הסיבות שלי לא היו סיבות מי יודע מה רציניות..

א. כי תמיד רציתי לתרום מהצד הזה. (תזכור שבתור שליח, אתה לא סתם מדריך, אלא אתה בעצם מייצג את התנועה, ככה החניכים רואים אותך...)

ב. כי כרגע אין מישהו אחר שיעשה את זה, וכרגע זה המתכונת שיש.. (כי תכל'ס שליח אולי עושה איזה "ריגוש רגעי", אבל לא יכול להוביל שום מהלך....)

בבקשה בבקשה תעזרו

אני צריך שתכתבו...

תודה רבה

ושוב תודה

[וזה לא חייב להיות כמובן בשליחות התנועה]

לפי הנתונים הידועים, בכל חצי דקה יהודי כלשהו בעולם מתבולל.

אחוזי ההתבוללות בעולם עולים על כל דמיון ברוב המדינות. שתי הקהילות היחידות בעולם שגדלות כל שנה הם ישראל וגרמניה.

למרות שהאחוזים מאוד גבוהים, במקומות בהם יש קהילתיות חזקה, האחוז הזה קטן בצורה דרמטית.

במילים אחרות, הנתונים מדברים בעד עצמם.

כיהודים מאמינים, יש לנו אחריות.

הרבה מהדברים קורים מחוסר מודעות ליהדות. כמובן שגם הקשר עם הארץ מחזק את הזהות היהודית.

זה מעבר לרמה הדתית. אם תעשה חיפוז בגוגל של 'אחוזי התבוללות' תתפלא לראות איך התופעה חוצה מגזרים, את היחס של המדינה להתבוללות. 

למה קראתי לזה השואה השקטה?

כי ככה קוראים לזה.

אתה מוזמן לחפש גם את זה בגוגל ותראה מה אנשים ורבים כתבו על העניין.

אין לי הרבה זמן להרחיב כרגע, אבל נראה לי הצגתי את הכיוון...

זה עצוב..

אבל ההסבר יפה

מדברים שכתב דן מרגלית ב'ישראל היום':

"שנים ארוכות סירב בן גוריון למלא אחר צוואתו של זאב ז'בוטינסקי להעלות את עצמותיו מארצות הברית לישראל בפקודת הממשלה היהודית. זו היתה רשעות לשמה. בן גוריון תירץ זאת בכך שבארץ ישראל יש צורך ביהודים חייים ולא במתים. ההתעמרות בזכרו של ז'בוטינסקי הכעיסה, ותוקנו רק בימי יורשו לוי אשכול, אבל הטיעון תקף. גם בשעת אבל כבד.

לא יכולתי להסיר את עיניי מהמראה של הארבעה שנרצחו השבוע בטולוז והובאו לקבורה בישראל- בעוד משטרת צרפת סוגרת על הרוצח מאל- קעידה, מוחמד מראח, המתבצר בביתו.

הכאב קשה מנשוא והזעם רב. בד בבד פורסמה ידיעה כי משפחות הנרצחים שוקלות עתה לעלות לארץ- אם כי אחד מבני המשפחות מיהר להסתייג מעט באומרו כי לא מייד.

קשה להתייחס לעניין בעוד ילדים נקברים, אבל ברגעים כאלה ראוי לומר דברים כהוויתם: סליחה, אחים יקרים, ארץ הצבי נועדה לקיים את הממלכתיות הנושמת והרוטטת של העם היהודי. והיה אם נגזר כי מי מאיתנו ישלם בחייו בהגנה על יהדותו ועל היותו ישראלי- כי א ראוי שישפוך את דמו על האדמה הזאת, לא בנכר.

בואו לחיות כאןץ אל תבואו למות כאן. כאן המולדת, לא בית קברות."

יש את המושג "רוב יושביה עליה", זה אומר שכאשר רוב  (כלומר חצי ויותר מהאולוסיה היהודית בעולם) היהודים יושבים בא"י ניתן לקיים כל מיני מצוות: שמיטה ויובל כמו שצריך, קורבן פסח אפילו אם אין מקדש! ועוד דברים.

זה מושג מדהים שלא המון אנשים מודעים אליו, אבל ב"ה אומרים שעוד שנתיים-שלוש זה יקרה!

לעודד את העליה זה דבר כ"כ חשוב וגם דבר שאתה יודע בבטחה שזה נטו מקרב את הגאולה! (להבדיל מלמשל התנדבות עם ילדים חולים, שאין לך ידיעה ברורה שזה נטו מקרב את הגאולה)

יש לי אחות שהיא שליחה בחו"ל, והלכתי לבקר אותה, זה מדהים מה שהיא עושה שם! היא מחזקת בנוער את הזהות היהודית שלהם, הודות לבנ"ע ולראשי הקהילה שם, אני לא חושבת שאף אחד מהנערים בסניף שלה יתבוללו ח"ו, גם אלה שלא לומדים בבי"ס יהודי.

היא מחזקת בנוער וגם במבוגרים את הזיקה לציונות ולארץ, והחברה שם ממש מרגישים את עצמם קשורים לעמ"י ולא"י ולמדינת ישראל, ואני לא מדברת רק על החברים הבוגרים בקהילה.

מההכרות הקרובה שלי עם העניין של יהודי התפוצות ועליה ושליחות, אני בהחלט חושבת שמי שייש לו את הכלים הנכונים והתכונות הנכונות, צריך וכמעט חייב ללכת לעשות שליחות. אני אשמח לדבר איתך במסר"ש או בש"א על הנושא אם אתה חפץ בכך

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.