אני יכולה לעודד אותך שגם אמא שלי לא מרשה שום דבר, ואבא לא מרשה לטייל לבד..

זה באמת מתסכל אבל לפחות תשמחי שסבא וסבתא אוהבים ודואגים.

תנסי להראות להם שתכננת ושהכל מאורגן ובטיחותי, אולי זה יעזור

אמא שלי בדיוק כזו..

צאו מהבאסה!!

אתן יודעות שזה זמני..

אני לא יודעת בנות כמה אתן..

אותי אמא שחררה בכיתה ט'..

אל דאגה זה יבוא בד"כ זה בסביבות גיל 15-17

ואז תשלימו את כל הבילויים החסרים!!

תדעודדו

חג שמח..

אני עוד שניה מסיימת שמינית ואמא עוד מזכירה לי כל ער"ש לדאוג שמישהו ילווה אותי הביתה עד הדלת! 

זה לא עניין של גיל זה עניין של אופי של מי שדואג ואחראי עלייך.

וגם הרבה פעמים אם את בכורה או בין הקטנים. (לבכורים יותר דואגים כי זו גם הפעם הראשונה של ההורים, את הקטנים יותר פשוט לשחרר כי כבר יש נסיון)

ת'אמת את צודקת..

בכורים זה מסובך יותר.. אני הכי קטנה

עוד מעט בת -19

וב"ה אמא שלי נותנת לי חופש פעולה מלא!

(אני במכללה מחוץ לבית אין לה באמת ברירה)

ואת.. !! שנה הבאה שירות - תראי שה-כל יסתדר..

איך אומרים הגדולים.. "תני לזמן לעשות את שלו"

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?