3-4 פגישות רציניות יכולות לתת תמונה מקיפה אם זה מתאים.

יש כאלה שמתאים להם, החלטיים..ויש כאלה שצריכים יותר זמן...

לעובדה שצריך,לדעתי להכיר לעומק את האדם שלצידך לפני שאתה מתארס...ואני לא מדברת על לצאת תקופה ממושכת מאד אלא על משהו באזור ה8-10 פגישות לפחות.אבל באמת המציאות מראה שיש כאלו שלא אכפת להם לסגור מהר,ואני לא מבינה איך?אולי מישהו יסביר לי איך הם עושים את זה?..

אחרי בירור היקפי ומעמיק, על הבחור, המשפחה, סביבת המגורים.  אם מסכימים לצאת ויש זרימה ('קליק') סוגרים וורט..

אצלנו הכל יותר מסובך (לאו דווקא יוצאים עם מישהי מ"החסידות", אולי הבתים/חינוך/ריבוי השקפות/שאיפות שונות... )

אבל ברמת העיקרון, זה יכול לקרות...

מה שהם עושים...מאיפה נובעות ההחלטות המהירות האלה?

ולא משתווה לבירורים שעושים 'אצלינו'..

ההחלטות מהירות? לא בהכרח! גם כאן- כל מקרה לגופו.

לא לשכוח שהמוסכמות החברתית גם קובעת כאן הרבה..

סטנדרטיים שמבבררים טוב אבל לא נראה לי שבצורה שונה כ"כ מהציבור הדת"ל.וגם אם מבררים ממש טוב, הזוג צריך לראות איך מתנהל הקשר ביניהם ואת זה לא נראה לי שאפשר מלעשות ב-3 פגישות,או לשמוע על זה בבירורים...

את חושבת שאפשר להכיר מישהו לעומק תוך כמה חודשים? גם שנה לא בטוח שתספיק...

לכן צריך לבדוק כיוון כללי, אם הקווים הבסיסיים מתאימים, אפשר לקדם את הקשר.

במקום כל הסבל הנפשי של קשר ארוך, משקיעים בבירורים הרבה מאוד לפני,

כאחד שהתחתן בשיטה ה"חרדית" אי רואה יתרון גדול בברורים ובהחלטה סופית ומהירה, וכל הקשר שנבנה בין אחד לשני בין הווארט לחתונה וגם אחרי הנישואין נבנה בלא מעט מאמצים ועצבים אבל במבט לאחור בשיטה יש הרבה חסרונות.

את זה אי אפשר להשיג גם אם תגורו ביחד לפני. צריך לברר שיש עם מה לעבוד, אם אני מוכן להאמץ בשביל השני, ואז הכל כבר תלוי בך, לא בשני... מה שאני מחליט קובע, בעקרון אפשר להתחתן סתם ככה עם 90% מהאנשים. רק צריך לעבוד....

אבל גם בעלי חשב שזה לא מתאים לו עד שהוא פגש אותי...

אני בעד לקבל בברכה את מה שה' שולח,

ואם מרגישים שזה זה לא לתקוע סתם

היא זאת שממשיכה לאורך הזמן.

ממשיכים כדי לבסס את ההרגשה שזה נכון.

אני תמיד חשבתי שאי אפשר להכיר בן אדם תוך חודשיים-שלושה.. תמיד טענתי שעד שאתה מכיר ויודע מי עומד מולך לוקח המון זמן..

ועכשיו אני יודעת שאפשר גם אחרת, זה תלוי איך מתפתח הקשר ומי הם האנשים.

אני וארוסי היקר יצאנו על הנייר חודשיים וחצי-שלושה. וממש לא הרבה פגישות. (חייל-יוצא רק סופ"שים..) אבל עם התקדמות הקשר ראינו לאט לאט שזה מתאים ושזה טוב לנו! והחלטנו להתארס.

ועדיין אנחנו ממשיכים להכיר אחד את השני יותר ויותר לעומק וזה טוב!

אז לא לצאת בהכרזות! כי א"א לדעת..

אני יצאתי בכמה הכרזות ותראו מה קרה.. כל מה שלא רציתי בסוף קיבלתי (גם בעל בצבא וגם תוך שניה..)

גם לי היו דברים שיצאתי עליהם בהכרזות, וכל מה שהכרזתי יש  בבחור המדהים  שאני יוצאת איתו....

נכון ש3-4 פגישות זה קצר מידי אבל אף פעם את לא מכירה ת'בנאדם לעומק מספיק ואת יכולה למרוח את זה גם שנים ואחרי שגרים ביחד (כמובן אחרי החתונה) את יכולה לראות שאת בכלל לא מכירה אותו מספיק.

את צריכה להרגיש כמה מתאים לך כעת עם הבחור הספציפי שאיתו את יוצאת וחושבת אולי להתארס ועם כל בחור זה  שונה. וגם לבחור יש צד בעיניין. יכול להיות שאת החלטת כבר אחרי חודש וחצי והוא מבקש עוד זמן ויכול להיות הפוך...

ולדעת שתמיד יש עוד מה להכיר ולהיות פתוחים לקבל הכל.

יש כאלה ש3-4 פגישות וכל אחת מהן 20 שעות ויש כאלה ש20 פגישות בקושי שעה-שעתיים כל אחת.

וכמובן שיש את העיניין של התוכן, והאיכות מול הכמות בפגישות. 

ולהלוואי שתמצאי במהרה ותחליטי במהרה בניגוד לטענותייך.

בקלות אצל כולם.

צריך לאהוב.

כל ההתאמות וההיכרות הן כמובן דבר רצוי אבל החשוב ביותר זה שבני הזוג יאהבו זה את זה וירצו לחיות יחד את כל חייהם בטוב וברע.

ללא אהבה, כל ההיכרות וההתאמות שבעולם לא יבטיחו לנו את זה.

אז ככה- (לא מבינה מראש למה דייטים...)

סה"כ בנ"א חי בסביבות ה80-90,

יש לו מטרה לעבוד את ה' ולהגדיל את שמו,

ממילא אפחד לא קיים כאדם פרטי, אלא כחלק מעמ"י...

פשוט צריך למצוא אדם עם מטרות ללמוד תורה ולהועיל לעמ"י,

אדם שיודע לכבד (שלא יקבע לך עובדות בשטח) ולדבר,

יש כימיה, יש שיתוף פעולה, יש אפשרות להתקדם ביחד טוב יותר מלבד-

ויאללה...

את זה אפשר לדעת בפגישה ראשונה, אם רוצים ללכת על בטוח אז 2............

|מסיים להידחף|

|הולך|

=)

ולא דיברתי מניסיון, אם תהיתם אחרי תגובה שכזו...

נכון, יש לבנ"א מטרה בעולם- לעבוד את ה' ולהגדיל את שמו.

אבל יש דרך לעבוד את ה'.

והדרך הזו גם כוללת את המצוות.

והדרך הזו גם כוללת לבנות בית לא רק בשביל לסמן "וי" אלא לבנות בית יציב ובריא שמבוסס על אהבה וקרבה בין בני זוג.

המטרה שלי היא לא להגיע ל120 אחרי שהתחתנתי עם מישהו כלשהו וילדתי ילדים שגדלו בבית עם הורים שרבים או גרוע מזה- אדישים אחד לשני. זה ל-א עבודת ה'.

לעניות דעתי מתוך תורה שלמדתי מגדולים.

ולא, אי אפשר לדעת מ2-3 פגישות על המידות של הבנ"א.

ואי אפשר לדעת על אינטרקציה בין שני בני אדם.

וברור שא"א להכיר בנ"א גם ב30 שנה.

אבל אני חייבת לצין, שבין מה שאני ידעתי על בעלי בפגישה השלישית, ובין מה שידעתי עליו אחרי 3 חוד'- יש תהום ענקית. זה לא אותו אדם.

ובין מה שידעתי עליו אחרי 3 חוד' ובין מה שאני יודעת עליו היום, אחרי שנה- יש פער, אבל לא גדול. ויש תמיד דברים חדשים ב"ה.

אבל האדם בכלל, האישיות, המידות, צרות החשיבה ומה שהכי חשוב- האניטרקציה ביננו. הצורה שבה אנחנו מתקשרים והיכולת שלנו לעבוד ביחד- את כל זה א"א להכיר ולראות בכמה פגישות. גם לא בחודש.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.