אני גם חושבת ככה ...

 

 

בס"ד

 

והם כנראה עשו טעות חמורה/הגיעו בטעות למצב חמור.
וזהו.
אז מה? הם יסבלו כל חייהם? הם בעונש?
אל דאגה, קשה להם מאוד מאוד[אפילו יותר מאשר לנו... וואו!]

אבל אני גם כועסת על ההורים שלי שהתגרשו.
[כאילו זה איזה משחק של ילדים קטנים- בא לי/לא בא לי. למרות שברור לי שהם חשבו על זה המון לפני כן]
 

שמעתי פעם מישהי שאמרה שהיא לא מבינה איך אבא שלה עזב.

היו בבית היא, אמא ועוד אח. אז מה, שניהם לא הספיקו בשביל לכפות על הבעיות עם אמא? הם לא הספיקו בשביל שהוא ירצה להישאר בבית?

 

אז נכון, ברור שיש הבדל בין קשר של ילדים והורים לבין קשר של בני זוג.

אבל באמת יש משהו מאוד מעליב בזה שהורה אומר לך שהוא יותר לא אוהב את ההורה השני מאשר כן אוהב אותך. כי אחרת הוא לא היה עוזב הרי.

 

יותר בלתי נסבל היה לו לחיות עם אמא, מאשר לא לחיות עם הילדים שלו.

 

גירושין זאת לא מחלה, זה לא תאונה, זה לא משהו שנוחת עליך ביום בהיר. 

זו החלטה שמקבלים שתי אנשים מבוגרים. 

וזכותך המלאה לחלוק על ההחלטה, ובכלל על הלגטימיות שלה. אני מסכימה איתך לגמרי.

 

 

ההחלטה הזאת שוללת ממך כל כך הרבה דברים טבעיים, זכויות בסיסיות שלך.

אני חושבת שבגירושין רב הנזק מאוד מאוד על התועלת.

ואני גם מאמינה שתמיד אפשר לתקן, ושגירושין זה בריחה.

 

 

כמובן, להוציא ממצבי קיצון בהם אחד מבני הזוג מסוכן ח"ו. 

 

 

אבל מה יש לנו לעשות, חוץ מלהבטיח לעצמנו שאנחנו נהייה אחרים?

שאני אבין, אתם רוצים שאנשים שלא מסתדרים שישארו בריבים, בכעסים, יחיו בבית עם מישהו שהם לא אוהבים רק כדי שלילדים יהיה יותר טוב?! 

אני לא אומרת שילדים זה לא חשוב, אבל נראה לי שכולם יעדיפו הורים גרושים מאשר בית מלא ריבים ומחלוקות. 

הרבה יותר קשה לראות את אבא רב עם אמא מאשר לראות אותו פעם בשבוע.

עדיף בית שמח פעמיים בשבוע, מאשר בית עצוב וקודר כל השבוע.

 

יש מקרים שמהצד הגרושים נראים בריחה מהמציאות, אבל אני מדגישה מהצד! אף אחד לא יכול לשפוט מישהו עד שהוא מגיע למקומו!  לך תנסה להבין בן אדם שהתחתן והתגרש! זו מציאות שהלוואי שאף אחד לא יגיע אליה יותר! זה קשה, זה כואב, זה יסורי מצפון על הילדים! 

 

בקיצור, אני ממש לא מסכימה עם הדעות שקראתי פה..

כל בנאדם שלא מסתדרים איתוו.אז בייייי???

צריךך ללמוד להסתדר בחיים,בכל דברר ובמיוחדד עם אנשים שבחרתת שיהיו החציי השני.

אבלל יש פעמיםם שיכולהה להרביץץ לאנשים עד שיתגרשוו כיי במתת חייב.

אבלל לא סתם כיי לא מסתדרים!!

תאמיני לי שאנשים גרושים תמיד ירגישו סוג ב' כשיגידו את זה, אין אף איש שמתגרש כי אישתו כבר נמאסה עליו. היהדות מונעת את זה, היא מגבילה את הזמן שהם יכולים לנגוע אחד בשני, מצווה על האישה להתקשט לפני בעלה, ועל הבעל לשמח את אישתו, התורה עושה כל כדי שבני הזוג לא יתגרשו!!

את צודקת, מבחוץ זה באמת נראה קטנוני לכאורה, אבל אם תעברי אחד אחד, ותשאלי אנשים, אף איש לא יגיד שהוא רוצה להתגרש, אחרת הוא לא היה מתחתן מלכתחילה

יש להם אחריות מול הילדים הם הולידו אותם ועכשו הם אחראים עליהם

 

תסכימי שאם האבא בורח בלי לשלם מזונות הוא לא בסדר כי הוא מפקיר את הילדים שלו לעוני אז למה מי שמפקיר את הילדים שלו לטראומה של בית לא נורמטיבי זה כן בסדר

 

 

הולדתה ילדים יש לך אחריות כלפיהם

 

הי, קודם כל ל"ג שמח!

איפה אתם עושים מדורות אבא/אמא/חברים/מירון?

(ואו כמה זמן לא ביקרתי כאן)

 

ושנית "אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו"

יש מקרים שהגירושים אינם מוצדקים והיה אפשר למנוע אותם, ויש כאלה שלא.

אנחנו לא יכולים לדעת לאיזה צד משתייך כל זוג של"ע מתגרש.

 

וגם אחרי שקורה מה שקורה - הכל בהשגחה פרטית.

ובנוגע לכל מה שתעשו בחיים: לפני המעשה ההחלטה היא בידיכם, לאחרי המעשה הכל משמים .

 

 

אני מקווה שעכשיו מצבך יותר טוב ושבילית את לג כמו שצריך

 

 

אבל חשוב לדעת

טובת הילדים זה לא שההורים יהיו יחד

אלא שלהורים יהיה טוב

עפ"י רוב לא מפרקים נישואין סתם

ויש כ"כ הרבה מה שאתם לא יודעים

כ"כ הרבה סבל, שההורים שלכם מנסים לחסוך לכם ולעצמם

נכון, יש אפשרות לעבוד

ולפעמים אין למה ועל מה

ילדים זה לא הכל.

צר לי

 

בת להורים גרושים

 

בית של הוים גרושים זה לא בית נורמלי? זו טראומה?? אנחנו ילדים עם טראומות?

לא מדובר פה על אבא שבורח ולא משלם מזונות, זה מקרה אחד, אבל אנחנו מדברים על הורים שלא הסתדרו, וטובת הילדים היתה חשובה להם, אז הם החליטו, עם כל הכאב שבדבר, להתגרש.

 

מי שמוליד ילדים יודע שזו אחריות, ואם הוא לא היה יודע הוא לא היה עושה את זה מלכתחילה (שוב, אני לא מדברת על מקרים ספציפים, שלא אנחנו מי שידון בהם).

 

וממש לא הבנתי את המשפט "תסכימי שאם האבא בורח בלי לשלם מזונות הוא לא בסדר כי הוא מפקיר את הילדים שלו לעוני?"

הפרנסה לא תלויה רק באבא. אם האבא ח"ו נפטר, אז המפשחה ענייה וטראומתית? לא! זה תלוי בכל משפחה לגופה, ואי אפשר להכליל במקרים האלו!

 

אני לגמרי חושבת שבית גרוש הוא בית לא נורמטיבי. ושכל מי שגר בבית חווה טראומה. הזוג שהתרגש וגם ילדיו. 

 

חוץ מזה את משווה לאב שנפטר? למשפחה של"ע נפטר האב, יש ביטוח חיים. הם מקבלים את ההכנסה שהוא היה מביא הביתה, פחות או יותר. אבל אין דבר כזה ביטוח נישואין. אם זוג מתגרש, כל אחד מהם מתפקד על משכורת של אדם בודד. והעולם היום בנוי בצורה שצריך 2 משכורות כדי לכלכל בית תקין, לצערנו.

אז אפשר לנהל דיון על מזונות בנפרד, במיוחד במציאות שבא הילדים נמצאים גם אצל אביהם, אבל אל תשווי את זה למוות כי זה שונה בתכלית. 

 

אבל טראומה תאורטית!! 

היו פה כמה שירשורים אם אנחנו מסכנים, וכווולם אמרו שלא, ומה פתאום, ולפי דעתי, טראומה זו סוג של מסכנות, ומי שאומר שחווינו טראומה צודק חלקית.

אומנם חווינו טראומה, אבל להגדיר את זה ככה זה נשמע לי מוגזם!

 

אולי אני אפרט יותר בהמשך..

שאם האבא מת כנראה שהמצב הכלכלי יותר קשה (למעט יוצאים מהכלל המעידים על הכלל) ואני בהחלט חושב שלחיות בלי אבא (ושוב תלוי בהמון דברים האישיות של האמא המשפחה המורחבת הגיל וכו') זה גורם לחסך מסוים ולכן אני חושב שאכן יש בעיה אצל ילדים לגרושים שגם בה צריך להתחשב

 

 אין בכך כמובן מספיק בשביל לכבול אנשים לא מתאימים אחד לשני אלה רק רציתי להעלות נקודה חשובה שלדעתי (ב"ה הלא מנוסה) לא מחושבת מספיק

 

( וכמובן שמה שכתבתי בסוגריים למעלה אלו דברים שלדעתי משפעים על מידת הטראומה אך אין ביכולתם לבטלה כלל)

קודם כל- אני בת!!

 

דבר שני- האבא מחוייב לשלם, ואם הוא לא משלם זו בעיה בפני עצמה, אבל לא על זה היה הדיון, זה דיון בפני עצמו, שלא אנחנו יכולים להכריע בו.

הטענה שלי שבית שאין לא שני הורים הוא בית לא רגיל ולכן לי שגדל בבית כזה יש טראומה (=חוויה קשה שמשפיע על החיים) אפילו אם המצב הכלכלי הוא תקין ממש כמו שמי שחי בבית שיש שתי הורים ועוני מחפיר זה משפיע עלו אי אפשר להתעלם מכך שזה משפיע על החיים שלכם

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')