באותה השעה שהוא הולך לישון וזהו?

תצברי כוחות עד שיתרגל...

אל תעשי את עצמך רדומה כדי שירגע

פשוט לכי לישון באותו הזמן.

נכון שיש חשק לעשות דברים קצת לבד בערב אבל גם ככה את סובלת מהבכי וכו' אז לפחות תנצלי את הזמן למשהו כיף (שינה...).

ככה אולי תוכלי לקום מוקדם יותר בבוקר או שאפשר להתעורר מתישהו בלילה ולעשות קצת דברים ולחזור לישון.

שלעניות דעתי, תשבי על ידו, תשימי יד - ובאוירה נינוחה עד שירדם, בלי לנדנד, בוודאי לא כשהוא קם.

את יכולה להגיד לו כעת, לפני הסיפור: אמא תשב על ידך אחרי הסיפור עד שתירדם, כדי שתהיה שמח ותלך לישון שמח. כעת, הוא כבר ישמח ב"פשרה".

אם יהיה לו ביטחון בנוכחותך, הוא יתרגל להירדם כך. אחרי שיש לו ביטחון שאינו נשאר לבד.

אם הוא יהיה עייף, זה יהיה מהר יותר.

זה ענין של החלטה ויכולת שלכם, שלכם מה עדיף מבחינתכם.

תלכי לישון איתו במיטה שלו? או שתסדרי לעצמך לשבת איתו בנוחות כך שתוכלי לנמנם תוך כדי

ככה עד שהוא נרדם את תזכי לקצת מנוחה... מה גם שגיליתי שאנשים ישנים משרים שינה על סביבתם, נכון אפילו לגבי אנשים מבוגרים, ועוד יותר לגבי ילדים קטנים.

אני זוכרת איך בתקופה שהיינו יושבים עם הילדים עד שירדמו לפעמים אנחנו היינו מרדימים אותם, ולפעמים הם אותנו, על הרצפה בחדר שלהם

ודרך אגב, לא, אני לא חושבת שזה משגע אותו שכל פעם משנים את השייטה.

הרדמת אותו בשיטה אחת, ראית שזה כבר לא מועיל לו ורק מפריע לו

אז עברת לשיטה אחרת, ובאמת הוא נרדם ככה יותר בקלות, אבל זה עושה אותו עצוב. את אוהבת אותו, ואת לא רוצה שהוא יהיה עצוב אז לכן את מחליטה לנסות שיטה אחרת - לשבת איתו עד שירדם

אם השיטה תתגלה כלא מוצלחת, אפשר לנסות לחזור לשיטה הקודמת, או לחפש שיטה אחרת. ובכל מקרה את עשויה לגלות שאחרי שבועיים שבהם את יושבת איתו בחדר הוא יגיב אחרת לכך שתתני לו לישון לבד.

חוץ מזה אני רק יכולה לנחם אותך שהתקופה הזאת בסוף עוברת, והילדים מוצאים את הדרך שלהם להרדם בקלות

אני לא זוכרת בן כמה הוא אבל לא נראה לי מתאים שהוא בוכה לבדו בחדר לפעמים שעה...

אני זוכרת שעם הבן שלי ניסינו דברים כאלה ועד היום יש לי יסורי מצפון . זה דווקא עבד אבל לפעמים הוא היה בוכה רבע שעה לבד בחדר (תינוק בן שנה וחצי) והיום אני מצטערת על זה מאד ומנסה דברים אחרים, וגם משלימה לו חסכים.... לישון לידו, ללטף אותו, לשבת לידו, או לפחות להיכנס כל כמה דקות.

לענ"ד -

יותר קל לתקן טעויות שנובעות מעודף-חום (אם יש דבר כזה..),

מאשר ההיפך.

זה לא אומר שצריך בכל נושא ובכל גיל "להשתגע" ולחשוש; גם מסגרות חשובות במקומן הנכון.

אבל אני חושב שזה אומר שכאשר יש ספק רציני,

אז "ספק יחס חם - לחומרא"...

תודה לכולם..

שניסיתי את כל הדברים האלה הרבה לפני שהשארתי אותו לבד במיטה...

אלא שזה יכול לקחת גם 3 שעות, שבהן הוא גמורררר מעייפות - ולא נרדם.

ומה איתי במשך השעות האלו?!?!

לא נראה לי שיש מישהי שמסוגלת שעות לנדנד את הבן שלה צהריים וערב יום אחרי יום אחרי יום... ותצא שפויה מזה... (ואם זה לא לנדנד אותו - זה להסתכל עליו בוכה).

לא נורא. שוב - תודה לכולם...

אם הוא בוכה גם כשהוא רואה אותך.

או יותר טוב פשוט תלכי לישון שם בסביבה.

אין לי שם בסביבה איפה לישון.

(פשוט אני סתם חוזרת על עצמי... אנחנו נצטרך למצוא בעצמנו את הפתרון.. בע"ה)

קוראים לזה "מכת בכורות".

אחרי כמה ילדים - לפעמים כבר לא מבינים כלל מה בדיוק היתה הבעיה...

כך שלטווח ארוך יש סיכוי..

אבל יש את הספר הלוחשת לתינוקות שהיא מדברת איך לעשות את זה הדרגתי. ואם המצב נואש (ויש קצת כסף) אפשר לפנות ליועצת שינה. היתרון איתה שהיא בקשר יומיומי איתך וזה נותן תמיכה לאמהות מתחילות ומותשות...

אולי הוא לא מספיק עייף? זה קורה גם כשאת משכיבה אותו בשעה יותר מאוחרת? כמה פעמים הוא ישן ביום? אולי לקצר שנת צהריים או להקדים אותה?

עם בת שנתיים וחצי.

עם הגיל זה משתפר

היו תקופות שנרדמה בעגלה אחרי שעה של נדנודים, תקופות שעל הידיים ועוד..

עכשיו היא שוכבת במיטה עם בקבוק ומצוץ.

בשעות מאוחרות היא מיד נרדמת, אם מנסים מוקדם זה מינימום שעה וחצי להרדימה..(כולל סיפור, שירים, בקבוק..)

בהצלחה בהתמודדות ואם תמצאי "תרופת פלא" תעדכני..

הבת שלנו לא הסכימה לישון בחדר שלה וללא נדנוד ותפיחה על הגו.

מיותר לציין שכשיש בטן הריונית של חודשים מתקדמים התפיחה והנדנוד נעשים מתישים מאוד.

כשראיתי שלישון ליידה זמן רב עד שהיא נרדמת מותיר אותי חסרת סבלנות התחלתי להוריד לה מעט משנת הצהריים.

דהיינו במקום לישון מ-11 עד 1 הייתי מעירה אותה ב- 12.

ככה בסביבות 7 וחצי בערב היא כבר הייתה עייפה כ"כ.

אני הייתי נכנסת איתה לישון, תופחת על הגו קלות , מכוונת את הפלאפון לרטוט עוד רבע שעה והיא ערה שעה אחת יותר הייתה נרדמת ביתר קלות ואני הרווחתי רבע שעה של נמנום קל.

מאחלת לך הצלחה, תקופה ממש לא פשוטה!!

כי כרגע המצב הוא שמצאתי מזרון שאני יכולה לקחת לחדר שלו ועליו אני ישנה, לידו...

זה בד"כ עוזר... (אם כי לפעמים לוקח גם 3 שעות!!!!!!!!!!), ואין לי ספק שהוא עייף...

אבל אני בעיקר מפחדת ממה שיהיה אחרי הלידה (עוד חודשיים וחצי בערך בע"ה). מצד אחד אני אומרת לעצמי שחבל לשבור את הראש על מה שיהיה אח"כ, ומצד שני אומרים לי שאח"כ זה יהיה יותר גרוע ומשמעותי בשבילו שאני אשנה לו הרגלים כשגם ככה יש לו פתאום שינוי גדול כ"כ...

אני מפחדת שאני כבר לא אוכל ככה לישון לידו, כי פתאום אני אצטרך להניק או להרגיע או כל דבר שכזה............

ואז מה? (ועוד הוא מתעקש בלי פשרות להחזיק לי את היד כשהוא הולך לישון... מתוקי..)

אז איך אצלכם זה קרה?

המון תודה 

לחשוב מה יהיה אחרי הלידה אבל מצד שני לא לסבול עכשיו בגלל אחר כך (כי בסוף יכול לקרות שגם עכשיו יהיה קשה וגם אח"כ כל ההרגלים ישתנו והכל יהיה שונה לגמרי בכל מקרה).

אחרי הלידה את תוכלי לשכב עם התינוק על המיזרון הזה ולהניק אותו או סתם לישון ולנוח בזמן שהילד נרדם. או לספר לו סיפור או משהו כזה (מן הסתם הוא יהיה טיפה יותר גדול).

דווקא אחרי הלידה הזמן מנוחה הזה יכול להיות לך ממש במקום...

ואם תהיי בכל זאת חייבת לעשות משהו אחר באותו זמן אז תחפשי פתרון נקודתי אז.

כעת, אל תטרידי את עצמך בשאלות על העתיד.

עד אז הכל יכול להתהפך.

בינתיים תרפי, תני לזה להתרחש בלי לחץ.

אולי אם תנסי באמת לשים אותו לישון כשהוא באמת עייף כמו שנהגנו עם הבת שלנו זה גם יחסוך לך זמן שכשאת מחכה שוא יירדם מרגיש כמו נצח וגם הוא ירגיש רצוי בחברתך.

לאט לאט כשזה יעבוד תתחילי לעזוב אותו רגע לפני שנרדם, 2 דקות קודם וכו' כדי שיילמד להירדם כשאת לא ליידו בעז"ה כשתתאוששי אחרי הלידה בבית חולים.

ואני לא חושבת שהלידה הצפויה צריכה להטריד אותך, הסבירי לו במילים שלך שעוד מעט יהיה לו אח קטן וכו'.

תתפלאי באיזו מהירות הגיל הזה נקשר לתינוקות ומתרגש מהם, מניסיון.

ואולי במקום להציע פשוט אספר לך על בת ה7 שלנו , שעדיין ישנה עם סיפור כל לילה- והיא לא מוותרת.

מגיל קטן הרדמנו אותה וראינו שהיא לא משחררת.

בכתה ובכתה ובכתה--- ואנחנו איתה.

ואז החלטנו פשוט לזרום מתוך בחירה אבל לנצל את הזמן הזה למשהו טוב ומועיל.

זה מדהים-- אבל פתאום הכל נהיה קל יותר.

בתחילה אלו היו שירים ונדנוד בעגלה, עבר לשכיבה במיטה עם סיפורים קלילים וקריאת שמע.

אחר כך השיתוף של מה היה בגן, ועבר לסיפורי צדיקים לפני השינה,

היום זו קריאה משותפת והיא כבר נשארת עם הספר והתמונות.

היו תקופות ששאלנו- מי מרדים את מי אנחנו אותה או היא אותנו ??

אבל המצב בבית איפשר (היא בינתיים הקטנה)  ולא רצינו ליצור טראומה לאף אחד, פשוט החלטנו שהזמן הזה יהיה שלה.

אולי אפשר לנסות משהו אחר אם את ממש לא מצליחה לזרום עם הנוקשות והניתוק?

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....