כאשר השיחה אינה לצורך

זה נקרא להרבות שיחה.

אבל שזה לצורך, זה לא נקרא להרבות.

במכסת עירובין (דף נג עמוד ב') מסופר על ברוריה שהייתה אישתו של ר' מאיר:

רבי יוסי הגלילי היה מהלך בדרך. מצא את ברוריה, אמר לה: באיזה דרך נלך לעיר לוד? אמרה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים: "אל תרבה שיחה עם האשה"? היה לך לומר: "באיזה ללוד?".

בצורה דומה השו"ע פוסק שאסור להתסכל על נשים שאינן אישתו (שולחן ערוך אבן העזר כא)

סעיף א.

צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשה כנגדה או להביט ביופיה. 

ולעומת זאת מגיע סעיף ג ואומר:

מותר להסתכל בפנויה, לבדקה אם היא יפה שישאנה

נראה לך באמת שבעל ואשתו צריכים לשתוק רוב היום?

הכוונה היא להדרכה כללית של שאיפה למינימום של שיחה בטלה (ובעיקר ההדרכה מדברת על בני תורה שצריכים להשקיע את הזמן בלימוד). דייטים זה בהחלט שיחה שהיא לצורך.

אין לראות באמור לעיל פסק הלכה ו/או הדרכה תורנית. אני סה"כ כותב ממה שידוע לי מרבותיי וכל אחד יתייעץ הלכה למעשה עם מורה הוראה.

מפרש הרב המאירי: "הזהיר על הדיבור שאין בו צורך, בדברי הבאי וכיוצא באלו". לא על דיבור הנצרך. על הדיבור הראשון אמרו "לא להרבות" - שכן, בפשטות, גם דיבור כזה במיעוטו נצרך לפעמים בין איש לאשתו.

"דייטים" - זה אמור להיות דיבור לצורך חשוב מאוד, שמתברר מתוך השיחה הנעימה והמתעניינת בין האנשים. ונכון שגם שם - כמו בהזמנויות אחרות - ראוי אכן שיהיה ה"חוש" מתי דברים מתחילים לגלוש לשיחה שהיא "דברי הבאי" גם ביחס לצורך של הפגישה..

עם זה, ברור ש"צורך" הוא פונקציונאלי לענין. לא דומה "צורך" של דיבור עם פקידת מס הכנסה ל"צורך" של דיבור עם מישהי שבודקים אפשרות בנית בית איתה ושתהיה הנפש הקרובה לאורך ימים...  וסיגנון ותוכן הדיבור שונה בהתאם, ובסיוג הנ"ל.

ענ"ד.

אומרת :

 תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ל/א
אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות

מי שרוצה להיות חסיד אמיתי יקיים מה שכתוב במסכת אבות.

שקודם יקיים את מידות הזהירות והזריזות במסילת ישרים

ושלא יקפוץ מעל הפופיק

מי שרוצה להיות חסיד אמיתי- מכבד את אשתו, מוקיר את ארוסתו, מקדיש יחס לפגושתו- מדבר איתה, מרבה לשוחח איתה שיחת רעות.

אתה צריך מקורות בשביל זה?

היה פה משהו ציני? שוביניסטי?      על מה הבהלה ? מה הלחץ? די לקחת ללב!

נגיד למשל הוא התכוון לומר- הגמרא מעמידה שהדברים של  יוסי בן יוחנן - הם מידת חסידות ולא הוראה לרבים

אבל זה לא יכול להסתדר- ברכות ונזיקין הם ל-א חסידות אלא שורת הדין

לא יודעת מה איתכם- אני לא רוצה להיות "חסידה אמיתית"

אני רוצה להיות "בעלת מידות לא גרועות" ממוצעת  |בשאיפה|

בלי להיכנס לדיוק של הפיירוש. אבל ברור שזו היתה הכוונה, להבנתי..

ממש בית מדרש פתחנו פה,

שמעתי סיפור בנושא על חסיד אחד שלמד את המשנה הזו והבין אותה כפשוטה, והחליט לנהוג לפנים משורת הדין ובמקום למעט בשיחה חדל לגמרי ולא דיבר עם אשתו, אלא רק בשפת הסימנים.

האישה שלא הבינה מדוע בעלה לא מדבר איתה חשה פגועה ולא הבינה מה לא עשתה בסדר, הלכה ופרקה את אשר על ליבה לרב.

הרב זימן את אותו החסיד אליו, כשהגיע הכניס אותו שמשו של הרב. החסיד עומד בחדר מול רבו ורואה שהרב ממשיך ללמוד ולא מתייחס אליו.... עובר זמן..... ועוד זמן, והרב לא מתייחס.

החסיד מכחכח בגרונו, אולי הרב לא שם לב שנכנס? אך שום דבר לא קורה...

כעבור שעה קורא הרב לאשתו ואומר לה "בואי יקירתי ספרי לי מה עשית היום?" והיא סיפרה לו שהלכה לשוק,

"ומה קנית בשוק",

-"עגבניות, ומלפפונים..."

"יפה, ומה בישלת לארוחת הצהריים?"

לאחר מספר דק' של שיחה יצאה אישתו של הרב.

הרב סימן לחסיד ,שכבר הבין את המשל והנמשל, שהוא יכול לצאת.

אשמח למקור אם מישהו מכיר את הסיפור, כתבתי אותו מהזיכרון פחות או יותר...

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!