אמא שלי התחתנה בערך בסביבות הזמן הזה, לפני שנתיים.

הכריחה אותי להיות בחתונה, בחופה.

כשכולם מסביב מתעלמים במופגן מזה שזה רגע עצוב בשבילי, לא פשוט, אפילו קשה! 

אין דרך קלה ונכונה להתמודד עם הדברים האלה. 

את לא רוצה להיקשר? אל תיקשרי! 

היא עוד אחת שחיה איתך בבית. תהיי נחמדה כדי שהיא תהיי נחמדה אלייך. אין עניין ליצור מתח וריב. אבל את לא צריכה גם לשחנ"ש איתה, להתחבר, היא לא BFF ולא אמורה להיות.

מבחינת החתונה עצמה, ברור שלא יהיה לך כיף. לראות אבא מתחתן עם אישה שהיא לא אמא, בשום מצב, לא יכול להיות דבר משמח ושלם. 

להפך, זה יהיה עצוב וכואב ומתסכל ומפחיד- וזה לגיטימי וטבעי! 

אני אגיד לך משהו שיועצת המתוקה שלי אמרה לי ממש היום בהקשר שונה אבל דומה- 

תחייכי, תהיי נחמדה ומנומסת, זה רק כמה שעות וזה יעבור.

העיקר שכולם יהיו מרוצים, ואז זה נגמר. כל הדודות ילכו הביתה, ואת יכולה לחזור לעצמך.

קחי לעצמך חופש מהמשפחה אחרי החתונה. אל תחזרי לבית של אבא וגם לא לבית של אמא. 

לכי לחברה, תעשי שבת אצל איזו מדריכה מפעם או באיזה עיר שתמיד רצית לטייל בה ולא הייתה לך הזדמנות.

והי, את זוכה לסבתא חורגת, את יודעת כמה מתנות מרוויחים מזה? ;)

בס"ד

אמא שלי גם התחתנה בל"ג בעומר.

לא היינו בחופה[הבנתי שיש איזו בעיה הלכתית]. אני הייתי מאוד עצובה, בקושי הסכמתי לקנות בגדים לאירוע[וגם לא לבשתי אותם אח"כ].

אח"כ אבא שלי גם התחתן.
זה אירוע שפשוט צריך להיות נחמד לכולם כשבלב בוערת איזו אש חזקה כזאת של 'מה אני עושה כאן?' ו'למה אני משתפת פעולה עם זה?'

פשוט אין ברירה. חייבים להיות שם. לשחק אותה הכי נחמדים שאפשר וזהו.
בשתי החתונות אחיי ואני פשוט היינו די עם עצמנו בצד.
נראה לי שגם חשוב לא לשדר את זה לאבא שלך כדי שלפחות הוא ייהנה ויהיה לו שמח.

כולם שיכנעו אותי שזה משמח, אבל בכל מקרה לא כ"כ שמחתי.

אבל עכשיו אני הרבה יותר גדולה, אומנם הכרתי אותה די הרבה זמן, ואני אוהבת אותה מאוד, אבל יש הבדל בין סתם מישהי לבין עוד מישהי שהיא ממש משפחה!!

אני לא רוצה להקשר אליה כי האישה הקודמת של אבא שלי נפטרה, וממש ממש נקשרתי אליה לפני זה..

וגם זו תהיה חתונה חילונית, אז עוד יותר לא יהיה לי מה לעשות שם, לא נראה לי שיהיו הררבה ריקודים, אבל כל שאר הזמן..

האמת היא שהחתונה עצמה היא אומנם זמן קשה רגשית, עמוס וטעון, אבל הקושי וההתמודדות האמיתית היא מעכשיו ואילך.

אז את כמובן, כמו שאת גם עושה, מוזמנת לשתף ולספר לנו (ואם בא לך באישי אז בכיף!) .. 

את חזקה ואת מסוגלת להתמודד! למרות שקשה, באמת קשה

קבלי חיבוק עענקקקק (ואין סמיילי של חיבוק אז קבלי גם נשיקה)

היו קטעים עצובים, כמו בחופה, (היינו בתוך הבית, אז רק שמענו), או יותר מאוחר... אבל בעיקרון היה יפה, 

רק מה- אם הייתי יודעת מראש מה הולך להיות לא בטוח הייתי רוצה לבוא...

עבר? נגמר?

היא חיה עכשיו עם הבעל של אמא שלה בבית. זה ממש לא דבר שעובר ונגמר. 

אבל עדיין זה קשה..

כמו להגיד למישהו שכרתו לו את היד: לא נורא. סיימנו לכרות. 

אז מה?!? עכשיו כל החיים לא תהיה לי יד! איפה הנחמה בזה שנגמרה הכריתה? שנגמרה החתונה?? 

את פשוט לא מבינה.

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?