אבל נניח שהניסיון מורה שזוגות כאלה (שגדלו באותו "ציבור" שרגילים בזה) מצליחים להסתדר -

אז למה לא?...

(לא כאלה שיש להם "חוק" של לא יותר משלוש-ארבע פגישות,

אלא כי להם בעצמם מרגיש שהם מוכנים לחתונה...)

אני רק יודע שיש לא מעט אנשים שמתחתנים ככה...

עוד לא ישבתי ותישאלתי אותם על חיי הנישואין שלהם.

אבל אני מתאר לעצמי שאם בחור כזה לוקח החלטה כזאת מתוך אחריות,

ומתוך התייעצות עם זוגות דומים שהתחתנו ככה, ומחשבה שקולה ומושכלת -

אז למה לא?...

יש כאלו שיש להם כשרון להכיר אנשים.

ויש כאלו שאומרים שעם כל אחת כמעט אפשר להתחתן.

להתחתן במצב כזה זה סיכון רציני וחבל

בין ההחלטה להתחתן עד לחתונה הם ממשיכים להיפגש לא? לפחות עוד כמה חודשים?

אין שום סיכוי שבעולם שאפשר להכיר מישהו אחרי חמש פגישות.
מה בוער? למה לא לצאת לפחות שלושה-ארבעה חודשים?

פסקתי שזה סיכון מיותר ואני עדיין חושבת ככה.
 

או ערך מובחר בויקיפדיה.

הוא מחפש מישהי שיוכל לבנות איתה בית, מישהי שהוא רואה בה מידות טובות ולב טוב.

הוא צריך להכיר את אישיותה לעומק? רק לדעת שזו מישהי שירצה לבנות איתה בית.

כך זה אצלו, לפחות.

ישנם אנשים עם עין טובה וגישה בריאה, שיכולים ללמוד מספיק ממפגשים עם הזולת, גם בזמן קצר.

מפגישות תמציתיות, ענייניות.

לכל אחד - ברור שזה לא יתאים.

וכשאת פוסקת שזה סיכון מיותר - תבואי מתוך ניסיון,

כלומר - שידוע לך שאצל החבר'ה האלה יש חיי נישואין בעייתיים.

נ"ב - גם דייטים לאורך שנים לא מבטיחים היכרות מלאה עם אדם.

בטח לא כמו היכרות ברמה של חיי נישואין, התמודדות משותפת עם קשיים, וכן הלאה.

שיש לא מעט גברים שרק אחרי החתונה מגלים שהם התחתנו עם מפלצת, בדיוק בגלל הדברים האלה.
ראיתי את זה קורה כמה פעמים, ואם מישהו לא חיכה מספיק, טוב שהוא למד לקח.
החיפזון מן השטן.

לא אמרתי לחכות שנה וחצי, אבל אני לא מאמינה שיש אף אחד שיכול להכיר מישהי אפילו בצורה בסיסית בזמן כזה קצר.
אז לפעמים זה עובד ולפעמים לא. אני שמחה בשביל אלה שזה עובד בשבילם, אבל אני עדיין חושבת שזה סיכון ענק. 

אני לא מתכוון לחבר'ה שמתחתנים מפזיזות שנובעת מלהט רומנטי שמסמא את עיניהם...

בכל הנוגע לתופעה זו - אני בהחלט מסכים איתך.

אלה שמתחתנים אחרי 4-5 דייטים עושים זאת מלהט רומנטי או מאיזשהו אידיאל נשגב וחסר הגיון שמסמא את עיניהם. 

אף אחד - ואני מתכוון ל 'אף אחד' ?לא מסוגל לקבל החלטה מושכלת בנושא בזמן כ"כ קצר.

אם זה מצליח, זה אך ורק במקרה והרבה הרבה מזל.  

הייתה נפתרת בעיית הרווקות המאוחרת 

אבל היתה מתחילה בעיה חדשה של גירושין מוקדמים

כי נראה לי שאיכשהו הם לא שמו לב לזה שנישואיהם כשלו בעצם...

תימהונים.

וכל כך הרבה מהם...

יש כאלה שהיה להם מזל. זהו. 

ואני בספק אם יש כ"כ הרבה כאלה... 

אגב, לא כולם במגזר אוהבים לספר שזו היתה טעות... אני מכיר כמה כאלה שלא יספרו לכולם, אבל מי שקרוב אליהם, יודע. 

שאני ואתה לא חולקים את אותו "תת-מגזר".

אני אומר שוב: לא מסוגל להבין איך כל אותם חבר'ה החליטו כך.

לא מדמיין את עצמי מחליט כך, לא מצליח לעכל הכרעה כזאת "מהירה" הנוגעת לשארית חיינו (בתקווה...).

הרושם שלי ממה שהתוודעתי אליו ומהיכרות מוקדמת עם אישיותם של חברים המשתייכים לז'אנר -

מוביל למסקנות שונות משזכרת אתה, החבר.

ולשאול אותו אם הוא ממליץ על כך... מהנסיון שלי, גם המאושרים לא ממליצים על כך וסיבותיהם עימם... 

לגווניו השונים, מסתבר שעדיין אין כאן מקום וויכוח...

מאף אחד לא קיבלתי המלצה לפעול בדרך דומה... 

אני עדיין לא מבין מה הלחץ ולמה לא לקחת עוד קצת זמן כדי באמת להכיר את האדם שאיתו מתחתנים. 

איך אפשר להתחתן עם אדם שלפני שנה בכלל לא הכרת...

הם באמת לא מסוגלים לדמיין דבר כזה.

אף להם אין לי תשובה מוחצת.

בכמה שעות, לא. 

במקרה הקיצוני, אדם יכול להעמיד פנים במשך כמה שעות. לא במשך כמה חודשים. בשביל זה הוא יצטרך להיות בעל כישורי משחק חריגים. 

אחרי שנה, רב הנגלה על הנסתר. אחרי כמה שעות, זה בדיוק להיפך. 

תאמר שזה מספיק - נו, זו דעתך.

תאמר שניסית ונושעת - נו, התמזל מזלך...

או - שאין לדעת, מסתמא יש לך מה להסתיר...

ובכלל - מה ילד קל דעת בן 24 מחפש להתחתן?!

בקושי מקצוע יש לו...

שלא לדבר על הפלוס שאין לו בבנק.

מה הסיכוי שאדם יכול להסתיר את אישיותו במשך שמונה חודשים? קלוש ושואף ל-0. 

מה הסיכוי שאם יכול להסתיר את אישיותו במשך 10 שעות? קרוב ל-100%. (לא מחייב שהוא יעשה זאת, אבל כל אחד יכול להתנהג יפה במשך כמה שעות). 

ככל שעובר יותר זמן, מכירים יותר טוב וקצב ההיכרות דועך עם הזמן. (כלומר, הדברים החדשים שלומדים אחד על השניה קטן בכל פגישה כי כבר מתחילים להכיר). 

אני מדבר על סיכויים. הסיכוי ליפול אחרי 5 דייטים, הרבה יותר גבוה. 

לא סתם רוב האנשים שמתחתנים ככה הם ילדים חסרי אחריות שסיימו אתמול תיכון. 

אני לא מכיר אף זוג שהתחתן אחרי חמישה דייטים שבו גיל הבחורה עלה על 21 (במקרה הקיצוני)

שאין תוכם כברם.

אבל החברותא שלי לא היה מציע לי את אחותו, לו התרשם ב19 שנה

שגדל איתה שהיא דו פרצופית... לא?

או שעדיין לא הבנתי אותך.

אני הקצנתי. 

אבל גם אדם מדהים, לא מתאים לכל אחת. גם בחורה מדהימה, לא מתאימה לכל אחד. 

לבדוק התאמה אחרי 10 שעות - זה סיכון מאוד גדול. 

וגם אם אדם לא פסיכופת, הוא עדיין יכול להצטייר יותר טוב\מתאים מכפי שהוא באמת. 

סביר להניח שזה לא יחזיק מעמד במשך מספר חודשים, אבל יש סבירות מאוד גבוהה שזה יחזיק מעמד כמה שעות. 

במיוחד בעיני ילדה צעירה שאתמול יצאה מהאולפנה שבה פימפמו לה שהיא חייבת להתחתן השנה ושקודם כל תתחתן ואח"כ כבר יהיה בסדר. 

שוב, אתה מכיר זוג שהתחתן בצורה הזאת בקרב אנשים בגילאי 25? 22? אני בספק. 

אבל אצלם זה מאוד בקטע שהם חדורי אידיאל מסויים (הוא להיות אברך

והיא אברכית), ומכאן והלאה כל עוד יש אמון הדדי ומידות טובות - נסתדר

עם כל השאר (אני מגזים, אבל נותן כיוון מסויים).

וכשיש לך כמה חברים שהם כאלה... יותר קל להתמודד עם הקשיים יחד.

קהילה תומכת, מבינה.

אנשים שפימפמו להם שהחיים הם סוג של אגדה והאידיאל הוא להתחתן הכי מוקדם שאפשר, גם אם זה אחרי חמישה דייטים. 

על זה אני מדבר כשאני כותב על אנשים חסרי אחריות שעושים ניסויים בבני אדם - עם רבנים ורבניות שדוחפים אנשים למקום הזה ושוטפים להם את המח - ממש כך - שהם חייבים לפעול כפי שהם אומרים להם מבלי לתת להם שהות לחשוב בעצמם. 

(מעבר לעובדה שאני ממש ממש מתנגד שיהיה מושג כזה "אברך" - אבל זו כבר בעיה אחרת)

וכשיש לך כמה חברים שהם כאלה - מופעל עליך לחץ חברתי שלא לסטות ולהתרחק מהעדר. 

רוב החבר'ה שלהם מהתיכונית או מהשיעור לא עשו ויעשו כך,

ואף אחד מהם לא חושב לרגע שזאת הוראה לרבים...

לרוב החברים הם לא ימליצו את זה.

אם מישהו חש קרוב לוודאות, מעצמו, שכן - הדיון מתחיל.

(הציבורון הזה הוא כן קבוצת "סיכון" [להבדיל] - ולכן התופעה קיימת.)

רק הוכחת בדבריך, שאת החבר'ה עליהם אני מדבר - אתה לא מכיר.

לרוב מגיעים ממקומות מאוד מסוימים ויש להם קו מאוד מסוים. 

אני לא מכיר את החברים שלך, אבל גם בבתי ספר, ישיבות תיכוניות, אולפנות ובכל מקום אחר, שטיפת מח לא עובדת על כולם - רק על חלק, ולרוב על חלק יחסית קטן ועל אנשים מאוד מסוימים. 

ולגבי שטיפת מוח - לא יודע...

אם הברירה האחרת היא שלא יהיו לנו חבר'ה כמוהם -

לא יודע אם אני מתעב מדי את הדיסציפלינה החינוכית הזאת.

זה לא הוגן שאדם מבוגר עם השפעה מופרזת על אנשים בגיל כ"כ צעיר, משפיע עליהם לקבל החלטות כאלה בגיל כזה. 

לקידום אג'נדה מסוימת על גב של צעירים שלא תמיד יש להם את היכולת להטיל ספק במה שאומרים להם בעלי סמכות. 

ביקורתיות טהורה, וחירות מחשבית. אין ספק.

אחרי שהוא יצא מהמסגרת התיכונית והתבגר קצת - כן. 

בגלל זה, לא תראה בחורים בני 25 מתחתנים עם בחורה בת 23 אחרי חמישה דייטים. 

תמיד הבחורה תהיה מקסימום בת 20-21 והבחור עדיין בישיבת ההסדר. 

הלוואי שקבלת ההחלטות היתה בשלב הזה של החיים.

ככה זה בחיים וככה זה גם במקצוע... 

ככל שיותר גדלים, סגורים על עצמנו ועל האישיות שעיצבנו-

קשה לנהוג לפי האינטואיציה והפשטות (הכ"כ לא פשוטה) שחשובה מאוד בהחלטה כזו?

זה כבר לא אותו דבר.

קשה יותר להכיל, כי אנחנו כבר סגורים לגמרי. זהו.

ומצד שני- יש סף גיל. לרוב, בחור/ה אחרי תיכון לא מספיק מוכן לקשר כזה..

כמו "אינטליגנציה רגשית" - שזה אוקסימורון. 

אז כנראה שאני לא מסכים... 

וכשמתגברים, מפתחים סבלנות. אז יכולת ההלכה דווקא גדלה לדעתי. 

אינטואציה היא אחת ה"המצאות" הגאוניות שהומצאו. הרבה יותר אמת פנימית מכל שכל חיצוני שיהיה.

חפש בחנויות המובחרות.

ורק לידע כללי, אני מכירה הרבה יותר את המקום השכלתני מאשר את האינטואציה.

אבל אין מה לעשות, השכל לבדו זה צרה!

כל הדיון פה הוא שכלתני נטו.

ככה אנשים מצדיקים את הניחושים שלהם בעיני עצמם. 

משתמשים בשכל כדי לאזן את הרגש וכדי שלא ליפול לניצוצות.

אבל בהחלט, זוג שמוצא אחד את השניה זה ממש לא מובן בשכל!

והרבה זוגות, אם לא רובם, אם תשאל אותם "למה התחתנתם?", הם לא ידעו להסביר לך תשובה שכלתנית מפולפלת.

ואם כן, הם לא באמת אוהבים (בהגזמה, כן?).

ישנם זוגות שאתה מהשכל שלך תחשוב שאין כל קשר ביניהם, אבל הם מאוד מתאימים. כי-- הם לא הלכו דווקא לפי השכל.

ורגש זה לא אינטואיציה. רגש זה רצון. 

ואני חושב שרוב האנשים דווקא כן יכולים להסביר למה הם התחתנו מבחינה שכלית. 

והם אפילו באמת אוהבים. ואוהבים מאוד. זה לא סותר. 

בואי נגיד, שלא הייתי מתחלף עם אף חבר - על סמך ההכירות שלי עם הקשר שלהם - שאני לא רואה בשכל את הקשר בינו לבין אישתו. 

1. את לא יודעת. אם היו להם יותר בעיות מלאחרים - לא בטוח שהם היו מספרים לך. 

2. במקרה נפלת על 2 זוגות מכירים מיוחדים. כמה זוגות שהתחתנו אחרי 5 פגישות שהם את מכירה שהם לא כאלה? 

3. לכמה דייטים יצאו כל אחד מ-2 הזוגות? 

אנשים שלא מסוגלים להתמודד נוטים לבחור בדרכים האלה.

הוא טוען טענה מתבקשת, עניינית, לא פשוטה...

מה יש לך לענות?

זה כל מה שהיה לי להגיד... 

בבקשה לא להוריד את הרמה של הדיון...

"מרגיש ידיעה פנימית וחיבור"??? 

לי זה נשמע כמו סיסמא שמכניסים לבנות צעירות באולפנא שישננו אותה מבלי שבכלל יבינו מה היא אומרת.

לא מסכים בכלל.

מי שעושה את זה, לוקח סיכון טיפשי וילדותי מתוך להט לא רציונלי כלשהו.  

שום דבר רע לא יכול לקרות מזה שהם ייצאו לעוד כמה דייטים לפני שהם יחליטו. 

הרבה דברים, רעים מאוד מאוד, ככל הנראה יקרו למי שנחפז. 

אני רואה את המצב אחרת.

אני חושבת שהבעיה של הדור שלנו היא ההתמהמהות..

פעם אנשים היו מתחתנים הרבה יותר בקלות- כי היו צריכים אחד את השני, אפילו ברמת החיים הבסיסיים של הוא יפרנס והיא תקפל בגדים ותבשל.

היום- המצב שונה, ב"ה לטוב ולמוטב. היום אנחנו מתחילים להתפנק- אולי זה לא הוא, אולי יש יותר טוב..

ומה קורה בסוף? נשארים רווקים. לא לוקחים אחריות. לא באמת רוצים להתחתן.

זה עצוב.

לא היה להם הרבה זמן לסבול... 

פעם אפילו לא שאלו את המיועדים - פשוט חיתנו אותם. 

לגבי רוב הזוגות המבוגרים שאני מכיר, שחלקם הגדול התחתן משיקולים 'קרים' כפי שאת מתארת - אני ממש לא מאחל לעצמי ול'לשעתיד' שתהיה לנו תקשורת - או יותר נכון חוסר תקשורת - שכזאת. 

אין כאן ענין של פינוק - לא לסבול כל החיים זה לא נחשב בעיני כפינוק. 

סביר להניח שאם יוצאים חודשיים-שלושה-ארבעה, אז ככל הנראה, כבר די מכירים ולרוב האנשים די קשה להסתיר את מי שהם לאורך תקופה כ"כ ארוכה. 

אבל 4-5 דייטים? אפילו אני יכול לעשות רושם טוב בפרק זמן שכזה... 

ההורים שלנו (לפחות ממה שאני שמה לב) יותר ותרנים יותר קשובים 

הם פשוט שונים!

ולכן אולי זה נכון שצריך "להתמהמה" כהגדרתך כי מה לעשות, אנחנו זה לא הם לטוב ולמוטב

ולא צריך לפתח איזה נורמה של גירושין כל שני וחמישי..

אנשים היום פחות יודעים להתמודד..

תסתכלי כמה זוגות צעירים היום הולכים ליעוץ נישואין ובדורינו יש הרבה יותר הדרכות ממה שהיה בתקופה של ההורים שלנו..

בין מספר פגישות לבין גירושין.

כמה זוגות אנחנו מכירים שחיו כמה שנים ביחד, ובסוף- חודש אחרי החתונה התגרשו? הרבה.

נישואין זה לא עסק זול ולא צריך להחליט בחפזה, זה ברור. צריך להיות שיקול דעת רציני.

מספיק לחיות באומללות בלי להתגרש... 

גם במה שכתבת פה,

וגם במה שכתבת שלא צריך סתם "להתמהמה" אחרי שרואים שזה-זה...

[והעיקר - שה' יזכה אותך בקרוב בפעל ממש... לשמחת כולם]

נ.ב. "שחיו כמה שנים יחד" - זה אחד הדברים הכי מגעילים שיש.

מה עם כל הגירושין הסמויים שבפועל לא מתגרשים אבל לא עלינו הורים חיים בנפרד וכל שני וחמישי יש מריבות בבית.. 

את צודקת זה יכול להיות גם אחרי 3 שנים ביחד

אבל למה לקחת סיכון ולהתחתן אחרי 4 פגישות כשאתה לא באמת מכיר את הבן אדם שמולך..

מה לעשות אם נהיה ריאלים ב3-4 חודשים אפשר לראות בן אדם בהרבה יותר מצבים ולבדוק אם זה באמת מתאים לנו..

איך הוא בחברה, איך הוא עם המשפחה שלו / שלך, איך הוא מתמודד במצבים של כעס / שמחה / עצב דברים שמורכבים יותר להכלה ועוד ועוד שתוך 4-5 פגישות לא ניתן לראות..

ואפשר ליפות הרבה דברים במס' הפגישות האלה..

אז למה מלכתחילה להכניס את עצמנו לזה?!

אבל ממש אין לי כח לקרוא את כל זה בחצות הלילה. קראתי עד האמצע ונשברתי. 

גם אין לי כח לכתוב תגובה מפורטת לגבי כל מה שכתבת, כי אני אוהב לענות בצורה עניינית ופרטנית על כל דבר - ופשוט אין לי כח עכשיו. (אולי מחר בבוקר...)

הדבר המרכזי שאני חלוק עלייך (ממה שקראתי) הוא שיש הבדל בין אמונה לבין לסמוך על הנס. 

פשוט חיכיתי לאיזו הפנמה, הבנה, הפצעה של שחר שתראה שאתה מבין משהו ממה שמדברים אליך, או שמדברים אל קיר.

אני חייבת להגיד לך שבתור אחד ש"רואה את העניין בצורה מפוכחת מבחוץ" אתה לא ממש סומך על מי שבפנים, וכנראה גם לא על מי שלמעלה.

אין לי כוח להגיב ספציפית על כל שטות שאמרת פה הערב, אבל אם להתמקד במה שהכי צרם לי (אולי חוץ מהכללה גסה שטוענת שרבים מאתנו עומדים להתגרש, ולו רק משום שכנראה הקשבנו לאיזה רב שאינו קיים שאמר לנו להתארס וכמובן שאיננו מסוגלים להחלטה כזו לבד), שאלה עיקרית לי אליך:

מתוך מה מתחתנים אם לא מתוך אמונה? אתה קורא לזה "לסמוך על הנס". סבבה. אז חודשיים זה לא מספיק להכיר. כמובן שגם שנה לא. שנתיים? שלוש? חמש? 7? 34? 72?

אני מכירה איש בן 80 שהתחתן בשנה שעברה אחרי שאשתו נפטרה, אתה חושב שהוא מספיק בוגר להחליט את זה? אבל מה אם הם "יצאו" לא הרבה זמן? אתה עדיין מאשר?

באיזה גיל אנחנו מספיק בוגרים כדי להחליט את זה?

אחרי כמה שנים מתחילים לפתח כישורים נבואיים כדי להגיד מה קורה בעתיד?

לגלות לך? בשנה שבה מתחילים להאמין... (ואין בזה שום ידיעה לגבי עתידי האישי ג"כ, רק אמונה...)

ובבקשה תקן אותי אם אני טועה לגביך, בבקשה......

כל השאר מלפפון.

וברצינות- מבחינתי אפשר למחוק את כל התגובות שכתבתי.

תמצת מעולה את מה ששאפתי להגיע אליו ולהגיד.

בהחלט חברה ראויה לשבח.

אחרי שעשיתי את ההשתדלות שלי. לצאת ל-5 דייטים, זו לא השתדלות. אני לא אתפלא אם הוא יעשה לי דווקא... 

אני מבין מצוין מה שמדברים אלי. ואם אני כותב שטויות, אז מפאת כבוד הנוכחים האחרים שבפורום לא אכתוב מה אני חושב שאת כותבת... 

מתחתנים מתוך הבנה. מתוך היכרות. מתוך דרך משותפת וכיוון משותף. מתוך אהבה. אחרי שכל אלה קיימים, אז נכנסת האמונה לתמונה. לא להיפך - יש אמונה ומקווים שכל השאר יסתדר. זה נקרא לסמוך על הנס. 

לא כתבתי שחודשיים זה לא מספיק זמן - זה גם תלוי באינטנסיביות של הפגישות. (כנראה שיש מישהי אחרת שלא מבינים מה שמדברים אליה - שוב אציע את שירותיי בשיעורי עזר בהבנת הנקרא...)

5 דייטים=10 שעות בממוצע. זה כלום. אי אפשר להכיר בנאדם ב-10 שעות. אפילו פסיכולוג או פסיכיאטר לא יכולים לתת חוות דעת מקיפה אחרי 5 פגישות. 

לגבי האיש בן ה-80, אני לא יודע מה הסיפור שלו, אבל הסיכון שלו קטן הרבה יותר. קודם כל, חודש בשבילו יכול להיות כל מה שנשאר לו (ואני מקווה שלא). מעבר לזה, הוא לא דופק חשבון לזה שהוא עלול להיות גרוש ואז יהיה עליו כתם. 

בנוסף, גם אם לא יהיה לו טוב, כנראה שהוא לא יצטרך לסבול הרבה זמן. 

יש הבדלים. 

הבגרות מגיעה כשיוצאים לתקופה מסוימית מהמסגרת שבה אנחנו מסתכלים על מי שמעלינו כמלאכי שרת - ישיבות תיכוניות, אולפנות, ישיבות ומדרשות - ומתחילים לחיות ולהכיר את העולם בעצמנו ולא לפי מה שאמרו לנו. 

לגבי נבואה - את כבר כנראה עומדת לפחות בקריטריון אחד ממה שקראתי, ע"מ להשיג נבואה... לגבי כל השאר, פשוטי העם, נצטרך לחכות לביאת גואל... 

אין לי מילים.

אבל באמת, אני שמחה בשבילך שאתה מבסוט מעצמך.

תודה שסיפרת לי שלא הכרנו, שלא הייתה אהבה, שלא הכרנו את העולם...עכשיו אני יכולה למות בשקט כמו אדם בן 80.

קצת כבוד, בנאדם. אם לא למי שמגיב לך, אז לפחות לאדם שכבר עבר כמה דברים בחייו ורוצה לחיות את שארית חייו בשלווה, בלי לספור את הדקות. אתה מחכה לירושה או משהו?

אה, ותודה שסיפרת לי שלהיות גרוש זה כתם, באמת שאני לא מכירה גרושים. במיוחד לא כאלה שהתחתנו שוב.

את מדברת על הכבוד שבו את כתבת לי? כי עניתי לך באותה רמה של כבוד... לא פחות ולא יותר... 

ואין לי מושג למה את מתכוונת כשאת כותבת:

"אם לא למי שמגיב לך, אז לפחות לאדם שכבר עבר כמה דברים בחייו ורוצה לחיות את שארית חייו בשלווה, בלי לספור את הדקות. אתה מחכה לירושה או משהו?"

אני גם מוכן להעביר שיעורים בתחביר... או איך לכתוב כתיבה שאינה אסוציאטיבית... 

ובעיני להיות גרוש זה לא כתם - אבל אני מכיר קצת את הלך הרוח במגזר ויודע שאצל אנשים רבים זה כן כתם וזה גם מהווה שיקול אצל אנשים אם להתגרש או לא.

אם לא היה ברור, לזה התכוונתי.  

רק כמה דברים..

לגבי זה ש5 פגישות=10 שעות, אני יכולה להעיד על עצמי שעם בעלי הצלחנו ב5 הפגישות הראשונות להיות יותר מ35 שעות בסה"כ לא כולל משהו כמו עוד 20 שעות טלפוניות, והמון SMSים... וקשה מאד "להעמיד פנים" במפגשים אינטנסיביים כ"כ (במיוחד אחרי דייט של 12 שעות שכולל גם לילה ללא שינה)

לפעמים כשיש זרימה עוד מההתחלה- אז מצליחים להיות הרבה יותר ביחד ולהכיר הרבה יותר לעומק מהר.

וזה לא הפריע לנו לצאת 3 חוד' אינטנסיביים לפני שהחלטנו, מתוך מקום בטוח יותר.

אבל דווקא מהבחינה השכלית- אחרי 5 פגישות כבר ידעתי שאם אני אתחתן איתו- יהיה לי טוב. הרגש הוא זה שבא לאט יותר (וב"ה שכך!)

אני אמנם תומכת מאד בגישה של לקחת ת'זמן ולא לרוץ לשומקום, ו3 חוד' זה מינימום בעיני כדי להחליט החלטה גורלית כ"כ- אבל אני מכירה גם הרבה שעשו אחרת וב"ה הצליחו לבנות בית מדהים. זה פשוט יוצר סיכוי גבוהה יותר לצורך בעבודה קשה יותר, אבל לא חוסם את הדרך לאושר ואהבה אמיתיים. (כל עוד הם באמת עשו את זה מתוך שכל וקשר רגשי בסיסיים..) ואני מכירה גם לא מעט שעשו את זה בגלאים מאוחרים יותר. (25-30) ועם הרבה שכל ובגרות.

זו הפעם הראשונה שאני שומע על דייט כזה - ועוד דייט בתחילת הקשר. 

5 פגישות=10 או 15 שעות במקרה הקיצוני. אני לא מכיר הרבה אנשים שיצאו לדייטים שיותר ארוכים משעתיים-שלוש. 

טלפון זה לא פגישה. זה לא אותו דבר ואי אפשר לבחון התנהגות של בנאדם דרך הטלפון - אלא אם כן, הוא אנטיפת. 

ואת לא ידעת שיהיה לך טוב איתו אחרי 5 פגישות - ידעת שעם הצדדים של הבנאדם שאותם ראית, יהיה לך טוב. אם באמת ביליתם 35 שעות ביחד ב-5 דייטים, אז באמת יכול להיות שהכרת אותו טוב מספיק (אם כי, זה עדיין יחסית מעט בעיני, אבל זה כבר סביר. במיוחד אם זה באינטנסיביות). 

אני מכיר אנשים שגם עשו את זה, והם מאוד מאושרים - אבל הם לא ממליצים לאף אחד לעשות את מה שהם עשו. אני מניח שיש להם את הסיבות שלהם. 

אני לא שמעתי על מישהו בגילאים יותר מבוגרים שעשו משהו כזה. 

יש כאלו שבטוחים שזה זה ומתארסים מהר ויש כאלו שלוקח להם קצת יותר זמן.

אסור להיות בלחץ להחליט מהר כי זה מה שמקובל בסביבה ומהצד השני אין סיבה למרוח קש סתם כשכבר בטוחים

בתנאי שהפגישות מנוצלות היטב (כלומר: לא נמרחים על דיבורי הא ודא. לא שאני מזלזלת חלילה!!!!! אבל אם רוצים להחליט מייד - יש ללבן קודם/במקביל את הנושאים המהותיים וה"כבדים").

כיוון שלא פגשתי את ה-אחד שלי (בינתיים) - אני לא יודעת לספר לך מהניסיון שלי... (אני גם לצערי לא יודעת לנצל טוב את הפגישות...). אני חושבת שזה אפשרי, אבל חבל לרוץ... מה יקרה אם יצאו עוד 5 פגישות?

ב"הצלחה לכולם!!!

ממילא, הן לא תשנינה את דעתן בגלל מה שאומרים כאן (כמו שלא שינו בגללך, שקרובה אליהן),

וכנראה גם את לא...

מה שכן, "מריחת יתר" (מעבר לתקופה שגם את חושבת כנראה שמספיקה) אין בה כנראה כל ערובה להצלחת-יתר.

ואלו גם דברים שמשתנים מאדם לאדם.

לדעתכם ואני חושבת על זה הרבה כדי להגיע למסקנה הנכונה עבורי, ואז גם יהיה לי קל לצאת כנגד המוסכמה החברתית הזו...

שאת לא צריכה לצאת "כנגד" (במובן של דיבור עם אחרות) - זה לא טוב לא לך ולא להן..

אבל גם חושבני, לגבייך, שאת צריכה להיפגש את מס' הפעמים שאת מרגישה מספיק שלמה עם ההחלטה להתחתן עם הבחור שתרגישי שהוא "בכיוון".

אתם תיפגשו בעדינות ובצניעות, כפי שמתאים לכם; ותהיו שלמים עם החלטתכם. לא נראה - מתוך דברייך הקודמים - שיש חשש שאת "תמרחי" סתם, מעבר למה שבאמת צריך. ואת זו שמתחתנת (בעז"ה) וצריכה להרגיש טוב עם זה.

בהצלחה רבה.

שזה אישי לכל אחת ואחד, לפי האופי שלו. יש אנשים שלהוטים כ"כ למצוא/רגשיים מאוד, שברגע שנוצר קליק, הם ממהרים "לתפוס" את המדוייט/ת ולהחליט על נישואים במהירות לפני שיבוא אחר/ת וייקח, או שיהיו דברים אחרים על הפרק. יש מתונים ששקולים יותר, ולא ממהרים. אל תתני לחברה להשפיע עלייך באופן כזה שתפספסי בחורים טובים/תעשי החלטות שגויות. אחרי הכל, חתונה היא צעד גורלי, ואסור להקל ראש בעניין.

ובכלל, זה לא העניין של החברה כמה נפגשים, ואיך, ואיפה..זה סוג של חטטנות לדעתי, והלא הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין..וגם מהראש. את תלכי לפי מה שמתאים לך, ואחרי הכל, פגישות כמו טנגו דורשות שניים. אם המדוייט שלך יצטרך זמן כמוך, אז זה הכי מתאים. וחבל לרוץ, כי גם זה סיכון במידה מסויימת, וגם (לפי מה ששמעתי) הבריח לא מעט בנים טובים, שפשוט צריכים לבנות קשר בשלבים, ולא לרוץ לעבר החופה.

אחרי 4-5 דייטים להחליט להתחתן? פשוט חוסר אחריות. אין לי דרך אחרת לתאר את זה. 

לפעמים, עושים דברים חסרי אחריות ולוקחים סיכונים לא מושכלים, ואפילו די טיפשיים - וזה מצליח. 

אבל על כל מליונר שיצא מלאס וגאס, יש לפחות 100 שהשאירו שם את את כל רכושם. 

אני לא מבין מה בוער ובשביל מה זה טוב לרוץ כ"כ מהר. 

אם זה נכון אחרי 4-5 פגישות, זה יהיה נכון גם אחרי 20-30. 

אם זה לא נכון - אז אחרי 4-5 דייטים, אתם עדיין עלולים לחשוב בטעות שזה כן. 

אבל זה לאו דווקא נכון במציאות.

לפעמים טוב להחליט בזריזות ולא להתעכב. אם מרגישים "הפעם עצם מעצמי" ונראה שיש חיבור-

אין עניין להתמהמה. ההתמהמהות לפעמים גורמת ליצר רע של אובר מחשבות "אולי זה לא הוא? אולי יש יותר מוצלח? אולי לא כדאי לי עכשיו בכלל?".

יאללה, קח/י אחריות ובגרות! נראה מתאים? ב"ה! לך/י על זה!

ואני לא נכנסת לקטנות של כמה פגישות נחשב קצת וכמה זה סבבה.

זה עניין אינדיבידואלי. העיקר שלא יתמהמהו סתם.

מה יקרה אם הם ייצאו לעוד כמה דייטים לפני שהם יעשו צעד כ"כ גדול? כלום. שום דבר רע. 

מה יקרה אם הם טועים ביחס למה שהם חושבים שהם יודעים? גירושין בגיל צעיר או אומללות. 

לזה אני קורה חוסר אחריות. אין בזה שום רווח. רק סיכוי להפסד. 

אני לא חושבת שמספר הפגישות הוא זה שיכריע אם הזוג יכול להתחתן או לא וכמה הם מכירים,

אלא הפתיחות והקבלה אחד של השני.

אני בקלות נקשרת לאנשים ומהר מאוד מגיעה איתם לעומקים-

כך שבאמת אני יכולה לזהות בהרבה מקרים על בחור כבר בפגישות הראשונות אם הוא קשור או לא.

כבר בפגישה הראשונה אנחנו מגיעים לעומקים (לאו דווקא "איך יראה שולחן השבת שלך..?").

אין את הניכור והחשדנות של ה5-6 פגישות ראשונות..

אני לא רואה בזה חופזנות וחוסר אחריות. אני רואה בזה מיקוד, הכלה ורצון להתחתן.

"אני יכולה לזהות בהרבה מקרים על בחור כבר בפגישות הראשונות אם הוא קשור או לא".

הרבה מקרים - ומה יקרה אם תעשי טעות? טעות כזאת שתמצאי את עצמך נשואה אחרי שבועיים ליד ימינו של השטן בכבודות ובעצמו. (ו"איך ייראה שולחן השבת שלך?" - ממש לא נתפס בעיני כעמקות - זה נראה לי שוב, כמו שאלה שמנחים בנות לשאול כשהן באולפנא). 

וזה לא משנה כמה מהר את מתחברת לאנשים. את לא יכולה לדעת עליהם מספיק בתקופה כ"כ קצרה כדי לעשות צעד כ"כ רציני. 

אני לא רואה בזה מיקוד - אלא טשטוש. לא הכלה - אלא נאיביות. לא רצון להתחתן - אלא לחץ להתחתן. 

אתה אף פעם לא תדע בוודאות שהיא ה-אחת.

תמיד יהיה את החשש הזה שאולי עשיתי טעות.

ואני בהחלט חושבת שעם רצון להתחתן בשילוב עם הכלה, פתיחות ורצינות-

ניתן להחליט על מיסוד הקשר גם אחרי לא הרבה פגישות.

ס"ד, זה בעיקר!

רק טוב.

עריכה: עצה נחמדה לכולנו-

אל תחפש את ה-אחת. חפש אחת (שתוכל להתאים..).

כל העולם שלנו מושתת על הסתברות. 

כל מטוס שממריא - אין ודאות שהוא ינחת. יש סבירות של 99.99% שהוא ינחת. אי"ה. 

היית עולה למטוס שהסבירות שהוא יתרסק היא 50%? 60%? 90%?

אני לא. 

ככל שבודקים את המטוס יותר, יש יותר סיכוי שלא פיספסנו משהו. אז נכון שאין ודאות, אבל אני הייתי רוצה שהמטוס שאני עולה עליו יעבור בדיקות מקיפות. 

אז להבדיל, גם כשבאים להתחתן, יש צורך להכיר את הבחורה - כמה שיותר טוב. אז נכון שאי אפשר לדעת הכל ואין ודאות - אבל היית מוכנה שבואינג יעשו בדיקה של רבע שעה בלבד לכל מטוס? הרי בכל מקרה אין ודאות... אז בשביל מה לבדוק לעומק?

נגיד 4-5 דייטים, כל דייט שעתיים - אני לא הייתי עולה למטוס שבקרת האיכות שעשו לו נמשכה 10 שעות בסה"כ. 

ולהתחתן זו החלטה הרבה יותר רצינית בעיני. לכן, אני לא מבין מישהו שלוקח החלטה כזאת אחרי זמן כ"כ קצר. 

וגם אם מטוס עבר את כל הבדיקות, עדיין יש צורך בס"ד כדי שהוא לא יתרסק. 

ס"ד זה רק אחרי השתדלות של האדם. לצאת 4-5 דייטים ולהחליט להתחתן - בעיני זו לא השתדלות, אלא הסתמכות על הנס. 

החברות שבדעה הזו בד"כ מתארסות על סמך מה שהן מכנות"התאמה שכלית" וכמעט בלי רגש, כך שלהט רומנטי זה הדבר האחרון שמניע אותן...הן פשוט טוענות שלא צריך להמרח יותר מדי....ושהמרחות מביאה נזקים,בעיקר בעיות צניעות.

לא ידעתי שאנחנו רובוטים או איזה שותפים לדירה..

זה מה שאמרו להן באולפנא. "הרגש יבוא אח"כ - ואם זה מתאים, תתחתנו וכמה שיותר מהר. למה למרוח?"

הן מתחתנו לא מתוך רגש, אלא מתוך מה שבעיני נדמה כ"שטיפת מח" שבוצעה ע"י אנשים חסרי אחריות. (מצטער אם זה פוגע במישהו, אבל זו דעתי). זהו להט מסוג אחר. יותר בכיוון של להט דתי. 

לצאת 10-20-30 פעם זו לא המרחות. ועדיפים ה"נזקים" האלו מנישואי בוסר. 

ואגב, בשביל להגיע למסקנה שיש "התאמה שכלית" - ממש לא בטוח שמספיק זמן קצר יותר. 

רק על סמך "התאמה שכלית",

וגם לא צריך להגזים "להט רומנטי" - זה סתם שטויות..

העיקר זה שיש בסיס אמיתי לכך שאחרי החתונה יהיה בית כמו שצריך.

מה שמרגישים לפני כן, זה לצורך הענין הזה. לא כערך בפני עצמו. אבל לצורך כך - זה חשוב.

ועל כן, חשובה האהבה הבסיסית/הרגשת הקשר זה לזה. ושרואים שזה בכיוון להמשיך להתפתח.

וזה לא סותר ש"לא צריך להימרח יותר מידי". נכון מאד. ומה זה "יותר מידי", משתנה מאדם לאדם.

ובוודאי שצריך להישמר מכל משמר מבעיות צניעות. מה השאלה.

בסיס רעוע ביותר שיש לו יותר סיכוי להתפרק מלהחזיק מעמד. 

"יותר מדי" - אכן משתנה מאדם לאדם. אבל יש רף מינימלי שנכון לגבי כולם. 

בעיות צניעות אחרי 4-5 דייטים? ממרומי גילי אני תוהה אילו בעיות צניעות יכולות להתעורר בקשר כ"כ קצר... 

מעניין שאנשים שמתחתנים אחרי 4-5 דייטים הם לרוב מאוד צעירים, תמימים וחסרי נסיון. אנשים עם להט שאותו החדירו להם טוב-טוב במקומות הלימוד התורניים שלהם.

אנשים שעוד לא הפנימו שלא כל מה שאמרו להם שם, הוא קדוש ונכון, ושגם שם יש אנשים חסרי אחריות שמוכנים לערוך ניסויים (כושלים) בבני אדם.

התארסתי אחרי חמישה דייטים. ותראה את התוצאה היום 11 שנים אחרי אני ואשתי חיים בשני בתים נפרדים....

ועכשיו ברצינות, כמו שכתבתי לעיל לא לכל אחד זה מתאים ואם לא בטוחים שזה זה אז זה אכן חוסר אחריות אבל להגיד שזה לא אפשרי? ממש לא.

מי שצריך שיעורים בהבנת הנקרא - אני אמנם לא מורה ללשון, אבל יש לי ידיעות לא רעות בעברית והוא מוזמן לפנות אלי באישי. 

לא כתבתי שזה לא אפשרי. בשום מקום. כתבתי שזו סבירות נמוכה. יש אנשים ששיחק להם קלף משוגע. הם לקחו סיכון, ויצאו מליונרים מלאס וגאס. 

זה לא אומר שהם עשו מעשה חכם - זה עדיין היה מעשה אידיוטי למדי, רק שבמקרה שלהם, זה השתלם. 

ועל כל אחד שהתעשר שם, יש לפחות 100 שאיבדו את המכנסיים. 

אז לך זה הצליח. אצל רוב האנשים, זה ייגמר רע. 

ואגב, בן כמה הייתם, אתה ואישתך, כשנישאתם? מעניין אותי אם אני אכן צודק לגבי נושא הגילאים... 

ואתה גם צודק שאנשים שהתארסו מהר לא ממליצים לכולם לנהוג כך.

לא תמצא בשום מקום המלצה שלי לפעול כך אלא הבנה לאלו שהחליטו לנהוג כך בהנחה שהם מספיק שקולים ואחראים.

אני חולק על הטענה שלך שיש הסתברות נמוכה להצליח. הצלחה בחיי הנישואין לא נובעת מכמות הדייטים.

הצלחה בחיי הנישואין תלויה בעבודה היומיומית של בני הזוג. זוג שלא יודע להתמודד עם משברים לא יצליחו גם אם הם ייצאו לאלף דייטים ואילו זוג שפותר משברים בצורה בוגרת ונבונה יחיה טוב ללא קשר לכמות הדייטים שקדמה להחלטה להתחתן.

מי שחושב שעבודת הזוגיות נגמרת ברגע שהוא שם את הטבעת על האצבע של האשה טועה ובגדול. העבודה רק מתחילה ברגע הזה.

פתרת לי קצת ממבוכתי בנושא...

טענקס עקיבא

לא ממליצים לאף אחד לנהוג כך. 

אפילו אתה לא ממליץ לפעול כך - אז על מה הדיון? 

בכל מקרה, הצלחה בחיי הנישואין מבוססת על התאמה בין בני הזוג. זה דבר שלא ניתן לקבוע אותו בסבירות גבוהה לאחר מספר שעות. יכול להיות שקיימת התאמה - אבל לא ניתן לקבוע זאת כ"כ מהר. 

ברור שלאחר מכן יש הרבה עבודה. אבל צריכים בסיס לבנות עליו. הבסיס הזה צריך להיבנות לפני שמתחתנים. 

ואגב, למה אתה חושב שזה קורה דווקא בגילאים האלה?

זה קורה בעיקר בגילאים האלו כי הרבה פחות מקובעים.

ככל שגדלים ומתברגנים יותר קשה להתגמש ולהתאים את עצמך למישהו אחר.

אין לראות בדבריי המלצה להתחתן בגיל כזה או אחר

בגלל שבגילאים האלה, אנשים הם אימפולסיבים וחסרי אחריות. 

הם לא טורחים לחשוב שלוש דקות מעבר לכאן ועכשיו והם לא משתמשים יותר מדי בהגיון. 

במיוחד אם הבטיחו להם (רב, רבנית וכו') שזו הדרך הנכונה, והם צעירים מדי מכדי לצבור נסיון ולדעת אחרת. 

מעצמם, בלי "קוצים" ובלי שוטר, את ספסלי בית המדרש, שלושה סדרים ביום?

להם תקרא "אימפולסיביים"?

הדברים לא קשורים אחד לשני. 

אדם יכול להחליט לצאת לטיול של חוצה ישראל במשך מספר חודשים בהחלטה של רגע - ואח"כ להתלבט חודש וחצי איזה רכב לקנות. 

תלוי במה. אנשים יכולים להיות אימפולסיבים בדברים מסוימים ומחושבים באחרים. 

אני לא מכיר אף רב / רבנית ש"הבטיחו להם שזו הדרך הנכונה, והם צעירים מדי מכדי לצבור נסיון ולדעת אחרת."

אשתי בוודאי לא הייתה מושפעת משום רב/נית..........

וגם היום ממרום שנותיי אני לא חושב שפעלתי בצורה אימפולסיבית וחסרת אחריות.

ברור שלא כל מי שמתחתן עושה זאת בצורה מושכלת ואחראית אבל אני לא חושב שגורם הגיל פה משמעותי.

(אגב, לא התחתנתי ממש מוקדם - תחילת שיעור ה')

נראה לי שיש לך יותר מידי דעות קדומות בנושא שלא בהכרח תואמים את המציאות.

ומהבחורות שלמדו באי אלו אולפנות שיוותרו עלומות - זה מה שאמרו להן שם. 

זה נכון במיוחד לגבי בנות. 

אז אולי זה לא רק - אבל ממה שאני מכיר, מדובר ברוב. 

אתה אולי לא חושב שגורם הגיל משפיע פה - אבל עובדה שהוא כן. גם את אמרת זאת בעצמך. 

(ואתה היית בן 23, בת כמה היא היתה?)

נראה לי שאני רואה את הענין בצורה מפוכחת מבחוץ ובדעה לא משוחדת. 

אגב, אני לא יודע מה הבנת ממה שכתבתי, אבל אני התכוונתי שהרבנים אמרו להם שזו הדרך הנכונה. 

מעבר לזה, הם היו צעירים מדי מכדי לצבור נסיון ולדעת אחרת. את זה, לא הרבנים אמרו להם. 

להיות / לא להיות אימפולסיבי או חסר אחריות זה קשור לאופי, לעבודת המידות, ואפילו מושפע ממה שהאדם עובר בחיים  אבל לא בהכרח קשור לגיל. ב"ה יש מספיק אנשים בוגרים ומחושבים בגיל צעיר (ויעיד הפורום הזה בכבודו ובעצמו..) שברגע שהם יודעים לרוב מה הם רוצים מעצמם ומה הם מחפשים ויודעים שנישואין זה עבודה אז כשמוצאים- הולכים על זה בע"ה. ויש גם הפוך. ולכן לענד"י, גם אם לא באופן גורף- כן אפשר להגיע להחלטה על סמך מס' פגישות מצומצם, כשאדם מכיר את עצמו ואת כוחותיו, יודע מה הוא רוצה מעצמו ומה מחפש ומבין באופן כללי אפילו מה זה אומר נישואין, בעיקר בנפש, נמצא במקום של הכלה קבלה ונתינה עד כמה שאפשר, אז בהחלט יש לו אחריות ויכול לעשות את הצעד הזה. והמקום הזה, המוכן, מתבטא גם ברצון, האמיתי, לא זה שמושפע מהחברה, תחושת החסר הזו בנפש וגם באחריות להוריד את זה לשלב המעשי.

זה נכון שזה קשור גם לאופי - אבל גם לגיל. במיוחד אצל אנשים שנמצאים במקום שזה שמפמפמים להם כל היום. (אולי אימפולסיבים לא היתה בחירה נכונה לתאר את מה שרציתי...)

אולפנות שמלמדות שבחורה צריכה להתחתן מיד בסיום הלימודים ולפעמים כדאי שזה יקרה  עוד קודם.

אז בחורה שמושפעת בקלות, עם אופי לא הכי חזק בעולם, לא תעלה בדעתה לחשוב אחרת. והרי אמרו לה שיצחק ראה את רבקה ומיד אהב אותה - ככה שאין צורך ביותר מפגישה, או מקסימום שתיים (כי הרי לא כולנו יצחק אבינו...) כדי לסגור ענין. גם את זה אמרה המחנכת.

ברוב המוחלט של המקרים, מדובר בבחורים ובחורות צעירים מאוד יחסית. לפני סוף שירות לאומי ולפני תום ה'הסדר'. לרוב אפילו לפני הגיוס. 

ילדים בגיל הזה, עוד לא מספיק בוגרים כדי לדעת בעצמם מה הם רוצים ומה הם מחפשים.  

הם הולכים על זה ומקווים לטוב. זו גישה מאוד ילדותית וחסרת אחריות בעיני. 

כמה בחורות בנות 25 אתה מכיר התחתנו אחרי 4-5 דייטים? זה בעיני די מתמצת את הענין. 

או שמא: בכל האולפנות בו זמנית.

ושמעתי כמה וכמה סיפורים מזעזעים על כמה וכמה אולפנות מכמה וכמה בחורות שונות ודוסיות למדי. 

מישהי סיפרה לי שהמחנכת שלה אמרה לה, ביום שבו היה פיגוע בירושלים, שהפיגוע קרה בגלל שהיא לובשת חצאית קצרה מדי. ממש ככה. (וזו בחורה דוסית שלא סתם תספר כאלה סיפורים). 

אז לא למדתי באולפנא, אבל שמעתי גם על טיולים לעמוקה בכיתה י"א ועל בדיקות דור ישרים בתיכון. הכיוון ברור. 

(גם occurence אחד מהטמטום הזה, הוא אחד יותר מדי...)

ממה שהתרשמתי בעניותי,

אכן מדובר בתופעה קיימת בתוך כמה וכמה אולפנות -

אך ממש לא אופפת-כל (גם לא בהכרח את כל האולפנא הספציפית.

כל מקום ושרוטיו...).

האם מאותן אולפנות יש מסה גדולה משמעותית של בחורות שמתחתנות בגיל 19 אחרי 4 דייטים... אני מאמין שכן, אבל לא בדקתי. 

יהיה מועיל גם לעוד מטרות...

לא חשבתי על זה כך, יש מצב...

כשאר דבריך כאן (בחרתי את אחת ההודעות..).

אני לא חושבת שצריך להתארס מתוך להט רומנטי-פשוט היו כאלה שחשבו שזה המניע של החברות שלי להתארס כ"כ מהר,אז הבהרתי שזה לא נכון.

אני מסכים איתך לגמרי...

[לא התכוונתי לייחס לך את האמירה הנ"ל]

4-5 פגישות זה יותר מדי, מספיק פגישה אחת או שתיים. אלא א"כ את "בת" שאז צריך זמן שלא קשור באמת לרמה של ההכרות.

אבל כמו שכתבת, כן צריך שתהא מציאת חן (בסיסית) ושאיפות שמסתדרות יחד.

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.

חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו.. 

כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית

ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה 

אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב