אז עברו שבועיים מהנס הגדול שה' עשה לנו...בן בריא ושלם שנולד ביום הולדת של המתוקה שלנו....
חודש לפני הלידה כל לילה צירונים....לא משו מרגש....
יום שני בבי"ס כולן צוחקות עלי שאני עוד אסיים את השנה עם הכיתה...יום שלישי התחלתי 39 יום חופשי-הלכתי למעקב.... מתכננת שמחר אכין עם הקטנה עוגת ביסקוויטים לכבוד יומהולדתה...
בערב כרגיל צירונים, אמרתי להורי שעכשיו יש לי 48 שעות לא ללדת בהם-יום הולדת ויום השואה....
מנסה לסיים דברים לכיתה למחר-הצירים קצת מציקים-כרגיל, לא משו מיוחד, הולכת לישון...
בשלב מסוים בלילה קולטת שאני לא ישנה וכל הזמן יש לי צירים, מתחילה לקשקש לבעלי שאולי לא יסע לירוחם מחר כי אם זה יתפתח.....
4:30 מבינה שזה זה...נהיית היפראקטיבית....קמה. מודיעה לבעלי שאני עושה כלים והוא בתפקיד מתזמן....ציר כל 4 דק' אבל עדיו חביב...אוף אני רעבה בא לי קורסון-בעלי אומר שיש וופלים-טוב שיהיה....
5:30 בסלון מופיעה ילדה עפופת שינה...מתחילה לארגן דברים אחרונים ללידה ולאחריה (מזל שיום קודם כיבסתי את הסלקל).....
6:00 מודיעים לאמא ולמנהלת שאני עם צירים, כבר מתחיל להיות כואב, מבקשת מבעלי שלא ילך לתפילה כי פוחדת להשאר לבד...בינתיים כמו ילדה טובה כל הזמן בתנועה...בעלי שם לקטנה סרט במחשב... מדי פעם היא קופצת ושואלת אותי "אמא, כואב, כן?" אני מסבירה לה שסוף סוף התינוק רוצה לצאת ואנחנו מבקשות ביחד מה' "ה' בבקשה שהתינוק שלנו יצא מהר" ומסבירה שזה קצת כואב לאמא שהתינוק יוצא אבל עוד מעט יהיה לנו אח חמוד שאנחנו מחכים לו...
מנסה לעשות אמבטיה- שומעת את בעלי אם אמא שלי שהודיעה שהיא יוצאת לכיוון הבית חולים ושאולי כדאי שנצא גם...
7:45 כואב כבר שבא לי לצרוח, יוצאים להוריד את כלת היוםהולדת במעון (מזל שלא יכלו לחגוג לה באותו יום)...
8:15 אנחנו בדרך בודקים שלחמותי יש את הכיסא תינוק באוטו שלה שתוכל לאסוף את הקטנה....
הגענו לבית חולים-אוף אין חניה, חונים בתת קרקעי כלכך קשה לי ללכת, אבל בטוחה שיש לי פתיחה יפה ממש...
8:45 סוףסוף במיון ("הגעת בגלל צירים" -לא אני סתם מתפתלת מולכן) בדיקה פתיחה 2.5-3 צאוור אחורי וגמיש היה בא לי לבכות, נשכבת למוניטור ונהיה כואב מרגע לרגע, אמא מגיעה...מבקשת אפידורל....אם אני רק בפתיחה 3 אני לא אשרוד את הכאבים האלה...מבקשת מה' אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא....
מעבירים אותי לחדר לידה במיטה אני לא מצליחה לקום ולזוז מרוב שכואב לי....בודקים שוב פתיחה 4, אני מבקשת אפידורל כבר ממש כואב לי- הן אומרות שלא בטוח שאספיק (ואני לא מבינה איך) בודקים פתיחה 5-רגע 8 בציר 8 ואז נסגר, המים לא פקעו אמרו שאם פוקעים אני יולדת עכשיו, עוד לא רציתי, מודיעים שהמרדים בניתוח-יקח זמן מבקשת שיפקעו את המים, היא לא מצליחה, נכנסת יוצאת נכנסת אני לא מצליחה להבין מה קורה, אוף המיילדת ממש קשוחה ואני לא מבינה כלום ולא מבינה מה היא רוצה ממני וכואב לי והצירים לא נגמרים וכואב לי בגב וקשה לי לזוז....מבקשת ממני ללחוץ ואז היא תבקע את המים, ואני לא מבינה למה ללחוץ אני רק בפתיחה 5...ואני צורחת מכאב, והמיילדת מתעצבנת עלי שאני חייבת להתאפק כי הצרחות מקווצות...
אומרת לי ללחוץ, מרגישה שאני חייבת לשירותים, בעלי שקלט שאם היא אומרת ללחוץ ואז לא ללחוץ זה אומר שאני יולדת (חכם)...ומודיע לי- התינוק יוצא, תתרכזי במה שהיא אומרת לך לעשות...ממש משתדלת מגניבה מדי פעם צרחה של כאב...כמה לחיצות ומרגישה אותו יוצא....10:25 נשמה טהורה באה לעולם
אוף לאן הם לקחו אותו? מבקשת את הילד כמה פעמים וגם בעלי, הם צריכים לשטוף אותו- לא מבינה למה בסוף מקבלת אותו- וזהו הרגע הכי מתוק...הילד שלי, מודה לה' על הנס הזה...
משאירים אותנו לבד-מניקה אותו...אחרי שעה אומרים שצריך לקחת אותו.
מיילדת חדשה נכנסת מציעה לי להתקלח כדי להרגיש יותר טוב, אומרת לאמא שלי רק שהדלת תשאר פתוחה...
מתרעננת, עוברים למחלקה, אוכלת (וואי הייתי רעבה) והולכים לקחת את הנסיך לביות....
מסקנות:אני חייבת להבין מה קורה כדי לשתף פעולה...
)
לכל אחד מהם,שתזכו לגדלם בנחת ושימחה
