אומרים משהו על הבנאדם.

אם המציע/ה לא חושב............

אני אכתוב בלשון זכר.

אם המציע לא חושב שיש למי שהוא מציע בעיה ספציפית

שבגללה היא התגרשה,

זה לא שונה מכל הצעה אחרת.

כמובן שהתמונה שונה אם יש גם ילדים.

יש גרושים מאוד איכותיים..

פשוט התחתנו עם אדם שלא מתאים להם..

אם זה לא משהו שמעיד על האופי שלו, לא הייתי פוסלת.

יצא לי לצאת פעמיים עם גרושים. בפעם הראשונה הבחור אמר לא אחרי פגישה אחת כי הוא רוצה דוגמנית כמו אשתו הקודמת ובפעם השניה הבחור התנהל בצורה ממש לא מתאימה (התחיל לשתף אותי בכל מיני פרטים אינטימים מהנישואין שלו...) ועד היום כל כמה חודשים הוא מטריד אותי בטלפון (אין איך לחסום אותו כי הוא מתקשר מחסוי) למרות שעברו כבר שנתיים וחצי.

אך מצד שני יש לי חברה גרושה שהיא בחורה מדהימה.

לפעמים הגירושין זה תוצאה של אי התאמה ולפעמים זה תוצאה של התנהלות גרועה של אחד הצדדים וצריך לברר את זה טוב טוב, לאו דווקא אצל אנשים שהם חברים של הגרוש.

אבל באמת אסור להכליל

בתור רווק שמחפש את האחת אני יכול להגיד שהמשפט "כל הטובות תפוסות" מעולם לא היה נכון יותר.

הנגזרת של המשפט הזה היא שמי שהתגרשה אז אחת מהשניים:

או שעכשיו יש אחת אי שם בחוץ שהיא "טובה" ולא "תפוסה"

או שזה שהיא כבר לא "תפוסה" - זה כי היא כבר לא "טובה"....

ותחשבו על זה...

ועוד לא התחתנתי?

של מה קודם למה - הביצה או התרנגולת.

לברר יותר מטוב מה היתה הסיבה לגירושים. 

הלוואי שאני לא תוקפנית מידי...

אבל-

זה כ"כ לא שייך!

מאיפה הוא יכול לדעת מה הרגשות של הצד השני? 

ואם הצד השני רוצה אותה ועדיין קנאי? הוא יהרוס הכל סתם. לא חבל???

ואם לצד השני יש בעיות נפשיות וזה יכול להעמיד את הגרוש/ה בסכנה???

ואם הם הצד השני מרגיש צורך בנקמה או סתם לא בא לו לראות אותה עם משהו אחר??

כל עניין הגרושים זה להתנתק מהצד השני! אין שום עניין לבוא ולערב אותו בדברים כ"כ אישים.

ממש לא שייך!

יש כ"כ הרבה דרכים לברר מה בדיוק קרה שם בלי לדעת אפילו מי הצד השני.

בדרך כלל כדי לריב צריך 2 . ובדרך כלל הצד השני ירצה נקמה ולהגיד רק דברים רעים!!

קרוב משפחה שלי התגרש אחרי 16 שנות נישואים .

גרושתו לא לוקחת אחריות על המצב הכלכלי ומאשימה רק אותו ...למרות שגם הוא לא טלית תכלת ,אבל הוא רצה לתת לה את מה שהיא ביקשה והיא הפעילה עליו לחץ רב .

היא התעקשה לרשום את כל הילדים לבתי ספר הכי יקרים ולגור בדירות הכי יקרות...ולקנות הכי יקר בגדים

ומאשימה רק אותו במצב הכלכלי ...

אחרי הגירושים הוא נפגש עם בחורה מדהימה . והכל הלך מדהים כמעט שנה , ..עד שהיא החליטה לדבר עם קרובים של הגרושה.. שכמובן לא ידעו את כל הסיפור אלא רק את מה שהגרושה אמרה (שכאמור לא לוקחת אחריות ) והחליטה לעזוב  את הקרוב .

אין ספק שאחרי שנה שלמה שהוא הוכיח את עצמו באישיות ורגישות .. לעזוב אותו , היה פשוט טרוף מצידה .

ואני תקווה שיום אחד היא תתפוס את עצמה ותבין - מה עשיתי ??

ולגרושה שיהיה לה רק בריאות ...

תחשבו טוב אם אם רוצים לדבר עם הגרוש/ה כי  כמו שאמרתי לפעמים הגרוש/ה הוא אדם טוב שפשוט נפגש עם מזל רע....

בס"ד

מה אתם מצפים שהגרוש\ה יגידו??

בעניי יש בזה חוסר טאקט כלפי הגרוש\ה שמנסים לברר אצלם...

למה שהם ירצו בכלל לשתף פעולה? למה לחטט לאנשים זרים בצלקות?

אולי הבירורים הללו הם בבחינת זריית מלח על פצעים?

לא יודעת אם וכמה זה מעשי אני הייתי מתעניינת אם היה להם ייעוץ זוגי, ואצלו מבררת את מה שמעניין אותי לדעת על האדם שנפגשים איתו. (וכמובן לא על גרושתו וכ')

לא להיכנס לפרטים וכ', אלא בכללי, מהלך נפשי של אדם.

ועוד דבר שכדאי לקחת בחשבון- גירושין זה משבר.

לרוב אנשים משתנים לאחר משברים שעברו, לומדים דברים.

ונקודה אחרונה אם כבר יוצאים עם גרוש\ה שימו לב לאופן הדיבור על מה שהיה.

אם אדם אומר שהצד השני היה מפלצת וזאת הסיבה היחידה- אז כנראה שהוא עדיין לא הפנים את המסר שהיה צריך ללמוד, או לחלופין שהוא לא כנה, כי גם אם הצד השני היה מפלצת, היה במספר את המקום שאיפשר את זה... וגם הוא אמור ללמוד.

בהצלחה רבה לכולם, שכל אחד יזכה להקים בית נאמן בישראל, ומה שהיה עד עכשיו רק יחזק ויעזור שהבית החדש ייבנה ממקום טהור פנימי ושלם יותר.

אבל לא בטוח לפני פגישות

אולי להיפגש ואז אם שייך להתחיל חפירות

בתור מישהי ששידכה (והם מתחתנים בקרוב ממש) גרוש+ילד עם בחורה רווקה וב"ה אני מאוד מעריכה את האישיות של שניהם. לפני שהעזתי לעשות את השידוך הזה ראיתי עם הבחורה שזה בחור ממש מתאים למה שהיא מחפשת (והיה קשה למצוא מישהו כזה, לא שהיא בררנית, פשוט היא בסגנון מאוד מסויים) ואחרי שבדקתי המון זמן (שעה+) עם מישהי שידעה והכירה את סיפור הגירושין מקרוב שוכנעתי שהוא בחור טוב, מה שנקרא "גרוש שלא באשמתו". נכון, לטנגו צריך שניים ויועצת נישואין אני רואה את זה עין בעין, אבל לפעמים האשמה היא לא בדיוק שווה בשווה, למשל: צד אחד שרוצה ללכת לייעוץ זוגי וצד אחר שלא מוכן לעבוד ולהשקיע בשיקום הזוגיות או במקרים קיצוניים-צד אחד שעבר את הגבולות לגמרי (למשל, אחרי מספר שנות נישואין הבחור החליט שהוא מעדיף לחיות כ"חילוני" וליצור קשר קרוב עם בחורות אחרות - זה משמע אולי הזוי, אבל אני מכירה לצערי סיפורים כאלו מקרוב-מכלי ראשון). כי גם אם בן הזוג עצבן אותך מאוד, יש גבולות ברורים שאותם לא עוברים (למשל, לא הולכים לחפש אהבה במקום אחר), גם אם מאוד כועסים ונעלבים.

לסיכום, ממש לא נראה לי שייך לשאול את הצד השני של הגרוש-ברור שיגידו דברים לרעתו, אלא אם כן הם צדיקים נסתרים, אבל בדרך כלל מהלך של גירושין רווי בהרבה כאב שיוצא לפעמים בתור האשמות כלפי הצד השני (גם אם אתה יודע בתוכך שגם אתה לא לגמרי "צדיק", יותר קל להאשים את השני).

אבל...

כדאי מאוד מאוד לשאול רב שהיה מעורב בסיפור ויאמר את כל האמת על סיפור הגירושין.

לגבי הילד, כל בחורה צריכה לחשוב בעצמה כמה כוחות יש לה כדי להכיל עוד ילד, וצריך לזכור שלא תמיד זה ממש לגדל את הילד כי רוב הזמן הוא אצל האמא..

בהצלחה רבה

והחלטות טובות!

שרית

חברה טובה שלי היתה גרושה ב"ה התחתנה בשנית עם רווק

וכשניסינו לשדך לה בזמנו, היה ברור לה שהיא נותנת מספר של רב שהיה קשור לתהליך הגירושין

כדי שיהיה אפשרות לברר טוב טוב 

ויש לי עוד כמה חברות גרושות עם ובלי ילדים

נשים מדהימות אחת אחת אני הייתי ממליצה בחום עליהן

בהצלחה

לא צריך להברוח ממקור המידע הכי חשוב הזה. כמובן להביא בחשבון שאולי עושים חיסול חשבון.

 ומקרה שאני מכירה .

 לאשה אלמנה כמה שנים  הכירו איש גרוש.

 רב שהכיר היטב אותו וקצת אוותה התקשר אליה ואמר לה לא פחות ולא יותר אלא שהאיש הזה זה לא משהו בשבילה .

 היא אשה אסרטיבית , החליטה שהיא סומכת על ההרגשה שלה בלבד , והתחתנה עם הגרוש.

רק  חודש חודשים אחרי החתונה ראתה שהעובדות דוקא בעד הרב ההוא.  אבל היא אשה חזקה ומצאה פתרון: התגרשה ממנו !

דוגרי לא בא לי להיות השניה של מישהו...

ב"ה הקב"ה לא העמיד בפניי את הניסיון הזה.

ושלא יעמיד.

תמיד תהיי רק מי שאת

רק מה שאת

האישיות המקסימה שלך

הבית הייחודי לכם שתבנו ביחד

לוגית, פשוט- תוכלי להיות רק- את, לא "שניה"

(ואם הוא אכן התגרש ממישי בעבר- כנראה היא לא היתה מציאה... מה שתמיד יקנה לך את המעמד של מלאך זוהר- או אוצר יקר שצריך לשמור לא לקלקל וכמה שיותר לטפח.... )

מהכיוון השני- יכול להיות בחור שיאמר את זה על גרושה

ועל זה אני אענה את אותה דבר- האישיות היא ייחודית, הציפיה לקריבה- היא ייחודית רק אלייך.

(ומתחתנים עם אישיות- לא רק עם גוף)

("לוגית"..)

אבל לא תמיד נכון במציאות.

ספציפי לגמרי.

אם את/ה רואה שהפגישות רציניות וחושב/ת על אירוסין, אפשר לדרוש לראות את תיק הגירושין. אם מה שכתוב בתיק תואם במידה מסויימת את מה ששמעת עליו/ה עד כה, ומה ששמעת עליו/ה מכמה מקורות חוזר על עצמו, אפשר להאמין שהבחור/ה נפל/ה בפח ואינו/ה אשם/ה בגירושין שנגרמו ע"י מקח טעות.

ובכל מקרה, תמיד כדאי לבדוק, כי גם רווקים נופלים לפעמים בפח, כי הסתנוורו מנקודה כלשהי ולא רצו לשמוע עצות, או שלא בדקו מספיק לפני החתונה, או שהיו צעירים מאד ולא ידעו על מה לשים דגש. בנישואין שניים הם ידעו על מה לשים דגש ויתכן שאף יהיו רגישים יותר לזולת בגלל ניסיונם. 

עדיף לשאול רב, בורר או יועץ נישואין שטיפל בהם

[וגם המידע שלהם חסוי בד"כ ע"פ החוק]

ניתאי אתה לא חושב שאולי במה שכתבת אתה גורם לבעיות ? 

 זה די ברור שבין אנשים עם כל מיני בעיות יש יותר גרושין . ולכן לגמרי טבעי והגיוני והכרחי לבדוק.

 אני אומרת לבדוק. לא אומרת  שהכרחי שיש בעיה .

 יכול להיות שאם אחש מהשנים היה בודק יותר לא היה נכנס לזה. יכול להיות .

 בטח שיש המון אנשים נפלאים שאיך שהוא הנישואין הראשונים שלהם לא הצליחו ובפעם שניה יהיה נהדר.

נראה לי שהתגובות מתחלקות בין מי שמכיר מקרוב גרוש/ה (או הוא עצמו) לבין מי שלא.

אני יודעת שכך זה אצלי. תמיד חשבתי בלבי שבגרושים יש איזה פגם, משהו בהם לא בסדר, עובדה, הם לא הצליחו לייסד קשר זוגי וכו', ורק כאשר התיידדתי עם מישהי גרושה, שאין מדהימה כמוה, שיודעת להפיק לקחים ממה שקרה לה ושאין לי ספק שמי שיקבל אותה יקבל מתנה, רק אז הבנתי שהסטיגמה שהייתה לי כ"כ שגויה, שיש כ"כ הרבה אנשים מקסימים שהייתה להם התנסות לא טובה. נכון שיש כאלה שבעיות באישיות גרמו לגירושים, אבל לא חסרים רווקים כאלו, וההוכחה - לפני שהגרושים האלו התחתנו גם הם היו רווקים...

בקיצור, כמו תמיד, חשוב לבדוק במה מדובר, אבל חשוב לא פחות לא ליפול לסטיגמות וחס וחלילה סתם לפסול אנשים נפלאים!!

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך