טרחתי וקראתי את ה"דבר- תורה" המטופש הזה.

מצער מאד שיש עוד אנשים שחושבים שנשים לומדות תורה מתוך התרסה ולא מתוך יראת שמיים ורצון להתקרב.

שר פנים, שר חוץ, - כמה שטויות אפשר לדחוף לאנשים תמימים.

חדש אסור מן התורה- זו אמירה חרדית מובהקת, שהחלה מהחת"ם סופר נגד המודרנה.

כדאי להתקדם קצת מעבר לסטנדר של הישיבה התיכונית ולהתבונן בעולם. לראות שקשקושים האלה לא רלוונטים כבר כמה דורות. וד"ל.

בעזהי"ת.

זה אולי לא הרוב, אבל זה חתיכת גרעין שעושה רעש...

כדי להכעיס ולהתריס זו בעיה שלה.

מהכרות קרובה עם העולם הזה, רוב הנשים לומדות לשם שמיים.

להכליל זה מאד קל. אבל אם ה"דבר תורה" המטומטם יגרום למישהי להפסיק וללמוד או לחשוב שלנשים אין מקום בכל רבדי התורה, זה הרס גדול הרבה יותר מנשים שלומדות ע"מ להתריס.

עריכה: לא קראתי את הד"ת, הערתי לגופו של עניין.

הרי מי שכתב את המניפיסט (בושה לכנות את זה ד"ת.) הנ"ל לא באמת הלך ושאל נשים שלומדות ומלמדות תורה. הוא התבסס על מה שהרבנים והמורים שלו שיננו לו או מאמרים שמסתובבים ברשת.

בקיצור-

יאללה יאללה.

הסגנון די משפיל כלפי נשים, חוטא בהכללות. במקום אישה בהחלט הייתי נפגע.

ממליץ על המאמר של הרב יעקב אריאל, "בית המדרש הנשי".

חפשו אותו בגוגל, באתר ישיבה, או בספר "הלכה בימינו".

לא מכיר בפועל את המציאות במדרשות, ולא התייחסתי אליה.

בעזהי"ת.

הציבור שהוביל את מהפכת לימוד התורה לנשים, היה ציבור שברובו לא למד תורה לשם שמיים.

ואני נזהרת בלשוני, אבל הרבה היה מתוך רצון לקדם את הפמינזם הקלוקל.

אין בוכים על חלב שנשפך.

ב"ה היום המצב הרבה יותר טוב, והוא רק במגמת שיפור וקידום.

וברור שמי שקורא לאנשים [באופן כללי, בן לבנים והן לבנות]  לא לחשוב,

יש לחשוש מאוד לדבריו...

רצתה לקדם את הפמיניזם הקלוקל??

הרבנית אריאל? הרבנית הנקין? הרבנית רות בן מאיר? אסנת בוורמן?

ועוד שלל שמות מהדור שפרצו את הדרך להמון נשים אחרות.

אני ממליצה לכולם להיזהר ולא לשלוח סתם הכללות גסות.

כל התלמידות חכמות שזכיתי ללמוד מהן, כיוונו לשם שמיים.

אני שמחה לומר זאת בלב שלם.

יש מיעוט צעקני שגם ככה מתייחס בזלזול לכל תורת ישראל. זה לא חצי ולא נעליים. 

בלי לזלזל ובלי שום התנגדות לזה שנשים יעשו מה שהן רוצות.

אם אני רוצה לפתוח גמרא, אני פשוט לוקח ספר גמרא ופותח אותו. 

משהו לא מסתדר לי עם העובדה שבכל פעם שאישה פותחת גמרא, זה איכשהו מגיע לעיתון, ואם דבר כזה מגיע לעיתון (ולא בתור מודעה או פרסומת), אז המארגנות, לעניות דעתי, לא ממש כיוונו לשם שמים...  

לא תמיד אני מסכים עם מה שהוא כותב, אבל הוא כותב את זה הרבה יותר טוב ממני, ואני חושב שאני מוכן לחתום על כל מילה: 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3452594,00.html

בעזהי"ת.

גם נשים מסוגלות, אבל להבין זו כבכר בעיה אחרת

בכל אופן, הגברים לומדים גמרא ומתרגלים לארמית ולסגנון חשיבה מגיל צעיר,

מה שהנשים לא, אפילו לא בגיל תיכון.

לכן כשהן מגיעות לשלב התבגרותי, שהן מבינות את הצורך בלימוד הזה, הן נתקלות בקשיים מטורפים, ובחוסר מסגרות. ועל זה הצעקה הגדולה, שמתגלגלת לדיון "למה אתן צריכות ללמוד בכלל?!".

בגדול, אני מסכימה איתך שהפולמוס על זה מוגזם. תרגיעו, ותזרמו עם החיים שלכן..

יש באוניברסיטאות (בחלק מהמכללות) ספריות תורניות שלא מביישות שום ישיבה.

ומישהי שרוצה ללמוד יכולה להעזר בשטוטנשטיין.

יותר עזרה מזה אי אפשר.

די דומה לחוזר בתשובה בגיל 20+ שסיים לימודי התיכון אך לא מעוניין להכנס ללמוד בישיבה.

אתה יכול לקפוץ לשטיבלך הסמוך.

ללמוד מכלום, לבד, בגמרא מפורשת - זה מלאֵה, משניא ומעייף.

שום תחום מדעי לא מתחילים ללמוד עם מאמרים רציניים גם עם פירוש צמוד מדוקדק,

אלא לימוד מהכללים הבסיסיים, הקניית היכולת להתמודד עם טקסט.

חוזר בתשובה כזה צריך להיכנס לשיעורים בבית הכנסת, ולא לפתוח שוטנשטיין.

כי התחום הזה יותר מפותח בחברה הזאת (כי יש יותר גברים שלומדים, בדומה לקורס ת"ש בצבא, שיש יותר בנות ומעט בנים או קורס גששות בצבא, שהרוב בדאווים)

אבל גם אישה יכולה. 

קשה אבל אפשרי.

היתה רק גמרא שוטנשטיין (כשאין לו שום רקע) -

היה נדרש לכוחות נפש עילאיים (יחסית ללומד הממוצע) כדי להחזיק מעמד.

אבל כיום גם נשים נגישות לספרים מקדימים (סיפרי רקע, הסבר, בסיס וכו')

או אפילו לשיעורי גמרא (שיעורים באינטרנט או בטלפון) יש בשפע.

אפילו שיעורים רגילים יש באינטרנט.

מה גם שיש לא מעט מדרשות.

כל זה לא סותר את העובדה שגברים יותר נגישים ללימודים כאלה.

כי הם "יותר צריכים" את הנגישות הזאת.

פיתוח הנגישות הזאת נוצרה בעקבות צורך בלימוד.

ואחזור על מה שאמרתי,

זה אומנם קשה, אבל מי שבאמת רוצה ללמוד יכולה!

בעזהי"ת.

זה כלכך לא פשוט!!!

אין איפה ללמוד, אין ממי לקבל דרכי חשיבה, רוב הדברים שלומדים הם דברים קלאסיים, ושהרב מלמד, דעה א', דעה ב' וכו... לא נותנים לך לחשוב לבד, ולנסות להבין בעצמך.. שזה מה שהכי חשוב!!! רק ככה תוכל לפתוח וללמוד לבד..

והספריה במכללה שלי ממש נחשבת, ובאמת שווה, אבל היא לא מתקרבת לספריות ישיבתיות...

בעצם, אולי אני מחזיקה יותר מדי מספריות שכאלה. היחידה שאני מכירה זו ההיא של מרכז...

ושימוש תלמידי חכמים, מה יהא עליו?

http://daf-yomi.com/dafYomi.aspx

בעהזי"ת.

חוויתי את שני הדברים, זה לא דומה...

אי אפשר לבנות עולם תורני שלם על שיעורים באינטרנט. זה לא עובד.

או שאת רוצה ללמוד לבד? 

אם את רוצה שמישהו ילמד אותך, את יכולה ללכת למדרשה, בדיוק כפי שגבר הולך לשיעור בבית המדרש. 

אם את רוצה חברותא - את יכולה פשוט לקבוע עם חברה וללמוד איתה, ואם את לא מבינה משהו, את יכולה להעזר באינטרנט או בשטיינזלץ. 

אם את רוצה ללמוד לבד, אז מה הבעיה ללמוד בצורה הזאת? 

יש הרבה שלומדים ככה לבד. 

אני לא מבין במה יש לגברים עדיפות על נשים בכל הקשור לנגישות כשהכל היום במרחק של הקלקה על עכבר. 

בעזהי"ת.

אני רוצה ללמוד בסדר, עם "מיישיב".

לנסות ללמוד לבד, ושמישהו יעזור לי במידת הצורך.

אין את זה.

ורק ככה באמת לומדים לעומק..

רק לאלה שלומדים בישיבה - ורוב הגברים לא לומדים בישיבה כל החיים. 

באותה מידה שבחור יכול לוותר על כמה שנים וללמוד בישיבה ולרכוש כלים ללימוד גמרא, גם בחורה יכולה ללמוד כמה שנים במדרשה. 

ככה לפחות זה נראה לי. 

שמופעל על בת דוסית בגיל הזה מכל מיני כיוונים וחובות -

הרבה מהן היו שמחות...

ואני לא חושב שיש לה יתר חובות. 

הרבה יותר מאשר עבור הגבר.

בלי קשר לשאלה האם זה פרופורציונלי למציאות האובייקטיבית.

אשמח אם אחת מהבנות כאן תאשש או תכחיש.

זאת התרשמות די משמעותית שלי, מהattitude של גברים ונשים מהגיל הזה,

כפי שמשתקפים בעיניי בעולם המציאותי, בתקשורת הכתובה (עולם קטן למשל),

כאן בפורום...

כך זה בעיניי.

אז אין לי מה להגיד למעט שההתרשמות שלי היא שונה. 

אפשר להתווכח עם זה שהחברה והסביבה הדתית דהיום,

מצפה מנער לחשוב על ישיבה - ומרימה גבה אם הוא לא עובר שם,

ומצפה מנערה לחשוב על מקצוע ושידוך כבר בשנתיים (לכל המאוחר) שאחרי האולפנא?

אני חושב שאם תגיד לאמא ממוצעת של בחורה בת 19 שהבת שלה התארסה, היא לא תתלהב מכך, בלשון המעטה. 

וממש לא כל נער עבר בישיבה. 

תראה כמה מכינות קדם צבאיות יש וכמה בחורים דתיים מתגייסים מיד אחרי התיכון. 

אז בוא נאמר שאנחנו (בבעיה בה עסקינן באשכול) מדברים על הפלח אותו נהוג לכנות "תורני" יחסית...

(למרות שמשפחתי לא נמנית עליו - משפחתם של שוכני פורומנו ברובם כן.)

אני לא חושב שמאוד ישמחו אם הבת תתחתן לפני גיל 20.

איך יתכן שבגיל 22 רוב חבריי (מהישיבה) התחתנו כבר עם צעירות מהם,

והשאר לחוצים במידה מסויימת...

(וחברים שלהם שלמדו במסגרות אחרות, התחתנו יותר, ובד"כ יותר מוקדם

בממוצע.)

אצל הבנות קח את זה שנתיים אחורה (וממה שהתרשמתי מפה ושם,

כך הוא המצב).

יתכן ואני טועה היכן שהוא... זו התרשמותי, והיא נותרה עקבית במשך שנים 

של תצפית

והרבה פחות יעילים ואינטואיטיביים,

מהאופציה של בית מדרש, חברותות, ר"מים, תלמידים.

סתם דוגמא שיש לי בראש:

אני עכשיו נמצא בקורס מקצועי מסויים.

אתה לא באמת חושב שאחד כמוני יעמוד בדרישות של הקורס

אבל עצם זה שאתה נמצא בתוך הוויה כוללת, בועה חברתית של אנשים

שמדברים על זה ומבינים אותך - זה גם יוצר מוטיבציה, גם חיוניות... גם הכל.

הרצאות מצולמות, חומרים כתובים ומצגות. 

זה ממש לא פחות יעיל ולפעמים הרבה יותר יעיל מבחינתי מאשר לשבת עם חברים וללמוד. 

ומה הבעיה של בחורה ללמוד עם חברה בחברותא, ולהיעזר באותם אתרים אם וכאשר הן נתקעות? 

בעזהי"ת.

זה לא אמור להיות ככה.

זה זה לא דידקטי, לא שיטת לימוד מוצלחת.

זה הכל.

בעזהי"ת.

זה קפיצה למיים עמוקים מדי, עבור מישהו שלא למד לשחות מעולם.

ובמילים אחרות, בפעם הראשונה שפתחתי דף גמרא, בכלל לא הבנתי מזה החלוקה הזאת, איפה הגמרא ומה זה כל השאר... בכלל לא ידעתי שיש רש"י ותוספות, ושרש"י תמיד בפנים וכו'...

אני חושבת, שחלק עיקרי מהלימודים לבגרות, הוא להקנות לכל תלמיד בישראל ידע בסיסי ברוב תחומי החיים הבולטים.

ולצערי הבגרות מדירה נשים מלימודי הגמרא...

כמו שמעולם לא אפתח ספר מחשבים, ואתחיל ללמוד סישארפ לבד, למרות שהיו כבר כאלה שעשו אתזה!!! (ויעיד אדמין)

כך לא אפתח גמרא ואנסה ללמוד לבד. זה מפחיד מדי, ונותן תחושה של חוסר ישע.

אם היה לי ידע בסיסי, הייתי יכולה לנסות לבד. היום במצבי אני מסוגלת להתמודד עם דף גמרא- לבד לבד!

אבל זה אחרי חצי שנה של לימוד בחברותא מונחית, עם חברותא שפיצית על!!

ככה יוצרים אנטי לדברים - מכריחים ללמוד אותם. 

לוקח שנים עד שזה עובר. 

גם מכריחים ילד ללכת לגן...

ומכריחים אותו לשחק ולהיות אדם חברותי...

ולאכול, ולישון...

כן, אני פותחת גמרא לבד, אבל אחרי שרכשתי את הכלים הבסיסיים. (במדרשה)

בכל זאת, ילד בכיתה ז' מצליח ללמוד טוב ממני כרגע.

זה ממש כמו חוזר בתשובה שצריך ללמוד מההתחלה..

וחבל.

גם בשנות האולפנה.

בעזהי"ת.

אני עשיתי את כל תעודת הבגרות שלי בשנתיים, אחי עשה בשנה.

זה אפשרי!! חבל סתם להימרח על 3-4 שנים.

[סתם כי הזכרת את שנות האולפנא]

זה קשה בהתחלה. 

והיית יכולה ללמוד גם כשהיית צעירה יותר - יש הרבה דרכים ללמוד חוץ מבבית הספר (ואני חושב שבלא מעט אולפנות, אם היית מבקשת מהרב שילמד אותך בשעות הפנאי, הוא היה מסכים בשמחה).

בכל מקרה, אם קשה, מתמודדים. אף אחד לא אמר שזה קל. 

ותהיה כללית: מישהי כאן פעם שאלה באולפנא את הרב, או את רב בית הכנסת, או אח גדול או הורה שילמד אותה גמרא בשעות הפנאי שלה? 

אם היא רוצה - אז שיהיה זמין יותר, היא באה בטוב...

אין צורך להשניא את הגמרא על ילדים - וזה בדיוק מה שעושים כשבוחנים ילדים בכיתה ו' על כמה דפים טובים והופכים את זה למקצוע בבחינות הבגרות, על כל המשתמע מכך. 

לימוד גמרא זה לא מקצוע לימוד כמו מתמטיקה. זה משהו אחר וככה גם יש להתייחס אליו. בתור דבר שבקדושה ולא בתור עוד מעמסה. 

גם לגמרא וגם להבדיל למתמטיקה צריכים מישהו עם גישה חינוכית

אמיתית שילמד את שניהם...

הלוואי שנדע להצמיח מורים ומחנכים יותר איכותיים ומתבוננים.

(לא מזלזל מדי באלה שנושאים בנטל היום, אשריהם שעומדים בפרץ

בחזיתות החיוניות של הדור, עובדים קשה ולא זוכים לכבוד הראוי.)

הבגרויות לכולם הן הרע במיעוטו, הברירה היא אנרכיה של בורות.

בגמרא, לא צריכים ללמד בקצב מטורף ולהשניא את הלימוד רק כדי להספיק את ה-20 דף גמרא בשביל המבחן. 

זה ממש ממאיס את הלימוד ומוזיל את ערכו. 

במתמטיקה, גם יש עקומת למידה ואפשר גם לעשות פחות יחידות. 

ובסוף לא זכרנו כלום ולצערי אנו היום חדורי פחד מכל התחום הזה.

ותאמין לי, שההרצאה הראשונה שהיתה לי בקורס מתמטי כלשהו באוניברסיטה, היתה יותר מפחידה מכל המתמטיקה שלמדתי בכל 4 שנותיי בתיכון ביחד. 

ולעומת נקודת הפתיחה המצופה מסטודנט באוניברסיטה, בתיכון עוד עשו לנו הנחות ענקיות. 

לא של קושי אובייקטיבי של החומר הנלמד.

זה בהחלט קשור לקושי אובייקטיבי של החומר הנלמד. 

לדעתי זה יותר תלוי בתלמיד מאשר בגישה. 

את הגישה צריכים להתאים לתלמיד (בתנאי כמובן שתאתגר אותו "באשר הוא שם",

ולא תעשה צ'כונה).

יש כאלה שמבחינתם לוח הכפל זה דבר מסובך ומאתגר. 

לא חשובה הגישה. 

לא לכולם יש את אותם יכולות וכשרונות בנושאים שונים.

כמו למשל: לא נחשפו מספיק לגירויים בשנותיהם הראשונות.

(נסחפנו מהדיון ל-ג-מריי )

שלא כל דבר מתאים לכולם. 

(אכן, אכן... אני כבר לא רואה את החוף... )

אני כן סבור שהמקובעות של הגורמים החינוכיים בקונצנזוס שלנו היא

בעייתית לצד ההפוך...

בעזהי"ת.

צריך למצוא את האיזון, זה לא פשוט...

הבעיה שלנו היום שהפכנו את היוצרות.

פעם אנשים היו לומדים [בכללי] כדי לרכוש ידע. היום לומדים בשביל התעודה..

זה מאוד תלוי בבנאדם ובאיזה תחום מדובר. 

מיומניות בסיסיות זה לא דבר שלוקח הרבה זמן לפתח. 

אבל להגיד "לא לימדו ולא היתה לי אפשרות" - זה תירוץ למי שלא היה לה כח בגיל 16 באולפנא לנסות ללמוד בעצמה. 

כי כשבחור לומד בישיבה תיכונית מ-9 עד 9 (לא כולל שחרית בשבע ורבע), אז אין לו זמן ללמוד עוד דברים לאחר מכן. 

אבל אני לא חושב שבאולפנא כלשהי מישהי לומדת במסגרת הלימודים מ-9 עד 9, אז כן אפשר למצוא כמה שעות ללמוד ולפתח את המיומניות האלה. 

מי שבחרה שלא לעשות את זה - זו היתה בחירה שלה. 

להאשים אחרי זה את כל העולם ואחותו שקשה לה ללמוד גמרא בגלל זה כעבור כמה שנים, זה נתפס בעיני כמו דבר לא הוגן. 

בעזהי"ת.

זה לגבי הלימודים לשם תעודה ולא לשם הידע.

אני מדברת על המערכת בכלליותה, לא על אנשים יחידים ופרטיים.

ואני יכולה לספר לך, שבתור אחת שמאודדד רצתה ללמוד גמרא, גם כשהייתי בת 16, לא התאפשר לי.

הביינישים שבאו איתי במגע לא הסכימו ללמוד איתי גמרא, אז למדתי איתם דברים תורניים אחרים לעומק, ומשם הבסיס הנרחב שלי בארמית, למשל.

לומדים את מה שנגיש. גמרא זה מחוץ לתחום [בצורה מערכתית, כן?]

כאלה שבסופו של דבר לא דורשות יישום של הידע הנרכש. 

בפקולטות שבהן בסוף הלימודים אדם אמור ליישם את הידע שרכש, זה פשוט לא נכון. 

ואני לא יודע מיהם אותם ביינישים, אבל ניסית לשאול את רב האולפנא שלך? או את רב בית הכנסת? או את אבא שלך? או אח גדול? 

בעזהי"ת.

אבא שלי לא בראש, ואחים שלי סירבו.

אפילו אחי הקטן והערס, "מה אני אלמד גמרא עם בת?!"

ובכל מקרה,  יש יותר מדי התנגדות לזה. מן לחץ חברתי.

לפני כמה חודשים נועדתי עם הרב מלמד [כן כן, של הר ברכה], וסיפרתי לו שאני לומדת גמרא.

גם הוא התחיל לשטוף אותי על זה...

אין, זה פשוט עניין של תודעה חברתית. לאט לאט...

בעזהי"ת.

סתם.

בגדול הוא הביע סלידה מהרעיון שבחורה לומדת גמרא, שלכאורה מנותקת מחייה...

ואז הסברתי לו, שזו הדרך שלי להתקרב לה', ושאני ממש מרגישה שכל לימוד הוא מעים פגישה עם הקב"ה...

אז הוא המליץ לי ללמוד פניני הלכה בעיון.. שזה גם לימוד, וגם מעשי.

יש בזה מן ההגיון.. אבל בסוף, אחרי שהרבנית התערבה לטובתי, הוא הסכים

גמרא מנותקת מהחיים של האשה ולגבר זו תורת חיים?

מה החרדה הגדולה? שהן תדענה ארמית? או להתפלפל?

 נשגב מבינתי.

מה יש ללמוד את פניני הלכה בעיון?! עוד נזק של מערכת החינוך היא ללמד רק "דינים" ולא הלכה. 

אני לא מאמינה שאפשר ללמוד באמת הלכה אם לא מכירים את המקורות, החל מהגמרא, ראשונים ואחרונים. אחרת מקבלים דינים מנותקים ולא מובנים.

למה בת בוגרת 12 שנים של חינוך דתי, שאמור להיות מעמיק, הפעם הראשונה שהיא נתקלת בשו"ת הריטב"א או בשם של המהרש"א היא במדרשה?

סברו כנראה שדי בכך כדי להיות יהודי מקיים הלכה.

במציאויות שיש שאלה - שאל רב.

השאלה האם צריכים לדעת הלכה, או להיות יהודי שמקיים הלכה.

השאיפה של מי שמעוניינת ללמוד תורה בעומק למרות שאיננה מצווה,

נוגעת רק אליה, ולא לאיך שאמורה להיות בנויה אולפנה, דרך לרבות.

השאלה מדוע אין מסגרות מספיקות כמתבקש היא אחרת...

שהמחברים של הקיצורים השונים מיועדים ליהודים שרוצים לקיים הלכה.

אבל מה יש ללמוד כאן בעיון?

האולפנא אמורה לספק ידע תורני  לבנות בכל בתחומים.  אין עניין ללמד 'כאילו 'תורה תוך התעלמות מוחלטת מהתושב"ע. זה מה שקורה היום ברוב האולפנות, מתוך אידאולוגיה ברורה. (שלא מובנת לי בכלל.)

רחלקה כבר כתבה על הסירוב של רבנים ללמוד עם ואת הבנות גמרא. זה נפוץ ושכיח. לא ברור מדוע.

כנראה שהרב מלמד התכוון שאת הצמאון המבורך שלה לעסוק בעיון היא

יכולה להפנות לעיסוק בהערות ובהרחבות של הספר (שמחד גיסא מכוונות

להלכה הפסוקה, ומאידך גיסא הן באמת עיון משמעותי כשלעצמו).

הגדרת: עניינן לספק ידע תורני, ולא בהכרח לעשות מעשה של לימוד תורה.

השאלה למה יהודיה זקוקה. הדינמיקה של לימוד תורה הוא דבר מה נוסף,

ששייך לאותן יחידות המעוניינות בכך.

ממה נפשך - את יודעת שיש מחלוקת בין אחרוני הפוסקים בסוגיא ההלכתית.

האידיאל הוא "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שליבו חפץ"... ב"ה שיש מי

שמעודד לימוד תורה לנשים, ואם את מזדהה - מדוע שלא תלמדי אצלו?

האם התורה שלה צריכה להישאר ברמת גנון, כשלימודי החול שלה נוסקים לגבהים?

בסוף הגעתי למקומי. אני פשוט חושבת שכל הידע התורני המועבר באולפנא, הוא בצורה מעוותת וחלקית.

להמון בנות, עצם החשיפה לנושאים מסוימים תגרום להן להימשך לשם. אבל החינוך הוא שבת לא צריכה בכלל ללמוד תורה שבע"פ, וכבר כתבתי שהמטרה היא שהבעל/הרב יחשבו בשבילן בנושאים כאלו.

מצוות "אנכי ד' אלקיך" לדברי הרמב"ם.

גם בתנ"ך אפשר להעמיק, אלו תחומים שאין לי שום זלזול במי שבנה או

בנתה קומה רצינית ושיטתיות למדנית עיונית.

זה לא קטן בעיניי.

(בלי קשר לשאלת אישה המעוניינת בעצמה ללמוד גמרא בעיון.)

שהיא מוגשת לציבור הרחב, במדיות השונות ובעיקר במוסדות החינוך.

לצערי ההודעה הפותחת כאן, היא דוגמא טובה מדי...

למרות שאני מבין שזה עניין של שיקולים פדגוגיים ומה מתאים לכל הבנות,

ברור לי שיש הרבה מה להתקדם, בדיוק מהסיבה שאמרת.)

שנכתב בערב פסח לפני 115 שנה.

הוא כותב לרבנית פרחה ששון, שהיתה אז ממש 'חד בדרא' בבקיאותה הרבה בתורה, במדרש ובגמרא (מהנשים).

בין השאר הוא כותב:

''לפני שנתיים הובן מעיתון מלונדון שהחכם באשי של לונדון הרב אדלר הי"ו רגיל לדרוש בשבת הגדול, ויכתוב בעיתון את הסוגיא שהולך לדרוש, כדי שיראו אותה קודם ויבינו הדברים שיאמר בה.

ואת המכובדת הלכת לדרוש שלו, והבאת איתך גמרא כדי שתביני מה ידרוש בה.

רוצה אני לדעת האם יתכן שאנשי לונדון מבינים פלפול של גמרא, ואם ניתן למצוא בה חכמים...מבקש אני שתודיעי לי על שאלתי בפרוטרוט".

אני מניח שאם לזה באמת לשם שמים, אין סיבה שהרבנים יתנגדו, כפי שהיה במקרה הזה למשל.

תקרא על המשוררת רחל מוֹרפּוּרגוֹ. היא היתה משהו, כך אומרים...

(קרובת משפחה, וחברותא, של שד"ל...)

השאלה של אישה הלומדת לבדה היא אחרת...

אני כל הזמן מחפשת לי

דמויות למופת

נשים למדניות אנשות תורה- במשך הדורות

שהן תהיינה נר לרגלי והנחיה לדרכי

כמו שכולנו נושאים עיניים למרים- בנביאות, ולשמעון הצדיק- במסורת תושבע"פ, ולרבי- חותם המשנה, ולרש"י, ולבנות של רש"י, ולחפץ חיים וכולי וכולי- והם דמויות המופת שלנו, להתחנך מהם

כן

חסרות לי נשים שכאלו

יש אולי..... אולי 20 כאלו... וגם על רובן לא שמענו מספיק

רחלקה יקירתי

אני מזמינה אותך בכל לשון ובחפץ לב

לבקר וללמוד אצלנו במדרשה

בדיבוק חברות לכמה שנות לימוד (כן יש בינינו גם אמהות לילד\ שניים)

בלמידה ו"שימוש" ת"ח ותלמידות חכמים

בקניית יכולות ללמוד-- עד שבעז"ה מגיעים ללמוד לבד

לחלום- להיות גדולה (ר"מית או יועצת הלכה או משו כזה... )

קיצר נשמע שכל מה שחסר לך בחיים- זה בית מדרש

(ומלבד כל זה חפצתי אני לדבוק בתורתך ובתשוקת התורה שלך ואני אשמח שנלמדה ביחדיו מתישהוא ...)

בעזהי"ת.

או על תוכנית האברכיות של מדרשת מתן.. [לא מתה עליהם, אבל זו ברירת מחדל.]

בעזרתשם, כשאסיים את התואר ואזכה לעלות לירושלים...

לגבי חברותא- מתומרת על חברותת סקייפ?

כי להגיע לביתאל לא בדיוק מסתדר לי..

בעזהי"ת.

יום אחד עוד תבקשי ממני חתימה... |חש|

א. כדי להיות "אברכית" את צריכה משו... אהמ אהמ... שאסור לומר לפורום הזה

ב. מחילה יקירתי- אבל התואר שלך זה ביזבוז זמן

במקום ללמוד במכללה שהיא אולפנה

בואי ללמוד במקום שהלימודים עצמם יקדמו אותך

(בלי להשמיץ אף אחד- כן?)

ג. אין לי סקייפ

ואין לי מספיק ספרים בית כדי ללמוד רציני

(למה- לך יש בבית את כל הרשב"א?)

כה שאת מוזמנת לירושלים

בעזהי"ת.

א. הכוונה 'אברכית' במהות, לאו דווקא אשת אברך.

כמו שאני ביינישית, אבל מעולם לא למדתי בישיבה... [תשאלו את כללל המרצים שלי, אני ת-מיד עומדת! ]

ב. הממ, לא הבנתי מה הניגוד בין "מכללה שהיא אולפנה" לבין "לימודים שייקדמו אותך".. דווקא אני ממש ממש נהנת פה, ומרגישה שאני ממצה את עצמי.. ובמכללה שלך דיי הייתי סובלת

ב"ה שיש הרבה מכללות וגוונים, שכל אחד ייבחר את הדיוק המתאים לו

[ואגב, פעםפעם ממש חשבתי ללמוד במכללה שלך, אבל אין שם מה שרציתי, והתלבטתי אם זה הסגנון, אז בדקתי עוד מכללות והתאהבתי!! :}

ג. סקייפ זו לא בעייה להוריד... אבל זה אכן דפוק- חברותת סקייפ.

לא יודעת מתי יצא לי להגיע בניחותא לירושלים, צריך יום בשביל זה...

אולי תבואי את אליי?? שווה פה! וגם הספרייה פה ממש נחשבת...

יאללה בואי לאישי!

לענ"ד, אם היתה באת כמיהה ללימוד הגמרא, היא היתה כבר נלמדת.

אבל עושה רושם שזה לוכזה מעניין את הבנות היום (בהסתמך על הכתבה ב'עולם קטן').

לדעתי חוסר ההיצע נובע פשוט מביקוש נמוך.

אתה יכול להכנס לכל ישיבה תיכונית ולהיוכח בעניין.

שהרי כל מהותה של ישיבה היא לימוד תורה = גמרא.

הרי יש מדרשות לבנות, ואולי אני טועה, אבל ממה שנכתב שם זה נראה שהן לוממש מצליחות.

באמת חבל.

יש דעות בפרשנות של המגמה הזאת, כך שמעתי.

הישיבות כוונו לאליטה של העם.

כבר שמעתי על הרב שהציע לפתוח מדרשות לבנים.

המדרשות לבנות הן חדשות יחסית, לכן אפשר לפתח כיוונים שונים.

לא חושבת שהן נכשלו. הכתבה פספסה את העניין, לדעתי.

תהליכים מסוימים לוקחים זמן. ומהכרות שלי- יש יחסית המון נשים תלמידות חכמים. 

בעזהי"ת.

ראש האולפנא טרח להראות בכל מצב אפשרי שהוא נגד זה.

שבנות צריכות ללמוד רק אמונה והלכה, ואין להן מה לחפש בגזרות לא להן...

עם רב בית הכנסת, באמת שפשוט לא היה לי קשר איתו.

ולבקש ממנו חברותא זה טו מאצ'...

אני מנסה לחשוב על גברים נוספים בחיי, וברוך ה' לא מצליחה.

[יש לי רק מדוייט אחד שהיה מת ללמוד איתי חברותא. אפילו פעם קיבלתי סמס בארמית]

או שבאופן כללי זה היה הכיוון באולפנא? 

בעזהי"ת.

ושוב, אני מדברת בראייה מערכתית.

למה אם רציתי ללמוד גמרא אני צריכה לעשות את זה בשושו? למה אני צריכה בדייטים לחשוב פעמיים לפני שאני מדברת על זה? או לא רק בדייטים, גם באופן כללי, במכללה שלי, לא מקבלים יפה את הבנות שלומדות רציני.

למה אני צריכה להיות מוזרה? ולא המיינסטרים?

למה אני צריכה לתרץ את הלימוד הזה בק"נ טעמים כאילו אני עושה משהו לא תקין??

1. למה הלכת לאולפנא שלא התאימה לך? 

2. את לא צריכה לעשות שום דבר בשושו. זו מי שאת, ומי שזה מפריע לו, שייצא עם מישהי אחרת. 

בדיוק כמו כל תכונה או מעשה אחרים. לגיטימי לחלוטין.

3. דווקא טוב להיות מוזר. תאמיני לי, אני יודע...

בגדול, את שואלת למה זה לא מקובל? אז לעניות דעתי, הסיבה היא אותן נשים שמשתמשות בלימוד הגמרא כ"קרדום לחפור בה" או שמנסות להוכיח נקודה פמינסטית כלשהי.

הן עושות נזק לשאר הנשים.

הן חושבות שהן "דעתניות", ובפועל, הן רק גורמות לנזק.

ואני בטוח שזה לא באשמתך, אבל את היא זו שמשלמת על כך את המחיר.

לא הוגן, לא צודק, אבל זה המצב.

ועם כל הפמיניזם בשקל שכל התקשורת מוצפת בה, אני לא חושב שאפשר להאשים מישהו שהוא מושפע מזה.  

בעזהי"ת.

1. וואי, אל תפתח פה תיבת פנדורה... זה סיפור ארוך. רחלקה והאולפנא

2. נכון, סתם כל אחד שמספרים לו את זה חושב שהוא הראשון שאני מספרת לו, והוא ממש מרגיש צורך להסביר לי למה אני טועה :X וזה מטריד.

3. כן, ספר לי. מה טוב בלהיות מוזר?

דעת הקהל לא מושפעת רק מפמיניסטיות הדפוקות,

רוב הציבור הדוסי, הוא בעצם שמרני, ולכן עיקר התנגדותו ללימוד תורה לנשים. פחות מהסיבה שהזכרת לעיל...

זה גם מוסיף, אבל זה לא העיקר.

אם מישהו בדייט מתחיל להסביר לך למה את טועה... המצב בעייתי... אף אחד לא אמור לחנך את השני במהלך דייט. רק לבחון התאמה. 

מה טוב בלהיות מוזר? זה לא לפורום...

אני חושב שמראש דעת הקהל הדוסית עוצבה כפי שעוצבה בגלל אותן פמינסטיות שגרמו לנזק. 

עובדה שבהיסטוריה היהודית היו כמה וכמה נשים שלמדו. 

ככה לפחות זה נראה לי. 

20120228160921.docx

לא קראתי עדיין את הבפנוכו אז לא אביע דעה לגביו...

טעות נפוצה בהבנת מקומן של מצוות והלכות, ולא כאן המקום.

זה גם ממש לא הפשט שם ברמב"ם הלכות עבודה זרה... מעניין איך הגיעה לזה.

וזה ממש חבל, כי המאמר כשלעצמו כתוב חזק ומעורר השראה...

בתיאוריה המופשטת לעצמה יש משהו (וקצת יותר ממשהו) נכון.

איפה רש"י, תוספות וזהו בעצם... (ראשונים ואחרונים וכו'...) 

והרבה אנשים למדו שפות תכנות לבד, מספרים - זה לא כ"כ מסובך. זה לא משהו שמרצה יכול לתרום בו יותר מדי. זה רק תירגול. 

נראה לי שזה אפשרי לחלוטין. לא קל, אבל אפשרי. 

או כאלה שאינם זוכרים.

הרבה דברים הם אפשריים!

אבל אם מישהי באמת רוצה ללמוד גמרא, תן לה כלים סבירים.

לא למחוק את האתגר חלילה, אלא להפוך אותו לזמין.

(עריכה: לגבי מה שכתבתי ביחס לשפות תכנות, לא משוכנע)

והנה משו שנתקלתי (בלי שום אמירה, סתם כי שיעשע אותי):

(היו תמיד קצת פתרונות, אבל לא בקנה מידה מספיק.)

לא באתי בטענות נגד רמות הנגישות, ברור שאתה צודק שכך דברים התפתחו

בגלל שהגברים כמובן מתעסקים בלימוד הרבה יותר (היום למשל יש היברובוקס

ואוצר החכמה במחשב).

אני רק אומר שהדיון חשוב ומתבקש, וב"ה שכדבריך אנחנו מתקדמים לפתרונות

גם בנושא הזה... ועדיין יש עוד מה לשפר.

בגדול, נראה לי שמי שרוצה ללמוד גמרא יכולה ללמוד בכיף.  

אין בעיה למצוא כרכים של שטיינזלץ בכל חנות ספרי קודש ויש אפילו שיעורים באינטרנט. (כולל הדף היומי). 

מי שרוצה ללמוד, שתהנה. אבל בכל פעם שאני קורא כתבה על עוד פמיניסטית בשקל שרוצה שכל העולם יידע שהיא אמיצה ודעתנית ושהיא הולכת ללמוד גמרא בגלל זה - די ברור לי שהיא רוצה ללמוד מהסיבות הלא נכונות והיא משתמשת בגמרא לצרכים אחרים. 

וחלק מההרסניות שבהתנהגותן, הוא שנדמה שכל הנשים שלומדות גמרא הן כמותן.

מימרא אגבית מה"נפש החיים" (קישור למקור):

"...שאפי' האדם אשר עסקו בתורתו יתב' שלא לשמה כראוי אלא בשביל איזה

פניה לגרמיה רק אם אינו לקנטור ח"ו אשר עליו ארז"ל נוח לו שתהפך שלייתו

על פניו..."

יש נשים שלומדות לשם שמיים - ואשריהן, יש שלומדות לשם פמיניזם והתרסה.

תוספת עריכה: לא מכיר את המציאות במדרשות ספציפית ולא התכוונתי אליה.

צר לי אם מאן דהוא נפגע מניסוח מטושטש.

ובאמת רוצה להתקרב לאמונה, לתורה, לה'-

קודם שתלמד את מה שהרבה יותר קרוב אליה, שהרבה יותר מחבר אותה=

לימוד מוסר, אמונה, הלכות.

למדת? רוצה עוד? אין בעיה..  תלמדי גם גמרא..

פלפולי הגמרא לא אסורים לאישה. אף גדול דור לא אוסר על נשים ללמוד גמרא.

יחד עם זאת, אי אפשר להכחיש שלרוב הנשים לא מתאים הפלפול הגמרתי. נשים רוצות תכלס, מה ההלכה, איך זה מתחבר לי לחיים..

מתוך כך, ניתן להסיק שרוב הנשים שרוצות ללמוד גמרא- זה לא בדיוק מגיע ממניע טהור.

כמובן שיש יוצאות דופן, שכן מתחברות. תסכימו איתי שנשים כאלו לא יעשו הפגנות..

אפשר לומר שהמדרשה שלי יחסית מייצגת את ציבור הנשים הד"ל.

אחת הבנות ניסתה להכניס לימוד גמרא למדרשה והתוצאות היו בדיוק כפי שכתבתי לעיל. התפחלצנו מזה שאין הלכה ברורה, ומה זה בדיוק אומר לנו לחיים.

שוב, יש יוצאות דופן- אבל הן בהחלט יוצאות דופן.

ואני לא רואה בזה השפלה או גזענות נגד נשים.

אף אחד לא אוסר עלי ללמוד כלום.

משנים של חינוך מאד מסוים לבנות.

בטח שבנות ירצו לדעת רק את התכלס' וההלכה הסופית, כי זה מה שדחפו להן כל השנים שהן צריכות לדעת.

לא לימדו אותן לחשוב, חינכו אותן שהרב או הבעל יחשוב בשבילן.

הבעיה היא שנשים כיום לא מוכנות להיות מוגבלות לתחום אחד. בעיקר כשבלימודי החול הן מגיעות להשגים מאד גבוהים. 

חוצמיזה, את חושבת שבנים לא מתפחלצים מגמרא? שהם לא שואלים מה הקשר לחיים שלהם?

אז כדאי שתבדקי מה קורה בתחום הגמרא בישיבות התיכוניות. 

זה לא קשור לשאלה של בנים או בנות. זה דור שלא רוצה לחשוב, שרוצה תכלס', שרוצה "להתחבר" וכל הבלה בלה בלה. (לא בכדי תנועת הניאו-חסידות בדורנו פורחת. להיות "באורות" מריקודים, הרבה יותר קל מלפצח דף גמרא. אבל זה כבר דיון אחר.)

הבעיה היא שלבנות יש עוד צידוק לדברים האלה: ככה חינכו אותן שנים ע"ג שנים...

חכמים הכירו מצוין את נפש האדם, ומכאן ברור לי מה מתאים לנשים ומה לגברים.

מצווה לאישה ללמוד את ההלכות הנוגעות לה, אז קודם שתעשה את זה ואח"כ שתעשה מעבר. 

לדעתי זו דוגמה מצוינת ל"גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה". ברגע שאין חובה על הבת ללמוד גמרא היא רוצה לעשות זאת.

(ונקודה עניינית לדמות של נחמה ליבוביץ: בהתחלה זה נראה באמת מוזר שאישה היא ממש תלמיד חכם! אבל כשאתה יודע שלא היו לה ילדים, ולכן היא ניתבה את הכוחות שלה ללימוד תורה, זה כבר משהו אחר...)

מה הקשר?!

כן, לנשים אין מצווה ללמוד תורה בכלל. ראי דורות ע"ג דורות של נשים שלא ידעו כלום. 

אבל ברגע שנשים כן לומדות תורה, אני לא רואה שום סיבה ללמד אותן תורה שונה.

[וכן, התעלמות מוחלטת מהתושב"ע תוך כדי לימוד תנ"ך ומחשבת ישראל ודינים זו תורה שונה לחלוטין.]

בנים בכיתה ד' שמלמדים אותם גמרא, אין להם שום חיוב יתר (מלבד חינוך) על בנות. 

(וכבר כתבו על הקשר שבין עקרות להנהגת דור. יש דוגמאות רבות.)

בעזהי"ת.

חכמים חיו לפני כ2000 שנה (מינוס). בתקופה ההיא כל ההתפתחות של האישה שאפה לאפס.

היום, כשהכל המכונות עושות עבורנו, והאישה כ"כ מתקדמת בלימודי החול, אין שום סיבה שבעולם שהיא לא תתאים את לימודי הקודש שלה לאותה רמה לפחות, אם לא יותר.

וכמובן, מאחר ואין עליה חיוב- אף אחת לא חייבת. אבל מכאן ולהגיד על ציבור של נשים ייראות שמיים שלומדות לשמה ש"זה לא מגיע ממניע טהור" (יעל)- זה כבר לא להכיר את השטח.

"רחלקה"- זה ציבור באמת?

כמו שכבר אמרתי ( ), מי שבאמת רוצה ללמוד לשמה, קודם שתלמד את הבסיס, שעליו אין עוררין כי מתחבר מאוד לנפש האישה (אם כי, אין ספק שגם בנים צריכים ללמוד מסל"ש, כוזרי וכו'..).

אח"כ, למדת? רוצה עוד? אין בעיה!

זו עובדה שדברים השתנו בעולם מאז חז"לינו ז"ל, אבל לא הכל. נפש האישה נשארה אותה נפש.

זו דעתי.

יחד עם זאת, קיבלתי כמה דברים מהעמדה שלכן.

כל אחת צריכה להיות כנה עם עצמה במטרה שלה לחידושים ושינויים.

בעזהי"ת.

כיום יש הרבה נשים שמתחברות ללימוד השכלתני. לא יודעת מספרים ואחוזים, אבל זה קיים..

ולא כל אחת  שלומדת גמרא צועקת את זה. אז לא על כולן יודעים...

ולא הבנתי, למה צריך ללמוד את הדברים בזה אחר זה?

לא יצא לך ללמוד במקביל רמב"ם וריה"ל? או שאצלכם במדרשה מחלקים את המחציות לפי סגנונות לימוד?

מניסיוני אפשר ללמוד גם מחשבה והלכה, וגם שיעור שבועי בגמרא. זה לא סותר.

[ואדרבה, אני אישית מרגישה שלימוד האמונה שלי מקבל מימד הרבה יותר עוצמתי כשאני באה עם רזומה של לימוד גמרא ומשנה לעומק. אבל זה נראלי באמת אישי...]

למה חזלינו ז"ל קבעו שלימודי אמונה והלכה הם החיובים של האישה?

כי זה מה שמתאים לה.. (:

היית קוראת את התשובה\מסה\\ של הרב ליכטנשטיין בנושא

שהוא מסביר למה לימוד תורה של נשים הוא "מכשיר מצווה" ואין בו מצוה מצד עצמו

ולכן- נשים צריכות ללמוד כל תחום בתורה

(לאומת תפיסות אחרות שבהן יש ללימוד משמעות של "מצות לימוד תורה" ואז יש מי שנ"מ למעישה לומדות תחומים פחות רחבים)

חז"לנו לא קבעו יותר מידי בנושא, צר לי לומר לך

יש מחלוקת תנאים אדירה על מה צריך ללמד איזה נשים ולמה

והלכה כבתראי

**** בכלל לא הבנת אם את ממשיכה להשתמש בביטוי "מתאים לה"

זה ביטוי של רגש דתי או פסיכולוגי

לא של אנשים הלכה

--- ואם תול לא היתה מבקשת ממני להגיב- לא הייתי מקפיצה את השירשור הזה

אני בספק אם יהיה פה כוח למישהו לקרוא את זה...אבל שווה קריאה:

http://www.bmj.org.il/files/981292507240.pdf

לא צריכה חלילה בכהוא זה לחוש שהיא לא בסדר- וחשוב מאוד להדגיש זאת!

מציאות של נשים יראות שמיים הלומדות גמרא, היא ראויה מאוד ומבורכת - אבל עדיין

מחודשת ולא מחוייבת.

לא לשכוח שכיום קולו של הרב ליכטנשטיין שליט"א בתחום עודנו די ייחודי בין גדולי

דורנו (גם אם הוא בא בתור המשכה של משנת הרב סולובייצ'יק).

(צדיקה - את מתכוונת למאמר בספר "האישה וחינוכה"?)

שמעתי על מדרשה אחת שלומדים שם גמרא, שאחד מהכללים בתקנון שם זה ללבוש חצאית ולא מכנסיים. (כלומר, צריך להכניס את זה לתקנון, כי אחרת...)

זה נראה לכם נורמלי?

בעזהי"ת.

זה שיש נשים שלומדות גמרא שמגיעות לכל מיני מקומות שגויים [לפי רוב הפוסקים],

זה לא מוכיח שזה בא מלימוד גמרא באופן כולל...

אצלי, בתוכנית שאני לומדת, הכי דוסות במכללה הסופר-דוסית שלי לומדות. [לא שאני דוסית חלילה]...

קיצר, זה נראלי תלוי במקור של הרצון ללימוד. משיכה אינטלקטואלית או רצון להתחבר לה'?

[זכה- סם חיים, לא זכה- סם מוות. וד"ל]

בעזהי"ת.

ולעשות את זה מהמקום הטוב של העניין, לא מספיק רק משיכה אינטלקטואלית.

וע"ע הפרופסורים והדוקטורים לתלמוד באנויברסיטה...

הבעיה שלהם היא לא משיכה אינטלקטואלית כמוטיבציה,

אלא מתודה זרה ובעייתית יחסית (לכל מדע ודיון יש הנחות יסוד!).

ידועים דברי נפש החיים בשער רביעי, ש"לשמה" היינו לא לשם דביקות בד',

אלא ההנאה והמשיכה האינטלקטואלית - "להוסיף לקח ופלפול" כלשון הרא"ש.

וכן הוא בהקדמת האדמו"ר מסוכטשוב לספרו "אגלי טל", שההנאה מהלימוד

היא ה"לשמה".

ברור שהנאה אינטלקטואלית שמנותקת מדביקות לגמרי היא בעייתית.

(תוספת עריכה: לא המשיכה היא הבעייתית חלילה, אלא החוסר ביראת שמיים!) 

וכמו שמסופר על ביאליק, שהיה לומד קצות בשבת עם המקטרת...

(ועוד תוספת עריכה: יש גם לימוד של אדם שחסר לו ביראת שמיים,

אבל "המאור שבה מחזירו למוטב" כידוע.

"לא זכה נעשית לו סם המוות" = 

מי שיש לו פניות ואינטרסים רקובים ביסוד מטרת הלימוד, כמו הלומד לשם קנטור,

שעליו כפי שהזכרנו "נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו".)

שאם לומדים שלא לשם לקיים את המצוות, אלא כסתם חכמה -

נאמר: "מי שלומד ואינו עושה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו" (תנחומא כי תבוא).

זה משהו נוסף, אדם שאיננו מקיים מצוות, ולימודו אינטלקטואלי לגמרי.

גם פרופסור חרדי אדוק לתלמוד שחוקר בגישה בעייתית (ובאקדמיה בהחלט גם ישנן

גישות בעייתיות ורקובות לתלמוד) - לימודו ומחקרו זה פסול.

המציאות (שיש הרבה נשים שלומדות גמרא מתוך יראת שמיים ורצון אמיתי לדרישת ד').

בעיני, הרעיון כשלעצמו, שאישה תופסת מקום קצת יותר פנימי בבית מאשר הגבר,

וכן שלימוד תורה ובפרט גמרא (הם במקרה מחוייבים מהתורה כאילו...) הוא קצת יותר

מתאים לגבר מאשר לאישה (לא שלא מתאים לה כלל, אלא שלגבר יותר משלה) -

הוא כנראה נכון.

אבל להציג אותו יחד עם סגנון מזלזל כמו זה, בלי אחריות ובלי יומרה להיכרות עם השטח -

כל זה סתם מייצר טינה, תסכול ואפילו קצת אנטגוניזם.

חבל.

ברוב המקרים לענ"ד הלימוד תורה  בסופו של דבר כן מביא ליראת שמים, כי 'מתוך שלא לשמה - בא לשמה'.

מי שלומדת בשביל לקנטר, התורה ממילא לא מעניינת אותה באמת, ולכן גדולים הסיכויים שהיא תפסיק עם הלימוד אחרי זמן מועט.

יש אנשים שעשו פרוייקט חיים משגשג מללמוד על מנת לקנטר.

זה עסק מצליח וקל מדי לצערי...

לא נפרט דוגמאות (בכלל לא רק בתחום של לימוד נשים!).

לא ההנאה מהלימוד היא זאת שמחייה אותם - אלא הנאת הניגוח.

לא  צריך ללמוד הרבה בשביל להתנגח.

מספיק לשלוף מהמותן כמה טענות, וכולם יתייחסו אליהם ברצינות וינסו לחשוב איך ליישב אותם.

היום זה לא פעם.

יש פחות מתוחכמים, יש יותר.

השאלה היא, באיזו חזית הם רוצים לפעול.

מה?

טופרובסקי היה מקריא בכנסת כל שבוע את ההרוגים כדי להזכיר

ליכוד:

25

ישר:

24

יחד:

12

הדמוקרטים:

10

בן גביר, הרשימה המשותפת:

8

שס, ליברמן, יהדות התורה:

7

סמוטריץ', רעם:

6

יהיה תרחיש של תיקו או מהפך.

בפעם שעברה מרצ ובל"ד שרפו לשמאל כמעט 8 מנדטים. המנדטים האלה כנראה לא ישרפו להם הפעם.

ימינה של איילת שקד שרפה למרכז כ3 מנדטים. כנראה שהפעם חלקם ישרפו אצל וינטר.

ונועם + החרדים החדשים חותך מנדט אחד מהימין.

ככה שקשה להאמין שיהיה ניצחון לגוש הימין.

הימור שלי,

יהיה יתרון קטן (או גדול) לגוש השמאל + ערבים.

זה יביא לכך שגם אם לא יצליחו להקים ממשלה, הם יצליחו להוריד את ביבי מהשלטון.

כדי להפיל את ביבי, צריך שיהיה מועמד מוסכם אחר.

כלומר אם למשל אייזנקוט יצליח לשכנע רק 59 חברי כנסת להצביע לו, כי יש 10 ערבים שיצביעו נגד לכל ממשלה ציונית ועוד 51 חברי כנסת שרוצים את ביבי,

אז ביבי לא נופל אלא יש בחירות חוזרות שבהן הוא ממשיך להיות ראש ממשלת מעבר.

לפי החוק, הוא יכול להיות ראש ממשלת מעבר גם עד גיל 120, כל עוד אין חבר כנסת אחר שזוכה לרוב.

יסכימו לשים את האצבע בעד אייזנקוט. אפילו לממשלה של יום (או כל מינימום אחר אפשרי) העיקר שביבי והימין ירדו.

ויפרקו את הממשלה

ואז תהיה ממשלת מעבר ועוד בחירות

כאשר אייזקוט ראש ממשלת מעבר

כך לפחות אני קורא את המפה הפוליטית

זה נראה שיש סיכוי נמוך שהימין יצליח להשיג 61+

אולי אם יצליחו לשכנע ברגע האחרון את וינטר לפרוש.

מרגע שקמה ממשלה, היא ממשלה חוקית לכל דבר ועניין.

כדי להפיל אותה צריך להעביר הצעת חוק אי אמון בממשלה, החוק צריך לכלול 61 חברי כנסת שתומכים בהפלת הממשלה עם מועמד מוסכם על כולם לראש הממשלה החדש.

אם הערבים והליכוד יצביעו ביחד על אי אמון, זה אומר שהערבים יסכימו למנות את נתניהו לראשות ממשלה...

לא תמיד חברי הכנסת שלנו חכמים. אבל נראה שבחוק יסוד הממשלה הם חשבו בדיוק על איך למנוע דברים כאלה, כדי שממשלה שקיבלה רוב בכנסת תהיה כמה שיותר יציבה ולא תופל בקלות

כזאת שמביאה לעוד בחירות.

אף פעם לא בחרו ראש ממשלה ראש ממשלה חדש

אלא ראש הממשלה מיוזמתו הוביל את החוק לפיזור הכנסת, ובגלל שרוב הכנסת נמצאת בקואליציה אז יש לו רוב.

במילים אחרות, כבר הרבה מאוד שנים לא הפילו כאן ממשלה, בדיוק בגלל מה שכתבתי -זה מהלך לא פשוט בכלל.

אז אייזנקוט יגיד לערבים.

תתמכו בי לראשות הממשלה כדי להוריד את נתניהו

ומחר (או כל זמן מינימלי שאפשרי) אני מפזר את הכנסת.

אני חושב שהערבים כן יתמכו במהלך כזה

אבל אני לא חושב שרמה כזאת של כיעור אפשרית... להקים ממשלה רק בשביל לפזר מיד את הכנסת.

מה גם שלא ראיתי אף פרשן או פוליטיקאי או כתב שבכלל מזכיר אפשרות כזאת

תחזית מנדטים:

הליכוד 28

ישר 20

ביחד 14

ש"ס 9

הדמוקרטים 8

עוצמה 8

יהדות התורה 8

המשותפת 7

הציונות הדתית 7

רע"מ 6

ישראל ביתנו 5

גוש נתניהו: 60

סמוטריץ' כי היטה את ההגה ימינה במלחמה ודאג לשינויים נצרכים במערכת המשפט.

וינטר, כי צריך לגייס חרדים וצריך לקדם יותר את הניצחון במלחמה.

תחזית:

הימורים: ליכוד - 25 אייזנקוט - 20 בנט - 12 בן גביר - 11 ליברמן - 10 הדמוקרטים - 9 שס - 7 סמוטריץ' - 7 יהדות התורה - 6 וינטר - 4 הרשימה המשותפת - 4 רע"מ - 5

אני די משוכנע שיהיה לפחות סבב נוסף של בחירות.

סמוטריץ' ומפלגתו יקבלו את הקול שלי כי הם מילאו את הבטחות הבחירות שלהם (כל מה שיכלו). הם עשו מה שרציתי, ולכן אפשר לסמוך שימשיכו לעשות גם בבחירות הבאות. ולכל הפחות יתאמצו בכל מאודם.

1. ההתיישבות קיבלה בוסט לא נורמלי

2. הכלכלה הפתיעה את כולם, בארץ ובעולם, ב"ה

3. העבודה על מערכת המשפט מתקיימת לאט אבל בטוח (בנתיים) ואני רוצה שזה יגיע ל"גמר תשלום" בקדנציה הבא. 10 שופטי עליון יתחלפו בקדנציה הקרובה, ואם השמאל ישלוט בזה אז אנחנו נהפוך לברית המועצות.

4. ההתנהלות בסוגיות המלחמה היתה בדיוק מה שנכון, לדעתי. שמחתי מאוד שהמפלגה לא היתה טהרנית וידעה גם להסכים לעסקת חטופים (הראשונה). זה הוכיח לי שיש חשיבה בכל פעם, ולא ריצת אמוק שאין לה בלמים.

5. עולם התורה הציוני קיבל חיזוק חשוב ב"ה.

6. בהקשר גיוס החרדים, סמוטריץ' מבין שבכפייה חזיתית שום דבר לא יקרה, ולכן צריך אורך רוח כדי לעשות מעקפים ותהליכי אורך. הוא גם מבין שהשמאל יתן לחרדים את מה שירצו בכל מקרה, ולכן אין סיבה להיות הטיפש שמפיל על זה ממשלות. עדיף להסתדר עם החרדים ולשמור על ממשלה לאומית, ציונית ויהודית.

7. גם כשהיתה כביסה מלוכלכת בתוך המפלגה, הם ידעו לנהל את זה פנימית ובכבוד (כנראה, לפחות כלפי חוץ). אופיר סופר פרש בצורה מכובדת מאוד, וזה סימן טוב לעבודה הפנימית במפלגה.

8. אני רוצה סמן ימני חזק, אבל לא מתלהם, שיכול גם להטות את הספינה ימינה כשצריך, וגם יכול למשוך קצת אש כשצריך כדי לאפשר לאחרים לעשות את מה שצריך לעשות.

רק היום התקשרו אליי 4 פעמים איזה דואר זבל. אני מנחשת שזה קשור לבחירות.

אני לא מבינה איך להציק למישהו מעודד אותו להצביע למפלגה המציקה.

לק"י

אני אצביע למי שהכי יציק לי.

יש לי רשימה כבר 🤣 (סתם..).

היום הם התקשרו עוד פעמיים.

נמאס לי לגמרי ועניתי כדי להגיד להם להפסיק להתקשר אליי.

מסתבר שזה לא קשור לבחירות וזו פרסומות לחברת מוניות "אנ"ש".

בכל זאת שגעו לי את השכל.

לא היה לי על מי לצעוק אפילו כי זו הייתה הקלטה.

וממש בעת כתיבת שורות אלו, הפעם כן התקשרו אליי בנושא פוליטי. של "הורים מעורבים" לענות אם הילד שלי יודע להשלים את המשפט "שמע ישראל". כנ"ל הקלטה מעצבנת או אפילו קול ai.

יש איך לחסום את המעיקים האלו?

לק"י

נשלחת לי הודעה של "התקשרנו אלייך ממספר.... תחזרו אלינו". משהו כזה.

כן. עכשיו אני חוזרת לכל הספאמים האלה...

על פי חוק אי אפשר לתבוע פוליטיקאים על ספאם, נחשי מי חוקק את החוק הזה.

זה לא הגיוני לקבל 4 שיחות טלפון ביום כמעט כולן בשעות העבודה.

וכן, הפוליטיקאים שמחריגים את עצמם בהחלט לא הוגנים.

זה אולי מקרה שהתערבות בג"ץ כן הייתה יכולה להיות הגיונית.

ועוד הקלטה, בלי בושה. אפילו לא השקיעו בטלפן אנושי.

לא עוזר לחסום, כל פעם מספר אחר

מחילה מכל האנשים האמיתיים שמתקשרים אליי ואני לא עונה כי מניחה מראש שהם רב העמק…

ישנו מאגר ממשלתי שנקרא 'אל תתקשרו אלי', חפשו ברשת. מכניסים מספר טלפון, קוד אימות ואתם בפנים. שבוע עד שזה נכנס לתוקף ואז כ0על כל שיחה או הודעה פרסומית, מלבד פוליטיקאים ועוד כמה לוביסטים שדאגו להחריג, אפשר להגיש תביעה על כל הודעה. זה 1000₪ בלי הוכחת נזק.

אתמול התקשרו באמצע הלילה

לי לפחות יש טרוקולר, אבל בעלי צריך לענות לכל השיחות האלה כדי לדעת שהן ספאם בחירות...

וגם כמות ההודעות שהייתי צריכה למחוק בזמן האחרון🤦‍♀️

הבעיה התחילה כשהתקשרה אליי פעילה של מפלגה כשלהי, וזה לא תויג כספאם כי זו אישה פרטית... (ומקווה בשבילה שאנשים לא תייגו אותה כספאם, כי סך הכול היא אישה טובה...)

והוא גם עוצר בים משפט למשפט כאילו הוא מקשיב

חחחחח

לק"י

יש כאלה הודעות לבקשת תרומה.

ואז התגובות לא תמיד לעניין😅

"האם תרצו לתרום לנו?"

"לא"

"תודה על תרומתכם"

"ביבי" התקשר אליו. ושאל אם הוא מוכן להיות שם בשבילו בקלפי.

אז הוא שאל לו מה הוא מתכוון לעשות בסוגיית הצ'יפים שבחיסונים שהופכים את כולם לאנשי לטאה. הai רק התעקש, "נדון בהכל אחרי הבחירות, אבל עכשיו אתה איתי"? ובסוף הוא הוציא ממנו הסכמה לטפל בנושא החשוב הזה אחרי הבחירות.

יש לנו הבטחה רשמית מראש הממשלה!

וברצינות- זה ממש דוחה, יותר מסתם שיחות ספאם. זה נועד לרמות סבתות שלא יודעות מה קול של ai?

ואני בכלל שתקתי חחח

זה 5 אחוז מהצריכה הביתית בישראל וגם זה לדעתי מוגזם, התחנה באשלים התחילה כפיילוט ולמרות כתבת היחצ הזאת בגדול האנרגיה הסולארית בעולם אנשים די התייאשו ממנה חוץ מאנשים ממש ירוקים באידאולוגיה שלהם, אפילו קרן ביל ומלינדה גייטס הפסיקה לסבסד לוחות סולארים בעולם ובגדול זה לא ממש שווה את ההשקעה בימים שבהם הנפט והגז זורמים חופשי במיצרי הים.

מידי פעם מתעורר זמן שבה האנרגיה הירוקה חוזרת לחיים, לרוב מסיבות אידאולוגיות ולא כלכליות אבל כנראה שהרבה עתיד אין בזה.

מתקן כזה - רוב השנה שמש ישירה, כמעט בלי עננות שמסתירה את השמש, התנאים הסביבתיים ההכרחיים שהביאו להקמת המתקן הזה, אבל דווקא האזור הזה דליל באוכלוסיה.

כדי לנצל את השיטה בצורה יותר גורפת ולספק חשמל לחלקים גדולים של המדינה, צריך מערכת הולכת חשמל מסיבית מהדרום לצפון - ואין כזו.

ולכן אם אתה לא מסבסד את זה (ואתה מסבסד, בערך 15 אגורות לKW שאתה קונה בבית) זה לא משתלם.

כך טען פעם רון ברץ לזכרוני, שהמערב מטומטם שלא מתקדם לתחנות כוח גרעיניות.

אבל אולי בישראל בטחונית זה מסוכן להקים תחנת כוח גרעינית

ופיקוח בינלאומי הדוק על מתקני הגרעין.

ישראל אינה חתומה על האמנה, שדורשת מהמדינות החברות בה להעמיד את מתקניהן לפיקוח מלא של הסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA) כתנאי לקבלת טכנולוגיה ודלק גרעיני.

כל עוד ישראל שומרת באופן רשמי על "עמימות גרעינית" בנוגע ליכולותיה הצבאיות, זה מונע מהמדינה להצטרף לאמנה, וברור שגם מונע פתיחת מתקני הגרעין לפיקוח בינלאומי מלא.

הגלובלית.

אם כן, שמדינות אחרות יעברו לתחנות גרעיניות וזה לא יחמם גלובלית. בכל מקרה ההשפעה של ישראל על ההתחממות היא מזערית. ואם ייצור החשמל של מגדל אור יקר יותר מייצור רגיל, לא ראוה סיבה שישראל תעבור להשתמש בו.

מה גם שלא ניתן לקנות חשמל מקפריסין או מיוון דרך כבל שיעבור בתחתית הים? שואל לא יודע

לכן זה לא תפס ולא אומץ כפתרון נוח ונקי.

1. עלויות גבוהות וזמני הקמה ארוכים: בניית תחנת כוח גרעינית דורשת השקעות עתק (מיליארדי דולרים) ותהליכי תכנון וביצוע שלוקחים לרוב בין עשור לשני עשורים. בניגוד לכך, אנרגיות מתחדשות (כמו שמש ורוח) זולות ומהירות בהרבה להקמה.

2. חשש בטיחותי ודימוי ציבורי: אסונות היסטוריים כמו צ'רנוביל (1986) ופוקושימה (2011) יצרו סטיגמה שלילית עמוקה ופחד ציבורי מוצדק או מוקצן. תושבים ופוליטיקאים רבים מתנגדים נחרצות להקמת כורים בסמוך לאזורי מגורים (עקרון "לא בחצר האחורית שלי" – NIMBY).

3. אתגר הטיפול בפסולת רדיואקטיבית: כורים גרעיניים מייצרים פסולת רדיואקטיבית מסוכנת שנשארת פעילה למשך אלפי שנים. נכון להיום, רוב המדינות מתקשות למצוא פתרונות קבועים ובטוחים לטווח ארוך להטמנת פסולת זו (למעט פרויקטים בודדים כמו "אונקלו" בפינלנד).

4. תחרות מצד האנרגיות המתחדשות: בשנים האחרונות, הירידה הדרסטית בעלויות טכנולוגיות הסולאר, הרוח והאגירה (בסוללות) הפכה אותן לבחירה אטרקטיבית, מהירה ופחות בירוקרטית מפרויקטים גרעיניים מורכבים.

רגילות עולות בהרבה על אלו של הגרעניות. פשוט לגרעניות יש יחסי ציבור גרועים.

ב. ייצור חשמל מסולרי רוח ומים יקר יותר מחשמל מגרעין

ממשלתיים

וזה לא מוצדק כלכלית יחסית לחלופות אחרות

הוא גר ביישוב "זמרת", שמאוד יכול להתאים לקריטריונים

ומולו אפשר לברר את השיעור של צעירים שם.

https://m.knesset.gov.il/mk/pages/mkpub.aspx?mkid=1011

לק"י

זה לא שהוא מכיר אותו אישית...

ואם מדובר במעשה ציוני, התיישבות בנגב, לא באיזה עניין אישי שהשר צריך להתלבט אם לעזור -אני, אם הייתי במצב כזה, במקומו, הייתי עוזר בשמחה.

לק"י

לי היה מוזר לשלוח מייל ולשאול כמה כלבים יש שם

ולא על הולכי על ארבע….

ומי שמקבל את המיילים שלו זה מן הסתם לא הוא עצמו אלא אחד מעוזריו הפרלמנטרים והעוזר סביר שיפעיל שיקול דעת ראלי מה יעזור לשר להמשיך להיות שר עוד שבועיים ומה זאת שאלה שאפשר פשוטנלשאול בכל קבוצת פייסבוק או ווצאפ מקומית או פורום.

כך או אחרת יש קהילה דתית בשדרות ונתיבות אם אתם רוצים ממש חורים גם בניצנה או חולות חלוצה יש גם ישובים חרדים באזור כמו תפרח סביר להניח שכמעט ואין שם כלבים.

לק"י

בוודאות יש שם גם בני 30++, אבל הגיוני שיש גם צעירים.

וגם בבאר שבע יש. שם טווח הגילאים רחב בוודאות.

כי אנחנו בני אדם, וחשוב לנו איך אנחנו נראים בעיני אחרים.

האם זה טוב? לא

צריך עבודה פנימית לא להיות מושפע מאחרים.

לדוגמה רואים אנשים גדולים, אנשי ציבור או רבנים, שיש עליהם תגובות, כעסים, והם צריכים להיות עם עמוד שדרה חזק כדי לא להיות מושפע מכל משפט שכל אחד זורק, כי ככה הם לא יגיעו לשום מקום..

אני מעריכה אותם על זה

כועסים זה אומר שאיכפת להם ממני

מתעלמים זה אומר לא איכפת

חושבים זה אומר שאני משמעותית בשבילם

כמה זה משנה?

תלוי מי זה וכמה חשיבות מייחסים לו בחיים

של הדבר, בד"כ, נופלות עליו (משימה שהוא התחייב שתתבצע ולא הסתיימה, דו"ח שהוא מחכה לו ועדיין לא מוכן בזמן…) - הוא כועס ולא בגלל שאכפת לו ממך…

הוא כועס גם כי הוא ציפה שאני אעמוד במשימה

וגם כי היא לא בוצעה

אכפת לו מעצמו

גם בוסית בעצמי

בכל מני וריאציות

אם אני כועסת על מישהו על עבודה שלא נעשתה כראוי

זה רק מישהו שראוי לכעוס עליו

כי ציפיתי/ סמכתי עליו

אחרת זה בזבוז אנרגיות לשוא

נראה לי שזו וריאציה מהצד הטוב של הכעס

וכן יש גם צד יותר שלילי

של אנשים שאיכפת להם יותר מעצמם ופחות מאחרים

וסתם מפזרים כעס לכל כיוון

מאנשים כאלה אני תופסת מרחק

נגיד אם השמאל כועס עלייך זה לא כי אכפת לו ממך

מה אני חושבת/ אומרת/ עושה/ איפה גרה

רק אם זה אנשים מאוד ספציפיים, ורק אם הסיבה היא שעשיתי משו שפגע בהם

כל השאר - פחות

שאלה מצוינת. זה משנה הרבה יותר ממה שנדמה. מי שמאוד אכפת לו שכועסים עליו, מתחיל בדרך כלל לוותר על עצמו כדי שכולם יהיו מרוצים וזה גם מה שגורם לערך שלנו לרדת ואנשים מרגישים את זה. זה נראה כמו נחמדות, אבל בפועל זה שוחק את הביטחון העצמי. העניין הוא לא אם אכפת, אלא אם אפשר לחיות עם זה שמישהו כועס, להבין שזה שלו ולעשות את מה שנראה לנו כנכון.

כל כך נכון. אי אפשר לחיות כל הזמן בניסיון לרצות את כולם, כי בסוף מאבדים את עצמנו בדרך. אפשר להיות אדם טוב, רגיש ומתחשב, ועדיין להציב גבולות ולהבין שלא כל כעס של מישהו אחר הוא באחריותנו.

אבל התוצאות אמורות להיות ממש משמעותיות לסביבה שבה אני נמצא.

שהימין ינצח?

עוד מאותו דבר שהיה לנו עד עכשיו

(האסון הגדול בתולדות המדינה

ואחת התקופות הכי מפולגות שהיו פה)

כמו כל השאר

האם מספר 26 בליכוד ייכנס לכנסת, או שמא דווקא מספר 24 במפלגה של אייזנקוט.

זה מעניין כמו שאלות טריוויה בסגנון ''מי היה ההוגה הצרפתי שבתאריך 26 ביוני 1796 אכל תפוח אדמה בצבע אדום לראשונה בחייו''

אבל גם משתדל לבטוח בקב"ה שהכל לטובה

הנתק

הכיוון של השמאל שמטיף לנו מוסר על "ממשלת השתמטות" ברור מאוד כבר מההתחלה.

ההתפתלויות של מפלגת הדמוקרטים לאחרונה סביב הפסילה של שחאדה ורע"ם ממחישה את זה היטב.

יש למישהו ספק שיש להם מספיק מנדטים להרכבת ממשלה ביחד עם הערבים?

תפילות.

אבל חושש שאין לנו

לי אישית קשה להסיק מהעבר של המדינה על מערכת הבחירות הקרובה

בעיקר בגלל המלחמה שכל כך הרבה השתנה ברמה האישית והכללית.

אז פשוט מניחה שדברים יתקדמו כך או כך

שולח חיזוק

בתור תושבת יו"ש

ראיתי כמה התקדם פה לטובה בשנים האחרונות

מדאיג מה יהיה אם תקום ממשלת שמאל

זה ממש קריטי.

הרי אם חלילה לא יהיה רוב לימין - זה אומר גוש השמאל שמוכן לסגת מעזה, לבנון, סוריה; סכנה ממשית - וכאילו סתם נהרגו נופלינו.

זה אומר קואליציה בחסות מפלגות ערביות שללא ספק אחוז גדל ממצביעיהם, היו משתתפם בטבח אם היו יכולים.

כאלה שלא מכירים בלגיטימציה של מדינה יהודית. עבאס - בקואליציה הקודמת, אמר ש"הנגב זה קו אדום"... הנגב. וביטלו שם נטיעות בגללו.

זה אומר הריסה של חוות, ישובים - הרי ליברמן חושב שירדן צריכה לשלוט בחלק מיו"ש, האחרים רוצים שם מדינה לערבים ששם.

שלא לדבר על דמותה היהודית של המדינה. על מערכת המשפט - בקדנציה הבאה אמורים להיבחר 10 שופטים לביהמ"ש שמכנה עצמו "עליון". הרי כולם רואים את הנזק שהם עושים. וזו בחירה לשנים רבות..

לענ"ד - מי שגורם בהצבעתו חס ושלום לכך שהשמאל יעלה, הרי הוא כאילו עומד לילה לפני הטבח ואומרים לו: מה אתה מעדיף, שלא יהיה טבח - או כל מיני "דקויות" וסימפטיות אישיות שלך..

וזה כולל הצבעה למפלגות ימין שאין להן סיכוי לעבוד אחוז חסימה. וינטר ומטה (במספר המנדטים הצפוי).

לפי סקר של פילבר מהיום - הימין על 61 (לפני כן העריך 63-4), כי לראשונה זליכה והנדל עוברים, ואי אפשר לדעת מה יעשו אם ייבחרו ומה ירצו לסחוט.

לכן - זה לא איזה "פינוק אישי"... תצאו - תצביעו. ליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס... העיקר מפלגה ימנית שעוברת אחוז חסימה. פיקוח נפש דוחה הרבה עניינים "אישיים"...

זה בגלל אחוז החסימה או התנגדות עקרונית למפלגה?

וינטר אישית אדם ראוי.

אני לא הייתי מצביע לו, מחד - התופעה הזו של מפקדים מהצבא שלא מנוסים כלל בפוליטיקה ובאים "לתקן" בלי הכרת טובה רצינית לכל העמל הגדול שנעשה לפניהם, היא תופעה לא טובה.

וזה כולל את המחשבה של "פיתרון קסם" לגיוס חרדים (שזה עצמו מראה את אי ההבנה איך עובד השדה הפוליטי והחברתי). בפרט שאדם יודע שגם אם היה עובר אחוז חסימה, זה היה על הקצה - אז גם את זה אני לא אוהב עקרונית, מפלגה קטנה מאד שמנסה "לסחוט", לכפות את עמדתה על כל הקואליציה.

מאידך - יש הציונות הדתית, שפעלה ממש בצורה נפלאה - אז למה שאחפש משהו "יותר טוב" כביכול...

אבל אם היה עובר אחוז חסימה - אז לגיטימי. מה שייך לומר שלא ירוץ.

אבל כעת, שזה גם סיכון גוש הימין - זה מעורר מחשבה גם על האחריות שלהם.

שכמו שלא הייתה לנו "ממשלת ימין על מלא", ככה גם תתקשה מאוד לקום "ממשלת שמאל על מלא".

כנראה שהממשלה הבאה תהיה ממשלת פשרות וחצאים, וגם אם המפלגה שאני אצביע לה תהיה באופוזציה, זה לא יהיה סוף העולם.

באופן כללי, הבנתי במלחמה האחרונה שלפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם זה מיותר ומזיק. אני מנסה כמה שפחות להחשף לחדשות, ושנינו סיכמנו לנסות לבוא פחות להורים בתקופה הזו.

זה די מצחיק אם זה לא היה מעצבן: אבא שלי די ביביסט, ואבא שלי בעלי "רק לא ביבי". שניהם מאוד אוהבים לדבר פוליטיקה בלי שאף אחד ביקש. האימהות שלנו ממש רוצות ששתי המשפחות יפגשו באופן קבוע, ושני האבות שלנו די מסתדרים, רק אנחנו חייבים לארגן שהם לא יגיעו לפוליטיקה אחרת הכל אבוד.

לא סתם היא נפלה מהר, לשמאל יש יותר יכולות להרוס מאשר לימין כי יש לו תמיכה מלאה היועצת המשפטית לממשלה, מבג"ץ, מהתקשורת, מצמרת הצבא והמשטרה ועוד גורמים משפיעים (כגון ממשלות אירופה שרק רוצות שלא יהיו יהודים), כך שהם ממש יכולים להזיק בקלות בזמן קצר ולהחזיר הכל למה שהיה וגרוע מזה

אז אין מה להתנחם בזה

מסכימה איתך שעדיף להתפלל על העתיד מאשר לדאוג סתם

המחשבה שאם יש ממשלת ימין - אז זה אומר שלא צריך להתחשב בלחצים מהעולם ומה איכפת לנו... היא בוסרית.

הממשלה הזו עשתה דברים גדולים מאד. תמיד אפשר עוד יותר וצריך לקוות לעוד יותר, אבל צריך לראות מה קרה כאן (אולי אם את משתדלת לא להיחשף לחדשות - אז את לא כ"כ מודעת..)

ולא נכון לומר "לא יהיה סוף העולם"... כלומר, בוודאי שלא - יש מי שמנהל את העולם.

אבל אם השמאל (איזנקוט והלאה. וזה כולל היסמכות על הערבים שמתנגדים בכלל למדינת היהודים בעיקרון) יעלה לשלטון, זה אסון. אסון בטחונית - ייסוגו בכל החזיתות, אסון משפטית (ימנו לעוד כמה עשרות שנים שופטי בגץ שמאל), אסון לאחיזה בארץ (רוצים לפנות המון ישובים, להכניס שלטון זר בארץ), אסון לדמותה היהודית של המדינה.

כבר ראינו כשהיתה להם ממשלה - עבאאס הודיע שהנגב (הנגב!...), זה קו אדום...

אז הברירה היא לא "האם לפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם". כעת לא דנים באופן שכל אחד מרגיע ומייצב את עצמו.

השאלה כעת היא, עד כמה מתאמצים על כל מה שבשליטתנו. ולא מרוב החשש מלפחד, לא עושים כל מה שאפשר, כולל תודעה, הסברה למי שאפשר, התייצבות בקלפיות.

גם בלילה לפני הטבח, לא היינו אומרים, מוטשב לא לפחד ממה שאין שליטה... אלא עושים כל מאמץ להקדים תרופה למכה.

אחרי שיהיו תוצאות הבחירות - ואני אכן מאמין שיהיה רוב גדול לימין - אז אכן צריך לדעת שהכל יד ה', ולנסות להשפיע במה שאפשר.

זה לא פורום אקטואליה כאן.

שאלו באופן אישי ואני עניתי באופן אישי. מה זה הדף מסרים הזה?

אנחנו בדיוק דנים מה כל אחד עושה כדי לייצב את עצמו. זו הייתה השאלה.

אני מתכוונת להצביע ולהתעדכן יום-יומיים לפני הבחירות אילו מפלגות עוברות את אחוז החסימה ולהצביע בהתאם, ואז להמשיך הלאה בחיי.

"ההסברה" שלך בהחלט מרתיעה ומרחיקה, למרות שברמה העקרונית אני מסכימה עם הרעיונות. אני ממש לא בעד ממשלת שמאל, אני בטוחה שהיו הרבה נזקים שממשלה כזו יכולה לעשות. אבל לי אין שום שליטה על זה, וזה בהחלט תרחיש סביר. לחץ לא יעזור בכלום.

השאלה היתה כמה זה קריטי לכם.. אלו דברים שמעורבים עם אקטואליה בזמן כזה.

הגבת "לא היתה לנו ממשלת ימין על מלא", - זו לא "הרגשה אישית".. זו דעה.

אז אני מגיב על הדעה.

ומכיוון שגם הבעת דעה שאם תהיה ממשלה מהכיוון השני, זה לא יהיה סוף העולם - אז הגבתי גם על זה, שאכן "סוף העולם" לא יהיה, כי יש מ שמנהל את העולם. אבל כל זמן שאפשר להשפיע - חשוב מאד לתפוס כמה זה קריטי...

כעת - להתעדכן יום יומיים לפני הבחירות ואז "להמשיך בחייך", זה בהחלט פיתרון אישי טוב. במילים אחרות: אחרי שאעשה את המיטב שביכולתי (שגם את מסכימה עם הכוון העקרוני), כבר לא בשליטתי, חבל להרבות בדאגות.. נכון.

את חושבת, שמה שהסברתי "מרתיע ומרחיק", כנראה באמת חוויה אישית (אולי דווקא כי את מבינה, בפרט לאור נסיון השנים האלה, שלהתבונן יותר מידי בדברים, גם אמיתים, שאין לי מה לעשות איתם, לא בריא.. יש בזה הרבה אמת. ובוודאי שאישית מותר לבחור בגישה כזו).

לכן אני הסברתי שיש לחלק: לא או "לחץ ופחד", או לא להיות במודעות למשמעות:

כשעוד אפשר להשפיע - להיות לגמרי במודעות לחשיבות. אח"כ - עשינו את שלנו.. באף אחד מהשלבים אין מקום ל"לחץ ופחד".

ומה שכתבתי ממש לא היה "דף מסרים", אלא ניתוח ריאלי של מה שכל אחד יכול לראות. מי שאישית זה מלחיץ אותו והוא יודע גם בלי מה צריך לעשות - אז באמת אולי עדיף שלא יקרא... למה להילחץ.

כשאין אין "אם בחוקותיי תלכו" ברמה הלאומית ויש את "ולא תקיא הארץ אתכם", הסוף ידוע מראש. בלי קשר לשמו של ראש ממשלת ישראל הבא.

נו נו

וגם לא נכון.

יש התקדמויות גדולות בעם ישראל (וגם עדיין דברים כואבים).

וכבר כתב האור החיים הק' "והגאולה תהיה גם אם יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו". גם הוא הכיר את הפסוקים האלה.

לצערנו, עם ישראל כבר חווה את הדבר הזה, גם את ה"תקיא הארץ אתכם" - וכעת הקב"ה גואל את עמו ברחמים. והגאולה באה עם תשובה וגם מביאה אותה (ספר "העקידה" שער המאה, ועוד הרבה מאד מקורות).

וכשנחלקו בגמרא רבי אליעזר ורבי יהושוע אם הגאולה תלויה בתשובה או לא (בירושלמי: "איסתלק רבי אליעזר"), הם גם ידעו את זה.

"הסוף ידוע מראש", שה' גואל את עמו. וגם מעורר את רוחם. כשרואים איך מתקים "ואתה על במותימו תדרוך" באופן מופלא - צריך מאד לא להתבונן כדי לומר כאילו יש איזשהו תהליך של "תקיא הארץ"...

הגאולה של עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, היא תהליך. זה לא איזה זבנג וגמרנו.

זה נושא ארוך מאד, מצריך לימוד, ולא כאן מקומו. רק להעיר על העיקרון.

וכבר כתב הרב קוק זצ"ל: "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דיברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ה' אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ווודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב האדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' העליונה, אשר דיבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע" (אתת הדברים הללו, כתב לתלמידו הגאון הרב י"מ חרל"פ)

השומע ישמע - והחדל יחדל.

מי שרוצה להסתכל במבט מר של הבנה חיצונית של פסוקים (שזה בערך כמו לפסוק הלכה מהחומש..), עניינו.

הרב קוק זצ"ל, השקיע בנושאים האלה כנראה יותר מכל מי שהיה כשהחלה להתעורר שיבת ציון של זמננו. אני סומך על דבריו (ועל דברי האוה"ח הק' שהוזכרו מקודם, ועל דברי הרב אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה" ועוד ועוד..). נראה לי שגם המציאות סומכת על זה..

בתורה עצמה רואים עד כמה הקב"ה הוא א-ל קנא שכמה וכמה פעמים המית קבוצות גדולות בקרב עם ישראל, ולא איזה סבא'לה נחמד מתוך הלהיט "ה' יתברך תמיד אוהב אותי".

מדינות יהודיות נחרבו בזו אחר זו, בהתאם למאמר התורה. למה שגורלנו יהיה שונה? כי הרב קוק החליט אחרת?

תודה

בגדול בחירות זה בסך הכל סקר עמדות

הרעיון הוא להגיע למצב בלי חובות בלי דאגות כלכליות וכו'? או שאני טועה...?

לקחת אחריות ומשמעת על דברים נוספים? או רק פיננסיים?

תרגם לכולנו. אפשר? תודה!

השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל - למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

ואולי טוב שכך

היום אתה סבבה עם בשר?

עוזרת בית

על

לקיחת אחריות

לקום ממקומות נמוכים

להתבונן על הפסיכולוגיה של החיים

להגשים חלומות

אולי הרוב נקי

שראיתי בספר אורחים באחת הארצות בחו"ל, בין חוות דעת מתפעלות

בספר מבקרים באחת האכסניות בחו"ל - בין שלל משפטי התפעלות

(מהארץ ההיא) בשלל שפות.

כשאמר לי ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק "מקצר רוח ומעבודה קשה", שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבדות קשות וכו', עין שם, עמדתי לפניו כמשתומם, ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת.

ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר: "ואם יש לך אמונה – אין לך אמונה בעצמך" (האסטי אין דיר קיין אמונה ניט), והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה "כי מי בז ליום קטנות" (זכריה ד י) – מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא? "קטנות" שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו: "קטנות אמונה", אבל מדקדוק לשון הגמרא - שאמרו שם "קטנות שהיה בהם" - נראה מבאר דברי רבנו זכרונו לברכה שעקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן.

ויש לפרש לפי זה, שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך; ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עקר קטנות האמונה שלהם - מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פרוש רש"י לזה:

והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו, שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך.

יש כמה בסגנון שבגדול מדברים בערך את אותו מנגנון רגשי.

ועוד משהו יש, אבל זה לא ברשת. זה איזה קורס קצר שעברתי בסוף 2019. חלק מהמשתמשים פה יודעים מה הסיפור.

כלומר היכולת להציב גבול לתהליכים שרצים בנפש ולהפנות אותם לזמנים שמתאימים לי להתעסק איתם.

והעתק קישור

הכותרת אחרי לחיצה על play

קישור ליוטיוב, לסרט

כלומר ברגע שרושמים בטקסט של התגובה את הקישור, הקישור מייד מתורגם להצגת הסרטון שאליו הקישור מוביל.

רק מלהיזכר בשמו של הסרט, עורי נעשה חידודין חידודין והלב רוטט.

אני יכול לחלק את חיי ללפני ואחרי שראיתי אותו.

וכן, ראיתי אותו הרבה יותר מדי פעמים...

איך התוכן של הסרט לדוס ממוצע?

אחת בין גבר לאשה, אחת בין שני גברים.

לא זכור לי שיש משהו בעייתי נוסף

לפחות על פי תקצירים (באנגלית). ושלא אובן לא נכון - יש בי אמפתיה עצומה כלפי להט"בים, אני לא מזלזל לרגע באתגרים שלהם, וסולד מהומופוביה. לא צפיתי, אך נשמע שזו פרופוגנדה שעניינה לדבר אל הרגש ולנסות לגרום לדתיים, (מכוון כלפי אוכלוסיה נוצרית, אך תקף גם ליהודים) שרואים סתירה (בצדק) בין מימוש נטייה הומוסקסואלית ובין הדת, להעדיף את ערכי הפרוגרסיביזם על פני ערכי הדת.

אני חלילה לא אומר שצריך להתעלם מהמצוקות של בני אדם. אך כן חושב שצריך לפחות להכיר בכך שתעמולה להט"בית היא 'בעייתית' בלשון המעטה עבור הדוס הממוצע...

כשיש נער שמספר להורים שלו שהוא הומו,

הדבר האחרון שנכון לעשות זה להפיל עליו את המלחמה בין השמרנים / דתיים לבין הפרוגרס / חילונים.

הוא בשר ודם, הוא צריך משפחה תומכת כמו כל אדם אחר, הוא לא עשה דבר רע בכוונה, הוא לא צריך להיזרק מתחת לגלגלי המשאית בשם קדושת המחנה.

הסרט, שמבוסס על סיפור אמיתי כולל השמות שלא שונו, מתאר נער בשם בובי שאמא שלו עשתה הכל כדי לשנות אותו. טיפולי המרה, פתקים ''מעצימים'' בכל הבית, דאגה לו לדייטים עם בחורות שהיא מלמדת בכנסייה, וכשהוא סיפר לה שהוא מאוהב בגבר - היא אמרה שהוא לא הבן שלה יותר (אני מתמצת כאן סרט של שעה וחצי בחצי פסקה, מן הסתם הכל יותר מורכב מזה אבל אלה עיקרי הדברים).

הוא נזרק מהבית, עבר לחיות עם קרובי משפחה במדינה רחוקה, אבל המשפט של אמא שלו ''לא יהיה לי בן הומו'' ביחד עם ההטפה הדתית שספג נגד עצמו, הובילו אותו להתאבד. לקפוץ מגשר.

בהתחלה אמא שלו אמרה שהוא התאבד בגלל שהנשמה שלו לא עמדה בכל החטאים שהוא עשה או משהו כזה, והאשימה אותו שחייו המופקרים הובילו למותו. היא התאבלה לא רק על זה שהוא מת, אלא גם על זה שהוא בוודאות יישרף באש הגיהינום.

לאחר מכן, בתהליך שנמשך זמן רב, ובעזרת מפגשים עם הורים אחרים, אמא שלו הבינה לאט לאט שהוא לא התאבד בגלל מה שהוא היה, אלא בגלל איך שהיא התנהגה אליו.

בסוף התהליך, היא הפכה בעצמה לפעילה למען זכויות להט''ב, ואפילו נשאה נאום בפני מועצת העירייה שלה. משפט אחד שהיא אמרה שם קרע לי את הלב, כי הוא החזיר אותי בדיוק לנער המפוחד שהייתי, בזמן שהרבנים בישיבה והחברים בחדר האוכל היו מדברים על ה''סוטים'' וה''בהמות'' שהם בעצם... אני.

במקור:

Before you echo condemnation from your pulpits and within your homes, please think and remember: a child is listening

בעברית:

לפני שאתם מהדהדים דברי שנאה וגינוי בביתכם או במקום הפולחן שלכם, תחשבו שוב ותזכרו: יש ילד שמקשיב.

כן, אני הייתי הילד שמקשיב. שמקשיב לרעל. שמקשיב וסופג. ומבין שהוא טמא. מבין שהוא בהמה. מבין שאין לו מקום בעולם.

אתה יכול לחפש בהיסטוריה שלי מכתב שכתבתי לרב שרלו לפני 18 שנה כשהייתי בן 15. נער בן 15 שכותב לרב שהוא לא מבין למה כולם שונאים אותו. שהוא לא מבין למה הוא בהמה. שהוא לא מבין מה הטעם להישאר בחיים. בן 15! וכבר הפנמתי בצורה הכי עמוקה שיש את השנאה והרתיעה כלפיי, למרות שהחברים והרבנים כלל לא ידעו שאני משתייך לאותה קבוצה עליה הם מדברים.

ומה הכי מדהים?

שים לב מה בובי בעצמו כתב ביומן שלו כשהוא היה בן 16:

''אני לא יכול לתת לאף אחד לגלות שאני לא סטרייט. זה יהיה כל כך משפיל. החברים שלי ישנאו אותי. הם אולי אפילו ירצו להרביץ לי. והמשפחה שלי? שמעתי אותם במקרה. הם אמרו שהם שונאים הומואים, ואפילו אלוהים שונא הומואים. הומואים הם רעים, ואלוהים שולח ילדים רעים לגיהנום. זה באמת מפחיד אותי כשהם מדברים עליי."

אתה קולט שהוא כתב את זה כמעט 20 שנה לפני שאני נולדתי, בקצה השני של העולם? ובלי להכיר אותו או את הסיפור שלו, עשרות שנים אחרי שהוא כבר מזמן היה מת, אני כתבתי דברים כ''כ דומים לרב שרלו?

זה לא פוליטיקה, לא פרוגרס, זה כאב עצום שחוצה דתות, תרבויות ויבשות. המחשבה על כך שאני כתבתי מכתב כ''כ דומה לשלו, פשוט מצמררת אותי.

הסרט הזה שינה את החיים שלי בכל-כך הרבה מובנים. פנימיים וחיצוניים. שינה את המשפחה שלי. שינה את ההורים שלי. שינה את אמא שלי.

לדעתך זו תעמולה?

תעמולה למה? לזה שהורים לא צריכים לדחוף את ילדיהם לאבדון?

אין בסרט הזה מילה אחת על נישואי להטבים. אין חקיקה פרו להטבית, אין תקציבים לעמותות להטביות, אין אימוץ, אין פונדקאות, אין ידועים בציבור. הסרט לא מדבר בשום שלב על פוליטיקה, על ימין או שמאל, על זכויות אדם או זכויות אזרח.

הוא מדבר אך ורק על לא לשנוא אנשים להט''בים ולא להחדיר להם למוח כמה אלוקים שונא אותם. על נער אחד בודד שהתאבד בגלל השנאה של אמו.

ובכל מקרה, זה מבוסס על סיפור אמיתי. מה יהיה סרט שאינו תעמולה בעיניך? אם זה היה נגמר בהתאבדות שלו, בלי השלב שבו האמא מתחרטת על מעשיה? הרי זה מה שהיה במציאות, אז לשנות את זה כדי שלא ינגוד אג'נדות מסוימות?

זה סרט על טרגדיה, לא סרט פוליטי.

כשהייתי בישיבת הסדר, שלחתי אותו למי שהיה הר''מ שלי בשמינית כדי שיצפה.

הוא ענה לי אחרי כמה שעות בהודעת אסמס עם 3 מילים:

ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

הרב הזה הוא שמרן מארץ השמרנים, קראנו לו כל התלמידים ''דוס טרור'', אבל הוא לא ראה תעמולה אלא סיפור מרגש על נער אחד שפשוט היה הומו.

מייל ששלחתי למרי גריפית', אמא של בובי, לפני 15 שנים, בשנת תשעא 2011:

Hello. My name is Moshe, I am a 18 years

old, an Orthodox Jew from Israel. Last

Month, when I was in Yeshiva (Jewish

Studies Institute), I saw the movie

first time.I found many similarities

between Bobby's Christian family, and

my

Jewish family. Both believed that

homosexuality is a sin, that homosexuals

are condemned to hell. That's why it

was

so easy to identify with Bobby's pain,

with lack of understanding and

acceptance he felt, with the feeling

that his family would not accept him as

he is. When I saw the end of the movie,

my heart filled with hope. I saw an

example that religious people can

change, can get the difference, if they

so wish. I showed the film to my friends

from the yeshiva, and they told me that

the film changed them. Now they

understand the hardships of their gay

friend, Now they understand that the

Bible can not be an excuse for hartred.

I showed the film also my rabbi, and he

summarized it in three words: I saw, I

was excited, I cried.

From here, I want to praise you, Mary,

that you're a brave woman. Not given up

on love and acceptance, even after it

seemed it was too late. Thanks to your

strength, you success to emotion of

thousands of people, and success to add

understanding to the world.

Among Jews,

there is a common greeting, "yashar

koach", which means you'd be hard to

continue what you're doing now. So

yashar koach, and much happiness and health.

Moshe, Israel.

זאת התשובה של מרי, שנפטרה לפני 6 שנים:

LOVE KNOWS NO BOUNDARIES.

Moshe, YOUR KIND LETTER EXPRESSES THAT VERY WELL.

THANK YOU VERY MUCH.

PEACE AND LOVE TO YOU AND YOURS ON YOUR JOURNEY.

MARY GRIFFITH AND FAMILY

נ.ב.

במקור היה כתוב שמי האמיתי, שיניתי כאן למשה כדי למנוע זיהוי.

תרגום גוגל:

שלום. שמי משה, אני בן 18, יהודי אורתודוקס מישראל. כשהייתי בישיבה, ראיתי את הסרט בפעם הראשונה. מצאתי קווי דמיון רבים בין משפחתו הנוצרית של בובי לבין משפחתי היהודית. שתיהן האמינו שהומוסקסואליות היא חטא, ושדינם של הומוסקסואלים הוא להישלח לגיהינום. לכן היה לי כל כך קל להזדהות עם הכאב של בובי, עם חוסר ההבנה והקבלה שהוא חש, ועם ההרגשה שמשפחתו לא תקבל אותו כפי שהוא.

כשראיתי את סוף הסרט, לבי התמלא תקווה. ראיתי דוגמה לכך שאנשים דתיים יכולים להשתנות, יכולים להכיל את השונה, אם רק ירצו בכך. הראיתי את הסרט לחבריי מהישיבה, והם אמרו לי שהסרט שינה אותם. עכשיו הם מבינים את הקשיים של חברם ההומו, עכשיו הם מבינים שהתנ"ך אינו יכול להוות תירוץ לשנאה.

הראיתי את הסרט גם לרב שלי, והוא סיכם אותו בשלוש מילים: ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

מכאן, אני רוצה לשבח אותך, מרי, על היותך אישה אמיצה. שלא ויתרה על אהבה וקבלה, גם לאחר שנראה היה שכבר מאוחר מדי. בזכות הכוח שלך, הצלחת לרגש אלפי אנשים, והצלחת להוסיף הבנה לעולם. בקרב יהודים ישנה ברכה נפוצה, "יישר כוח", שמשמעותה איחול שיהיו לך כוחות להמשיך במה שאת עושה כעת. אז יישר כוח, והרבה אושר ובריאות.

משה, ישראל.

תרגום התשובה:

לאהבה אין גבולות.

משה, מכתבך החם מבטא זאת היטב.

תודה רבה לך.

שלום ואהבה לך ולשלך במסעך.

מרי גריפית' והמשפחה

הדבר הכי חשוב זה קודם כל לקבל את המצב הקיים. בטוב. לאהוב את המערכת כפי שהיא. לאהוב את הגוף כפי שהוא, לאהוב את הנפש כפי שהיא. להיות מחובר במנגנונים הפנימיים (כי ניתוק פנימי זה קודם כל רעל הורג).

אחר כך, אחרי שאוהבים. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה זה פועל. "טיפולי המרה" הם בגדול שנאה עצמית כדי לכפות על המערכת כמו שמרקידים בעלי חיים בקרקס. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה ולהיות מוכן להיות מופתע מהתשובות. ה"הצלחה" במקרה הזה היא תהליך שהתוצאה שלו תהיה חיים טובים יותר ומאוחדים יותר. אחרי שבן אדם חי בשלום ובטוב עם עצמו, אולי הגורם שרצינו לשנות ישתנה ואולי לא. זה תוצר לוואי מבורך אבל קשה מאוד שזה יהיה יעד.

תודה שכתבת

אבל הסרט עוסק בנער שהתאבד ונותן דגש בעיקר על הצד הנפשי. על איך שאנחנו יכולים להתייחס בקלות ראש למצוקה אמיתית של מי שמסביבנו. במיוחד אם אנחנו בעלי השפעה עליו.

ראיתי את הסרט ואפילו בכיתי🫣

אני לא בא להמליץ לראות את הסרט, אבל לא כדאי למהר לשלוף את קלף האג'נדות בכל עיסוק בנושא הזה (ולהיזהר גם כן אנחנו מאג'נדות דורסניות שאין להן באמת שייכות בקדושה)

כמובן שבסוף הסרט האמא נהיית פעילה למען זכויות להט"ב, אבל הדגש הוא יותר האמפתיה ופחות העיסוק הפוליטי..

יש כאן נקודה חשובה: אפשר לבקר מסרים מסוימים בסרט, ובו בזמן להכיר בכאב האנושי שהוא מנסה להציג. לפעמים לפני הוויכוח על אג'נדות, צריך פשוט לעצור, להקשיב למצוקה של אדם אחר ולזכור שלמילים וליחס שלנו יכולה להיות השפעה עמוקה.