כשהכרתי את בעלי,

אחרי הדייט הראשון אמרתי לחברה שלי, הוא נחמד אבל יותר מדי דוס. לא בשבילי..

ואז כשהוא התקשר להגיד שסבבה וזה- אמרתי יאללה נמשיך והמשכנו.

פגישה חמישית (נראה לי) הוא כבר ידע שזה זה. אני נבהלתי...

אני כמוך- הרבה יותר חברותית, סקרנית, דוסית אבל פתוחה לקבל שוני, והוא חכם עם חכמת חיים מטורפת אבל אני ריאלית יותר. וזו עובדה. ושנינו יודעים את זה.

ואני אישה דעתנית, חזקה, והוא יותר נוח וותרן.

ומה אני אגיד לך, אנחנו נשואים שנה וחצי- וזה רק משתפר...

הוא למד להיות יותר חברותי, סמכותי, כי אני כזאת. אני למדתי לוותר יותר בזוגיות.

הוא למד לתת לי את המרווח האישי שלי לפעמים ולצאת עם חברות.

ואני למדתי לוותר על דברים כי בשבילו אין כזה דבר "לצאת עם חברים" אלא להיות איתי בבית..

וזה כל החיים.

את הולכת צעד קדימה, אליו.

והוא הולך צעד קדימה, אלייך.

החכמה זה לדעת שאתם חיים כזוג. אבל אתם עדיין בעל ואישה, או בעברית- אתם שניים שהם אחד.

צריך ללמוד לדעת מה הנקודות שטובות בך, ולהעניק מהם לו- (לא בשביל לשנות אותו ח"ו)

ולדעת מה הנקודות שטובות בו- ולקבל ממנו.

זה העבודה שלך כאישה.

(ובינינו- את באמת תסבלי אם יהיה לך מישהו שהוא עקשן ודעתני כמוך... יצאתי תקופה ארוכה מאוד עם מישהו כזה....)

ועוד נקודה- שאני למדתי עוד כשיצאנו- להעלות הכל על פני השטח- לא קרה יום מאז שהחלטנו שזה רציני (או שהתארסנו) שהלכתי לישון כועסת או הוא.

תמיד זה נפתר לפני, והייתי אומרת לו (ועדיין כמובן) הכל , אם לא הייתי מרוצה, איך הייתי רוצה שיתנהג, יגיב בנושא מסויים...

זה עזר לי המון.

בהצלחה!

(ונימה אישית- הוא נשמע בחור טוב מאוד- נראה לי לכי על זה)

עזרת לי מאוד.

תודה שוב!

בד"כ בשלב כזה של הקשר רואים רק את מה שדומה ולא שמים לב לדברים השונים (שמעתי את זה פעם בהרצאה של יועצת נישואין שדיברה על שלבים בקשר הזוגי).

השלב שבו מתחילים לראות את השוני קורה בד"כ אחרי כשנה של נישואין...

שוני הוא לא דבר רע במהותו, כשם שאין פרצופיהם דומים כך דעותיהם (מקווה שציטטתי נכון), השאלה היא האם השוני הזה מפריע לך?

האם הדברים שאתם שונים הם מהותיים בשבילך או לא?

אתן לך דוגמא מחיי שרק לאחרונה אני ובעלי התחלנו להיות מודעים לה (נשואים כמעט 6 שנים)- בעלי חייב את החופש שלו ואת המרחב שלו וקודם כל ידאג לעצמו אח"כ לסביבה ואני בדיוק להיפך- קודם אדאג לכולם לבעל/ לילדים/ לבית ורק בסוף אדאג לעצמי.

זה לא שלפני כן לא הרגשנו את זה, רק שלאחרונה פתאום הפכנו להיות מודעים ושמנו את האצבע על השוני.

אז כל אחד מאיתנו צריך ללמוד איך ללכת לכיוון השני- בעלי יותר לתת מעצמו לבית ולילדים, לתת לי את האפשרות למרחב שלי ואני יותר לשחרר ולהרפות ולדאוג גם לעצמי.

אם תשאלי אותי אם הייתי יודעת מראש על השוני הזה האם זה היה מונע/ מפריע בהחלטה שלי להתחתן עם בעלי- חד משמעית לא!

כי בני אדם שונים וזה היופי שבנישואין, שני בני אדם שונים שנמצאים יחד ולא סתם שונים, גברים ונשים שונים מהותית אחד מהשני (קראת גברים ממאדים ונשים מנוגה?), בונים משהו משותף והעבודה המשותפת על השוני- שכל אחד לומד ללכת לקראת השני זה שיא האושר בנישואין ודווקא העובדה המשותפת הזאת היא מה שמחזקת את הקשר והאהבה בין בני הזוג.

מה שאת צריכה לשאול את עצמך זה- האם את מתעגעגת אליו? מחכה לטפלונים ממנו? כשאת רואה את שהוא מתקשר אליך זה גורם לך להרגשה טובה אולי קצת פירפורים?

עד כמה הדברים בהם אתם שונים מהותיים לך ברמה שאם הוא לא כזה את תרגישי פיספוס? או שזה סתם מתוך החשש להתחתן מתוך שוני?

אם התשובה לשאלות הראשונות הם כן ואת רק חוששת מהשוני, אז לדעתי, זה הבחור שלך.

אם משהו לא נראה לך, אז אולי כדאי להתייעץ עם מישהו מוסמך.
 

ואולי חלק מהדברים שכתובים בכתבה הבאה יעזרו לך

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/238990

בהצלחה רבה

זוג נפגש הרבה זמן וכבר רוצה להתחתן אבל לאחד מבני הזוג כל הזמן יש פחדים וחששות.

מכיוון שכל פעם שמתגברים על חשש מסויים מייד צץ ועולה חשש חדש כנראה שיש כאן משהו עמוק יותר שבאופן תת מודע מונע קבלת החלטה על חתונה והמוח תמיד ימצא תירוץ חדש למה א"א להתחתן. (ויש לנו מוח יצירתי ב"ה...)

צריך למצוא בעבודת מה מונע מאיתנו להגיע להחלטה. האם זה חשש כללי מחתונה/מקבלת החלטות/ממחויבות, ואז צריך להתמודד עם הבעיה האמיתית (ולא עם התירוצים) ולהתחתן בסימן טוב ובמזל טוב.

מצד שני יכול להיות שאין שום בעיה לאף אחד מבני הזוג אבל האדם בתת מודע מזהה שיש כאן משהו שונה לגמרי מבן הזוג שמחפשים, אבל השכל עדיין לא הבין את זה ולכן האדם תמיד יחפש סיבות שכליות למה לא להתחתן.

במקרה כזה כדאי לשים לב לאיתותים ולהפרד.

בכל מקרה מומלץ מאוד להתיעץ עם איש מקצוע רציני(!!) שיעזור לך לברר את המציאות ולהגיע להחלטה הנכונה בע"ה.(כמובן לא עם מישהו שפעם עשה איזשהו קורס ועכשיו מטרתו בחיים היא לשכנע אותך להתחתן עם הגבר הראשון שתפגשי... ולצערי יש הרבה כאלה שנעשו מאוד פופולאריים בשנים האחרונות.)

מקווה שהועלתי.

הרבה הצלחה!

ה' יברך אותך!

קודם כל נראה לי שכאחת פרפקציונסטית שמתקשה לקבל החלטות סביר יותר לתלות את זה באופייך הספקני.

שונים זה לא הבעיה, שונות יכולה גם לתרום ולאפשר השלמה.

חשוב לוודא רק שלא יהיה לך קשה להעריך ולכבד אותו בגלל נקודות העליונות שלך.

זה אפשרי (מנסיון) אבל מצריך עבודה, אבל לפי מה שאת מתארת יש הרבה מה להעריך אצלו, מה גם שלא תמיד מנת משכל הוי ערובה לשכל ישר וקבלת החלטות מושכלת.. לפעמים דווקא יש לנו את כל הנימוקים לכל כיוון ולכן מאוד קשה להחליט .

בפועל, בכל מקרה, בידי האישה הכוח לתת לגבר בבית את השליטה או לא לתת לו מקום..

דבר אחרון- מאוד יכול להקל על ההחלטה להכריע ממקום יותר אידאליסטי, תוך מתן תשובה לשאלה- האם אצליח לגרום למר בחור אושר ושמחה מהחיים איתי? במקום לתהות האם הוא ראוי לי (כמו שכתוב בפרקי אבות- "כל כנסיה שהיא לשם שמים, סופה להתקים.
ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים" - כהקשר מכוון לשם שמים - סופו להצליח!!)

בהצלחה!

אז את רוצה אותו או לא?

הוא עבר במסננת שלך - אז קחי אותו.

ממילא אחרי החתונה לא מדברים.

העיקר שכולם יגידו שזה היה החלטה סבירה.

סה"כ להתחתן, זה לא חשוב כמו תואר.

לדבר אחרי שמתחתנים

מן הסתם ילד/ה שנכנס לביקור..

בסך הכל לפי מה שאת מציגה, את לא יכולה לבקש מישהו מתאים יותר עבורך.

בעצמך ציינת (לפחות ברמז) על הצורך שלך בעבודת המידות, לדעתי, בנישואין לאדם כפי שתארת יהיה לך קל יותר גם בנושא הזה.

ולא לחינם "חכמת נשים בנתה ביתה", "ובינה יתרה ניתנה באישה" רק שצריך קצת דעת כדי להשתמש נכון בחכמה. ואגב זה יכול להיות יתרון גדול!

ואחרי הכל (בכל אופן אני שובניסט) לא ברור לי כלל כי את אכן חכמה ממנו. וההתלבטות שלך תוכיח, אם היית חכמה ממנו לא היית מתלבטת [זה לא לגמרי ברצינות..] 

בהצלחה!

בלי קשר למה צריכה להיות ההחלטה -

את באמת צריכה לעבוד על עצמך.

בוודאי שזה לא חיובי "לא ללמוד לוותר לאחר"; והציפיה לבעל ש"יוביל" היא טובה מאד. אבל אם את חושבת שאדם טוב יסכים "לריב איתך על זה" - זה לא ברור. וההפסד, להתרשמותי, יהיה שלך במקרה כזה. תעבדי על עצמך. זה אפשרי.

בבית, אל "תהיי מנהלת באופי". תשאירי את זה כשיהיו לך ילדים בעז"ה, וגם שם - בזהירות.

תשאירי את הדומיננטיות שלך בשביל לעשות מעשים טובים בשמחה ובמרץ, ולא בשביל לחשוב על "מאבקי כח" נסתרים. זה תלוי בתפיסה ערכית, ובראיה איך תוכלי למצוא את טובך ומעלתך דווקא בכך.

תמליכי את בעלך - יהיה מלך ותשמחי.  תהני (בסתר..) מ"מדרגתך" על חשבון זה - הפסדת (כמובן, מדובר שלקחת מישהו שאובייקטיבית ב"רמה" טובה).

[ועצה - במחילה לגמרי: אל תחפשי "מי את", פרפקציוניסטית וכו', באינרטנט. וגם אל תעסקי יותר מידי ב"רמת המשכל" שלך..  תחפשי אדם שמתאים בנתונים, שטוב לכם ביחד, יש על מה לדבר וכו'. ותהיי נכונה לעבוד על הקשר, בענוה מתמדת, תוך כדי עבודה עצמית]

ענ"ד לגמרי.

ההודעה שלך לוותה בטון שיפוטי והיה קשה לפספס את זה- גם אם שמת את המילה "במחילה" ומספר פעמים לענ"ד (זה אפילו הדגיש את זה)

יצאת מנקודת הנחה שאני לא עובדת על המידות שלי, שאני לא נכונה לעבוד על הקשר במלוא הענווה והרצינות.

אתה לא מכיר אותי. נכון,  אפשר לתפוס את ההודעה שלי כיהירה וכאן אני מלמדת עליך זכות. הנחתי שיהיו כאלה שיגיבו כך.

אבל, גם אתה היית יכול לבחור ללמד זכות עלי ולהניח שאני לא מתעסקת יותר מדי ברמת המשכל ובניתוחי אופי באינטרנט, שהדעתי אליכם אחרי דרך ארוכה, ואני באמת זקוקה לעצה ורק כאן בתור אנונימית יש לי חופש לדייק בדברים שלא נשמעים פולטקלי קורקט - ושאולי רק רולי אני באמת מתארת מציאות. 
 

בכל אופן, תודה.

דווקא לא יצאתי מנקודת הנחה שאת לא עובדת על עצמך וקל-וחומר לא שאינך מוכנה לעבוד על הקשר. אדרבה, להיפך..

וגם לא חשבתי שהודעתך יהירה.

וכמובן שלא היה לי כל ענין "לשפוט" אותך - בשביל מה?... ההודעה שלי נכתבה כולה מתוך רוח חיובית ורצון לעזור.

והנחתי שאפשר יהיה לקרוא את תגובתי כמו שאת תופסת אותה כעת (דווקא חשבתי שלא את תקראי כך..) ולכן גם לא הגבתי כל-כך מהר. אמרתי לעצמי, בשביל מה לי?...

אבל, מתוך מה שקראתי "בין השורות" שלך - חשבתי שזה דווקא יעזור לך; ומתוך הרמה שלך, ש"הרחתי" מתוך הודעתך - גם חשבתי שאת כך תביני את זה.

שהרי "ללמד זכות" אפשר בקלות. אבל את הרי כותבת בעצמך, שכתבת כי את  "באמת זקוקה לעצה" כלומר, זה לא שחיפשת כעת "לימוד זכות" אחרי, למשל, שהפסקת קשר כזה, שאז בוודאי לא הייתי כותב לך כך.

אלא את רוצה עצה למצב הנוכחי.

אז הייתי יכול להיות "יפה" - לא להגיב בכלל (וזה באמת מה שהתכוונתי לעשות כשראיתי את הודעתך בתחילה), או לומר מילות-עידוד וכו', כמו שאני אכן עושה כשזה מה שנראה לי נכון.

אבל כאן - היה נראה לי שדווקא זה יעזור לך, גם אם זה קצת "קשה" (ואני מסכים איתך בזה...); ותחושתי את האדם (קרי: את), היתה שיש לו את היכולת לעכל את הדברים, דווקא בגלל שהיה נדמה לי שאת כבר "בכיוון", מתוך כמה דברים שכתבת, שמהם ראיתי שיש לך גם יכולת ביקורת-עצמית וגם עבודה עצמית.

כך שכל כוונתי היתה לגמרי לטובתך, בלבד, כולל על חשבון מה שנוח לי, כי היה לי די ברור שיש "סיכון" שמישהו "יתפוס טרמפ" כאילו במקום לעודד ו"ללטף", אני אומר לך לעבוד. והתכוונתי מראש לענות: אני מרגיש שפה זה מה שיעזור.

ולכן גם כתבתי: "במחילה", "לענ"ד" (פעם אחת - לא כמה פעמים...) - לא כפי ש"שפטת" את זה בטעות, שזה כביכול "מס שפתיים". אני התכוונתי בכל הרצינות. כי  מדברים פה עם בן-אדם, אני לא מכירו אישית, אבל הוא (כלומר - היא) צריך עזרה בנושא מאד קריטי, כמעט ברור לי, מנסיון חיי הלא-קצר, שמה שאני כותב יכול לעזור לו כנגד הסתבכויות בהמשך; אז מצד אחד אני כותב "לענ"ד", כי זו אחרי הכל התרשמות מתוך כתיבה. ומדגיש "במחילה", כי אין לי חלילה ענין לפגוע אלא להעיר על "נקודה" בלבד מתוך אישיותך, שבאמת התרשמתי שהיא אישיות חשובה ובעלת רמה. מצד שני - כותב בכל זאת, כי אני חושב שזה באמת יכול לעזור.

אשר על כן, קצת טעית בהבנת כוונת הדברים... ובוודאי שהם נכתבו רק אחרי הערכת אמת לכללות אישיותך, כפי שהיא מצטיירת, ולכתיבתך, אך עם הדגשה של מה שחשוב לענ"ד לכעת.

אז אם גם אחרי ההבהרה הזו, את מרגישה שהדברים אינם עוזרים לך - את יכולה להתייחס כאילו לא נכתבו. לא היה לי כל ענין לעסוק סתם ב"תגובה" על ענין אישי שלך, ק"ו "לשפוט" אותך. לעזור בלבד.

אולי תנסי לקרוא שוב את ההודעה הקודמת, כנכתבת מרצון טוב וחיובי בלבד.

בהצלחה (וכמובן - מחילה אם נפגעת. זה לגמרי לא היה אפילו שמץ מהענין...)

אני כתבתי בהקשר ה"ספציפי" של בנין בית עם איש - לא כי את "בעייתית", את מאד טובה, אלא כי יש להבחנתי עניינים שת צריכה לעשות בהם "שינוי כיוון מסוים" בהסתכלות, והם יוכלו אולי לעזור לך בחיי הנישואין.

[לדוגמה: את חשה שטוב שיהיה בעל שהוא "מוביל" במידת-מה, אבל מציינת דברים שניכר מהם קושי איך לשלב את זה עם תכונות מסויימות אצלך, שבפני עצמן יתכן שהן מעלות. אז הצעתי כיוון להתבוננות בניתוב נכון של כחות וכד']

לגבי הבנה אם האדם הספציפי הזה, הוא "זה" ורק צריך עוד קצת לעבוד, או אולי הוא לא - זה כמובן אני לא יכול לכתוב.

הרי אני לא מכיר אישית אף אחד מכם, וגם אם הייתי מכיר - לא הייתי נוטל עלי אחריות כזו...

אבל אולי, אם תתבונני קצת בכיוון שכתבתי - אם זה אכן מתאים לך - תוכלי לראות אם אחרי דברים כאלה אין בעצם כל בעיה עם הבחור הנוכחי; או, לדוגמה, לא - הוא לא אדם שמסוגל להבין בכלל על מה אני מדברת [נקטתי דוגמה סתמית, כדי להמחיש שאכן יכול להיות שבחורה מנתבת את כחותיה לכיוון של בנין, ללא רצון ל"שליטה", אבל זה לא האדם שיכול להיות ה"מלך" בממלכה שלה.. היא מרגישה שהוא בכלל לא מבין אותה. זו דוגמה קיצונית. קונקרטית, את צריכה לראות... ]

אם כל כך קשה לך להחליט סימן שמשהו מפריע לך בקשר.

אומנם הוא בחור טוב, מידות טובות, נראה טוב, הכל בסדר אז מה הבעיה בעצם?

יש כנראה משהו שלא מקבל מענה אצלך. משהו שהוא צורך גדול בשבילך ואת לא מרגישה את זה איתו.

את צריכה לברר עם עצמך או עם איש מקצוע שיעזור לך, מה בדיוק מפריע לך.

אין אדם מושלם ותמיד יהיה משהו שמפריע. השאלה אם זה משהו שאפשר לחיות איתו. שאת יכולה לחיות איתו.

אם הוא משעמם אותך ואת מרגישה יותר חכמה ,זאת נקודה שצריך לברר אותה.

יכול להיות שהוא בחור חכם אבל הוא לא מדבר. יכול להיות שהוא לא טיפוס שמתעניין, שמפריע לך האדישות שלו.

יכול להיות שהוא לא מביע רגשות, לא משתף, לא מתלהב.

מצד אחד זה מאד נח לחיות עם אדם טוב, וותרן. וזה מאד חשוב שהוא אוהב אותך, זה נותן הרבה בטחון והרגשה טובה שיש על מי לסמוך. הוא נשמע אדם טוב, שקל להסתדר איתו. הוא יודע להקשיב ולהבין, זה דבר גדול.

אבל את צריכה לברר לעצמך אם את אוהבת את התגובות שלו. אם את מעריכה את החשיבה שלו. אם נעים לך להיות לידו.אם את אוהבת להתיעץ איתו. אם את מחכה לפגוש אותו. את צריכה להרגיש שאת מעריכה אותו.

כדאי לך להתיעץ עם איש מקצוע ולברר את כל הדברים האלה.

כדאי לך להזדרז עם ההחלטה  (לא מתוך לחץ כמובן, בישוב הדעת) כיון שהספקות מאד מחלישות וסוחבות הרבה כוחות. ו"אין שמחה כהתרת הספקות." אחרי שמחליטים יותר קל להפתח, יותר קל להרגיש חיבה ואהבה.

שתהיה לך ברכה והצלחה בכל החלטה שתקבלי.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.