למה בחור בשיעור א' מחפש הצעות?

סתם.

יש לי מספיק חברים שהתחתנו בשיעור א' עם בנות בגילן, וגם עם שמניסטיות, ולא הם לא גרים בחוות גלעד או ברמת יצהר אלא במקומות קונבנציונלים לגמרי...

אבל עדיין, לך לאכול במבה, לעשות סנפלינג ולהנות מהחיים...

וזה לא אומר שהם לא מוכנים וכו'
זה הסגנון שלהם

לא צריך לא להבין או שיהיה ברור
אבל כן אפשר לעזור . ואם לא אז אל תגיד שום דבר

איך זה שהוא עוד לא נשוי?

זה ממש לא בסדר בכלל להציע לנער בגיל כזה.

לגבי שאלת הבחור - לא לחפש הצעות ובפרט לא משמיניסטיות.

אבל שיבדוק עם רבותיו, חבריו ומשפחתו האם הוא מוכן ובשל לנישואין

וישמע לעצתם

נראה לי שהנושא של "האם אני מתאים לחתונה" כבר חרוש...

וחוצמיזה, שאתם בטוחים שאתם עונים על מה שהוא שאל?

אל תעלב, זה לא אישית נגדך

פשוט ה' ברא אותנו ככה שהבנות מתבגרות יותר מהר מבנים...

באיזשהו גיל זה כבר לא משמעותי... אבל ככל שיורדים בגיל זה כן.

זה גם מאד תלוי בך.

בכל אופן- אני אישית ממליצה לך לשבת ללמוד בישיבה כמה שנים ואז להתחיל לצאת...

חבל על השחיקה מעכשיו...

תבנה את עצמך קודם ותגיע לאשתך מוכן הרבה יותר.

בהצלחה!

הרבה רוצות שהבחור יהיה אחרי תקופה בישיבה/ לפעמים גם אחרי צבא.

כדי שהוא יספיק לעבור כמה תהליכים לפני, ויעצב קומה נוספת באישיות.

בהצלחה!

תחפש בגילך, ויותר גדולות.

כשאני מתחיל לחשוב על שמינסטיות נהיה לי רע...

אתה תעזור לה לגמור בגרות? מה תאכלו עד שיהיה לאחד מכם מקצוע? מי ישלם על הלימודים שלה?

לא צריך להתחשב בכסף כשהולכים להתחתן, אבל למה מראש...כלומר, זה מן הימור קשה מאד כשגם בלי זה יש על הרבה מה לעבוד בחיי נישואין.

אני בהתחלה לא הסכמתי לצאת עם בנות לפני שנה שניה של לימודים כי תכננתי להיות אברך, לאט לאט הבנתי שאפשר גם שניה ראשונה ויהיה קצת יותר קשה בהתחלה.

אבל זה מצב הרבה יותר קיצוני.

ועם כל הכבוד להתבגרות של הבנות - נראה לי שאולפניסטיות לא בוגרות מי יודע מה, וגם לא בנות שירות...

וכל זה בלי לחפור על הגיל שלך....

נפגשת עם בנות לא בוגרות. לא אומר על הכלל.

ישנן בנות מאוד בוגרות בש"ל (אתה ואני מכירים לפחות אחת כזו..).

ישנם בנים לא בוגרים גם בשיעור ה'. ובכ"ז, זה לא מונע ממני לנסות..

הכל זה סטיגמות.

זכותך המלאה להחליט שלא להפגש עם בנות לפני שנה שניה בלימודים, אבל זה לא אומר כלום על אחרות.

ולהזכירך, אתה זה שחובתו לפרנס..

(וסליחה שאני כך מדברת. אני לא נוהגת לייחס לזה יותר מידי משמעות בד"כ. אשמח שבעלי ישב בישיבה..)

זו דעתי.

שמיניסטית בוגרת לא בהכרח בוגרת גם להקמת בית בישראל, וברוב רובם של המקרים (אם לא בכולם) היא לא... בגרות הנמדדת ביחס לגיל מסוים אינה דומה לבגרות הנמדדת לבשלות להקמת בית.

אני הייתי מאד בוגרת לגילי, והיום כשאני נזכרת בהצעות שהציעו לי בגיל זה ואף לפני אני שמחה על כך שלא הסכמתי ועל כך שגם אם הייתי רוצה - הוריי ודאי לא היו מסכימים. במבט לאחור אני חושבת שזה פשוט לא אחראי להציע לילדה שעדיין לא סיימה תיכון. הרי עם כל בגרותה לא בטוח בכלל שהיא בשלה להקמת בית על כל מה שכרוך בכך. יש עוד חיים לראות, להתנסות, לחוות שירות לאומי וכו'. זו תקופה שלא תחזור על עצמה ועם כל הרצון הטוב והאידיאל של הקמת בית (עם כל החשיבות הגדולה שבו! ויש כזו), יש דברים שצריך לעשות ולעבור לפני. להכנס תוך כדי תיכון/מיד אחריו לחיים קשים של זוגיות-עבודות בית-פרנסה-לימודים ובהמשך גם ילדים זה לא פשוט. אמנם אף אחד לא הבטיח לנו "גן של שושנים"- עולם פשוט בו נוכל לנוח על זרי הדפנה, שכן "אדם לעמל יולד", אולם אין צריך לייצר לעצמנו עמל בכח, במיוחד אם לא בשלים לעמל זה ולעשותו כראוי...

לא דיברתי על בת בשמינית.

דיברתי על בת בש"ל.

יש הבדל גדול מאוד, והוא מה שאתן אמרתן- שצריך לחוש קצת את החיים שאחרי המסגרת של התיכון.

אמנם זו שנה בסה"כ אחרי התיכון- אבל היא מאוד משמעותית.

ויודעות מה, כן, גם בסוף שמינית יש בנות בוגרות. ויותר מכמה ספורות..

יש בנות ששנות התיכון שלהן היו מעבר ללימודים..

אני מגיעה מחברה שמאוד מקובל בה להתחתן בש"ל, ואכן הבנות בוגרות. לא כולן, אבל בהכללה, כן.

יכול להיות (ואני מדברת ברצינות..) שאתן מכירות מנטליות וסגנון שונה של בנות.

אני התחלתי להפגש כבר בשנת שירות, ואני מודה לה' שלא התחתנתי אז.

אכן הייתי (ועודני?) צריכה להתבשל קצת.

אבל זה לא אומר על אחרות.

בת בש"ל שרוצה להתחיל להפגש, אין זה מוקדם מידי.

לדעתי.

היום הם נשואים באושר בגיל 24  עם כמה ילדים (הגדולה בת 7) ומסתדרים מצויין.

זה תלוי מאוד באיזה סביבה את גדל אם כולם מסביבך מתחתנים בגיל 20+ ומחנכים אותך לזה אז בגיל 16 לא תיהיה מוכן אם יחנכו אותך ויגדלו אותך כמו שצריץ אפשר להיות מוכנים לנישואים בגיל 13 גם

זה שיש בת אחת או שתיים בוגרות ובשלות לנישואין בשמינית זה לא אומר שאפשר להגיד לו- לך על זה...

מי אמר שהן מתאימות לו?

ורוב הבנות לא בשלות לנישואין בגיל הזה... מה לעשות? רוב הבנים גם כן...

זה לא קשור לסטיגמה... זה לא עדה.. זה גיל..

על התפתחות האדם אין סטיגמה בד"כ...

נכון שהוא שמיניסט אבל הרבה אומרים לו שהוא מוכן
והוא עצמו מרגיש חסר..מן חצי נשמה שמחפשת חצי שני כדי להשפיע עליו טוב..
מה יעשה?יחכה שלוש שנים וישתגע??..

יתחתן!

יש כל הרבה דברים להספיק בחיים, צבא, ישיבה, ש"ל, חוויות כפיות.

למה למהר?? למה להפסיד את השנים הכיפיות באמת? שאין עליך שום עול.

אם הוא מרגיש מוכן בלחץ, שיתחתן, יש לי מלא חברים שעשו את זה ומרגישים מאושרים, לא חסר להם הגיל הזה.

אבל וואלה, לא מבין את זה.

יותר בריא לגדול ולחיות בידיעה שהספקת לטעום כל מיני דברים וכל מיני חוויות בחיים שלך.

מקורה בכמות ההתעסקות בנושא, וברמת הניסיון למצוא ולחלץ כל אמירה המעידה על כמה הבחור מוכן לנישואין.

ובעצם, אם בוחרים לסובב לרגע את העיניים, מגלים עולם עשיר מאוד, שסביר להניח שהבחירה בו כבר לא תהיה בידיו לאחר שיתחתן.

חברים, צבא/ישיבה, טיולים, חיים ללא עול פרנסה וגידול ילדים. תן לעצמך (?) להיות ילד עוד כמה שנים לפני שאתה מתחתן.

בע"ה עוד צפויות לך שנים רבות וטובות עם אשתך, למה לא למצות מהתקופה הזאת את הטוב שבה בלי לחיות ב'שיגעון', להתמקד בחלקים הטובים שבה, להתבגר קצת וללמוד עוד על העולם (ותאמין לי שכמה שנראה לך שאתה מוכן, עכשיו, בגיל 18, תגיע לגיל 22 ותצחק על עצמך שחשבת ככה, ואז תגיע לגיל 28 ותצחק על עצמך שוב... כמובן, אין לדבר סוף, אבל 18 זה מוקדם מאוד מאוד.)

תחליט שאתה לא מתעסק עם זה ורק בוחר להנות ממה שיש לך עכשיו, אני חושבת שזו החלטה שלא תצטער עליה.

בס"ד

אם אתה באמת מרגיש בוגר ובאמת באמת בוגר אז תלך על זה...

אני יודע שיגידו אנשים שכבר ההלכה השתנתה בגלל המציאות..

האמת מי אני שאדבר בכלל.. אבל לעניות דעתי דווקא עכשיו יותר מכל צריך להתחתן מוקדם...

דיינו שמחנכות את בנינו לתורה ומצילות אותנו מן החטא!

זה לא אומר הרבה.

אני מאחלת לך כמובן לחיות באושר ועושר עד מאה ועשרים, אבל מכירה לא מעט (ובאמת לא מעט!) אנשים שהתחתנו בגילך, והיום- עם כל שמחתם על מי שהם נשואים לו- מצטערים על הגיל הצעיר, על העול שקיבלו על עצמם בשלב כל כך מוקדם... ושהיו שמחים להספיק ללמוד/לטייל/לעשות צבא/לבלות עם חברים לפני שהחיים האמיתיים מתחילים.

ולכן אני ממליצה לו לא לרוץ לזה, ולהוריד את רמת ההתעסקות בזה- ולא כי הוא סובל מכל רגע (מה שנראה לי הזוי בגילו) אלא כי זו תקופה נהדרת שאפשר ורצוי להנות ממנה לגמרי.

גם כשה"חיים האמיתיים כבר התחילו".

אם הסיבה לא להתחתן בגיל צעיר היא שהבחור צריך להספיק "להינות" לפני שהחיים האמיתיים מתחילים.

אני מרחמת על הנשים של אותם בחורים שלא הבינו שבאנו לעולם למלא ייעוד מסויים "להתענג על ה'" ולא "להתענג על באנג'י באיים הקאריביים".

להיות נשוי - עם כל הקושי שיש בזה (ויש!! מלא!) זה שווה כל רגע.

וכמו שהבעל יוצא למילואים לפעמים, אפשר לשלוח אותו גם לשבוע בירדן עם החבר'ה שלו בלי להתבכיין. זה זמן מצויין גם בשביל האישה להזמין חברות למסיבת פיג'מות, או לזמן איכות עם הילדים.

שבועיים אחרי החתונה?

וכשאז יש להם ילד ומישהו חייב להאכיל אותו?

ופתאום כבר יש שניים ולצאת לחופש בקיץ זה המקסימום טיול שאפשר לעשות, וגם זה רק עם עגלות...

ברור שלהיות נשוי זה טוב וזה כיף ואני מאחלת לכולם פה.

א-ב-ל:

א'- אל תשכחי שעם כל הכבוד את נשואה חודש, והניסיון שלך לא שווה לניסיון של בחורה שנשואה כבר 10 שנים אחרי שהיא התחתנה בגיל 17

וב'- אני לא אומרת שזו החלטה שגויה בכל מצב, אבל להגיע ללחץ להתחתן בגיל 18, ואפילו בגיל 20- זה גרוע מאוד בעיני. זה לא גיל שצריך להיות לחוץ בו בגלל זה, ולהפך, זה זמן שהייתי מנצלת היטב להנות ממנו.

(ואני שמחה מאוד שבגילי המופלג- 27- אני עדיין זוכרת שאפשר להנות מלהיות רווקה, ולא רק לחוצה בהיסטריה מזה שעוד לא התחתנתי, מה שעושה לי רושם שכמה חבר'ה פה לא עושים גם בגיל 19. ושלא ץהיה טעות: התחלתי לצאת צעירה. מספיק צעירה. רק הלחץ מעצבן אותי בגישה הרווחת הנ"ל)

א- כי רוב הזוגות שמתחתנים בגילאים שעליהם אנחנו מדברים- מניעת הריון היא לא אופציה מבחינתם.

ב- זו לא מסקנה מתקופה קשה, ולא מזוג אחד

וג- בחור שמדבר כמו שכותב ההוא שעליו הגבתי, וגם הודעות שלך שאני זוכרת מלפני שהתארסת- משדרות לחץ. אין מה לעשות. אם בפועל הדברים אחרת- אני שמחה.

בהרבה מקרים,ולדעתי ברובם החתונה עצמה והחיים אח"כ הם אלו שמבגרים.

חוץ מזה,לא חסרים זוגות שהם לא בוגרים וחייים בסדר..

יש גם כאלו שמאוד בוגרים ומעדיפים להספיק דברים אחרים קודם הנישואין.

ככה שזה לא המדד העיקרי לחתונה(אני כמובן לא מתכוונת למקרים קיצוניים..)

בקיצור,אתה צריך לשאול את עצמך אם אתה רוצה להתחתן בגיל כזה על כל ההשלכות שיש לכך.

(מבחינת הלימוד,החזקת בית כששניכם רק נכנסתם אל החיים האמיתיים ועוד).

כך או כך,בהצלחה רבה!

אבל זה לא מחייב שזה מה שיקרה הלאה יש כאלה שמוכנות לצעירים מהם.

שיהיה בהצלחה.

גם ישיבה זה דבר עובר

אל תבדקי אותו שהוא בישיבה

תבדקי אותו אחרי שהוא סיים אותה!

זאת החוכמה!

בתור עובדי ה', אנו שואבים את חיינו מתוך תורה.

בחור שמעוניין להתחתן בגיל כזה, צריך לדעת שיקשה עליו במציאות של נישואין, לשקוע לתוך עולמה של תורה -

וחשוב חשוב חשוב - לקחת את זה בחשבון.

בלי תורה - קשה מאוד לכוון בית יהודי לדרך האמת ולייעודו הנכון.

ולא מדובר בלימוד תורה של שנה וגם לא שנתיים, אלא לשקוע בעולמה של תורה בצורה אמיתית ורצינית ללא טרדות.

לדעתי הקושי הגדול יותר מלמצוא בנות שגדולות ממך ומעוניינות להתחתן

הוא הקושי למצוא אישה שתהיה מוכנה לעבוד קשה ולאפשר לך בשנות הנישואין הראשונות ללמוד תורה באמת!

ולכן- כדאי לחכות קצת עכשיו אם אתה מסוגל ללמוד ולחכות קצת עם עניין החתונה.

כמובן - כל עצה בפורום נאמרת על סמך הכתוב וחשוב למצוא אדם חכם וירא שמים במציאות הלא וירטואלית, שבאמת מכיר אותך ואכפת לו ממך!!

(ז"א שאין לו אינטרסים שונים באשר לנישואין שלך.)

הורים אגב, בד"כ מעורבים רגשית מדי בשביל לענות תשובה טכנית בלי להגיע לחיכוך כואב.

ועכשיו תשובה אמיתית לשאלה-

בנות שלא רוצות להתחתן עם קטנים מהן.

אני מאוד מבינה אותן, כי גם אני הייתי כזו, ויש הרגשה שבחורים קטנים יהיו עוד פחות בוגרים מאלו שגדולים מאיתנו.

אז למה להתאמץ?

דרך העולם היא שרוב הזוגות - האישה קטנה יותר בגילה מהבעל.

מה גם שהיא מחפשת משענת רגשית וכלכלית (או אפילו סתם פסיכולוגי שבחור קטן ממך לא יכול למלא את תחושת הבטחון שלך לצד גבר)

אני ממליצה ללמוד עד סוף השנה תורה, בהרבה מאמץ ורצינות.

בתחילת שיעור ב', אם חשקה נפשך להתחתן בגיל מוקדם (ואשריך על כך!) בקש הצעות מבנות שקטנות ממך בשנה.

הרבה יותר מקובל שבת בגיל של שנת שירות יוצאת למטרות חתונה.

בהצלחה!!

[ואם בכ"ז יש כאן מישהי קצת גדולה יותר שמעוניינת לבדוק את הבחור הרציני הנ"ל - למה לא?

בעלי קטן ממני ואנחנו מאושרים יחד מאוד! יש בזה אפילו מלא יתרונות.]

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?