שלום לך, נחמד למצוא פה עוד חבר'ה שעברו את גיל 22

עצות רבות אין לי,

אבל נחמה קטנה: העובדה שמתקרבים, גם אם זה שוב לא, מעידה על זה שעוד יש סיכוי, יש בחורים נחמדים שם באופק.

ועצה קטנה: נוחי בין פגישה לפגישה. בעיני- גג שני בחורים בחודש, וגם זה הרבה. אפילו אם זה רק דייט אחד. הקפיצות האלו מעייפות בטירוף ומרווח זמנים קצר בין בחור לבחור מתיש עוד יותר.

שתעופי מפה מהר!

הטובים נשארים לסוף

עוד תקופה של נסיונות שצריכה לעבור לה במהירות. בטוח שאנו משתנים ולומדים הרבה על עצמינו, אין ספק בכלל.

ולפעמים מתגנבת המחשבה ש- אם הייתי מתחתנת מוקדם יותר??

אבל "אין הצר שווה בנזק המלך". הגיע "בעיתה" והגיע "אחישנה".

דווקא אני לא כ"כ מסכימה עם מה שציינת - 2 בחורים. לפעמים האיטיות וה"איזי" שלוקחים את העניין יותר מכביד. כשפועלים ועושים כדי להגיע לחתונה (כמובן עם תפילה לה') - זה יותר מיקל עלי.

אבל בהחלט לפעמים זה מאוד נצרך.

תודה ובעז"ה בשמחות.

זה סתם מייאש!

תכתבי לעצמך בנקודות למה בדיעבד טוב שלא התחתנת עד כה.

בכלל חשוב להקפיד לראות מדי יום את הטוב ולהכיר טובה לה' על כך (רק אח"כ לראות מה חסר ולבקש שיושלם. ובמקביל לא לשכוח שיש אדון לעולם והוא מכוון הכל מלמעלה. אם עשינו את ההשתדלות שלנו - הוא זה שעיכב את הזיווג, ואם לא עשינו את ההשתדלות המירבית מבחינתנו - להבא להשתדל יותר).

אותי אישית לפעמים מעודד הסיפור שסיפרו פה (על זוג שאמרו להם שאילו היו מתחתנים בגיל צעיר - היו נשארים מצטערים 10 שנים על כך שאין להם ילדים. ככה התחתנו בני 30+ ונכנסו ישר להיריון. חסכו לעצמם את כל השנים לציפייה לילד... אפשר לבקש שמישהו ישלח קישור לסיפור).

זה בגלל שמכינים לו משהו מיוחד. בוגרת מתחתיי ביטלה חתונה (!), אחרי כל הבלגן, כשהבינה שהוא והיא לא באמת מתאימים. טוב לוותר מאשר להצטער. תעשי את מה שאוהבת ותהני מהתקופה הזו ותמצי אותה. זמן שעובר לא חוזר..ואם לא הבנת-http://www.youtube.com/watch?v=k-VJBWPj8Aw&feature=related

זה נשמע כמו אמירה שנובעת מהרצון להגיד משהו, אבל אין באמת מה להגיד... (לא מזלזלת חלילה, אבל לפחות לי ככה זה מצטייר).

איך זה אמור לעודד את חברתנו שיצאה עם עשרות בחורים? הסוף נראה רחוק יותר ככל שיוצאים עוד ועוד... (הרי עם הזמן מכירים יותר סגנונות, אנשים מכירים אותנו, כל הקשרים עד כה נפלו - יש סיבה לדבר => כל אחד והסיבה שגרמה לו לפסול => צוברים עוד ועוד אכזבות והחמצות => קל לדמיין איך הקשר הבא גם כן נכשל => וייתכן שזה מה שמשדרים והמדוייטים חושבים שאנחנו פשוט לא מעוניינים וחותכים וכו').

מה אומר ואגיד? לא עברתי את מה שאת עברת, ולכן יהיה קשה לי לעודד אותך (גם אם אני אגיד דברים יפים וחכמים; עצם העובדה שאני לא נמצאת במקום שלך - יגרום לך קצת להיחסם. זה טבעי והגיוני. הלוואי שיצליחו בקלות לעודד אותך ...).

אני מציעה לך:

1. לפנק את עצמך ולעשות דברים שמהנים אותך: לא להתמכר לשטויות והבלי העולם הזה. בילויים אינסופיים בבתי קפה (למשל) לא יפתרו את הבעייה. אני מתכוונת שאם את כשרונית בציור (למשל) ואוהבת את זה - תציירי! שחוץ מהדברים הרגילים שאת עושה - עובדת וכו' - יהיה לך גם את הזמן שהוא נטו בשבילך! שבו תתפני מכל העיסוקים והמחשבות על "למה אני לא נשואה כמו חברותיי? למה חברות שלי לעבודה עובדות כדי לפרנס את משפחתם ואני "סתם" מרוויחה כסף?" וכד'. תצרי לעצמך מעין "זמן איכות" בכל יום, שבו תזרמי עם מה שאת אוהבת וטובה בו, וכך תוכלי לשכוח קצת מהדאגות ה(אולי)אמיתיות ולצבור כוחות לניסיונות שה' נותן לך...

2. לשמוע שיעורים בנושא אמונה, השתדלות, דייטים...

לא לחסום את עצמך שאת כבר יודעת הכל/שאף אחד לא יצליח לנחם אותך/שעם כל הכבוד למוסרי השיעורים - הם לא כ"כ מודעים לקשיים של היום במציאת ה-אחד וכיוצ"ב. תהיי פתוחה לשמוע, להתעודד, ללמוד! את לא יודעת מאיפה תבוא הישועה

בטח את לא כזו, אבל היה חשוב לי להוסיף את ההערה הזו, כי אני למשל יכולה להיות ממש "מתנשאת" ולחשוב שאני יודעת הכל ושמעתי את הכל ומה כבר אפשר לחדש לי? אבל פתאום מצאתי את עצמי קוראת (למשל) מאמר של הרב יניב ומסיימת עם חיוך ותקווה בלב שמשהו טוב יקרה, ובאמת (!!!!!) להאמין בזה...

מצטרפת לאיחול של קודמיי שתעופי מפה מהר לפורום למטה 

ואל תשכחי שהכל לטובה (אני יודעת שקשה ללב לקבל את זה, אבל שיהיה בבחינת "על לבבך" - שתמיד תשנני לעצמך את הדברים, גם אם אינך שלימה איתם, כדי שבבא היום - כשייפתח הלב - הם יכנסו אליו מייד )

כמי שלא פגשה כבר יותר מידי זמן (באמת יותר מידי) בחור שהתאים למשהו ממה שהיא רוצה, שנראה אופציונלי בכלל- זה היה מנחם אותי.

לפני כמה זמן יצאתי עם איזה בחור חודש, היו התלבטויות מהרגע הראשון, אבל עצם זה שהיה משהו. משהו. זה כבר עודד אותי קצת, אפילו שברור לי שלא היינו קשורים אחד לשני.

ולפעמים לתזכר מה שנראה מובן מאליו יכול לעזור.

אחרת לא היית כותבת את זה...

אותי זה לא כ"כ מנחם.

אבל טוב שרשמת, כי וודאי יהיו פה אנשים כמוך (שהמשפט הזה עשוי לעודד אותם).

רק ציינתי שלי זה לא עושה כלום (אולי למישהו יש משפט אחר? )

זה עוזר?

אמרתי כבר שלא?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t370059#4490228

יש כמה סגנונות של אנשים, יש את אלה שישר באים ואומרים- את לא רוצה להתחתן, את בררנית, נו... מה קורה? ועוד כאלה למיניהם.

יש את אלה שבהתלבטות בקשר מסויים תמיד פותרים לנו את הבעיות בשניה. כאילו ולא חשבנו על מה שהם אומרים. תודה, הרי זה בידיוק חלק מההתלבטות שלי. לא באמת מראים שהבינו בכלל את המקום שלי בבעיה.

ויש את בני העליה שהם מועטים, שרוצים קודם להבין מה עובר לי בנפש. אי אפשר להציע עזרה, עצה או פתרון בלי להבין מה המקום שלי. שלי ולא של השומע. ונכון כתבת שחיי אמונה זה לא איזה קיר קר. יש כאן חיים שיודעים להצטער כשצריך...

ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. זה קשה, זה מתסכל, מעייף ועוד המון מילים מעודדות. לפעמים מרגיש שהחיים איפה שהוא נעצרו. כאילו כולם מתקדמים וחיים בכזאת פשטות - חתונה, ילדים, מעון, גן, שכירות דירה, עבודה ועוד... כל אחד נבנה ומתקדם, ואני נשארתי איפהשהוא מרחוק. הרגשה שלפעמים צובעת אותנו בפני עצמינו בצבע כהה - אפור, חום שחור וכו'.

כשח"ו אדם נפטר, אנחנו בוכים. זה טבע האדם. התורה לא מצווה לא לבכות, אלא לא להגזים - "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עינכם למת כי עם קדוש אתה לה' אלקיך". אבל ברור שמצטערים. ויש דרגות - 7, 30, שנה. ויש זמנים ואולי אפילו תקופות שאנחנו בצער, שאנחנו לא מבינים - למה אני? למה כ"כ הרבה זמן? אולי שה' יאמר לי מה רוצה ממני ויחשוך לי את כל הבלאגן הזה? ועוד ים שאלות. ולפעמים מזדהים עם רחל שאמרה - "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". זה טבע האדם, להעניק, לתת חיים. והדבר הכי חשוב שלשמו נברא העולם - "לא תוהו בראה לשבת יצרה". הדבר הזה כאילו נלקח מאיתנו. זה באשמתינו?! אולי מה' יצא הדבר? אולי ה' הביא לנו ובמו ידינו עזבנו ונטשנו?

ה' שומע ורואה את התפילה שלנו, את ההשתדלות, את הבכי, את הציפיה. כנראה שהוא היחיד שיכול בכלל להבין אותנו.

ודווקא מתוך הבעסה שהייתי בה. אני חושבת שהגעתי לאיזה תובנה. כי לפעמים דווקא מתוך החושך אנחנו מצליחים לגלות משו - "כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים חטאת ועלייך יזרח ה'". רק מתוך שעבוד מצרים נוכל לקבל תורה. ויותר הפנמתי את העובדה, שהמציאות שלפנינו נתונה כולה לפרשנות שלנו. הכל תלוי באיך אנחנו מפרשים את מה שקורה לנו.

ומה מבקשים מה'? "לעשות רצונך אלקי חפצתי וצדקתך בתוך מעי". וכדי להגיע לזה אנו מתפללים ומבקשים "שמע ה' קולי אקרא וחונני וענני". שה' ישמע את הקול שבנו. את המקום הכי פנימי, מה שאף אחד לא באמת יוכל להבין ולדעת עד הסוף. זו תפילתינו. לשם אנחנו פונים. ולהתפלל לה' שיעזור לנו לא רק בהחלטה של עם מי להתחתן. אלא שיעזור לנו בלדעת איך להסתכל על המציאות שלנו.

הרי זו לא המכשול האחרון בחיינו. אצלינו נבנה גם דרך התמודדות... (נכון. היינו מוותרים על זה). ואולי במילים אחרות - הרי בכל מקרה ה' מנהיג ומוביל. אפשר לכעוס, אפשר לסבול, אפשר להתבעס ועוד ועוד. וזה גם נכון.

אבל אפשר קצת להקל מעלינו. להמשיך לעשות, להמשיך להתפלל, ולנסות לחיות את המצב איך שהוא אבל עם חיוך ושמחה בלב. זה בריא לנו, לעצמינו. לבית שנבנה בעז"ה.

אולי היה קצת ארוך, אבל קצת כתבתי את מה שעברתי-עוברת. ומקווה בעז"ה שנגיע לזמן שאליו מתפללים.

כתבת יפה מאד.

רואים ממה שכתבת שיש לך יופי של אישיות.

אל תאמיני לעצמך ללשון-הרע על עצמך..

גם לא במחשבה.

תבדקי הצעה-הצעה בנחת, בהתענינות.

בעז"ה זה יגיע.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.