תגידי לי- זה נראה לך נורמלי לתת מקום לדעה של הערבים? שהדעה שלהם זה להרוג אותנו ולהעיף אותנו מארץ ישראל??

אני מצטער, במחילה אבל המחשבה שלך מעוותת!

למה שניתן להם מקום?

הם אויב שלנו! הם לא זכאים לכלום!

אחרי כל הדברים המזעזעים שהם עשו את עוד אומרת שניתן להם מקום לשמוע את הדעות שלהם?

זה נשמע לך הגיוני?

וגם אם היינו נותנים להם מקום לשמוע את הדעות שלהם, השנאה הייתה עדיין חזקה

אז בלאו הכי זה לא משנה! כי בכ''ז הם תמיד ישנאו אותנו!

אני לא חושב שזה בסדר לשיר שירים כאלה, ואני לא חושב שזה רע! שכל אחד יעשה מה שהוא חושב!

וכן, הריקודגלים ממלא אותי גאווה!

שאני מהעם המיוחד הזה! שזכיתי בו

לראות אלפי אנשים רוקדים עם דגלים זאת חוויה שנצורה לי בלב!

סליחה אם פגעתי..

איך אפשר לחשוב שזה לא רע ??

אני חושבת שאנחנו היהודים צריכים לשמש ''אור לגויים'',

אנחנו צריכים לשמור על עצמינו , לא להתקרב יותר מדיי אבל מצד שני לשמש אור לגויים , בזה שאנחנו לא יורדים לרמה שלהם ושרים להם שירים כאלה..

אם האדם כ'כ אוהב ומרגיש צורך עז לשיר את השירים האלה , שישיר אותם לא ליד ערבים

במיוחד לא במקום '' שלהם'' (מה שלא שלהם באמת.. אבל בגלל שהם נמצאים שם לא נשיר , בגלל הכבוד שלנו )

ואם יש אנשים ( לא מדברת עליך ) שחושבים שהגוואה מתבטאת בשירים האלה אז לדעתי הוא טועה !

עצם זה שאנחנו לא מפחדים לעבור שם מביעה עניין של גאווה , לא חייב להשמיע את קולנו בצורה כזו של אותם הקריאות.

לא הבנתי את פשר "הנוער שלנו לא מסוגל לתת מקום לאנשים אחרים, עם דעות אחרות". וכי אנו צריכים להתחשב בדעה של פולשים לארצנו הקדושה?! אלו דעות כוזבות!

בשאר הענינים את צודקת לחלוטין. זהו חילול ד', חילול קדושת בירתנו הנצחית, חילול כבוד האומה וחילול כבוד התורה. 

עם כל זאת, השנה בקושי שמעתי שירי נאצה פורי ראש ולענה דוגמת "מוחמד מת" וכיו"ב. דבר שמאוד הרשים אותי, וחזר על עצמו כמה פעמים, היה שמישהו התחיל לשיר שירים כאלה ופשוט כל הנוכחים השתיקו אותו. 

אני לא חושב שניתן להשוות את מאורעות השנה שעברה למאורעות השנה.

האם אנחנו מחנכים לומר תודה לנהג אוטובוס?

האם אנחנו מחנכים לעזור לאישה זקנה לסחוב סלים?

לקום לנשים בהריון/זקנים/נכים באוטובוס?

ואם אחד מהנ"ל ערבי, לא נעשה זאת?

אני אכבד כל אדם כאדם. זו המחייבות שלי מתוך האמונה שלי.

לא אשיר שירים כאלה, לא אכנה אותם בשמות.

לא אלבה שנאה.

ולא אחנך את מי שבידי לחנך אותו לדברים כאלה.

[ע"ע צ'רקסים, דרוזים, עמוס ירקוני, אבו גוש וכו'.]

האם אלו המרססים על מסגדים דברים כאלה או אחרים מבטאים את רוח התנועה???

ההתייחסות היחידה שמצאתי בתנ"ך שבו ניתנת הוראה איך להתייחס לאויב, היא זו: בִּנְפֹל (אוֹיִבְיךָ) [אוֹיִבְךָ] אַל-תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל-יָגֵל לִבֶּךָ.

וזה עוד לפני שהתחלנו בכלל לדבר על כללי היציאה למלחמה....

וחוצמיזה,

בעיני, הרבה צרים ומזידים שקמו עלינו, ההתייחסות שלנו אליהם היא כזו, מפני שהם לא רק רצו לרצוח אותנו. הם רצו לאבד את צלם האנושיום שבנו. לא צריך להתחיל לפרט מה הגרמנים עשו ליהודים לפני שהרגו אותם, כמה השפלות וביזויים הם עברו.

אני לא אשפיל ערבים.

ולא כל אדם אחר.

הפסוק הזה , שהבאת שנאמר בקשר לאויביים , - זה אויביים יהודיים . 

לא ערבים , או גויים , או משו אחר ..

ואני מסכימה עם האלה שמעלי .

רמז:

"מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!"

על בני המן המסכנים שנתלו... ותתאבלו גם בחנוכה, על היוונים המסכנים! וגם ביום הנכבה, למה לא?

ובני עקיבא, מתוקה, אני מצאתי גם את:

"בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע.."

זה שלא מוזכר בפירוש השורש אויב, זה ממש לא אומר שלא מוזכר בעוד מקומות יחס לאויבים!

הבעייה שלי היא כזו:

כאשר אנחנו רואים/ שומעים / קוראים על מלחמת העולם השנייה, ואנחנו רואים את ההשוואה של יהודים לכלב- אנחנו מתעצבנים. כשאנו רואים את ארשת פניהם של החיילים הגרמנים תוך כדי הטבח המזעזע- אנחנו מזדעזעים.

ואני מנסה להגיד פה שאנחנו שונים.

אנחנו מאמינים בכך שתפקידו של הא-ל לנקום. אנחנו נשנא את הרע לא את הרעים.

אני לא אלך ואחבק כל ערבי שעובר ברחוב; אבל אומר תודה רבה לנהג הערבי שהסיע אותי באוטובוס.

בתור מחנכים,

לא נראה לי נכון לחנך לשנאה.

האמונה שלי מחייבת אותי לומר שאנחנו נעלים יותר, מוסריים יותר- ולכן פורים לא נקבע על מות המן, אלא על הצלת היהודים.

בעיני צריך לתת עונש מוות למחבלים, להרוס את בתיהם, ולמנוע פיצויים מהמשפחה השכולה.

אבל--

אני לא אתייחס לערבים כמו שהנאצים התייחסו אליי.

אשמח שתבהירי לי את ההבדל בין היחס שלך כלפי הערבים לבין היחס ההיסטורי הנ"ל.

וגם לא רצחו תינוקות בסכין!! איך לעזאזל את יכולה להשוות ?!?!?! אני מצטערת על השפה. אני אני פשוט ל א  מ ב י נ ה !!!!!!! 

הערבים מבחינתינו הם אויב בדיוק כמו שהיוונים היו אויב, הם שואפים להשמדתינו במסווה של "נכבה"...

הם אנטישמים בדיוק כמו הנאצים. רק שהם במקרה מצאו להם סיכה שנשמעת משום מה הגיונית לעולם...

מוסריות זה לא אומר לכבד את האויבים שלך. "הבא להורגך השכם להורגו",

וכן, כל ערבי שנמצא פה הוא מחבל בפוטנציאל, כבר למדנו מההיסטוריה כמה קל להסית אותם לרצח אכזרי ולפוגרומים ופרעות! את מוכנה לקחת את הסיכון הזה?! כי אני לא! ואני גם לא יכבד אותם. אני לא רואה שום סיבה לכבד אויב שמאיים על העם שלי, על המדינה שלי, ועל הארץ שלי!

גל האלימות הפיזי התחיל בליל הבדולח. מה גרם לליל הבדולח?

רמז

הנאצים ראו כל יום כמאיים על הגזע הגרמני הנבחר, כאיום על המולדת הגרמנית האהובה, כאיום על החברה הנאורה שבה חיו.

נראה לי שכל אחד מכיר את הקריקטורות הנאציות- איך היהודים רוצחים ילדים ושותים את הדם שלהם, מחזיקים את העולם בידיים שלהם וכו'.

ואולי כל אחד מהם הוא עמוס ירקוני פוטנציאלי?

ועוד נקודה לגבי הכבוד:

אויבים מכבדים זה את זה. אם אין לך כבוד לאחר, להלך המחשבה של האחר- לא תצליח לנצח אותו. אם תזלזל בו- זו בדיוק תהיה נקודת התורפה. אתה צריך לדעת להעריך את היכולות שלו.

אני מאוד מקווה שהסוהרים הישראלים לא מקללים את העצורים הערבים. 

אבל לא אתפלא אם כן, כי המציאות היא שמחבל שהולך לכלא הופך להיותך יותר קיצוני....

תתביישי לך! תתביישי לך שאת משווה ככה בלי בושה את המצב של הערבים למצב של היהודים באירופה!

את משווה את הרצח היחיד הזה לטרור שהערבים עושים לנו פה כבר 64 שנים, לאלפי היהודים ההרוגים,

על לא עוול בכפם, תינוקות, פעוטות, ילדים, נשים וגברים שנרצחו באכזריות, איך ?! איך את מעזה להשוות?!

"עמוס ירקוני" היה רק אחד, ומחבלים היו, יש ויהיו אינספור...

אני מודעת ליכולות של הערבים, אני מודעת לאכזריות חסרת הגבולות שלהם, לעובדה שהם יכולים להיכנס לבית ולרצוח תינוקות וילדים ישנים בסכין בלי שום חמלה, אני מודעת לזה טוב מאוד, אבל אני לא רואה שום סיבה, ואפילו לא חצי סיבה לכבד אותם. אני ש ו נ א ת אותם! טוב?!

ולא הבנתי כלכך מה הקשר לסוהרים...!

זו הייתה תכונה אופיינית לתעמולה הגרמנית. הם היו משתמשים

בחלקיק גרעין של אמת כדי להוציא אותו מהקשרו. לכאורה, יש להם

ביסוס מציאותי.

מילא לשפוט ולהעלים את גרינשפן, אבל מה העניין להשליך את הנושא

על כל היהודים בעולם?

מה היה המניע להתנקשות? הרדיפות נגד היהודים...

אלימות פיזית הייתה עוד לפני ליל הבדולח וזה דבר ידוע.

השנאה הנאצית לא הייתה תלויה במעשה פרטי כזה או אחר.

בס"ד

אם אני רואה ערבי זקן שרוצה לשבת ברכבת אני אתיישב בכוונה בשביל שהוא לא יישב. מבחינתי הוא האויב שלי! אני לא צריך לכבד אדם שחינך את בניו ונכדיו לשינאת ישראל. 

אני זוכר כמה כיבדו ביישוב שלי לפני הרבה שנים את אחד הקבלנים הערבים, כולם כיבדו אותו, הוא היה כבן בית ביישוב - והבן שלו - הבן שלו היה מחבל שעשה פיגוע.

מאיפה אני יודע שאותו אדם "תמים" לא גידל דור של טרוריסטים? מאיפה אני יודע שאותו "מסכן" הוא לא מורה שמלמד את תלמידיו בספרי הלימוד שיוצאים נגד ישראל? 

אז אני לא אקום בשבילם באוטובוס. אני אאחל להם שהם ימותו, אם אני רואה אותם בבית חולים. אני לא אעזור להם לעולם! הם האויב שלי ובמלחמה כמו במלחמה!!!!

לעניין הדיון הכללי -

עצם העובדה שהערבים עדיין נמצאים בירושלים ולא העיפו אותם משפ זה חילול ה' הכי גדול שאפשר! מה הקב"ה אומר לעצמו (באופן מטפאורי) כך בניי מכניסים את בני ישמאל לבית מקדשי? למקום שיכנתי?

את/ה יודע/ת מה-

אני באמת מרחם על הערבים הבאמת כ"כ מסכנים האלה שחבורה של יהודים חצופים שלא עשו להם כלום (למעט שניסו לחטוף את הרכבים שלהם ביו"ש, ניסו לפגע עליהם בירושלים,  רוצים להשמיד אותם) שרה עליהם שירי גנאי. 

אתם חושבים שיום אחד הערבים פשוט יעלמו?

או שאולי אתם מאמינים שצריך לעבור ולרצוח את כולם?

הערבים חיים פה, נקודה.

יש בהם חלק שרוצה לרצוח אותנו; נכון. על זה אין מחלוקת.

אבל האדם הממוצע ברחוב לא שואף לעשות את זה.

רובם מעדיפים לחיות תחת ריבונות ישראל ולא תחת הרשות הפלשתינאית.

אין בי רחמים עליהם.

אין בי שנאה.

אם יש לי רחמנות על מישהו כאן, זה עליכם. למה אתם משקיעים כוחות בלשנוא?

הקב"ה נתן לנו כוח מסויים, לא עדיף שנשתמש בו לבנייה, לצמיחה, להתקדמות?

בעיניי, מי שלא קם באוטובוס לאדם זקן- בין אם יהודי, הודי, רוסי, ערבי, איטלקי או כל מקום אחר- זה כשל בחינוך. לא סתם אנחנו מתחנכים על דרך ארץ שקדמה לתורה.

אולי אתם לא מצליחים להבין את האמביוולנטיות, אבל זה נראה לי עניין של בגרות.

יש מחבלים --> מי יתן והם יבינו שאלימות זה לא הדרך. [בבחינת יתמו חטאים ולא חוטאים.]

יש ערבים --> יש להם ערך כבני אדם וזכות לחיות. כן, עד כמה שאולי זה נשמע לכם שמאלני- הם נבראו בצלם.

כן, המחבלים הם ערבים.

לכל ערבי ישפוטנציאל להיות כל דבר, ואין לנו מושג מי יהיה מה.

לא אני ולא אתם משה רבינו שיכול לראות שאין איש. אין לנו איך לדעת.

לפי אמונתינו, הנקמה היא בידי ה', לא בידינו.

אם יהיה לכם נהג ערבי ותירקו לו בפנים, הסיכוי שהוא יהפוך למחבל יעלה.

אם יהיה לכם נהג ערבי ותאמרו לו תודה, הסיכוי שהוא יהיה 'ציוני' יותר גדול. [ לא ידעתי איזה מילה לשבץ כאן, אבל זה במובן של תמיכה במדינה כמדינת לאום יהודית.]

אז אם אתם מתייחסים ככה לערבים- אל תתפלא שהם זורקים עליך בקת"בים. סביר להניח שתעשה אותו דבר.

[ע"ע המחתרות לפני קום המדינה...]

אני מקווה שהבהרתי את הנקודה.

בס"ד

הסיכוי שמחבלים יבינו שזה לא הדרך זה אותו סיכוי שהשמש תזרח מחר בבוקר.

כמו שאת מקבלת חינוך "והדרת פני זקן" בספרים שלהם הם לומדים שיהודים זה דבר שצריך להרוג ולהשמיד!

ואין שום ערבי, שום ערבי שיגיד שהוא רוצה להיות תחת ריבונות ישראלי!!! אין אף אחד כזה!!!

וגם האדם הממוצע ברחוב רוצה שלא נהיה פה! אומנם הוא לא מהאלה שיבואו ויצטרפו לגוף טרור אבל בתוך ליבו הוא לא רוצה אותנו פה.

ואולי לא כל ערבי הוא מחבל, אבל כל מחבל הוא ערבי!!!! (ח"כ דני דנון)

לגבי הנהג הערבי-

למה בכלל שאני יעלה על אחד כזה? 

בתורתנו הקדושה כתוב "לא תחונם" - לא תתן להם נחלה וחלק מהאיסור זה גם לא לתת להם פרנסה, כי הפרנסה נותנת להם סיבה להשאר (רש"י אומר את זה או שקראתי את זה בדעת מקרא).

אני אתנהג אל ערבי כמו שהוא מתנהג אליי!

אם הוא מסתכל עליי עם מבט של רצח בעניים שאני הולך בשוק הערבי או סתם נוסע ברכבת הקלה - אז אני אחזיר לו את אותו מבט. אם הוא מסנן לי קללה אני אקלל אותו בחזרה (קללה = איטבח אל ארביא = ימותו הערבים) 

צריך לזכור שאנחנו במלחמה -

כן, מצב שבו זורקים אבנים כל יום, יש חטיפות כל יום, ויש חוליות שמנסים לפגע זה נקרא מלחמה.

ובמלחמה אין מקום להיות נחמדים כי אז האויב מנצל את זה.

נראה לי שיש לי מבט מפוכח יותר על המציאות.

יש המון כאלה, והם אפילו הרוב.

["הסקר מבטא את העמדות של ערביי מזרח ירושלים בנוגע למעמדם העתידי במידה ויעלה לדיון, ומצביע כי רוב התושבים מעדיפים להישאר תחת שלטון ישראלי , ואף יעברו דירה למערב העיר במידה ומזרח ירושלים תעבור לשליטה של הרשות הפלסטינית."]

המשפט הזה של דני דנון לא מדוייק. זה גם מכניס אותך לשאלה מיהו ערבי, ומה הקשר של האיסלאם לכל זה.

אתה תעלה על אחד כזה כי זה מי שינהג באוטובוס.

ואם נתחיל לצוטט פסוקים, לא יהיה לדבר סוף.

אבל אני אביא פוסקים, וזה משהו שאנחנו לא יכולים להתווכח עליו. יש כאן את השאלות בנושא היחס לגוי, ותשובות מאת רבנים שונים שאין ספק בהשתייכותם. [דוגמא למטה, דרך אגב, יש שם שאלה האם קימה לגוי באוטובוס אסרה משום לא תחנם- והרב דב ליאור אומר שמותר].

לא אקלל. אף אדם. לא אנבל את פי.

לא ארד לרמה שלהם.

מלחמה זה עניין של כלל, לא של פרטים.

מלחמה לא אמורה לגרום לך לאבד את צלם האנוש שבך.

_________________________________

עזרה לגויים - מתנת חינם?

הרה"ג דב ליאור

כ"ו אייר תשס"ו שאלה: לפני כשבוע היינו בטיול והיינו בשדה של בדואידרוזי ומספר ילדים עזרו לאותו בעל שדה, הרב השיב שנהגנו כשורה. בעקבות זה עלו לנו מספר שאלות: א)ספר החינוך כותב שחכמים אומרים שאיסור "לא תחנם" הוא גם על גוי, שאינו עובד ע"ז אז על אותם דרוזים או בדואים, יש האיסור, אז האם מותר לנו לעזור להם? ג)ובספר דברים (ז’,ב’) ובנוסף על "לא תחונם" כתוב "החרם תחרים אותם ולא תכרות להם ברית", האם מדובר גם על גויים רגילים? ה)בנוסף לכל כתוב בספר החינוך שלא לתת להם מתנות חינם, האם לעזור להם לא נקרא מתנת חינם? תשובה: החיוב להחרים גויים מוסב רק על גויים העובדים עבודה-זרה או שהם משבעת העממין. אין לנו מאבק עם ערבי פרטי, אלא יש לנו מאבק עם התפיסה שלהם ביחס לבעלות על הארץ. אם ערבי מסוים הוא מתנהג בסדר, יש לנהוג עמו כראוי לייחס בין בני-אדם. בנוסף, יש לעזור לגויים כאלו מצד הדין ש"מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום".

בס"ד

אתחיל ממה שכתבת בסוף על המלחמה של הכלל או של הפרט.

המוני בית ישראל נמצאים במצב של טרור ואת קוראת לזה מלחמה של הפרט? למה את כל האלה שגרים במרכז זה לא מעניין? לא מפריע לכם שכמה קילומטרים ממכם יש נשים שפוחדות לנסוע מחשש שיחטפו לה את הרכב? לא מפריע לכם זריקות אבנים על רכבים? אתם קוראים לזה מלחמה פרטית?

לגבי הסקר-

אני מפקפק בכמה הסקר הזה נכון. אבל אני רואה בסקר בעיה אחרת:

"על פי הנתונים - השליטה הישראלית ביו"ש הביאה לשיפור עצום בהיקף התשתיות האזרחיות ובנגישותה של האוכלוסייה למשאבים בסיסיים כמים וחשמל, ואילו פתיחת האזור כולו לשוק העבודה הישראלי הביא לעלייה משמעותית בתוצר המקומי."

אנחנו נותנים להם סיבה להשאר פה?! אנחנו מביאים להם מים, תשתיות. נכון אני לא אגיד לעשות עכשיו טווח בכל הערבים ולהרוג אותם, אבל לפחות לתת להם סיבה למה לעזוב מרצונם. לתת להם סיבה לקחת מטוס ולעוף מכאן כי קשה להם פה. אבל לא. במקום זה אנחנו נותנים להם עוד סיבות להיות פה - נותנים להם מים תשתיות. אז ברור שהם ישארו - טוב להם פה. אבל זה לא סותר שהם לא רוצים ברעתינו!

מה לא מדויק במשפט הזה? זה משפט מאוד מדויק! 

לגבי הגויים-

אם עכשיו יהיה לי נהג רוסי - ברור שאגיד לו תודה. ברור שאכבד אותו למרות שהוא גוי.

אין לי בעיה עם גויים (למעט העובדה שהם לא יהודים) אבל כן יש לי בעיה עם ערבים, כי הם אויב שלי! וזה בדיוק ההבדל. אני מתייחס אל מי שרוצה לרצוח אותי בכבישים, מחבל לי בתאורה, מנסה לפרוץ ליישוב שלי, מצית שדות, עושה לינצים כאויב!

ובתשס"ו שניתנה התשובה הזאת, זה לא המצב של היום. היום אנחנו נמצאים במיני אינטיפדה שלצערנו לא מוכרת ככזאת כי אין כלים להתמודד איתה. ולכן לא נראה לי שהתשובה של הרב דב ליאור תקפה גם היום, אם זה אותה מציאות.
 

זאת בדיוק הנקודה:

המלחמה היא בין הכלל לכלל. אבל היחס בין פרט לפרט צריך להיות שונה.

הדברים שכתבת הם בדיוק הסיבה לסקר הנ"ל. כאשר חלקים נחרבים מארצינו היו תחת השלטון הירדני, לא הושקעו בהם בכלל תקציבים. מדינת ישראל נתנה, נותנת ותיתן כספים. זה דבר שנכון לעשות אותו ברמה של הפרט, ברמה של אומות העולם- אבל אולי לא כאינטרס הלאומי היהודי. אבל מה לעשות, אנחנו לא חיים במדינת הלכה, אלא בדמוקרטיה יהודית. אם המדינה תומכת בהם והם מעדיפים להישאר אצלה, הם פחות ירצו לפגוע בה. 

זה בדיוק האינטרס של ההנהגה במגזר הערבי- להשאיר את המון העם כפליטים מסכנים, שאין להם ברירה אלא לשוב לשטחים הכבושים. כל עוד יש מחנות פליטים בתנאים מזעזעים ניתן לשלוט בשנאה ובכעס. כאשר אדם יותר מבוסס, בתנאי רווחה יותר טובים- המציאות נראית לו אחרת. צבדוק מאיפה רוב המחבלים מגיעים.

לגני דנון: יש לא מעט ערבים נוצרים, דרוזים צ'רקסים וכו'. ערבים שהו שם כללי לאנשים שהגיעו מרחבי האימפריה העותמאנית. לעומת זאת, מוסלמים הם בעלי אמונה במוחמד וכו'. לפיכך לא כל ערבי הוא מחבל.

לא כל מחבל הוא ערבי. לדוגמה, הטבח בשדה התעופה לוד נעשה על ידי יפנים, באנטבה [מבצע יונתן] חלק מהמחבלים היו גרמנים. 

ואני אנסה לחזור על הנקודה הזאת שוב:

אין לי מושה איפה אתה גר, אבל כנראה שיש לך ערבי כלשהו שעובד איפשהו שם, וסביר להניח שהוא שם שנים רובת ומכיר את כולם כולם מכירים אותו. יכול להיות שלא נוח לך עם זה שהוא נמצא שם, אבל לא נראה לי שאתה רוצה להרוג אותו. ברמה הפרטית אין לך בעייה איתו, אתה שמח מזה שיש לו עבודה ופרנסה. 

ברמת הכלל יש בעייה עקרונית עם עבודה שאיננה עברית, עם השתלטות על כל מיני חלרים בארץ וכו'. אבל כל הצרות האלה לא נופלות על הקשר הזה, וגם לא על המפגש הזמני שלך עם נהג האוטובוס. הוא עשה לך טובה, אז מן הראוי שלא תהיה כפוי תודה.

[אפילו עשו כשהוא מגיע מת מרעב מהשדה, הוא מבקש מיעקב: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי] 

אין לי מושג בן כמה אתה. 

אבל לא נראה לי שאפשר להשוות את 6 השנים האחרונות, ל6 שנים שקדמו להם מבחינת פיגועים. מה שנקרא האינתיפאדה השנייה. עיין כאן בשביל הנתונים. אבל זה יותר מנתונים, זה מציאות חיים נוראה ומזעזעת. מניסיון. אין מה להשוות בכלל בין המציאות אז להיות, כאשר היום אנחנו נמצאים אחרי שנים רבות של רגיעה יחסית.

אבל מה שבטוח שלרב דוב ליאור יש ניסיון קצת יותר עשיר מאיתנו. ולעניות דעתי הפסק שלו רלוונטי גם להיות. אתה מוזמן לשאול אותו בעצמך ולשתף אותנו בתגובה. 

בס"ד

אני חולק עלייך - 

לא אמור להיות שם שינוי בין הייחס שלי אל הערבים בתור עם אל ערבי יחיד. כמו שהוא רוצה לפגע בי כי אני יהודי, אני לא אפרנס אותו כי הוא ערבי! כי הוא משתייך לעם הזה. כמו שמחינתו בעיה שלי שנולדתי יהודי, כך גם הפוך הוא אשם בכך שהוא נולד ערבי.

לגבי המשפט של דנון-

לפי הבנתי הוא אמר את זה על המצב של ימיינו, לא על מצב שהיה לפני כמה שנים, ואז המשפט הזה נכון (אני יכול לנסות לברר, אבל הוא עסוק עכשיו ביומיים האלה בגלל חוק ההסדרה).

אני לא רוצה להרוג את אותו קבלן, אבל אני גם לא רוצה שהוא יועסק פה ואני לא שמח ששכנים שלי (וגם אנחנו לפני שנתיים) מפרנסים אותו. אני מעדיף שיפרנסו את אחים שלי כמו שנאמר: "עניי עירך קודמים" והתורה אומרת לנו: "או קנֹה מיד עמיתיך וחי אחיך עמך". ואני לא מרגיש שאני כפוי טובה, כי הוא קיבל על זה את התשלום שלו. זה לא שאני לא משלם לו אני פשוט לא אתן לא ייחס מיוחד.

ברור שלא ניתן להשוות בין מה שהיה לפני 6 שנים למה שיש עכשיו (ואני כבר מספיק מבוגר בשביל לזכור)-

אבל גם לא ניתן להתכחש לעובדה שאנחנו כן במצב של מלחמה שבו יש כמעט בכל יום אירוע ביטחוני. רק היום (ב') היה פיגוע דקירה. ונכון שב"ה אין פצועים, אבל אירועים כאלה יש כל הזמן.

(לא היה לי זמן להביא אותה...)

גם גויים הם חלק אלו-ה ממעל.

ולא סתם חלק - הם אפילו יותר מאשר היער שבו אתם עושים התבודדות והנוף המקסים שמביא אתכם לקרבת אלוקים.

המשמעות של זה, למשל - שהם יכולים לקיים את רצון הבורא הרבה יותר מאשר דגי הזהב שלכם באקווריום.

אתם לא יכולים להרוג אותם בלי הבחנה, ועוד בשם ה'.

הקב"ה לא ברא אותם רק כדי שאנחנו נוכל להרוג אותם.

ויותר חמור -

אי אפשר להיות עבד ה' ולהרוס את הבריאה.

הרי זה ממש לעשות ההפך.

במקום להביא חיים לעולם, חיים הרמוניים ומתוקנים, שזה מה שנדרש ממי שמתיימר לעשות את רצון הבורא - מקור החיים והמחיה,

במקום זה להביא מוות וכליה על בריות, רק כי אין לנו סבלנות להרוג את הרע שבהם ולהשאיר את הטוב.

אז לפני שאתם קופצים בהטחת "שמאלנית" -

יש המון טוב בעולם, וכרגע יש גם רע. ויש גם הרבה כוחות מבולבלים שלא סגורים על תפקידם (עמים, אנשים, ובתוך הנפש של כל אחד מאיתנו פנימה).

עם ישראל צריך לבער את הרע, ולזכך את הטוב - להגדיר לכל כח את המקום המיועד לו.

לצערנו, כרגע הכלי לאותו בירור הוא מלחמה. מאבק. התנגשות של כוחות.

כל כח תובע את מקומו. רוצה להיות במרכז הבמה, לשלוט בהר הבית.

התפקיד שלנו זה להבהיר לכל העולם, ובתוכו גם האומה הערבית (אבל להפתיע אתכם? הנוצרים מסוכנים הרבה יותר. הורסים אותנו מבפנים) איפה הם צריכים להיות בסדר הכוחות בעולם.

ובדרך... לפעמים אין ברירה וצריך להרוג.

אם מישהו שואל את עצמו - איך אני יכול לעשות שיהיה יותר טוב בעולם?

אז לפני שהוא הולך להרוג ערבים על דעת עצמו, שיסמן לעצמו מטרה אידיאלית. לאן הוא רוצה שהעולם יגיע.

אם אין כיוון ברור - אין לאן ללכת.

בקיצור, ללמוד.

להבין מה זה עם ישראל.

מה זה בית מקדש.

לעמול ק-ש-ה על סידור הכוחות בנפשי פנימה.

לחיות על פי דעת תורה, ולא על פי רגשות הבטן שלי.

מכל הלב, שנזכה.

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.