את ההערה העדינה שזה לא היה לעניין -אומרים בשקט, בלי לפגוע, יום - יומיים אחר כך.

ובזמן אמת, זזים ותוקעים כזה מבט, שלא תחשוב על זה אפילו...

אל תעבור על זה בשתיקה!

לא, לא, לא. אל תסכים שככה תהיה החצי שנה הבא  עליך לטובה בעז"ה.

אבל יותר בכיוון של "נפשי... נפשי..." ואז נגיעה קלה בכתף להסב את תשומת לבי.

ישבתי עם הבנות הנ"ל (ביחידות ולא כקבוצה) והסברתי להן שזה מפריע לי וכו'

למרות שזה קרה עוד כמה פעמים לאחר מכן מתוך הרגל

אבל שהסתובבתי, הן הצטערו כאילו מינימום רצחו אותי

אחרי שבוע הן התרגלו

את האיומים הכי טובים בחיי:

'עין הקורא, אני אגע בך!'

(סמב"צית, חמ"ל, שם שם)

שקלתי לחטוף התקף לב מהפחד

אבל החלטתי שלא

אם הם חייבים בזימון ואת אכלת איתם, זימון שאת תעשי לא תשחרר אותך מהחובה להקשיב לזימון שלהם..

זה קורה לי לפעמים!! ואני אפילו לא שמה לב!!!

אני רוצה להסב את תשומת הלב שלי מישו או נגיד באה אל מישו מאחור ואומרת לו ואז נותנת לו צ'פחה על הגב..

וזה מזה בלי כוונה!!!!

זה מרגיש לי פאדיחה באותה שניה ותו לא..

אבל אני בהחלט צריכה להשתפר בנושא..

איך אני אכניס אותו למודעות שלי? ה' יודע..

בנים זה עם מסריח!

מיוזעים אחד אחד!

את ל---א רוצה לגעת בחולצות שלהם!

ככה פראקטי

בכללו בעלך,נורא מעריך את דעתך הנחרצת בעניין.

אז לצאת נגד זרם כ''כ ענק באנושות??

אין כמוך..

בס"ד בר"ה

אשריך על הרצון להיות טהור...

המחשבה ש:"זה לא כזה נורא" מגיעה אך ורק ממקום של יצר הרע (ימ"ש!! ), שחושב שאתה פראייר (אתה הכי לא!!)

ברגע שזה קורה, פשוט תן להם מבט אוהב ומוכיח, ו"הרוצה ליטהר מסייעין בידו"!!!

 כל הישועות

ותן לעצמך חיזוקים.. שיעורים בערב.. אולי תמצא אפילו חברותא..

לי היו כמה חברותות בתקופת הצבא. החיים פשוט אחרת בצבא כשיש לך שעת לימוד בערב (במידת האפשר).

אבל אולי משהו בהתנהלות היומית שלך גורם לאנשים, או במקרה הזה לנשים לא לכבד אותך...

אני לא מכיר אותך ויכול להיות מאד שאני טועה, אבל עד כמה שידוע לי, החילונים ואפילו גויים ששירתו איתי

היו מתייחסים לבן אדם ע"פ מה שהוא משדר לסביבה, היו ביינישים שלא כ"כ הקפידו על דברים והיה אפשר לראות שהחילונים היו מרשים לעצמם לנבל את הפה לידם ולדבר על כל מיני דברים וד"ל..

לעומת זה היו חבר'ה שבאמת עשו קידוש ה' והחיילים והמפקדים ידעו לכבד אותם, ולא לדבר לידם, ואם בטעות הייתה נפלטת קללה, היו מתנצלים ישר...

זה תלוי בכ"כ הרבה דברים!

אני שרתתי בבסיס כחובש, והייתי הדתי היחיד שם.

החובש לפני, שהיה ג"כ דתי, לא שמר נגיעה ועוד כמה דברים,

וכיון שהוא היה הדתי היחיד שהם פגשו בחיים שלהם,

לא היה להם שמץ איך מתנהגים ליד דתיים.

הייתי צריך לעבוד קשה מאוד כדי שלא יגעו בי,

וזה לקח הרבה זמן.

בענין ניבולי פה - עד היום יש לי צלצולים באוזניים מהדברים

ששמעתי שם, ועברו כמה שנים טובות.

אז יכול להיות שזה תלוי בהתנהגות אישית של הבנאדם,

אבל גם יכול מאוד מאוד להיות שלא.

יום אחד חיילת אכן נגעה לי בכתף (זו עם הכומתה - לא נגעה ישר בחולצה הצבאית).

מכיוון שהייתי כבר חצי שנה בבסיס הזה ואף אחת לא נגעה בי, הבנתי שמשהו קרה. קישרתי את זה לחייל שבאמת לא שמר נגיעה והגיע לבסיס לפני שבוע.

עברו עוד  חודש וקצת, והוא הוריד גם את הכיפה ויצא מהארון. ברגע שהוא עבר לתקן של חילוני, אף אחד לא שיגע אותי יותר עם נגיעות מיותרות.

שמי שהכי לא מכבד את איסור נגיעה- אלו דתל"שים.

חילונים נורא משתדלים לזכור שאני לא נוגעת ומתנצלים אם יצא בטעות, וגם אם הם עוקצים ושואלים על זה- הם עדיין מכבדים את הבחירות שלי.

ודווקא דתל"שים שאמורים להכיר ולזכור- הרבה יותר בקלות מושיטים ידיים ונוגעים.

אותי זה תמיד מעצבן נורא.

אני לומדת במקום מעורב. 

ויום אחד (עוד ממש בהתחלה- בשנה הראשונה, שבקושי מכירים אחד את השני) בא אלי מישהו מהכיתה ונתן לי חיבוק מאחורה ואמר לי להת' דלורית..

הייתי בשוק. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ייבשתי לו בערך ת'צורה והלך.

יום אחרי זה לא למדתי, ולא ידעתי איך אני הולכת להגיד לו שאני שומרת נגיעה ובלה בלה. הבנאדם חילוני, רחוק מאוד מהדת, ואפילו אם הוא יראה 'דוסית' הוא לא באמת יבין מזה אומר..

אזרתי אומץ, ובאתי אליו בסוף היום ואמרתי לו שאני שומרת נגיעה. הוא לא הבין מאיפה נחתתי עליו, ומה אני רוצה ממנו בדיוק.. וגם ככה היה קשה לי ולא נעים כל הסיפור.

אבל אין ברירה כ"כ..

לקח לו זמן להתרגל לעניין, והרבה פעמים זה גם הצחיק אותו..

בסופו של דבר, הוא וכל אחד אחר בכיתה יודע שבי לא נוגעים. 

ב"ה שידעתי לעצור את זה בהתחלה ולא נתתי לרגשות אחרות להיכנס ולחוסר נעימות...

היה קשה להשתחרר מהמאורע אבל צריך לעשות מה שצריך.

בהצלחה!! =]

חבר שלי עכשיו מ"כ בנח"ל. ואיזה פעם בשבוע הוא יושב עם המ"פ והמשקית ת"ש לגבי החיילים שלו. לא מזמן באחת הישיבות שלהם המשקית בלי משים נגעה בו. הוא בלי להסס אומר לה "מה עשית? השתגעת"? "עכשיו אני צריך לצום 48 שעות" ו"גם ככה פסח שאין מה לאכול.." בהתחלה היא לא קנתה את זה אבל אחרי שהמ"פ [חילוני] שיתף פעולה ואמר לה: ":וזה עוד כלום איפה הוא ימצא מקווה באזור..." בקיצר היא התחילה לבכות ולהגיד שהיא מצטערת והיא תפצה אותו... והוא אמר לה שמה תפצה אותו מה יעזור והוא כועס וכו'..  בקיצר בסוף הם סיכמו שאחרי פסח היא תכין לו ארוחה מטורפת..

באיזשהוא שלב הוא הרגיש לא נעים אז הוא אמר לה שהוא עבד עליה אבל דיר בלאק יקרה שוב.. אז היא זרקה עליו כסא.. ומאז הי שומרת מרחק ממנו וכל הבנות בבסיס יודעות את הסיפור ומכבדות..

לכו תספרו לסמאלנים למה החרדים [שלוקחים דברים כאלו יותר קשה] לא רוצים להתקרב לצבא...

לכו תספרו לשמאלנים למה הם לא רוצים שהחרדים יתקרבו לצבא...

(אח! איזה נחת זה יהיה לעמ"י כשכוח כ"כ גדול של שומרי מצוות יכנס ביחד כדי לעשות סדר בצבא...)

בבת אחת ישימו לב, לכן צריך קמעא קמעא, וזה השילוב של שח"ר וחוק טל שהוביל לאיזון הזה של גיוס של שח"ר ונצח יהודה שהביאו מסגרות נפרדות לגמרי מא' ועד ת'.

אין לו בטחון עצמי?? שיסביר כמו בן אדם (כמו גבר, לצורך העניין).  למה להשפיל?!

דוני- כנראה הוא מכיר אותה מספיק,

כדי לדעת שזה לא- ישפיל אותה...

לא כום מגיבים אותו דבר לסיטואציות, כידוע:p

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל