בס"ד
שלום לכם,
אני פונה אליכם בתור רווקה שמתלבטת לגבי חתונה- מצפה לקבל כיוונים או לשמוע סיפורים דומים מבעלי ניסיון. זה קצת ארוך אבל בבקשה תקראו. זה חשוב.
אני בת 23, יוצאת עם מישהו המון זמן (במונחי המגזר), 7 חודשים, הוא ידע שהוא רוצה להתחתן אחרי 3 חודשים. מאז הוא מחכה לי...ואני באמת לא יודעת. לפעמים מרגיש לי כן ולפעמים מרגיש לי לא, אני כבר מותשת מהחוסר וודאות וגם מפחדת לפגוע בו כי ככל שהזמן עובר כך יהיה קשה יותר להיפרד- זה ממש לא מגיע לו- הוא אדם כ"כ טוב- ואני לא מרגישה שהזמן מקדם אותי יותר.
אז ניסיתי לחשוב.. ממה אני כל כך מפחדת?
דבר ראשון שאתם צריכים לדעת, אני אדם פרפקציוניסט-קראתי על כך באינטרנט וזה מתאים. לפני כל החלטה חשובה אני מתלבטת קשות, נוטה לדחיינות, בעלת מודעות עצמית מאוד גבוהה. בד"כ- אני עומדת בשאיפות של עצמי ב"ה ואין לי בעיה לחיות כך, אבל- ברגע של החלטה חשובה זה צף.
בדיוק יצא לי להיפגש עם חברים שליוו אותי לפני שהחלטתי מה ללמוד ושאלתי אותם עד כמה נורא זה היה? (כי אני לא זוכרת-אני חיה עם זה) כולם אישורו שהייתי חסרת החלטיות ושעייפתי את כולם באותה תקופה, ושכל יום הגעתי לעבודה שבפי בשורה על מקצוע חדש (וזה היה נורא בהתחשב בכך שיש מלא מקצועות ומלא מקומות לימוד והיתה לי אפשרות ללמוד הכל). בסופו של דבר הלכתי עם הלב- ואני מרוצה ב"ה, אבל היתה לי אפשרות ללמוד 2 תארים, וזה רחוק מנישואים לכל החיים- עם אדם אחד.
אז מה הבעיה? את פרפקציוניסטית! קפצי למים! הבעיה היא שאני לא יודעת אם מה שמפריע לי הוא חשש שנובע מהיותי אני או חשש שמצביע על כך שמשהו לא טוב לי בקשר. אני לא יודעת אם שאיפתי ליותר היא שאיפה נורמאלית או שאיפה שהיא לא סבירה. מה יש ? הוא אדם טוב, יציב, נדיב, ותרן, ירא שמיים ואוהב אדם, אוהב אותי ומעריך אותי, מכבד אותי, קשוב ואמפתי, משכיל, ראש על הכתפיים, חרוץ וישר, עניו, משפחה טובה, אפילו נראה טוב (שזה תמיד פחות עניין אותי אבל אפילו זה הגיע) אני מעריכה אותו, ואוהבת או מחבבת רוב הזמן. (לאור הספקות אני כבר לא יודעת)
הרבה אנשים אמרו לי שלשם שינוי, כדאי לי לשתוק- להיות יפה, ולהתחתן 
מה אין? אנחנו שונים כמעט בכל מובן. רוב התכונות הטובות הן שלו וזה לא רע השוני בסה"כ- אבל לפעמים כן:
1) אני יותר ורבאלית וחברותית- ואני מפחדת להשתעמם. (פחד מוזר, צוחקים עלי..אבל זה הפחד שלי), עד עכשיו לא השתעממתי אבל היו לי 2 קשרים שבהם הדינמיקה "השיחתית" היתה יותר מאתגרת, צחקתי יותר ובגדול הסתקרנתי יותר, ופה- אני מחזיקה את השיחה. רמת המשכל שלי יותר גבוהה- בלי שחצנות. פשוט נתון. אבל הוא אדם חכם.
וזה פער נסבל ובד"כ זה ככה. אבל אולי זה קשור? לא היתה לי ציפיה למישהו מחונן/מוכשר. פשוט כי יש דברים יותר חשובים וזה מצמצם לי את המבחר. וקיבלתי דברים אחרים טובים שלא היו בורבאלים ובמוכשרים למיניהם..
2) בנוסף- שנינו עדינים למראה, אבל אני הרבה יותר דומיננטית ממנו. זה אמור להיות ככה? איפה עבודת המידות שלי?? אני כאילו גם הכח וגם הכח המרסן של עצמי...וזה יכול להתיש.
אם הוא ותרן ואני דעתנית...יהיה לי יותר נח בחיים..אבל האם זה דבר חיובי- לא ללמוד לוותר לאחר?? הרגיש לי שאשה חזקה צריכה מישהו יותר חזק, בבחינת "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". מן ציפייה נשית לסמכותיות.
אבל בנות נשואות אמרו לי- את תסבלי אם מישהו יתעקש איתך על כל דבר כי את מנהלת באופי ורוב הבנות לא כאלו, אבל אני מוצאת את זה דווקא מפרה ומעניין יותר שדעתן עם דעתנית. בנוסף ואולי הכי חשוב- אני מכבדת יותר אנשים סמכותיים ודעתניים..וזה עלול לחבל לי בהערכה אליו בעתיד.
מצד שני- בחיים לא הייתי נשואה.
מצד שלישי- הוא אומר שרוב הדברים שמעסיקים אותי, לא מעניינים אותו, ושבמה שחושב לו הוא ידע לעמוד על שלו.
(ענייני דת וכאלה)
יש פה זוגות שהתחתנו מתוך שוני? יש פה נשים דומיננטיות יחסית? איך מחיליטים שיש את הבעיה ברקע וקשה לדעת אם זה חשוב או לא? אני יודעת- שרק אני יכולה להגיד עד כמה זה חשוב לי? אבל יש פה אנשים שאולי היו להם אותן התלבטויות??
תודה שהגעתם עד פה. מצטערת שחפרתי..............................באמת שאני צריכה עזרה.