וחסכו לך סבל רב עד שעולים על זה ובודקים..

זה אומר בגדול שיש איזשהו גיד/שריר שמחבר יותר מדי את הלשון,

כך היא לא משוחררת מספיק, והוא עלול להתקשות בהנקה.

 (יכול להפריע בהמשך גם להגיה, ויש טוענים שגם לעששת)

תגגלי, תמצאי על זה הרבה חומר.

זה לא מפחיד בכלל, צריך לקחת לרופא שיודע לנתק לשון.

ד"ר יודסין מהדסה מקבל דרך חלק מהקופות חולים,

ויש גם רופא שיניים אחד מי-ם, רועי פורר שלוקח על זה איזה 500 ש"ח.

בהצלחה ובקלות!

כמו שפאז אמרה זה מעולה שעלו על זה וכדאי לשחרר אותה כמה שיותר מהר כדי שלא יווצרו בעיות בהנקה אבל חוצמזה אין שום סכנה..

לא נעים לי לומר אבל - מנסיון, כמה שהזמן עובר זה יותר כואב לתינוק (החיתוך...)

עשיתי את זה אצל דר פורר (אם את רוצה אוכל לתת לך את המספר שלו). המליצו לי עליו המון, בעיקר העיוצת הנקה בבי"ח.

זה פרוצדורה לא הכי נעימה, אבל טוענים שחשוב מאוד לטפל בזה. אני חושבת שהמדד העיקרי הוא - איך הוא יונק (לפי ד"ר פורר יש ללשון קשורה עוד אלף ואחת השלכות, אבל זו תורה שלמה שלו).

מניסיון עם שני ילדים, לכי לד"ר רועי פורר בירושלים.

(כל השאר כתבו לפני אז אין לי מה להוסיף...)

ממש לא מסובך! אבא שלי רופא וביצע את זה השבוע לבן של חברה שלי שנולד לפני פחות משבועיים... ממש לא פרוצדורה מסובכת וגם לא מדממת..(לפחות אצלה זה לא דימם..) (הוא פשוט לקח מספריים וחיטא אותם וחתך!!..נראה לי שאין לך ממה לחשוש..

בהצלחה!

אם את לא רואה נזק כרגע, כלומר, אין בעיות מיוחדות בהנקה, אל תנתקי!

קודם כל, אין סיבה להכאיב לילד שלך סתם.

דבר שני, הנושא לא נחקר מספיק, וקיים חשש שחיתוך לשון קשורה קשור לסיכון גבוה יותר "לבליעת" הלשון בזמן התעלפות ועל ידי כך לחנק.

מעבר לכך, חשוב לדעת שאחוזים גדולים מבעלי הלשון הקשורה לא סובלים משום בעיה כתוצאה מזה. למשל אני ועשרת אחי אובחנו כולנו כבעלי לשון קשורה, לא עשו לאף אחד חיתוך, וכולנו ינקנו עד גיל שנה פלוס, וחוץ מאחד לא היו לשאר בעיות בהגייה (והאחד הזה נשלח לשנת טיפול אצל קלינאית תקשורת- והכל עבר.)

האמת שהסיבה העיקרית להתנגדות שלי היא שהבת שלי היתה עם לשון קשורה, והיו בעיות בהנקה, אז שלחו אותי לד"ר פורר לניתוק.

ניתקנו (פלוס התהליך, שדורש שאת תפתחי לה את הפצע 3 פעמים), והיא גם סבלה מכאבים וחום שאקמול לא העביר (התקשרנו לד"ר פורר והוא אמר שעד 3 ימים זה נורמלי) וגם- פלאי פלאים- ההנקה לא השתפרה בכלל.

לכן אני ממש לא ממליצה....

ניתקנו.

אצל הגדול מביניהם - ראיתי שאין כל בעיות בהנקה, וגם רופא אחד טען שזה לא ממש קשור (בבית חולים אמרו שכן!!) - ולא ניתקנו. ב"ה גדל ומדבר נפלא.

מאחר שכך, גם אצל הבא אחריו לאחר שאמרו לי בשחרור מבי"ח - לשון קשורה, והוא ינק מצוין - לא ניתקנו בינתיים.

אם חותכים את הלשון רק לרמת הניתוק שיש אצל אדם רגיל

אז בעצם הבאתי עליו את הסיכון הרגיל של בליעת לשון בזמן התעלפות כמו כל אדם רגיל.

ברור שאם הלשון מחוברת עד הסוף לגמרי אז חסכנו את לגמרי את החשש...

מקסימום יהיה ריח רע מהפה ובעיות דיבור

לא??

זה מפריע לך בהנקה?יש לך פצעים כאבים?

יש דעות לכאן ולכאן אם לנתק בכל זאת,זה יכול לעשות בעיות בדיבור וכו'.

אני אישית ניתקתי ל 2 הבנים שלי בגיל חודש אצל פרופסור יודסין,אני בכיתי יותר מהם 

רק לחשוב על מה שעובר עליהם... מסכנונים כאלה קטנים. יש לי דודה גדולה בת 40 פלוס שעשתה את זה לא מזמן ועד עכשיו זה בכלל לא הפריע לה

לא מפריע לי בהנקה,יש קצת כאבים אבל הם משתפרים.כנראה רגישות מקומית. בכל זאת ילד ראשון ב"ה

והאם את מכירה ילדים שלא ביצעו ניתוק ויש להם בעיות בדיבור?זה לא משהו שקלינאית תקשורת יכולה לעזור בו?

הילד שלי לא היה מסוגל לבטא כראוי אותיות כמו ל' ונ'

הוא ביטא אותם כשהחלק הפנימי של הלשון מורם כלפי מעלה והתוצאה הייתה כמו מבטא כבד.

קלינאית תקשורת לא יכלה לעזור כי פשוט הלשון לא יכלה להתרומם לכיוון החיך.

ניתחנו אותו ואז הקלינאית לימדה אותו להרים את החלק הנכון של הלשון.

זה עלה גם בניתוח, הרדמה, כאבים בזמן אוכל (בימים הראשונים הוא יכל לאכול רק גלידה...)

בהנקה זה לא הפריע לו בכלל. הוא ינק מדהים עד גיל שנה.

את הילד הבא לקחתי לרופא הוא אמר שהלשון קצת קשורה אבל לא תהיה הפרעה בדיבור אז לא ניתקתי.

בילד הבא הוא טען שיש צורך. והלכתי לנתק. למה לסבול אם בגיל שבועיים זו פרוצדורה כזו קלה?!?

צריך ללכת לרופא (אפילו רופא ילדים) שיאבחן כמה הלשון קשורה האם זה יפריע לאכילה ודיבור

אם כן הפתיחה בגיל צעיר מאד היא ממש בלתי מורגשת. שניה אחת!!

בגיל מאוחר יותר נדרש ניתוח בהרדמה. חבל לפספס!!

רופא ילדים בבית אל..היה הרופא שלי..זה אמיתי לא פרסומת...

עכשיו הוא ראש מח' מיון ילדים בשערי צדק..אם את מירושלים..

הוא מעולה שמעתי שהוא חותך בשניה...

זה לא אמור לכאוב בגיל כזה. וגם לא תמיד מדמם בגלל שהכלי דם שם נורא דקים וקטנים. ככל שהזמן עובר המקום נהיה עבה יותר ואז ההפרדה יותר מסובכת.

אצל הבן שלי, למרות שאומרים שזה לא כואב, כאב לו בערך יומיים. אבל מהרגע שניתקו לו הוא ינק הרבה יותר טוב.

אין בכוונת הדברים להוציא שם רע.

שמעתי עליו כאמור מלא המלצות

הוא מאוד מקצוען, וכנראה זה מתבטא גם בגישה שלו.

הוא מאוד "תכלס", מתקתק עניינים, לא ממש מסביר מה קורה (מסביר חצי דקה ומייד חותך)

יש לו ביקוש מטורף אז-

מחכים בתור, ממלאים שאלון כדי לדעת אם יש לשון קשורה להורים/במשפחה, נכנסים, הוא מסביר בטילים ונותן חומר לקריאה בבית - וחותך. אחרי החיתוך (חצי דקה) את מועברת לחדר אחר (עם עוד נשים בה-ל-ם, מנסות להניק תינוק מדמם ובוכות כאמור יותר ממנו), ואח"כ קוראים לך שוב כדי להראות לך איך צריך להמשיך ולפתוח את הפצע במשך לא זוכרת כמה, לפחות שבוע.

אני לא כותבת את זה כדי להפחיד, אלא להפך. אני באתי במטרה רק להתייעץ (לבד עם הקטנה...) ויצאתי עם ילדה עם לשון חתוכה.

פגשתי שם המון נשים בהלם, לכן אני כותבת כדי שמי שהולכת - תדע למה היא באה, ותדע להתעקש לשאול את הד"ר עד שהיא תבין (אני התביישתי לשאול איך בדיוק צריך לפתוח את הפצע, וגם לא רציתי- כי הוא הדגים עליה וזה היה ----, אז התוצאות לא היו כ"כ טובות).

זה לפחות בחוויה שלי. אני עדיין ממליצה ללכת אליו, הבנתי שהוא המומחה בתחום.

ושוב-כמה שהתינוק יותר קטן זה יותר קל, כל יום קריטי.

יש הבדל בגודל של הגיד המחבר, כך שיש תינוקות שבכלל לא מרגישים שחותכים להם. כך שאל תסיקי מסקנות כ"כ מהר מאחרים.

לכן לא הצלחתי להניק אלא רק שאבתי (כשהיינו כבר בבית ולא בפגיה)

בגלל שהוא היה קטן במשקל עשו לו בבי"ח אבל זה חצי דקה ולא דימם בכלל.

הם בוכים קצת אבל נרגעים והרופא שעשה דווקא היה נחמד הסביר לי מה הוא יעשה והכל ורק אז החתים אותי ולקחו אותו ואחרי דקה החזירו לי מהחדר ניתוח וזהו

זה לא סיפור גדול אבל זה יכול להפריע בהנקה ובדיבור. (מניסיון משפחתי)

יודע לחתוך, כמו ד"ר ארליכמן וזה אומר רק להגיע למרפאה וזהו, בלי תורים ופרוצדורה

גם אני הייתי מאוד מאוד לחוצה אבל זה לקח חצי דקה, אני יצאתי החוצה כי לא רציתי לראות ואחות החזיקה אותו.

זה הרבה הרבה יותר פשוט מברית...

התיעצנו עם א.א.ג והוא ביצע את החיתוך.

דרך אגב זה תלוי עד כמה הלשון קשורה אם זה עד הסוף לא כדאי להשאיר ככה.

עוברות לפחות שנתיים ואז כבר מדובר בניתוח לכל דבר עם הרדמה וכאבים בפה עד כדי קושי לאכול למשך תקופה.

מנסיון.

לא חבל?!?

רופא טוב יודע לאבחן כבר בגיל שבוע מה רמת החיבור והאם היא תגרום לבעיות או לא . 

ואז בראייה דיעבדית באמת חבל שלא עשינו ניתוק קודם. אבל ברוב המקרים אפשר להסתדר גם עם לשון קשורה, ולא כדאי לעשות לתינוק מראש הליך כירורגי מתוך מחשבה מה יהיה אם תצוץ בעיה בהמשך. בבעיה מטפלים כשהיא צצה.

לצערי גם לי יש ניסיון בעניין, ניסיון של תינוק קטן שעבר ניתוק לשון, אמנם בלי הרדמה, וזה בהחלט יתרון, אבל כן עם כאבים עזים וקושי לאכול במשך תקופה. וכשמדובר בתינוק קטן שמתקשה לאכול - זה מפחיד הרבה יותר מילד גדול שמתקשה לאכול. המקרה שלנו הוא לא הקלסי, ואני יודעת שרוב התינוקות עוברים את הניתוק הרבה יותר בקלות, אבל אני יודעת גם שאנחנו לא מקרה נדיר; כבר פגשתי עוד כמה כמונו.

באופן כללי אני בעד שפרוצדורות רפואיות ייעשו אם יש בהן צורך, לא ליתר ביטחון.

הוא בפירוש אמר לי על הילד השני שלי שרמת החיבור לא תגרום נזק ולא ניתקתי.

אני באמת נגד המצב ההזוי משהו שכל ילד שלא יונק הכי טוב בעולם שולחים לנתק לו את הלשון. אני מאמינה שזה רעיון מוזר הקשר בין לשון מחוברת לבעיות בהנקה וגל חדש של מדריכות ההנקה.

יש אצלינו במשפחה תינוקות עם לשונות קשורים מלפני הגל החדש הזה והם ינקו טפו טפו ...

אחד הילדים שלי סירב לינוק . מדריכת ההנקה קבעה מיד לשון קשורה. היות והרופא שלי בודק את זה והוא לא אמר כזה דבר לא הקשבתי לה והמשכתי בנסיונות ההנקה שבעזרתו של ד' יתברך הצליחה יפה מאד עד גיל 9 חודשים.

מכירה כאלו שהלכו לנתק וזה לא עזר כלום.

יש ללכת לרופא שיבדוק האם הלשון מחוברת ברמה כזו שיתכנו בעיות עתידיות.

וזה לא אמור לקרות לכל ילד שני זו לא תופעה כזו נפוצה.

דרך אגב - במרפאה של הרופא ילדים שלי (שפעם אחת שלח אותי לניתוק לשון) תלויה כתבה שכותרתה "הטרור החדש של ניתוק לשונות"

דבר ראשון, לדעתי (וגם לדעת הרופאה שלנו) לא רופא ילדים אמור לאבחן את זה אלא רופא אא"ג.

דבר שני, עד כמה שאני מתרשמת רוב רופאי אא"ג נוטים לקיצוניות ההפוכה מד"ר פורר = כמעט כמעט אף פעם לא שולחים לנתק, וראיתי מספיק מקרים שלשון קשורה גרמה לכאבים עזים לאם בהנקה, וניתוקה פתר את העניין כמו קסם.

בסך הכול מסכימה שזה לא אמור לקרות לכל ילד שני, אבל יש מעט מאוד אנשי מקצוע בארץ שבאמת אסמוך עליהם באבחון ובהכרעה בשאלה הזאת. ד"ר מירה לייבוביץ היא אחת מהן. ראי תשובתה כאן:

http://www.leida.co.il/reply.asp?rep=499662

ואני לא אוהבת את האופנה הזאת, שכל דבר שחולקים עליו מתחילים לקרוא לו טרור :-/ זה מגמד את הטרור האמיתי.

אני גם פתחתי אצל רופא א.א.ג. נראה לי אבל שיותר קל לפנות לרופא הילדים בשלב ראשוני כי התור יותר מהיר אם הוא יגיד כן - לא הוא פותח אלא רופא אאג/כירורג ילדים שמומחה בעניין. אם הוא כבר אמר שהלשון לא קשורה כנראה שהמצב באמת קל...

בכל אופן אני לא הרגשתי בעיות עם ההנקה ועם לשון קשורה וכשבררתי אצל כל מיני שהיו להם בעיות בהנקה (לא כאבים) והמדריכת הנקה אמרה "לשון קשורה" וניתוק הלשון ממש לא פתר אותה.

המונח "הטרור" לא בא לתאר דבר שחולקים עליו הוא בא להציג להורים שהם מכאיבים לילדים ללא צורך רק בגלל שזו המודה האחרונה אצל מדריכות ההנקה ואחיות טיפת חלב(איזו הסמכה יש להן בנושא??)

מרשה לך לא לאהוב לי הוא היה נראה חשוב להדגיש את העובדה שאחרי הכל מדובר בחיתוך כלשהו ולא במשחק גם אם במרבית המקרים הוא רק כואב קלות.

ועדיין - ילד שיסבול מזה בעתיד לפי דעת איזה רופא שאת סומכת עליו - כדאי לנתק לו עכשיו ומיד ולא לגרום לניתוח. זו דעתי הפרטית!

מסכימות.

שתינו מסכימות שקיימת בעיה של אבחון יתר (לדעתי קיימת גם בעיה הפוכה).

שתינו מסכימות שיש מקרים שלשון קשורה לא מפריעה להנקה וחבל סתם לנתק אותה. האם שתינו מסכימות גם שקיימים מקרים שבהם לשון קשורה כן מפריעה להנקה, וחשוב לנתק אותה? קראת את דברי ד"ר לייבוביץ על ניסויים שנעשו בליווי אולטרסאונד שהראה את ההבדל בתנוחת היניקה לפני ואחרי? אם את לא מסכימה שיש מקרים כאלה - אנחנו עדיין במחלוקת.

את אומרת שאם רופא מומחה לעניין צופה שהלשון הקשורה תגרום לבעיות בעתיד כדאי לנתק אותה כבר בגיל ינקות. אני לא מתלהבת מפרוצדורה כזאת "ליתר ביטחון", אחרי שעברתי דברים לא קלים עם הקטן שלי בעקבות הפרוצדורה הזאת, אבל אולי בכ"ז את צודקת. בע"ה שלא יקרה לנו, אבל אם יקרה ואקבל ייעוץ כזה זו תהיה התלבטות רצינית.

שאלת ההסמכה של יועצות ההנקה נראית לי 'לא קשיא' - ההסמכה שלהן מספיקה לאבחון ראשוני, רק ברמה של להפנות הלאה (זה בהחלט נכלל בחומר הלימודים שלהן), אבל אף תינוק לא יעבור ניתוק לשון רק על סמך חוות דעתה של יועצת ההנקה (שכאמור, גם לדעתי היא נוטה הרבה פעמים להיות מוגזמת). הרי את הניתוק עושה רופא, והוא לא ינתק לפני שיאבחן גם הוא שיש בעיה. והוא כן מוסמך לכך (אם כי מן הסתם גם בין רופאים יש מחלוקות בעניין, ואני לא נוטה לרופאים שמגזימים באבחון, אבל כאמור שאלת ההסמכה לא קיימת כאן).

ואני לא מוכנה לקבל הגדרה ששמה אמא ששלחה את ילדה לחיתוך מיותר וכואב בגלל הנחיה שגויה שקיבלה - תחת קורת גג אחת עם אמנה מונא. מצטערת. (אל נא תיפגעי, הרי לא את כתבת את הכתבה ההיא...)

הוא שאני הנקתי ילד עם לשון קשורה מאד בהצלחה הוא היה הבכור ואפילו לא הרגשתי שיש בעיה.

ושבילד השני שלי מדריכת הנקה מוסמכת טענה בתוקף שאני לא אצליח להניק כי יש לילד לשון קשורה והרופא טען שהלשון קשורה ואין צורך בניתוק וגם הוא ינק בסוף יופי.

ושעברתי את הסיוט של ניתוח עם הרדמה לפתיחת לשון קשורה (עברת את זה פעם?? אולי עשיתי לילד בגיל צעיר מדי -3 אבל זה היה פשוט נורא. גם הלחץ מהרדמה וגם הסבל אח"כ ועד שהילד הסכים לאכול משהו בכה בלילה כמו תינוק. רק להזכר בזה...)

ושאת נכנסת למקרים החריגים שכן כואב גם לתינוק קטן ואני לא...

או שימתח לבד וזהו או, במקרה הכי גרוע, יעשו חתך - פעולה קטנטנה, שלוקחת שניות ובאמת-באמת לא כלום.

ונעשית על מנת שלשון תזוז חופשי בפה כדי שילד ידבר חופשי.

אם תראי, שילד לאמותח את הגיד לבד, תוכלי לעשות איתו תרגילים שבעזרתם תעזרי לו למתוח ללא חיתוך. אם תגיעי לזה - תתקשרי אלי בסקייפ ואראה לך.

בקיצור, אל תקחי ללב, שכל הצרות יהיו רק כאלה.

הולכים לרופא פה ולסת הוא חותך ובאים לביקורת אחרי שבועיים. התינוק יונק 5 שניות אחרי הניתוק.

הבן שלי לא הצליח לינוק בגלל זה . זה יכול לעשות בעיות בדיבור.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

גם כי אני לא מבינה בזה ובעלי עשה

וגם כי הוא יוכל להדריך אותך הכי טוב.

בכל אופן יש אצלנו בקרה כפולה-

1. משתמש במייקרוסופט עם הגבלת זמן

2. משתמש כרום עם פמילי לינק ורק אתרים שאנחנו מאפשרים פתוחים.

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

מזל טוב!!

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

בעקרון יש חתיכת עוד שמחברת במרכז בין השפה העליונה ללסת.

אצלנו החיבור היה ממש רציני והפריע לה ליצור ואקום, מה שגרם להמון ניתוקים, התעייפות מהירה, אי עליה במשקל..

זה נדיר ולכן לקח לנו הרבה זמן לעלות על זה, וכבר לא טיפלנו. כן עבדנו איתה בגיל גדול יותר על יצירת ואקום. 

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס