קנו לי ספר מלא באלימות, שפשוט החלטתי שאין מצב שכזה דבר יהיה לי על המדף.

אז קרעתי אותו לאלפי חתיכות. היה נחמד!

בס"ד

תמיד רציתי לקרוא אותו...

וכל זה לא למרות שאנחנו עם הספר אלא דווקא משום שאנחנו עם הספר.

כמות הספרים שיצאו לאור מאז המצאת הדפוס היא עצומה, ולא כל מה שכתוב ראוי שיקראו.

וסתם בשביל ההרחבה, ספר תורה שנכתב ע"י נוצרי צריך להישרף (למרות שאין שינוי במה שכתוב) וגם את התנ"ך שלהם שורפים על כל חלקיו. 

כנראה שגם לא כל מי שכותב ראוי לתואר סופר (סת"ם).

לא קורעים ספרים, פשוט לא עושים את זה! זה חילול קודש.

אפשר לחשוב שהם לא ראויים להוצאה לאור ולקבור אותם, אבל לקרוע? ספר? בגלל שהוא אלים? 

(וכשאני אומרת נורא- זה אומר שהפסקתי אותו באמצע, דבר שכמעט בלתי אפשרי מבחינתי בספרים- פשוט כי כבר לא יכולתי לשמוע על עינויים. אדם חולה נפש כתב את זה. מתואר את מורחים על אדם דבש ומכניסים אותו למקום עם עשרות כוורות. נשבעת לך- אפילו הרגשתי סיפוק שאני קורעת את זה! שלא יהיה אפילו אדם אחד שיוכל לקרוא את זה אחרי.)

יש היום ספרים נוראיים שלא נדע מצרות,

ובשמחה הייתי קורעת אותם.

לקרוע ספר זה באמת מזעזע, אבל להם אין זכות קיום.

(ע"ע סדרת 'דמדומים'. בעעע)

אם יש ספר שאין לו זכות קיום בהלכה (ולא רק ספרי כפירה נכנסים בזה, אלא גם ספרי תועבה), אז דווקא מצווה לקרוע אותו ואפילו לשרוף אותו. ההוכחה החיה ביותר לכך היא שמצווה לשרוף/לקרוע ספרי ברית חדשה שאת מוצאת, למרות שבתחילתן מופיע גם התנ"ך - וזה בגלל שהם ספרי כפירה, והודפסו לכפירה, לכן אפילו שם ה' שמופיע בהם קדושתו מחוללת ולמעשה אין בו קדושה בספר הכפירה ואפשר לשרוף אותו. ואם ככה זה עם שם ה' קל וחומר שזה ככה עם ספר תועבה שבאמת לא ראוי לקריאה (למען האמת יש כמה וכמה סופרים שאני אישית הייתי ממליץ לשרוף כל ספר וספר שלהם, אפילו בלי להסתכל מה כתוב בו. כמו הרלן קובן, שלצערי, למרות שהוא כותב יפה - לקח לי מעט זמן להבין שאני לא נוגע בו יותר.). אז להזדעזע מקריעת/שריפת ספרים זה טוב ויפה, אבל להזדעזע מזה יותר מאשר להזדעזע ממה שכתוב בו? לאן הגענו? ספר שמלא בתועבות וחוסר צניעות - הדרך הכי טובה להמחיש לעצמך שאתה סולד ממנו היא לקרוע אותו ברגע שאתה מבין את זה (ברור שזה רק כשהוא שלך וספר של אחרים אין לך זכות לעשות זאת, אלא להסביר להם...).

לי לא יצא לעשות את זה עם ספר (בין השאר בגלל העובדה שאני ממש בקושי קונה ספרים, וספר שאני כן קונה אני יודע שהוא בסדר בשבילי. אבל עם דיסקים ועוד איך. היו כמה וכמה דיסקים שפשוט השמדתי אחרי שהבנתי מה הולך בהם. אז דיסקים מן הסתם זה יותר מובן שאפשר להשמיד,בעיקר לחובבי המילה הכתובה, אבל גם לספר אפשר לעשות את זה.

אז יישר כוח לך צמח בר שעשית את זה. ואגב, כמובן טוב שלא הזכרת איזה ספר הוא זה שעשית לו ככה. אם היית מזכירה את השם היו כאלו שהיו יכולים להתפתות לקרוא אותו כדי להבין מה נורא בו, בבחינת:"אני ארבה ולא אסור,אני ארבה ולא אוריד" (ארבה=נשים/סוסים. שלמה המלך,שם שם).

שובע טוב! 

(זה ממש כיף לזעזע אנשים, תנסה את זה)

אני עצמי גם נגד שרפת הברית החדשה, אבל זה כבר עניין אחר...

אבל אנחנו לא מדברים על ספרי מטמתיקה נכון?

זרה שהם מרד במלכות ד' ובגידה בבורה העולם,וכמובן שיש המון להרחיב בעצם קיום של דבר נוראי ושפל שכזה.
 

זה כל כך....

בפעם היחידה שמצאתי אצלי ספר גרוע ממש (וכשאני אומרת גרוע אני מתכוונת מגעיל ומלא תיאורים שאף אחד לא רוצה לקרוא)
הנחתי אותו במיכל למיחזור ניירות ושלום על ישראל.

אם בספר מתוארת אלימות ואכזריות, לא צריך להתחיל להיות אלים גם אתה.

היה לנו את טיל אולנשפיגל [קראתי אותו בכיתה ד']

וכל מילה שניייה הייתה ישו או מריה אז קרעתי אותו לחתיכות כי לא יכולתי לעשות שומדבר שבקדושה כי זה כל הזמן קפץ ליץ...

אפילו ברכתי על זה!!!

אבל אתה מכיר אולי את הסיפור על הנזיר ומורהו שהלכו וראו אישה שאינה מצליחה לחצות את הנהר, המורה העביר את האישה ואחרי שעה ארוכה שאל אותו הנזיר- איך הוא עשה דבר כזה.

והמורה ענה לו- אני השארתי את האישה על שפת הנהר, אתה סחבת אותה עד לכאן...

ובקיצור- נו באמת. בגלל הספר לא הצלחת לעשות דברים שבקדושה?

תתביישו לכם! עם הספר!

בדיוק כמו ש real story אמר- מיכל מיחזור נייר ושע"י!

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.