3-4 פגישות רציניות יכולות לתת תמונה מקיפה אם זה מתאים.

יש כאלה שמתאים להם, החלטיים..ויש כאלה שצריכים יותר זמן...

לעובדה שצריך,לדעתי להכיר לעומק את האדם שלצידך לפני שאתה מתארס...ואני לא מדברת על לצאת תקופה ממושכת מאד אלא על משהו באזור ה8-10 פגישות לפחות.אבל באמת המציאות מראה שיש כאלו שלא אכפת להם לסגור מהר,ואני לא מבינה איך?אולי מישהו יסביר לי איך הם עושים את זה?..

אחרי בירור היקפי ומעמיק, על הבחור, המשפחה, סביבת המגורים.  אם מסכימים לצאת ויש זרימה ('קליק') סוגרים וורט..

אצלנו הכל יותר מסובך (לאו דווקא יוצאים עם מישהי מ"החסידות", אולי הבתים/חינוך/ריבוי השקפות/שאיפות שונות... )

אבל ברמת העיקרון, זה יכול לקרות...

מה שהם עושים...מאיפה נובעות ההחלטות המהירות האלה?

ולא משתווה לבירורים שעושים 'אצלינו'..

ההחלטות מהירות? לא בהכרח! גם כאן- כל מקרה לגופו.

לא לשכוח שהמוסכמות החברתית גם קובעת כאן הרבה..

סטנדרטיים שמבבררים טוב אבל לא נראה לי שבצורה שונה כ"כ מהציבור הדת"ל.וגם אם מבררים ממש טוב, הזוג צריך לראות איך מתנהל הקשר ביניהם ואת זה לא נראה לי שאפשר מלעשות ב-3 פגישות,או לשמוע על זה בבירורים...

את חושבת שאפשר להכיר מישהו לעומק תוך כמה חודשים? גם שנה לא בטוח שתספיק...

לכן צריך לבדוק כיוון כללי, אם הקווים הבסיסיים מתאימים, אפשר לקדם את הקשר.

במקום כל הסבל הנפשי של קשר ארוך, משקיעים בבירורים הרבה מאוד לפני,

כאחד שהתחתן בשיטה ה"חרדית" אי רואה יתרון גדול בברורים ובהחלטה סופית ומהירה, וכל הקשר שנבנה בין אחד לשני בין הווארט לחתונה וגם אחרי הנישואין נבנה בלא מעט מאמצים ועצבים אבל במבט לאחור בשיטה יש הרבה חסרונות.

את זה אי אפשר להשיג גם אם תגורו ביחד לפני. צריך לברר שיש עם מה לעבוד, אם אני מוכן להאמץ בשביל השני, ואז הכל כבר תלוי בך, לא בשני... מה שאני מחליט קובע, בעקרון אפשר להתחתן סתם ככה עם 90% מהאנשים. רק צריך לעבוד....

אבל גם בעלי חשב שזה לא מתאים לו עד שהוא פגש אותי...

אני בעד לקבל בברכה את מה שה' שולח,

ואם מרגישים שזה זה לא לתקוע סתם

היא זאת שממשיכה לאורך הזמן.

ממשיכים כדי לבסס את ההרגשה שזה נכון.

אני תמיד חשבתי שאי אפשר להכיר בן אדם תוך חודשיים-שלושה.. תמיד טענתי שעד שאתה מכיר ויודע מי עומד מולך לוקח המון זמן..

ועכשיו אני יודעת שאפשר גם אחרת, זה תלוי איך מתפתח הקשר ומי הם האנשים.

אני וארוסי היקר יצאנו על הנייר חודשיים וחצי-שלושה. וממש לא הרבה פגישות. (חייל-יוצא רק סופ"שים..) אבל עם התקדמות הקשר ראינו לאט לאט שזה מתאים ושזה טוב לנו! והחלטנו להתארס.

ועדיין אנחנו ממשיכים להכיר אחד את השני יותר ויותר לעומק וזה טוב!

אז לא לצאת בהכרזות! כי א"א לדעת..

אני יצאתי בכמה הכרזות ותראו מה קרה.. כל מה שלא רציתי בסוף קיבלתי (גם בעל בצבא וגם תוך שניה..)

גם לי היו דברים שיצאתי עליהם בהכרזות, וכל מה שהכרזתי יש  בבחור המדהים  שאני יוצאת איתו....

נכון ש3-4 פגישות זה קצר מידי אבל אף פעם את לא מכירה ת'בנאדם לעומק מספיק ואת יכולה למרוח את זה גם שנים ואחרי שגרים ביחד (כמובן אחרי החתונה) את יכולה לראות שאת בכלל לא מכירה אותו מספיק.

את צריכה להרגיש כמה מתאים לך כעת עם הבחור הספציפי שאיתו את יוצאת וחושבת אולי להתארס ועם כל בחור זה  שונה. וגם לבחור יש צד בעיניין. יכול להיות שאת החלטת כבר אחרי חודש וחצי והוא מבקש עוד זמן ויכול להיות הפוך...

ולדעת שתמיד יש עוד מה להכיר ולהיות פתוחים לקבל הכל.

יש כאלה ש3-4 פגישות וכל אחת מהן 20 שעות ויש כאלה ש20 פגישות בקושי שעה-שעתיים כל אחת.

וכמובן שיש את העיניין של התוכן, והאיכות מול הכמות בפגישות. 

ולהלוואי שתמצאי במהרה ותחליטי במהרה בניגוד לטענותייך.

בקלות אצל כולם.

צריך לאהוב.

כל ההתאמות וההיכרות הן כמובן דבר רצוי אבל החשוב ביותר זה שבני הזוג יאהבו זה את זה וירצו לחיות יחד את כל חייהם בטוב וברע.

ללא אהבה, כל ההיכרות וההתאמות שבעולם לא יבטיחו לנו את זה.

אז ככה- (לא מבינה מראש למה דייטים...)

סה"כ בנ"א חי בסביבות ה80-90,

יש לו מטרה לעבוד את ה' ולהגדיל את שמו,

ממילא אפחד לא קיים כאדם פרטי, אלא כחלק מעמ"י...

פשוט צריך למצוא אדם עם מטרות ללמוד תורה ולהועיל לעמ"י,

אדם שיודע לכבד (שלא יקבע לך עובדות בשטח) ולדבר,

יש כימיה, יש שיתוף פעולה, יש אפשרות להתקדם ביחד טוב יותר מלבד-

ויאללה...

את זה אפשר לדעת בפגישה ראשונה, אם רוצים ללכת על בטוח אז 2............

|מסיים להידחף|

|הולך|

=)

ולא דיברתי מניסיון, אם תהיתם אחרי תגובה שכזו...

נכון, יש לבנ"א מטרה בעולם- לעבוד את ה' ולהגדיל את שמו.

אבל יש דרך לעבוד את ה'.

והדרך הזו גם כוללת את המצוות.

והדרך הזו גם כוללת לבנות בית לא רק בשביל לסמן "וי" אלא לבנות בית יציב ובריא שמבוסס על אהבה וקרבה בין בני זוג.

המטרה שלי היא לא להגיע ל120 אחרי שהתחתנתי עם מישהו כלשהו וילדתי ילדים שגדלו בבית עם הורים שרבים או גרוע מזה- אדישים אחד לשני. זה ל-א עבודת ה'.

לעניות דעתי מתוך תורה שלמדתי מגדולים.

ולא, אי אפשר לדעת מ2-3 פגישות על המידות של הבנ"א.

ואי אפשר לדעת על אינטרקציה בין שני בני אדם.

וברור שא"א להכיר בנ"א גם ב30 שנה.

אבל אני חייבת לצין, שבין מה שאני ידעתי על בעלי בפגישה השלישית, ובין מה שידעתי עליו אחרי 3 חוד'- יש תהום ענקית. זה לא אותו אדם.

ובין מה שידעתי עליו אחרי 3 חוד' ובין מה שאני יודעת עליו היום, אחרי שנה- יש פער, אבל לא גדול. ויש תמיד דברים חדשים ב"ה.

אבל האדם בכלל, האישיות, המידות, צרות החשיבה ומה שהכי חשוב- האניטרקציה ביננו. הצורה שבה אנחנו מתקשרים והיכולת שלנו לעבוד ביחד- את כל זה א"א להכיר ולראות בכמה פגישות. גם לא בחודש.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?