האם מבנה הגוף שלו מפריע לך? ?או שמבחינתך זה בסדר, אבל מפריע לך מה אחרים יחשוב עליו?

אם זה מפריע לך, בצורה כזאת שאת לא חושבת שתוכלי להתגבר על זה - אז אין מה לעשות.

אם הבעיה היא שאת מתביישת  להציג אותו בפני המשפחה שלך, אז תחשבי טוב אם שווה לך להפסיד משהו טוב בגלל מה שאחרים עשויים לחשוב. 

לא קל למצוא אנשים כמו שתיארת, שמתאימים מכ"כ הרבה בחינות - ולוותר על זה בגלל מה דעתם של אחרים, זה חבל. 

בהצלחה. 

נ.ב. 

הדבר שממש מפריע - לא מפריעה. 

דבר = זכר. 

במיוחד שבכל מקרה בגיל 40 כולם שמנים וקרחים

עדיף שיהיה מראש!

הוא מוצא חן בעיניך או לא?

אם כן אז לכי על זה בלי להתחשב בטעמם של אחרים.

אם גם בעינייך הוא לא מוצא חן אז למה בכלל להתלבט?

מעבר לזה שאני חושבת איך אחרים יתייחסו או יגיבו גם לי מפריעה שיש לו מבנה גוף מלא!

אז רק את צריכ הלהחליט מה לעשות.

אני לא הייתי ממשיך קשר עם מישהי שלא מוצאת חן בעיני

אני ממש מבינה את ההרגשה הזו. ברור שאנחנו מתנהלים לפעמים גם לפי מה שהחברה מצפה מאיתנו.

לדעתי כדאי לך לחשוב אם שווה לך לותר עליו בגלל מה שהחברה מצפה??!!

בכל אופן אני ממש מבינה את ההרגשה.

בהצלחה גדולה

אך מדברייך מובן מאד שמפריע לך המראה שלו. זהו בהחלט שיקול האם להמשיך או לא, במיוחד בתחילת קשר.

אני חושבת שהוא צריך להיות יפה בעינייך, לא בעיני מכרייך, ושהשאלה איך תביאי אותו לא אמורה להציק לך שכן-בעינייך הוא בסדר. הבעיה מתחילה כשבעינייך הוא לא, ואז מתחילות לכרסם שאלות כמו "מה יגידו" ו "איך אביא:..

חשבי לעצמך עד כמה זה מפריע לך ויפריע. לא אייעץ לך להמשיך לצאת עם מישהו שלא חביב בעינייך.

ב"הצלחה רב"ה.

לא שמעת "נימת דיבור" .הכל כתוב. יש משהו במילים כתובו תשאפשר לזהות אך לעיתים מה שאת שמת לב אלי וכדבר מסוים= אצלה זה ניסוח ות ולא. לעולם לא תדעי..

אם מפריע לך - וכל הבעיה זה ש"את לא מבינה את עצמך" איך את מתחשבת ב"חיצוניות", אז תבדקי אם זה "עובר לך" או לא.

לפעמים עם הזמן כבר לא רואים - ולפעמים "לא יכולים". אם את "לא יכולה" ואת לא מרגישה איתו טוב, הוא לא צריך לסבול בגללך..

אם את מרגישה איתו טוב (לא רק ה"נתונים" לפי הספר. אלא בנוסף להם, גם ההרגשה שלך איתו בסך הכולל - כולל הכל) - אז "מה יגידו" האחים, זה שטויות לגמרי.

לפעמים אנחנו מרגיישים ממש לא בסדר עם זה שהדבר מפריע לנו. אני חושב שבאמת כדאי להסתכל על מכלול האישיות אך לגיטימי שהדבר יפריע ואת לא צריכה להתייסר עם עצמך כ"כ אם את מגיעה למסקנה שזה מרתיע אותך-זה בסדר גמור!

מראה חיצוני בהחלט עלול להפריע..

את צריכה לחשוב עם עצמך עד כמה זה מפריע לך באמת!

ובוא נודה כולנו..כן מזיז לנו גם מה יגידו אחרים אין מה לעשות זו החברה שאנו חיים בה!

את לעשות יתרונות מול חסרונות..ואולי בהמשך את  יכולה לעלות את זה מולו ולראות אם הוא מתכנן לעשות משהו בענין

יכול להיות שבשבילך הוא יהיה מוכן להשתנות..אפילו בקצת זה כבר משנה

שיהיה בהצלחה!

ודברנו על זה אבל הוא אומר שהוא לא יכול להבטיח לי כלום כי א"א להבטיח דבר כזה (הוא נגיד לא מוכן לעשות הצרת קיבה כי הוא אומר שהגוף שלנו ושאנחנו צריכים לטפל בו..)

אני חושבת שכדאי לך להמשיך איתו,ולראות איך התפתחו הענינים אני בהתחלה לא אהבתי את המראה של בעלי(מאותה סיבה) ואז אהבתי אותו והמראה כבר לא הפריע,אם את אומרת שהבנאדם מוצא חן בעינייך לכי על זה ותראי מה תרגישי בהמשך,במיוחד שאת לא בכלל לא צריכה עדיין להראותו למשפחתך, ואם תיהי שלמה אם זה שאת רוצה אותו, לא נראה לי שתהיה לך בעיה להראות אותו.. בהצלחה ובנחת,,

לא קל למצוא בחור מתאים מבחינת המידות הטובות, מבחינה תורנית ורגשית. זה ממש אוצר, וזה מה שחשוב לחיים. לגבי המראה החיצוני, מוכר לי מקרה קרוב שבחורה הססה המון זמן בגלל מראה חיצוני, במיוחד בגלל החשש מה תאמר המשפחה והחברות. בסופו של דבר הם התחתנו והם מאושרים .

לטובתך, אל תחששי מהסביבה , ואל תהססי להראותו למשפחה,  כי הדבר החשוב בנישואים ובחיים המשותפים הם האופי , התכונות וההתאמה האישית והרגשית.

לפני החתונה אמרה אשתי: אני ממש לא יכולה עם כזה... הצבע (זא אופי...), והוא שמן, והוא נמוך (ואני מודה באשמה, היא לא טעתה...). באיזשהו רגע היא פשוט אמרה לי את כל זה בפנים (בעדינות, היא לא באה אלי בטענות, רק סיפרה שזה מפריע לה), ועד היום היא מספרת שמאותו רגע והלאה זה פשוט הפסיק להפריע לה. וכבר מזמן היא שכחה שזה הפריע לה, ואנחנו נשואים באושר (הלוואי גם בעושר), עברנו מסכת חיים נהדרת, ועדיין, מגדלים למעלה מעשרה ילדים נפלאים, וכמה עשרות נכדים מתוקים, וכל השאר ממש נהיה זניח, וטוב שידענו להתייחס אליו כזניח.

ולהתבייש בפני אחרים? מה פתאום? מה, הם הולכים להתחתן איתו? ומנסיון החיים, מה שמפריע לך - לא מפריע להם. וגם אם מישהו יגיד איזו מילה, אחרי שמכירים בן אדם - נהיים חברים טובים, ואין שום קשר למספר המכנסיים או גודל החולצה הנדרשת.

בהצלחה, שיהיה במזל טוב!!!

אם הבחירה עם מי להתחתן תלויה בדעת הסובבים אותך, אז אתה בבעיה קשה.

אתה צריך לדעת מה אתה רוצה, מי מוצאת חן בעיניך , להכיר את עצמך ולדעת במה אתה מעונין. זה לא מונע מלהתיעץ עם אחרים, אבל לא הם אלה שיקבעו לך מה טוב ומתאים לך. 

אין השוואה בין חתן לבגד. 

בגד הוא לבוש חיצוני, ולכן קונים אותו גם בהתחשבות שימצא חן בעיני הזולת,  חתן הוא בן אדם, הוא יהיה לצידי כל הזמן ואיתו אני אחיה ואבנה את ביתי, ולכן הוא צריך למצוא חן בעיני ולא בעיני הסביבה.

זה נכון שהוא צריך למצוא חן בענייך, אבל לדעתי, אם היא מתביישת ממה שיאמרו בבית, זה חשוב!!

אני למשל עושה לי מדד (בכל דבר) אם אני יודעת שאני אתבייש לעשות משו ליד ההורים שלי- זה אומר שזה לא בסדר.

כי אני סומכת על ההורים שלי,דעתם חשובה לי. והם "המצפן שלי"

אז כן, אם אני אחשוש להביא מישו הביתה (ולא משנה מאיזה סיבה) זה אומר לי משו!

לא תמיד אני אתחשב בזה, אבל זה אות וסימן שמשו פה לא בסדר..

ומובן וברור שאת תבחרי חתן לפי מה שמוצא חן בעניך, אבל דעתם של ההורים חשובה.

עד כאן נאום כמוצי..

להתנהגות שמתביישים בה.

מראה מלא - אין בו כל "רע". וגרוע מאד אם שוקלים "יפה" בדברים כאלה לפי טעמם של אחרים.

הרגל כזה יכול לגרום צרות גם אחרי נישואין, חלילה.

למרות העצות של כולם כאן, "תעשי מה שאת המרגישה, ללא קשר לדעתם של אחרים",

אני חושב שהאדם הוא יצור קהילתי מטבעו, וחלק מהרצון שלו כלול (לא רק מושפע) מדעתם של הסובבים אותו.

ז"א שאם קשה לך להציג אותו ואת מתביישת בו, זה חלק ממך. זה מפריע גם לך בעומק.

כתבתי רק ב2 משפטים. מקווה שהבנת את הגישה

לדבר קודם עם המשפחה על המראה שלו..

לא דוקא לבוא בקטע, המראה שלו הוא כך וכך...

אלא  למי שאת חוששת מהתגובה שלו או מרגישה מספיק קרובה כדי לזרוק תוך כדי דיבור - 

אבל הוא שמן וז מפריע לי...

אבל אני לא בטוחה שאני אוהבת את המראה שלו...

ואז אם הם יפרגנו לך (מה שבטח יקרה..כי בינניו כולם מרגישים שהאישיות יותר חשובה),

יהיה לך הרבה יותר קל... ( מבחינה פסיכולוגית זה עובד..)

ואז תראי - אם את מסוגלת להשתחרר מהבושה ומהפחד להראות אותו.

לי דברים כאלו ממש עזרו.

בסופו של דבר,

חיים עם האישיות של הבנאדם.

המידות

האופי וכו'

אני לא אומרת שאם יש משהו שממש "דוחה" אותך (דוגרי) את צריכה "לבלוע" את זה.

אבל אם זה לא ברמה כזאת,

כדאי לך מאד לחשוב טוב

ולא לאבד בחור (הוא,או כל אחד אחר) בגלל דברים פחות משמעותיים, כמו מראה חיצוני.

והכי הכי חשוב---להשתחרר מ"מה יגידו" ו"האם כך דמיינתי את בעלי" כי זה עלול להוביל לפלונטר שקשה לצאת ממנו!!!

שאלה יהיו הצרות שלנו בחיים!!!!

העיקר שיהיה חתן מקסים!! לא צריך יותר מזה וזה לא צריך להטריד את המחשבות שלנו !!

בהצלחה....

אם הוא לא מוצא חן בעינייך ואת מרגישה שלא תצליחי לחיות עם זה.אז אין קטע להמשיך סתם.תסתכלי על עצמך בעוד כמה שנים,בחתונה,בבית וכו' אם את רואה שזה יפריעה לך אז אל תמשיכי.אם את חושבת שלמרות זאת תוכלו לחיות יחד וחבל בגלל עניין כזה להפרד אז בהצלחה בהמשך הדרך.
רק תזכרי:דעתך חשובה ולא אחרים.תקשיבי ללב שלך-הוא יודע מה באמת טוב בשבילך.

נהיים שותפים במידה רבה בזהות העצמית,

כך שאם למשל מעליבים את בעלך - את תראי זאת כפגיעה אישית לכל דבר. 

גם במראה החיצוני נהיים שותפים, לכן אם את מרגישה שתיאורטית היה יכול להיות לך קשה נורא להראות בחברה אם את משמינה או נראית לא טוב, תדעי שאת יכולה להרגיש אותו הדבר עם בן הזוג.

בסוף גם מתרגלים לאופי וכשהמראה נשאר מוזנח זה בכלל מעיק ותהיי אכולת רגשות אשם למה לא המשכת עוד קצת כדי למצוא גם אישיות טובה וגם מראה כמו שאת אוהבת.

ופשוט לא לתת לזה עכשיו מקום בקשר. אתם באמת ממש בהתחלה, וגם לא חייבת להראות" אותו להורים או לחברות.

אם יעבור קצת זמן בלי התעסקות אינטנסיבית דווקא בנקודה הזאת, יתכן שתגלי עוד שבועיים שזה פתאום מפריע לך הרבה פחות, או בכלל לא.

יכול להיות שתגלי שזה מאוד מאוד מפריע לך, יותר ויותר, ואז צריך לשקול פרידה (או דיאטה..)

בכל מקרה, לדעתי בינתיים את נותנת משקל נכון לשיקולים של אופי מול יופי!!

או כמו בתגובה מהתגובות הבאות("לי היה אותו סיפור")..כל מקרה לגופו תלוי באופי שלה ובאופי שלו ובהתאמה ביניהם ובעבודת המידות שלהם ובהשקעה של שניהם בס"ד כמובן!!!!

אני חשבתי שהוא ממש לא ניראה טוב אבל האופי שלו מדהים וברוך ה' למרות הפדיחות שהרגשתי בתחלה (וכולם אמרו לי שהוא דווקא בסדר), ה' עזר לי לעשות את הבחירה הנכונה והתחתנו.

היום יש לנו בלי עין  הרע 2 ילדים ואני שמחה מעוד שהתחתנתי איתו!!!!!!!!!!!!!!

ועכשיו אני חושבת שהוא ניראה טוב!

אם תיארת אותו כך עם המידות הטובות,  אין מה להפסיד  ניראה לי שלא כל בחורה מוצאת בחור עם כאלו מעלות  ,וניראה לי שזה יותר עדיף  מאשר בחור אחר  שהוא יפה שהפך יתנהג פחות יפה מבחור הצידיק שידברת עליו  למשפחה שלך ,ואני גם חושב כך בתור בן משפחה שיהיה מלא ,לא אכפת היופי  אכפת לי היחס

אל תסתכל בקנקן אלא מה שיש בו!!! יום טוב

כאשר יש בושה/חשש להציג בן זוג לפני משפחה/חברים, מכל סיבה שהיא (מראה/אופי/סתם חשש בלתי מוסבר), צריך לחשוב טוב האם זה בגלל שהמשפחה ביקורתית מדי ובמקרה כזה לא בטוח שזה אמור להפריע, או שהסיבה לכך היא שהנפש מרגישה שיש בין בני הזוג חוסר התאמה מסויים, גם אם לא תמיד יודעים להגדיר מהו, (אפילו במקרים שכבר החלטתם להתחתן!) וכך היא משדרת אות אזהרה.

בכל מקרה יש להתייחס לחשש בכובד ראש!

לגופו של עניין: כל הכבוד שלא נתת למראה שלו להפריע ונפגשת איתו בכ"ז, אבל ודאי שלא ניתן להתארס אם המראה ממשיך להפריע.

בהצלחה!

פעם מישהו שרצה שנחדש קשר שנגמר אמר לי שהו יודע שלא יתחתן עם אישה מושלמת. וממש מהבטן אמרתי לו שמי שייתחתן איתי ייתחתן עם אשה מושלמת.

זה לא שחשבתי שאין לי חסרונות, אבל נעלבתי מזה שהוא מוכן לקבל אותי כפשרה.

לימים כשזכיתי ב"ה להחליט ולהתחתן הבנתי יותר טוב מה שאמרתי.

זכיתי לרצות (ולהיות רצויה, ב"ה) בבן הזוג שלי כפי שהוא על מעלותיו וחסרונותיו.

או כמו שאמר המשורר- ככה את רצית אותי, קחי אותי ככה עם כל מה שיש בי.

בקיצור, אני מציעה לך להמשיך, ולדעתי גם כדאי שתחליטי עם עצמך כמה, אם תרגישי שזה עדיין מפריע - תמשיכי הלאה, ואם לא אז גם תמשיכי הלאה...

בהצלחה 

התחתנה באזור גיל 22 (לא מתוך שום רווקות מאוחרת), היא תורנית, משכילה, גבוהה, בהירת עור ומאוד יפה ו....היא התחתנה עם מישו מאוד מאוד מלא. אבל הבחור שיאאאא המקסים (אדם באמת מדהים). וכשרואים אותם בטוחים שהם הכי מאושרים בעולם. כל מי שרואה אותם פשוט מקנא בהם. (הם היום עם שלוש קטנטנים..חינוך לתפארת!).

הנה דוגמה למישי שיכלה לבחור בערך כל אדם שתרצה ושתתאים אליו בכל צורה (השכלה, תורנית, חיצונית) ובחרה בבחיר ליבה והם לגמרי לגמרי מאושרים!!!

אני חושב שאם היא יכולה אז כל אחת יכולה..

אבל כמובן...לבחירתך.

בהצלחה רבה!

(חוץ מזה תוכלו לעשות ספורט, הליכות וכו' ביחד וזה גם כיף)

אני חייב לשאול!

זה ציטוט שלך: "בת דודה התחתנה באזור גיל 22 (לא מתוך שום רווקות מאוחרת)".

22? רווקות מאוחרת?!

?!?!?!

תקראי את השרשור..

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t430041

לעניות דעתי כן..

אבל - על טעם ועל ריח אין להתווכח

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?