הנה אני מתחילה:
לפני שנה ושבעה חודשים ילדתי את בתנו המקסימה היחידה בלידת מים בביתנו.
חוויתי לידה מופלאה. הייתי כלי מלא שהוצף וגדש שוב ושוב ברגש ואהבה ומודעות. בדיוק כמו שחלמתי וחשבתי וכיוונתי.
כשהלידה הסתיימה הדולה הנהדרת שליוותה אותי בזמן ההריון והלידה אמרה לי,
נכחתי בהרבה לידות בחיי,
אבל לא יצא לי לפגוש אישה שבכל פעם שהלידה נתקעה או נעצרה,
ידעה לצלול פנימה אל עצמה ולמצוא את התשובה שתעביר את הלידה לשלב הבא.
איך עשית את זה?
הסתכלתי עליה חזרה ולא ידעתי מה לענות.
נראה לי שעשיתי את הדבר הכי טבעי בעולם. להיות מרוכזת בלידה. להאמין באופן מוחלט שאני מסוגלת לעשות את זה.
במבט לאחור הלידה הייתה המפץ הגדול שלי.
אירוע סינגולרי ועצום שלאחריו שום דבר לא נראה או נחווה אותו דבר.
לקח לי זמן להבין שמה שהפך את הלידה הזאת למופלאה לא היה בהכרח כל הידע הרב שרכשתי במהלך הלידה (שכלל קריאה מודרכת ומעמיקה בספרות על לידות בית וצפייה בעשרות של לידות מים) וגם לא ההכנה המוקפדת ללידה (שכללה שימוש באפי נו, שתייה של חליטות עלי פטל וסרפד, תרגול יוגה, ויפאסאנה, דמיון מודרך ועוד ועוד),
אלא משהו אחר,
חמקמק,
שאפשר לכנות היכולת להיות נוכחת ללא מורא.
עכשיו, אחרי שנה ושבעה חודשים, אני מוכנה להעביר את זה הלאה. את התחושה הזאת: הידיעה, האמונה, הידע והביטחון.
מצאתי בתוכי תשוקה ללמוד, להבין ולהתחבר למקום האינטימי והסוער והחשוב ביותר, לטבור העולם...
להעמיק ולשאול שאלות מהותיות בנוגע למקום של הלידה בהתהוות שלנו כנשים, כהורים, כבני אדם.
במקביל התחלתי ללמוד לאחרונה באופן מקצועי לימודי דולות.
ומה אני בעצם אומרת כאן?
שהנה אני מתחילה. ואתן מוזמנות.
לאלו מכן שנמצאות בתהליך ההריון. לקראת לידה. אני מזמינה אתכן להשתמש בי.
החלטתי שבחצי שנה הקרובה אני מעמידה את זוג הידיים שלי, הלב וכל הידע שברשותי לרשותכן בבמחיר סמלי ביותר.
גבולות הגזרה שלי: עפולה בצפון וראשון לציון בדרום (אנוכי מתגוררת בעמק חפר).
רוצה ללוות אתכן ללידה כחברה. כאחות. מוזמנות לפנות אלי: philo@netvision.net.il
או בנייד
שאו ברכה.
גודל הקיבה של התינוק, מה קורה לחלב שלנו ומתי הוא משתנה ובהתאם למה... איך שומרים על חלב ששואבים וכו'. יש גם כאלה שאם את יולדת אצלם אחר כך מחזירים לך את הכסף ששילמת על הקורס.
