אני אנסה בע"ה לענות על מה ששאלת לגבי ההשקפה,

מה שהרב קוק זצ"ל חידש בזמנו ועד היום, זה שאי אפשר להפריד בין התורה והמצוות שלנו לבין החיים הכלליים, חיי היומיום, זה בא ביחד, הא בהא תליא.

לעם ישראל יש תפקיד מסוים בעולם וזה "לקדש שם שמיים"- מה זה אומר?  זה אומר שעם ישראל צריך להתנהל ולחיות לפי סטנדרטים מאוד גבוהים- קיום מצוות, לימוד תורה, חיי היומיום- משא ומתן,בריאות הגוף,מוסריות ודרך ארץ- בשאיפה לשלמות.

וגם עצמאות יהודית בארץ ישראל, בגבורה- "והייתם לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש"- זה גם מצווה, זה גם צורך בסיסי שעם ישראל חייב אותו, א"א לקיים ולחיות את התורה באמת, בתור אומה שלמה, אם לא נמצאים בארץ ישראל ולא ריבונים בה.

ממילא, מכך נובע היחס למדינה יהודית, ולצבא.  נכון, לא צריך להסכים עם כל מה שהשלטונות אומרים, אבל מהות העניין זה שיש מדינה,סוג של שלטון יהודי בארץ, וזה דבר חשוב, זה חלק מאיתנו, לא דבר זר.  הצבא שאנחנו מתגייסים אליו זה לא בתור "בריגדה יהודית" בימי מלחמת העולם השניה אלא פשוט הצבא שלנו..

בסופו של דבר, כל החלקים במציאות קשורים אחד בשני ואי אפשר להתעלם מכך, אי אפשר רק להסתגר, כל דבר שנמצא יש לו את התפקיד שלו ופשוט צריך להתבונן עמוק כדי לראות איפה משתלב כל חלק... זו הגדולה, ובשביל זה צריך אנשים גדולים שיצליחו לעשות את זה. (לא שזה פוטר אותנו מאחריות להתבונן..)

בע"ה שיהיה בירור מעמיק ונושא פירות..

בס"ד ובהשתדלותי

ראשית, ברצוני להרגיעך. הרצון שלך לעשות דברים גם מתוך הבנה הוא טוב ויפה ונכון, והגעת לשלב בו את שואלת שאלות על מה שעשית עד כה. אין צורך להרגיש רע עם עצמך, נהפוך הוא: את יכולה רק לשמוח שזה החל להטריד אותך ונפתח לך פתח להתקדמות!

 ושנית, באשר לשאלתך: גם אם תהפכי לחרדית/חב"דניקית/חסידית או כל משהו אחר, את תאמיני באותו ה', תתפללי את אותן תפילות, תברכי את אותן ברכות, תחגגי את אותם החגים, תשבתי את אותן שבתות וכדומה. יכול להיות, שתאכלי אוכל עם כשרות יותר "מהודרת", ויכול להיות שתשני קצת את סגנון הלבוש שלך, אבל לא נראה לי ששינוי סגנון החיים שלך יפתור את בעייתך.

את מקיימת מצוות ומאמינה במערכת ערכים שאת לא מבינה לעומק - כך את מרגישה: שאת לא מבינה מה את עושה. אם תלכי בזרם דתי אחר, תדעי יותר טוב למה את עושה מה שאת עושה? אם כן - תבדקי את הזרם הזה, ואולי באמת כדאי לך לשנות את סגנון החיים שלך. אבל לדעתי, אלו רק סגנונות חיים שונים - ולא מחייב שאם תקיימי את הסגנונות האלה תדעי יותר טוב למה את עושה מה שאת עושה. לדעת טוב יותר - פירושו לקרוא וללמוד, ואת זה את יכולה לעשות בעודך דתיה לאומית.

המלצתי היא, שתקראי את התשובה שמעלי, ותחקרי קצת את האמונה ה"דתית לאומית" - יש על כך כל מיני שו"תים - למשל באתר ישיבה שפה בערוץ 7 יש קישור אליו. או שתחפשי ספרים/מאמרים שדנים בנושא, ואני בטוחה שזה יאיר את עיניך. ובאשר לדקדוק בקיום מצוות - את יכולה לדקדק בקיום מצוות ולהיות דתיה לאומית. זה לא סותר אחד את השני. יש הרבה אנשים, דתיים לאומיים, שמדקדקים במצוות. וחוץ מזה, צריך ללמוד הלכה כדי לדעת מה שורת הדין ומה חומרות שונות. באמת יש רבנים שמקלים בכל מיני מקרים ונסיבות, אבל להקל זה לא אומר ללכת נגד ההלכה.

תודה לשניכם על התגובות ..

אם הבנתי נכון , שניכם בעצם אומרים שלא כזה חשוב הזרם שמשתייכים אליו אלא מה שחשוב זה ההרגשה הפנימית ומה האמת שלי אישי.

אם זה ככה אז למה ביכלל יז זרמים כאלה ולא כולם אותו דבר מקיימים ת'מצוות וזהו ?

זה נראליי משו יותר עמוק .. שיש דרכים שונות לעבודת ה' , בסופו של דבר כולם שואפים לעבוד את ה' אבל לכל אחד יש דרך ודגש שונה ...

וזה המטרה שלי להבין מה מאפיין כל אחד ומה לדעתי הכי קרוב לרצון ה' ..

אני לא כ"כ מסכימה עם זה שהעיקר זה מה שאני עושה מבחינתי ולא הזרם שאני משתייכת אליו , כי הזרם זה מה שאמור לשקף את ההשקפה הדתית שלי , את הדרך חיים שלי לא ?

אחרת איך נוצרו הזרמים האלה ?

כניראה שזה באמת דורש בירור יותר מעמיק ממה שחשבתי ..

בס"ד ובהשתדלותי

מה שאני מנסה להגיד: את צריכה לעבוד את ה' לפי הדרך שלך. אם את מתחברת לזרם מסויים - תלכי איתו. אם את מתחברת לזרם אחר - תלכי איתו. אם את מתחברת לכמה שיטות - את יכולה (לנסות) לשלב בין אלמנטים. למה יש זרמים שונים? כי כל אחד מדגיש צד אחר בעבודת ה'. זה לא אומר שלזרם פלוני יש יותר אמת מזרם אלמוני. אולי יש לו יותר אמת - מבחינתך - כי את אוהבת את האידאולוגיה, כי הזרם תואם את סדרי העדיפויות שלך וכדומה, אבל ברור שלאף אחד אין מונופול על האמת המוחלטת. זה כמו שתגידי שלגור בעיר יותר טוב מאשר לגור במושב ולהיפך. לכל אחד יש את היתרונות והחסרונות שלו, וכל אחד בוחר לפי הצרכים בספציפיים שלו. עם זאת, את צודקת בזה שאת רוצה לחקור ולהעמיק - עלי והצליחי

אדרבה, הוא כן. 

מהסיבה הפשוטה שאם תשתייכי לציבור מסוים שלא רואה בקיום המדינה דבר קדוש וחשוב אז זה יצור המון חיכוכים ואי נעימויות איתם, מה גם שההלך רוח שם לא בטוח יהיה תואם עם מה שאת תרגישי בפנים...

להשתייך, לפחות חלקית, לזרם שאת מאמינה בו עוזר לך להתקדם בדרך שלך, מספק לך תמיכה ועזרה, אנשים שאפשר שם לשאול אותם שאלות ולהיעזר בהם. יהיה יותר קל ליצור איתם קשר ולהתחבר אליהם ולהבין את מה שהם אומרים.

אני לא מתכוון להגיד שיש אידיאל ליצור פילוגים בעם ישראל, להפך.  אבל מה לעשות שזה המצב, שיש כמה השקפות לגבי תפיסת המצב- ואם מישהו מאמין שהשקפה מסוימת היא, ברובה, משקפת את מה שאמיתי בעיניו- אז הגיוני שאם הוא ישתייך לאותו זרם שמאמין בזה אז יהיה לו יותר נוח, יותר סיפוק, שלווה, הרגשה של שיוך- וזה מקרב אותו לקב"ה.

גם צריך לזכור שכל ההבדלים זה בהשקפה, בקיום מצוות ולימוד תורה- צריך לשמור קלה כחמורה, בלי קשר למי משתייכים.

אז בהצלחה.

(הוא גם מאוד משמח - כמו כל בירור, נשמע לי שאת חכמה וכבר חווית את זה...)

אני מסכימה איתך מאוד שחשוב למצוא זרם. שיטה.

רב, שתורתו מרוממת אותך.

גורמת לך לשאוף, נותנת לך כוחות להתקדם.

(רוב הפעמים, זו קטנות של אנשים כשהם אומרים "אני לא משתייך לכלום... עובד את ה' בשמחה וזהו".

מה זה אומר לעבוד את ה'? איך? 

איזה השקפת עולם מכוונת אותך לבחירות בחיים?

כי אם אין אחת כזאת... בד"כ מי שמכוונת זו התרבות והאווירה המבולבלת שמסביבך)

מכיוון שזה נשמע כאילו כל זרם/שיטה עובד את ה' רק בדרך מסוימת א-ח-ת,

שם דגש על משהו מסוים (נגיד: חרדים--> תורה, דת"ל---> ארץ ישראל)

ובעצם זו עבודת ה' חלקית לגמרי,

אולי צריך למצוא דרך שכוללת את הכל.

שבעולם הערכים שלה יש גם תורה. גם ארץ ישראל. גם עם ישראל.

גם... עוד אלף ערכים שלאט-לאט מתבררים כחשובים.

ואיך כל הערכים הללו נובעים מאותה גישה והסתכלות על העולם,

ולפי זה - איך מקדמים אותם.

מאחלת לך ממש בהצלחה,

וטיפ קטן: לא להחליט לפי איך שזה נראה מבחוץ. איך אנשים מתנהגים.

ללמוד ספרים, לשמוע מה הרבנים הגדולים אומרים.

(ממליצה להתחיל מפה - http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=51801&cat_id=3776 )

לחשוב זה הכי חשוב.

ואם את כזו, מקומך איתנו בציבור הדתי לאומי...

כל אדם צריך לחשוב כל הזמן על מה שהוא עושה, אם זה טוב או לא. איפה הוא ביחס למטרה, או אולי שלב קודם - מה המטרה.

אבל לא צריך לחשוב - אולי שם האמת, החיים לא מספיק ארוכים בשביל לעבור את הכל.

ההתקפה על הציבור התד"ל היא מאד קשה, אבל היא לא נוגעת לחלק גדול מאיתנו.

אני ועוד רבים פה, ונראה לי שגם את, לא עונים על הקריטריון שכלפיו מופנית ההתקפה. אנחנו מקיימים מצוות, את כולן. אני לא מוצא שום חפיפניקיות.

ההבדל בנינו הוא שאנחנו גם לומדים אמונה ומפעילים את המוח בנושא הזה. וזה דבר מאד חשוב שחבל לותר עליו. הוא נדבך ענק שבונה הרבה.

אם כי צריכים להבהיר שיש לצערנו ולבושתנו זרמים (או: הנתפסים כזרמים) בציבור הדתי לאומי,

שהמרחק שלנו מהם מהותי מאוד, ביחס למרחק מההשקפות החרדיות.

קודם כל תודה על התגובות..

זה נראליי כ"כ מוזר כל הזרמים האלה , הרי יש יעוד אחד ומטרה אחת לכולם בעולם לעבוד את ה' לא ?

אז למה צריך להיות כזה שוני עצום בין כולם ? אני מבינה שכל אחד שם דגש על משו אחד אבל בכל הזרמים אמור להיות קצת מהכל לא ?

ולמה הדתיים לאומיים מנסים לגשר כל הזמן בין העולם החילוני ואז נופלים ומיתדרדרים בעצמם ? תיראו איך נתפס הציבור הדתי לאומי ברחוב , אני יודעת שיש כאלה שהם לא ככה והם חזקים בתורה ומצוות והכל . אבל תכלס תיראו מה חושבים עלזה .. זאת המטרה שלנו ?

אוסנת , תודה על האתר ששלחת , אני יראה אתזה בעז"ה..

יש מקום שאפשר ללמוד ממנו על הגישות השונות ? על דתיים לאומיים ?

ושוב תודה לכולכם ,

שבוע מוצלח וחודש טוב (:

שהרב קוק בזמנו פתח דרך חדשה, הוא קידם את עולם האמונה ועבודת ה' הרבה מאד קדימה, מה שלא עשו כמה מאות שנים. 

שוב, אני לא רואה איפה מתדרדרים, את מסתכלת על ציבור אחד שואלת עליו שאלות, ולא אני ולא את חיים שם. אני לא מתדרדר, אני כל יום ויום רק עולה מעלה מעלה (למרות שאני בצבא...). אני מקיים את כל המצוות עפ"י המשנ"ב!

אשרייך שאתה מצליח אבל צר לי לאכזב אותך , אתה בין המעטים בציבור הזה שבאמת שומרים על עצמם חזקים ..

שלא בצדק, יותר ויותר אנשים היום נפתחים ומגלים רצון לדעת,לברר,לשאוף ליותר.  

נכון, האנשים האלה בד"כ נמצאים בישיבות,ולכן הם פחות בולטים בחברה, אבל יש גם הרבה בכל מיני שלבים שלהם בחיים. 

אני חושבת שאת פשוט לא מכירה את האנשים הנכונים.

כמובן שיש אנשים שמחפפים.

יש אנשים שלא עשו את הבירור שלך, ולמרות שיש להם כיפה על הראש, מה שמעניין אותם זה הכורסא מול הטלוויזיה, כמה כסף יש להם לעומת השכן שלהם, ואיזה מסעדה ברדיוס של 5 ק"מ הכי טובה.

(ויותר גרוע. לפעמים החיצוניות נכנסת גם לתוך הדת - ללמוד בישיבה הכי נחשבת, לגמור יותר דפי גמרא, מי יתן הכי הרבה צדקה, מי יקבל שידוך הכי טוב)

תתפלאי.

אבל יש גם המון חרדים כאלה.

היצה"ר נכנס בכל מקום... והעטיפות פשוט לא משנות.

(ובגלל זה צריך ללמוד אמונה... אבל אין מקום להאריך )

לכן, אולי כדאי לך להתקרב קצת לקהילה, או מדרשה.

לפגוש דמויות אמיתיות, שונות ממה שהכרת,

וגם לקבל תמיכה...

אולי אוכל לעזור לך למצוא מקום כזה, אם אדע באיזה איזור את נמצאת...

מי זה הציבור שעליו מדברים?

כנראה שאנחנו מדברים על שני ציבורים שונים לגמרי!!!

ואם כבר את מדברת על הציבור החרדי, גם שם יש שוליים, ציבור שלם של שוליים עם כיפה שחורה.

הייתי איתם בטירונות, והם יותר גרועים מהמזרוחניקים 'שלנו'...

טוב חברים , אני מעריכה ת'רצון לעזור ות'ניסיון ..

נראליי שלעת עתה אני פורשת מהעניין , זה אשכרה מכניס אותלי לתסביכים העסק ..

כולם יוצאים עליי כניראה הבעיה בי ואני צכה להשתנות או לוותר על כל השאלות ולזרום או לשנות דרך חיים .. קיצר הבנתי שזה תהליך פנימי שאני אמורה לעבור וזאת לא הדרך כניראה ..

אז תודה בכולופן ..

את לא צריכה להשתנות ולא לוותר על השאלות. 

יש תשובות להכל.

ואת תמיד תשארי את, אין עניין שתהפכי למודל אחר.

בס"ד לק"י.

כרגע את לא תהיי מוכנה לקבל כי פשוט אין לך כח.

הדבר שמציק לך ימשיך להציק, ובנתיים הוא ידחה לצד עד שהוא שוב יתעורר.

כנראה שבגיל יותר מאוחר הוא יתפרץ ובעז"ה תדעי להוציא אותו כראוי ובצורה נכונה.

כרגע? תזרמי. זה הרי מה שאת חפצה.

בהצלחה.

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.