את ההערה העדינה שזה לא היה לעניין -אומרים בשקט, בלי לפגוע, יום - יומיים אחר כך.

ובזמן אמת, זזים ותוקעים כזה מבט, שלא תחשוב על זה אפילו...

אל תעבור על זה בשתיקה!

לא, לא, לא. אל תסכים שככה תהיה החצי שנה הבא  עליך לטובה בעז"ה.

אבל יותר בכיוון של "נפשי... נפשי..." ואז נגיעה קלה בכתף להסב את תשומת לבי.

ישבתי עם הבנות הנ"ל (ביחידות ולא כקבוצה) והסברתי להן שזה מפריע לי וכו'

למרות שזה קרה עוד כמה פעמים לאחר מכן מתוך הרגל

אבל שהסתובבתי, הן הצטערו כאילו מינימום רצחו אותי

אחרי שבוע הן התרגלו

את האיומים הכי טובים בחיי:

'עין הקורא, אני אגע בך!'

(סמב"צית, חמ"ל, שם שם)

שקלתי לחטוף התקף לב מהפחד

אבל החלטתי שלא

שיספרו לי איך עושים את זה??

בשבת שבע ברכות לדוגמה, אם בני דודים וכו', זה:

אם אתם לא תשירו, אנחנו נשיר! 

האיום הזה מועיל לעיתים... אבל טרם הגשמתי אותו ככה שהוא לא באמת מרגיש להם איום

אם הם חייבים בזימון ואת אכלת איתם, זימון שאת תעשי לא תשחרר אותך מהחובה להקשיב לזימון שלהם..

אני הייתי מאיימת לגזור את הפיאות 

זה יותר שטני 

זה קורה לי לפעמים!! ואני אפילו לא שמה לב!!!

אני רוצה להסב את תשומת הלב שלי מישו או נגיד באה אל מישו מאחור ואומרת לו ואז נותנת לו צ'פחה על הגב..

וזה מזה בלי כוונה!!!!

זה מרגיש לי פאדיחה באותה שניה ותו לא..

אבל אני בהחלט צריכה להשתפר בנושא..

איך אני אכניס אותו למודעות שלי? ה' יודע..

בנים זה עם מסריח!

מיוזעים אחד אחד!

את ל---א רוצה לגעת בחולצות שלהם!

ככה פראקטי

בכללו בעלך,נורא מעריך את דעתך הנחרצת בעניין.

אז לצאת נגד זרם כ''כ ענק באנושות??

אין כמוך..

בס"ד בר"ה

אשריך על הרצון להיות טהור...

המחשבה ש:"זה לא כזה נורא" מגיעה אך ורק ממקום של יצר הרע (ימ"ש!! ), שחושב שאתה פראייר (אתה הכי לא!!)

ברגע שזה קורה, פשוט תן להם מבט אוהב ומוכיח, ו"הרוצה ליטהר מסייעין בידו"!!!

 כל הישועות

ותן לעצמך חיזוקים.. שיעורים בערב.. אולי תמצא אפילו חברותא..

לי היו כמה חברותות בתקופת הצבא. החיים פשוט אחרת בצבא כשיש לך שעת לימוד בערב (במידת האפשר).

אבל אולי משהו בהתנהלות היומית שלך גורם לאנשים, או במקרה הזה לנשים לא לכבד אותך...

אני לא מכיר אותך ויכול להיות מאד שאני טועה, אבל עד כמה שידוע לי, החילונים ואפילו גויים ששירתו איתי

היו מתייחסים לבן אדם ע"פ מה שהוא משדר לסביבה, היו ביינישים שלא כ"כ הקפידו על דברים והיה אפשר לראות שהחילונים היו מרשים לעצמם לנבל את הפה לידם ולדבר על כל מיני דברים וד"ל..

לעומת זה היו חבר'ה שבאמת עשו קידוש ה' והחיילים והמפקדים ידעו לכבד אותם, ולא לדבר לידם, ואם בטעות הייתה נפלטת קללה, היו מתנצלים ישר...

זה תלוי בכ"כ הרבה דברים!

אני שרתתי בבסיס כחובש, והייתי הדתי היחיד שם.

החובש לפני, שהיה ג"כ דתי, לא שמר נגיעה ועוד כמה דברים,

וכיון שהוא היה הדתי היחיד שהם פגשו בחיים שלהם,

לא היה להם שמץ איך מתנהגים ליד דתיים.

הייתי צריך לעבוד קשה מאוד כדי שלא יגעו בי,

וזה לקח הרבה זמן.

בענין ניבולי פה - עד היום יש לי צלצולים באוזניים מהדברים

ששמעתי שם, ועברו כמה שנים טובות.

אז יכול להיות שזה תלוי בהתנהגות אישית של הבנאדם,

אבל גם יכול מאוד מאוד להיות שלא.

יום אחד חיילת אכן נגעה לי בכתף (זו עם הכומתה - לא נגעה ישר בחולצה הצבאית).

מכיוון שהייתי כבר חצי שנה בבסיס הזה ואף אחת לא נגעה בי, הבנתי שמשהו קרה. קישרתי את זה לחייל שבאמת לא שמר נגיעה והגיע לבסיס לפני שבוע.

עברו עוד  חודש וקצת, והוא הוריד גם את הכיפה ויצא מהארון. ברגע שהוא עבר לתקן של חילוני, אף אחד לא שיגע אותי יותר עם נגיעות מיותרות.

שמי שהכי לא מכבד את איסור נגיעה- אלו דתל"שים.

חילונים נורא משתדלים לזכור שאני לא נוגעת ומתנצלים אם יצא בטעות, וגם אם הם עוקצים ושואלים על זה- הם עדיין מכבדים את הבחירות שלי.

ודווקא דתל"שים שאמורים להכיר ולזכור- הרבה יותר בקלות מושיטים ידיים ונוגעים.

אותי זה תמיד מעצבן נורא.

אני לומדת במקום מעורב. 

ויום אחד (עוד ממש בהתחלה- בשנה הראשונה, שבקושי מכירים אחד את השני) בא אלי מישהו מהכיתה ונתן לי חיבוק מאחורה ואמר לי להת' דלורית..

הייתי בשוק. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ייבשתי לו בערך ת'צורה והלך.

יום אחרי זה לא למדתי, ולא ידעתי איך אני הולכת להגיד לו שאני שומרת נגיעה ובלה בלה. הבנאדם חילוני, רחוק מאוד מהדת, ואפילו אם הוא יראה 'דוסית' הוא לא באמת יבין מזה אומר..

אזרתי אומץ, ובאתי אליו בסוף היום ואמרתי לו שאני שומרת נגיעה. הוא לא הבין מאיפה נחתתי עליו, ומה אני רוצה ממנו בדיוק.. וגם ככה היה קשה לי ולא נעים כל הסיפור.

אבל אין ברירה כ"כ..

לקח לו זמן להתרגל לעניין, והרבה פעמים זה גם הצחיק אותו..

בסופו של דבר, הוא וכל אחד אחר בכיתה יודע שבי לא נוגעים. 

ב"ה שידעתי לעצור את זה בהתחלה ולא נתתי לרגשות אחרות להיכנס ולחוסר נעימות...

היה קשה להשתחרר מהמאורע אבל צריך לעשות מה שצריך.

בהצלחה!! =]

חבר שלי עכשיו מ"כ בנח"ל. ואיזה פעם בשבוע הוא יושב עם המ"פ והמשקית ת"ש לגבי החיילים שלו. לא מזמן באחת הישיבות שלהם המשקית בלי משים נגעה בו. הוא בלי להסס אומר לה "מה עשית? השתגעת"? "עכשיו אני צריך לצום 48 שעות" ו"גם ככה פסח שאין מה לאכול.." בהתחלה היא לא קנתה את זה אבל אחרי שהמ"פ [חילוני] שיתף פעולה ואמר לה: ":וזה עוד כלום איפה הוא ימצא מקווה באזור..." בקיצר היא התחילה לבכות ולהגיד שהיא מצטערת והיא תפצה אותו... והוא אמר לה שמה תפצה אותו מה יעזור והוא כועס וכו'..  בקיצר בסוף הם סיכמו שאחרי פסח היא תכין לו ארוחה מטורפת..

באיזשהוא שלב הוא הרגיש לא נעים אז הוא אמר לה שהוא עבד עליה אבל דיר בלאק יקרה שוב.. אז היא זרקה עליו כסא.. ומאז הי שומרת מרחק ממנו וכל הבנות בבסיס יודעות את הסיפור ומכבדות..

לכו תספרו לסמאלנים למה החרדים [שלוקחים דברים כאלו יותר קשה] לא רוצים להתקרב לצבא...

לכו תספרו לשמאלנים למה הם לא רוצים שהחרדים יתקרבו לצבא...

(אח! איזה נחת זה יהיה לעמ"י כשכוח כ"כ גדול של שומרי מצוות יכנס ביחד כדי לעשות סדר בצבא...)

בבת אחת ישימו לב, לכן צריך קמעא קמעא, וזה השילוב של שח"ר וחוק טל שהוביל לאיזון הזה של גיוס של שח"ר ונצח יהודה שהביאו מסגרות נפרדות לגמרי מא' ועד ת'.

אין לו בטחון עצמי?? שיסביר כמו בן אדם (כמו גבר, לצורך העניין).  למה להשפיל?!

דוני- כנראה הוא מכיר אותה מספיק,

כדי לדעת שזה לא- ישפיל אותה...

לא כום מגיבים אותו דבר לסיטואציות, כידוע:p

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן.