גם אצלינו זה ככה. דרך אגב.. איפה את מלמדת?

ויש מקומות שפחות....

וואה!!

אתם עולות לי על העצביים!!

אזמה??זה כל הכיף.

ומאוד נורמאלי שבת תרצה להתחתן מוקדם.זה הטבע שלה.

רק לשמור להן על גבול מסויים,שלא יעשו טעויות.

ולמדוד מטפחות זה ממש לא המדד....

תראי אני לומדת באולפנה שלא דוחפת להתחתן בשמינית, אבל זה קורה.

מדובר על מקום מאוד דתי, כך שזה לא בנות שהתחתנו עם השכן שלהם, או החבר מהמאחז מימול.

אני חושבת שנכון לדבר על הנושא, אבל לנסות למזער את כמות הלחץ. מי שלא מתחתנת בגיל 18 היא לא רווקה זקנה. גם לא בגיל 21 (!) וצריך להסביר את זה.. כי לחץ, וציפיה מיותרת סתם מלחיצה את הבנות.

/Forum/Forum.aspx/t369519#4473349

אני מאוד נגד התופעה של אירוסין וחתונה מוקדמת.

לרצון להתחתן מוקדם...

לחברות שלי יש לפעמים יציאות של למדוד מטפחות, אבל הן עוד לא מתחתנות (ממש לא..)

ב. אני נגד נישואין בגיל צעיר, אבל יש מקומות שזה יותר מקובל...

   כדאי באמת להשתדל להוריד לחץ ולהסיבר שגם מי שמתחתנת בגיל 21 היא ממש לא רווקה זקנה..

   ושכדאי לגדול קצת קודם...  

זה לא אומר כלום!

ניסית לדבר איתן גלוית וישירות?

קודם תבדקי עם עצמך מה דעתך בעניין ופשוט 

תסבירי להן מה לא בסדר ולא להילחץ...

בס"ד

לדעתי אין בעיה להתחתן מוקדם,כל עוד ה"מודדת מטפחות" מבינה שלהתחתן זה "קצת" מעבר לכיסוי ראש,וצריך גם הכנה נפשית ולהיות מוכן לזה מבחינת בגרות וכו'....[לא-לא תעודת בגרות!]

בהצלחה!

יש בנים שמודדים טלית או תפילין לפני הבר מצוה

זה מאוד נורמלי.

בת שמודדת מטפחות- זה הכי טבעי שבעולם! אפילו בכיתה ז'! 

זה ממש משמח- שהן רואות בעצמן בת שרוצה להתחתן יום אחד, ועוד לשים כיסוי ראש, לא?

את בתור מורה- רואה שיש נושא שמעניין את הבנות- אז נראה לי שדי כדאי לפתוח אותו ולדבר עליו

אולי קצת: על האחריות שיש בהקמת בית. על הקשים- וגם על הצדדים היפים. על כמה חשוב להבנות קודם.

ולשמוע מהן גם- מה הן היו רוצות לדבר עליו.

אם זה נושאים שגם ככה בוערים אצליהן, אז לא כדאי שהן ידברו עליהם עם המורה שלהן? שתוכל לנתב את הרצונות למקום בוגר יותר?. 

וסתם עוד משהו- אני שנאתי שיש אנשי םפרנואידים שכל כך מפחדים מנישואי בוסר שטורחים רק להראות את הצד הקשה בנישואין. אם מדברים על הקשיים בזוגיות- כדאי גם לדבר על היופי שבה.

בהצלחה...

אני ממש מסכימה.

לא צריך להגיע למצב שחתונה מפחידה כ"כ או שנכנסים לנישואין כאלו הולכים לעבוד בעבודות סזיפיות קשות.

כמו שאמרה לי חברה בשלבי ההחלטה האחרונים שהיו בעיקר בגלל פחד: זה עבודה, אבל עבודה כיפית ומהנה.

עניין הבגרות והאחריות הנדרשות לשם כך.

בעקרון כל עוד אף אחת לא הולכת להתחתן כרגע או עושה צעד בכיוון אלא רק זה מעסיק אותה הרבה ומודדת מתפחות אז זה לא פוגע ופשוט צריך לנתב את ההתענינות הנושא זה לשיחה עמוקה בנושאים שונים.

שהייתי באולפנית, בל"חיות תמיד הרתיעה אותי ועד היום (אני נשואה +).

כשהתחילה התופעה של מטפחות בטיולים לרווקות זה כבר גרם לי להרגיש בוז ו"אנטי".

את המטפחת הראשונה מדדתי שבועיים לפני החתונה (והיו לי לא מעט חברות נשואות).

ועם כל זה, אני עדיין חושבת שברב המקרים זה לא מזיק ובעיקר עובר עם הגיל או עם החתונה ....

בהצלחה....

(אי"ה שאלה יהיו הבעיות החינוכיות)

על חתונה בינהן. בתכלס' זה יעבור להן כשהן יבינו שחיי נישואין זה לא רק חיבוקים ונישוקים כל היום. אין לך מה לדאוג

אבל עונה מהצד השני.

כשאני נתקלתי בתופעה הזו- ניסיתי להסביר את המורכבות של העניין.

חתונה זה לא רק מטפחת ובעל ושמלה לבנה.

לנסות להעביר להן את כ-ל המורכבות.

חתונה זה זוגיות- עם עליות ומורדות, זה פרוייקט לכל החיים שהוא כיף ומקדם, אבל גם יכול להיות אתגר לפעמים.

חתונה זה כלכלה- לדאוג ביחד שיהיה איך לגמור את החודש ולא פחות חשוב- לחסוך. 

חתונה זה להחזיק בית- כביסות, בישולים, ניקיון- הכל! ואין לאן לברוח, אם את לא תעשי- אפחד לא יעשה.

חתונה זה עצמאות- לטוב למוטב. 

וחתונה זה בעז"ה ילדים. עבודה במשרה מלאה 24/7. הריון, לידה, גידול.

חתונה זה עבודת מידות עצומה. כל הזמן יש מולך מראה שמראה את כל הנק' הטובות שלך, וגם את כל המקומות שאת חייבת לעבוד עליהם וכמה שיותר מהר..

אז לא רק להפחיד, אלא גם להראות את הצד היפה והמועיל.

אבל כן לתת להן פרופרציות.

ואפילו לתת להן לחשוב על היתרונות והחסרונות של חתונה מוקדמת (18) לעומת חתונה בגיל סביר (21+) או בגיל מאוחר(30) ושיפנימו- שזה לא 18 או 30, יש גם הרבה באמצע...

ועוד משהו שאני תמיד אומרת- יש שלבים בחיים, ולכל שלב התפקיד שלו. עכשיו זה השלב שלהן להכין את עצמן לחתונה. לחשוב- איזה אישה הן רוצות להיות? ולהתחיל לעבוד על עצמן. 

אני רוצה להיות אישה חרוצה? כבר עכשיו להתחיל לעבוד לפי לו"ז ותכנון זמן.

אני רוצה להיות אישה רגועה? כבר עכשיו לעבוד על מידת הכעס.

אני רוצה להכיל? כבר עכשיו לעבוד על זה מול החברות.

תקשורת נכונה, הבנה, לדעת לעשות דברים בשקט "שלא על מנת לקבל פרס", לעבוד על מידת הנתינה, ההקשבה, וכל מה שהיא רוצה.

אם תסבירי רק את המורכבות זה יכול סתם להלחיץ אותן ואותה אחת שהחליטה להתחתן בגיל 18 ולא תשתכנע פשוט תעשה את זה רק עם יותר חששות...

לכן במקום לדבר רק על הקשיים כדאי ומותר לדבר גם על היופי שבחיים הזוגיים ותוך כדי להכניס גם את המורכבות....

ככה זה יגרום לבנות להבין שזה לא פשוט אבל זה לא שהמורה והחברות ינדו אותה בגלל זה אלא יכבדו אותה ואפילו יעודדו אותה (-אם מישהי מתכננת להתחתן ב18 ולא משנה מה תגידו לה אז עדיף שלפחות תתמכו בה כי להטיף לה רק יפחיד אותה וירחיק אותה ממכם...)

וכמובן שתפעילי את שיקול דעתך עפ"י איך שאת מכירה את צאן מרעיתך

המון בהצלחה!!!

זה באמת בסשר, הם בגיל הזה של כל הקטע שך חתונה... מנסיון אני אמא לבנות מתבגרות וגם כאלו שסיימו וב''ה הן חיות באושר היון לאחר 8! שנים.

אבל יפה מאד מצדך שאת שמה לב לדברים האלו.

יישר כח, והרבה הצלחה במלאכת הקודש!

לא אומר שבמעשי זה אכן יקרה!!

אני לא מכירה את התלמידות שלך, אבל כדאי לקחת בפרופורציות (יכול להיות גם שזה כן יקרה, אבל לא נראה לי שצריך להלחץ יותר מדי)

אני לדוגמא, לדעת חברות שלי, הבל"חית של השכבה (לדעתי יש כאלו שיותר, אבל לא משנה..) ולא, ממש אין לי כוונות להתחתן מוקדם (השאלה היא מה זה מוקדם) לא לפני גיל 19 (הכי מוקדם, ולא נראה לי שגם זה יקרה. אני מרגישה קטנה מדי)

אז לפעמים זה רק דיבורים...

כשאדם מתחיל דרך חדשה, צריך לתת לו כוחות וכלים לקראתה,

אף אדם חכם ואמפתי לא יתחיל לתאר לו את כל הקשיים שהוא עלול להפגש איתם בהמשך.

זה פשוט עוול, להוריד לו את המוטיבציה מההתחלה.

איך בונים כלים?

עבודת המידות. 

אדם שיודע לעבוד על עצמו, ידע איך להתמודד עם הקשיים שעוד יצוצו בהמשך הדרך.

כשמלחיצים אותו, כשמציגים לו את הצד המורכב של מציאות שהוא עוד לא מכיר, זה נראה הרבה יותר גרוע. זה נראה לו שהוא לא יצליח להתמודד.

ואז יש שתי אפשרויות - או שהוא נמנע מלהתחתן, או שהוא תופס את הנישואין כסבל.

עוד אמירה שחובה לוותר עליה -

"כדאי לך להספיק עוד דברים לפני החתונה"

מה אנחנו משדרים באמירה הזו?

שנישואין זה סוף החיים. 

שאחריות ועבודה זה מעיק, עדיף להיות רווק חופשי ומשוחרר.

אז מה כן לעשות?

לפתוח איתן את הנושא, לתת להן לשאול ולהתבטא,

לפתח בהן את הציפיה הטבעית הזו, 

לטעת בהן הסתכלות בריאה על החיים (כמו למשל, שלעמול זה טוב וכיף),

להפסיק להתכחש לרצון הטבעי שלהן לבירור. איך הן יהיו מוכנות לנישואין אם כל הזמן מדחיקים את זה?

והכי חשוב - לכוון אותן לעבודת המידות ופיתוח האישיות.

(ואם מישהי תשאל אותך - למה לא להתחתן עכשיו? אז תבדקי איתה אם היא מוכנה לזה. מבחינת שאיפות, רצונות, גיבוש אישיות וכו')

האמירות שאני שמעתי בגיל תיכון,

של "אם תתחתני תלך לך הקריירה" "אם לא תעשי שירות לאומי תפסידי" ו"זה לא כיף כמו שזה נראה, זה בעיקר קשה",

גרמו לי לתוצאה הקיצונית ההפוכה. לא התחתנתי מוקדם, אבל רק בגלל שלא רציתי להתחתן בכלל.

לא התפקיד של המורה אלא של מדריכת הכלות\ האמא, כן צריך לדבר על הקשיים אבל בפרופורציות ולהציג גם את הצדדים החיוביים ולהראות שזה לא סוף העולם ושיש בזה דרים מאוד יפים!

ואפילו אומרים שמטיפין מוסר בחתן (לא בספרי פסיכולוגיה- אלא ביהדות, לא זוכרת איפה בדיוק) כי כן צריך שהוא יבין לאן הוא הולך (וזה לא משנה אם הוא בן 18 או 23 או 36) אבל ברור שצריך גם לפרגן ולתמוך...

שהבנות יבינו שנישואין זה לא סתלבט, זה עמל שמביא ברכה?

האם דיבורים חיצוניים יעזרו?

אני אנסה להמשיל את זה -

כמו שלפני שהילד שלך ילך בפעם הראשונה, תזהירו אותו בכל האזהרות שבעולם - תזהר ממקומות צרים, תזהר לא לאבד שיווי משקל, תזהר מאנשים שעלולים להתקע בך מאחורה, תזהר מאבנים לא יציבות כשתלך בטיול... וכו' וכו' - אין לזה סוף.

האם בגלל זה הוא ילך טוב יותר?

קרוב לוודאי, שאם הוא היה מבין אותך, הוא היה מעדיף לזחול.

הרי כל כך מסוכן ללכת, איך אצליח להתמודד עם כל הקשיים? (זה באמת נראה מאוד קשה לתינוק שעוד לא הלך מימיו)

אם את רוצה שבנות ירצו בעמל,

אין דבר שיבנה בהם את זה מאשר החיים עצמם.

החיים שלהם.

אם תחשפי אותן לעמל שמביא להן אושר - את תראי כמה הן ישמחו לעמול, איך עמוק בפנים הן יבינו כמה שעמל זה טוב.

לא תצטרכי להגיד את זה. זה יהיה טבוע בהן.

ואל תשכחי שכל אחת מהן חיה בבית של ההורים שלה, רואה את הקשיים וההתמודדויות, וגם רואה איך מתייחסים אליהם.

אין לימוד יותר נכון, בריא ומועיל מזה.

להגיד זה שברור שצריך להדגיש את הברכה אבל מותר גם לדבר על הקשיים כי הם קיימים.

ואת צודקת שאם אזהיר ככה את הילד שלי אז הוא לא ירצה ללכת, אבל אם אני אגיד לו- "תראה איזה יופי, איזה כיף זה ללכת! אבל אתה יודע שגם צריך להזהר?! כי לפעמים נופלים, אבל לא נורא, אתה תלמד ותצליח ללכת בלי ליפול!!"

אם ככה אני אציג את זה לילד שלי אז הוא ירצה ללכת וישתוקק לזה!

את זה אני אגיד לו אם אני אראה שהוא כבר מנסה ללכת בגיל מוקדם מדי, אבל אם הוא יהיה כבר בן יותר משנה וחצי- שנתיים, אז אני לא כל כך אגיד לו על הקשיים אלא יותר אפרגן לו!

כנ"ל כאן, אם המורה חושבת שהבת קצת מזדרזת אז כדאי בנוסף לפירגון גם להזהיר....

ובקשר לזה שהבת חיה בבית הוריה- עדין מישהי שעומדת להתחתן לא תמיד תתחיל לחשוב על מי יקח את הילד מהמעון בעוד שנה, שנתייים שלוש שנים כי עכשיו היא רואה רק את החתונה (לא כולן!! אבל תודי שזה קיים)

ובמיוחד אם היא באה מבית שהתנהל לא כל כך טוב ובטוחה שאצלה הכל יהיה ורוד והיא בחיים לא תצעק על בעלה וכו', כן צריך להוריד את המעופפות לקרקע...

וברור שיש בנות שמטבען מוכנות הרבה יותר לנישואין- אין עם זה בעיה, אבל כאלה שרואים שהן לא ממש בשלות, כן כדאי לנסות לדבר איתן קצת (לא בצד המעיק אלא בצד המפרגן והאוהב)

אני אוסיף את מחשבתי לפסקה השניה שלך...

אם יש בת שגדלה בבית מסובך, ויש לה כוחות נפש ומרץ לומר שביתה יהיה אחר לגמרי - למה להרוס לה?

הרי זאת פשוט מתנה, להיות כל כך אופטימית ומאמינה בעצמי ובטוב, בשעה שרבים כמותי מתייאשים מראש...

עכשיו, צריך למנוע את המצב שבו במפגש עם המציאות, יופיע היאוש ("כנראה שגם אני כמו ההורים שלי...").

איך עושים את זה? לענ"ד הבאמת מאוד עניה,

צריך לעזור לבת להבין מה היה בבית שלה,

איך זה נטבע בה, ואיך היא מתקדמת משם למדרגה גבוהה יותר.

עבודת המידות, כבר אמרתי?

כחלק מהעבודה האישית שלה, עוד לפני הנישואין, היא כבר לומדת להבין שיש נפילות, ולכן יכול להיות שגם היא תכעס על בעלה בשעת משבר...

אבל עמדת הנפש היא אחרת לגמרי משל אמא שלה! וזה מה שמשנה את הכל.

תודה אנונימית, כיף לי לחדד לעצמי את העניין...

לא מזה!!

אני מודדת מטפחות מגיל 0 בערך (זה אחד הדברים האהובים עלי) אבל אני לא מתכננת להתחתן לפני 20 ומשהו...

לא נראה לי שיש הרבה בנות שמעולם לא מדדו מטפחות, גם בת דודה שלי שבכיתה א' אוהבת מטפחות ולפי מה שידוע לי זה לא בתוכניות שלה להתחתן בזמן הקרוב... <צ>

נחשבת אולפנה תורנית בעיקרון, לא בקצה הכי תורני של הסקאלה. למיטב ידיעתי מותר שם סמרטפונים, אולי צריך סינון.

אולפנות נוספות שאולי אפשר לבדוק: שיראל, עטרת רחל, ראשית.

(אני מכירה את הנושא ממקום של אמא לבת באולפנה, אז לא יודעת מקרוב מאוד...)

כולן עם נוקיות, גם הצוות וגם התלמידות.

אולפנה דתית תורנית באוירה חלוצית.

הבנות שלי לומדות שם.

שווה לבדוק

אולפנת מבשרת חרשה

למה את רוצה ללמוד שם?

מה הדברים שחשובים לך?

בקיצור סגנון ברסלב כזה מתנחל 

חצאיות ארוכות, טלפונים כשרים, עם בגרויות 

לא כ"כ משנה איפה עדיפות לירושלים אפשר עם פנימייה 

בנות טובות וכפיות זורמות סגנון דוד המלך כזה..

מקום שיהיה חיבור לה מתוך אהבה 

וצוות טוב 

חחח זהו בעיקרון 

אשמח להמלצות וגם לטלפונים או מייל של המקום

יש את אולפנת ראשית ואולפנת נביעה שהם בירושלים

ויש את אולפנת טהר ביד בנימין ואולפנת תפארת במגדל העמק

יש פרטים בגוגל תחפשי..

בהצלחה 😇

לצערי עם כל הפוליטקלי קורקט אין אימוג'י נסקל או סוקל

אז תסתפק באימוג'י של בית הסקילה