כל מוהל ואיך שמדריך

המוהל שלקחנו אמר להניק שעה וחצי לפני ואחרי הברית עושה עיטוף מהמם והתינוק ישן מלאאא ולא הייתי צריכה להניק... אבל ממליצה על שמלת הנקה בלי קשר...

להפך - זה הכי טוב ומרגיע לתינוק, וגם נותן לאמא אפשרות להרגיש אותו כמו שצריך.

אני לבשתי בבריתות חולצה וחצאית, אבל אפשר גם שמלה שמתאימה להנקה.

אני אישית לא אוהבת שמלת הנקה.. מעדיפה לשים שמלה רגילה ומתחת חצאית, מרימה ומניקה

יש כאלה שמעדיפות לתת בקבוק אחרי הברית, אם פחות נוח להם להניק.

אפשר להביא בקבוק ליתר ביטחון, אם את לא בטוחה שתסתדרי עם הנקה.

אני לבשתי שמלה לא מותאמת להנקה

נכנסתי לחדר להניק, שמתי שמיכה על הרגליים והרמתי את השמלה

וכדי להוריד את הצהבת המוהל נתן הדרכה לא להניק מספר יממות לפני הברית(גם לא חלב שאוב, כי טען שהצהבת מתגברת כשמקבל את ההורמונים מחלב האם) ואכן הוא צדק

לאכול מבקבוק זה יותר קל=יש יותר צואה=הבילורובין יוצא.

כלומר, ממה שאני יודעת, אם היית מניקה או נותנת שאוב בבקבוק, זה גם היה עוזר.)

לאכול מבקבוק ≠ יש יותר צואה

יש יותר צואה לתינוק שניזון מתחליפים בהשוואה לתינוק שניזון רק מחלב אם בגלל כל החומרים הנוספים שיש בתחליפים אז לתינוק יש יותר מה להוציא.

לק"י

נראה לי שאם סוג הדם של האמא והתינוק שונים או מסוגים ספציפיים, זה עלול להשפיע.

למרות שלקטן שלנו מסתבר שיש סוג דם o- ולי יש o+ ולא אמרו לי כלום לגבי ההנקה. הוא קיבל תמ"ל פעם אחת מהלידה עד הברית, ולקח לצהבת שבוע וחצי לרדת מספיק (הברית נדחתה).

אבל אני לא בטוחה שבמקרה שלנו זה משפיע.

לק"י

וכולם ינקו.

כך שלא בטוח שאצליכם זה ירד בגלל התמ"ל בלבד....

אם את יודעת מה סוג הדם שלך ושל הילד, תוכלי לדעת אם זה קשור.

כל תינוק נולד עם צהבת, השאלה היא באיזה ערכים. התינוק מקבל את הבילירובין מההורמונים מהאמא ומצד שני הבילירובין יוצא בשתן, אז ככל שהתינוק יאכל וייתן יותר שתן כך גם הבילירובין יצא החוצה ויירד. מצד שני כנראה מערכים מסויימים של בילירובין יותר חוששים ונותנים הנחייה לא להניק לפני הברית כדי לא לגרום להחמרה חלילה.

אבל הבנתי באמת מהמוהל שהדעות שנויות במחלוקת, כי לדוגמא האחיות נותנות הנחייה הפוכה..

לק"י

ואת זה גם אמר לי רופא תינוקות באחת הלידות.

(והערה מהצד- לא כל ערך של בילירובין נקרא צהבת. רק ערכים גבוהים מהנורמה. ככה לפחות אני חושבת).

אישית לא הייתי מוותרת על הנקה, גם אם הברית עלולה להדחות. זה גם עלול לפגוע בהנקה או להקשות עליה, וגם לא בטוח שיעזור.

ודיין, כך שאנחנו סומכים עליו בעיניים עצומות.

ככה סתם לא הייתי מפסיקה הנקה..

בכל אופן, מכמה ימים בודדים של בקבוקים זה לא אמור להיות מצב בלתי הפיך..

כל אחת שתשאל את המקור שלה ותעשה מה שאומרים לה, העיקר הבריאות;)

בברית הראשונה אמא שלי אמרה לי לשאוב ולתת לו בקבוק כדי שלא אצטרך להסתגר בחדר ולהניק באמצע האירוע. בהמשך הרגשתי רע עם זה, אני חושבת שזה הרבה יותר מנחם להניק מיד אחרי הברית

אף פעם לא שמעתי הנחייה שאסור להניק, נשמע לי מוזר...

וגם בד"כ זה משמש לאח"כ ולא רק לברית.

אז לדעתי כדאי שתהיה מותאמת.

להוסיף עדשים כתומות למרק כתום

מג'דרה

קינואה

אדממה

טופו- לחפש מתכונים ברשת

לביבות ירקות עם קטניות

גרגירי חומוס ברוטב אדום פיקנטי עם אורז/ קוסקוס

צלחת ממרח חומוס (ביתי?) עם שמן זית וזעתר לנגב עם פיתה (אפשר שדרוגים כמו בחומוסיות- בצל ופטריות/ טחינה/ תבשיל עדשים ירוקות/ קצת חריף וכד' עם סלט קצוץ בצד)

שקשוקה

פלאפל

אורז ומעליו רוטב אדום של שעועית לבנה.

זה מפוצץ חלבון וברזל וילדים אוהבים את זה ממש ממש.

אפשר גם אורז מג'דרה.

למשל קילו בשר טחון ברמי לוי עולה 43 ש''ח, ואני מדבר על 100% בשר ולא על דברים מוזרים.

מהכמות הזאת אפשר להכין קציצות ברוטב, בכמות כזאת שתספיק למשפחה לכמה ימים.

בנוסף, בבשר ודגים יש יתרונות שאין באף ביצה או קטניה.

אומגה 3 - אין בקטניות וביצים.

ברזל - נספג פי כמה מבשר ודגים לעומת קטניות וביצים. בלי מנה בשרית, הסיכוי לאנמיה עולה משמעותית.

חלבון - בשביל לקבל את אותה כמות החלבון כמו בבשר ודגים, צריך לאכול פי 2 קלוריות אם מנסים לקבל את הכמות הזאת מקטניות.

ואחרון, ילדים שאוכלים פרווה לא מתוך אידיאולוגיה טבעונית אלא מתוך חסכנות, יכולים לגדול בתחושה של חוסר, בתחושה שהצלחת שלהם מבאסת לעומת הצלחות שהם מכירים מהבית של חברים למשל.

אם זה אפשרי מבחניתכם, לדעתי עדיף לשמור את הקיצוץ בהוצאות הבשר רק למצב של באמת אין ברירה.

ואם אפשר אפילו 3-4 ימים כן לאכול אוכל איכותי, זה יעשה הבדל עצום לבריאות הילדים.

אדגיש שאני מסתכן מראש בתגובות שיאשימו אותי שאני לא רגיש וכו', אבל באמת אין בתגובה שלי עניין של רגש (לא לטובה ולא לרעה) אלא רק מידע.

מי שהמידע יהיה לה לעזר, מוזמנת להשתמש בו.

מי שלא, גם כן בסדר.

מה שבטוח זה שאין לי כוונה לפגוע באף אחד.

עוף בשר טחון ומושט זה לא מאוד יקר וחשוב לתת ארוחה מזינה לילדים

בשרים ופרגיות נגיד מסכימה שזה יקר

אין בעיה מתוך גיוון לתת פעם בשבוע פעמיים ארוחה פרווה נניח, אבל יש המון אופציות לשלב חלבון לא מאוד יקר בארוחה

ואם כבר הצעה לפרווה - אז סנדביץ' טוניסאי

לחם עם טונה, ביצה קשה,תפוא וממרח לימון/ אבוקדו/ אריסה/ בלי כלום

שקשוקה בלחם וסלט גדול

בכשרות שלנו בשר טחון לא עולה ככה

עולה 500 גרם 65 ש"ח

לפי הלוגיקה - שעל כל קניית בשרים את משלמת כפול

איך אנשים מהשורה עומדים בזה באמת?

זה ככה גם בעופות וכל השאר?

ועוד כמה הכשרים

אבל עדיין יוצא יחסית יקר

גם בעופות זה יותר יקר

ואכן זה קצת יותר יקר אבל לא במחיר כפול כמו מה שכתבת על בדצ עדה החרדית

מכל מקום לכל משפחה שיקולים שונים כמובן

אני מעדיפה אוכל יותר יקר אבל שקל להכין בזמן קצר מאשר להסתבך עם תבשילים פה כל יום האמת ולשבור את הראש

אבל יש לי משפחה קטנה אז זה לא כמויות ענקיות זה משמעותי

באמת זה סקאלה של מחירים לפי הכשרים כשרבנות הכי זול ועד"ח הכי יקר נראלי

אבל האמת גדלתי בבית כזה אז זה השפיע אני מניחה. והמשפחה שבאתי ממנה גדולה ב"ה.

צריך לדעת לנהל את זה.. לנסות לפחות

ועדיין, את צודקת שזה מייקר משמעותית את הקנייה

המחיר הנ"ל היה במעיין 2000

אבל באמת משתנה בין סופר לסופר וגם בין הכשר להכשר

ביחס לטרי מהקצביה

שעולה בהכשר שלי כאמור 110 שח לקילו

לק"י

זה תלוי איך עושים את זה.

אצלינו לא אוכלים בשרי כל יום, והאמת שלא תמיד חלבון, ולא שמעתי תלונות...

לק"י

אז גם אם מישהו אוכל בשרי שהוא לא בשר, בקטע הזה זה לא עוזר.

ביחס למקורות חלבון טבעוניים.

וגם לאכילת בשר בקר בכל יום יש חסרונות...

שזה ממש ממש בסדר לא לאכול מנת בשר/דג כל יום.

אני מכירה הרבה בתים שאוכלים לצהריים:

קוסקוס עם מרק/פשטידה/פסטה.

ללא שום דבר ליד, בעיקר בגילאים קטנים.

ממש כך כמו שכתוב ואין נזק נפשי.

ולחסוך, בעיקר אם אין, לא כי מייצרים חיסכון לדורות הבאים- זו לא בושה.

כיום רוב ארגוני הבריאות בעולם (החריגה הבולטת היא ארה"ב) ממליצים על תזונה ברוח התזונה ים תיכונית מבוססת צומח.

גם ארגון הבריאות הישראלי ממליץ על כך, ובקשת המזון בשר אדום נמצא למטה (לצרוך לעתים רחוקות), ואחד מעליו נמצאים עוף דגים וביצים)

לגבי אומגה 3, אפשר מאבוקדו ואגוזים.אני לא מכירה סברה ebd מוסכמת חד משמעית לטבעונים לקחת אומגה3.

יחס חלבונים-קלוריות: כשאני למשל, שלא נמנעת מבשר/עוף אוכלת ארוחה שכזו, החלק ה"חלבוני" הוא קטן יותר מכאשר אני אוכלת ארוחה שהחלבון בה מבוסס צומח.

כך שבסהכ, אני לא חושבת שיוצא שאני צורכת יותר קלוריות בארוחה שהחלבון בו זה קטניה.

למשל: פולקע, אורז, ברוקולי

או: קערת מרק עדשים עם ירקות

כנראה שעל כל 100 ג עדשים מבושלות אני מקבלת פחות חלבון מעל 100 ג עוף, אבל עם העוף אני אוכלת גם אורז (פחמימה), ואילו העדשים מהוות לי גם חלבון וגם פחמימה.

אצלי יש בשרים, עופות ודגים בשפע, ולא רק את הזולים. אני משתדלת להפחית, ובעיקר מסיבות בריאותיות.

למשל כנפיים

אפילו גרונות ולהכניס למרק

אני גם לא קונה בשר (הטחון לא טעים לנו) אבל כן הודו טחון, גם עוף שלן שמפרקים לבד בדרך כלל הרבה יותר זול

לביבות עדשים. פלאפל עדשים. פשטידות למיניהם... לחמניות זיתים מיוגורט. קאפקייקס פסטו גם מיוגורט/גבינות... סלט עם ביצים קשות. אדממה.

מה שעלה לי

ממליצה מאוד על התכנים על ברית מילה של המוהל ישראל כ"ץ (הבעל של יהושיביה, הדולה, אם את מכירה)

מצרפת מספר שלו ותבקשי ממנו, אז הוא שלח לי בחינם וזה ממש הכין אותנו טוב לברית! פרקטית, נפשית ורעיונית

+972 52-898-9683

בגיל 99.. מחזק ...

לי יש עצות פרקטיות אם רלוונטי...

בבריאות!!!

מתפללת עלייך

אני לא בורחת, אבל בהחלט הבטן מתהפכת גם בילד השישי.. כי בסוף זה תינוקי פיצי, שהרגע נולד וכבר עושים לו "ניתוח".. אבל כמו שבניתוח ברור לי שזה לטוב עבורו, גם כאן.

איזו זכות עצומה לחבר את הילד הזה לשרשרת של דורות, לברית שכרת ה' עם אברהם אבינו וכל זרעו אחריו.

ברית של אהבה, של חיבור, של קשר שלא מתנתק ולא משנה מה נעשה.

הקב"ה מתחייב להיות איתנו ואנחנו מתחייבים להיות איתו. אשרינו שזכינו!!!

המילים המופלאות האלו- להכניסו בבריתו של אברהם אבינו מרגשות אותי ממש, אני מדמיינת איזו טלית פרוסה ומגנה מלמעלה שכעת התינוק שלי זוכה גם להיכנס תחתיה ולהיות בצילו של הקב"ה.

הכנות טובות ומשמחות! לידה קלה!

זכות עצומה אז אני עוד יותר לא מבינה למה דווקא ככה ולמה אין זכות דומה לבנות. למה היא מתבטאת דווקא במעשה אלים כזה (שאם ח"ו היה אצל בנות היה עוד יותר אלים) שרק בגלל שכך עשה אברהם אבינו ע"ה מתאים רק לבנים.

פרקי היוטיוב האלה עוסקים בזה לזכרונך?

אני לא רואה בזה משהו אלים, אלא יותר כמשהו כואב לרגע.

לא בטוחה שלתינוק זה כואב יותר מאשר החיסון והבדיקת דם שעשו לו מיד אחרי הלידה...

להם לא היית קוראת מעשה אלים, נכון?

זה פעולה שלא קלה, אבל עיקר הבכי שלו זה מההפשטה של הבגדים, אצלי מהר מאד הם נרגעו אחר כך.

ממש ממליצה לך לחפש וללמוד על הגודל של המצווה הזו, וגם מבחינה רפואית שווה לקרוא (אומרים שזה בריא יותר..)

כי שוב אם זה כזה גדול כמו שציינת אז ממש מוזר שזה רק לחצי מהתינוקות

מוהל מומחה עושה זאת ברגישות ומינמום כאב.

רוב המוהלים משתמשים בחומרים שמאלחשים.

ורוב התינוקים בוכים בשלב שמורידים להם את הבגדים.

אבל גם מהחיתוך,יש תינוקות שיבכו שניה וחצי וזהו ויש כאלו שלא יפסיקו.מסיבה פשוטה שכל אחד הוא שונה ולכל אחד סף רגישות לכאב הוא שונה.

לגבי הצד הרפואי יש המוני אנשים בעולם שעושים את זה בגלל סיבה רפואית כתהליך שגרתי לטיפול בתינוק.

זה מונע מחלות שנובעות מזיהום בעיקר.

ולא משהו שחולף

המילים שאת בוחרת משפיעות על התחושה ועל התפיסה.

הילד היה נולד עם 6 אצבעות והיו מסירים אחת בניתוח, היית קוראת לזה אלימות?

אני לא שוחה בחומר עכשיו, אני אני נזכרת במדרשים שמדברים על כך שפעולת הברית היא השלמת מעשה הבריאה, והעורלה בתפיסה היהודית חלק מיותר בגוף (ואז אפשר להרחיב על למה אדם לא נברא גם ככה מהול, מוזמנת לחפש גם על זה).

לבנות אין החלק הזה בגוף אז אין מה להסיר. (וחשבתי שבנות אוהבות להיות פטורות ממצוות מסוימות (-: )

יש לזה גם יתרונות רפואיים לפי דעות מסוימות אם זה עוזר לך. אבל ברור שלא עושים פעולה דתית מסיבה רפואית. העיקר שיהיה ברור שזה לא מזיק לתינוק.

בעיקר תפרידי בין חשש מפני הלא נודע, לבין להשליך על המעשה הזה שאת עוד לא מבינה עד הסוף האשמות ומילים שליליות שרק מעצימות את החשש. הבסיס צריך להיות שהמצוות שקב"ה נתן לנו הן למטרה טובה, גם אנחנו לא מבינים אותה.

שזה שציינתי שזה מעשה אלים זה עיקר מה שהבעתי. נתפסו פה לזה כי זה קל, כי באמת אפשר להתווכח, נניח, אם זה אלים אבל תקראי שוב ותראי שביקשתי פשוט ללמוד על זה מהמקורות כדי להבין מה ההצדקה וציינתי כמה פעמים שאם זה כזה דבר גדול וזכות עצומה אז למה חצי מהתינוקות לא חלק מהברית הזו. לא ברור לי אם אין להן את החלק הספציפי אז למה זה החלק שנקבע. ולכן חיפשתי ללמוד מרגישה שהודעתך לא מעודדת את המוטיבציה הזו ללמוד ואפילו קצת תוקפנית. בכל מקרה לילה טוב

שבגללה נשים לא מצוות על דברים אחרים - המעלה של האישה, הבת. החיבור והברית שלה להשם לא צריכים גושפנקה "מעשית" כמו אצל בנים/ גברים.

וזה בסדר לחשוש מזה,ולהרגיש שזה לא נעים לך. הכל בסדר.. הריון, הורמונים, רגישויות, הכל טוב♥️

בעיניי מהמם שאת חותרת ללמידה שתעזור לך להתחבר לזה, גם אם ברור לך לגמרי לגמרי שהילד יעבור את הטקס בעז"ה.

מקווה שבעז'ה תמצאי את מה שיניח לך את הדעת🙏

וטיפ - את יכולה להתקשר לקו ההלכה *3030 ולדבר על זה עם רב. מענה אנונימי, אני עושה את זה כשאני צריכה כיוון או יש לי שאלה, ולא רק בענייני הלכה גרידא.

ותודה על האיחולים! אמן ואמן!

פרקים ביוטיוב ממש יפים על זה

ממליצה!

יש לרב ראובן ששון שני שיעורים שמסבירים יותר לעומק מה משמעות הברית.

אני מאוד התחברתי. לא יודעת אם זה הסגנון שחיפשת..

שנקרא "ברית של אהבה" של מוהל בשם דוד דדון. המטרה שלו הוא הכנה של ההורים לברית.

לא התנסיתי כי אין לי בנים, אבל אולי זה כיוון...

בשעה טובה

אלך לחפש את היוטיוב של הזוג כץ וגם את הספר של המוהל,

ואולי אפילו אגיע לרב ראובן ששון, היתה לי תחושה שהוא יצוץ פה 😅😅

שיחות בספרים ומאמינה שגם ביוטיוב שלו אפשר למצוא.

בהצלחה

מלא מזל טוב!!

תזכו לגדלו בשמחה ובטוב לבב!

מתחברת לקושי שלך

אני לא חושבת שיהיה משהו שיעזור לי לראות בזה מצווה מופלאה שאני אשמח לעשות לבן שלי.

אם וכאשר יהיו לי בנים בע"ה, בוודאי נעשה להם ברית אך בצורה כמה שפחות כואבת, מהסיבה הפשוטה שאני יהודיה שומרת מצוות. זו מצווה שאין עליה עוררין, וזה משהו שמחבר את התינוק לעם שלנו (מסורתית וגם בהווה).

מהבחינה הרפואית יש סברות לכאן ולכאן אם זה מועיל בריאותית או לא, אבל זה שאין משהו מובהק נגד כן מרגיע אותי קצת.

יש רופאים יראי שמיים שהם גם מוהלים. כשתגיעי לזה אני בטוחה שתמצאי (ומקסימום תכתבי איזור וננסה לעזור)

אלא שיהיה משהו על הראש, אבל אפשר להשאיר שיער פזור.

מוזמנת לבדוק אם גם אצלכם זה תקף.

אולי יעזור.

רק לתפילת שמונה עשרה שמה בבית

ספרדיות נוהגות לכסות את הראש בברכות גם בבית,

לאשכנזיות אין חיוב כזה.

(אני לא פוסקת הלכה, אבל זה מה שהבנתי מבעלי)

בכל מקרה מזדהה איתך שבהחלט קשה ולא כיף לכסות שיער כשהוא רטוב😐

כמעט לא שמה כיסוי ראש עד שמתלבשת

וגם מתפללת עם פיג'מה, כי אין לי כוח להתלבש ואם אחכה לזה פשוט לא אתפלל

(לא שאני מתפללת כל יום, רחוקה מזה מאוד)

בגלל המצפון.

אף פעם לא שאלתי....

אבל רק בברכות במיוחד בלילה אשר יצר וכזה.

בתפילה ממש או ברכת המזון אני לובשת איזה קפוצון ושמה את הכובע על הראש עד שסיימתי, סתם כי פשוט אין לי כוח להיות עם יד על הראש כל התפילה....

יד של מישהו אחר כן

שלך לא.

אני נניח אם אני עוברת בדיוק במטבח ורוצה לברך על משהו שמה עלי מגבת ידיים מהמטבח, מברכת ומחזירה 🤭

אולי תנסי בבית 🫣

גם לגברים זה לא תופס? כי הרבה פעמים בעלי שם יד בלילה כשהכיפה שלו רחוקה..... אבל אולי גם הוא בחיים לא בדק את זה 🙈🤭

אני די בטוחה שזה בסדר בכל מקרה גם בלי שום כיסוי כי יש גם מלא מקוואות שלא שמים עלייך את המגבת אז בעצם את מברכת בלי כיסוי ראש.

צריך יד של מישהו אחר

בלי כיסוי ראש.

אני באופן אישי מברכת בחוץ עם המטפחת שלי ורק אח"כ נכנסת וטובלת ולא מכירה את כל הפסיקות רק מה שלמדתי בהדרכת כלות (אמא שלי לא טבלה, אין לי את מי לשאול 😪 ).

בכל מקרה, גם לגבר ממה שאני למדתי היד שלו לא תופסת.

לשים עליו יד חחח

בעיקר בגלל שמניחים אותה בלי אזהרה. סתם באמצע שאת מברכת מרגישה משהו מונח לך על הראש. בפעם הראשונה אפילו לא הבנתי מה זה וסתם והרגשתי שנוגעים לי בראש.

ובואי, במקווה חוסר בכיסוי ראש זאת בעיית הצניעות הכי קטנה באותו רגע...

הלכתית זה נחשב לכיסוי

אבל באמת לא נעים שמניחים בהפתעה! אצלנו מגישים לי את המגבת ואני שמה לבד

לפזר ולשים כובע מצחייה בשלוף

אני משחררת לגמרי

האמת לא רואה מה העניין להילחם על זה

לפעמים שמה איזה מגבת שנמצאת לידי

אבל לא מצליחה להקפיד

כמובן אם מי שבבית זה בני המשפחה.

לא זוכרת בוודאות. לדעתי זה היה אפילו פניני הלכה.

למיטב זכרוני

וברכות , לכסות את הראש.

הכרתי בת שנהגה ככה עד נישואיה (הייתה לה מטפחת במקום מיוחד בבית הכנסת וכל פעם לפני התפילה או כשבירכה היא שמה אותה על הראש לא בקשירה מלאה אלא ככיסוי )

אולי אפשר לקחת את זה למקום של יותר לשים לב לברכה... אני שמתי לב שככה אני יותר מודעת לזה שאני מברכת כי אני צריכה "להשקיע"

ומצד שני באמת ממה שאני יודעת לא צריך לכסות את כל השיער.

אז אני בבית בלי כיסוי ראש ובשביל לברך רק שמה שניה בובו בלי לקשור אותו אפילו או סתם בד אקראי שיש לידי

אני מנסה גם בשבתות לברך ברכת המזון עם כיסוי (כלומר להישאר איתו כל הסעודה גם כשאנחנו לבד) אבל לא תמיד באמצע שבוע.

להתחיל לקשור כשאת רוצה לשתות כוס מים יכול להיות מבאס. את יכולה למצוא איזה כובע או כיסוי רשת כזה כמו של החרדיות רק בשביל המטרה הזו בבית, שאפשר לשלוף בשנייה.

אשרייך שאת מקפידה ככה, כנראה שרוב הנשים לא מקפידות באותה רמה.

זה מנהג טוב ויפה, אבל לא כזה מוחלט בהלכה שזה חובה.

לק"י

אין משהו בסגנון, אבל עם מדריך/ה יותר רגועים?

זה בסדר שיש דרישות, ובסדר לתת להם לנסות כמה פעמים, אבל בלי לחץ... הם לא הולכים לצבא עכשיו ולא לאולימפיאדה.

אולי כדאי לנסות עוד שיעור ולהחליט.

או לשתף את המדריכה קצת על הילד. אולי תתרכך קצת...

הייתי מתייעצת עם הורים ששלחו אליה ואל השחייה.

ואולי מתייעצת אם יש חוג תנועה שהמדריכה בו ממש טובה גם אם הוא לא טיפולי בהגדרה.

מזה חוג תנועה?ואיזה עוד חוגים יכולים להיות רלוונטיים לילד בן 4?

הייתן שולחות לחוג שהמדריך והילדים בו חילונים? כי בעיר שכנה יש הרבה יותר חוגים, אבל מתלבטת אם מתאים מבחינה דתית.

זה בטוח ספורט טיפולי? כי המדריכה ממש לא נשמעת טיפולית...

מצטרפת להמלצות לחפש משהו אחר, ובעיקר לברר קודם על המדריכ/ה.

מי יגיע לחוג אם לא ילדים שזקוקים ליחס כזה?

מדובר המדריכה מוינגייט, טוענת שיש לו הסמכה לטיפול רגשי אבל לא תואר בתחום.

היו ארבעה ילדים, בגילו. הם איכשהו התאימו את עצמם למסגרת.

טוב שהוא נרשם רק לשתי שיעורי ניסיון ולא לכל העונה.

לא אומר שהיא מתאימה לסוג עבודה הזה....

בנושא הזה צריך לסמוך לא רק על התעודות שמציגה המדריכה, אלא גם על ההתרשמות שלך כאמא, @שושנושי.

והתחושות שלך אומרות שלא מדובר פה באישה שיודעת להיות דמות טיפולית, לא משנה איזו הסמכה יש לה.

וגם אם ילדים אחרי הסתדרו - את צריכה לחשוב מה מתאים לילד שלך.

ואת אמא מדהימה ממש!

אצל הבן שלי שלחנו

והיתה מדריכה מרימה ממש.

לא מוותרת מצד אחד , אבל בקטע חברי והומור.. והכי משבחת על נסיונות, וממש נותנת מקום רגשי לתסכול וכו

שהיא הציעה לי ללכת ולחזור

ולי נשמע שזה לא נכון...

יש הרבה בסיס להניח שחוג ספורט טיפןלי יתאים לילד כמו שלך

אבל המקרה הספציפי פחות התאים

וזה ממש בסדר

אולי כן שווה לתת עוד צאנס אחד לראות אם זה היה סתם יום כזה או שזה הגישה בכללי...

ואולי לא.

ולפי מה שאת מתארת פה על המוצפות מהגן, אני לא חושבת שהוא בשל כבר לחוג שהוא לא בדגש רגשי טיפולי, לדעתי..

הייתי חושבת איך ליצור לו מקום לפריקת אנרגיות בסביבה הקרובה

אם זה דברים בבית(אנחנו לאחרונה הבאנו טרמפולינה קטנה וזה ממש מוצלח לנו)

או משחקיה בסביבה שאפשר לעשות בה מנוי

או אפילו נער שיעשה לו חוג פרטי של כדורגל במגרש...

אבל אפשר לנסות לשאול אותו

(לא שבוע מראש, אבל יום קודם)

אפשר להזכיר לו שהיה ממש כייף והם שיחקו בהרבה משחקים , אבל שצריך לעשות בדיוק את מה שהמדריכה אומרת, כמה פעמים, גם אם קצת קשה.

כמובן שאם מסכמים שמגיעים, אז משתדלים לשתף פעולה לכל אורך המפגש.

יכול להיות שלאט לאט הוא והיא ילמדו אחד את השני ויהיה קל יותר.

האם נכון לדרוש ממנו גם אחהצ לשתף פעולה?

יש לו בקושי שלוש שעות עירות..

אני רוצה שיפרוק שישתחרר

לק"י

עדיף משהו כיף נטו

אולי אפילו ללכת לג'ימבורי או משחקיה

או כל חוג לאו דווקא טיפולי

רק שיוכל לפרוק מרץ ובלי אנרגיה שלילית

בבית יש טרמפולינה ועוד קצת משחקי חצר, הוא פחות בעניין.

מה שהוא כן אוהב זה ללכת לגן שעשועים ריקה יחסית, אז פעם פעמיים בשבוע נוסעים לגינה בעיר אחרת שכמעט אין בו אנשים

לענ''די

דווקא לילדים שקשה להם יותר, כדאי לתת לבחור במה שאפשר.

לשאול אותו אם הוא זוכר מה היה, ואם הוא רוצה ללכת.

יכול להיות שהוא יחליט שזה מאתגר ולמרות זאת היה לו כייף והוא רוצה לנסות שוב.

כמובן, לא מתאים עם כל ילד, אבל כשזה מתאים בעיניי זה מקסים. קצת להחזיר את השליטה והבחירה אצל ילדים שמתאמצים כל כך הרבה.

שמכניס למסגרת ומשמעת, ודווקא ילדים עם קשיי קשב וקושי למלא הוראות יכולים להירתם בזה, כי הוא טוב ויש לו אנרגיות, והמאמץ שלו נושא פרי, חווה הצלחות ולומד התמדה.

דווקא מדריך קצת קשוח ודורש לדעתי מיטיב איתם, אבל כמובן שלהיות עם יד על הדופק ולשמוע ממנו שהוא נהנה יותר ממה שהוא מתוסכל.

ואני רק שאלה, איך מגיעים לקבוצות כאלה של ספורט טיפולי?

לק"י

או לשאול בקבוצות ווצאפ אזוריות.

כאלה שמפרסמות את עצמן באופן עצמאי ואז אפשר להוציא הפניה ולקבל החזר

מדריך דורש יכול לעשות זאת לגמרי מתוך גישה חיובית ומרימה - "בוא נמשיך לשחק עכשיו, חבל להפסיד, הנה, אתה מסוגל, אמא מסתכלת מרחוק ומעודדת אותך".

מדריך כזה באמת יצליח להכניס את הילד למסגרת בצורה טובה.

מדריך קשוח עלול רק להוריד את הילד ולגרום לו להירתע מכל הנושא...

היא לוקחת מחיר פרטי של 30 שקל לשיעור.

עם תעודה מוינגייט ועוד משהו טיפולי

טוענת שיש לה 4 שנות ניסיון בתחום

45 ש"ח לשיעור (זה 720 ש"ח לחודש, ואני מקבלת 75 אחוז החזר מהקופה)

יש עוד מדריכה, עם התחייבות מהתקופה

כל שיעור יוצא 40 שקל, לא הבדל משמעותי.

היה לנו ניסיון עם מדריך דומה ומהר מאד הילדים פרשו

עכשיו הוא בחוג אחר עם מדריך מהמם שכיף לילדים להיות איתו ומניע אותם לפעולה

(שני החוגים לא היו ספורט טיפולי אבל לא משנה)

ילד לא לומד מתוך קשיחות

זה סתם עושה אנטי ולא כיף

חוג אמור להיות כיף.. ומדריך צריך לדעת לדבר בשפה של ילדים

בנתיים היה רק אבחון של המדריכה בשביל להכין תכנית טיםול ושיבוץ בקבוצה המתאימה

אבל האבחון היה מאוד חוויתי ונראה שהיא רכה, מקווה שלא נתאכזב

אבל למה בצרחות ובתחושה של טירונות?

אפשר להציב רף של לנסות שוב ושוב גם בצורה נעימה.

זה שלא מוותרים על הצלחה לדעתי זה מצויין. ללמוד להתאמץ ובסוף להצליח.

ספורט זה עניין של מיומנות והשקעה. זה שבעלך לא הצליח לא אומר כלום

בדיוק להיפך. אם ללא מאמץ מצליחים אז זה לא מלמד את ערך המאמץ ולא מלמד להתמודד עם כשלונות.

לדעתי כדאי למצוא דמות טיפולית שאת סומכת עליה ולא להישאר בזמן השיעור. (אין בעיה שאת צופה, הבעיה היא שהוא יודע שאת צופה)

זה אכן מאוד זול, ואכן ספורט זה משהו טיפולי

אבל הגישה שלה נשמעת לי לא משהו

אפשר לרתום ילדים להשתתף ולהקשיב למדריכה גם בלי להיות רס"רית. ויש מדריכים ומדריכות כאלו.

לחוות הצלחה זה חשוב, אבל אם הצלחה היא להגיע לתוצאה הסופית- זה פחות כדאי.

מה שמומלץ זה לסמן הצלחות קטנות בדרך (נהדר, זו הבעיטה הכי טובה שלך עד עכשיו! , איזה יופי, אתה בועט בעוצמה מעולה, בוא תנסה קצת יותר שמאלה לכיוון השער, וכו…)

וגם לתת ערך להתמדה. עצם המאמץ המתמשך הוא הצלחה. הרבה יותר קשה להמשיך לבעוט במשך חצי שעה כשאתה לא מצליח, מאשר כשאתה מצליח בחצי מהפעמים.

ובכללי, לעשות את זה בצורה מהנה לילדים.

אם הוא נהנה כבר ככה- נהדר.

רק שימי לב שהמדריכה לא תוריד לו את הביטחון…

מרגישה שאני במירוץ הזה ורואה מסביבי הורים שפי כמה וכמה

כל הזמן לחץ השילדים יהיו מרוצים

שלא יהיה להם קר חם

אוכל שהם אוהבים

וכו וכו

שלכאורה זה חשוב חד משמעית

אבל.. משהו בזה לא עובד...

משהו בדור השפע הזה שהכל נמצא הכל אפשר - לא עובד ולא בריא

ויותר קולטים מה קורה בסביבה

וכולם מרצים ומפנקים אז אי אפשר להיות הילדים שלא

באוכל מעובד

בממתקים

בבגדים אופנתיים

ועוד כל מיני ומיני

ובכלל וייב שקולטים גם מהסביבה..

מרגישה שזה פוגש אותי יותר בגילאי יסודי פלוס... מכיתה ב כזה...

בין מה שאפשר אצל סבא וסבתא, בית ספר, חברים, סניף וכו'

לבין הגבולות של הבית שלנו

המחשבות שלי היו על זה ש

1. לא הילדים בעייתים, אלא ההורים, ואולי גם ההורים של ההורים😅

2. סוד העניין הוא קשר, קשר טוב, חזק, עמוק, כשהקנייה והדאגה הם תכלס במקום הקשר זה הופך ללא בריא ולא מקדם.. וזה מה שבאמת קורה הרבה פעמים, קשה לפתח קשר ותקשורת טובים אז קונים עוד ועוד ועוד דברים כדי לחפות על חוסר התקשורת האמיתות.

   ובגלל שאנחנו בדור של שפע, אז אין לדבר סוף וזה גם מזין לחץ חברתי שמגביר את התופעה ואת הקנייה ומזין את עצמו...

ולהיענות לצרכים בכלל לא אומר לתת להם כל מה שמתחשק להם. להתחשב ברגשות מבחינתי זה להכיר ברגשות שלהם ולכבד אותם, ולעזור להם להתמודד עם רגשות קשים יותר שמגיעים כשמשהו לא הולך לפי התוכניות שלהם, אבל לא לתקן את המצב ככה שהכל ילך לפי התוכניות. (לדוגמה ילד מתוסכל כי לא קיבל ממתק, אני לא יביא לו ממתק, אני יגיד שאני ממש מבינה שהוא מתוסכל, באמת ממש כיף לקבל ממתק ועצוב שאמא לא מרשה. היציע לו דרכים לוויסות והתמודדות עם התסכול.) וצרכים של ילד זה שכל הצרכים הפיזיים שלו יתמלאו- שיהיה שבע, נקי, ויישן כמו שצריך, ולקבל חום ואהבה. ואת כל זה אפשר לתת גם בלי להיענות לכל רצון או גחמה של הילדים.

אבל בכללי הגבול הזה של מתי לתת ומתי להגיד לא ומתי להציב גבול וכו' זה גבול שכל ההורים כל הזמן בהתחברות ומשחק עליו...

לא הבנתי איך להיות קשוב לילדים זה להיענות לכל ההתנהגויות שלהם,

אין שום גישה שתומכת בזה.

להיפך תמיד מדברים על הצורך של הילד והצורך של ההורה ואיך זה מתיישב יחד. (צורך בניגוד להתנהגות זה הבדל שמים וארץ)

צורך זה מה שהילד זקוק לו בעומק

התנהגות זה איך שהוא מבטא אותה מעל לפני השטח.

זה ממש לא לגדל ילד צמר גפן חסר עמוד שדרה.

לגבי גישות שהופכות ילד למרצה או שיהיה תלוי בהורים, זה הזוי עד כי כמעט לא אמין שדבר כזה קיים.

מציעה לך ללמוד דברים לעומק כמו שצריך, ולא לחטוף משמועה מפה ומשמועה משם.

בהצלחה

מדריכת הורים מצוינת שמדברת בדיוק על הגישה הזאת

יש לה קבוצות ווטסאפ חינמיות שהיא שולחת סרטונים ואני לומדת ממנה המון

שהורות זה מורכב

לא בגלל שהילדים מורכבים

ולא בגלל שיטות כאלה ואחרות

אלא בגלל שהיא מצריכה הרבה יכולות

כמו:

1. ניהול תקשורת נטולת שיפוטיות ומופחתת כעסים

2. יכולת לכוון את הילד אבל להשאיר בידיו את רוב הבחירה

3. לראות סיטואציה בשני מבטים המבט של הילד והמבט של ההורה

4. להכיר בטעויות וללמוד מהם

5. לתת דוגמא אישית

6. לנהל את הציפיות באופן תואם לגיל הילד

ועוד

להרבה מההורים חסרות יכולות כאלה

ואז עולים קשיים

ואז משליכים אותם על הילדים/ השיטות

במקום לקחת את ההורות ב2 ידיים

ללמוד להתפתח ולפתח

ילד זקוק להורה חם, קשוב, אכפתי, מוביל ומציב גבולות.

בסופו של דבר גם אם לומדים גישות שונות בהורות כמעט תמיד חוזרים לדיפולט, שזה איך שגדלנו (או ריאקציה לזה).

אז יוצא שאנשים שלא מצליחים להציב גבולות חושבים שלא להציב גבולות זו גישה גרועה.

אין חיה כזאת גישה לחינוך של הכלה אין סופית בלי גבולות,

יש הורה שהוא לא מספיק אלפא ופוחד לתסכל את הילד שלו.

מצטרפת להצעה של @אמאשוני שתלמדי לעומק במה מדובר.

של הילד זה לעשות לו נזק חינוכי

הרצון של הילד הרבה פעמים הוא תולדה של צורך שבא לידי ביטוי בבקשות או בהתנהגות

התפקיד של ההורה הוא להיות קשוב בעומק לילד שלו

לא סותר את זה שיש הורים שלא באמת נותנים לילד מה זצריך/ מציפים אותו. אבל זה לא אומר שזה לא נכון להיענות לצורך או לדאוג לו