הכי מומלץ שערי צדק.

אח"כ ביקור חולים ועין כרם.

אם זה פגים והראשון עכוז אז מומלץ הר הצופים שם הפגיה הכי טובה.

אם הראשון ראש והשני עכוז שזה יכול להשתנות כל הזמן אז המלצה כמו בהתחלה..בהצלחה!

מה שראיתי שהכי טוב.

זה כמובן רופא פרטי.

אם העובר הראשון במצג עכוז כל בתי החולים ישלחו לקיסרי.

אם העובר הראשון במצג ראש הסיכויים הכי טובים ללידה וגינאלית זה בשערי צדק בפרטי עם דר' גנסקי או פלוטקין.

אח"כ ביקור חולים עם דר' שווד או פולק.{ששם אאל"ט זה בחדר ניתוח מתבצע הלידה הרגילה.} ואם השני אח"כ במצג עכזו/רגליים וכו' הרופא מכניס את היד ומוציא את התינוק.

בלידת תאומים רוצים שהאישה תקבל אפידורל לכל פרוצדורה וכמובן ניטור רציף ל 2 העוברים אחד חיצוני והשני פנימי.

הר הצופים ששם הפגיה הכי טובה בירושלים,אבל בדר"כ ממהרים לנתח.

אפשר לדעת איפה את מקבלת? את עושה פגישת הכנה ללידה?

אפשר בלי אפידורל וניטור רציף? בלי ניטור פנימי? אפשר לשנות תנוחות?

אם אני לא לוקחת רופא פרטי?

עכשיו אני לא רק בלחץ , אני גם מתה מפחד.

לא להילחץ,

זה טבעי כל הפחדים והחששות.ובע"ה ידע=כח,אפשר בלי אפידורל אם את מגיעה בפתיחה ממש גדולה כבר ללידה. ניטור חייבים זה חלק מהפרוטוקולים.אפשר להיות עם מוניטור על המיטה בעמידת 6.

הכנה ללידה עם תאומים מתחילים בין שבוע 24-28 שאם תתפתח לידה מוקדמת תהיי מוכנה,אני מכינה ללידה בירושלים. ומלווה בירושלים ובמרכז.

יש שם נשים עם ניסיון מלידת תאומים, והרבה רצון לעזור.

ילדה בלידה רגילה ,ניראה לי בלי אפידורל,אבל לא בטוחה.אולי תתקשרי לחדרי לידה עצמם ותשאלי מה הנהלים אצלהם.

תפילה תעזור,גם לרוגע וגם בפועל בע"ה.

שיהיה בקלות ובבריאות.

עם דולה,

המצג של הראשון היה ראש.

ילדה בזמן האחרון ממש

אם את רוצה עוד פרטים אז את מוזמנת בפרטי

שיהיה בשעה טובה!

באותו מצב כשלך, אלא שכרגע העובר הראשון שלי במצג עכוז... מאוד מקווה שיתהפך.

בכל אופן, לפי מה שהבנתי (וזה מה שאני הולכת לעשות) - כדאי לקחת רופא פרטי, ובמקרה הצורך הוא יכול גם לנתח. אני רוצה רופאה (דווקא) פרטית בשביל השקט הנפשי שלי, שאדע שיש מישהי שאחראית על כל התהליך, בלי הסתבכויות מיותרות ובלי הסתובבויות מיותרות בחדר הלידה של אנשים בלתי רצויים... אלא שזה יקר (כ-9000 ש"ח), ואני מאוד מקווה שיש לך את האפשרות לכך.

ודרך אגב (ניצלו"ש) - מה הסיכויים להתהפכות עוברים תאומים בשבוע 31 עד הלידה?  

לראשון כבר קשה יותר אבל עדיין יש סיכוי.

בשורות טובות בע"ה.

ילדתי בליאדו והיתה שם אשה על ידי שהיתה אחרי לידה של שני זוגות תאומים בקיסרי והפעם גם היא ילדה תאומים, והיא אמרה שהרופא היחיד בארץ שהסכים לנסות לילד אותה רגיל עובד בלניאדו. אני לא זוכרת את שמו אבל שווה לך לברר

בעזרת ה' יתברך אני מתכוונת ללדת בירושלים. איני לא אשלם לרופא פרטי , תודה על העצה. אני לא יכולה לחשוב על ניטור רציף  (שלא לדבר על פנימי) וגם אפידורל מלחיץ אותי .  מה אני עושה?

ת יכולה לקחת את דר' שיפטן או ברדה בבית.

בבית זה שיפטן זה 4.500  וברדה גג 6000 ש"ח.

אף אחד לא יוכל לחייב אותך לניטור או אפידורל אם לא תרצי.

אם זה יהיה חכם מצדך לסרב אני לא יודעת, לא מכירה את הנתונים בעניין. אבל בכל מקרה זו זכותך.

מזמינה אותך שוב להיכנס לפורום לידה פעילה בתפוז - יש שם ידעניות גדולות, וודאי תקבלי עצות טובות.

בהצלחה יקירה.

הרופאים בכלל לא לחצו על קייסרי ההפך,אמרו שמומלץ לנסות בלידה רגילה,למה להתערב ללא צורך?

הראשון נולד רגיל והשני היה במצוקה אז עברתי גם קיסרי,ולא אני לא הצטערתי ולא הייתי מאוכזבת מעצמי,ההפך כלכך שמחתי שעברתי הכל בשלום,ולילדים היה שלום,הם נולדו בתאריך המשוער פחות יומים,היום הם בני 8 וחצי ב"ה ,אז קודם תנסי להיות רגועה להתפלל ולקוות רק לטוב,וגם אם לא הולך כמו שחשבת,העיקר שיהיה בבריאות איתנה לך ולקטנים

תאומים בלידה רגילה.

מבחינתי לידה רגילה = להסתובב בחדר , ניטור לא רציף , בלי אפידורל ,  שינוי תנוחות ,לידה נרתיקית.

ברור שאם מתעוררת בעיה אז עוברים לניתוח  (כמו כל לידה).

שמאפשר גם ניטור רציף, וגם להסתובב.

אני לא מאמינה שאיזשהו בית חולים יאפשר לך להיות בלי ניטור רציף בלידת תאומים, לכן נראה לי שכדאי לחפש איך הלידה תהיה טובה למרות הניטור הרציף.

מצד שני נראה לי שעין כרם יחסית עם היד קלה על הסכין  \-:

קודם כל חשוב שידעו מה מצב העוברים שלך כל הזמן. כנראה שהם לא סתם מתעקשים על ניטור רציף וכבר היו הרבה מקרים...

אז לפעמים צריך לוותר על כמה חלומות בשביל זה.

הרי בתכל'ס את רוצה שמהלידה הזו יצאו 2 ילדים בריאים ואמא בריאה!!

חס ושלום לא עלינו קרובת משפחתי מאד לא רצתה קיסרי ולא כל כך הקשיבה להוראות הרופאים אלא לדולות וכל הרצונות הטבעיים. התוצאה הייתה לידת ילד מת.

ואת זה אני כותבת כשההריון שלי בסיכון ואני משתגעת כדי שלא יהיה קיסרי. 

והיא כבר הייתה אחרי אחד.

היא רק לא רצתה להתאשפז לניטור והשגחה כדי שלא ימהרו לקיסרי (מה שהרופאים ידם קלה בהריונות בסיכון ואחרי קיסרי לצערינו)

וניסתה לזרז את הלידה באמצעים טבעיים בבית

אין בלידת עובר מת אף אחד שאשם .

לא האמא ולא הבחירות שלה. ואני מדברת מנסיון!

לידה שקטה (ככה מכנים את זה ) היא מאת ה' יתברך וזה לא בידים של אף אחד!!! 

אני יכולה לספר לך עשרות סיפורי לידה שקטה ובכולם לא היה באמת דרך למנוע את הפטירה.

ה' נותן פיקדון ומחליט מתי לקחת אותו!!!

ולסיום סליחה שאני בוטה: קרובת המשפחה שלך לא צריכה את משפטי האשמה שלך יש לה מספיק משל עצמה.

כשבמרפאת הריון אומרים לך בשבוע 42 שמצב מי השפיר לא נראה טוב והדופק לא מלהיב וכדאי ללכת לבית חולים לניטור ומעקב צמוד.

אז חלה עלייך חובת המינימום ללכת לבית חולים ולא ללכת לעוד יומיים הביתה לנסות שיטות זירוז טבעיות.

נכון שלידת עובר מת היא מאת ד' יתברך!! גם פרנסה היא מאיתו יתברך!!

אף על פי כן את לא רשאית לא לעשות כלום ולחכות שתבוא פרנסה.

קרובת המשפחה שלי לא צריכה את משפטי האשמה שלי. בוודאי!! אם היא היתה מסתובבת פה לא הייתי כותבת אותם.

אני חושבת שהיא הייתה שמחה אם הסיפור שלה היה עוזר למישהי לסדר את סדר העדיפויות הנכון. קודם כל עובר בריא ושלם והכי טוב בלידה טבעית ורגילה !!

לא מוצאים שנים ביחד בו זמנית, תמיד יש ראשון ושני.

בעיקרון אם שניהם מצג ראש את יכולה ללדת בלידה רגילה. אין שום סיבה שבעולם שתלדי בניתוח..אכן היית עם מוניטור צמוד ובלי לקום, אבל תאמיני לי שלא ממש תרצי לקום, זו נחשבת לידה בסיכון כך שיש בחדר לידה מיילדות, רופא נשים, רופא ילדים , ואת יכולה לקחת גם דולה.

את חייבת להיות מנוטרת כדי לדעת מה המצב שלהם בכל רגע נתון, ואם אחד לא במצוקה. אצלי השני היה במצוקה ולכן נתנו זירוז בשני. אני מכירה מישהי שהתחילה לידה רגילה ופתאום הראשון היתהפך למצג- רגל!! והיא הובהלה לניתוח. אז את מבינה לבד שכדאי להיות מנוטרת. תשכחי מלידה טבעית וכל מיני חירטוטים, זה לידת תאומים שגם ככה היא בסיכון. וכמובן אל תעזי לחשוב על לידת בית.

כמו שאמרו לך הכי טוב זה עם רופא פרטי. אבל אפשר גם בלי אני הזמנתי רופא ובסוף הוא לא הגיע וילדתי מצויין גם ככה ברוך השם. העיקר שיהיה במזל טוב וכמובן לא לפחד כלל. אין מימה.

על לידת בית לא חלמתי. אבל במצג רגל אפשר ללדת לידה נרתיקית .

מהנסיון שלי, רופאים גברים המליצו לי על ניתוח למרות שבעצם לא היה שום צורך, ורופאות נשים המליצו על לידה רגילה. כמו שאמרתי לך אם שניהם במצג ראש, רוב הסיכויים שכך יישארו ותוכלי ללדת לידה רגילה. בעיני זה טיפשי להריץ אישה עם תאומים לקיסרי אם אין סיבה. קיסרי זה ניתוח בטן מורכב ומסוכן , אם שניהם ראש הוא גם מיותר בהחלט. אני קמתי מייד אחרי הלידה (מייד!!) הלכתי לבד, התקלחתי לבד והסתדרתי ברוך השם מצויין. למיטב ידיעתי שערי צדק לא יריצו אותך לניתוח מיותר. לכי עליהם ובשעה טובה בעזרת השם!

לפעמים בתאום השני מאפשרים כשהרופא מכניס את היד ומוציא דרך הרגלים.

הסכנה בתינוק רגיל או תאום ראשון שצוואר הרחם לא נפתח מספיק וכבר הרגל יורדת ואח"כ חבל הטבור או שהצוואר יסגר על התינוק באמצע הלידה.

לא ממש נעים לקרוא ככה

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר

ממש קשה לבוא בכזו חוויה.

י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?

אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה

מאד אוהבת לארח

וגם אסור להביא כלום

התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב

)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(

אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם. 
אולי רק בית מלון ...חחח

אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.

כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.

זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...

זה באמת המון זמן…

כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.

אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.

אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)

להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?

גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.

מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲

אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..

בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.

ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה 

תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..

אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.

את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.

אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.

לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.

דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.

ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.

אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין

סבא וסבתא זה הכי קרוב שיש אחרי הורים ואחים. אין שום סיבה להפגש רק פעם בשנה.

תרגישי בנוח, אתם לא איזה אורחים שהגיעו מהרחוב, זה סבא וסבתא ונכדים. ועוד הבאת איתך חצי מהשבת.

אם עושים לך פרצופים שאין כח בלאגן, זה עניין שלה עם עצמה. זה הנכדים שלה, זה הילד/ה שלה, זה מי שהיא הביאה לעולם. אל תנסי לרצות יותר מידי, זה מעייף ומביא לתסכול וכעס עליה. תביני שזה הסבתא וזה הנכדים ובחירה שלה בלבד אם להנות מהם או לסבול מהם ואם היא בחרה בסבל זה עניין שלה ובעיה שלה. 

הם גם שמחים מאוד לארח אתכם ולפגוש אתכם, וזה גם קשה להם. וזה לא סותר.

נגיד - לארגן בר מצווה לילד שלך זה כיף או קשה? ברור שזה קשה ומטריח, אבל זה גם משמח ומספק כי יש פה אירוע מרגש שאנחנו רוצים לחגוג אותו בצורה הראויה.

אז גם אירוח יכול להיות כך.

יכולה לומר לך על חמותי שכבר מזמן לא אירחה אותנו בשבת כי זה באמת כבר יותר מדי (היא קרובה לגיל 80), אבל היא כן מארחת אותנו לפעמים באמצע שבוע וטורחת המון לפני והרבה אחרי (והיא לא מרשה לנו לעשות כלום, בקושי שנאמר תודה היא מוכנה), וברור לנו שזה מתיש אותה מאוד (ולכן לא נעשה את זה הרבה, אלא נזמין אותם אלינו לזמנים קצרים), אבל היא גם נהנית מזה מאוד ומוכנה "להקריב" בשביל השמחה שלה לראות אותנו.

גם ההורים שלי - בשנים האחרונות כמעט לא הגענו אליהם בהרכב מלא לשבת (אף שהם צעירים יותר), ובכל זאת בשבת הקודמת הם אירחו את כל הילדים שלנו כדי שנוכל לצאת לנופש.

זה היה להם קל? לא כל כך... (הם הודו בזה במנות קצובות🤭) אבל בנוסף לזה שאחותי הקטנה והבת הבכורה שלנו התגייסו לגמרי לעזרה - הם פשוט החליטו לעשות את המאמץ כדי לעזור לנו וכדי ליהנות מהנכדים כמה שאפשר.

אני מתפללת שגם אנחנו נהיה מסוגלים לנהוג כמו ההורים שלנו, אף שאני יודעת שזה יהיה קשה.

כי באמת, עם כל הקושי, חשוב לנו לשמור על המשפחה שלנו וליהנות בחברתה...

אז לא כתבתי לך עצות פרקטיות, אבל אולי רק קצת שינוי בחשיבה...❤️

ההחלטה אם להזמין או לא היא שלהם

ואם הזמינו- אז אתם רצויים

וכן. את יכולה להקל ככל יכולתך

אבל אם הם לא נהנים מנכחותכם- זה לא בשליטתך

אני כן יכולה להגידהשמגיעהגיל שהכל קשה

קשה לארח

קשה להתארח

ובאופן כללי קשה להנות

זה גיל שמספיק לבוא אחהצ לשעה

לתת חיבוק, נשיקה

וללכת

(קודם לזה השלב של לבוא עם מגש פיצה לא. ערב ולהשאיר מסודר כשיוצאים... אבל כאמור- מגיעהשלב שגם זה לא)

ולכל הנל לא יעזור אם מדובר באופי "פולני"

שמותר שיהיה להם קשה

זה באמת קשה לארח,

קשה זה לא רע.

עדיף לעבוד קשה ולהרוויח מפגש וקשר

מאשר לנוח ולא להפגש.

כל עוד הם מציעים - זה טוב

גם בשבילם!

תשאירי להם את האחריות למנן את זה בשביל עצמם.

להתארח שבת שלמה

וגם אם מתארחים זה לא צריך להיות מושלם

אנחנו כבר הרבה שנים לא מתארחים שבתות

באים לביקור קצר בחופשות ומתראים באירועים

פגישות קצרות ולעניין

וגם הן לא הנאה צרופה 

זה באמת מאכזב. אין לי טיפים מעשיים. אני כן חושבת שכדאי לשים על השולחן את החלום - שיהיה כיף לארח אתכם, שיתגעגעו וירצו שתבואו כל הזמן.

וליד לשים את המציאות - ב"ה משפחה גדולה ומלאת שמחת חיים. שקשה לארח אותה.

ולהתאבל קצת על החלום ושברו, ולקבל את המציאות בהכרה והבנה שזה מה שהשם נתן לנו וזה הכי טוב לנו.

1. להביא מעילים וביגוד חם ולצאת לטיול משפחתי בשבת בצהריים אחרי הארוחה או לפניה... יתן להם ולכם ספייס ואפשרות להתאוורר

2. תיאום ציפיות לפני הילדים

כמה שיותר תדברי איתי מראש ייקל עלייך בזמן הביקור..

3. לשחרר קצת..

בסוף יש מה שביכולתך להשפיע ויש מה שלא

ובכל מקרה אי אפשר להיות מלאכים,

אז תעשי מה שביכולתך והשאר קצת לשחרר

אם תהיי בסבל ועל קוצים כל השבת זה גם מאודדדד מתיש נפשית, מאוד, וגם יוצר תוצאה הפוכה- יקשה עלייך לנהל את זה ולהעביר את השבת במקסימום רוגע וטוב...

4. תביאי לך פינוקים

זה סיטואציה מורכבת ותביאי לך מתדלקים שונים לזמנים שונים

אגב אפשר להביא גם מתדלקים לילדים ומתחלקים לסבא וסבתא/דודים..

אם זה פעם בשנה אז זה הוצאה חדפ והייתי משחררת ומוציאה סכום משמעותי העיקר לעשות מה שביכולתך כדי שיעבור בטוב...

ודבר אחרון- חיבוק גדול ובהצלחה!!!!

ככה יש את החוויה של שבת אצל סבא וסבתא

אבל הרבה יותר קל ועם צומי יותר ממוקד.

וגם אם יש לכם הזדמנות של שבת יותר מצומצמת, ש2-3 מהגדולים לא איתכם בשבת, אולי זה גם פחות כבד.

וגם, מצטרפת שמפגשים באמצע השבוע יכולים להיות מאוד משמעותיים.

חיבוק 🤍

זוכרת ששאלת על זה באה"ה

וצריך להעריך את המאמץ שהם מארחים בשביל הקשד, ולא לנסות שזה יבוא "טבעי"

יש גיל שכל מה שעושים בו זה לקטר..

זוכרת את סבתא שלי יושבת עם השכנות המבוגרות מתחת לבניין

וכל השיחה שלהם זה רק קיטורים על כל העולם..

אני חושבת שבמוצש הם מתבאסים שאתם הולכים מבחינת הקשר, ושמחים שטכנית יוקל להם, החיים מורכבים וזה בסדר.

להיות איתה❤️

האם זו תחושה שמוכרת לך בחיים? שלא באמת רוצים אותך אלא כדי לצאת ידי חובה/שהנוכחות שלך מעיקה או לא רצויה?

הרבה פעמים זה יושב על מקום כזה, ויש בזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.

תחבקי את עצמך על ההרגשה הכואבת הזו.

ותתפללי שתרגישו את וילדייך אהובים רצויים ומקובלים❤️

תודה לכן, סליחה שלא הגבתי לכל אחת אישית
כתבתן דברים מעניינים ומעלים מחשבה
רק אומר שהסבא והסבתא לא כאלה זקנים...אחרת היינו יותר מבינים כנראה
ואין אפשרות אמצע שבוע וכדומה שהרבה מהממות פה הציעו, לא אפרט.
לקחתי לתשומת ליבי מה שמישהי כתבה שעם הגיל פחות מתלהבים, פחות מתרגשים. כנראה זו גם הנקודה, פחות מתרגשים ומתגעגעים בבואנו...
ואני מרגישה רצויה במקומות אחרים... שאלו פה.
תודה לכולן.
אנחנו נהנה בשבת מאוד, מה האחרים? לא יודעת.

גם לנו יש ילדים גדולים וקטנים, ואותנו כמעט לא מארחים למרות שאת האחרים כן, בעיקר בגלל שיש להם הרבה פחות ילדים בגילאים צעירים בפער מהילדים הגדולים שלי (באופן מצחיק יש לי את הילדים הכי גדולים וגם הכי קטנים במשפחה).

הרבה פעמים ממש הייתי בצער ששמעתי שהזמינו את אחד הילדים האחרים ואותי שוב לא הזמינו, או שנאמר לי בפירוש שמזמינים רק את ילד מסויים ואותי לא...

בהתחלה נעלבתי ובכיתי ממש, אבל אז הבנתי את ההורים שלי, קשה לארח אותנו, אנחנו מהממים אבל גם מרעישים מאוד וצורכים המון מזון והתארגנות לפני ואחרי (למרות שהילדים שלי מגיעים לפני לנקות את הבית, אני מביאה את האוכל, מדיחה כלים ומגישה ומסדרת אחרי). עבור ההורים שלי זה תיק גדול מאוד לארח אותנו וגם אנחנו באמת נתפסים כהכי בוגרים ושהכי אפשר לסמוך עליהם שהם יסתדרו בלי שום עזרה.

מקווה שזה מעודד

רק שאצלי הנקודה שמפריעה זה לא שקשה לארח אותנו, אלא כי יאלינו לא מתגעגעים, אנחנו לא חסרים להורים.
שנה חולפת ולמי אכפת? מנסים לארח או לבוא אליהם ליום אחד, זה לא קורה.
זה לא הבעיה הטכנית איך לארח, איפה  וכמה. זה שלא מתגעגעים לילדיי ומתוך זה גם לא מנסים למצוא פתרונות למפגשים קצרים איפהשהו.

אבל תודה שאיזנת אותי בתגובתך.

או שזו הפכה לעובדה שקשה לארח אתכם?

ההרגשה שלי היא שזה יותר הקושי שמשפיע.

אני אגב מדברת כמעט כל בוקר עם אמא שלי בדרך לעבודה, זה יוצר קשר, היא יודעת מה קורה, שומעת על הילדים וכו'

אני גם משתדלת לארח אצלי מפגשים משפחתיים סוכות, חנוכה, פסח. משתדלת להשקיע כמה שאפשר במה שביכולת שלי

שמחתי שילדיי פגשו בסבא וסבתא ונזכרו בהם, אמא שלי ממש השקיעה בארוחות וקינוחים.
השתדלנו לעשות אווירה טובה ונעימה, לנקות ולארגן.
הכי מבאס שרק לפני צאת השבת הקטנים התחילו להיפתח ולדבר ולספר, הביאו ציורים מהגנים...

תודה על ההתעניינות 
 

ממש מחמם את הלב
עניתי ל"תוהה לעצמי" ששאלה גם מעלייך...