ותכלס זה הדבר הכי מרגיז שיש,

המלצתי אלייך,

"אם תעירו ואם תעוררו את האהבה- עד שתחפץ"

תחכי, אל תרוצי לפניו.

מצד שני תבהירי לו באופן ברור, שיש לך זמן,

אבל גם הוא מוגבל.

אם תעירו ואם תעוררו את האהבה- עד שתחפץ".

למרות שהוא מתלבט, את מוזמנת לעורר את האהבה ביניכם, לקדם את הרגש ביניכם-

ע"י זה שתגידי לו מילות הערכה,

ע"י זה שתשקיעי בקשר,

ע"י שתגיעי שמחה,

ע"י זה שלעיתים תניחי בצד את מה שהוא מרגיש, ותתמקדי בתחושות שלך.

אני חושבת שאין שום תועלת בלפחד להציג את האמת,

אנחנו לפעמים יותר מדיי מפחדים מ"הכבוד" שלנו-

שחלילה לא נגיד לבחור/ה שאנחנו מעונינים בו/ה כשהצד השני חושב אחרת.. 

כי ממש לא נעים, פאדיחה, זה ייפגע באגו שלנו, בכבוד שלנו..

ואני חושבת שזאת טעות- אנחנו צריכים להיות אמיתיים עם עצמנו ועם הזולת,

ולהיות קצת (הרבה) יותר עם ענווה!

כל הכבוד לו- שהוא לא משלה אותך ושסיפר לך שהוא מתלבט.. (באמת נק' זכות!)

זה מנחית אותך למציאות, כך שאם במידה הקשר חלילה יסתיים- יהיה לך יותר קל לעכל ת'דברים.

ודבר אחרון-

חודש וחצי לא בהכרח אמור לתת כיוון מוחלט. אל תתני לזמן להשפיע לך על המחשבות וההחלטות.

שתזכו לבהירות..

אל תעשי את זה!

תחכי, שהוא יתאפס על עצמו.

חבל להשקיע אנרגיות, לפתח ציפיות,

ואז לשקוע באכזבה ודיכאון.

ההתלבטות שלך ברורה ומובנת מאוד. זו בטח הרגשה לא נעימה להרגיש על HOLD בעיקר כשאת במקום טוב מבחינתך.

אבל...

תמיד תזכרי שהבחור המהולל חושב על המקום הבעייתי שלך ומנסה להתחשב... כמובן שאת יכולה לשאול אותו כל מיני שאלות שיעזרו לך לדעת עד כמה הוא מבין את המקום הבעייתי שלך...

אני לא חושב שהבחור ילך לפרסם אותך ואת תכונותייך לכל העולם. הוא גם לא יפרסם כלום באינטרנט. ולכן למה זה צריך לסגור אותך?

אז נכון, את נחשפת, את נקשרת, אבל את הרי יודעת שזה בעירבון מוגבל. את יודעת שהוא עדיין לא סגור לגמרי.  לא בטוח שזה צריך לחייב אותך לא להיות את. אני עדיין חושב שאם את חושבת עליו חיובי, תאמרי לו, אם את חושבת שזה המקום לעודד, לפרגן, לסייע - תהיי שם.

שוב. תמיד תדעי בפנים שזה עדיין לא 100%. אבל כלפי חוץ, כל עוד את בקשר, תתני את מה שאת יכולה לתת.

יחד עם זה...

כמובן שאת צריכה להדגיש לו (כמובן שצריך לחשוב באיזה שלב...) שאת לא אחת שתחכי ותחכי ותחכי...

כל עוד אתם רואים התקדמות, את רואה שהוא עושה בשביל להתקדם תחכי לו (אפשר אחת לשבוע לשאול ולרוות איך מתקדם? עם מי מתייעץ? אולי גם את תדברי עם הרב שלו, חברים שלו, וכדו' ותוכלי לקבל תמונה נכונה יותר שתעזור גם לך במקום שלך.).

לדעתי, את גם לא צריכה לשבת בחיבוק ידים בלי לעשות כלום.  חלק מהעשייה שלך, זה להמשיך להיות את. עם כל המשמעות של הדבר. ויחד עם זה, תנסי לתת לו את המקום שירגיש נוח לחשוב איתך ביחד למה זה קורה.

כמובן, תנסי לחשוב על הצעות מקוריות שלך. את מכירה את הקשר ואין דבר כזה - זו בעיה שלו. אני לא קשורה לעניין.

עוד מעט שבת.... אני נאלץ להפסיק..   אז שתהיה שבת שמחה. ו - בהצלחה!!!

ואני סוברת שלא כך נכון לפעול!

לא בעניין הפגישות ולא במהות החיים!!

אם היא כל הזמן תשחק את משחק הכבוד העצמי,

ולא תגלה לו ותשדר לו שהיא מעוניינת בו,

ותגגיד לעצמה-

"כל עוד הוא לא רוצה אותי אני גם לא רוצה אותו"...

אז לדעתי, היא, ובעצם שניהם רק יפסידו מכך ואין בכך שום תועלת, מלבד התגוננות עצמית..

תצייר לעצמך את המצבים הבאים:

מצב א':

הבחור מחליט לחתוך את הקשר, כי הוא מתלבט, וגם מרגיש שהיא לא ממש רוצה (לפי מה שאתה מציע לה לעשות). וחודש אחרי הקשר הוא מרגיש פספוס- רוצה לחדש איתה את הקשר,

אבל- נזכר פתאום שהיא לא ממש הייתה מעוניינת ובהתלהבות עליו, אז אין טעם..

והיא כמובן עדיין חושבת עליו ומתגעגעת..

מצב ב':

הבחור ממש מתלבט לגבי הבחורה, יש הרבה נתונים טובים, אבל עדיין משהו גורם לו לא להרגיש שלם (משו במראה החיצוני, במה שתמיד חלם, בהחלטה הגורלית שמפחידה אותו וכו'..)

אבל בגלל שהיא מאוד מאוד רוצה, מפרגנת, בעלת מידות טובות, כייף לו לשוחח עימה, היא זורמת, נותנת לו מרחב וזמן מחשבה- הוא פתאום מתבונן עליה בעיניים אחרות, וכל המחסומים והלבטים מתחילים להתגמד, והחיבור מתחיל לגדול..

ארמי,

אני מבינה את נק' המוצא שלך,

ואת הכאב שנותר אחרי סיום קשר כזה,

ותאמין לי שאני גם התמודדתי איתו,

אבל אם אנחנו מאמינים שה' מזמן לנו ניסיונות כדי לגדול ולפרוח-

אנחנו צריכים לסמוך על דרך ה' הנסתרת ולמצוא בכך "איזה מעט טוב". ולתת לזמן לרפא.

אך, בטח זה לא יועיל אם נציג לבחור/ה משהו אחר ממה שאנחנו באמת מרגישים..

כן, גם אם זה לפעמים יגרום לנו להרגיש מבוכה או אי נוחות.

כשאמרתי לבחור שאני מתלבטת והבחור היה ממשיך לשדר לי את ההחלטה האמיתית שלו למרות הכל-

הערכתי אותו הרבה יותר, מאשר מישהו שברגע קט שינה את דעתו, ופתאום גם לא הראה נכונות..

אבל בלי הפרזה.

לכאורה, הוא צריך לדעת/להרגיש מה את מרגישה (אולי הוא חושב שאת לא כ"כ רוצה..  היו כאן פעם כאלו. כל אחד חשב על השני...), אולי זה יעזור לו לניתוח המצב.

לאידך - אינך צריכה "להתמסר" להרגשה הזאת, שלא תפלי.

אולי את יכולה לומר את האמת באופן גלוי, משהו בכיוון של: אני דווקא מרגישה עם זה די טוב, בכיוון. רק שאני נזהרת, כל זמן שלא ברור לי מה מצידך, שלא "לפתח ציפיות" יותר מידי. ואפשר אפילו להוסיף בחיוך, שאת לא בטוחה שזה עצמו לא קצת מפריע להכיר אותך לגמרי..

ואחרי חודש וחצי - עדיין יכול להיות שבחור יתלבט..

אתם מכירים מישהו או מישהי שהתלבטו באמת אחרי חודש וחצי,

אבל התלבטות ברמה של "לא יודע",

והתחתנו?

(כי אני לא מכיר)

לא תמיד בהירות מההתחלה מובילה לנישואין,

ולא תמיד ערפולים וטשטושים במהלך הקשר - לא מובילים להקמת בית בריא וקדוש..

אבל מישהו שממש התלבט במשך חודש וחצי,

ואז נפל לו האסימון,

וואי היא הכי טובה בעולם!

פשוט לא מכיר, ייתכן שיש.

ויש הרבה כאלה!

יכולות להיות לכך מספר סיבות-טיפוסים מתלבטים,משהו קטן שמפריע ולוקח זמן כדי שהוא יעבור,כאלו שחשוב להם לברר הכול עד לפרטי פרטים  או שסתם לוקח לבן-אדם זמן כדי להכיר את מי שיושב מולו.

ומן הסתם לא חסרות סיבות.

יש גם לא מעט שהפסיקו,חזרו והתחתנו(ואפילו חזרו אחרי ממש מעט זמן)

בכל מקרה,נראה לי שחודש וחצי זה פרק זמן נורמלי מאוד להתלבט.עם כל הכבוד,קחו בחשבון שזאת החלטה לא פשוטה בכלל והגיוני מאוד לא להיות סגור על עצמך אחרי פרק זמן כזה.

בקשר לפתיחות,לא נראה לי שיש ממה לחשוש.ולדעתי,זה מה שהכי יכול לקדם את הקשר.פשוט את צריכה פשוט לזכור תמיד שעדיין שוב דבר לא ברור,ולקחת את זה בחשבון...

לפני שאת נפתחת באיזשהו נושא תנסי לחשוב עד כמה זה יפריע לך במקרה שלא ולפי זה תחליטי.

בגדול,אני ממש בעד להיפתח.

מסכימה גם עם כל העניין של הפרגון וכו'.את יכולה גם לנסות לגשש ולשאול אותו אם יש דברים ספציפיים שמפריעים לו,.

וגם חשוב לא לתת הרגשה שאת לחוצה בזמן,כי זה לא מוביל לשום-מקום ורק ילחיץ אותו,ובלחץ קשה מאוד להגיע להחלטה.

בהצלחה רבה!

אני לא רוצה שאשתי לעתיד תתלבט כ"כ הרבה בקשר אליי,

שבוע שבועיים זה נורמלי בעיני,

כי עוד לא מכירים כמעט וכו'.

אבל חודש וחצי?

או שהיא מתלהבת ממני או שלא.

קשה לי להאמין שאפשר באמת(!) להכיר בן-אדם בשבועיים.

ולדעתי ,הרבה פעמים דווקא מי שמחליט כ"כ מהר או שמתלהב מדברים לא אמיתיים ופנימיים או שהוא פשוט לא באמת רוצה להתלהב...

מה פירוש להתלהב?

אני לא חושבת שאפשר להתלהב מבן-אדם אחרי כ"כ קצת זמן.ואם כן,אז ממה בדיוק?מאיך שהוא נראה? מזה שהוא יודע להציג את עצמו יפה?ממה בדיוק?

דווקא מי שרוצה באמת להתלהב,הוא מישהו שלא כ"כ מהר מחליט דבר כזה,הוא בודק דברים עד הסוף,מכיר את הבן-אדם באמת ורק אז שהוא מרגיש שהוא באמת מכיר את הבנאדם המיוחד שמולו-אז הוא יתלהב וזאת תהיה התלהבות אמיתית!

בכל מקרה,גם חודש וחצי זה הגיוני בהחלט!

וזה ממש לא מעיד על השני כלום.

ואז לוקח יותר זמן להכיר..

כדי להכיר באמת צריך לעבור כמה זמן ביחד, לבקר בבית שלו/ה, להכיר אותו/ה עם החברים..

מבחינתי זמן זה לאו דווקא עניין של ימים/חודשים/שנים, אלא ניצול של הפגישות.

יחד עם זאת, לרוב לא מגיעים אחד לביתו של השני לפני שעוברים כמה וכמה פגישות,

אז שבועיים זה בהחלט, לרוב, לא זמן מספיק כדי להחליט.

אם תגיד "טוב, אז שיפגשו 3-4 פעמים בשבוע וכך יכירו יותר מהר לעומק"-

אענה שזה ממש לא הולך כך. צריך לקחת זמן למחשבה/ ניתוח מה שהיה, לפני ואחרי כל פגישה.

לא להפגש כל יומיים. זה לא טוב! זה מבלבל.. לחוץ..

לא למרוח, אבל גם לא להלחץ..

יש מקרים יוצאי דופן, כמו חברה שלי שעל הפגישה הראשונה עם הבחור הראשון הרגישה שזה זה- והתחתנו. לרובנו זה יותר ממ.. מורכב..

תחשוב על זה שבפגישות אדם מתנהג בצורה מסויימת וליד משפחתו (שאותה רואים לאחר כמה זמן..) מתנהג בצורה אחרת.

=> גם אחרי חודש וחצי אפשר להיות מבולבלים..

היא מתלהבת ממך אבל פתאום מגלה עוד צדדים מפתיעים (לטוב ולמוטב.. )..

שנזכה להכיר מישהו/ מישהי שיתאים/ תתאים לנו בדרך הקלה ביותר עבורינו ובלי עוד הרבה קשיים,

ושנהיה עירניים לקלוט את המתנה שה' שלח. (:

אצלי אין משחקים, מה שיש זה מה שמוצג...

ואולי אני לא בנוי לאנשים "שנפתחים" לאט,

משום מה אתם לא מצליחים לשכנע אותי.

אבל זה ברור שאדם מתנהג אחרת בסביבות שונות.

זה לא משחקים בכלל. ככה זה.

בפגישות אתה נתקל בסיטואציות מסויימות מאוד בהן אתה יכול לבחון את המועמדת לנישואין.

בביתה היא תהיה אחרת. לא אומרת שאם היא רגועה ועדינה לידך, בביתה תגלה שהיא מפלצת, אבל בהחלט מדובר בסיטואציות אחרות שכדאי לבחון.

לאן אנחנו רצים?!

את כל זה אני אומרת אחרי שידוע שאני לא בדיוק בררנית ולא שופטת אנשים כ"כ בקלות

(ואם כן, אני חוזרת בי..;) ).

יכול להיות שאתה לא בנוי לאנשים שנפתחים לאט. גם אני כך. (:

לא באתי לשכנע אותך. זכותך לחשוב כרצונך. זה דיון. (:

הרי לא אמרתי שצריך להחליט האם מתארסים או לא אחרי שבועיים,

ממש לא!

מדובר פה על מישהו או מישהי שמתלבטים באופן "לימא ליה" חודש וחצי מאז תחילת הקשר!

ברור שאני ארצה להכיר את מי שאני ארצה לחיות איתה בעזי"ת את כל חיי,

בכל המצבים ובכל הזויות האפשריות.

אבל, אם הבחורה לא זורמת איתי, ולא נפתחת, וכל הזמן אומרת שהיא מתלבטת,

במשך חודש וחצי.

אז- ממש לא!

תזרמי, תיתני צ'אנס אמיתי, תחמיאי, תוסיפי לקשר, תפתחי אותו,

ואם תחליטי שלא- סבבה.

בזה מסכימה איתך ב100%

טיפוס שיודע להחליט מהר.

חוץ מזה,זה שעדיין לא מחליטים זה ממש לא אומר שצריך להיסגר,לא להחמיא וכל מה שתארת.

להפיך,דווקא צריך יותר להחמיא,להיפתח.זה מה שיוכל לקדם את הקשר,להבהיר יותר את המצב וכך ניתן יהיה להוריד את ההתלבטות.

אני לא מבינה למה אתה חושב שאם הבחורה לא החליטה תוך חודש וחצי אז זה אומר שהיא מורידה מערכך.היא מתלבטת כי היא רוצה לדעת שהיא עושה את ההחלטה החשובה הזאת מתוך בירור אמיתי ולא סתם מתוך איזה התלהבות שמי יודע על מה היא מבוססת.

בכלל,אני לא מסכימה עם הגישה הזאת שקובעת כמה זמו זה לגיטימי להתלבט וכמה זה לא.כל מקרה לגופו.אצל כל אחד זה שונה ולדעתי זה חבל מאוד שעל דברים כאלה אנשים פוסלים.

בואו נתאר לעצמנו שמחר יש לנו טיול,

יכול להיות שהוא יהיה טוב,

ויכול להיות שהוא יהיה גרוע,

אם נגיע בגישה מתלבטת, וכל הטיול נבחן טוב או רע,

אז יש הרבה סיכוי, שלא נהנה ויהיה באמת גרוע!

אבל אם נגיע בהתלהבות, שיהיה טוב וכיף וכו'

הרבה סיכויים שזה מה שיהיה!

לא צריך לתת השראה והרגשה כבדה כזאת של התלבטות.

אפשר להינות מהטיול ולא כל הזמן לחשוב אם זה רע או טוב,ואח"כ להגיע הביתה ולעשות איזשהו חשבון נפש...

נכון, מתלבטים, כולנו מתלבטים,

אף אחד לא באמת יודע.

אבל לומר כל הזמן "מתלבטת",

בעיני זו לא פתיחות, זו שטות.

יהיו טענות למה להוליך שולל ולהראות כאילו הכל בסדר כשהכל לא.

אני באמת כבר לא יודעת מה הדרך!

מרגישה שההתלבטות עושה הרגשה כבידה. ומצד שני מעדיפה תמיד להגיד ולהזכיר שהיא קיימת, כדי שאם זה יגמר המכה תהיה פחות כואבת...

להיות יותר החלטיים, ויותר זריזים.

גם בצבא, לא תמיד יודעים האם המידע המודיעיני מספק,

האם הוא טוב או לא.

אז מה עושים?

יותר זריזות מחשבה, ויותר החלטיות.

אחרי חודש וחצי,

לעניות דעתי, לא צריכים להיות כ"כ לימא ליה.

איך אפשר להכיר (אבל באמת להכיר) אדם תוך שבועיים.

נכון, יכול להיות שאפשר לפסול- לדעת שזה בטוח לא. אבל לא תמיד יודעים אם בטוח כן. 

ברור שיש אנשים לכאן ולכאן (וגם לי יש חברה שהתארסה לאחרונה אחרי חודש שהיא יצאה עם הבחור- והיא ידעה שזה זה על הדייט הראשון. אבל אני יודעת על עצמי שסביר להניח שזה לא יהיה ככה...)

מדובר לא רק על היכרות אלא על בניית ההתחלה של קשר- ואני ממש מתחברת למה שאמרו יעל ושיר1234. 

צריכים קצת זמן כדי לבנות קשר אמיתי...

אני מעדיפה לקחת עוד קצת זמן ולהחליט את ההחלטה הנכונה, מאשר להחליט מתוך לחץ ואז

להתחרט על זה... 

לענ"ד הכי חושה זה להיות כנים ואמיתיים.

אם את מגיעה לשלב שבו מבחינתך הקשר מספיק מפותח ואת לא מפחדת "לשמור קלפים אצלך" אז אני ממש חושבת זה חשוב לשתף ולספר מה את חושבת וגם מה את מרגישה (זה שני רבדים בקשר...) ניתן גם תוך כדי להסתייג ולהגיד שזה מבחינתך ואם הוא חושב שהוא צריך עוד זמן אז בכיף מבחינתך (כמובן שאם את מסכימה לכך...) אבל שישתף גם מה הוא חושב ומרגיש ותגיעו למצב של מעין יישור קו וציפיות לגבי העתיד.

אולי יש משהו ספציפי שחשוב לו עוד לבדוק וזה מפריע לו? אפשר להציף את הכל ובד"כ ככה נפתרים הרבה עיכובים בקשר.

בנוסף אין לך מה לפחד מלהתקשר אליו יותר מידי כי ברגע שתדעי מה הרגש שלו תדעי גם לכוונן את עצמך

במקביל אליו... (מה שכן כמובן שאת יכולה להגיד שאצלך הרגש מתחיל להתפתח וכו')

אבל שוב זה לענ"ד.

הטיפ הכי טוב זה להתייעץ עם זוגות חברים קרובים נשואים...

בהצלחה רבה. בשורות טובות בקרוב...

אז תתלבשי עליו ואל תרפי עד שיאמר "רוצה אני".

תחמיאי לו, תחייכי, תהיי חמודה, לבבית, תני לו להבין חד משמעית שמבחינתך הכל ברור.

שיבין שיש לו אשה נפלאה ברגע שהוא רק יגיד כן.

נכון שיש סיכוי מסויים לאכזבה, אבל הסיכוי קיים בין כה וכה.

בהצלחה.

שבוע טוב! וואו, כמה זמן לא כתבתי פה...

מוכר לי מאנשהו, אנחנו יוצאים בערך חודשיים וזה קצת תקוע ונעצר, אבל לפחות זה הדדי (שנינו נעצרנו),

אני כבר לא יודעת מה עדיף, שאחד בטוח והשני מתלבט או ששנינו מתבלטים...

וחודש וחצי זה ממש לא הרבה זמן, קחו את הזמן שלכם בנחת!

אמנם עוד לא ממש חודש וחצי, אבל עוד רגע. ועדיין- מאד מאד מהססת.

ממשיכה כי יש באמת הרבה טוב.

וכן- יש סכוי שזה יצליח. ההתלבטות ממש לא אומרת שאין לזה שום צ'אנס. וכמובן שיש גם סכוי שלא.

לדעתי מאד חשוב לא להפעיל לחץ. ככל שיש לחץ זה רק מרחיק יותר [אותי לפחות]  מצד שני לא לשדר שאת משהו מובן מאליו [וזה נכון בעיני בכל שלב, גם אחרי חתונה].

כן לשדר רצון ושמחה, אבל ברוגע.

ה' יעשה הטוב בעיניו. בבהירות. בקלות. אצל כולנו.

הצלחה רבה!

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.