או את מי שהציע. 

כשזה קרה לי, זה מה שעשיתי, וכשגיליתי שהבחורה התקשרה לחברים שלי שאותם היא לא מכירה כדי לברר עלי, העדפתי בסופו של דבר לא לצאת איתה... אבל זה אני... 

קודם כל, לדבר עם חברים שלי, שהיא לא מכירה, בלי ידעתי, זו חוצפה וחדירה לפרטיות - ואם ככה הבחורה נוהגת לפני שבכלל דיברתי איתה, אני לא רוצה אפילו לדמיין איך זה יהיה לצאת איתה. 

וזה לא שיש לי המון להסתיר - עובדה שאחרי שהיא דיברה עם חברים שלי, היא עדיין רצתה לצאת איתי. 

טוב שהיא לא שכרה משרד חקירות. 

חוץ מזה - וכבר כתבתי את זה לא פעם בפורום הזה - מה יש לברר? יש כמה דברים טכניים - רמה דתית, תפיסת עולם, תעסוקה וכו', דברים שהם עובדות אובייקטיביות -  שחשוב לדעת .

כל שאר ה"בירורים", זה שטויות. מבקשים התרשמויות של אנשים.  

אני החלטתי, שאישתי לעתיד, תהיה מספיק חכמה ובעלת ביטחון עצמי, כך שהיא תוכל להתרשם בעצמה ולא תצטרך שאחרים יגידו לה מה היא אמורה לחשוב עלי. 

אני בטוח שיהיו לה אזניים ועיניים והיא תוכל להתרשם ולהגיע למסקנות שלה בכוחות עצמה. אם היא לא חושבת שהיא מסוגלת לזה, שתחפש לה מישהו אחר. לי היא לא מתאימה.  

חוץ מזה, שתמיד אנשים נוטים להפריז ולהאדיר בתיאורים שלהם. אני לא רוצה לעמוד למבחן במהלך הדייט שבו אני נבדק אם עומד בציפיות ותיאורים המוקדמים. 

וכמה זמן זה לוקח? שבוע בירורים??? מה יש לברר שבוע??? 

בקיצור, זה מיותר, זה מטופש, זה ילדותי, זה מעיד על חוסר ביטחון עמי של הצד שמברר - ולי באופן אישי, אין כח להיכנס לקשר עם בחורה שלא סומכת על עצמה, וזה גובל לעיתים בחדירה לפרטיות, חוצפה ורכילות. 

חוץ מזה, אין לי שום דבר נגד זה. 

חדירה לפרטיות???

מי ישמע.

כאילו החבר שלך ואתה משתמשים באותו סל כביסה...

החבר שלך זה לא אתה, והוא לא שייך לך.

(ואם אתה באמת מרגיש שזה חוצפה וחדירה לפרטיות - אז תגיד לה את זה קודם, שתוכל להגיד לא בלי שאתה תגיד לה...)

לגיטימי שהיא תשאל חברים שלך - אז איך אתה רוצה שהיא תברר?

ואתה רוצה שהיא תעשה ביזנ'ס בעצימת עיינים?

וזה לא קשור ללסמוך על עצמה - היא בשביל להתחיל לבדוק בשכל צריכה קודם איזשהו קשר, ולמה לה לפתח אותו כשאין נתוני פתיחה מתאימים? למה לא לשאול חבר על הבנאדם?

לקחת את זה מזה קיצוני, לא שזה מפריע לי, אבל זה נשמע כאילו אתה מטיח במבררים שק של האשמות...

וכן, זו חדירה לפרטיות וזו חוצפה. 

לא לגיטימי שהיא תדבר עם חברים שלי - ואם אני לא רוצה שחברים שלי יידעו שאני יוצא עם מישהי? לא זכותי? 

ואני רוצה שהיא תשאל את מי שהציע, או שתשאל אותי. מאוד קל לברר ככה. מה שהיא רוצה לדעת ,שתשאל. 

וזה לא ביזנס - ואף אחד לא מתחתן לפני דייט ראשון. 

היא יכולה לשאול את הדברים שחשובים לה את מי שמציע. אם הוא לא יודע, הוא ישאל אותי ואני אענה. אני מבטיח. בלי להסתיר כלום. 

ככה, ורק ככה, לגיטימי לברר. 

ולא לקחתי את זה קיצוני בכלל - אלו פשוט נורמות מקולקלות שאני לא מבין איך אנשים התחילו לחשוב שהן לגיטימיות. 

אני סומך על חברים שלי שמציעים לי. 

ואני לא מוחל על הפרטיות שלי - ואני שמח שאחרי הבירור השב"כי היא הואילה בטובה לצאת איתי. באמת תודה רבה... שתחפש לה בחור שמוכן לחיות עם בחורה שלא מוכנה לכבד את הפרטיות של בן הזוג שלה ושאין לה טיפה של ביטחון עצמי. 

תחסכי לי את השטויות שלך. לפחות ממני ואני מקווה שיהיה לך את השכל לתת לבן הזוג שלך לחיות בלי להיכנס לו לורידים - בשבילך!

כי כרגע, זה נשמע שזה לא עומד לקרות והוא עומד להיות מסכן. 

שים לב לאיך שאתה מגיב.

לא שייך בויכוח להתנסח בצורה כזו!

קצת כבוד לאנשים ולדעות שלהם.

"חסוך מאיתנו (או לפחות ממני) את השטויות שאתה כותב!"

אני מחזיר. לא מוצא חן בעיני מישהו - חבל. 

בחורות בהחלט מבררות דברים חשובים ברומו של עולם שרק אדם שאותו היא לא מכירה ויכול להיות חולה נפש בעצמו יכול להגיד לה... דברים כמו: "אז תגיד לי שלוש תכונות שחזקות אצלו ושלוש שחלשות..."

ואם את לא סומכת על ה"שדכן", והוא לא צריך להיות מישהו שאת מכירה לפני ולפנים, אלא מספיק שאת יודעת שהוא אדם שניתן לסמוך עליו - אז אל תקבלי ממנו הצעות. 

אני נושם, אל תדאגי לי. תדאגי קודם כל לעצמך. 

תודה. 

מצד אחד זה נכון מה שאתה אומר..

בחורה צריכה להיות עם שכל ישר ולבדוק מה טוב לה.

וגם אותי זה מרגיז שהולכים לברר (כביכול מאחורי הגב שלי) עם אנשים שיש סיכוי שלא הייתי שמחה מזה שיבררו אצלהם או שהייתי מעדיפה למנוע את זה שהם ידעו שאני יוצאת עם פלוני אלמוני...

אממה..

אין ספק שצריך לברר על הבחור /ה.. לא רק צריך חובה!

כי יש דברים שמה שלרואים משם לא רואים מפה, לפעמים סתם מסונוורים..

ותמיד עדיף אדם אובייקטיבי ושאלות קונטקרטיות והחלטיות (לא כאלה שימרחו אותך בתשובה) 

ואם אתה מדבר על לסמוך על המציע..

מה קורה כשאין גורם שלישי ומכירים דרך הלימודים / פורום.. לא בדרך רגילה במיוחד??

אם מכירים אישית, אז פשוט מכירים. אני מניח שיכול להיות שהבנאדם מסתיר משהו, אבל זה אפשר ליפול על בנאדם כזה אפילו אחרי כל הבירורים. 

כי מן הסתם, החברים מאותה סביבה שבו נפגשתם, הם מסוג החברים שאצלם היית מבררת עליו - ואם את אחת מאותו מעגל חברים, אז דעתם טובה כדעתך, מן הסתם. 

ולגבי פורום, אני לא ממש חסיד גדול של הכרויות אישיות ופגישות דרך פורומים בלי קשר לבירורים. 

כן, חוצפה - כי אולי אני לא רוצה שהם יידעו? לא זכותי לשמור על חיים פרטיים ולשתף את מי שאני רוצה? 

וזה רק חוסר ביטחון. זכותך לקבל תמונה יותר כללית - תשאלי את המציע. מה הבעיה? למה את לא סומכת על מישהו שת מכירה אבל סומכת על מישהו שאת לא מכירה שיש לו אינטרס לסרפ עלי ניסים ונפלאות? 

תאמיני לי שאני מברר מה שאני רוצה - אני שואל את מי שמציע אם הבחורה עשתה שירות לאומי, האם היא מקפידה מבחינה דתית, מה היא עושה ומה שחשוב לי באופן כללי. אם מי שמציע לא יודע, הוא מתקשר לבחורה ,שואל, ועונה. מה יותר פשוט מזה? 

אבל בד"כ אני והחברה שמסביבי נותנים מספר שנים של חבר/דודה/רב שאליו אפשר להתקשר ולברר.

אומר שחשוב לברר עם מכירים מקרוב -

ולא לסמוך רק על ההתרשמות בפגישות.

הוא טוען שאדרבה, זו הטעות שנובעת מ"צעיריות" יתר ומחשבה שיכול להכיר הכל באופן זה לבדו.

[כמובן - אפשר לשאול את האדם עצמו מי מכיר אותו]

כך שניתן לקחת את הדברים לא באופן קיצוני לאף צד.

המלומדת של הרב. עם כל הכבוד. 

אני אתחתן עם מי שאני פוגש - לא עם מי שאחרים אומרים לי שאני פוגש. 

אבל בגלל שציינת כ"ילדותיות" את המחשבה לשמוע ממישהו אחר במקום להסתמך רק על הפגישות -

הראיתי, לאיזון, שהוא אומר בדיוק ההיפך.

ואי אפשר להכחיש, עם כל הכבוד לעצמאות חשיבתך, שהוא נחשב מומחה גדול בתחום הזה - דווקא בהיותו לא "פוסק הלכה" אלא עוסק בכך שנים רבות מאד ואדם פיקח בהבנת הדברים הללו והכרת המציאות. אין חכם כבעל ניסיון.

וזה לא סותר, כפי שציינתי; גם מי ש"אני פוגש" וגם בירור על דברים מעבר למה שאני יכול לפגוש שלא "בזמן אמת"..

אינני בא להכריע אם זה הכרחי, אבל זה בהחלט אומר שזה לא "ילדותי" - אולי להיפך.

וכמובן - גם ספרו של הרב הנ"ל שליט"א, וגם הודעתי, לא היו מכוונים להורות לך אישית מה לעשות.. ובוודאי שאתה יכול להתחתן "עם מי שאתה פוגש" ואני באמת מקוה שתצליח, ובקרוב (אם כי, עצתי, שתהיה סבלן אם הצד השני תרצה לברר גם עם מכריך. "אין דעותיהם שוות" - זו הכנה מצויינת לקבלת השונות-המסויימת גם בנישואין)

ראיתי גם רבנים עם גישות שנראו ילדותיות בעיני.

אני גם לא בטוח שכבוד הרב הינו מומחה - על אף נסיונו. יש אנשים שעושים משהו כל חייהם, אבל כל חייהם הם עושים אותו לא נכון.

בעיני זה ילדותי. בעיניך לא. אנחנו לא מסכימים. קורה.

ואישתי לעתיד, לא תעשה עלי בירורים מאחורי גבי עם אנשים שאותם היא אפילו לא מכירה.

את אישתי אני אמור להעריך - ואישה כזאת, אני לעולם לא אוכל להעריך.

מה ילדותי בלרצות לברר מראש?

כבר קרה לי שהשדכן היה חבר של המדוייט מימים ימימה- אבל אמר עליו דברים לא מדוייקים בעליל, שאנשים אחרים כן אמרו עליו. (לא טובים או רעים, רק שאלה אם זה מתאים לי)

וכבר קרה לי שמישהו הגיע לפגישה "טוב, חוץ מאת השם שלך- אני לא יודע עליך כלום" ואז הוא גילה כמה דברים טכניים שגרמו לחתוך. ולא היה קשה לברר אותם מראש..

ובפעם שבה ביקשתי עוד מס' לברר עליו- והשדכנית התעצבנה, ואני אז צעירה וירוקה לא התעקשתי ובסוף הצטערתי על זה מאד. 

זה לא לבזבז סתם ערב, חוסר בירור טוב יכול לגרום לצער ובאסות מטורפות. 

ובירורים עם חברים זה דבר מאד מקובל. צא מהסרט שזה פאדיחה שהם ידעו שאתה יוצא\עם מי אתה יוצא וכו' ובטח שזה לא "מאחורי גבך" זה הכי לגיטימי לבקש "חוות דעת שניה" מעוד בנ"א ולא לסמוך רק על השדכן. 

מילא, אם אתם כבר יוצאים והיא מתחילה להתקשר לחברים המקום לשאול אותך- אני יכולה להבין את הרצון שלך לפתיחות וכנות, אבל לפני שהיא מסכימה לבזבז עליך זמן כסף וכוחות נפש- זה לגיטימי לברר אם יש סיכוי או שאתה לא מתאים לרשימת מכולת הספציפית שלה..

ככל שאנשים מתבגרים - הם מבררים פחות. 

עבר להם הריגוש של "וואו, איזה בוגר אני, אני יוצא לדייטים ועושה בירורים... אני כ"כ בוגר וגדול" 

ואם מישהו שמציע לך שיקר לך - אל תקבלי ממנו הצעות, ואם זה משהו רציני, אז היית "נופל" עליו אח"כ. 

ולא מעניינות אותי פאדיחות. זה הדבר האחרון שמעניין אותי, אבל "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" - ובכלל, יש דברים שהם אישיים והם פרטיים ואני לא חש צורך לשתף עם כל העולם, ואני לא מוכן שמישהו אחר יקבע לי עם מי לשתף ועם מי לא. 

אם את לא סוכמת על השדכן - אל תקבלי ממנו הצעות. כל מי שאת פוגשת ברחוב ואומר לך שיש לו מישהו שיכול להתאים לך - את תקשיבי להצעה שלו? אני לא. 

ואם היא כ"כ רוצה לדבר עם חברים שלי - שלכל הפחות, תשאל אותי אם אני מוכן. שתוודא שזה בסדר מבחינתי ושלא תעשה את זה מאחורי הגב שלי. 

ואין לי בעיה - שתשאל כל מה שהיא רוצה - אותי או מי שמציע. אני לא משקר בנוגע לכלום! גם אם האמת לא נעימה. 

זה פשוט נשמע קטנוני...

'אני או היא יכולים לברר לבד הכל'. 'אנחנו גדולים'. 'אנחנו יודעים הכל לבד'. 'סומכים על עצמנו'. ועוד כמה מחיאות כפיים לך ולבחורה המדומיינת שתהיה אשתך....

אבל במציאות זה לא תמיד עובד ככה. לטוב ולמוטב. 

לפעמים שומעים מהשדכן משהו שעוד בירור עם מישהו שמכיר את הבן אדם יכול לעזור להחליט אם כן או לא. (למשל תכונות אופי מסויימות אני לא מתחברת, אם כולם מגדירים אותו באותה דרך, זה יגרום לי להחליט שכנראה זה לא סתם וזה לא מתאים לי.. וגם הפוך. אם לא שמעתי מספיק דברים שיצרו אצלי עניין, וחבר יוסיף פרט שיעזור לגרום אצלי ענין מוגבר, זה רק קל עלי לצאת בשמחה.)

אנחנו לא כאלו מושלמים שתמיד יכולים לברר ולדעת הכל לבד. כן לבירורים יש יכולת לעזור ולהלהיב ולבוא בגישה טובה יותר, או לא לבוא בכלל. חבל על הכוחות שיכולים להתבזבז סתם.

ולגבי לא לסמוך על השדכן - הרבה אנשים לא סמכו על השדכנים והתחתנו עם מי שהם הציעו להם. למה? כי הקב"ה מסובב את הענינים. אם תתחיל לפסול את ההצעות של כל שדכן, הרבה פעמים לא ישארו לך הצעות. וחבל. (כן אני מכירה גם בחורים עם עומס הצעות, ששמעו רק למי שמכיר אותם, ובסוף התחתנו דוקא מהצעה של מישהו שבכלל לא הכיר אותם 'ולא סמכו עליו').

ובכל זאת מה עוזר לשמוע הצעה ממישהו שאתה לא סומך עליו? בדיוק - הבירורים! אם תשמע דברים טובים ומתאים לך, תתחיל לסמוך על השדכן.

ברור שאנשים מתבגרים הם פחות מבררים. ובד"כ מהסיבה שאין להם כוח להתחיל לברר על איזה הצעה, שנגמרת אחרי פעם אחת...

ולא בגלל שהם כ"כ סומכים על עצמם. (ואם תצא מהתמימות לא כולם כל כך ישרים ואומרים לך בכנות את הדברים בפגישה עצמה. לא חסר מקרים של אנשים שמשקרים או לא מציגים את כל האמת... זה חוץ שמפישות ראשונות קשה להתרשם מהכל, וכדאי לבוא רגועים ובטוחים שיש לי עסק עם אדם אמין..ואני מכירה כאלו שלא ביררו ואחרי האירוסין גילו כמה דברים על המשפחה שחבל שלא ידעו קודם. או חברה שיצא עם בחור ורק אחרי כמה פגישות גילתה שהוא גרוש עם ילדים. אשריך שאתה ישר, אבל לא כולם כמוך...)

ולסיום - גם אני חושבת שלא צריך להגזים בבירורים, והכי חשוב ההתרשמות עצמה. ועם זאת זה היה נראה לי גישה ילדותית קצת להגיד על בחורה שמבררת עליך את כל הדברים שאמרת. 

הלוואי ותתחתן בסוף עם אחת שתברר עליך מכאן ועד קונגו. ותעריך אותה בכל זאת....

פשוט, כי אין לי כח כבר לדיון הזה. 

אני לא מבין מה ייתן לבחורה לדבר עם בחור שהיא בכלל לא מכירה - ומה גורם לה לחשוב שהוא לא סתם מבלבל את המח. 

אבל כל אחת ומה שהיא מחפשת. 

ולא השתכנעתי ממה שכתבת אפילו קצת, ויש לי מה לענות על זה, אבל פשוט אין לי כח. 

שורה תחתונה: אם מישהו תעשה עליי בירורים - אני לא אעריך אותה. אינ לא אהיה מסוגל. בטח ובטח אם היא תעשה את זה מאחורי הגב שלי. 

ברוב הדייטים שלי, נכון להיום, לא ידעתי אפילו את שם המשפחה של הבחורה. עוד לא נתקלתי באף פסיכית שלא היתה קשורה. שאלתי את המשדך מה שרציתי לדעת, וזהו.

לא מסובך בכלל. גם אם הוא לא החבר הכי טוב גם שלי וגם שלה או אפילו של אחד מאיתנו ולא מכיר אף אחד מאיתנו פיקס.  

כשאני מדברת עם כאלה שעברו את ה26 יש הרבה יותר סיכוי שיבקשו עוד מס' של מישהו, או שניים.

כי נמאס להם כבר לבזבז את הזמן וכוחוץ הנפש שלהם על כאלה שלא מתאימים.

דווקא הצעירים והפעורים יותר בקטע של "נזרום, יהיה טוב.."

ובתור מישהי שהייתה בשני הצדדים, גם בדייטים וגם כמנסה לשדך, לא תמיד שדכנים מכירים טוב את שני הצדדים- וזה לא אומר שאין סיכוי להם יתחתנו.

את ההצעות הכי טובות שלי קיבלתי בצורות הזויות, ולא תמיד מאנשים שמכירים אותי פיקס. 

וכמו שאין לך שליטה על מי תפגוש באמצע דייט, ומי יראה אתכם ביחד ואין לזה באמת משמעות- כנ"ל לגבי אצל מי היא ביררה עליך.

אז כן, אני תמיד ביקשתי שישאלו את הבחור את מי אפשר לשאול (סתם כדי להגיע לחברים שמכירים אותו ולא סתם למישהו שהיה איתו בגן..) ותמיד נתתי מספרים של חברות מסויימות שלי- שמכירות אותי טוב.

אבל כבר היו מקרים שביררו עלי אצל אנשים הזויים.. (הראש מדרשה שלי לדוג'..)

ולי, יש שליטה מוחלטת לגבי אצל מי היא תברר עלי. אם היא רוצה לצאת איתי, היא תברר אצל מי שהציע ואצלי. נקודה. 

אחרת, היא יכולה לברר מה שהיא רוצה, כמה שהיא רוצה ואצל מי שהיא רוצה. אני פשוט לא אצא איתה. 

אז יש לי שליטה לגבי זהות האנשים שאיתה הבחורה שאני יוצא איתה, ביררה עלי... 

המציאות שלי, ב"ה, שמחה ומאושרת. 

כואב לי לחשוב על המציאות שלך, שאת חייבת לדעת הכל ולברר ולהיכנס לאנשים לוריד והמחשבה שמותר לחדור לאנשים לפרטיות בשם איזשהו "בירור מעמיק" שלא משרת שום מטרה. 

להצליח להתנצל בכנות ועדיין להשמע מתנשאת וביקרותית - זה בהחלט כישרון שטרם ראיתי אצל אנשים אחרים. 

ואפשר להמשיך את הדיון בצורה מכובדת ולא פוגעת.

תודה.

ב"ה

אני מאמינה לך שאתה אכן אדם הגון וישר. שכאשר ישאלו אותך דבר מה תענה תשובה אמיתית למשודכת.
אך לא כולם בעולמנו הם כאלה...
וגם לא תמיד השדכנים כאלו(גם אלו שלא מחפשים תשלום). או החברים שהמדוייט נותן את המס' שלהם..

אני שמעתי על בנות ממקום הלימודים שלי שביטלו אירוסין ואף את התחונה זמן קצר לפני!!

במקרה אחד: הבחורה היתה ,לא חטטנית" כלשונך, וביררה רק ע"י חברים שנתן לה המיועד... ואנשים שמספרם עבר דרכו. אך השדכנים/החברים/כל הסביבה של החתן שיקרה לה!! (בתשלום ממנו)
נכון, זה נשמע הזוי ולא הגיוני אך קוראים דברים כאלו!! ואם לא נברר בכלל או נפתח את הקלף של חוק הדתיים השלוביים המצב יכול להיות יותר קשה.
ואת השקר הזה לא מגלים אחרי פגישה ראשונה. אלה לפעמים בין האירוסין לחתונה!!

אז לקרוא למבררות לא בוגר/ילדותי(נותן תחושה של בוגר) זה לא תמיד כך.
לפעמים היא שמעה על חברה/קרובת משפחה שנכוותה בזה (יש לי מיכרים שאני יודעת שהם נפרדו בגט!)| והיא לא רוצה להיות הקורבן הבא...

אותה בחורה שסיפרת עליה, כן ביררה עליו אצל חברים שלו - כאלה ששיקרו לה. 

הם סיפרו לה עליו דברים שיקריים - ככה שאם היתה עולה בה המחשבה שאולי משהו לא בסדר, היא היתה יכולה להגיד לעצמה: "אבל כולם אמרו אתה, אז בטח זו אני שסתם חסרת ביטחון..." או משהו בסגנון. 

אולי, אם היא לא היתה מבררת, היא היתה סומכת על עצמה קצת יותר, ושמה לב לזה עוד קודם. 

וגם אם היא לא היתה שמה לב - פשוט הבאת כאן דוגמה למה זה פשוט מיותר. כי הסביבה של הבחור תמיד תרצה להאדיר את שמי ולצייר אותו באור מחמיא. 

אגב, מי בכלל הציע לה את הבחור? מישהו שהיא סמכה עליו? כי אני ממש לא דוגל בלקבל הצעות מכל אחד. 

אולי אני תמים, אבל אני לא מאמין שאדם יכול להסתיר את מי שהוא במשך תקופה ארוכה. באיזשהו שלב זה יצוץ. 

בכל מקרה, סיפורים קיצוניים תמיד יש. אני בטוח שגם יש אנשים שנמנע מהם זיווגם בגלל בירורים מיותרים או בגלל משהו שאמר מישהו... 

אך זה לא משנה.

כאשר לאדם יש הפרעה נפשית או שהוא מחליט לעשוות מעשה לגעיל וממציא עליו עובדות שלא קימות
ומוכר אותם בכסף לחברים שדרכם הבחורה תברר(כי הוא שולח אותה אילהם)

למה שהבחורה תחשוד בכך?
הרי כדברך היא צריכה לתת אמון בסיסי בבחור שהציעו לה.
(לפעמים זו בכלל לא אשמת המשדך! הוא זיווג בינהם, היה נשמע מתאים וטוב והחליטו לברר.. אבל אז הבחור מעד באמון של הבחורה)
 

אני לא אומרת שברור צריך להעשות בלי ידיעת הבחור..(למרות שאני תמהה אם יש בחורים שבטוחים ב100% שלא בררו עליהם/המשפחה.. כי לא נוגע להם)
השיטה שלי היתה לדבר עם אדם בוגר שמכיר את הבחור- מין מורה הדרך שלו שמדבר איתו הרבה ואז גם מכיר אותו טוב ולא רק בקטע החברי..(שחברים בד"כ רואים את הנק' הטובות בבחור: ירא שמים, למדן,בחור טוב..) אך מס' שהבחור מעביר..
אבל גם הייתי מפעילה את חוק הדתיים השלובים ומבררת את אודם דברים..

חוץ מזה, מה גורם לך לסמוך על אדם זר שאת לא מכירה? אותו אדם בוגר או "מורה הדרך" (אני לא בטוח שלכולם יש כזה...) - אם הוא בקשר טוב איתו, יהיה לו אינטרס לייפות את המציאות. 

את הרי לא מכירה את אותו בנאדם - אז מה גורם לך לסמוך דווקא עליו ולא על הבחור עצמו? 

ועובדה, דווקא כן ביררת לגבי אותו בחור, ואולי יש סיכוי שבלי הבירור הזה, הייתי עולה על הבעיה עוד קודם. 

ודברים כאלה הם כן באשמת המשדך. מה זאת אומרת: "נשמע מתאים וטוב"? - הוא עם כיפה והיא עם חצאית? 

זה שמציע צריך לדעת את מי הוא מציע. וזה שמקבל את ההצעה, צריך לשאול את המשדך דברים שחשובים לו - שהוא ישאל את המציאה... 

ואני מעולם לא ביררתי ומעולם לא נפלתי על אף חולת נפש או משהו בסגנון. 

האמת היא, שלרוב הדייטים שלי יצאתי כשאני בכלל לא יודע מהו שם המשפחה של המדוייטת... 

אבל יש צדק בדבריך!

לא בגלל שהיא לא ביררה. 

אני הצעתי למישו חברה טובה שלי,

למדנו יחד בתיכון ונשארנו בקשר טוב גם אח"כ

ומה מסתבר? שלבחורה יש הפרעה נפשית ואפילו אני לא ידעתי את זה!!!

ואצלי ביררו, ובאמת שהכרתי אותה טוב!

אבל גם ממני זה הצליח להסתתר..

שורה תחתונה- ביטחון והשתדלות.

לפעמים הקב"ה  החליט שנפגוש מישו ודווקא אותו, אז כל הבירורים לא יועילו...

הצלחות לכולם ובשורות טובות.

אני חושבת שיש דברים שאפשר לחסוך רק אם מבררים!

גם אני חושבת שבאיזה שהוא מקום בירורים זה לא הדבר האידיאלי יחד עם זה אני חושבת שעם כל הכבוד התרשמות של חבר זה מעיד על הבחור שאני יצא איתו ואם הוא אומר לי שהוא בחור שלא כ"כ מקפיד על ההלכה או על 3 תפילות במניין או שהוא בחור עדין ושקט ולבחורה שמציעים זה לא מתאים אז היא תפסול עוד לפני שהיא פגשה אותו!! (אני לא בעד לפסול לצאת עם בחורים כי יש בזה איזה שהוא גאווה שמה הבחור הזה לא מספיק טוב בשבילי.. אבל שוב יש דברים שהם בסיסים ולכן כן חשוב גם לברר ולא ללכת בעיניים עצומות!)

מה הבעיה לשאול את מי שמציע אם הבחור מתפלל 3 פעמים ביום או כמה הבחור "דוס"? 

אם זה שמציע לא יודע - הוא יכול להתקשר לבחור עצמו ולשאול אותו. זה הרבה יותר פשוט. 

ולפסול מישהו כי חבר אמר עליו שהוא עדין ושקט, זה לדעתי לא דבר שנכון לעשות, כי שקט ועדין הם דברים סובייקטיבים. יכול להיות שתפגשי את הבחור, ואת תתרשמי ממנו בצורה הפוכה לחלוטין. 

לא מבינה גם למה יש אנשים שזה מאוד חשוב להם. הכי טוב פשוט להיפגש ולהכיר הרי זה לא שמתחתנים אחרי שתי פגישות פשוט להכיר וככל שהקשר מתחזק גם תכירו את המשפחה והחברים. ואם כבר בירורים אז לפחות לשאול בצורה מכובדת. קרה לי פעם שמשהו התקשר לחברה לי בבוקר כשהיתה בעבודה אחרי שאמרתי לו להתקשר רק אחרי הצהרים ומההתנהגות שלו וממה שהוא שאל לא רציתי שום קשר אליו

אם אני "מריח" נכון - מה שמפריע לך זה החשש אולי משהו בך לא בדיוק בסדר, שהיה צריך לברר וכו' וכו' - אעפ"י שאת יודעת שאין שום דבר כזה...

אז את יכולה להיות רגועה לחלוטין. יש אנשים שזה הקצב שלהם.. יש כאלה שרצו דווקא עם מישהי שמכירה מעכשיו והיא היתה תפוסה כל השבוע.. ועוד כהנה וכהנה...

בטוח שזה לא קשור לשום דבר אצלך.

חבל על הזמן והטירדה (והסקרנות מ"בלון" שאין בו כלום..).

תשמחי על התשובה החיובית - ותבדקו.

הצלחה רבה.

חברות שלך לא ענו לו?

קורה...

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.