למה בחור בשיעור א' מחפש הצעות?

סתם.

יש לי מספיק חברים שהתחתנו בשיעור א' עם בנות בגילן, וגם עם שמניסטיות, ולא הם לא גרים בחוות גלעד או ברמת יצהר אלא במקומות קונבנציונלים לגמרי...

אבל עדיין, לך לאכול במבה, לעשות סנפלינג ולהנות מהחיים...

וזה לא אומר שהם לא מוכנים וכו'
זה הסגנון שלהם

לא צריך לא להבין או שיהיה ברור
אבל כן אפשר לעזור . ואם לא אז אל תגיד שום דבר

איך זה שהוא עוד לא נשוי?

זה ממש לא בסדר בכלל להציע לנער בגיל כזה.

לגבי שאלת הבחור - לא לחפש הצעות ובפרט לא משמיניסטיות.

אבל שיבדוק עם רבותיו, חבריו ומשפחתו האם הוא מוכן ובשל לנישואין

וישמע לעצתם

נראה לי שהנושא של "האם אני מתאים לחתונה" כבר חרוש...

וחוצמיזה, שאתם בטוחים שאתם עונים על מה שהוא שאל?

אל תעלב, זה לא אישית נגדך

פשוט ה' ברא אותנו ככה שהבנות מתבגרות יותר מהר מבנים...

באיזשהו גיל זה כבר לא משמעותי... אבל ככל שיורדים בגיל זה כן.

זה גם מאד תלוי בך.

בכל אופן- אני אישית ממליצה לך לשבת ללמוד בישיבה כמה שנים ואז להתחיל לצאת...

חבל על השחיקה מעכשיו...

תבנה את עצמך קודם ותגיע לאשתך מוכן הרבה יותר.

בהצלחה!

הרבה רוצות שהבחור יהיה אחרי תקופה בישיבה/ לפעמים גם אחרי צבא.

כדי שהוא יספיק לעבור כמה תהליכים לפני, ויעצב קומה נוספת באישיות.

בהצלחה!

תחפש בגילך, ויותר גדולות.

כשאני מתחיל לחשוב על שמינסטיות נהיה לי רע...

אתה תעזור לה לגמור בגרות? מה תאכלו עד שיהיה לאחד מכם מקצוע? מי ישלם על הלימודים שלה?

לא צריך להתחשב בכסף כשהולכים להתחתן, אבל למה מראש...כלומר, זה מן הימור קשה מאד כשגם בלי זה יש על הרבה מה לעבוד בחיי נישואין.

אני בהתחלה לא הסכמתי לצאת עם בנות לפני שנה שניה של לימודים כי תכננתי להיות אברך, לאט לאט הבנתי שאפשר גם שניה ראשונה ויהיה קצת יותר קשה בהתחלה.

אבל זה מצב הרבה יותר קיצוני.

ועם כל הכבוד להתבגרות של הבנות - נראה לי שאולפניסטיות לא בוגרות מי יודע מה, וגם לא בנות שירות...

וכל זה בלי לחפור על הגיל שלך....

נפגשת עם בנות לא בוגרות. לא אומר על הכלל.

ישנן בנות מאוד בוגרות בש"ל (אתה ואני מכירים לפחות אחת כזו..).

ישנם בנים לא בוגרים גם בשיעור ה'. ובכ"ז, זה לא מונע ממני לנסות..

הכל זה סטיגמות.

זכותך המלאה להחליט שלא להפגש עם בנות לפני שנה שניה בלימודים, אבל זה לא אומר כלום על אחרות.

ולהזכירך, אתה זה שחובתו לפרנס..

(וסליחה שאני כך מדברת. אני לא נוהגת לייחס לזה יותר מידי משמעות בד"כ. אשמח שבעלי ישב בישיבה..)

זו דעתי.

שמיניסטית בוגרת לא בהכרח בוגרת גם להקמת בית בישראל, וברוב רובם של המקרים (אם לא בכולם) היא לא... בגרות הנמדדת ביחס לגיל מסוים אינה דומה לבגרות הנמדדת לבשלות להקמת בית.

אני הייתי מאד בוגרת לגילי, והיום כשאני נזכרת בהצעות שהציעו לי בגיל זה ואף לפני אני שמחה על כך שלא הסכמתי ועל כך שגם אם הייתי רוצה - הוריי ודאי לא היו מסכימים. במבט לאחור אני חושבת שזה פשוט לא אחראי להציע לילדה שעדיין לא סיימה תיכון. הרי עם כל בגרותה לא בטוח בכלל שהיא בשלה להקמת בית על כל מה שכרוך בכך. יש עוד חיים לראות, להתנסות, לחוות שירות לאומי וכו'. זו תקופה שלא תחזור על עצמה ועם כל הרצון הטוב והאידיאל של הקמת בית (עם כל החשיבות הגדולה שבו! ויש כזו), יש דברים שצריך לעשות ולעבור לפני. להכנס תוך כדי תיכון/מיד אחריו לחיים קשים של זוגיות-עבודות בית-פרנסה-לימודים ובהמשך גם ילדים זה לא פשוט. אמנם אף אחד לא הבטיח לנו "גן של שושנים"- עולם פשוט בו נוכל לנוח על זרי הדפנה, שכן "אדם לעמל יולד", אולם אין צריך לייצר לעצמנו עמל בכח, במיוחד אם לא בשלים לעמל זה ולעשותו כראוי...

לא דיברתי על בת בשמינית.

דיברתי על בת בש"ל.

יש הבדל גדול מאוד, והוא מה שאתן אמרתן- שצריך לחוש קצת את החיים שאחרי המסגרת של התיכון.

אמנם זו שנה בסה"כ אחרי התיכון- אבל היא מאוד משמעותית.

ויודעות מה, כן, גם בסוף שמינית יש בנות בוגרות. ויותר מכמה ספורות..

יש בנות ששנות התיכון שלהן היו מעבר ללימודים..

אני מגיעה מחברה שמאוד מקובל בה להתחתן בש"ל, ואכן הבנות בוגרות. לא כולן, אבל בהכללה, כן.

יכול להיות (ואני מדברת ברצינות..) שאתן מכירות מנטליות וסגנון שונה של בנות.

אני התחלתי להפגש כבר בשנת שירות, ואני מודה לה' שלא התחתנתי אז.

אכן הייתי (ועודני?) צריכה להתבשל קצת.

אבל זה לא אומר על אחרות.

בת בש"ל שרוצה להתחיל להפגש, אין זה מוקדם מידי.

לדעתי.

היום הם נשואים באושר בגיל 24  עם כמה ילדים (הגדולה בת 7) ומסתדרים מצויין.

זה תלוי מאוד באיזה סביבה את גדל אם כולם מסביבך מתחתנים בגיל 20+ ומחנכים אותך לזה אז בגיל 16 לא תיהיה מוכן אם יחנכו אותך ויגדלו אותך כמו שצריץ אפשר להיות מוכנים לנישואים בגיל 13 גם

זה שיש בת אחת או שתיים בוגרות ובשלות לנישואין בשמינית זה לא אומר שאפשר להגיד לו- לך על זה...

מי אמר שהן מתאימות לו?

ורוב הבנות לא בשלות לנישואין בגיל הזה... מה לעשות? רוב הבנים גם כן...

זה לא קשור לסטיגמה... זה לא עדה.. זה גיל..

על התפתחות האדם אין סטיגמה בד"כ...

נכון שהוא שמיניסט אבל הרבה אומרים לו שהוא מוכן
והוא עצמו מרגיש חסר..מן חצי נשמה שמחפשת חצי שני כדי להשפיע עליו טוב..
מה יעשה?יחכה שלוש שנים וישתגע??..

יתחתן!

יש כל הרבה דברים להספיק בחיים, צבא, ישיבה, ש"ל, חוויות כפיות.

למה למהר?? למה להפסיד את השנים הכיפיות באמת? שאין עליך שום עול.

אם הוא מרגיש מוכן בלחץ, שיתחתן, יש לי מלא חברים שעשו את זה ומרגישים מאושרים, לא חסר להם הגיל הזה.

אבל וואלה, לא מבין את זה.

יותר בריא לגדול ולחיות בידיעה שהספקת לטעום כל מיני דברים וכל מיני חוויות בחיים שלך.

מקורה בכמות ההתעסקות בנושא, וברמת הניסיון למצוא ולחלץ כל אמירה המעידה על כמה הבחור מוכן לנישואין.

ובעצם, אם בוחרים לסובב לרגע את העיניים, מגלים עולם עשיר מאוד, שסביר להניח שהבחירה בו כבר לא תהיה בידיו לאחר שיתחתן.

חברים, צבא/ישיבה, טיולים, חיים ללא עול פרנסה וגידול ילדים. תן לעצמך (?) להיות ילד עוד כמה שנים לפני שאתה מתחתן.

בע"ה עוד צפויות לך שנים רבות וטובות עם אשתך, למה לא למצות מהתקופה הזאת את הטוב שבה בלי לחיות ב'שיגעון', להתמקד בחלקים הטובים שבה, להתבגר קצת וללמוד עוד על העולם (ותאמין לי שכמה שנראה לך שאתה מוכן, עכשיו, בגיל 18, תגיע לגיל 22 ותצחק על עצמך שחשבת ככה, ואז תגיע לגיל 28 ותצחק על עצמך שוב... כמובן, אין לדבר סוף, אבל 18 זה מוקדם מאוד מאוד.)

תחליט שאתה לא מתעסק עם זה ורק בוחר להנות ממה שיש לך עכשיו, אני חושבת שזו החלטה שלא תצטער עליה.

בס"ד

אם אתה באמת מרגיש בוגר ובאמת באמת בוגר אז תלך על זה...

אני יודע שיגידו אנשים שכבר ההלכה השתנתה בגלל המציאות..

האמת מי אני שאדבר בכלל.. אבל לעניות דעתי דווקא עכשיו יותר מכל צריך להתחתן מוקדם...

דיינו שמחנכות את בנינו לתורה ומצילות אותנו מן החטא!

זה לא אומר הרבה.

אני מאחלת לך כמובן לחיות באושר ועושר עד מאה ועשרים, אבל מכירה לא מעט (ובאמת לא מעט!) אנשים שהתחתנו בגילך, והיום- עם כל שמחתם על מי שהם נשואים לו- מצטערים על הגיל הצעיר, על העול שקיבלו על עצמם בשלב כל כך מוקדם... ושהיו שמחים להספיק ללמוד/לטייל/לעשות צבא/לבלות עם חברים לפני שהחיים האמיתיים מתחילים.

ולכן אני ממליצה לו לא לרוץ לזה, ולהוריד את רמת ההתעסקות בזה- ולא כי הוא סובל מכל רגע (מה שנראה לי הזוי בגילו) אלא כי זו תקופה נהדרת שאפשר ורצוי להנות ממנה לגמרי.

גם כשה"חיים האמיתיים כבר התחילו".

אם הסיבה לא להתחתן בגיל צעיר היא שהבחור צריך להספיק "להינות" לפני שהחיים האמיתיים מתחילים.

אני מרחמת על הנשים של אותם בחורים שלא הבינו שבאנו לעולם למלא ייעוד מסויים "להתענג על ה'" ולא "להתענג על באנג'י באיים הקאריביים".

להיות נשוי - עם כל הקושי שיש בזה (ויש!! מלא!) זה שווה כל רגע.

וכמו שהבעל יוצא למילואים לפעמים, אפשר לשלוח אותו גם לשבוע בירדן עם החבר'ה שלו בלי להתבכיין. זה זמן מצויין גם בשביל האישה להזמין חברות למסיבת פיג'מות, או לזמן איכות עם הילדים.

שבועיים אחרי החתונה?

וכשאז יש להם ילד ומישהו חייב להאכיל אותו?

ופתאום כבר יש שניים ולצאת לחופש בקיץ זה המקסימום טיול שאפשר לעשות, וגם זה רק עם עגלות...

ברור שלהיות נשוי זה טוב וזה כיף ואני מאחלת לכולם פה.

א-ב-ל:

א'- אל תשכחי שעם כל הכבוד את נשואה חודש, והניסיון שלך לא שווה לניסיון של בחורה שנשואה כבר 10 שנים אחרי שהיא התחתנה בגיל 17

וב'- אני לא אומרת שזו החלטה שגויה בכל מצב, אבל להגיע ללחץ להתחתן בגיל 18, ואפילו בגיל 20- זה גרוע מאוד בעיני. זה לא גיל שצריך להיות לחוץ בו בגלל זה, ולהפך, זה זמן שהייתי מנצלת היטב להנות ממנו.

(ואני שמחה מאוד שבגילי המופלג- 27- אני עדיין זוכרת שאפשר להנות מלהיות רווקה, ולא רק לחוצה בהיסטריה מזה שעוד לא התחתנתי, מה שעושה לי רושם שכמה חבר'ה פה לא עושים גם בגיל 19. ושלא ץהיה טעות: התחלתי לצאת צעירה. מספיק צעירה. רק הלחץ מעצבן אותי בגישה הרווחת הנ"ל)

א- כי רוב הזוגות שמתחתנים בגילאים שעליהם אנחנו מדברים- מניעת הריון היא לא אופציה מבחינתם.

ב- זו לא מסקנה מתקופה קשה, ולא מזוג אחד

וג- בחור שמדבר כמו שכותב ההוא שעליו הגבתי, וגם הודעות שלך שאני זוכרת מלפני שהתארסת- משדרות לחץ. אין מה לעשות. אם בפועל הדברים אחרת- אני שמחה.

בהרבה מקרים,ולדעתי ברובם החתונה עצמה והחיים אח"כ הם אלו שמבגרים.

חוץ מזה,לא חסרים זוגות שהם לא בוגרים וחייים בסדר..

יש גם כאלו שמאוד בוגרים ומעדיפים להספיק דברים אחרים קודם הנישואין.

ככה שזה לא המדד העיקרי לחתונה(אני כמובן לא מתכוונת למקרים קיצוניים..)

בקיצור,אתה צריך לשאול את עצמך אם אתה רוצה להתחתן בגיל כזה על כל ההשלכות שיש לכך.

(מבחינת הלימוד,החזקת בית כששניכם רק נכנסתם אל החיים האמיתיים ועוד).

כך או כך,בהצלחה רבה!

אבל זה לא מחייב שזה מה שיקרה הלאה יש כאלה שמוכנות לצעירים מהם.

שיהיה בהצלחה.

גם ישיבה זה דבר עובר

אל תבדקי אותו שהוא בישיבה

תבדקי אותו אחרי שהוא סיים אותה!

זאת החוכמה!

בתור עובדי ה', אנו שואבים את חיינו מתוך תורה.

בחור שמעוניין להתחתן בגיל כזה, צריך לדעת שיקשה עליו במציאות של נישואין, לשקוע לתוך עולמה של תורה -

וחשוב חשוב חשוב - לקחת את זה בחשבון.

בלי תורה - קשה מאוד לכוון בית יהודי לדרך האמת ולייעודו הנכון.

ולא מדובר בלימוד תורה של שנה וגם לא שנתיים, אלא לשקוע בעולמה של תורה בצורה אמיתית ורצינית ללא טרדות.

לדעתי הקושי הגדול יותר מלמצוא בנות שגדולות ממך ומעוניינות להתחתן

הוא הקושי למצוא אישה שתהיה מוכנה לעבוד קשה ולאפשר לך בשנות הנישואין הראשונות ללמוד תורה באמת!

ולכן- כדאי לחכות קצת עכשיו אם אתה מסוגל ללמוד ולחכות קצת עם עניין החתונה.

כמובן - כל עצה בפורום נאמרת על סמך הכתוב וחשוב למצוא אדם חכם וירא שמים במציאות הלא וירטואלית, שבאמת מכיר אותך ואכפת לו ממך!!

(ז"א שאין לו אינטרסים שונים באשר לנישואין שלך.)

הורים אגב, בד"כ מעורבים רגשית מדי בשביל לענות תשובה טכנית בלי להגיע לחיכוך כואב.

ועכשיו תשובה אמיתית לשאלה-

בנות שלא רוצות להתחתן עם קטנים מהן.

אני מאוד מבינה אותן, כי גם אני הייתי כזו, ויש הרגשה שבחורים קטנים יהיו עוד פחות בוגרים מאלו שגדולים מאיתנו.

אז למה להתאמץ?

דרך העולם היא שרוב הזוגות - האישה קטנה יותר בגילה מהבעל.

מה גם שהיא מחפשת משענת רגשית וכלכלית (או אפילו סתם פסיכולוגי שבחור קטן ממך לא יכול למלא את תחושת הבטחון שלך לצד גבר)

אני ממליצה ללמוד עד סוף השנה תורה, בהרבה מאמץ ורצינות.

בתחילת שיעור ב', אם חשקה נפשך להתחתן בגיל מוקדם (ואשריך על כך!) בקש הצעות מבנות שקטנות ממך בשנה.

הרבה יותר מקובל שבת בגיל של שנת שירות יוצאת למטרות חתונה.

בהצלחה!!

[ואם בכ"ז יש כאן מישהי קצת גדולה יותר שמעוניינת לבדוק את הבחור הרציני הנ"ל - למה לא?

בעלי קטן ממני ואנחנו מאושרים יחד מאוד! יש בזה אפילו מלא יתרונות.]

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."