אני בבית עם שניים מהילדים, בת 3 וקצת ובן שנה וקצת, הגדול בגן.
אני רואה על הבת שלי שהחברה בבית די מספיקה לה, היא מאוד קשורה לאחיה הגדול. לפעמים בבוקר היא די משתעממת ואחה"צ כשהוא בבית, היא משחקת איתו ממש יפה, וזה מחזק אצלי שזה נותן כישורים.
כשמגיעים אליו חברים היא מצטרפת מאוד בטבעיות למשחקים (גם למשחקים של הבנים- מכוניות וכו') וממש לא צריכה לתווך לה.
צריך לקחת בחשבון שזה המקום הטבעי שלה ויתכן שבגלל זה יותר קל לה מאשר אם זה היה בסביבה אחרת.
להחליף בתים זה בהחלט הזמן, מגיל 3 אפשר כבר להתחיל, כמבון בהדרדגה, להתחיל עם חצי שעה לראות איך מסתדר, אם אפשרי שתהיי בסביבה לפחות בהתחלה זה יתרון.
עדיף בני גילה פחות או יותר (גם כמעט שנה מעל זה בסדר), כי אלו גילאים שרוכשים בהם מיומנויות חברתיות ואם היא תהיה בחברת בנות שגדולות ממנה זה יקשה עליה.
לא כתבת באיזה גילאים האחרים, אז לגדולה זה בטוח יהיה רלוונטי השאר בהתאם לגיל.
אישית אני לא עושה את זה איתה, כי עדיין לא יצרתי כאן מספיק קשרים בשביל להרגיש בנוח לשלוח אותה לאחרים (ואני מודעת לזה, שזה חיסרון ובשבילה עדיף כן לפגוש ילדים נוספים בני גילה ולרכוש מיומנויות חברתיות עם ילדים אחרים, היא רגילה לאחים שלה אז יותר קל לה באינטרקציה ביניהם וזה משהו שלפעמים קצת יותר קשה בחברת ילדים אחרים, במיוחד ששנה הבאה היא תלך לגן בעז"ה).
אני לא בעניין של חינוך ביתי, ועד השנה עבדתי. השנה נשארתי בבית, אז לא שלחתי למסגרת את הילדים שמתחת לגיל גן.
