אבל נניח שהניסיון מורה שזוגות כאלה (שגדלו באותו "ציבור" שרגילים בזה) מצליחים להסתדר -

אז למה לא?...

(לא כאלה שיש להם "חוק" של לא יותר משלוש-ארבע פגישות,

אלא כי להם בעצמם מרגיש שהם מוכנים לחתונה...)

אני רק יודע שיש לא מעט אנשים שמתחתנים ככה...

עוד לא ישבתי ותישאלתי אותם על חיי הנישואין שלהם.

אבל אני מתאר לעצמי שאם בחור כזה לוקח החלטה כזאת מתוך אחריות,

ומתוך התייעצות עם זוגות דומים שהתחתנו ככה, ומחשבה שקולה ומושכלת -

אז למה לא?...

יש כאלו שיש להם כשרון להכיר אנשים.

ויש כאלו שאומרים שעם כל אחת כמעט אפשר להתחתן.

להתחתן במצב כזה זה סיכון רציני וחבל

בין ההחלטה להתחתן עד לחתונה הם ממשיכים להיפגש לא? לפחות עוד כמה חודשים?

אין שום סיכוי שבעולם שאפשר להכיר מישהו אחרי חמש פגישות.
מה בוער? למה לא לצאת לפחות שלושה-ארבעה חודשים?

פסקתי שזה סיכון מיותר ואני עדיין חושבת ככה.
 

או ערך מובחר בויקיפדיה.

הוא מחפש מישהי שיוכל לבנות איתה בית, מישהי שהוא רואה בה מידות טובות ולב טוב.

הוא צריך להכיר את אישיותה לעומק? רק לדעת שזו מישהי שירצה לבנות איתה בית.

כך זה אצלו, לפחות.

ישנם אנשים עם עין טובה וגישה בריאה, שיכולים ללמוד מספיק ממפגשים עם הזולת, גם בזמן קצר.

מפגישות תמציתיות, ענייניות.

לכל אחד - ברור שזה לא יתאים.

וכשאת פוסקת שזה סיכון מיותר - תבואי מתוך ניסיון,

כלומר - שידוע לך שאצל החבר'ה האלה יש חיי נישואין בעייתיים.

נ"ב - גם דייטים לאורך שנים לא מבטיחים היכרות מלאה עם אדם.

בטח לא כמו היכרות ברמה של חיי נישואין, התמודדות משותפת עם קשיים, וכן הלאה.

שיש לא מעט גברים שרק אחרי החתונה מגלים שהם התחתנו עם מפלצת, בדיוק בגלל הדברים האלה.
ראיתי את זה קורה כמה פעמים, ואם מישהו לא חיכה מספיק, טוב שהוא למד לקח.
החיפזון מן השטן.

לא אמרתי לחכות שנה וחצי, אבל אני לא מאמינה שיש אף אחד שיכול להכיר מישהי אפילו בצורה בסיסית בזמן כזה קצר.
אז לפעמים זה עובד ולפעמים לא. אני שמחה בשביל אלה שזה עובד בשבילם, אבל אני עדיין חושבת שזה סיכון ענק. 

אני לא מתכוון לחבר'ה שמתחתנים מפזיזות שנובעת מלהט רומנטי שמסמא את עיניהם...

בכל הנוגע לתופעה זו - אני בהחלט מסכים איתך.

אלה שמתחתנים אחרי 4-5 דייטים עושים זאת מלהט רומנטי או מאיזשהו אידיאל נשגב וחסר הגיון שמסמא את עיניהם. 

אף אחד - ואני מתכוון ל 'אף אחד' ?לא מסוגל לקבל החלטה מושכלת בנושא בזמן כ"כ קצר.

אם זה מצליח, זה אך ורק במקרה והרבה הרבה מזל.  

הייתה נפתרת בעיית הרווקות המאוחרת 

אבל היתה מתחילה בעיה חדשה של גירושין מוקדמים

יש כאלה שהיה להם מזל. זהו. 

ואני בספק אם יש כ"כ הרבה כאלה... 

אגב, לא כולם במגזר אוהבים לספר שזו היתה טעות... אני מכיר כמה כאלה שלא יספרו לכולם, אבל מי שקרוב אליהם, יודע. 

שאני ואתה לא חולקים את אותו "תת-מגזר".

אני אומר שוב: לא מסוגל להבין איך כל אותם חבר'ה החליטו כך.

לא מדמיין את עצמי מחליט כך, לא מצליח לעכל הכרעה כזאת "מהירה" הנוגעת לשארית חיינו (בתקווה...).

הרושם שלי ממה שהתוודעתי אליו ומהיכרות מוקדמת עם אישיותם של חברים המשתייכים לז'אנר -

מוביל למסקנות שונות משזכרת אתה, החבר.

ולשאול אותו אם הוא ממליץ על כך... מהנסיון שלי, גם המאושרים לא ממליצים על כך וסיבותיהם עימם... 

לגווניו השונים, מסתבר שעדיין אין כאן מקום וויכוח...

מאף אחד לא קיבלתי המלצה לפעול בדרך דומה... 

אני עדיין לא מבין מה הלחץ ולמה לא לקחת עוד קצת זמן כדי באמת להכיר את האדם שאיתו מתחתנים. 

איך אפשר להתחתן עם אדם שלפני שנה בכלל לא הכרת...

הם באמת לא מסוגלים לדמיין דבר כזה.

אף להם אין לי תשובה מוחצת.

בכמה שעות, לא. 

במקרה הקיצוני, אדם יכול להעמיד פנים במשך כמה שעות. לא במשך כמה חודשים. בשביל זה הוא יצטרך להיות בעל כישורי משחק חריגים. 

אחרי שנה, רב הנגלה על הנסתר. אחרי כמה שעות, זה בדיוק להיפך. 

תאמר שזה מספיק - נו, זו דעתך.

תאמר שניסית ונושעת - נו, התמזל מזלך...

או - שאין לדעת, מסתמא יש לך מה להסתיר...

ובכלל - מה ילד קל דעת בן 24 מחפש להתחתן?!

בקושי מקצוע יש לו...

שלא לדבר על הפלוס שאין לו בבנק.

מה הסיכוי שאדם יכול להסתיר את אישיותו במשך שמונה חודשים? קלוש ושואף ל-0. 

מה הסיכוי שאם יכול להסתיר את אישיותו במשך 10 שעות? קרוב ל-100%. (לא מחייב שהוא יעשה זאת, אבל כל אחד יכול להתנהג יפה במשך כמה שעות). 

ככל שעובר יותר זמן, מכירים יותר טוב וקצב ההיכרות דועך עם הזמן. (כלומר, הדברים החדשים שלומדים אחד על השניה קטן בכל פגישה כי כבר מתחילים להכיר). 

אני מדבר על סיכויים. הסיכוי ליפול אחרי 5 דייטים, הרבה יותר גבוה. 

לא סתם רוב האנשים שמתחתנים ככה הם ילדים חסרי אחריות שסיימו אתמול תיכון. 

אני לא מכיר אף זוג שהתחתן אחרי חמישה דייטים שבו גיל הבחורה עלה על 21 (במקרה הקיצוני)

שאין תוכם כברם.

אבל החברותא שלי לא היה מציע לי את אחותו, לו התרשם ב19 שנה

שגדל איתה שהיא דו פרצופית... לא?

או שעדיין לא הבנתי אותך.

אני הקצנתי. 

אבל גם אדם מדהים, לא מתאים לכל אחת. גם בחורה מדהימה, לא מתאימה לכל אחד. 

לבדוק התאמה אחרי 10 שעות - זה סיכון מאוד גדול. 

וגם אם אדם לא פסיכופת, הוא עדיין יכול להצטייר יותר טוב\מתאים מכפי שהוא באמת. 

סביר להניח שזה לא יחזיק מעמד במשך מספר חודשים, אבל יש סבירות מאוד גבוהה שזה יחזיק מעמד כמה שעות. 

במיוחד בעיני ילדה צעירה שאתמול יצאה מהאולפנה שבה פימפמו לה שהיא חייבת להתחתן השנה ושקודם כל תתחתן ואח"כ כבר יהיה בסדר. 

שוב, אתה מכיר זוג שהתחתן בצורה הזאת בקרב אנשים בגילאי 25? 22? אני בספק. 

אבל אצלם זה מאוד בקטע שהם חדורי אידיאל מסויים (הוא להיות אברך

והיא אברכית), ומכאן והלאה כל עוד יש אמון הדדי ומידות טובות - נסתדר

עם כל השאר (אני מגזים, אבל נותן כיוון מסויים).

וכשיש לך כמה חברים שהם כאלה... יותר קל להתמודד עם הקשיים יחד.

קהילה תומכת, מבינה.

אנשים שפימפמו להם שהחיים הם סוג של אגדה והאידיאל הוא להתחתן הכי מוקדם שאפשר, גם אם זה אחרי חמישה דייטים. 

על זה אני מדבר כשאני כותב על אנשים חסרי אחריות שעושים ניסויים בבני אדם - עם רבנים ורבניות שדוחפים אנשים למקום הזה ושוטפים להם את המח - ממש כך - שהם חייבים לפעול כפי שהם אומרים להם מבלי לתת להם שהות לחשוב בעצמם. 

(מעבר לעובדה שאני ממש ממש מתנגד שיהיה מושג כזה "אברך" - אבל זו כבר בעיה אחרת)

וכשיש לך כמה חברים שהם כאלה - מופעל עליך לחץ חברתי שלא לסטות ולהתרחק מהעדר. 

רוב החבר'ה שלהם מהתיכונית או מהשיעור לא עשו ויעשו כך,

ואף אחד מהם לא חושב לרגע שזאת הוראה לרבים...

לרוב החברים הם לא ימליצו את זה.

אם מישהו חש קרוב לוודאות, מעצמו, שכן - הדיון מתחיל.

(הציבורון הזה הוא כן קבוצת "סיכון" [להבדיל] - ולכן התופעה קיימת.)

רק הוכחת בדבריך, שאת החבר'ה עליהם אני מדבר - אתה לא מכיר.

לרוב מגיעים ממקומות מאוד מסוימים ויש להם קו מאוד מסוים. 

אני לא מכיר את החברים שלך, אבל גם בבתי ספר, ישיבות תיכוניות, אולפנות ובכל מקום אחר, שטיפת מח לא עובדת על כולם - רק על חלק, ולרוב על חלק יחסית קטן ועל אנשים מאוד מסוימים. 

ולגבי שטיפת מוח - לא יודע...

אם הברירה האחרת היא שלא יהיו לנו חבר'ה כמוהם -

לא יודע אם אני מתעב מדי את הדיסציפלינה החינוכית הזאת.

זה לא הוגן שאדם מבוגר עם השפעה מופרזת על אנשים בגיל כ"כ צעיר, משפיע עליהם לקבל החלטות כאלה בגיל כזה. 

לקידום אג'נדה מסוימת על גב של צעירים שלא תמיד יש להם את היכולת להטיל ספק במה שאומרים להם בעלי סמכות. 

ביקורתיות טהורה, וחירות מחשבית. אין ספק.

אחרי שהוא יצא מהמסגרת התיכונית והתבגר קצת - כן. 

בגלל זה, לא תראה בחורים בני 25 מתחתנים עם בחורה בת 23 אחרי חמישה דייטים. 

תמיד הבחורה תהיה מקסימום בת 20-21 והבחור עדיין בישיבת ההסדר. 

הלוואי שקבלת ההחלטות היתה בשלב הזה של החיים.

ככל שיותר גדלים, סגורים על עצמנו ועל האישיות שעיצבנו-

קשה לנהוג לפי האינטואיציה והפשטות (הכ"כ לא פשוטה) שחשובה מאוד בהחלטה כזו?

זה כבר לא אותו דבר.

קשה יותר להכיל, כי אנחנו כבר סגורים לגמרי. זהו.

ומצד שני- יש סף גיל. לרוב, בחור/ה אחרי תיכון לא מספיק מוכן לקשר כזה..

כמו "אינטליגנציה רגשית" - שזה אוקסימורון. 

אז כנראה שאני לא מסכים... 

וכשמתגברים, מפתחים סבלנות. אז יכולת ההלכה דווקא גדלה לדעתי. 

אינטואציה היא אחת ה"המצאות" הגאוניות שהומצאו. הרבה יותר אמת פנימית מכל שכל חיצוני שיהיה.

חפש בחנויות המובחרות.

ורק לידע כללי, אני מכירה הרבה יותר את המקום השכלתני מאשר את האינטואציה.

אבל אין מה לעשות, השכל לבדו זה צרה!

כל הדיון פה הוא שכלתני נטו.

ככה אנשים מצדיקים את הניחושים שלהם בעיני עצמם. 

משתמשים בשכל כדי לאזן את הרגש וכדי שלא ליפול לניצוצות.

אבל בהחלט, זוג שמוצא אחד את השניה זה ממש לא מובן בשכל!

והרבה זוגות, אם לא רובם, אם תשאל אותם "למה התחתנתם?", הם לא ידעו להסביר לך תשובה שכלתנית מפולפלת.

ואם כן, הם לא באמת אוהבים (בהגזמה, כן?).

ישנם זוגות שאתה מהשכל שלך תחשוב שאין כל קשר ביניהם, אבל הם מאוד מתאימים. כי-- הם לא הלכו דווקא לפי השכל.

ורגש זה לא אינטואיציה. רגש זה רצון. 

ואני חושב שרוב האנשים דווקא כן יכולים להסביר למה הם התחתנו מבחינה שכלית. 

והם אפילו באמת אוהבים. ואוהבים מאוד. זה לא סותר. 

בואי נגיד, שלא הייתי מתחלף עם אף חבר - על סמך ההכירות שלי עם הקשר שלהם - שאני לא רואה בשכל את הקשר בינו לבין אישתו. 

1. את לא יודעת. אם היו להם יותר בעיות מלאחרים - לא בטוח שהם היו מספרים לך. 

2. במקרה נפלת על 2 זוגות מכירים מיוחדים. כמה זוגות שהתחתנו אחרי 5 פגישות שהם את מכירה שהם לא כאלה? 

3. לכמה דייטים יצאו כל אחד מ-2 הזוגות? 

אנשים שלא מסוגלים להתמודד נוטים לבחור בדרכים האלה.

הוא טוען טענה מתבקשת, עניינית, לא פשוטה...

מה יש לך לענות?

זה כל מה שהיה לי להגיד... 

בבקשה לא להוריד את הרמה של הדיון...

"מרגיש ידיעה פנימית וחיבור"??? 

לי זה נשמע כמו סיסמא שמכניסים לבנות צעירות באולפנא שישננו אותה מבלי שבכלל יבינו מה היא אומרת.

לא מסכים בכלל.

מי שעושה את זה, לוקח סיכון טיפשי וילדותי מתוך להט לא רציונלי כלשהו.  

שום דבר רע לא יכול לקרות מזה שהם ייצאו לעוד כמה דייטים לפני שהם יחליטו. 

הרבה דברים, רעים מאוד מאוד, ככל הנראה יקרו למי שנחפז. 

אני רואה את המצב אחרת.

אני חושבת שהבעיה של הדור שלנו היא ההתמהמהות..

פעם אנשים היו מתחתנים הרבה יותר בקלות- כי היו צריכים אחד את השני, אפילו ברמת החיים הבסיסיים של הוא יפרנס והיא תקפל בגדים ותבשל.

היום- המצב שונה, ב"ה לטוב ולמוטב. היום אנחנו מתחילים להתפנק- אולי זה לא הוא, אולי יש יותר טוב..

ומה קורה בסוף? נשארים רווקים. לא לוקחים אחריות. לא באמת רוצים להתחתן.

זה עצוב.

ההורים שלנו (לפחות ממה שאני שמה לב) יותר ותרנים יותר קשובים 

הם פשוט שונים!

ולכן אולי זה נכון שצריך "להתמהמה" כהגדרתך כי מה לעשות, אנחנו זה לא הם לטוב ולמוטב

ולא צריך לפתח איזה נורמה של גירושין כל שני וחמישי..

אנשים היום פחות יודעים להתמודד..

תסתכלי כמה זוגות צעירים היום הולכים ליעוץ נישואין ובדורינו יש הרבה יותר הדרכות ממה שהיה בתקופה של ההורים שלנו..

בין מספר פגישות לבין גירושין.

כמה זוגות אנחנו מכירים שחיו כמה שנים ביחד, ובסוף- חודש אחרי החתונה התגרשו? הרבה.

נישואין זה לא עסק זול ולא צריך להחליט בחפזה, זה ברור. צריך להיות שיקול דעת רציני.

מספיק לחיות באומללות בלי להתגרש... 

גם במה שכתבת פה,

וגם במה שכתבת שלא צריך סתם "להתמהמה" אחרי שרואים שזה-זה...

[והעיקר - שה' יזכה אותך בקרוב בפעל ממש... לשמחת כולם]

נ.ב. "שחיו כמה שנים יחד" - זה אחד הדברים הכי מגעילים שיש.

מה עם כל הגירושין הסמויים שבפועל לא מתגרשים אבל לא עלינו הורים חיים בנפרד וכל שני וחמישי יש מריבות בבית.. 

את צודקת זה יכול להיות גם אחרי 3 שנים ביחד

אבל למה לקחת סיכון ולהתחתן אחרי 4 פגישות כשאתה לא באמת מכיר את הבן אדם שמולך..

מה לעשות אם נהיה ריאלים ב3-4 חודשים אפשר לראות בן אדם בהרבה יותר מצבים ולבדוק אם זה באמת מתאים לנו..

איך הוא בחברה, איך הוא עם המשפחה שלו / שלך, איך הוא מתמודד במצבים של כעס / שמחה / עצב דברים שמורכבים יותר להכלה ועוד ועוד שתוך 4-5 פגישות לא ניתן לראות..

ואפשר ליפות הרבה דברים במס' הפגישות האלה..

אז למה מלכתחילה להכניס את עצמנו לזה?!

אבל ממש אין לי כח לקרוא את כל זה בחצות הלילה. קראתי עד האמצע ונשברתי. 

גם אין לי כח לכתוב תגובה מפורטת לגבי כל מה שכתבת, כי אני אוהב לענות בצורה עניינית ופרטנית על כל דבר - ופשוט אין לי כח עכשיו. (אולי מחר בבוקר...)

הדבר המרכזי שאני חלוק עלייך (ממה שקראתי) הוא שיש הבדל בין אמונה לבין לסמוך על הנס. 

פשוט חיכיתי לאיזו הפנמה, הבנה, הפצעה של שחר שתראה שאתה מבין משהו ממה שמדברים אליך, או שמדברים אל קיר.

אני חייבת להגיד לך שבתור אחד ש"רואה את העניין בצורה מפוכחת מבחוץ" אתה לא ממש סומך על מי שבפנים, וכנראה גם לא על מי שלמעלה.

אין לי כוח להגיב ספציפית על כל שטות שאמרת פה הערב, אבל אם להתמקד במה שהכי צרם לי (אולי חוץ מהכללה גסה שטוענת שרבים מאתנו עומדים להתגרש, ולו רק משום שכנראה הקשבנו לאיזה רב שאינו קיים שאמר לנו להתארס וכמובן שאיננו מסוגלים להחלטה כזו לבד), שאלה עיקרית לי אליך:

מתוך מה מתחתנים אם לא מתוך אמונה? אתה קורא לזה "לסמוך על הנס". סבבה. אז חודשיים זה לא מספיק להכיר. כמובן שגם שנה לא. שנתיים? שלוש? חמש? 7? 34? 72?

אני מכירה איש בן 80 שהתחתן בשנה שעברה אחרי שאשתו נפטרה, אתה חושב שהוא מספיק בוגר להחליט את זה? אבל מה אם הם "יצאו" לא הרבה זמן? אתה עדיין מאשר?

באיזה גיל אנחנו מספיק בוגרים כדי להחליט את זה?

אחרי כמה שנים מתחילים לפתח כישורים נבואיים כדי להגיד מה קורה בעתיד?

לגלות לך? בשנה שבה מתחילים להאמין... (ואין בזה שום ידיעה לגבי עתידי האישי ג"כ, רק אמונה...)

ובבקשה תקן אותי אם אני טועה לגביך, בבקשה......

כל השאר מלפפון.

וברצינות- מבחינתי אפשר למחוק את כל התגובות שכתבתי.

תמצת מעולה את מה ששאפתי להגיע אליו ולהגיד.

בהחלט חברה ראויה לשבח.

אחרי שעשיתי את ההשתדלות שלי. לצאת ל-5 דייטים, זו לא השתדלות. אני לא אתפלא אם הוא יעשה לי דווקא... 

אני מבין מצוין מה שמדברים אלי. ואם אני כותב שטויות, אז מפאת כבוד הנוכחים האחרים שבפורום לא אכתוב מה אני חושב שאת כותבת... 

מתחתנים מתוך הבנה. מתוך היכרות. מתוך דרך משותפת וכיוון משותף. מתוך אהבה. אחרי שכל אלה קיימים, אז נכנסת האמונה לתמונה. לא להיפך - יש אמונה ומקווים שכל השאר יסתדר. זה נקרא לסמוך על הנס. 

לא כתבתי שחודשיים זה לא מספיק זמן - זה גם תלוי באינטנסיביות של הפגישות. (כנראה שיש מישהי אחרת שלא מבינים מה שמדברים אליה - שוב אציע את שירותיי בשיעורי עזר בהבנת הנקרא...)

5 דייטים=10 שעות בממוצע. זה כלום. אי אפשר להכיר בנאדם ב-10 שעות. אפילו פסיכולוג או פסיכיאטר לא יכולים לתת חוות דעת מקיפה אחרי 5 פגישות. 

לגבי האיש בן ה-80, אני לא יודע מה הסיפור שלו, אבל הסיכון שלו קטן הרבה יותר. קודם כל, חודש בשבילו יכול להיות כל מה שנשאר לו (ואני מקווה שלא). מעבר לזה, הוא לא דופק חשבון לזה שהוא עלול להיות גרוש ואז יהיה עליו כתם. 

בנוסף, גם אם לא יהיה לו טוב, כנראה שהוא לא יצטרך לסבול הרבה זמן. 

יש הבדלים. 

הבגרות מגיעה כשיוצאים לתקופה מסוימית מהמסגרת שבה אנחנו מסתכלים על מי שמעלינו כמלאכי שרת - ישיבות תיכוניות, אולפנות, ישיבות ומדרשות - ומתחילים לחיות ולהכיר את העולם בעצמנו ולא לפי מה שאמרו לנו. 

לגבי נבואה - את כבר כנראה עומדת לפחות בקריטריון אחד ממה שקראתי, ע"מ להשיג נבואה... לגבי כל השאר, פשוטי העם, נצטרך לחכות לביאת גואל... 

אין לי מילים.

אבל באמת, אני שמחה בשבילך שאתה מבסוט מעצמך.

תודה שסיפרת לי שלא הכרנו, שלא הייתה אהבה, שלא הכרנו את העולם...עכשיו אני יכולה למות בשקט כמו אדם בן 80.

קצת כבוד, בנאדם. אם לא למי שמגיב לך, אז לפחות לאדם שכבר עבר כמה דברים בחייו ורוצה לחיות את שארית חייו בשלווה, בלי לספור את הדקות. אתה מחכה לירושה או משהו?

אה, ותודה שסיפרת לי שלהיות גרוש זה כתם, באמת שאני לא מכירה גרושים. במיוחד לא כאלה שהתחתנו שוב.

רק כמה דברים..

לגבי זה ש5 פגישות=10 שעות, אני יכולה להעיד על עצמי שעם בעלי הצלחנו ב5 הפגישות הראשונות להיות יותר מ35 שעות בסה"כ לא כולל משהו כמו עוד 20 שעות טלפוניות, והמון SMSים... וקשה מאד "להעמיד פנים" במפגשים אינטנסיביים כ"כ (במיוחד אחרי דייט של 12 שעות שכולל גם לילה ללא שינה)

לפעמים כשיש זרימה עוד מההתחלה- אז מצליחים להיות הרבה יותר ביחד ולהכיר הרבה יותר לעומק מהר.

וזה לא הפריע לנו לצאת 3 חוד' אינטנסיביים לפני שהחלטנו, מתוך מקום בטוח יותר.

אבל דווקא מהבחינה השכלית- אחרי 5 פגישות כבר ידעתי שאם אני אתחתן איתו- יהיה לי טוב. הרגש הוא זה שבא לאט יותר (וב"ה שכך!)

אני אמנם תומכת מאד בגישה של לקחת ת'זמן ולא לרוץ לשומקום, ו3 חוד' זה מינימום בעיני כדי להחליט החלטה גורלית כ"כ- אבל אני מכירה גם הרבה שעשו אחרת וב"ה הצליחו לבנות בית מדהים. זה פשוט יוצר סיכוי גבוהה יותר לצורך בעבודה קשה יותר, אבל לא חוסם את הדרך לאושר ואהבה אמיתיים. (כל עוד הם באמת עשו את זה מתוך שכל וקשר רגשי בסיסיים..) ואני מכירה גם לא מעט שעשו את זה בגלאים מאוחרים יותר. (25-30) ועם הרבה שכל ובגרות.

זו הפעם הראשונה שאני שומע על דייט כזה - ועוד דייט בתחילת הקשר. 

5 פגישות=10 או 15 שעות במקרה הקיצוני. אני לא מכיר הרבה אנשים שיצאו לדייטים שיותר ארוכים משעתיים-שלוש. 

טלפון זה לא פגישה. זה לא אותו דבר ואי אפשר לבחון התנהגות של בנאדם דרך הטלפון - אלא אם כן, הוא אנטיפת. 

ואת לא ידעת שיהיה לך טוב איתו אחרי 5 פגישות - ידעת שעם הצדדים של הבנאדם שאותם ראית, יהיה לך טוב. אם באמת ביליתם 35 שעות ביחד ב-5 דייטים, אז באמת יכול להיות שהכרת אותו טוב מספיק (אם כי, זה עדיין יחסית מעט בעיני, אבל זה כבר סביר. במיוחד אם זה באינטנסיביות). 

אני מכיר אנשים שגם עשו את זה, והם מאוד מאושרים - אבל הם לא ממליצים לאף אחד לעשות את מה שהם עשו. אני מניח שיש להם את הסיבות שלהם. 

אני לא שמעתי על מישהו בגילאים יותר מבוגרים שעשו משהו כזה. 

יש כאלו שבטוחים שזה זה ומתארסים מהר ויש כאלו שלוקח להם קצת יותר זמן.

אסור להיות בלחץ להחליט מהר כי זה מה שמקובל בסביבה ומהצד השני אין סיבה למרוח קש סתם כשכבר בטוחים

בתנאי שהפגישות מנוצלות היטב (כלומר: לא נמרחים על דיבורי הא ודא. לא שאני מזלזלת חלילה!!!!! אבל אם רוצים להחליט מייד - יש ללבן קודם/במקביל את הנושאים המהותיים וה"כבדים").

כיוון שלא פגשתי את ה-אחד שלי (בינתיים) - אני לא יודעת לספר לך מהניסיון שלי... (אני גם לצערי לא יודעת לנצל טוב את הפגישות...). אני חושבת שזה אפשרי, אבל חבל לרוץ... מה יקרה אם יצאו עוד 5 פגישות?

ב"הצלחה לכולם!!!

ממילא, הן לא תשנינה את דעתן בגלל מה שאומרים כאן (כמו שלא שינו בגללך, שקרובה אליהן),

וכנראה גם את לא...

מה שכן, "מריחת יתר" (מעבר לתקופה שגם את חושבת כנראה שמספיקה) אין בה כנראה כל ערובה להצלחת-יתר.

ואלו גם דברים שמשתנים מאדם לאדם.

לדעתכם ואני חושבת על זה הרבה כדי להגיע למסקנה הנכונה עבורי, ואז גם יהיה לי קל לצאת כנגד המוסכמה החברתית הזו...

שאת לא צריכה לצאת "כנגד" (במובן של דיבור עם אחרות) - זה לא טוב לא לך ולא להן..

אבל גם חושבני, לגבייך, שאת צריכה להיפגש את מס' הפעמים שאת מרגישה מספיק שלמה עם ההחלטה להתחתן עם הבחור שתרגישי שהוא "בכיוון".

אתם תיפגשו בעדינות ובצניעות, כפי שמתאים לכם; ותהיו שלמים עם החלטתכם. לא נראה - מתוך דברייך הקודמים - שיש חשש שאת "תמרחי" סתם, מעבר למה שבאמת צריך. ואת זו שמתחתנת (בעז"ה) וצריכה להרגיש טוב עם זה.

בהצלחה רבה.

שזה אישי לכל אחת ואחד, לפי האופי שלו. יש אנשים שלהוטים כ"כ למצוא/רגשיים מאוד, שברגע שנוצר קליק, הם ממהרים "לתפוס" את המדוייט/ת ולהחליט על נישואים במהירות לפני שיבוא אחר/ת וייקח, או שיהיו דברים אחרים על הפרק. יש מתונים ששקולים יותר, ולא ממהרים. אל תתני לחברה להשפיע עלייך באופן כזה שתפספסי בחורים טובים/תעשי החלטות שגויות. אחרי הכל, חתונה היא צעד גורלי, ואסור להקל ראש בעניין.

ובכלל, זה לא העניין של החברה כמה נפגשים, ואיך, ואיפה..זה סוג של חטטנות לדעתי, והלא הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין..וגם מהראש. את תלכי לפי מה שמתאים לך, ואחרי הכל, פגישות כמו טנגו דורשות שניים. אם המדוייט שלך יצטרך זמן כמוך, אז זה הכי מתאים. וחבל לרוץ, כי גם זה סיכון במידה מסויימת, וגם (לפי מה ששמעתי) הבריח לא מעט בנים טובים, שפשוט צריכים לבנות קשר בשלבים, ולא לרוץ לעבר החופה.

אחרי 4-5 דייטים להחליט להתחתן? פשוט חוסר אחריות. אין לי דרך אחרת לתאר את זה. 

לפעמים, עושים דברים חסרי אחריות ולוקחים סיכונים לא מושכלים, ואפילו די טיפשיים - וזה מצליח. 

אבל על כל מליונר שיצא מלאס וגאס, יש לפחות 100 שהשאירו שם את את כל רכושם. 

אני לא מבין מה בוער ובשביל מה זה טוב לרוץ כ"כ מהר. 

אם זה נכון אחרי 4-5 פגישות, זה יהיה נכון גם אחרי 20-30. 

אם זה לא נכון - אז אחרי 4-5 דייטים, אתם עדיין עלולים לחשוב בטעות שזה כן. 

אבל זה לאו דווקא נכון במציאות.

לפעמים טוב להחליט בזריזות ולא להתעכב. אם מרגישים "הפעם עצם מעצמי" ונראה שיש חיבור-

אין עניין להתמהמה. ההתמהמהות לפעמים גורמת ליצר רע של אובר מחשבות "אולי זה לא הוא? אולי יש יותר מוצלח? אולי לא כדאי לי עכשיו בכלל?".

יאללה, קח/י אחריות ובגרות! נראה מתאים? ב"ה! לך/י על זה!

ואני לא נכנסת לקטנות של כמה פגישות נחשב קצת וכמה זה סבבה.

זה עניין אינדיבידואלי. העיקר שלא יתמהמהו סתם.

מה יקרה אם הם ייצאו לעוד כמה דייטים לפני שהם יעשו צעד כ"כ גדול? כלום. שום דבר רע. 

מה יקרה אם הם טועים ביחס למה שהם חושבים שהם יודעים? גירושין בגיל צעיר או אומללות. 

לזה אני קורה חוסר אחריות. אין בזה שום רווח. רק סיכוי להפסד. 

אני לא חושבת שמספר הפגישות הוא זה שיכריע אם הזוג יכול להתחתן או לא וכמה הם מכירים,

אלא הפתיחות והקבלה אחד של השני.

אני בקלות נקשרת לאנשים ומהר מאוד מגיעה איתם לעומקים-

כך שבאמת אני יכולה לזהות בהרבה מקרים על בחור כבר בפגישות הראשונות אם הוא קשור או לא.

כבר בפגישה הראשונה אנחנו מגיעים לעומקים (לאו דווקא "איך יראה שולחן השבת שלך..?").

אין את הניכור והחשדנות של ה5-6 פגישות ראשונות..

אני לא רואה בזה חופזנות וחוסר אחריות. אני רואה בזה מיקוד, הכלה ורצון להתחתן.

"אני יכולה לזהות בהרבה מקרים על בחור כבר בפגישות הראשונות אם הוא קשור או לא".

הרבה מקרים - ומה יקרה אם תעשי טעות? טעות כזאת שתמצאי את עצמך נשואה אחרי שבועיים ליד ימינו של השטן בכבודות ובעצמו. (ו"איך ייראה שולחן השבת שלך?" - ממש לא נתפס בעיני כעמקות - זה נראה לי שוב, כמו שאלה שמנחים בנות לשאול כשהן באולפנא). 

וזה לא משנה כמה מהר את מתחברת לאנשים. את לא יכולה לדעת עליהם מספיק בתקופה כ"כ קצרה כדי לעשות צעד כ"כ רציני. 

אני לא רואה בזה מיקוד - אלא טשטוש. לא הכלה - אלא נאיביות. לא רצון להתחתן - אלא לחץ להתחתן. 

אתה אף פעם לא תדע בוודאות שהיא ה-אחת.

תמיד יהיה את החשש הזה שאולי עשיתי טעות.

ואני בהחלט חושבת שעם רצון להתחתן בשילוב עם הכלה, פתיחות ורצינות-

ניתן להחליט על מיסוד הקשר גם אחרי לא הרבה פגישות.

ס"ד, זה בעיקר!

רק טוב.

עריכה: עצה נחמדה לכולנו-

אל תחפש את ה-אחת. חפש אחת (שתוכל להתאים..).

כל העולם שלנו מושתת על הסתברות. 

כל מטוס שממריא - אין ודאות שהוא ינחת. יש סבירות של 99.99% שהוא ינחת. אי"ה. 

היית עולה למטוס שהסבירות שהוא יתרסק היא 50%? 60%? 90%?

אני לא. 

ככל שבודקים את המטוס יותר, יש יותר סיכוי שלא פיספסנו משהו. אז נכון שאין ודאות, אבל אני הייתי רוצה שהמטוס שאני עולה עליו יעבור בדיקות מקיפות. 

אז להבדיל, גם כשבאים להתחתן, יש צורך להכיר את הבחורה - כמה שיותר טוב. אז נכון שאי אפשר לדעת הכל ואין ודאות - אבל היית מוכנה שבואינג יעשו בדיקה של רבע שעה בלבד לכל מטוס? הרי בכל מקרה אין ודאות... אז בשביל מה לבדוק לעומק?

נגיד 4-5 דייטים, כל דייט שעתיים - אני לא הייתי עולה למטוס שבקרת האיכות שעשו לו נמשכה 10 שעות בסה"כ. 

ולהתחתן זו החלטה הרבה יותר רצינית בעיני. לכן, אני לא מבין מישהו שלוקח החלטה כזאת אחרי זמן כ"כ קצר. 

וגם אם מטוס עבר את כל הבדיקות, עדיין יש צורך בס"ד כדי שהוא לא יתרסק. 

ס"ד זה רק אחרי השתדלות של האדם. לצאת 4-5 דייטים ולהחליט להתחתן - בעיני זו לא השתדלות, אלא הסתמכות על הנס. 

החברות שבדעה הזו בד"כ מתארסות על סמך מה שהן מכנות"התאמה שכלית" וכמעט בלי רגש, כך שלהט רומנטי זה הדבר האחרון שמניע אותן...הן פשוט טוענות שלא צריך להמרח יותר מדי....ושהמרחות מביאה נזקים,בעיקר בעיות צניעות.

לא ידעתי שאנחנו רובוטים או איזה שותפים לדירה..

זה מה שאמרו להן באולפנא. "הרגש יבוא אח"כ - ואם זה מתאים, תתחתנו וכמה שיותר מהר. למה למרוח?"

הן מתחתנו לא מתוך רגש, אלא מתוך מה שבעיני נדמה כ"שטיפת מח" שבוצעה ע"י אנשים חסרי אחריות. (מצטער אם זה פוגע במישהו, אבל זו דעתי). זהו להט מסוג אחר. יותר בכיוון של להט דתי. 

לצאת 10-20-30 פעם זו לא המרחות. ועדיפים ה"נזקים" האלו מנישואי בוסר. 

ואגב, בשביל להגיע למסקנה שיש "התאמה שכלית" - ממש לא בטוח שמספיק זמן קצר יותר. 

רק על סמך "התאמה שכלית",

וגם לא צריך להגזים "להט רומנטי" - זה סתם שטויות..

העיקר זה שיש בסיס אמיתי לכך שאחרי החתונה יהיה בית כמו שצריך.

מה שמרגישים לפני כן, זה לצורך הענין הזה. לא כערך בפני עצמו. אבל לצורך כך - זה חשוב.

ועל כן, חשובה האהבה הבסיסית/הרגשת הקשר זה לזה. ושרואים שזה בכיוון להמשיך להתפתח.

וזה לא סותר ש"לא צריך להימרח יותר מידי". נכון מאד. ומה זה "יותר מידי", משתנה מאדם לאדם.

ובוודאי שצריך להישמר מכל משמר מבעיות צניעות. מה השאלה.

בסיס רעוע ביותר שיש לו יותר סיכוי להתפרק מלהחזיק מעמד. 

"יותר מדי" - אכן משתנה מאדם לאדם. אבל יש רף מינימלי שנכון לגבי כולם. 

בעיות צניעות אחרי 4-5 דייטים? ממרומי גילי אני תוהה אילו בעיות צניעות יכולות להתעורר בקשר כ"כ קצר... 

מעניין שאנשים שמתחתנים אחרי 4-5 דייטים הם לרוב מאוד צעירים, תמימים וחסרי נסיון. אנשים עם להט שאותו החדירו להם טוב-טוב במקומות הלימוד התורניים שלהם.

אנשים שעוד לא הפנימו שלא כל מה שאמרו להם שם, הוא קדוש ונכון, ושגם שם יש אנשים חסרי אחריות שמוכנים לערוך ניסויים (כושלים) בבני אדם.

התארסתי אחרי חמישה דייטים. ותראה את התוצאה היום 11 שנים אחרי אני ואשתי חיים בשני בתים נפרדים....

ועכשיו ברצינות, כמו שכתבתי לעיל לא לכל אחד זה מתאים ואם לא בטוחים שזה זה אז זה אכן חוסר אחריות אבל להגיד שזה לא אפשרי? ממש לא.

מי שצריך שיעורים בהבנת הנקרא - אני אמנם לא מורה ללשון, אבל יש לי ידיעות לא רעות בעברית והוא מוזמן לפנות אלי באישי. 

לא כתבתי שזה לא אפשרי. בשום מקום. כתבתי שזו סבירות נמוכה. יש אנשים ששיחק להם קלף משוגע. הם לקחו סיכון, ויצאו מליונרים מלאס וגאס. 

זה לא אומר שהם עשו מעשה חכם - זה עדיין היה מעשה אידיוטי למדי, רק שבמקרה שלהם, זה השתלם. 

ועל כל אחד שהתעשר שם, יש לפחות 100 שאיבדו את המכנסיים. 

אז לך זה הצליח. אצל רוב האנשים, זה ייגמר רע. 

ואגב, בן כמה הייתם, אתה ואישתך, כשנישאתם? מעניין אותי אם אני אכן צודק לגבי נושא הגילאים... 

ואתה גם צודק שאנשים שהתארסו מהר לא ממליצים לכולם לנהוג כך.

לא תמצא בשום מקום המלצה שלי לפעול כך אלא הבנה לאלו שהחליטו לנהוג כך בהנחה שהם מספיק שקולים ואחראים.

אני חולק על הטענה שלך שיש הסתברות נמוכה להצליח. הצלחה בחיי הנישואין לא נובעת מכמות הדייטים.

הצלחה בחיי הנישואין תלויה בעבודה היומיומית של בני הזוג. זוג שלא יודע להתמודד עם משברים לא יצליחו גם אם הם ייצאו לאלף דייטים ואילו זוג שפותר משברים בצורה בוגרת ונבונה יחיה טוב ללא קשר לכמות הדייטים שקדמה להחלטה להתחתן.

מי שחושב שעבודת הזוגיות נגמרת ברגע שהוא שם את הטבעת על האצבע של האשה טועה ובגדול. העבודה רק מתחילה ברגע הזה.

פתרת לי קצת ממבוכתי בנושא...

טענקס עקיבא

לא ממליצים לאף אחד לנהוג כך. 

אפילו אתה לא ממליץ לפעול כך - אז על מה הדיון? 

בכל מקרה, הצלחה בחיי הנישואין מבוססת על התאמה בין בני הזוג. זה דבר שלא ניתן לקבוע אותו בסבירות גבוהה לאחר מספר שעות. יכול להיות שקיימת התאמה - אבל לא ניתן לקבוע זאת כ"כ מהר. 

ברור שלאחר מכן יש הרבה עבודה. אבל צריכים בסיס לבנות עליו. הבסיס הזה צריך להיבנות לפני שמתחתנים. 

ואגב, למה אתה חושב שזה קורה דווקא בגילאים האלה?

זה קורה בעיקר בגילאים האלו כי הרבה פחות מקובעים.

ככל שגדלים ומתברגנים יותר קשה להתגמש ולהתאים את עצמך למישהו אחר.

אין לראות בדבריי המלצה להתחתן בגיל כזה או אחר

בגלל שבגילאים האלה, אנשים הם אימפולסיבים וחסרי אחריות. 

הם לא טורחים לחשוב שלוש דקות מעבר לכאן ועכשיו והם לא משתמשים יותר מדי בהגיון. 

במיוחד אם הבטיחו להם (רב, רבנית וכו') שזו הדרך הנכונה, והם צעירים מדי מכדי לצבור נסיון ולדעת אחרת. 

מעצמם, בלי "קוצים" ובלי שוטר, את ספסלי בית המדרש, שלושה סדרים ביום?

להם תקרא "אימפולסיביים"?

הדברים לא קשורים אחד לשני. 

אדם יכול להחליט לצאת לטיול של חוצה ישראל במשך מספר חודשים בהחלטה של רגע - ואח"כ להתלבט חודש וחצי איזה רכב לקנות. 

תלוי במה. אנשים יכולים להיות אימפולסיבים בדברים מסוימים ומחושבים באחרים. 

אני לא מכיר אף רב / רבנית ש"הבטיחו להם שזו הדרך הנכונה, והם צעירים מדי מכדי לצבור נסיון ולדעת אחרת."

אשתי בוודאי לא הייתה מושפעת משום רב/נית..........

וגם היום ממרום שנותיי אני לא חושב שפעלתי בצורה אימפולסיבית וחסרת אחריות.

ברור שלא כל מי שמתחתן עושה זאת בצורה מושכלת ואחראית אבל אני לא חושב שגורם הגיל פה משמעותי.

(אגב, לא התחתנתי ממש מוקדם - תחילת שיעור ה')

נראה לי שיש לך יותר מידי דעות קדומות בנושא שלא בהכרח תואמים את המציאות.

ומהבחורות שלמדו באי אלו אולפנות שיוותרו עלומות - זה מה שאמרו להן שם. 

זה נכון במיוחד לגבי בנות. 

אז אולי זה לא רק - אבל ממה שאני מכיר, מדובר ברוב. 

אתה אולי לא חושב שגורם הגיל משפיע פה - אבל עובדה שהוא כן. גם את אמרת זאת בעצמך. 

(ואתה היית בן 23, בת כמה היא היתה?)

נראה לי שאני רואה את הענין בצורה מפוכחת מבחוץ ובדעה לא משוחדת. 

אגב, אני לא יודע מה הבנת ממה שכתבתי, אבל אני התכוונתי שהרבנים אמרו להם שזו הדרך הנכונה. 

מעבר לזה, הם היו צעירים מדי מכדי לצבור נסיון ולדעת אחרת. את זה, לא הרבנים אמרו להם. 

זה נכון שזה קשור גם לאופי - אבל גם לגיל. במיוחד אצל אנשים שנמצאים במקום שזה שמפמפמים להם כל היום. (אולי אימפולסיבים לא היתה בחירה נכונה לתאר את מה שרציתי...)

אולפנות שמלמדות שבחורה צריכה להתחתן מיד בסיום הלימודים ולפעמים כדאי שזה יקרה  עוד קודם.

אז בחורה שמושפעת בקלות, עם אופי לא הכי חזק בעולם, לא תעלה בדעתה לחשוב אחרת. והרי אמרו לה שיצחק ראה את רבקה ומיד אהב אותה - ככה שאין צורך ביותר מפגישה, או מקסימום שתיים (כי הרי לא כולנו יצחק אבינו...) כדי לסגור ענין. גם את זה אמרה המחנכת.

ברוב המוחלט של המקרים, מדובר בבחורים ובחורות צעירים מאוד יחסית. לפני סוף שירות לאומי ולפני תום ה'הסדר'. לרוב אפילו לפני הגיוס. 

ילדים בגיל הזה, עוד לא מספיק בוגרים כדי לדעת בעצמם מה הם רוצים ומה הם מחפשים.  

הם הולכים על זה ומקווים לטוב. זו גישה מאוד ילדותית וחסרת אחריות בעיני. 

כמה בחורות בנות 25 אתה מכיר התחתנו אחרי 4-5 דייטים? זה בעיני די מתמצת את הענין. 

או שמא: בכל האולפנות בו זמנית.

ושמעתי כמה וכמה סיפורים מזעזעים על כמה וכמה אולפנות מכמה וכמה בחורות שונות ודוסיות למדי. 

מישהי סיפרה לי שהמחנכת שלה אמרה לה, ביום שבו היה פיגוע בירושלים, שהפיגוע קרה בגלל שהיא לובשת חצאית קצרה מדי. ממש ככה. (וזו בחורה דוסית שלא סתם תספר כאלה סיפורים). 

אז לא למדתי באולפנא, אבל שמעתי גם על טיולים לעמוקה בכיתה י"א ועל בדיקות דור ישרים בתיכון. הכיוון ברור. 

(גם occurence אחד מהטמטום הזה, הוא אחד יותר מדי...)

ממה שהתרשמתי בעניותי,

אכן מדובר בתופעה קיימת בתוך כמה וכמה אולפנות -

אך ממש לא אופפת-כל (גם לא בהכרח את כל האולפנא הספציפית.

כל מקום ושרוטיו...).

האם מאותן אולפנות יש מסה גדולה משמעותית של בחורות שמתחתנות בגיל 19 אחרי 4 דייטים... אני מאמין שכן, אבל לא בדקתי. 

יהיה מועיל גם לעוד מטרות...

לא חשבתי על זה כך, יש מצב...

כשאר דבריך כאן (בחרתי את אחת ההודעות..).

אני לא חושבת שצריך להתארס מתוך להט רומנטי-פשוט היו כאלה שחשבו שזה המניע של החברות שלי להתארס כ"כ מהר,אז הבהרתי שזה לא נכון.

אני מסכים איתך לגמרי...

[לא התכוונתי לייחס לך את האמירה הנ"ל]

4-5 פגישות זה יותר מדי, מספיק פגישה אחת או שתיים. אלא א"כ את "בת" שאז צריך זמן שלא קשור באמת לרמה של ההכרות.

אבל כמו שכתבת, כן צריך שתהא מציאת חן (בסיסית) ושאיפות שמסתדרות יחד.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...