נשמה, תגידי, איך מסבירים לחילוני שיש בחירה חופשית?
- איך שאתה מסביר לעצמך.
- אבל זה לא עובד. ניסתי.
- אולי כי "חוסר בהסברה - הוא חוסר בהבנה"..

תמיד הייתי מסתבך כולי איך להסביר שיש בחירה חופשית.
גם אני שאלתי פעם ת'שאלה הזו את הרב שלי, ואפילו למדתי ת'תשובה
בשיעור במחשבת - אבל לא הבנתי עד הסוף את התשובה.
ומילא לא הבנתי אני, אבל שחילוני בא לשאול אותי ואני כולי מסתבך
עם התשובה - מה יהיה עלי? והוא לא מבין שאני לא פילוסוף יהודי,
ובחייאת, גם הוא לא יודע איך בדיוק עובד כל דבר בעולם, ולא זכור
לי שהדבקתי על עצמי פתק שזועק - 'נציג הקב"ה לשירותך'...
ולשאלת המליון דולר:
מי אמר שיש בחירה חופשית?
התשובה הכי פשוטה היא פשוט -
אתה. אתה זו ההוכחה הכי גדולה שיש לאדם בחירה חופשית.
מי אני? איך אני? מה אני?
כן, אתה, אני, היא והוא - שלפעמים מפספסים ולא עושים את רצון ה',
זו ההוכחה הכי גדולה שיש לאדם בחירה חופשית. אם לא הייתה בחירה,
לא היית חילוני. אם לא הייתה בחירה, אין מצב שהייתי נופל בעבירות -
=> עצם ההגדרה 'אני חילוני' = אני בעל בחירה חופשית.
בחרתי - לא להקשיב לרצון ה'. וזה לא משנה אם זה תמידי או שזה
חלקי, או אפילו שזה בא בנפילות - המציאות מוכיחה, אנחנו בוחרים.


~~~~~

- לא הבנתי,
ולמה יש עונש על העבירות? זו לא בחירה חופשית...!
- יש בחירה חופשית למרות העונש. בדיוק כמו שיש בחירה לכל אדם
האם לקפוץ מעזריאלי או האם לאכול רעל עכברים - למרות שהוא
יודע שאם הוא יעשה את זה הוא ינזק - זה לא מונע ממנו את הבחירה החופשית...!
אלא ש --- אם היינו רואים כל עבירה כמו הכנסת יד לאש, אז גם
אנחנו לא היינו עוברים עבירות, מבחירה מליאה - אלא שאנחנו עוד הרבה לפני...
דבר שני, איזה אבא יתן לבן שלו להכניס את היד לאש 'מבחירה'...?
אני מכיר יותר אבות שיגידו לבן שלהם שאם הוא יעיז להכניס את היד
לחשמל, אז הם יקשרו לו את האצבעות (את מה שישאר..) עם ברזל..
מפחיד?! בטח מפחיד, כי המטרה היא שלא יגע בשום אופן בעבירה.
בדיוק כך גם ה'. נותן לנו בחירה מליאה - ומצד שני, כמו אבא טוב אומר לנו
ברור מאוד - דעו לכם שאם תבחרו ברע, יש עונש. לא כדאי בכלל,
ואני מציע בהחלט - מתוך הבחירה החופשית שיש לכם - "ובחרת בחיים"..



====


ובכל זאת - שאלת 'ידיעה ובחירה'.
אם ה' יודע במה אבחר, איזו בחירה יש?
התשובה היא, שאנחנו לא יודעים. ובמקרה הזה -
'לא יודעים', זו תשובה מליאה.


באמונה - יש שני מישורים.
יש את המישור שלנו, ויש את המישור של הקב"ה.
במישור של הקב"ה, אין לנו הבנה כלל. על ה' -
לא שואלים שאלות, לא כי אין תשובות - אלא כי פשוט,
מה לעשות - אנחנו חייבים להודות שהשכל שלנו מוגבל.
איפה בדיוק עובר הגבול בין 'התחמקות' לבין 'לא יודע - זו תשובה מושלמת'?
הגבול עובר בין שני המישורים. כל עוד אנחנו שואלים על עצמינו בעולם -
יש לנו תשובות, ברורות, אמיתיות. אבל שאנחנו מתחילים לשאול על ה' -
אמר כבר החכם "אילו ידעתיו - הייתיו". 'לא יודע', זו התשובה הכי אמיתית שיכולה להיות,
וזו 'הפעלת השכל' הכי חזקה שיש. השכל עצמו זועק שהוא לא יכול לדעת.
השכל עצמו אומר 'אל תפעיל אותי'.
בדיוק שם, מתחילה האמונה. זו שמבינה שהאדם הוא לא טרזן
ובאמת לא יכול לדעת כל דבר. זו שיש בה ענווה להודות - שהיא לא מבינה הכל.
ואם יבוא מישהו ויגיד - 'לא יכול להיות, צריך להפעיל את השכל',
וינסה להביא כל מיני תירוצים מוזרים כאילו בשם השכל שאין לאדם בחירה -
לפני שאנחנו מתלהבים שהוא מדבר על שכל, נבדוק טוב מאוד שלא מדובר בדמיון.
יש כאלה שלא שומעים את השכל שלהם זועק 'אני מוגבל', כי האגו
שלהם כ"כ מנופח, ואין להם תורה שמצווה אותם לא להיות גאוותנים...


אז יש בחירה?
כן. תנסה להרים את היד - ועכשיו להוריד. ועכשיו להחליט שלא בא
לך להרים, ועכשיו לשים אותה על המקלדת וכו' וכו',
הנה - בחרת. וגם במצוות או עבירות - אתה בוחר.
איך זה לא סותר את ידיעת ה'?
וואלה, לא יודע. זו התשובה, האמיתית.
אבל זה לא סותר שום ציווי של ריבונו של עולם שאומר חד משמעית -
"ובחרת בחיים". יש לך בחירה חופשית, ותבחר בטוב. כמו שאתה
בוחר להרים את היד? תבחר לעשות מצווה ולהתרחק מעבירה.
זהו, זה הכל. בלי לנסות להבין מה שלא תוכל להבין.

וכולנו חיים ככה - בלי לנסות להבין כל דבר.
בין אם זה שאנחנו לוקחים תרופות בלי לבקש מהרופא שיסביר
לנו בדיוק איך פועלת התרופה, ובין אם זה שאנחנו עולים על מטוס
בלי להבין 'בדיוק' מדוע הוא לא נופל אם הוא ממש כבד...
אז ברור שבדבר שלא נוכל אף פעם להבין,
כל עוד זה לא נוגע בתחום שלנו -
השאלה לא מפריעה לקיים את חובתינו.
(היהדות דווקא בעד לשאול כל שאלה שיש לאדם באמונה - כי האמת לא מפחדת משאלות -
אבל חייבים להבין שעל השאלות שנמצאות במישור של ה', 'אין תשובה' - זו תשובה, מליאה..)


זה גם הפשט ב - 'נעשה ונשמע', שהקדימו ישראל.
מה, הם ויתרו על השכל...?!
התשובה היא - לא וכן. השכל אמר לוותר על השכל.
כי כשעומדים מול ריבונו של עולם, זו פשוט טיפשות לנסות ולהתחכם איתו.
הוא ברא אותנו ורוצה בטובתינו - את זה אנחנו יודעים בבירור בשכל =
התוצאה המתבקשת היא להקשיב לכל דבריו, גם אם אנחנו עוד לא
יודעים מה הם. את זה - זועק דווקא השכל.



"כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי נאום ה'" (ישעיה נה')





מי שיכול להגיב בבקשה בתגובה לשרשור אפילו נקודה,
לעזור שהוא יעלה למעלה ועוד חבר'ה מאיתנו יקראו.

מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה

וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד.  ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.

ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.

אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.

ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.

אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.

הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.

התוהו קדם לעולם. 

האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם? 

הבחורה כמעט מתעלפת מקור

והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..

הבנת מה אני אומר?

אחי , היא בעולמות עליונים

ולמה

1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"

2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
 

נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.

(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)

כל משב רוח מכבה אותו. נשארה רק פיסת שעווה חסרת צורה.

יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)