ותכלס זה הדבר הכי מרגיז שיש,

המלצתי אלייך,

"אם תעירו ואם תעוררו את האהבה- עד שתחפץ"

תחכי, אל תרוצי לפניו.

מצד שני תבהירי לו באופן ברור, שיש לך זמן,

אבל גם הוא מוגבל.

אם תעירו ואם תעוררו את האהבה- עד שתחפץ".

למרות שהוא מתלבט, את מוזמנת לעורר את האהבה ביניכם, לקדם את הרגש ביניכם-

ע"י זה שתגידי לו מילות הערכה,

ע"י זה שתשקיעי בקשר,

ע"י שתגיעי שמחה,

ע"י זה שלעיתים תניחי בצד את מה שהוא מרגיש, ותתמקדי בתחושות שלך.

אני חושבת שאין שום תועלת בלפחד להציג את האמת,

אנחנו לפעמים יותר מדיי מפחדים מ"הכבוד" שלנו-

שחלילה לא נגיד לבחור/ה שאנחנו מעונינים בו/ה כשהצד השני חושב אחרת.. 

כי ממש לא נעים, פאדיחה, זה ייפגע באגו שלנו, בכבוד שלנו..

ואני חושבת שזאת טעות- אנחנו צריכים להיות אמיתיים עם עצמנו ועם הזולת,

ולהיות קצת (הרבה) יותר עם ענווה!

כל הכבוד לו- שהוא לא משלה אותך ושסיפר לך שהוא מתלבט.. (באמת נק' זכות!)

זה מנחית אותך למציאות, כך שאם במידה הקשר חלילה יסתיים- יהיה לך יותר קל לעכל ת'דברים.

ודבר אחרון-

חודש וחצי לא בהכרח אמור לתת כיוון מוחלט. אל תתני לזמן להשפיע לך על המחשבות וההחלטות.

שתזכו לבהירות..

אל תעשי את זה!

תחכי, שהוא יתאפס על עצמו.

חבל להשקיע אנרגיות, לפתח ציפיות,

ואז לשקוע באכזבה ודיכאון.

ההתלבטות שלך ברורה ומובנת מאוד. זו בטח הרגשה לא נעימה להרגיש על HOLD בעיקר כשאת במקום טוב מבחינתך.

אבל...

תמיד תזכרי שהבחור המהולל חושב על המקום הבעייתי שלך ומנסה להתחשב... כמובן שאת יכולה לשאול אותו כל מיני שאלות שיעזרו לך לדעת עד כמה הוא מבין את המקום הבעייתי שלך...

אני לא חושב שהבחור ילך לפרסם אותך ואת תכונותייך לכל העולם. הוא גם לא יפרסם כלום באינטרנט. ולכן למה זה צריך לסגור אותך?

אז נכון, את נחשפת, את נקשרת, אבל את הרי יודעת שזה בעירבון מוגבל. את יודעת שהוא עדיין לא סגור לגמרי.  לא בטוח שזה צריך לחייב אותך לא להיות את. אני עדיין חושב שאם את חושבת עליו חיובי, תאמרי לו, אם את חושבת שזה המקום לעודד, לפרגן, לסייע - תהיי שם.

שוב. תמיד תדעי בפנים שזה עדיין לא 100%. אבל כלפי חוץ, כל עוד את בקשר, תתני את מה שאת יכולה לתת.

יחד עם זה...

כמובן שאת צריכה להדגיש לו (כמובן שצריך לחשוב באיזה שלב...) שאת לא אחת שתחכי ותחכי ותחכי...

כל עוד אתם רואים התקדמות, את רואה שהוא עושה בשביל להתקדם תחכי לו (אפשר אחת לשבוע לשאול ולרוות איך מתקדם? עם מי מתייעץ? אולי גם את תדברי עם הרב שלו, חברים שלו, וכדו' ותוכלי לקבל תמונה נכונה יותר שתעזור גם לך במקום שלך.).

לדעתי, את גם לא צריכה לשבת בחיבוק ידים בלי לעשות כלום.  חלק מהעשייה שלך, זה להמשיך להיות את. עם כל המשמעות של הדבר. ויחד עם זה, תנסי לתת לו את המקום שירגיש נוח לחשוב איתך ביחד למה זה קורה.

כמובן, תנסי לחשוב על הצעות מקוריות שלך. את מכירה את הקשר ואין דבר כזה - זו בעיה שלו. אני לא קשורה לעניין.

עוד מעט שבת.... אני נאלץ להפסיק..   אז שתהיה שבת שמחה. ו - בהצלחה!!!

ואני סוברת שלא כך נכון לפעול!

לא בעניין הפגישות ולא במהות החיים!!

אם היא כל הזמן תשחק את משחק הכבוד העצמי,

ולא תגלה לו ותשדר לו שהיא מעוניינת בו,

ותגגיד לעצמה-

"כל עוד הוא לא רוצה אותי אני גם לא רוצה אותו"...

אז לדעתי, היא, ובעצם שניהם רק יפסידו מכך ואין בכך שום תועלת, מלבד התגוננות עצמית..

תצייר לעצמך את המצבים הבאים:

מצב א':

הבחור מחליט לחתוך את הקשר, כי הוא מתלבט, וגם מרגיש שהיא לא ממש רוצה (לפי מה שאתה מציע לה לעשות). וחודש אחרי הקשר הוא מרגיש פספוס- רוצה לחדש איתה את הקשר,

אבל- נזכר פתאום שהיא לא ממש הייתה מעוניינת ובהתלהבות עליו, אז אין טעם..

והיא כמובן עדיין חושבת עליו ומתגעגעת..

מצב ב':

הבחור ממש מתלבט לגבי הבחורה, יש הרבה נתונים טובים, אבל עדיין משהו גורם לו לא להרגיש שלם (משו במראה החיצוני, במה שתמיד חלם, בהחלטה הגורלית שמפחידה אותו וכו'..)

אבל בגלל שהיא מאוד מאוד רוצה, מפרגנת, בעלת מידות טובות, כייף לו לשוחח עימה, היא זורמת, נותנת לו מרחב וזמן מחשבה- הוא פתאום מתבונן עליה בעיניים אחרות, וכל המחסומים והלבטים מתחילים להתגמד, והחיבור מתחיל לגדול..

ארמי,

אני מבינה את נק' המוצא שלך,

ואת הכאב שנותר אחרי סיום קשר כזה,

ותאמין לי שאני גם התמודדתי איתו,

אבל אם אנחנו מאמינים שה' מזמן לנו ניסיונות כדי לגדול ולפרוח-

אנחנו צריכים לסמוך על דרך ה' הנסתרת ולמצוא בכך "איזה מעט טוב". ולתת לזמן לרפא.

אך, בטח זה לא יועיל אם נציג לבחור/ה משהו אחר ממה שאנחנו באמת מרגישים..

כן, גם אם זה לפעמים יגרום לנו להרגיש מבוכה או אי נוחות.

כשאמרתי לבחור שאני מתלבטת והבחור היה ממשיך לשדר לי את ההחלטה האמיתית שלו למרות הכל-

הערכתי אותו הרבה יותר, מאשר מישהו שברגע קט שינה את דעתו, ופתאום גם לא הראה נכונות..

אבל בלי הפרזה.

לכאורה, הוא צריך לדעת/להרגיש מה את מרגישה (אולי הוא חושב שאת לא כ"כ רוצה..  היו כאן פעם כאלו. כל אחד חשב על השני...), אולי זה יעזור לו לניתוח המצב.

לאידך - אינך צריכה "להתמסר" להרגשה הזאת, שלא תפלי.

אולי את יכולה לומר את האמת באופן גלוי, משהו בכיוון של: אני דווקא מרגישה עם זה די טוב, בכיוון. רק שאני נזהרת, כל זמן שלא ברור לי מה מצידך, שלא "לפתח ציפיות" יותר מידי. ואפשר אפילו להוסיף בחיוך, שאת לא בטוחה שזה עצמו לא קצת מפריע להכיר אותך לגמרי..

ואחרי חודש וחצי - עדיין יכול להיות שבחור יתלבט..

אתם מכירים מישהו או מישהי שהתלבטו באמת אחרי חודש וחצי,

אבל התלבטות ברמה של "לא יודע",

והתחתנו?

(כי אני לא מכיר)

לא תמיד בהירות מההתחלה מובילה לנישואין,

ולא תמיד ערפולים וטשטושים במהלך הקשר - לא מובילים להקמת בית בריא וקדוש..

אבל מישהו שממש התלבט במשך חודש וחצי,

ואז נפל לו האסימון,

וואי היא הכי טובה בעולם!

פשוט לא מכיר, ייתכן שיש.

ויש הרבה כאלה!

יכולות להיות לכך מספר סיבות-טיפוסים מתלבטים,משהו קטן שמפריע ולוקח זמן כדי שהוא יעבור,כאלו שחשוב להם לברר הכול עד לפרטי פרטים  או שסתם לוקח לבן-אדם זמן כדי להכיר את מי שיושב מולו.

ומן הסתם לא חסרות סיבות.

יש גם לא מעט שהפסיקו,חזרו והתחתנו(ואפילו חזרו אחרי ממש מעט זמן)

בכל מקרה,נראה לי שחודש וחצי זה פרק זמן נורמלי מאוד להתלבט.עם כל הכבוד,קחו בחשבון שזאת החלטה לא פשוטה בכלל והגיוני מאוד לא להיות סגור על עצמך אחרי פרק זמן כזה.

בקשר לפתיחות,לא נראה לי שיש ממה לחשוש.ולדעתי,זה מה שהכי יכול לקדם את הקשר.פשוט את צריכה פשוט לזכור תמיד שעדיין שוב דבר לא ברור,ולקחת את זה בחשבון...

לפני שאת נפתחת באיזשהו נושא תנסי לחשוב עד כמה זה יפריע לך במקרה שלא ולפי זה תחליטי.

בגדול,אני ממש בעד להיפתח.

מסכימה גם עם כל העניין של הפרגון וכו'.את יכולה גם לנסות לגשש ולשאול אותו אם יש דברים ספציפיים שמפריעים לו,.

וגם חשוב לא לתת הרגשה שאת לחוצה בזמן,כי זה לא מוביל לשום-מקום ורק ילחיץ אותו,ובלחץ קשה מאוד להגיע להחלטה.

בהצלחה רבה!

אני לא רוצה שאשתי לעתיד תתלבט כ"כ הרבה בקשר אליי,

שבוע שבועיים זה נורמלי בעיני,

כי עוד לא מכירים כמעט וכו'.

אבל חודש וחצי?

או שהיא מתלהבת ממני או שלא.

קשה לי להאמין שאפשר באמת(!) להכיר בן-אדם בשבועיים.

ולדעתי ,הרבה פעמים דווקא מי שמחליט כ"כ מהר או שמתלהב מדברים לא אמיתיים ופנימיים או שהוא פשוט לא באמת רוצה להתלהב...

מה פירוש להתלהב?

אני לא חושבת שאפשר להתלהב מבן-אדם אחרי כ"כ קצת זמן.ואם כן,אז ממה בדיוק?מאיך שהוא נראה? מזה שהוא יודע להציג את עצמו יפה?ממה בדיוק?

דווקא מי שרוצה באמת להתלהב,הוא מישהו שלא כ"כ מהר מחליט דבר כזה,הוא בודק דברים עד הסוף,מכיר את הבן-אדם באמת ורק אז שהוא מרגיש שהוא באמת מכיר את הבנאדם המיוחד שמולו-אז הוא יתלהב וזאת תהיה התלהבות אמיתית!

בכל מקרה,גם חודש וחצי זה הגיוני בהחלט!

וזה ממש לא מעיד על השני כלום.

ואז לוקח יותר זמן להכיר..

כדי להכיר באמת צריך לעבור כמה זמן ביחד, לבקר בבית שלו/ה, להכיר אותו/ה עם החברים..

מבחינתי זמן זה לאו דווקא עניין של ימים/חודשים/שנים, אלא ניצול של הפגישות.

יחד עם זאת, לרוב לא מגיעים אחד לביתו של השני לפני שעוברים כמה וכמה פגישות,

אז שבועיים זה בהחלט, לרוב, לא זמן מספיק כדי להחליט.

אם תגיד "טוב, אז שיפגשו 3-4 פעמים בשבוע וכך יכירו יותר מהר לעומק"-

אענה שזה ממש לא הולך כך. צריך לקחת זמן למחשבה/ ניתוח מה שהיה, לפני ואחרי כל פגישה.

לא להפגש כל יומיים. זה לא טוב! זה מבלבל.. לחוץ..

לא למרוח, אבל גם לא להלחץ..

יש מקרים יוצאי דופן, כמו חברה שלי שעל הפגישה הראשונה עם הבחור הראשון הרגישה שזה זה- והתחתנו. לרובנו זה יותר ממ.. מורכב..

תחשוב על זה שבפגישות אדם מתנהג בצורה מסויימת וליד משפחתו (שאותה רואים לאחר כמה זמן..) מתנהג בצורה אחרת.

=> גם אחרי חודש וחצי אפשר להיות מבולבלים..

היא מתלהבת ממך אבל פתאום מגלה עוד צדדים מפתיעים (לטוב ולמוטב.. )..

שנזכה להכיר מישהו/ מישהי שיתאים/ תתאים לנו בדרך הקלה ביותר עבורינו ובלי עוד הרבה קשיים,

ושנהיה עירניים לקלוט את המתנה שה' שלח. (:

אצלי אין משחקים, מה שיש זה מה שמוצג...

ואולי אני לא בנוי לאנשים "שנפתחים" לאט,

משום מה אתם לא מצליחים לשכנע אותי.

אבל זה ברור שאדם מתנהג אחרת בסביבות שונות.

זה לא משחקים בכלל. ככה זה.

בפגישות אתה נתקל בסיטואציות מסויימות מאוד בהן אתה יכול לבחון את המועמדת לנישואין.

בביתה היא תהיה אחרת. לא אומרת שאם היא רגועה ועדינה לידך, בביתה תגלה שהיא מפלצת, אבל בהחלט מדובר בסיטואציות אחרות שכדאי לבחון.

לאן אנחנו רצים?!

את כל זה אני אומרת אחרי שידוע שאני לא בדיוק בררנית ולא שופטת אנשים כ"כ בקלות

(ואם כן, אני חוזרת בי..;) ).

יכול להיות שאתה לא בנוי לאנשים שנפתחים לאט. גם אני כך. (:

לא באתי לשכנע אותך. זכותך לחשוב כרצונך. זה דיון. (:

הרי לא אמרתי שצריך להחליט האם מתארסים או לא אחרי שבועיים,

ממש לא!

מדובר פה על מישהו או מישהי שמתלבטים באופן "לימא ליה" חודש וחצי מאז תחילת הקשר!

ברור שאני ארצה להכיר את מי שאני ארצה לחיות איתה בעזי"ת את כל חיי,

בכל המצבים ובכל הזויות האפשריות.

אבל, אם הבחורה לא זורמת איתי, ולא נפתחת, וכל הזמן אומרת שהיא מתלבטת,

במשך חודש וחצי.

אז- ממש לא!

תזרמי, תיתני צ'אנס אמיתי, תחמיאי, תוסיפי לקשר, תפתחי אותו,

ואם תחליטי שלא- סבבה.

בזה מסכימה איתך ב100%

טיפוס שיודע להחליט מהר.

חוץ מזה,זה שעדיין לא מחליטים זה ממש לא אומר שצריך להיסגר,לא להחמיא וכל מה שתארת.

להפיך,דווקא צריך יותר להחמיא,להיפתח.זה מה שיוכל לקדם את הקשר,להבהיר יותר את המצב וכך ניתן יהיה להוריד את ההתלבטות.

אני לא מבינה למה אתה חושב שאם הבחורה לא החליטה תוך חודש וחצי אז זה אומר שהיא מורידה מערכך.היא מתלבטת כי היא רוצה לדעת שהיא עושה את ההחלטה החשובה הזאת מתוך בירור אמיתי ולא סתם מתוך איזה התלהבות שמי יודע על מה היא מבוססת.

בכלל,אני לא מסכימה עם הגישה הזאת שקובעת כמה זמו זה לגיטימי להתלבט וכמה זה לא.כל מקרה לגופו.אצל כל אחד זה שונה ולדעתי זה חבל מאוד שעל דברים כאלה אנשים פוסלים.

בואו נתאר לעצמנו שמחר יש לנו טיול,

יכול להיות שהוא יהיה טוב,

ויכול להיות שהוא יהיה גרוע,

אם נגיע בגישה מתלבטת, וכל הטיול נבחן טוב או רע,

אז יש הרבה סיכוי, שלא נהנה ויהיה באמת גרוע!

אבל אם נגיע בהתלהבות, שיהיה טוב וכיף וכו'

הרבה סיכויים שזה מה שיהיה!

לא צריך לתת השראה והרגשה כבדה כזאת של התלבטות.

אפשר להינות מהטיול ולא כל הזמן לחשוב אם זה רע או טוב,ואח"כ להגיע הביתה ולעשות איזשהו חשבון נפש...

נכון, מתלבטים, כולנו מתלבטים,

אף אחד לא באמת יודע.

אבל לומר כל הזמן "מתלבטת",

בעיני זו לא פתיחות, זו שטות.

יהיו טענות למה להוליך שולל ולהראות כאילו הכל בסדר כשהכל לא.

אני באמת כבר לא יודעת מה הדרך!

מרגישה שההתלבטות עושה הרגשה כבידה. ומצד שני מעדיפה תמיד להגיד ולהזכיר שהיא קיימת, כדי שאם זה יגמר המכה תהיה פחות כואבת...

להיות יותר החלטיים, ויותר זריזים.

גם בצבא, לא תמיד יודעים האם המידע המודיעיני מספק,

האם הוא טוב או לא.

אז מה עושים?

יותר זריזות מחשבה, ויותר החלטיות.

אחרי חודש וחצי,

לעניות דעתי, לא צריכים להיות כ"כ לימא ליה.

איך אפשר להכיר (אבל באמת להכיר) אדם תוך שבועיים.

נכון, יכול להיות שאפשר לפסול- לדעת שזה בטוח לא. אבל לא תמיד יודעים אם בטוח כן. 

ברור שיש אנשים לכאן ולכאן (וגם לי יש חברה שהתארסה לאחרונה אחרי חודש שהיא יצאה עם הבחור- והיא ידעה שזה זה על הדייט הראשון. אבל אני יודעת על עצמי שסביר להניח שזה לא יהיה ככה...)

מדובר לא רק על היכרות אלא על בניית ההתחלה של קשר- ואני ממש מתחברת למה שאמרו יעל ושיר1234. 

צריכים קצת זמן כדי לבנות קשר אמיתי...

אני מעדיפה לקחת עוד קצת זמן ולהחליט את ההחלטה הנכונה, מאשר להחליט מתוך לחץ ואז

להתחרט על זה... 

לענ"ד הכי חושה זה להיות כנים ואמיתיים.

אם את מגיעה לשלב שבו מבחינתך הקשר מספיק מפותח ואת לא מפחדת "לשמור קלפים אצלך" אז אני ממש חושבת זה חשוב לשתף ולספר מה את חושבת וגם מה את מרגישה (זה שני רבדים בקשר...) ניתן גם תוך כדי להסתייג ולהגיד שזה מבחינתך ואם הוא חושב שהוא צריך עוד זמן אז בכיף מבחינתך (כמובן שאם את מסכימה לכך...) אבל שישתף גם מה הוא חושב ומרגיש ותגיעו למצב של מעין יישור קו וציפיות לגבי העתיד.

אולי יש משהו ספציפי שחשוב לו עוד לבדוק וזה מפריע לו? אפשר להציף את הכל ובד"כ ככה נפתרים הרבה עיכובים בקשר.

בנוסף אין לך מה לפחד מלהתקשר אליו יותר מידי כי ברגע שתדעי מה הרגש שלו תדעי גם לכוונן את עצמך

במקביל אליו... (מה שכן כמובן שאת יכולה להגיד שאצלך הרגש מתחיל להתפתח וכו')

אבל שוב זה לענ"ד.

הטיפ הכי טוב זה להתייעץ עם זוגות חברים קרובים נשואים...

בהצלחה רבה. בשורות טובות בקרוב...

אז תתלבשי עליו ואל תרפי עד שיאמר "רוצה אני".

תחמיאי לו, תחייכי, תהיי חמודה, לבבית, תני לו להבין חד משמעית שמבחינתך הכל ברור.

שיבין שיש לו אשה נפלאה ברגע שהוא רק יגיד כן.

נכון שיש סיכוי מסויים לאכזבה, אבל הסיכוי קיים בין כה וכה.

בהצלחה.

שבוע טוב! וואו, כמה זמן לא כתבתי פה...

מוכר לי מאנשהו, אנחנו יוצאים בערך חודשיים וזה קצת תקוע ונעצר, אבל לפחות זה הדדי (שנינו נעצרנו),

אני כבר לא יודעת מה עדיף, שאחד בטוח והשני מתלבט או ששנינו מתבלטים...

וחודש וחצי זה ממש לא הרבה זמן, קחו את הזמן שלכם בנחת!

אמנם עוד לא ממש חודש וחצי, אבל עוד רגע. ועדיין- מאד מאד מהססת.

ממשיכה כי יש באמת הרבה טוב.

וכן- יש סכוי שזה יצליח. ההתלבטות ממש לא אומרת שאין לזה שום צ'אנס. וכמובן שיש גם סכוי שלא.

לדעתי מאד חשוב לא להפעיל לחץ. ככל שיש לחץ זה רק מרחיק יותר [אותי לפחות]  מצד שני לא לשדר שאת משהו מובן מאליו [וזה נכון בעיני בכל שלב, גם אחרי חתונה].

כן לשדר רצון ושמחה, אבל ברוגע.

ה' יעשה הטוב בעיניו. בבהירות. בקלות. אצל כולנו.

הצלחה רבה!

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות