אני זוכרת שכשהורים שלי התרגשו ממש הרגשתי שהעולם חרב ואף אחד לא רואה את זה, לא שם לב, לא נמצא שם.

איך תחלקי עם חברות שלך משהו, שהן כל כך לא מבינות, כל כך מנותקות ממנו?

לפעמים כשאנשים שומעים שההורים שלי גרושים, הם אומרים- איזה כיף לך! יש לך שתי חדרים? פעמיים מתנה ליום הולדת? אם אבא לא מרשה את הולכת לאמא? וואי זכית!

ולאנשים כאלה אני רוצה לתת כאפה, אבל במקום זה אני מחייכת ומהנהנת כי הם במילא בחיים לא יבינו. וב"ה, אני מאחלת לעם ישראל שכמה שפחות אנשים יבינו!!

ואני אגלה לך סוד, גם חברה מאוד טובה שלי, שההורים שלה גם כן גרושים והנסיבות שלנו יחסית מאוד דומות- גם היא לא תמיד, ואפילו בדר"כ, לא מבינה אותי! 

אז ברור שיהיה קשה לך לחלוק, איך תחלקי בפני מי שלגמרי לא מבין?

אני מציעה לך כן לנסות למצוא את המקום הבטוח, המבין במידה מסויימת.

אל תנסי להיות "הכי פתוחה וזה" גם אם כולם חושבים ככה.

אם טוב לך לספר לכולם, מעולה. אבל אם קשה לך, וזה לגיטמי, תחפשי את החברה האחת, או המורה האחת, או המדירכה, או אפילו אשת מקצוע אם את חושבת שזה נכון לך שאיתה טובה לך לדבר.. ואליה תיפתחי.

אין סיבה להסתיר אבל גם אין סיבה לפרסם. מה שטוב ונכון לך.

למרות שגם פה לא תמיד מקבלים את מה שביקשת.

לי אין חברות גרושיות, וברור שזה קשה, אפילו החברה הכי טובה שלי לא מבינה אותי. היא מנסה, אבל היא בחיים, בחיים לא תבין!

לפי דעתי, תספרי לאנשים שקרובים אליך, אל תפתחי ציפיות גבוהות מדי, אבל לפעמים רק לדבר זה כבר חצי נחמה....

את גיבורה ....כי ד' שם אותך איפה שאת עם הורים "מסכנים" שלא ידעו להיסתדר ודרדרו למצב של גירושים.

ואת חייבת לעצמך...ורק לעצמך!!! את החיים שלך!!

אני חושבת שטוב שיש לך אחות גדולה שמכירה אותך ומבינה אותך!

ובטח גם לה קשה....תיפיונה יקירתי.

תימצאי מישהוא שתמיד יהיה מוכן לקבל אותך כמו שאת.....

אולי חברה...או משהוא במשפחה הקצת רחוקה כמו סבתא, או דודה....את יודעת כאלה שתמיד יהיו לצידך.

ויש גם אנשים מקצועים כמו פסיכולוגים משהוא....

ושם תוכלי לספר את האמת שלך הכי טוב!!!

ותמשיכי תמיד לפרוק הרבה...כל הכבוד לך!!

באמת שעודדתם

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?