באותה השעה שהוא הולך לישון וזהו?

תצברי כוחות עד שיתרגל...

אל תעשי את עצמך רדומה כדי שירגע

פשוט לכי לישון באותו הזמן.

נכון שיש חשק לעשות דברים קצת לבד בערב אבל גם ככה את סובלת מהבכי וכו' אז לפחות תנצלי את הזמן למשהו כיף (שינה...).

ככה אולי תוכלי לקום מוקדם יותר בבוקר או שאפשר להתעורר מתישהו בלילה ולעשות קצת דברים ולחזור לישון.

שלעניות דעתי, תשבי על ידו, תשימי יד - ובאוירה נינוחה עד שירדם, בלי לנדנד, בוודאי לא כשהוא קם.

את יכולה להגיד לו כעת, לפני הסיפור: אמא תשב על ידך אחרי הסיפור עד שתירדם, כדי שתהיה שמח ותלך לישון שמח. כעת, הוא כבר ישמח ב"פשרה".

אם יהיה לו ביטחון בנוכחותך, הוא יתרגל להירדם כך. אחרי שיש לו ביטחון שאינו נשאר לבד.

אם הוא יהיה עייף, זה יהיה מהר יותר.

זה ענין של החלטה ויכולת שלכם, שלכם מה עדיף מבחינתכם.

תלכי לישון איתו במיטה שלו? או שתסדרי לעצמך לשבת איתו בנוחות כך שתוכלי לנמנם תוך כדי

ככה עד שהוא נרדם את תזכי לקצת מנוחה... מה גם שגיליתי שאנשים ישנים משרים שינה על סביבתם, נכון אפילו לגבי אנשים מבוגרים, ועוד יותר לגבי ילדים קטנים.

אני זוכרת איך בתקופה שהיינו יושבים עם הילדים עד שירדמו לפעמים אנחנו היינו מרדימים אותם, ולפעמים הם אותנו, על הרצפה בחדר שלהם

ודרך אגב, לא, אני לא חושבת שזה משגע אותו שכל פעם משנים את השייטה.

הרדמת אותו בשיטה אחת, ראית שזה כבר לא מועיל לו ורק מפריע לו

אז עברת לשיטה אחרת, ובאמת הוא נרדם ככה יותר בקלות, אבל זה עושה אותו עצוב. את אוהבת אותו, ואת לא רוצה שהוא יהיה עצוב אז לכן את מחליטה לנסות שיטה אחרת - לשבת איתו עד שירדם

אם השיטה תתגלה כלא מוצלחת, אפשר לנסות לחזור לשיטה הקודמת, או לחפש שיטה אחרת. ובכל מקרה את עשויה לגלות שאחרי שבועיים שבהם את יושבת איתו בחדר הוא יגיב אחרת לכך שתתני לו לישון לבד.

חוץ מזה אני רק יכולה לנחם אותך שהתקופה הזאת בסוף עוברת, והילדים מוצאים את הדרך שלהם להרדם בקלות

אני לא זוכרת בן כמה הוא אבל לא נראה לי מתאים שהוא בוכה לבדו בחדר לפעמים שעה...

אני זוכרת שעם הבן שלי ניסינו דברים כאלה ועד היום יש לי יסורי מצפון . זה דווקא עבד אבל לפעמים הוא היה בוכה רבע שעה לבד בחדר (תינוק בן שנה וחצי) והיום אני מצטערת על זה מאד ומנסה דברים אחרים, וגם משלימה לו חסכים.... לישון לידו, ללטף אותו, לשבת לידו, או לפחות להיכנס כל כמה דקות.

לענ"ד -

יותר קל לתקן טעויות שנובעות מעודף-חום (אם יש דבר כזה..),

מאשר ההיפך.

זה לא אומר שצריך בכל נושא ובכל גיל "להשתגע" ולחשוש; גם מסגרות חשובות במקומן הנכון.

אבל אני חושב שזה אומר שכאשר יש ספק רציני,

אז "ספק יחס חם - לחומרא"...

תודה לכולם..

שניסיתי את כל הדברים האלה הרבה לפני שהשארתי אותו לבד במיטה...

אלא שזה יכול לקחת גם 3 שעות, שבהן הוא גמורררר מעייפות - ולא נרדם.

ומה איתי במשך השעות האלו?!?!

לא נראה לי שיש מישהי שמסוגלת שעות לנדנד את הבן שלה צהריים וערב יום אחרי יום אחרי יום... ותצא שפויה מזה... (ואם זה לא לנדנד אותו - זה להסתכל עליו בוכה).

לא נורא. שוב - תודה לכולם...

אם הוא בוכה גם כשהוא רואה אותך.

או יותר טוב פשוט תלכי לישון שם בסביבה.

אין לי שם בסביבה איפה לישון.

(פשוט אני סתם חוזרת על עצמי... אנחנו נצטרך למצוא בעצמנו את הפתרון.. בע"ה)

קוראים לזה "מכת בכורות".

אחרי כמה ילדים - לפעמים כבר לא מבינים כלל מה בדיוק היתה הבעיה...

כך שלטווח ארוך יש סיכוי..

אבל יש את הספר הלוחשת לתינוקות שהיא מדברת איך לעשות את זה הדרגתי. ואם המצב נואש (ויש קצת כסף) אפשר לפנות ליועצת שינה. היתרון איתה שהיא בקשר יומיומי איתך וזה נותן תמיכה לאמהות מתחילות ומותשות...

אולי הוא לא מספיק עייף? זה קורה גם כשאת משכיבה אותו בשעה יותר מאוחרת? כמה פעמים הוא ישן ביום? אולי לקצר שנת צהריים או להקדים אותה?

עם בת שנתיים וחצי.

עם הגיל זה משתפר

היו תקופות שנרדמה בעגלה אחרי שעה של נדנודים, תקופות שעל הידיים ועוד..

עכשיו היא שוכבת במיטה עם בקבוק ומצוץ.

בשעות מאוחרות היא מיד נרדמת, אם מנסים מוקדם זה מינימום שעה וחצי להרדימה..(כולל סיפור, שירים, בקבוק..)

בהצלחה בהתמודדות ואם תמצאי "תרופת פלא" תעדכני..

הבת שלנו לא הסכימה לישון בחדר שלה וללא נדנוד ותפיחה על הגו.

מיותר לציין שכשיש בטן הריונית של חודשים מתקדמים התפיחה והנדנוד נעשים מתישים מאוד.

כשראיתי שלישון ליידה זמן רב עד שהיא נרדמת מותיר אותי חסרת סבלנות התחלתי להוריד לה מעט משנת הצהריים.

דהיינו במקום לישון מ-11 עד 1 הייתי מעירה אותה ב- 12.

ככה בסביבות 7 וחצי בערב היא כבר הייתה עייפה כ"כ.

אני הייתי נכנסת איתה לישון, תופחת על הגו קלות , מכוונת את הפלאפון לרטוט עוד רבע שעה והיא ערה שעה אחת יותר הייתה נרדמת ביתר קלות ואני הרווחתי רבע שעה של נמנום קל.

מאחלת לך הצלחה, תקופה ממש לא פשוטה!!

כי כרגע המצב הוא שמצאתי מזרון שאני יכולה לקחת לחדר שלו ועליו אני ישנה, לידו...

זה בד"כ עוזר... (אם כי לפעמים לוקח גם 3 שעות!!!!!!!!!!), ואין לי ספק שהוא עייף...

אבל אני בעיקר מפחדת ממה שיהיה אחרי הלידה (עוד חודשיים וחצי בערך בע"ה). מצד אחד אני אומרת לעצמי שחבל לשבור את הראש על מה שיהיה אח"כ, ומצד שני אומרים לי שאח"כ זה יהיה יותר גרוע ומשמעותי בשבילו שאני אשנה לו הרגלים כשגם ככה יש לו פתאום שינוי גדול כ"כ...

אני מפחדת שאני כבר לא אוכל ככה לישון לידו, כי פתאום אני אצטרך להניק או להרגיע או כל דבר שכזה............

ואז מה? (ועוד הוא מתעקש בלי פשרות להחזיק לי את היד כשהוא הולך לישון... מתוקי..)

אז איך אצלכם זה קרה?

המון תודה 

לחשוב מה יהיה אחרי הלידה אבל מצד שני לא לסבול עכשיו בגלל אחר כך (כי בסוף יכול לקרות שגם עכשיו יהיה קשה וגם אח"כ כל ההרגלים ישתנו והכל יהיה שונה לגמרי בכל מקרה).

אחרי הלידה את תוכלי לשכב עם התינוק על המיזרון הזה ולהניק אותו או סתם לישון ולנוח בזמן שהילד נרדם. או לספר לו סיפור או משהו כזה (מן הסתם הוא יהיה טיפה יותר גדול).

דווקא אחרי הלידה הזמן מנוחה הזה יכול להיות לך ממש במקום...

ואם תהיי בכל זאת חייבת לעשות משהו אחר באותו זמן אז תחפשי פתרון נקודתי אז.

כעת, אל תטרידי את עצמך בשאלות על העתיד.

עד אז הכל יכול להתהפך.

בינתיים תרפי, תני לזה להתרחש בלי לחץ.

אולי אם תנסי באמת לשים אותו לישון כשהוא באמת עייף כמו שנהגנו עם הבת שלנו זה גם יחסוך לך זמן שכשאת מחכה שוא יירדם מרגיש כמו נצח וגם הוא ירגיש רצוי בחברתך.

לאט לאט כשזה יעבוד תתחילי לעזוב אותו רגע לפני שנרדם, 2 דקות קודם וכו' כדי שיילמד להירדם כשאת לא ליידו בעז"ה כשתתאוששי אחרי הלידה בבית חולים.

ואני לא חושבת שהלידה הצפויה צריכה להטריד אותך, הסבירי לו במילים שלך שעוד מעט יהיה לו אח קטן וכו'.

תתפלאי באיזו מהירות הגיל הזה נקשר לתינוקות ומתרגש מהם, מניסיון.

ואולי במקום להציע פשוט אספר לך על בת ה7 שלנו , שעדיין ישנה עם סיפור כל לילה- והיא לא מוותרת.

מגיל קטן הרדמנו אותה וראינו שהיא לא משחררת.

בכתה ובכתה ובכתה--- ואנחנו איתה.

ואז החלטנו פשוט לזרום מתוך בחירה אבל לנצל את הזמן הזה למשהו טוב ומועיל.

זה מדהים-- אבל פתאום הכל נהיה קל יותר.

בתחילה אלו היו שירים ונדנוד בעגלה, עבר לשכיבה במיטה עם סיפורים קלילים וקריאת שמע.

אחר כך השיתוף של מה היה בגן, ועבר לסיפורי צדיקים לפני השינה,

היום זו קריאה משותפת והיא כבר נשארת עם הספר והתמונות.

היו תקופות ששאלנו- מי מרדים את מי אנחנו אותה או היא אותנו ??

אבל המצב בבית איפשר (היא בינתיים הקטנה)  ולא רצינו ליצור טראומה לאף אחד, פשוט החלטנו שהזמן הזה יהיה שלה.

אולי אפשר לנסות משהו אחר אם את ממש לא מצליחה לזרום עם הנוקשות והניתוק?

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות