בס"ד בר"ה

אחותי, אין טעם והצדקה שזה יעשה לך חוסר חשק לצאת לדייטים...

את יודעת מתי נופלים??? כשלא מתחתנים!!!!!!!

אם יוצאים זמן "נורמלי" (כל אחד והדרך שלו בענין..) לא נופלים!!!

ברור שקשה והכל, אבל אם נופלים פעם אחת, אי אפשר להפסיק!!! אם לא נופלים בכלל, אפשר עוד להחזיק....

ובשביל לא ליפול בכלל צריך להתחתן...

ואם קרה ומכל מיני סיבות שבעולם, לא מסתדר להתחתן, הפיתרון הוא פשוט, לא להתקרב יותר מדי, לא לתת נשיקות באויר, לא להגיד שבא לך לחבק אותה וכו' וכו'...להקריב הכל למען שמירת נגיעה!!!!

הנפילה מתחילה מזה שמתקרבים קצת יותר מדי...ומשם לתהום, הדרך קצרה מאוד!!!!

אבל צריך לדעת תמיד, שאין יאוש ויש תקווה, וה' לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו....וה' יודע כמה קשה לנו בזה!!! לנו נשאר רק לשמח אותו, ולבנות עוד בית כשר ונאמן בישראל...

א- אם הם לא שומרים נגיעה, זה בעייה שלהם עם רבש"ע.

ב- לא בהכרח שזה יקרה גם לך עם מיועד כזה או אחר

ג- משיכה מינית חזקה איננה חטא לכשעצמה. הנפילה עצמה היא הבעייתית

והחשק שלא לשמור לבין אי שמירה.

לגבי אי שמירה, לכל אחד סגנון ההתמודדות שלו ואם שני הצדדים באותה דעה אז זה פחות קשה.

מאידך, אם את יוצאת עם מישהו שכלל לא מעורר בך את הרצון להכשל בנגיעה, עצתי לך היא להפרד ממנו ולא להמשיך את הקשר.

הרצון הזה הוא יסוד חשוב בנשואין ואם הוא לא קיים אז אין שום סיבה להנשא.

ברור שעצם המשיכה זה לא הבעיה..

וברור ש"אולי זה לא יקרה לי" אבל הייתי כ"כ בשוק מהחברה שלי שהיא ככה, שפתאום כל הביטחון שלי בעצמי ירד..

וחוץ מזה, שדות האמונה- אתה בעצם אומר שכדאי לקצר את הזמן של הדייטים בשביל לא להכשל- אבל אני מאמינה שצריך להכיר את הבנאדם שאתה יוצא איתו ולהיות איתו קצת לפני שאתה מתחתן..

אי אפשר להתחתן ברגע שמתחילה משיכה פיזית, רק בשביל לא להכנס לנסיונות!! 

חוץ מזה גם כשאתה נשוי- בעצם חצי מהזמן אשתך אסורה, ואז הנסיון הוא לא פחות קשה, ואולי יותר! 

בס"ד בר"ה

ואפשר להחזיק חצי שנה (ואפילו יותר מזה...)..

אני יודע שזה אחד הנסיונות הקשים בדור, אולי הקשה שבהם..אני לא רוצה להישמע איזה דוס פרוש כזה, שלא מבין איך אנשים נופלים בדברים כאלה....

אבל עדיין אני ממליץ בחום, תקריבו הכל, אבל ה-כ-ל..רק לא ליפול בנגיעה, זה פשוט הורס כל חלקה טובה!!! לפני ואחרי הנישואין....

והבחור שלה יוצאים פחות מחצי שנה..

כנראה זה אינדיווידואלי..

ברור שלהקריב הכל!! אבל כנראה לפעמים לא משנה כמה חזקה ההחלטה שלך...

לא שיש לי איזה עניין לסתור אותך פה..

תודה על התגובות, מחזק

אל תתני לזה להוות אומדן בשבילך,

באוי נראה לך כמה מהציבור שלנו נפגשים,

ושומרים.

ולא נראה לי שזה כ-ז-ה חריג!!

ויש לזה סיבות

בס"ד בר"ה

אולי זה ישמע קצת לא יפה, או לא מנומס, או לא יודע מה, אבל....

אם לא נותנים לזה סיכוי זה לא יגיע!!!!!

ברור שיש משיכה והכל, אבל הנשיקה הראשונה לא קוראת, שהגבר קופץ על האשה ומנשק אותה...

זה קורה לאט לאט, מתקרבים קצת יותר מדי וכו'...

אז מה שרציתי להגיד זה, שאם לא מתקרבים, ותמיד שומרים על מרחק כמו שצריך, זה לא יקרה!!!

אפילו כשיושבים או הולכים, לשמור על מרחק!! אם נשמרים בהכי קטן לא נופלים בהכי קטן!!!!!!!

פשוט מדהים לראות את האכפתיות האדירה שלך מהחברה ומהאיסור!!!

כל הכבוד שאכפת לך (זה לא מובן מאליו לצערנו).

לא סתם חז"לינו ז"ל קבעו גדרות לאיסורים.

זו אמרה דוסית לחלוטין- אבל זו אחת הסיבות בגללן לא טוב למרוח קשר.

כשיש בתודעה הבנה כי הקשר נועד למטרה עליונה בכל אחד משלביו, כולל ההכרות..-

זה יכול לעזור בקשיים. אנחנו לא לבד בקשר. יש לנו מטרה מאוד ברורה בפגישות..

ס"ד עצומה, חברה.

אם אדם מראה שמבחינתו זה דבר שבגללו הוא זורק את הדייט וזה נורא - אז לא יעברו את הקו.

כמו שבכל תקופתי בצבא רק פעם אחת בת נגעה בי מתי שהזיזה את היד כדי להיכנס לחדר ולא ראתה שזה אני, ואחר כך התנצלה בפני כמה דקות, וזה לא שהבנות שם הלכו כמו ב"בית יעקב" בב"ב.

חובה להראות סלידה מפני נגיעה לפני נישואים וכד'. מה שכן אפשר לדבר על הקדושה שאפשר לשמור מעבר להלכה בין בני הזוג.

כמו שהארוס יבקש שבחתונה יראו את עצמם כאילו שהכלה נידה גם אם היא לא כך, כדי לא לגרום להרהורים וכד' (כמו לא ללכת עם יד ביד בחתונה וכד'.

יש הבדל בין הסיפור שלך לבין חברים שלא שומרים נגיעה..

שמה זה בא מתוך רצון של שני בני הזוג, וחוסר יכולת לעצור את זה. 

אני בטוחה ששניהם שידרו שלא לדעת לפני החתונה בתחילת הפגישות, הם שניהם דוסים.

אבל עם כל ההתקרבות וההתאהבות זה הגיע למצב שהיה להם קשה..

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.