האם מבנה הגוף שלו מפריע לך? ?או שמבחינתך זה בסדר, אבל מפריע לך מה אחרים יחשוב עליו?

אם זה מפריע לך, בצורה כזאת שאת לא חושבת שתוכלי להתגבר על זה - אז אין מה לעשות.

אם הבעיה היא שאת מתביישת  להציג אותו בפני המשפחה שלך, אז תחשבי טוב אם שווה לך להפסיד משהו טוב בגלל מה שאחרים עשויים לחשוב. 

לא קל למצוא אנשים כמו שתיארת, שמתאימים מכ"כ הרבה בחינות - ולוותר על זה בגלל מה דעתם של אחרים, זה חבל. 

בהצלחה. 

נ.ב. 

הדבר שממש מפריע - לא מפריעה. 

דבר = זכר. 

במיוחד שבכל מקרה בגיל 40 כולם שמנים וקרחים

עדיף שיהיה מראש!

הוא מוצא חן בעיניך או לא?

אם כן אז לכי על זה בלי להתחשב בטעמם של אחרים.

אם גם בעינייך הוא לא מוצא חן אז למה בכלל להתלבט?

מעבר לזה שאני חושבת איך אחרים יתייחסו או יגיבו גם לי מפריעה שיש לו מבנה גוף מלא!

אז רק את צריכ הלהחליט מה לעשות.

אני לא הייתי ממשיך קשר עם מישהי שלא מוצאת חן בעיני

אני ממש מבינה את ההרגשה הזו. ברור שאנחנו מתנהלים לפעמים גם לפי מה שהחברה מצפה מאיתנו.

לדעתי כדאי לך לחשוב אם שווה לך לותר עליו בגלל מה שהחברה מצפה??!!

בכל אופן אני ממש מבינה את ההרגשה.

בהצלחה גדולה

אך מדברייך מובן מאד שמפריע לך המראה שלו. זהו בהחלט שיקול האם להמשיך או לא, במיוחד בתחילת קשר.

אני חושבת שהוא צריך להיות יפה בעינייך, לא בעיני מכרייך, ושהשאלה איך תביאי אותו לא אמורה להציק לך שכן-בעינייך הוא בסדר. הבעיה מתחילה כשבעינייך הוא לא, ואז מתחילות לכרסם שאלות כמו "מה יגידו" ו "איך אביא:..

חשבי לעצמך עד כמה זה מפריע לך ויפריע. לא אייעץ לך להמשיך לצאת עם מישהו שלא חביב בעינייך.

ב"הצלחה רב"ה.

לא שמעת "נימת דיבור" .הכל כתוב. יש משהו במילים כתובו תשאפשר לזהות אך לעיתים מה שאת שמת לב אלי וכדבר מסוים= אצלה זה ניסוח ות ולא. לעולם לא תדעי..

אם מפריע לך - וכל הבעיה זה ש"את לא מבינה את עצמך" איך את מתחשבת ב"חיצוניות", אז תבדקי אם זה "עובר לך" או לא.

לפעמים עם הזמן כבר לא רואים - ולפעמים "לא יכולים". אם את "לא יכולה" ואת לא מרגישה איתו טוב, הוא לא צריך לסבול בגללך..

אם את מרגישה איתו טוב (לא רק ה"נתונים" לפי הספר. אלא בנוסף להם, גם ההרגשה שלך איתו בסך הכולל - כולל הכל) - אז "מה יגידו" האחים, זה שטויות לגמרי.

לפעמים אנחנו מרגיישים ממש לא בסדר עם זה שהדבר מפריע לנו. אני חושב שבאמת כדאי להסתכל על מכלול האישיות אך לגיטימי שהדבר יפריע ואת לא צריכה להתייסר עם עצמך כ"כ אם את מגיעה למסקנה שזה מרתיע אותך-זה בסדר גמור!

מראה חיצוני בהחלט עלול להפריע..

את צריכה לחשוב עם עצמך עד כמה זה מפריע לך באמת!

ובוא נודה כולנו..כן מזיז לנו גם מה יגידו אחרים אין מה לעשות זו החברה שאנו חיים בה!

את לעשות יתרונות מול חסרונות..ואולי בהמשך את  יכולה לעלות את זה מולו ולראות אם הוא מתכנן לעשות משהו בענין

יכול להיות שבשבילך הוא יהיה מוכן להשתנות..אפילו בקצת זה כבר משנה

שיהיה בהצלחה!

ודברנו על זה אבל הוא אומר שהוא לא יכול להבטיח לי כלום כי א"א להבטיח דבר כזה (הוא נגיד לא מוכן לעשות הצרת קיבה כי הוא אומר שהגוף שלנו ושאנחנו צריכים לטפל בו..)

אני חושבת שכדאי לך להמשיך איתו,ולראות איך התפתחו הענינים אני בהתחלה לא אהבתי את המראה של בעלי(מאותה סיבה) ואז אהבתי אותו והמראה כבר לא הפריע,אם את אומרת שהבנאדם מוצא חן בעינייך לכי על זה ותראי מה תרגישי בהמשך,במיוחד שאת לא בכלל לא צריכה עדיין להראותו למשפחתך, ואם תיהי שלמה אם זה שאת רוצה אותו, לא נראה לי שתהיה לך בעיה להראות אותו.. בהצלחה ובנחת,,

לא קל למצוא בחור מתאים מבחינת המידות הטובות, מבחינה תורנית ורגשית. זה ממש אוצר, וזה מה שחשוב לחיים. לגבי המראה החיצוני, מוכר לי מקרה קרוב שבחורה הססה המון זמן בגלל מראה חיצוני, במיוחד בגלל החשש מה תאמר המשפחה והחברות. בסופו של דבר הם התחתנו והם מאושרים .

לטובתך, אל תחששי מהסביבה , ואל תהססי להראותו למשפחה,  כי הדבר החשוב בנישואים ובחיים המשותפים הם האופי , התכונות וההתאמה האישית והרגשית.

לפני החתונה אמרה אשתי: אני ממש לא יכולה עם כזה... הצבע (זא אופי...), והוא שמן, והוא נמוך (ואני מודה באשמה, היא לא טעתה...). באיזשהו רגע היא פשוט אמרה לי את כל זה בפנים (בעדינות, היא לא באה אלי בטענות, רק סיפרה שזה מפריע לה), ועד היום היא מספרת שמאותו רגע והלאה זה פשוט הפסיק להפריע לה. וכבר מזמן היא שכחה שזה הפריע לה, ואנחנו נשואים באושר (הלוואי גם בעושר), עברנו מסכת חיים נהדרת, ועדיין, מגדלים למעלה מעשרה ילדים נפלאים, וכמה עשרות נכדים מתוקים, וכל השאר ממש נהיה זניח, וטוב שידענו להתייחס אליו כזניח.

ולהתבייש בפני אחרים? מה פתאום? מה, הם הולכים להתחתן איתו? ומנסיון החיים, מה שמפריע לך - לא מפריע להם. וגם אם מישהו יגיד איזו מילה, אחרי שמכירים בן אדם - נהיים חברים טובים, ואין שום קשר למספר המכנסיים או גודל החולצה הנדרשת.

בהצלחה, שיהיה במזל טוב!!!

אם הבחירה עם מי להתחתן תלויה בדעת הסובבים אותך, אז אתה בבעיה קשה.

אתה צריך לדעת מה אתה רוצה, מי מוצאת חן בעיניך , להכיר את עצמך ולדעת במה אתה מעונין. זה לא מונע מלהתיעץ עם אחרים, אבל לא הם אלה שיקבעו לך מה טוב ומתאים לך. 

אין השוואה בין חתן לבגד. 

בגד הוא לבוש חיצוני, ולכן קונים אותו גם בהתחשבות שימצא חן בעיני הזולת,  חתן הוא בן אדם, הוא יהיה לצידי כל הזמן ואיתו אני אחיה ואבנה את ביתי, ולכן הוא צריך למצוא חן בעיני ולא בעיני הסביבה.

זה נכון שהוא צריך למצוא חן בענייך, אבל לדעתי, אם היא מתביישת ממה שיאמרו בבית, זה חשוב!!

אני למשל עושה לי מדד (בכל דבר) אם אני יודעת שאני אתבייש לעשות משו ליד ההורים שלי- זה אומר שזה לא בסדר.

כי אני סומכת על ההורים שלי,דעתם חשובה לי. והם "המצפן שלי"

אז כן, אם אני אחשוש להביא מישו הביתה (ולא משנה מאיזה סיבה) זה אומר לי משו!

לא תמיד אני אתחשב בזה, אבל זה אות וסימן שמשו פה לא בסדר..

ומובן וברור שאת תבחרי חתן לפי מה שמוצא חן בעניך, אבל דעתם של ההורים חשובה.

עד כאן נאום כמוצי..

להתנהגות שמתביישים בה.

מראה מלא - אין בו כל "רע". וגרוע מאד אם שוקלים "יפה" בדברים כאלה לפי טעמם של אחרים.

הרגל כזה יכול לגרום צרות גם אחרי נישואין, חלילה.

למרות העצות של כולם כאן, "תעשי מה שאת המרגישה, ללא קשר לדעתם של אחרים",

אני חושב שהאדם הוא יצור קהילתי מטבעו, וחלק מהרצון שלו כלול (לא רק מושפע) מדעתם של הסובבים אותו.

ז"א שאם קשה לך להציג אותו ואת מתביישת בו, זה חלק ממך. זה מפריע גם לך בעומק.

כתבתי רק ב2 משפטים. מקווה שהבנת את הגישה

לדבר קודם עם המשפחה על המראה שלו..

לא דוקא לבוא בקטע, המראה שלו הוא כך וכך...

אלא  למי שאת חוששת מהתגובה שלו או מרגישה מספיק קרובה כדי לזרוק תוך כדי דיבור - 

אבל הוא שמן וז מפריע לי...

אבל אני לא בטוחה שאני אוהבת את המראה שלו...

ואז אם הם יפרגנו לך (מה שבטח יקרה..כי בינניו כולם מרגישים שהאישיות יותר חשובה),

יהיה לך הרבה יותר קל... ( מבחינה פסיכולוגית זה עובד..)

ואז תראי - אם את מסוגלת להשתחרר מהבושה ומהפחד להראות אותו.

לי דברים כאלו ממש עזרו.

בסופו של דבר,

חיים עם האישיות של הבנאדם.

המידות

האופי וכו'

אני לא אומרת שאם יש משהו שממש "דוחה" אותך (דוגרי) את צריכה "לבלוע" את זה.

אבל אם זה לא ברמה כזאת,

כדאי לך מאד לחשוב טוב

ולא לאבד בחור (הוא,או כל אחד אחר) בגלל דברים פחות משמעותיים, כמו מראה חיצוני.

והכי הכי חשוב---להשתחרר מ"מה יגידו" ו"האם כך דמיינתי את בעלי" כי זה עלול להוביל לפלונטר שקשה לצאת ממנו!!!

שאלה יהיו הצרות שלנו בחיים!!!!

העיקר שיהיה חתן מקסים!! לא צריך יותר מזה וזה לא צריך להטריד את המחשבות שלנו !!

בהצלחה....

אם הוא לא מוצא חן בעינייך ואת מרגישה שלא תצליחי לחיות עם זה.אז אין קטע להמשיך סתם.תסתכלי על עצמך בעוד כמה שנים,בחתונה,בבית וכו' אם את רואה שזה יפריעה לך אז אל תמשיכי.אם את חושבת שלמרות זאת תוכלו לחיות יחד וחבל בגלל עניין כזה להפרד אז בהצלחה בהמשך הדרך.
רק תזכרי:דעתך חשובה ולא אחרים.תקשיבי ללב שלך-הוא יודע מה באמת טוב בשבילך.

נהיים שותפים במידה רבה בזהות העצמית,

כך שאם למשל מעליבים את בעלך - את תראי זאת כפגיעה אישית לכל דבר. 

גם במראה החיצוני נהיים שותפים, לכן אם את מרגישה שתיאורטית היה יכול להיות לך קשה נורא להראות בחברה אם את משמינה או נראית לא טוב, תדעי שאת יכולה להרגיש אותו הדבר עם בן הזוג.

בסוף גם מתרגלים לאופי וכשהמראה נשאר מוזנח זה בכלל מעיק ותהיי אכולת רגשות אשם למה לא המשכת עוד קצת כדי למצוא גם אישיות טובה וגם מראה כמו שאת אוהבת.

ופשוט לא לתת לזה עכשיו מקום בקשר. אתם באמת ממש בהתחלה, וגם לא חייבת להראות" אותו להורים או לחברות.

אם יעבור קצת זמן בלי התעסקות אינטנסיבית דווקא בנקודה הזאת, יתכן שתגלי עוד שבועיים שזה פתאום מפריע לך הרבה פחות, או בכלל לא.

יכול להיות שתגלי שזה מאוד מאוד מפריע לך, יותר ויותר, ואז צריך לשקול פרידה (או דיאטה..)

בכל מקרה, לדעתי בינתיים את נותנת משקל נכון לשיקולים של אופי מול יופי!!

או כמו בתגובה מהתגובות הבאות("לי היה אותו סיפור")..כל מקרה לגופו תלוי באופי שלה ובאופי שלו ובהתאמה ביניהם ובעבודת המידות שלהם ובהשקעה של שניהם בס"ד כמובן!!!!

אני חשבתי שהוא ממש לא ניראה טוב אבל האופי שלו מדהים וברוך ה' למרות הפדיחות שהרגשתי בתחלה (וכולם אמרו לי שהוא דווקא בסדר), ה' עזר לי לעשות את הבחירה הנכונה והתחתנו.

היום יש לנו בלי עין  הרע 2 ילדים ואני שמחה מעוד שהתחתנתי איתו!!!!!!!!!!!!!!

ועכשיו אני חושבת שהוא ניראה טוב!

אם תיארת אותו כך עם המידות הטובות,  אין מה להפסיד  ניראה לי שלא כל בחורה מוצאת בחור עם כאלו מעלות  ,וניראה לי שזה יותר עדיף  מאשר בחור אחר  שהוא יפה שהפך יתנהג פחות יפה מבחור הצידיק שידברת עליו  למשפחה שלך ,ואני גם חושב כך בתור בן משפחה שיהיה מלא ,לא אכפת היופי  אכפת לי היחס

אל תסתכל בקנקן אלא מה שיש בו!!! יום טוב

כאשר יש בושה/חשש להציג בן זוג לפני משפחה/חברים, מכל סיבה שהיא (מראה/אופי/סתם חשש בלתי מוסבר), צריך לחשוב טוב האם זה בגלל שהמשפחה ביקורתית מדי ובמקרה כזה לא בטוח שזה אמור להפריע, או שהסיבה לכך היא שהנפש מרגישה שיש בין בני הזוג חוסר התאמה מסויים, גם אם לא תמיד יודעים להגדיר מהו, (אפילו במקרים שכבר החלטתם להתחתן!) וכך היא משדרת אות אזהרה.

בכל מקרה יש להתייחס לחשש בכובד ראש!

לגופו של עניין: כל הכבוד שלא נתת למראה שלו להפריע ונפגשת איתו בכ"ז, אבל ודאי שלא ניתן להתארס אם המראה ממשיך להפריע.

בהצלחה!

פעם מישהו שרצה שנחדש קשר שנגמר אמר לי שהו יודע שלא יתחתן עם אישה מושלמת. וממש מהבטן אמרתי לו שמי שייתחתן איתי ייתחתן עם אשה מושלמת.

זה לא שחשבתי שאין לי חסרונות, אבל נעלבתי מזה שהוא מוכן לקבל אותי כפשרה.

לימים כשזכיתי ב"ה להחליט ולהתחתן הבנתי יותר טוב מה שאמרתי.

זכיתי לרצות (ולהיות רצויה, ב"ה) בבן הזוג שלי כפי שהוא על מעלותיו וחסרונותיו.

או כמו שאמר המשורר- ככה את רצית אותי, קחי אותי ככה עם כל מה שיש בי.

בקיצור, אני מציעה לך להמשיך, ולדעתי גם כדאי שתחליטי עם עצמך כמה, אם תרגישי שזה עדיין מפריע - תמשיכי הלאה, ואם לא אז גם תמשיכי הלאה...

בהצלחה 

התחתנה באזור גיל 22 (לא מתוך שום רווקות מאוחרת), היא תורנית, משכילה, גבוהה, בהירת עור ומאוד יפה ו....היא התחתנה עם מישו מאוד מאוד מלא. אבל הבחור שיאאאא המקסים (אדם באמת מדהים). וכשרואים אותם בטוחים שהם הכי מאושרים בעולם. כל מי שרואה אותם פשוט מקנא בהם. (הם היום עם שלוש קטנטנים..חינוך לתפארת!).

הנה דוגמה למישי שיכלה לבחור בערך כל אדם שתרצה ושתתאים אליו בכל צורה (השכלה, תורנית, חיצונית) ובחרה בבחיר ליבה והם לגמרי לגמרי מאושרים!!!

אני חושב שאם היא יכולה אז כל אחת יכולה..

אבל כמובן...לבחירתך.

בהצלחה רבה!

(חוץ מזה תוכלו לעשות ספורט, הליכות וכו' ביחד וזה גם כיף)

אני חייב לשאול!

זה ציטוט שלך: "בת דודה התחתנה באזור גיל 22 (לא מתוך שום רווקות מאוחרת)".

22? רווקות מאוחרת?!

?!?!?!

תקראי את השרשור..

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t430041

לעניות דעתי כן..

אבל - על טעם ועל ריח אין להתווכח

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות