אני לא חושבת שזה בריא להכנס לעוד קשר כשעדיין כולך נמצאת בקשר הקודם,ואני דווקא כן חושבת שטוב שתחפרי במה שהיה.לחפור לא במובן של להתבאס ולהתחרט על מה שהיה אלא במובן של הפקת לקחים בעתיד.

לפי איך שתארת (למרות שספרת שהיה הרבה רגש) זה לא נראה שהיית לגמרי שלמה עם עצמך שאת רוצה אותו ואפילו אם את רוצה בכלל(ותקני אותי אם אני טועה..).במצב כזה אני חושבת שמאוד קשה להתקדם...

לכן לפי דעתי כדאי לך פשוט לתת לזמן לחלוף ואני מאמינה שבקרוב כשתרגישי שאת באמת רוצה(ולא פעם כן ופעם לא) אז זה יהיה הזמן להיכנס לזה שוב.

בהצלחה!

"פסק זמן" הכוונה תקופה שבה הרגש יותר מידי חזק ולא פנויים לקשרים אחרים.אם היא כל היום או הרבה זמן מהיום רק חושבת עליו אי-אפשר להיות פנויים לקשר אחר.

מצד שני,מניסיון אישי אני יכולה להגיד לך שיש קשרים שלוקח להם זמן רב עד שהם עוברים ואין מה לעשות צריך לדעת להתמודד עם זה.

אני יכולה לספר על קשר ארוך שכבר עברו כמעט שנתיים מאז,ובכל זאת מידי פעם זה עולה לי לראש,אז מה,זה נראה לך הגיוני לחכות עד שזה יעבור לגמרי?

אז אני שוב אומרת,תלוי עד כמה הקשר שהסתיים עדיין חזק,ואם זה ככה-מומלץ לחכות אבל לרדת לגמרי מזה-זה לא תמיד מצב אפשרי עבור כל אחד.

תעשי אותם עכשיו...

קשר בנוי משני דברים - נפש וזיכרון.

את הזיכרון לא נצליח למחוק, הוא תמיד יהיה שם. וזה לא כזה מפריע. (אמא שלי לפעמים מספרת על דייטים שהיו לה...)

אבל הנפש זה סיפור אחר.

היא עיקר הקשר, ולכן היא צריכה להיות פנויה לגמרי בשביל לבנות קשר חדש.

נפרדנו - הנפש קיבלה בוקס, לוקח לה הרבה זמן להרפא ממנו ולהיות בריאה בשביל הקשר הבא.

בלי וודאות שהנפש פנויה - אין מה לצאת.

הגיוני שנחשוב שיש וודאות, ואחרי כמה דייטים נגלה שלא. זה מעצבן, עוסקים בהשוואות, לא מספיק אוהבים אותה כי עדיין אוהבים את הקודמת.

במצב כזה אין מה למרוח - להפרד ולקחת עוד קצת פסק זמן.

פסק זמן מורכב משתי מילים שמבטאות הרבה.

לא לחפור!!!

לא לשבת ומחדש לבדוק מה היה, מה יהיה, האם יש סיכוי, ובמה ההורים שלו יכולים לעבוד.

לתת לנפש לנוח! כל חפיר מחדש את הקשר ולא נותן לנפש להתחדש.

אפשר להתעסק בדברים שלא קשורים, ואפשר גם לא להתאמץ בזה אלא לחיות כרגיל...

עד ש?

לא נבדוק בפלאפון אם קיבלנו הודעה? משו אחר? לא יודע...

ועוד נקודה - אסור להגרר לאמירות כגון: עזבו ,בין כה היא הייתה מכוערת, גאוותנית, זוללת, יצאנית, וכו'!!!

לא זה מה שיעזור להפרד לגמרי.

זה רק יעזור להשחית את מה שנשאר בריא מהנפש שלנו.

ופירוש רש"י (אישי) על המקום:

בשביל שזמן ירפא כדאי לעשות בו דברים שמרפאים. מה מרפא את הנפש שלך? אולי- להתעסק במשהו שאת  מאד אוהבת, יותר מהרגיל?  אולי להתחזק באמונה ומוסר, לקבוע זמן לכך ולחזק את עצמך? זה דברים שתמיד טובים, ובזמן קושי- טובים שבעתיים. והזמן- מתמלא בתובנות חדשות, בחיזוקים חיוביים, וזה פותח את הנפש ומרפא אותה. 

לפעמים ההתבכבשות בדבר לא נותנת מרפא אלא להיפך, ופה מרגיש לי שלהיפך. וזה שהולכים ועושים משהו אחר קרוב אלייך, קרוב לליבך- זה עצמו מחזיר את הכוחות לקדמותם, ומאפשר להתמודד גם עם מה שהיה ולהתחזק משם, וגם עם העתיד, הרצונות, השאיפות- כי את חיה אותם בפועל באותם רגעים, עוד לפני שפגשת אותו. את עושה משהו שחלמת עליו, מחזקת כח שלך- ומתחזקת.  והאמונה- מחזקת אצלך את הקשר לרבונו של עולם וההבנה שהכל ממנו, וכמובן- את השמחה הפנימית.

בהצלחה רבה!

של ההרפיה המרפאת ומחברת אותנו מחדש לרבש"ע ולעצמנו.

שנזכה, שנזכה, ושזה יהיה במתיקות ובשמחה בע"ה!

יש מצבים שרק אחרי שיוצאים מהם מתנקים.

רב האנשים שאני מכירה "התנקו" מקשרים קודמים כשהגיע/ה האחד/ת והיחיד/ה.

אז מה לעשות?

לא להלקות את עצמך שאת מתגעגעת,

כי את לא מתגעגעת אליו (כנראה) אלא לאהבה שהנשמה שלך יודעת ואת עוד לא.

לקחת פסק זמן עד שייתחשק לך, או עד שיהיה שדכן מספיק נודניק שייגרום לך להפגש.

ולא לשכוח להתפלל

כשלא טוב, וגם כשטוב

בהצלחה

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?