על הכעס על ה'..על התסכול מההמתנה ורציתי בפשטות לומר לך שהזדהיתי ממש. כן, לא באה לומר לך מילות אמונה וסטיקרים שכבר נלעסו. ובטוחה שכולם נכונים.והם האמת. אבל בזמן שכואב הלב שלנו מחפש תשובה שתדבר אליו. לא לשכל. כל פעם שיש לי רגע כזה(ובזמן האחרון יש לי המון רגעים כאלו)הרבנית שלי אומרת לי לקחת את הכאב העצום הזה.את הגוש הזה שנתקע בגרון ואת כל הכעס והשאלות הפתוחות...לקחת הכל לדיבור עם ה'. ככה. כמו שיוצא טבעי. בלי לתת נאומי 'הכל לטובה'. פשוט לזרוק על ה' את כל הכאב. להרגיש את החוויה החזקה הזאת שאני מרגישה שבאמת באמת לא נותר בי עוד כח. ואני תלויה וזקוקה רק אליו יתברך.כי משלי אין לי כלום. ה' נותן לנו כאב כדי שנכאב. שמעתי פעם בשם הרב יהושוע שפירא - אמונה זה לא לבנות בניין. זה לא לשים אבן ועוד אבן ולהיות קיר דומם שרק מקבל באהבה,ושותק. הדימוי הכי טוב לאמונה זה חדר לידה. כואב. וצועקים. אבל בסוף יוצאים אנשים חיים. 'אשר יחדיו נמתיק סוד'... מי היחיד שבאמת יודע מה עובר עלינו? רק ה' יתברך. כל התמודדות כל כאב,הוא היחיד שבאמת יודע ומרגיש כמה הכאב הזה עצום וחזק... אז כל כאב הוא סוד. סוד שלנו ושלו ית'. וכמו שר' שלמה אומר, ככל שיש לך יותר סודות עם מישהו,כך אתם יותר אוהבים,יותר קשורים בעומק עומק הלב... אני כל הזמן אומרת לעצמי להפסיק לשאול 'למה'... למה ה' שוב ושוב בונה עולמות (קשרים,תקוות,רצונות) ושוב ושוב מחריבם.. למה אני מוצאת את עצמי מלקטת שוב ושוב את השברים של הלב העייף והחצוי שלי..כדי לקום.עד לפעם הבאה.. למה ולמה... ומה ה' רוצה? ואין אין תשובה. וכל מי שכתב לך שהכל זה עניין של אמונה וזה מה שנותן כח זה נכון הכי בעולם. וזה באמת מה שנותן את הטיפת אויר האחרונה כשנדמה שכבר אין כח ואני מאמינה שיש תקופות שה' רוצה שנרפה ונקבל באהבה ובאמונה שיהיה טוב.שהכל הולך לקראת השלמות האמיתית... ויש זמנים שה' רוצה שנקום ונשאל ונצעק ולא נקבל את המציאות כמו שהיא.ונדרוש את ה' עם כל הלב. ואיך יודעים מתי להרפות ומתי לדרוש? פשוט לפי מה שה' מעורר בתוכך.לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים... מה שאמיתי לך עכשיו זה הדרך בה ה' מדבר איתך. וכך הוא רוצה שתפני אליו. "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה:קומה ה' ויפוצו אויבך (קום ה' ,תעשה כבר משהו.תסלק כבר את כל המניעות והעיכובים והיסורים...נמאס כבר.) ובנוחו יאמר: שובה ה' רבבות אלפי ישראל" (רש"י פרש 'שובה'-לשון מרגוע. שתבינו שהישועה שלכם אינה תלויה במלחמות אלא יכולה לבוא מתוך שלוה ונחת 'בשובה ונחת תוושעון'...) ואת כל מה שאמרתי אמרתי לעצמי כי אני בדיוק אחרי יום של כאב עצום ודמעות שלא מפסיקות. נחמד להזכר שבתוך היאוש יש נקודת אמונה ש'אכן ישנו בוודאי. הר של זהב ומבצר של מרגליות...'(מספורי מעשיות) פעם אחת ישבתי עם אחיינית שלי.היא בת 8. והיתי נורא עצובה אחרי שבחור שהיתי בטוחה שזה בעלי לא רצה.. אז פשוט שיתפתי את אחיינית שלי- אמרתי לה: "מה את אומרת? פגשתי מישהו והיתי בטוחה שזה בעלי. והוא לא רצה אותי..." והיא קמה מהכיסא בקפיצה והתחילה לצעוק: "מה? מה? אני לא מאמינה!! זה לא פייר!!עד שמצאת מישהו שאת רוצה? אבל למה?אני אגיד לאבא שידבר איתו! איזה מעצבן!מה ה' רוצה?!" ובאותו רגע כמעט בכיתי משמחה. איזו מתיקות. ככה בדיוק התחשק לי שמישהו יגיד. זה לא פייר. בלי לנסות להצטדק ולענות במקום ה' על כל השאלות הפתוחות. אמיתי ופשוט ונוגע. (והאמת שהשיחה המשיכה- הסברתי לה שאני לא יודעת למה אבל הוא פשוט נרגיש שאני לא אישתו.אז מה לעשות... אז היא עצמה עיניים לרגע. ואז שאלה אותי: "תגידי, זה קרה פעם הפוך? שמישהו ממש רצה להתחתן איתך ואת לא רצית אותו..?" אז בלעתי את הרוק. ואמרתי לה: "כן, אפילו כמה פעמים.}" והיא ענתה: "נו אז מה את רוצה...?! מגיע לך." (זה החסרון בישירות של ילדים.הם יכולים לעודד הכי בעולם אבל גם לא לפחד לגעת בנקודות כואבות כ"כ) שה' יתן בנו כח, ואמון בטוב שעוד מחכה להתגלות. שנזכה להרפות,לצעוק, לשמוח,להאמין,להתפלל,לדרוש... ושנזכה שלא נצטרך עוד כח שה' יחיש לגאלנו מהרה. בתוך שאר עמ"י,יחד עם הגאולה השלמה. בשורות טובות | 
.
...).
.
ודווקא מתוך הבעסה שהייתי בה. אני חושבת שהגעתי לאיזה תובנה. כי לפעמים דווקא מתוך החושך אנחנו מצליחים לגלות משו - "כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים חטאת ועלייך יזרח ה'". רק מתוך שעבוד מצרים נוכל לקבל תורה. ויותר הפנמתי את העובדה, שהמציאות שלפנינו נתונה כולה לפרשנות שלנו. הכל תלוי באיך אנחנו מפרשים את מה שקורה לנו.
.
