אל תלכי לפי "מחקרים".. הרי את רואה בעיניים שלך שהוא רוצה חברה. וזה נכון לא רק לגבי זה (בלי לזלזל באופן טוטאלי). במקום לקרוא מחקרים - מוטב לך "עבודה מעשית" עם הילד, זה גם נפלא וגם לומדים מזה הרבה..

בנוגע לגן - בלי להיכנס לפרטים: הכי חושב, לענ"ד גננת וסייעת חמות. שבאמת אוהבות ילדים. עם "שליטה" על הנעשה בגן ובין הילדים, בנחת בעדינות ובבהירות. חשוב גם מי ה"חברה" של הילדים המצויה שם. כמו כן, התכנים שמעבירים והרוח. גננת שנוסף על כך שהיא חמה ובעלת מידות טובות, היא גם יראת שמים באמת - מוסיף הרבה.

מגיל 3 כבר הופך להיות חינם. בישובים מסויימים חינם כבר עכשיו.

ולגבי גן בכלל, גם יותר מאוחר, יש כל מיני גישות - מקצה לקצה - לענ"ד לא צריך להקצין לאף כיוון. צריך להרגיש את הילד שלך האישי.

לילד טוב אבא ואמא וטוב חברים. כמה - לפי עניינו. העיקר שיהיה גם שם וגם שם חם, נעים, ובטוח.

ענ"ד.

"שמנו לב שהוא מאוד אוהב חברה". נשמע מהתיאור הפשוט הזה, שאת נוכחת כשהוא בחברת הילדים.

בגן את לא איתו.

'הוא תמיד רוצה לשחק עם כל הילדים' בני כמה הם? בגיל שלו? וכמה מהם יש בו זמנית שהוא מעוניין בחברתם?

בגן הילדים הם בני השנתון שלו בלבד (אני מציינת את זה כי פעוטות רבים נהנים מחברת ילדים שגדולים מהם)

בגן יש הרבה ילדים. מגיל 3 יש 35 ילדים בגן (אם הגן מלא, אצלנו כמעט תמיד מלא) 

מתחת לגיל 3 זה מחולק לקבוצות, אני לא יודעת בדיוק איך זה הולך, אבל תבדקי את זה...

כמה זמן את בגן שעשועים או במקומות אחרים? שעה? שעתיים? אוולי במפגש משפחתי יותר,

אבל כל יום 6 שעות... (וזה לא המשפחה שלו)

בגן נמצאים כל יום לפחות 6 שעות.

בקיצור, 

להקשיב לרגשותייך זה טוב ונכון, אך את המסקנות מומלץ לבדוק גם דרך השכל.

מניסיוני,

את מה שכתבת יכולתי אני לכתוב לפני כ-4 שנים. ואני אומרת לך את מה שאמרו לי אז - בגיל הזה אין כמו אמא בבית, וגם שגידול של 2 ילדים הוא יותר קל מבחינת "העסקה" מאשר כשיש ילד אחד, כמעט מהלידה. ואכן כך היה.

עד היום בחרנו לשלם מחיר של פרנסה ולא לשלוח לגן בגילאים המוקדמים.

ברור לי שבמצבים מסויימים הייתי יוצאת. אבל אז הייתי משתדלת למצוא מטפלת עד גיל 3.

וברור לי שייתכן מצב בו הייתי יוצאת ושולחת למסגרת. אבל הייתי משתדלת בכל כוחי שזה לא יקרה, כמו שאכן עשיתי. 

גם אני מתפשרת על האידיאל מבחינתי - בגלל פרנסה, אני נעזרת הרבה בבייביסיטר, אבל אני מגבילה את זה לזמן מסויים, אני דואגת שזה יהיה בבית - במקום הטבעי שלהם. שזו תהיה מישהי חמה שאוהבת אותם. 

וגם יש מצבים אחרים שהייתי מוכנה לצאת מהבית שהם לא של פרנסה, לדוגמא עבודה שקשורה לשליחות לעמ"י

בקיצור כל אחד והשיקולים שלו,

מה שהיה חשוב לי הכי זה להדגיש שזה לא לוגי להסיק ממפגשים עם ילדים אחרים שכדאי לשלוח לגן.

ד"א, את הגדול אני כבר שולחת לגן, וזה רק חיזק את דעתי לגבי אי השליחה בגיל מוקדם. 

אינני יודע אם הגבת על דברי - אבל אם כן, אני לא כתבתי בדווקא על הנושא של הגן, בחלק הראשון, אלא על הנושא של ה"מחקרים" שאולי ילד לא צריך אף חברה חוץ מאמא עד שנתיים, בלי קשר לגן או לא..

ואני חושב שהגישה הזו איננה בריאה. לפעמים הורים צעירים (ולא רק הם) לוקחים "מחקרים" יותר מהמציאות. הם רואים ילד נהנה מחברה, אבל אם המ"מחקר" אומר אחרת - אז אולי המציאות "טועה"...  לדבר הזה יש השלכות בקלקול התחושות ההוריות הבריאות לדעתי. לפעמים גםקלקול הביטחון העצמי של ההורים עם ילדיהם. זה לא סותר הקשבה מבוקרת לעצות, תובנות וניסיון.

כיוון ששאלה על גן - נענתה גם על זה, וציינתי - שיש בכך גישות שונות.

עם זאת, אני מוכרח לציין: פעם חשבתי גם כן ש"עד גיל 3" בבית. היום אני לא חושב כך באופן קטגורי.

ראיתי ילדים שהגן בגיל שנתיים היה ממש מצוין בשבילם, יותר מאשר כל היום עם האמא בבית וגם עשה אותם יותר חברותיים בהמשך (ואגב כך, יש מקום מבחינתך לעיין, האם מה שאת מסיקה לגבי הגדול שבגן, הוא אובייקטיבית, או בגלל קשיים עדיין להסתגל לשינוי. כמובן אינני יודע).

ראיתי גם כאלה שזה לא טוב בשבילם.

אז אין מה לעשות - ילדים לא מגדלים ב"שלשות"...

וגם כשיש אילוצי פרנסה, מנוחה וכד' - צריך לשקלל: יש כאלה שזה מאד קל לגביהם, ואז יש מקום לבדוק את ה"ריווח" של בבית כל היום, מול בעיית פרנסה או אמא עייפה, לעומת אחה"צ רענן.

כל מקרה לגופו ולמורכבויותיו.

ועדיין ניתן היה להבין מדבריך הראשונים שאם היא ראתה שהוא רוצה חברה אז ניתן להסיק שנכון לשלוח לגן.

וזה פשוט לא נכון. יש הבדל של שמים וארץ בין צורך בחברה לבין החברה שמספקת הגן. 

ד.א. מה שאני לא מסכימה הוא להגיד שהכל נכון. להגיד שכל מקרה נכון לגופו זה תמיד נכון. אבל לרוב הילדים, מצד עצמם - טוב להם בבית. ואת זה צריך לדעתי לדעת ולקחת בחשבון, ועל סמך זה גם להתחשב בשאר השיקולים החשובים האחרים (פרנסה, יכולת נפשית של ההורים ועוד)

ועוד משהו... גם לי להיות יום שלם בבית זה לא בא בקלות, זאת עבודת מידות מיום ליום. היום כבר הרבה יותר קל. כך שאם למישהי קשה לא ברור לי שישר המסקנה זה לשלוח לגן, ושוב - ברור שלפעמים זאת כן המסקנה.

אני בנושא של שליחת ילדים לגן כלשהו בגיל שנתיים, כבר אינני בטוח שלרוב הילדים יותר טוב בבית לבד עם אמא.

גם ה"לב" הראשוני שלי נוטה ככה, אך אינני בטוח שבמציאות זה נכון. זו באמת שאלה.

ואני כמובן מאד מעריך את מי שבגלל שהיא חושבת שכך צריך לעשות - "עובדת על המידות" וגם מצטמצמת כדי לאפשר מה שנראה לה טוב לילדיה.

ולגבי מה ש"ניתן היה" להבין מדברי - בשביל זה טרחתי שוב להבהיר את הכוונה. ה"נקודה" העיקרית לא היתה הגן ואפילו לא נושא ה"חברה"; אלא היחס ל"מחקרים", מול החיים עם הילדים. בדוגמה הספציפית - הענין באמת לא היה "גן", אלא האמירה של ה"מחקר" שלא מעניינת את הילד חברה, מול מה שהיא רואה בעיניה... וללא כל השלכות הכרחיות לנושא הגן - אם כי זה יכול לעיתים לומר משהו גם לגבי זה,לדעתי.

שהנושאים הללו "בנפשך".

אינני יכול להאריך כרגע בענין, וגם אינני בטוח שיש "מחלוקת קיצונית" בינינו.

רק אבהיר: מה שכתבתי "אינני בטוח" וכו' - לא התכוונתי, כפי שכנראה הבנת, בגלל ה"כחות" של האמא, אלא מצד הילדים.

דבר שני - את צודקת: אני התכוונתי בתגובתי השניה (כי בראשונה, באמת לא התייחסתי לנושא הגן, כמו שכבר הבהרתי) לכתוב שה"גן" הכי טוב - אִם - בגיל הצעיר, הוא עם מעט ילדים (מעין "משפחתון"), גננת חמה, יראת שמיים - בדיוק מה שהיה לנו במקרה מסוים. זה סתם נשמט לי, והזדרזתי לתקן..

למדתי מדברייך ועיינתי בהם.

והגם שאני משתדל לקחת אחריות על דברי, ממחשבה שיקראו בהם, כשאני כותה "עניות דעתי" - אני באמת מתכוין "עניות דעתי"...

נ.ב  כיוון שזה מאד חשוב לך - בוודאי שזה לא "טוב" בעיני, גן לגיל 3 עם 35 ילדים...

וגם בבי"ס/ת"ת שהיתה לי יד ביסודו - המלצתי על 18-20 ילדים בכיתה (איזון בין תשומת לב אישית לבין מספיק מירווח ל"תת קבוצות", שכל ילד ימצא חֶברה).

והרמב"ם פוסק עד 25 ילדים בכיתה (ועוד אחרי גיל 6) עם מלמד אחד, משם ואילך עם "עוזר"...

קודם כל טוב לשמוע שטוב לך בבית. אני לא בטוחה שאפשר להגיד שהאידיאל זה להיות עם הילד עד גיל 3 . קודם כל גם את מציינת שלא כולם יכולים אבל כדאי שידעו שזה האידיאל- ואני שואלת למה?

כדי שיהיו להם יסורי מצפון?? כדי שירגישו אשמה? ואז כשהם כן נמצאים עם הילד האשמה תגרום להם לחנך אותו פחות טוב?

אני מסכימה עם דן שכל מקרה לגופו וכל אמא בילד הספציפי תבחר את האידיאל לפי שקלול מערכתי של כל הכוחות.

לגבי ההסדר שאת עשית- כנראה שזה טוב לך, ב"ה.

את הראת דוגמא כאילו אמא + ביביסיטר זה עדיף ממסגרת. אני אישית חושבת אחרת. אם זה לא רק אמא אז בעיני עדיף מסגרת קבועה ומסודרת עם חברים - אני חושבת שביביסיטר זה ממש גרוע. מניסיון שלי ושל אחרים.

אבל באמת כל מקרה לגופו- תלוי מה המסגרת ומה הביביסיטר.

מהניסיון שלי תמיד הרגשתי שהביביסיטר רוצה להעביר את הזמן ותוך כדי לעשות דברים שהיא צריכה בלי קשר לצורכי הילד ואילו במסגרת זה מאד מפוקח ויש סדר יום שעונה על הצרכים של הילד והמטפלת עסוקה רק בילדים ולא בעוד דברים.

 מה שכן אני מסכימה איתך שאין כמו אמא....שנזכה...

בהצלחה וכל הכבוד לך!!!!!!

טוב בבית, אני מנסה להבין - בן כמה הגדול שנמצא בגן? למה את מתכוונת שזה דווקא חיזק בך את הגישה? כי הוא נכנס גדול והשתלב טוב? או להפך?

ולגבי המחקרים - מעניין אותי להכיר את המחקרים, אני חושבת שזה עוזר וחשוב. זה לא אומר שאני אלך על פי זה, אבל אני כן חושבת שזה טוב להכיר ולדעת.

ובכל זאת, אם זה לא לוגי להסיק מהמפגשים שדיברתי עליהם, אז ממה אני כן יכולה להסיק?..

אגב, להכניס את הילד בגיל גדול יותר לגן - זה לא עוד יותר קשה לו?..

אני באמת שואלת...

נתחיל מהשאלה האחרונה - קודם כל, אני לא ממש יודעת כי את יודעת את התשובות לשאלות ששאלתי אותך. אם אני מניחה שהניסיון שלך הוא שהוא אוהב חברה כשאת בסביבה, בד"כ מעט ילדים בו זמנית (ואולי אף הוא יותר אוהב ילדים שגדולים ממנו) - אז המסקנה הפשוטה היא להמשיך לתת לו את זה - מפגשים כאלו כמו שכבר היה, לספק את הצורך הזה שלו, בגבולות היכולת שלך. 

ד"א, מבחינה לוגית, הניסיון שלך לא סותר את זה שיהיה לו טוב בגן. פשוט ממש אי אפשר להסיק מזה שיהיה לו טוב בגן. 

ופה אכן נכנסים ה"מחקרים". אני רושמת במרכאות כי בעצם לא צריך בעיני דווקא מחקר מסודר. אני ערכתי מעין מחקר אישי:

גם למדתי את הנושא מאתר 'באופן טבעי' שהוא בעייתי בעיני מכל מיני בחינות, ואני לא מסכימה עם הרבה מהיסודות שכתובים שם (לדוג' אני לא מסכימה עם 'עיקרון הרצף'), ובכל זאת הוא מצויין מבחינתי כמאגר מידע (וגם יש דברים שבעיני יותר בריאים דווקא שם).

בנוסף, יותר ממחקרים דיברתי עם אנשי חינוך ועם נשים חכמות בעלות ניסיון. יש לי חברות מכל מיני גילאים, גם כאלה שיותר גדולות ממני ב-20 שנה. למדתי מניסיונן וכך נהייתי "יותר חכמה". וכמובן דיברתי עם אימי, שיצאה לעבוד באופן חלקי, אך עד גיל 3 השאירה אותנו בבית עם מטפלת. 

המסקנות האישיות שלי מכל השיחות האלו:

א. שיש הבדל בין בנים לבנות, בנים יותר נכון לשלוח למסגרת באופן כללי.

ב. שדי מוסכם על כולם שעד גיל שנה אין צורך בחברה (לא סותר שהתינוק אוהב להיות בחברת ילדים).

מגיל שנה-שלוש - כן חברה אבל קטנה ועם אמא. הפעוטות יותר אוהבים לשחק לבד אבל רוצים חברה, לשחק ליד ילדים. 

ג. לגבי שלוש-חמש יש מחלוקת אם עדיף בגן או בבית. ההכרעה שלי בגלל התנאים הגרועים בעיני שיש בגן (35 ילדים עד 14, ארוחת צהריים רק בשתיים וחצי, ועוד...) - שולחת רק לקראת גיל 5.

ד. חמש והלאה- אם אזכה לבת אבחן גם את זה. לבנים - האידיאל מבחינת התורה זה שאב מלמד את בנו, אבל בשביל זה צריך שזה יהיה אפשרי טכנית, ושיהיו עוד כמה משפחות שעושות את זה כדי שיחד יהוו חברה. מאחר והתנאים האלו לא מתקיימים אצלנו - אני שולחת. 

לגבי אם זה לא יהיה קשה יותר מאוחר יותר -

זאת שאלה שמאוד העסיקה אותי בעבר. נאמר לי ע"י איש חינוך שאני מאוד מעריכה שהביטחון שהם מקבלים בבית זה יותר חשוב, ואז אכן תתכן תקופת התאקלמות ארוכה יותר אבל לאורך זמן זה יוכיח את עצמו. 

הילדים שלי מאוד חברותיים, פותחים בשיחה עם אחרים. אבל לצערי הניסיון עם הגדול בגן - שהביטחון שלו קצת ירד. הוא אף פעם לא אהב המוניות, גם איתנו. וגם הקשר עם הגננת לצערי לא חלק. ב"ה אני רואה שזה זמני, שהביטחון עם מעט ילדים או עם קבוצה קטנה יותר הוא טוב. ואת השני אני כנראה שולחת שנה הבאה למרות זאת, כי הוא ילד יותר נוח מהבחינה הזאת, נראה לי שיהיה לו יותר קל. 

ז"א - אין לי מספיק ידע כדי לענות לך על השאלה הזאת, אם זה לא יהיה קשה יותר מאוחר יותר. הניסיון שלי יחסית מצומצם. מעבר למה שאותו איש חינוך אמר, אני רואה שהבן שלי עצמאי ובעל ביטחון יותר מהממוצע בגילו, והוא קיבל את זה בעיקר בבית. הגן קצת קילקל, ולא יודעת מה היה אילו הייתי שולחת מוקדם יותר. בתחושה שלי זה היה פחות טוב, מלכתחילה הביטחון היה פחות יציב. 

בכלל בגן את תלוייה בהרבה דברים והידיים שלך כבולות. לא תמיד יש לך בחירה לשלוח לגן שאת רוצה, את יכולה למצוא את הילד שלך בגן בו הגננת היא לא כל כך חמה, כמו שדן הזכיר שזה מאוד חשוב. הגננת יכולה לצאת לחופשת לידה ומגיעה אחרת. כמובן שאף אחד לא יודיע לך שהיום יש גננת וסייעת מחליפות שהילדים לא מכירים בכלל. שום דבר לא לשיקול דעתך. לא הגישה החינוכית, לא התוכן, זה מערכת. 

וכמובן יש דברים מעולים בגן - החברה, הידע, העבודה המוטורית והיצירה, המעקב ההתפתחותי. הבן שלי כל כך צמא ללימודים ולי לא היה סבלנות לספק לו את הידע הזה. והוא ממש מרותק בגן. גם מריבוי היצירות שיש בגן הוא ממש נהנה ומתפתח מזה. 

בבית הספר פה יש פחות תלמידים בכיתה, והמורה של כיתה א' ממש איש חם ואוהב. הוא כבר בחוג הכנה 3 פעמים בשבוע, ממש מאושר ופורח ב"ה. סוף סוף אנחנו מקבלים פידבקים חיוביים בלי סוף ב"ה. 

ההשתדלות אצלנו תמיד - אצל מי שהיה בגילאים יחסית צעירים ב"גן" - היתה כמובן לשלוח ל"פרטי", בקבוצה קטנה, עם צוות חם וערכי וגם חברה מתאימה..

את יכולה להרגיש לבד מתי הילד שלך מתחיל להיות זקוק יותר לחברה.

אפשר בהחלט לספק את הצורך בחברה גם בלי גן, ולא על חשבון אמא

שיהיה בשעה טובה!

לצערי במקום שאנחנו גרים בו, אני לא מכירה (בינתיים) את האופציה הזאת =/

הלוואי שאכיר.

http://www.naturalchild.org/peter_cook/mothering_matters.html

(לא קראתי בעצמי)

בהצלחה בכל החלטה!

1. לגבי המחקרים ראי מה שדן ויוקטנה כתבו לך.

2. רישום לגן ולמעונות יום מפוקחים זה מעכשיו עד ..........אוגוסט בערך. הכניסה בספטמבר

3. בעיני הכי חשוב זה ללכת לראות את הגן בעיניים, להתרשם מהגננת וכ' ולדבר עם כמה הורים. חוץ מזה לחשוב מה חשוב לך! לי לדוג' חשוב נושא האוכל, יש הורים שזה פחות חשוב להם. יש הורים שחשוב להם שיהיו הרבה תכנים דתיים ויש הורים שפחות וכ'

4. מגיל 3 זה חינם משנה הבאה. לגבי מעונות של התמ"ת המחיר זה 1600 לשנה ויש דרגות של הנחה. אם את לא עובדת ולא סטודנטית ולאמשפחה של רווחה אז לא יהיה לך הנחה גם אם בעלך לומד.

חוצמזה יש המון מסגרות פרטיות (שבחלק אפשר להכניס גם באמצע השנה) את פשוט צריכה לברר אצל שכנות, מכרות וכ' מה האופציות במקום מגורייך. יש מקומות ששם יש משפחתונים פרטיים עד שעה 13:00 עם משהו כמו 8 ילדים וזה עולה 800 ש"ח. יש הרבה מקומות אחרים שלא תמצאי משהו פרטי שעולה פחות מ1500.

ויש גם משפחתונים שעובדים לפי ימים ושעות.

בקיצור- אם את מחפשת מסגרת תבררי איפה שאת גרה מה הולך שם. בהצלחה!!!!!

וסתם עצה- אם את רוצה להכניס אותו אז כדאי קצת לפני הלידה כדי שלא יהיו 2 שינויים קיצוניים בבת אחת.

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.