שבוע 41+1 אחרי שנחתי בבית 5 שבועות כי הייתי בטוחה שאלד יותר מוקדם...
יש צירים קלים ונחמדים שאומרים שזה יהיה היום, הלכתי לבי"ח סורוקה כי הייתי צריכה להגיע לביקורת וכי רציתי כבר ללדת, ואפילו שידעתי שאני עוד לא יולדת אבל כבר רציתי...
הגעתי, פתחתי תיק כמו כולן, חברה בדקה אותי והייתי במצב שיכולה להסתובב (ראש גבוה ופתיחה 3ס"מ) או להתאשפז אם רוצה אפידורל, ת'אמת רציתי חוקן לכן עברתי לחדר לידה, עשיתי מוניטור כדי שאוכל אח"כ חוקן, השעה היתה קצת ביניים בין החלפת משמרות, אז חיכיתי להחלפת משמרות ואז היה ביקור רופאים, הרופא מבחינתו היה שאצא להסתובב ואחזור כשארצה אפידורל, אבל אני רציתי כבר ללדת, אז מיילדת ותיקה נתנה לי כמה תרגילים "הורסים" לדבריה, עשיתי חוקן, ואת התרגילים ומקלחות והצירים התגברו והתחזקו יצאתי מהמקלחת ואמרתי למיילדת תבדקי אותי ואני רוצה אפידורל עכשיו, היא בדקה וידעתי שהסיכוי קלוש... הגיע המרדים שאל אם אספיק אמרתי לו "כן כן" אפילו שידעתי שלא כי זה היה כואב מאוד אבל הייתי חייבת ללדת עם אפידורל, הסתובבתי להתכונן לאפידורל ואופס-ירידת מים, אמרתי לה ירדו המים תבדקי ולמרדים אמרתי אני לא אספיק, עוד שני צרים והבחור בחוץ במשקל 3855ג'. והמילדת לא הספיקה להתלבש.. באמת תרגילים הורסים וכואבים מאוד.
זה היה כואב מאוד מאוד!!!
בפעם הבאה ברור שאני אקח אפידורל!! אני רוצה להיות שותפה בלידה ולא כובה מאוד.
אני לא מבינה איך נשים יכולות להתפלל בזמן הלידה ולבקש בקשות כשכ"כ כואב!
אחרי שתי לידות עם אפידורל ואחת בלי אני אמשיך להמליץ לקחת אפידורל!
איך זה ללדת מהצד של מיילדת? - פשוט מבינה יותר את התהליכים ויודעת מה לעשות ומבינה את ה"פקודות" של המיילדת לא ללחוץ כדי לא להיקרע ולא מתנגדת לשום פעולה (לדוגמא-כיווץ הרחם אחרי הלידה) כי יודעת שזה לטובתי..
התרגילים: עיסוי של כרית האגודלים בידיים כדי להגביר את עוצמת הצירים, בזמן ציר ישיבת כריעה ומתיחת הגוף למעלה וישבן למטה תוך כדי אמירת ששששששששששש בערך שלוש פעמים בציר כדי להוריד את הראש למטה.
