אני אנסה בע"ה לענות על מה ששאלת לגבי ההשקפה,

מה שהרב קוק זצ"ל חידש בזמנו ועד היום, זה שאי אפשר להפריד בין התורה והמצוות שלנו לבין החיים הכלליים, חיי היומיום, זה בא ביחד, הא בהא תליא.

לעם ישראל יש תפקיד מסוים בעולם וזה "לקדש שם שמיים"- מה זה אומר?  זה אומר שעם ישראל צריך להתנהל ולחיות לפי סטנדרטים מאוד גבוהים- קיום מצוות, לימוד תורה, חיי היומיום- משא ומתן,בריאות הגוף,מוסריות ודרך ארץ- בשאיפה לשלמות.

וגם עצמאות יהודית בארץ ישראל, בגבורה- "והייתם לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש"- זה גם מצווה, זה גם צורך בסיסי שעם ישראל חייב אותו, א"א לקיים ולחיות את התורה באמת, בתור אומה שלמה, אם לא נמצאים בארץ ישראל ולא ריבונים בה.

ממילא, מכך נובע היחס למדינה יהודית, ולצבא.  נכון, לא צריך להסכים עם כל מה שהשלטונות אומרים, אבל מהות העניין זה שיש מדינה,סוג של שלטון יהודי בארץ, וזה דבר חשוב, זה חלק מאיתנו, לא דבר זר.  הצבא שאנחנו מתגייסים אליו זה לא בתור "בריגדה יהודית" בימי מלחמת העולם השניה אלא פשוט הצבא שלנו..

בסופו של דבר, כל החלקים במציאות קשורים אחד בשני ואי אפשר להתעלם מכך, אי אפשר רק להסתגר, כל דבר שנמצא יש לו את התפקיד שלו ופשוט צריך להתבונן עמוק כדי לראות איפה משתלב כל חלק... זו הגדולה, ובשביל זה צריך אנשים גדולים שיצליחו לעשות את זה. (לא שזה פוטר אותנו מאחריות להתבונן..)

בע"ה שיהיה בירור מעמיק ונושא פירות..

בס"ד ובהשתדלותי

ראשית, ברצוני להרגיעך. הרצון שלך לעשות דברים גם מתוך הבנה הוא טוב ויפה ונכון, והגעת לשלב בו את שואלת שאלות על מה שעשית עד כה. אין צורך להרגיש רע עם עצמך, נהפוך הוא: את יכולה רק לשמוח שזה החל להטריד אותך ונפתח לך פתח להתקדמות!

 ושנית, באשר לשאלתך: גם אם תהפכי לחרדית/חב"דניקית/חסידית או כל משהו אחר, את תאמיני באותו ה', תתפללי את אותן תפילות, תברכי את אותן ברכות, תחגגי את אותם החגים, תשבתי את אותן שבתות וכדומה. יכול להיות, שתאכלי אוכל עם כשרות יותר "מהודרת", ויכול להיות שתשני קצת את סגנון הלבוש שלך, אבל לא נראה לי ששינוי סגנון החיים שלך יפתור את בעייתך.

את מקיימת מצוות ומאמינה במערכת ערכים שאת לא מבינה לעומק - כך את מרגישה: שאת לא מבינה מה את עושה. אם תלכי בזרם דתי אחר, תדעי יותר טוב למה את עושה מה שאת עושה? אם כן - תבדקי את הזרם הזה, ואולי באמת כדאי לך לשנות את סגנון החיים שלך. אבל לדעתי, אלו רק סגנונות חיים שונים - ולא מחייב שאם תקיימי את הסגנונות האלה תדעי יותר טוב למה את עושה מה שאת עושה. לדעת טוב יותר - פירושו לקרוא וללמוד, ואת זה את יכולה לעשות בעודך דתיה לאומית.

המלצתי היא, שתקראי את התשובה שמעלי, ותחקרי קצת את האמונה ה"דתית לאומית" - יש על כך כל מיני שו"תים - למשל באתר ישיבה שפה בערוץ 7 יש קישור אליו. או שתחפשי ספרים/מאמרים שדנים בנושא, ואני בטוחה שזה יאיר את עיניך. ובאשר לדקדוק בקיום מצוות - את יכולה לדקדק בקיום מצוות ולהיות דתיה לאומית. זה לא סותר אחד את השני. יש הרבה אנשים, דתיים לאומיים, שמדקדקים במצוות. וחוץ מזה, צריך ללמוד הלכה כדי לדעת מה שורת הדין ומה חומרות שונות. באמת יש רבנים שמקלים בכל מיני מקרים ונסיבות, אבל להקל זה לא אומר ללכת נגד ההלכה.

תודה לשניכם על התגובות ..

אם הבנתי נכון , שניכם בעצם אומרים שלא כזה חשוב הזרם שמשתייכים אליו אלא מה שחשוב זה ההרגשה הפנימית ומה האמת שלי אישי.

אם זה ככה אז למה ביכלל יז זרמים כאלה ולא כולם אותו דבר מקיימים ת'מצוות וזהו ?

זה נראליי משו יותר עמוק .. שיש דרכים שונות לעבודת ה' , בסופו של דבר כולם שואפים לעבוד את ה' אבל לכל אחד יש דרך ודגש שונה ...

וזה המטרה שלי להבין מה מאפיין כל אחד ומה לדעתי הכי קרוב לרצון ה' ..

אני לא כ"כ מסכימה עם זה שהעיקר זה מה שאני עושה מבחינתי ולא הזרם שאני משתייכת אליו , כי הזרם זה מה שאמור לשקף את ההשקפה הדתית שלי , את הדרך חיים שלי לא ?

אחרת איך נוצרו הזרמים האלה ?

כניראה שזה באמת דורש בירור יותר מעמיק ממה שחשבתי ..

בס"ד ובהשתדלותי

מה שאני מנסה להגיד: את צריכה לעבוד את ה' לפי הדרך שלך. אם את מתחברת לזרם מסויים - תלכי איתו. אם את מתחברת לזרם אחר - תלכי איתו. אם את מתחברת לכמה שיטות - את יכולה (לנסות) לשלב בין אלמנטים. למה יש זרמים שונים? כי כל אחד מדגיש צד אחר בעבודת ה'. זה לא אומר שלזרם פלוני יש יותר אמת מזרם אלמוני. אולי יש לו יותר אמת - מבחינתך - כי את אוהבת את האידאולוגיה, כי הזרם תואם את סדרי העדיפויות שלך וכדומה, אבל ברור שלאף אחד אין מונופול על האמת המוחלטת. זה כמו שתגידי שלגור בעיר יותר טוב מאשר לגור במושב ולהיפך. לכל אחד יש את היתרונות והחסרונות שלו, וכל אחד בוחר לפי הצרכים בספציפיים שלו. עם זאת, את צודקת בזה שאת רוצה לחקור ולהעמיק - עלי והצליחי

אדרבה, הוא כן. 

מהסיבה הפשוטה שאם תשתייכי לציבור מסוים שלא רואה בקיום המדינה דבר קדוש וחשוב אז זה יצור המון חיכוכים ואי נעימויות איתם, מה גם שההלך רוח שם לא בטוח יהיה תואם עם מה שאת תרגישי בפנים...

להשתייך, לפחות חלקית, לזרם שאת מאמינה בו עוזר לך להתקדם בדרך שלך, מספק לך תמיכה ועזרה, אנשים שאפשר שם לשאול אותם שאלות ולהיעזר בהם. יהיה יותר קל ליצור איתם קשר ולהתחבר אליהם ולהבין את מה שהם אומרים.

אני לא מתכוון להגיד שיש אידיאל ליצור פילוגים בעם ישראל, להפך.  אבל מה לעשות שזה המצב, שיש כמה השקפות לגבי תפיסת המצב- ואם מישהו מאמין שהשקפה מסוימת היא, ברובה, משקפת את מה שאמיתי בעיניו- אז הגיוני שאם הוא ישתייך לאותו זרם שמאמין בזה אז יהיה לו יותר נוח, יותר סיפוק, שלווה, הרגשה של שיוך- וזה מקרב אותו לקב"ה.

גם צריך לזכור שכל ההבדלים זה בהשקפה, בקיום מצוות ולימוד תורה- צריך לשמור קלה כחמורה, בלי קשר למי משתייכים.

אז בהצלחה.

(הוא גם מאוד משמח - כמו כל בירור, נשמע לי שאת חכמה וכבר חווית את זה...)

אני מסכימה איתך מאוד שחשוב למצוא זרם. שיטה.

רב, שתורתו מרוממת אותך.

גורמת לך לשאוף, נותנת לך כוחות להתקדם.

(רוב הפעמים, זו קטנות של אנשים כשהם אומרים "אני לא משתייך לכלום... עובד את ה' בשמחה וזהו".

מה זה אומר לעבוד את ה'? איך? 

איזה השקפת עולם מכוונת אותך לבחירות בחיים?

כי אם אין אחת כזאת... בד"כ מי שמכוונת זו התרבות והאווירה המבולבלת שמסביבך)

מכיוון שזה נשמע כאילו כל זרם/שיטה עובד את ה' רק בדרך מסוימת א-ח-ת,

שם דגש על משהו מסוים (נגיד: חרדים--> תורה, דת"ל---> ארץ ישראל)

ובעצם זו עבודת ה' חלקית לגמרי,

אולי צריך למצוא דרך שכוללת את הכל.

שבעולם הערכים שלה יש גם תורה. גם ארץ ישראל. גם עם ישראל.

גם... עוד אלף ערכים שלאט-לאט מתבררים כחשובים.

ואיך כל הערכים הללו נובעים מאותה גישה והסתכלות על העולם,

ולפי זה - איך מקדמים אותם.

מאחלת לך ממש בהצלחה,

וטיפ קטן: לא להחליט לפי איך שזה נראה מבחוץ. איך אנשים מתנהגים.

ללמוד ספרים, לשמוע מה הרבנים הגדולים אומרים.

(ממליצה להתחיל מפה - http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=51801&cat_id=3776 )

לחשוב זה הכי חשוב.

ואם את כזו, מקומך איתנו בציבור הדתי לאומי...

כל אדם צריך לחשוב כל הזמן על מה שהוא עושה, אם זה טוב או לא. איפה הוא ביחס למטרה, או אולי שלב קודם - מה המטרה.

אבל לא צריך לחשוב - אולי שם האמת, החיים לא מספיק ארוכים בשביל לעבור את הכל.

ההתקפה על הציבור התד"ל היא מאד קשה, אבל היא לא נוגעת לחלק גדול מאיתנו.

אני ועוד רבים פה, ונראה לי שגם את, לא עונים על הקריטריון שכלפיו מופנית ההתקפה. אנחנו מקיימים מצוות, את כולן. אני לא מוצא שום חפיפניקיות.

ההבדל בנינו הוא שאנחנו גם לומדים אמונה ומפעילים את המוח בנושא הזה. וזה דבר מאד חשוב שחבל לותר עליו. הוא נדבך ענק שבונה הרבה.

אם כי צריכים להבהיר שיש לצערנו ולבושתנו זרמים (או: הנתפסים כזרמים) בציבור הדתי לאומי,

שהמרחק שלנו מהם מהותי מאוד, ביחס למרחק מההשקפות החרדיות.

קודם כל תודה על התגובות..

זה נראליי כ"כ מוזר כל הזרמים האלה , הרי יש יעוד אחד ומטרה אחת לכולם בעולם לעבוד את ה' לא ?

אז למה צריך להיות כזה שוני עצום בין כולם ? אני מבינה שכל אחד שם דגש על משו אחד אבל בכל הזרמים אמור להיות קצת מהכל לא ?

ולמה הדתיים לאומיים מנסים לגשר כל הזמן בין העולם החילוני ואז נופלים ומיתדרדרים בעצמם ? תיראו איך נתפס הציבור הדתי לאומי ברחוב , אני יודעת שיש כאלה שהם לא ככה והם חזקים בתורה ומצוות והכל . אבל תכלס תיראו מה חושבים עלזה .. זאת המטרה שלנו ?

אוסנת , תודה על האתר ששלחת , אני יראה אתזה בעז"ה..

יש מקום שאפשר ללמוד ממנו על הגישות השונות ? על דתיים לאומיים ?

ושוב תודה לכולכם ,

שבוע מוצלח וחודש טוב (:

שהרב קוק בזמנו פתח דרך חדשה, הוא קידם את עולם האמונה ועבודת ה' הרבה מאד קדימה, מה שלא עשו כמה מאות שנים. 

שוב, אני לא רואה איפה מתדרדרים, את מסתכלת על ציבור אחד שואלת עליו שאלות, ולא אני ולא את חיים שם. אני לא מתדרדר, אני כל יום ויום רק עולה מעלה מעלה (למרות שאני בצבא...). אני מקיים את כל המצוות עפ"י המשנ"ב!

אשרייך שאתה מצליח אבל צר לי לאכזב אותך , אתה בין המעטים בציבור הזה שבאמת שומרים על עצמם חזקים ..

שלא בצדק, יותר ויותר אנשים היום נפתחים ומגלים רצון לדעת,לברר,לשאוף ליותר.  

נכון, האנשים האלה בד"כ נמצאים בישיבות,ולכן הם פחות בולטים בחברה, אבל יש גם הרבה בכל מיני שלבים שלהם בחיים. 

אני חושבת שאת פשוט לא מכירה את האנשים הנכונים.

כמובן שיש אנשים שמחפפים.

יש אנשים שלא עשו את הבירור שלך, ולמרות שיש להם כיפה על הראש, מה שמעניין אותם זה הכורסא מול הטלוויזיה, כמה כסף יש להם לעומת השכן שלהם, ואיזה מסעדה ברדיוס של 5 ק"מ הכי טובה.

(ויותר גרוע. לפעמים החיצוניות נכנסת גם לתוך הדת - ללמוד בישיבה הכי נחשבת, לגמור יותר דפי גמרא, מי יתן הכי הרבה צדקה, מי יקבל שידוך הכי טוב)

תתפלאי.

אבל יש גם המון חרדים כאלה.

היצה"ר נכנס בכל מקום... והעטיפות פשוט לא משנות.

(ובגלל זה צריך ללמוד אמונה... אבל אין מקום להאריך )

לכן, אולי כדאי לך להתקרב קצת לקהילה, או מדרשה.

לפגוש דמויות אמיתיות, שונות ממה שהכרת,

וגם לקבל תמיכה...

אולי אוכל לעזור לך למצוא מקום כזה, אם אדע באיזה איזור את נמצאת...

מי זה הציבור שעליו מדברים?

כנראה שאנחנו מדברים על שני ציבורים שונים לגמרי!!!

ואם כבר את מדברת על הציבור החרדי, גם שם יש שוליים, ציבור שלם של שוליים עם כיפה שחורה.

הייתי איתם בטירונות, והם יותר גרועים מהמזרוחניקים 'שלנו'...

טוב חברים , אני מעריכה ת'רצון לעזור ות'ניסיון ..

נראליי שלעת עתה אני פורשת מהעניין , זה אשכרה מכניס אותלי לתסביכים העסק ..

כולם יוצאים עליי כניראה הבעיה בי ואני צכה להשתנות או לוותר על כל השאלות ולזרום או לשנות דרך חיים .. קיצר הבנתי שזה תהליך פנימי שאני אמורה לעבור וזאת לא הדרך כניראה ..

אז תודה בכולופן ..

ואם זאת היתה התחושה, אז אישית -

מתנצלת.

בהצלחה!

אל תתייאשי מהר מדי... 

כדי שלא תפסידי את הגודל והיופי...

את לא צריכה להשתנות ולא לוותר על השאלות. 

יש תשובות להכל.

ואת תמיד תשארי את, אין עניין שתהפכי למודל אחר.

בס"ד לק"י.

כרגע את לא תהיי מוכנה לקבל כי פשוט אין לך כח.

הדבר שמציק לך ימשיך להציק, ובנתיים הוא ידחה לצד עד שהוא שוב יתעורר.

כנראה שבגיל יותר מאוחר הוא יתפרץ ובעז"ה תדעי להוציא אותו כראוי ובצורה נכונה.

כרגע? תזרמי. זה הרי מה שאת חפצה.

בהצלחה.

האמת מעולם לא ניסיתי מצות רכות קנויות (בסדר הזה בע"ה פעם ראשונה),

אבל יצא לי לאפות מצות רכות, ובכן, צריך לשמרן בהקפאה ולשומן על הפלטה לחימום מעט לפני שאוכלים אותן ואז טעימות מאוד.

אלא שזמן קצר לאחר מכן הן מתקשות ונהפכות לדיקטים בלתי־ניתנים לאכילה (או עלולות להתעפש).

יוצא אפוא שלפני המצאת המקפיא, אפשר היה לאכול מצות רכות רק בליל הסדר, ואם רוצים לאכול בחול המועד, צריך לאפות אותן בפסח  עצמו, וידועות הבעיות שבזה.

חוץ מכמות המים במתכון, למיטב הבנתי, אין הבדל מהותי בין מצה קשה למצה הרכה הנפוצה שגם אותה מכינים דקה למדי (וגם בסוג הקמח. יש גם כמה תוצאות שונות שיכולות לצאת, יש כאלה יותר כמו לאפה יש כאלה שהן חצי־קשות)

יש כל־מיני הוכחות מהרמ"א שמצות רכות היו נהוגות באשכנז

והראייה הפשוטה ביותר, איך בדיוק עושים "כורך" אם לא עם מצה שיכולה לכרוך?

אלא שכבר נהגו בזה ואני מניח שיש בזה גם משהו סמלי לכן אין כל־כך מה להמציא את הגלגל מחדש

אני אישית חושב שזה מנהג טכני לחלוטין (אפשר לנסות להלביש עליו כל־מיני סברות הלכתיות שאינן קיימות) כי זה בול להוסיף עוד טיפונת מים

הבעיה של טריות המצות הרכות נפתרת.

והאם איפשהו כתוב בפוסקים שאשכנזי אסור לאכול מצות רכות?

לזכרוני ראיתי שהרב ליאור התיר, והרב אריאל אסר אלא אם כן יש לאשכנזי מסורת מובהקת המתירה. אבל לא בטוח

שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן: (שו"ע ת"ס ה' ע"ש)

עקרונית אפשרי אבל לא נהוג כי זה בלגן ומכאן הגיעו לפתרון של המצות הקשות.

לא יודע אם ואיפה כתוב שלאשכנזים אסור לאכול מצות רכות.

המנהג הוא לא לאפות מצות בפסח, לא לא לאכול מצות רכות (אלא שהמצות הקשות הן הפתרון הטכני).

אין שום יתרון הלכתי למצות הקשות על־פני המצות הרכות של ימינו שהן דקות מאוד חוץ מזה שהן נותנות מענה לסוגיה של הטריות.

וכאמור היות וזה תלוי בכמות המים אז יש למעשה מנעד שלם (בתוך הפריכות יש קשות יותר יש קשות פחות גם בתוך הרכות יש רכות יותר יש כאלה שהן די קשות אבל לא פריכות).

מצות קשות כמובן נותנות מענה לבעיות לוגיסטיות ויותר קל לייצר אותן בייצור המוני.

מה שכן, האשכנזים מעדיפים לאכול מצות דקות יחסית, ויכול להיות שיש בזה יתרון מבחינת אפייה והחמצה כו' אבל אין בהכרח קשר בין דקות לרכות.

לפחות המצות הרכות הטובות.

על מחבת שמיועדת לפסח, עם קמח למצות

אור ישראל - נא - (page 137 of 257)

דינים נוספים במצות - פניני הלכה

ולעומת זאת

מצות רכות לאשכנזים - הרב אבינר

מתישהו במאתיים שנה האחרונות התחילו עם זה כי זה היה רעיון טוב (לוגיסטית ומבחינת טעם). יכול להיות שאם היה מקפיא לא היו ממציאים את זה, אבל עכשיו שהמציאו ויש לזה כנראה גם יתרונות הלכתיים, אפשר להתלבט האם זה בגדר מנהג

כמו כן אשכנז ראשי תיבות 'אין שאלות ככה נוהגים זהו'

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.