר במילים גדולות, אלא מועבר באווירה של חום וקשר.
תמונה 4
הטקסט המקורי: How does PLAY support learning?
Focus Problem-Solving Confidence Collaboration Creativity Resilience Flexibility Imagination Communication
תרגום לעברית: כיצד משחק תומך בלמידה?
ריכוז פתרון בעיות ביטחון עצמי שיתוף פעולה יצירתיות חוסן גמישות דמיון תקשורת
פסקה מסבירה: משחק בונה כלים לחיים. ילד שלומד לשתף פעולה במשחק, יידע לשתף פעולה גם בלימוד. ילד שמתמודד עם קושי במשחק, מפתח עמידות. חינוך נכון רואה במשחק לא רק שעשוע — אלא הזדמנות לעצב אישיות יציבה, אחראית ובעלת יראת שמיים פנימית.
תמונה 5
הטקסט המקורי: Play is the way children learn what no one can teach them. Lawrence Cohen
תרגום לעברית: דרך המשחק ילדים לומדים דברים שאי אפשר ללמד במילים. – לורנס כהן
פסקה מסבירה: יש ערכים שלא מועברים בהרצאה אלא בחוויה. סבלנות, נתינה, התמודדות עם אכזבה — כל אלו מתפתחים באופן טבעי דרך משחק והתנסות. כאשר המבוגר משתתף, מחייך ומעודד, הילד לומד שמותר לו לנסות, לטעות ולצמוח.
תמונה 6
הטקסט: המטבח המשפחתי אינו רק מקום להכנת אוכל — אלא מקום של חינוך.
המקום שבו ילדים לומדים סבלנות, כבוד הדדי, ונתינה.
פסקה מסבירה: הבית הוא בית הספר הראשון והמשמעותי ביותר. דרך עשייה יומיומית פשוטה מועברים ערכים עמוקים. סבים, סבתות והורים שמקדישים זמן רגוע ומשמח, בונים יסודות יציבים לדור הבא. חינוך מתוך שמחה וחיבור משפחתי יוצר ילדים בטוחים, מחוברים ושורשיים.