אבל נניח שהניסיון מורה שזוגות כאלה (שגדלו באותו "ציבור" שרגילים בזה) מצליחים להסתדר -

אז למה לא?...

(לא כאלה שיש להם "חוק" של לא יותר משלוש-ארבע פגישות,

אלא כי להם בעצמם מרגיש שהם מוכנים לחתונה...)

אני רק יודע שיש לא מעט אנשים שמתחתנים ככה...

עוד לא ישבתי ותישאלתי אותם על חיי הנישואין שלהם.

אבל אני מתאר לעצמי שאם בחור כזה לוקח החלטה כזאת מתוך אחריות,

ומתוך התייעצות עם זוגות דומים שהתחתנו ככה, ומחשבה שקולה ומושכלת -

אז למה לא?...

יש כאלו שיש להם כשרון להכיר אנשים.

ויש כאלו שאומרים שעם כל אחת כמעט אפשר להתחתן.

להתחתן במצב כזה זה סיכון רציני וחבל

בין ההחלטה להתחתן עד לחתונה הם ממשיכים להיפגש לא? לפחות עוד כמה חודשים?

אין שום סיכוי שבעולם שאפשר להכיר מישהו אחרי חמש פגישות.
מה בוער? למה לא לצאת לפחות שלושה-ארבעה חודשים?

פסקתי שזה סיכון מיותר ואני עדיין חושבת ככה.
 

או ערך מובחר בויקיפדיה.

הוא מחפש מישהי שיוכל לבנות איתה בית, מישהי שהוא רואה בה מידות טובות ולב טוב.

הוא צריך להכיר את אישיותה לעומק? רק לדעת שזו מישהי שירצה לבנות איתה בית.

כך זה אצלו, לפחות.

ישנם אנשים עם עין טובה וגישה בריאה, שיכולים ללמוד מספיק ממפגשים עם הזולת, גם בזמן קצר.

מפגישות תמציתיות, ענייניות.

לכל אחד - ברור שזה לא יתאים.

וכשאת פוסקת שזה סיכון מיותר - תבואי מתוך ניסיון,

כלומר - שידוע לך שאצל החבר'ה האלה יש חיי נישואין בעייתיים.

נ"ב - גם דייטים לאורך שנים לא מבטיחים היכרות מלאה עם אדם.

בטח לא כמו היכרות ברמה של חיי נישואין, התמודדות משותפת עם קשיים, וכן הלאה.

שיש לא מעט גברים שרק אחרי החתונה מגלים שהם התחתנו עם מפלצת, בדיוק בגלל הדברים האלה.
ראיתי את זה קורה כמה פעמים, ואם מישהו לא חיכה מספיק, טוב שהוא למד לקח.
החיפזון מן השטן.

לא אמרתי לחכות שנה וחצי, אבל אני לא מאמינה שיש אף אחד שיכול להכיר מישהי אפילו בצורה בסיסית בזמן כזה קצר.
אז לפעמים זה עובד ולפעמים לא. אני שמחה בשביל אלה שזה עובד בשבילם, אבל אני עדיין חושבת שזה סיכון ענק. 

אני לא מתכוון לחבר'ה שמתחתנים מפזיזות שנובעת מלהט רומנטי שמסמא את עיניהם...

בכל הנוגע לתופעה זו - אני בהחלט מסכים איתך.

אלה שמתחתנים אחרי 4-5 דייטים עושים זאת מלהט רומנטי או מאיזשהו אידיאל נשגב וחסר הגיון שמסמא את עיניהם. 

אף אחד - ואני מתכוון ל 'אף אחד' ?לא מסוגל לקבל החלטה מושכלת בנושא בזמן כ"כ קצר.

אם זה מצליח, זה אך ורק במקרה והרבה הרבה מזל.  

הייתה נפתרת בעיית הרווקות המאוחרת 

אבל היתה מתחילה בעיה חדשה של גירושין מוקדמים

יש כאלה שהיה להם מזל. זהו. 

ואני בספק אם יש כ"כ הרבה כאלה... 

אגב, לא כולם במגזר אוהבים לספר שזו היתה טעות... אני מכיר כמה כאלה שלא יספרו לכולם, אבל מי שקרוב אליהם, יודע. 

שאני ואתה לא חולקים את אותו "תת-מגזר".

אני אומר שוב: לא מסוגל להבין איך כל אותם חבר'ה החליטו כך.

לא מדמיין את עצמי מחליט כך, לא מצליח לעכל הכרעה כזאת "מהירה" הנוגעת לשארית חיינו (בתקווה...).

הרושם שלי ממה שהתוודעתי אליו ומהיכרות מוקדמת עם אישיותם של חברים המשתייכים לז'אנר -

מוביל למסקנות שונות משזכרת אתה, החבר.

ולשאול אותו אם הוא ממליץ על כך... מהנסיון שלי, גם המאושרים לא ממליצים על כך וסיבותיהם עימם... 

לגווניו השונים, מסתבר שעדיין אין כאן מקום וויכוח...

מאף אחד לא קיבלתי המלצה לפעול בדרך דומה... 

אני עדיין לא מבין מה הלחץ ולמה לא לקחת עוד קצת זמן כדי באמת להכיר את האדם שאיתו מתחתנים. 

איך אפשר להתחתן עם אדם שלפני שנה בכלל לא הכרת...

הם באמת לא מסוגלים לדמיין דבר כזה.

אף להם אין לי תשובה מוחצת.

בכמה שעות, לא. 

במקרה הקיצוני, אדם יכול להעמיד פנים במשך כמה שעות. לא במשך כמה חודשים. בשביל זה הוא יצטרך להיות בעל כישורי משחק חריגים. 

אחרי שנה, רב הנגלה על הנסתר. אחרי כמה שעות, זה בדיוק להיפך. 

תאמר שזה מספיק - נו, זו דעתך.

תאמר שניסית ונושעת - נו, התמזל מזלך...

או - שאין לדעת, מסתמא יש לך מה להסתיר...

ובכלל - מה ילד קל דעת בן 24 מחפש להתחתן?!

בקושי מקצוע יש לו...

שלא לדבר על הפלוס שאין לו בבנק.

מה הסיכוי שאדם יכול להסתיר את אישיותו במשך שמונה חודשים? קלוש ושואף ל-0. 

מה הסיכוי שאם יכול להסתיר את אישיותו במשך 10 שעות? קרוב ל-100%. (לא מחייב שהוא יעשה זאת, אבל כל אחד יכול להתנהג יפה במשך כמה שעות). 

ככל שעובר יותר זמן, מכירים יותר טוב וקצב ההיכרות דועך עם הזמן. (כלומר, הדברים החדשים שלומדים אחד על השניה קטן בכל פגישה כי כבר מתחילים להכיר). 

אני מדבר על סיכויים. הסיכוי ליפול אחרי 5 דייטים, הרבה יותר גבוה. 

לא סתם רוב האנשים שמתחתנים ככה הם ילדים חסרי אחריות שסיימו אתמול תיכון. 

אני לא מכיר אף זוג שהתחתן אחרי חמישה דייטים שבו גיל הבחורה עלה על 21 (במקרה הקיצוני)

שאין תוכם כברם.

אבל החברותא שלי לא היה מציע לי את אחותו, לו התרשם ב19 שנה

שגדל איתה שהיא דו פרצופית... לא?

או שעדיין לא הבנתי אותך.

אני הקצנתי. 

אבל גם אדם מדהים, לא מתאים לכל אחת. גם בחורה מדהימה, לא מתאימה לכל אחד. 

לבדוק התאמה אחרי 10 שעות - זה סיכון מאוד גדול. 

וגם אם אדם לא פסיכופת, הוא עדיין יכול להצטייר יותר טוב\מתאים מכפי שהוא באמת. 

סביר להניח שזה לא יחזיק מעמד במשך מספר חודשים, אבל יש סבירות מאוד גבוהה שזה יחזיק מעמד כמה שעות. 

במיוחד בעיני ילדה צעירה שאתמול יצאה מהאולפנה שבה פימפמו לה שהיא חייבת להתחתן השנה ושקודם כל תתחתן ואח"כ כבר יהיה בסדר. 

שוב, אתה מכיר זוג שהתחתן בצורה הזאת בקרב אנשים בגילאי 25? 22? אני בספק. 

אבל אצלם זה מאוד בקטע שהם חדורי אידיאל מסויים (הוא להיות אברך

והיא אברכית), ומכאן והלאה כל עוד יש אמון הדדי ומידות טובות - נסתדר

עם כל השאר (אני מגזים, אבל נותן כיוון מסויים).

וכשיש לך כמה חברים שהם כאלה... יותר קל להתמודד עם הקשיים יחד.

קהילה תומכת, מבינה.

אנשים שפימפמו להם שהחיים הם סוג של אגדה והאידיאל הוא להתחתן הכי מוקדם שאפשר, גם אם זה אחרי חמישה דייטים. 

על זה אני מדבר כשאני כותב על אנשים חסרי אחריות שעושים ניסויים בבני אדם - עם רבנים ורבניות שדוחפים אנשים למקום הזה ושוטפים להם את המח - ממש כך - שהם חייבים לפעול כפי שהם אומרים להם מבלי לתת להם שהות לחשוב בעצמם. 

(מעבר לעובדה שאני ממש ממש מתנגד שיהיה מושג כזה "אברך" - אבל זו כבר בעיה אחרת)

וכשיש לך כמה חברים שהם כאלה - מופעל עליך לחץ חברתי שלא לסטות ולהתרחק מהעדר. 

רוב החבר'ה שלהם מהתיכונית או מהשיעור לא עשו ויעשו כך,

ואף אחד מהם לא חושב לרגע שזאת הוראה לרבים...

לרוב החברים הם לא ימליצו את זה.

אם מישהו חש קרוב לוודאות, מעצמו, שכן - הדיון מתחיל.

(הציבורון הזה הוא כן קבוצת "סיכון" [להבדיל] - ולכן התופעה קיימת.)

רק הוכחת בדבריך, שאת החבר'ה עליהם אני מדבר - אתה לא מכיר.

לרוב מגיעים ממקומות מאוד מסוימים ויש להם קו מאוד מסוים. 

אני לא מכיר את החברים שלך, אבל גם בבתי ספר, ישיבות תיכוניות, אולפנות ובכל מקום אחר, שטיפת מח לא עובדת על כולם - רק על חלק, ולרוב על חלק יחסית קטן ועל אנשים מאוד מסוימים. 

ולגבי שטיפת מוח - לא יודע...

אם הברירה האחרת היא שלא יהיו לנו חבר'ה כמוהם -

לא יודע אם אני מתעב מדי את הדיסציפלינה החינוכית הזאת.

זה לא הוגן שאדם מבוגר עם השפעה מופרזת על אנשים בגיל כ"כ צעיר, משפיע עליהם לקבל החלטות כאלה בגיל כזה. 

לקידום אג'נדה מסוימת על גב של צעירים שלא תמיד יש להם את היכולת להטיל ספק במה שאומרים להם בעלי סמכות. 

ביקורתיות טהורה, וחירות מחשבית. אין ספק.

אחרי שהוא יצא מהמסגרת התיכונית והתבגר קצת - כן. 

בגלל זה, לא תראה בחורים בני 25 מתחתנים עם בחורה בת 23 אחרי חמישה דייטים. 

תמיד הבחורה תהיה מקסימום בת 20-21 והבחור עדיין בישיבת ההסדר. 

הלוואי שקבלת ההחלטות היתה בשלב הזה של החיים.

ככל שיותר גדלים, סגורים על עצמנו ועל האישיות שעיצבנו-

קשה לנהוג לפי האינטואיציה והפשטות (הכ"כ לא פשוטה) שחשובה מאוד בהחלטה כזו?

זה כבר לא אותו דבר.

קשה יותר להכיל, כי אנחנו כבר סגורים לגמרי. זהו.

ומצד שני- יש סף גיל. לרוב, בחור/ה אחרי תיכון לא מספיק מוכן לקשר כזה..

כמו "אינטליגנציה רגשית" - שזה אוקסימורון. 

אז כנראה שאני לא מסכים... 

וכשמתגברים, מפתחים סבלנות. אז יכולת ההלכה דווקא גדלה לדעתי. 

אינטואציה היא אחת ה"המצאות" הגאוניות שהומצאו. הרבה יותר אמת פנימית מכל שכל חיצוני שיהיה.

חפש בחנויות המובחרות.

ורק לידע כללי, אני מכירה הרבה יותר את המקום השכלתני מאשר את האינטואציה.

אבל אין מה לעשות, השכל לבדו זה צרה!

כל הדיון פה הוא שכלתני נטו.

ככה אנשים מצדיקים את הניחושים שלהם בעיני עצמם. 

משתמשים בשכל כדי לאזן את הרגש וכדי שלא ליפול לניצוצות.

אבל בהחלט, זוג שמוצא אחד את השניה זה ממש לא מובן בשכל!

והרבה זוגות, אם לא רובם, אם תשאל אותם "למה התחתנתם?", הם לא ידעו להסביר לך תשובה שכלתנית מפולפלת.

ואם כן, הם לא באמת אוהבים (בהגזמה, כן?).

ישנם זוגות שאתה מהשכל שלך תחשוב שאין כל קשר ביניהם, אבל הם מאוד מתאימים. כי-- הם לא הלכו דווקא לפי השכל.

ורגש זה לא אינטואיציה. רגש זה רצון. 

ואני חושב שרוב האנשים דווקא כן יכולים להסביר למה הם התחתנו מבחינה שכלית. 

והם אפילו באמת אוהבים. ואוהבים מאוד. זה לא סותר. 

בואי נגיד, שלא הייתי מתחלף עם אף חבר - על סמך ההכירות שלי עם הקשר שלהם - שאני לא רואה בשכל את הקשר בינו לבין אישתו. 

1. את לא יודעת. אם היו להם יותר בעיות מלאחרים - לא בטוח שהם היו מספרים לך. 

2. במקרה נפלת על 2 זוגות מכירים מיוחדים. כמה זוגות שהתחתנו אחרי 5 פגישות שהם את מכירה שהם לא כאלה? 

3. לכמה דייטים יצאו כל אחד מ-2 הזוגות? 

אנשים שלא מסוגלים להתמודד נוטים לבחור בדרכים האלה.

הוא טוען טענה מתבקשת, עניינית, לא פשוטה...

מה יש לך לענות?

זה כל מה שהיה לי להגיד... 

בבקשה לא להוריד את הרמה של הדיון...

"מרגיש ידיעה פנימית וחיבור"??? 

לי זה נשמע כמו סיסמא שמכניסים לבנות צעירות באולפנא שישננו אותה מבלי שבכלל יבינו מה היא אומרת.

לא מסכים בכלל.

מי שעושה את זה, לוקח סיכון טיפשי וילדותי מתוך להט לא רציונלי כלשהו.  

שום דבר רע לא יכול לקרות מזה שהם ייצאו לעוד כמה דייטים לפני שהם יחליטו. 

הרבה דברים, רעים מאוד מאוד, ככל הנראה יקרו למי שנחפז. 

אני רואה את המצב אחרת.

אני חושבת שהבעיה של הדור שלנו היא ההתמהמהות..

פעם אנשים היו מתחתנים הרבה יותר בקלות- כי היו צריכים אחד את השני, אפילו ברמת החיים הבסיסיים של הוא יפרנס והיא תקפל בגדים ותבשל.

היום- המצב שונה, ב"ה לטוב ולמוטב. היום אנחנו מתחילים להתפנק- אולי זה לא הוא, אולי יש יותר טוב..

ומה קורה בסוף? נשארים רווקים. לא לוקחים אחריות. לא באמת רוצים להתחתן.

זה עצוב.

ההורים שלנו (לפחות ממה שאני שמה לב) יותר ותרנים יותר קשובים 

הם פשוט שונים!

ולכן אולי זה נכון שצריך "להתמהמה" כהגדרתך כי מה לעשות, אנחנו זה לא הם לטוב ולמוטב

ולא צריך לפתח איזה נורמה של גירושין כל שני וחמישי..

אנשים היום פחות יודעים להתמודד..

תסתכלי כמה זוגות צעירים היום הולכים ליעוץ נישואין ובדורינו יש הרבה יותר הדרכות ממה שהיה בתקופה של ההורים שלנו..

בין מספר פגישות לבין גירושין.

כמה זוגות אנחנו מכירים שחיו כמה שנים ביחד, ובסוף- חודש אחרי החתונה התגרשו? הרבה.

נישואין זה לא עסק זול ולא צריך להחליט בחפזה, זה ברור. צריך להיות שיקול דעת רציני.

מספיק לחיות באומללות בלי להתגרש... 

גם במה שכתבת פה,

וגם במה שכתבת שלא צריך סתם "להתמהמה" אחרי שרואים שזה-זה...

[והעיקר - שה' יזכה אותך בקרוב בפעל ממש... לשמחת כולם]

נ.ב. "שחיו כמה שנים יחד" - זה אחד הדברים הכי מגעילים שיש.

מה עם כל הגירושין הסמויים שבפועל לא מתגרשים אבל לא עלינו הורים חיים בנפרד וכל שני וחמישי יש מריבות בבית.. 

את צודקת זה יכול להיות גם אחרי 3 שנים ביחד

אבל למה לקחת סיכון ולהתחתן אחרי 4 פגישות כשאתה לא באמת מכיר את הבן אדם שמולך..

מה לעשות אם נהיה ריאלים ב3-4 חודשים אפשר לראות בן אדם בהרבה יותר מצבים ולבדוק אם זה באמת מתאים לנו..

איך הוא בחברה, איך הוא עם המשפחה שלו / שלך, איך הוא מתמודד במצבים של כעס / שמחה / עצב דברים שמורכבים יותר להכלה ועוד ועוד שתוך 4-5 פגישות לא ניתן לראות..

ואפשר ליפות הרבה דברים במס' הפגישות האלה..

אז למה מלכתחילה להכניס את עצמנו לזה?!

אבל ממש אין לי כח לקרוא את כל זה בחצות הלילה. קראתי עד האמצע ונשברתי. 

גם אין לי כח לכתוב תגובה מפורטת לגבי כל מה שכתבת, כי אני אוהב לענות בצורה עניינית ופרטנית על כל דבר - ופשוט אין לי כח עכשיו. (אולי מחר בבוקר...)

הדבר המרכזי שאני חלוק עלייך (ממה שקראתי) הוא שיש הבדל בין אמונה לבין לסמוך על הנס. 

פשוט חיכיתי לאיזו הפנמה, הבנה, הפצעה של שחר שתראה שאתה מבין משהו ממה שמדברים אליך, או שמדברים אל קיר.

אני חייבת להגיד לך שבתור אחד ש"רואה את העניין בצורה מפוכחת מבחוץ" אתה לא ממש סומך על מי שבפנים, וכנראה גם לא על מי שלמעלה.

אין לי כוח להגיב ספציפית על כל שטות שאמרת פה הערב, אבל אם להתמקד במה שהכי צרם לי (אולי חוץ מהכללה גסה שטוענת שרבים מאתנו עומדים להתגרש, ולו רק משום שכנראה הקשבנו לאיזה רב שאינו קיים שאמר לנו להתארס וכמובן שאיננו מסוגלים להחלטה כזו לבד), שאלה עיקרית לי אליך:

מתוך מה מתחתנים אם לא מתוך אמונה? אתה קורא לזה "לסמוך על הנס". סבבה. אז חודשיים זה לא מספיק להכיר. כמובן שגם שנה לא. שנתיים? שלוש? חמש? 7? 34? 72?

אני מכירה איש בן 80 שהתחתן בשנה שעברה אחרי שאשתו נפטרה, אתה חושב שהוא מספיק בוגר להחליט את זה? אבל מה אם הם "יצאו" לא הרבה זמן? אתה עדיין מאשר?

באיזה גיל אנחנו מספיק בוגרים כדי להחליט את זה?

אחרי כמה שנים מתחילים לפתח כישורים נבואיים כדי להגיד מה קורה בעתיד?

לגלות לך? בשנה שבה מתחילים להאמין... (ואין בזה שום ידיעה לגבי עתידי האישי ג"כ, רק אמונה...)

ובבקשה תקן אותי אם אני טועה לגביך, בבקשה......

כל השאר מלפפון.

וברצינות- מבחינתי אפשר למחוק את כל התגובות שכתבתי.

תמצת מעולה את מה ששאפתי להגיע אליו ולהגיד.

בהחלט חברה ראויה לשבח.

אחרי שעשיתי את ההשתדלות שלי. לצאת ל-5 דייטים, זו לא השתדלות. אני לא אתפלא אם הוא יעשה לי דווקא... 

אני מבין מצוין מה שמדברים אלי. ואם אני כותב שטויות, אז מפאת כבוד הנוכחים האחרים שבפורום לא אכתוב מה אני חושב שאת כותבת... 

מתחתנים מתוך הבנה. מתוך היכרות. מתוך דרך משותפת וכיוון משותף. מתוך אהבה. אחרי שכל אלה קיימים, אז נכנסת האמונה לתמונה. לא להיפך - יש אמונה ומקווים שכל השאר יסתדר. זה נקרא לסמוך על הנס. 

לא כתבתי שחודשיים זה לא מספיק זמן - זה גם תלוי באינטנסיביות של הפגישות. (כנראה שיש מישהי אחרת שלא מבינים מה שמדברים אליה - שוב אציע את שירותיי בשיעורי עזר בהבנת הנקרא...)

5 דייטים=10 שעות בממוצע. זה כלום. אי אפשר להכיר בנאדם ב-10 שעות. אפילו פסיכולוג או פסיכיאטר לא יכולים לתת חוות דעת מקיפה אחרי 5 פגישות. 

לגבי האיש בן ה-80, אני לא יודע מה הסיפור שלו, אבל הסיכון שלו קטן הרבה יותר. קודם כל, חודש בשבילו יכול להיות כל מה שנשאר לו (ואני מקווה שלא). מעבר לזה, הוא לא דופק חשבון לזה שהוא עלול להיות גרוש ואז יהיה עליו כתם. 

בנוסף, גם אם לא יהיה לו טוב, כנראה שהוא לא יצטרך לסבול הרבה זמן. 

יש הבדלים. 

הבגרות מגיעה כשיוצאים לתקופה מסוימית מהמסגרת שבה אנחנו מסתכלים על מי שמעלינו כמלאכי שרת - ישיבות תיכוניות, אולפנות, ישיבות ומדרשות - ומתחילים לחיות ולהכיר את העולם בעצמנו ולא לפי מה שאמרו לנו. 

לגבי נבואה - את כבר כנראה עומדת לפחות בקריטריון אחד ממה שקראתי, ע"מ להשיג נבואה... לגבי כל השאר, פשוטי העם, נצטרך לחכות לביאת גואל... 

אין לי מילים.

אבל באמת, אני שמחה בשבילך שאתה מבסוט מעצמך.

תודה שסיפרת לי שלא הכרנו, שלא הייתה אהבה, שלא הכרנו את העולם...עכשיו אני יכולה למות בשקט כמו אדם בן 80.

קצת כבוד, בנאדם. אם לא למי שמגיב לך, אז לפחות לאדם שכבר עבר כמה דברים בחייו ורוצה לחיות את שארית חייו בשלווה, בלי לספור את הדקות. אתה מחכה לירושה או משהו?

אה, ותודה שסיפרת לי שלהיות גרוש זה כתם, באמת שאני לא מכירה גרושים. במיוחד לא כאלה שהתחתנו שוב.

רק כמה דברים..

לגבי זה ש5 פגישות=10 שעות, אני יכולה להעיד על עצמי שעם בעלי הצלחנו ב5 הפגישות הראשונות להיות יותר מ35 שעות בסה"כ לא כולל משהו כמו עוד 20 שעות טלפוניות, והמון SMSים... וקשה מאד "להעמיד פנים" במפגשים אינטנסיביים כ"כ (במיוחד אחרי דייט של 12 שעות שכולל גם לילה ללא שינה)

לפעמים כשיש זרימה עוד מההתחלה- אז מצליחים להיות הרבה יותר ביחד ולהכיר הרבה יותר לעומק מהר.

וזה לא הפריע לנו לצאת 3 חוד' אינטנסיביים לפני שהחלטנו, מתוך מקום בטוח יותר.

אבל דווקא מהבחינה השכלית- אחרי 5 פגישות כבר ידעתי שאם אני אתחתן איתו- יהיה לי טוב. הרגש הוא זה שבא לאט יותר (וב"ה שכך!)

אני אמנם תומכת מאד בגישה של לקחת ת'זמן ולא לרוץ לשומקום, ו3 חוד' זה מינימום בעיני כדי להחליט החלטה גורלית כ"כ- אבל אני מכירה גם הרבה שעשו אחרת וב"ה הצליחו לבנות בית מדהים. זה פשוט יוצר סיכוי גבוהה יותר לצורך בעבודה קשה יותר, אבל לא חוסם את הדרך לאושר ואהבה אמיתיים. (כל עוד הם באמת עשו את זה מתוך שכל וקשר רגשי בסיסיים..) ואני מכירה גם לא מעט שעשו את זה בגלאים מאוחרים יותר. (25-30) ועם הרבה שכל ובגרות.

זו הפעם הראשונה שאני שומע על דייט כזה - ועוד דייט בתחילת הקשר. 

5 פגישות=10 או 15 שעות במקרה הקיצוני. אני לא מכיר הרבה אנשים שיצאו לדייטים שיותר ארוכים משעתיים-שלוש. 

טלפון זה לא פגישה. זה לא אותו דבר ואי אפשר לבחון התנהגות של בנאדם דרך הטלפון - אלא אם כן, הוא אנטיפת. 

ואת לא ידעת שיהיה לך טוב איתו אחרי 5 פגישות - ידעת שעם הצדדים של הבנאדם שאותם ראית, יהיה לך טוב. אם באמת ביליתם 35 שעות ביחד ב-5 דייטים, אז באמת יכול להיות שהכרת אותו טוב מספיק (אם כי, זה עדיין יחסית מעט בעיני, אבל זה כבר סביר. במיוחד אם זה באינטנסיביות). 

אני מכיר אנשים שגם עשו את זה, והם מאוד מאושרים - אבל הם לא ממליצים לאף אחד לעשות את מה שהם עשו. אני מניח שיש להם את הסיבות שלהם. 

אני לא שמעתי על מישהו בגילאים יותר מבוגרים שעשו משהו כזה. 

יש כאלו שבטוחים שזה זה ומתארסים מהר ויש כאלו שלוקח להם קצת יותר זמן.

אסור להיות בלחץ להחליט מהר כי זה מה שמקובל בסביבה ומהצד השני אין סיבה למרוח קש סתם כשכבר בטוחים

בתנאי שהפגישות מנוצלות היטב (כלומר: לא נמרחים על דיבורי הא ודא. לא שאני מזלזלת חלילה!!!!! אבל אם רוצים להחליט מייד - יש ללבן קודם/במקביל את הנושאים המהותיים וה"כבדים").

כיוון שלא פגשתי את ה-אחד שלי (בינתיים) - אני לא יודעת לספר לך מהניסיון שלי... (אני גם לצערי לא יודעת לנצל טוב את הפגישות...). אני חושבת שזה אפשרי, אבל חבל לרוץ... מה יקרה אם יצאו עוד 5 פגישות?

ב"הצלחה לכולם!!!

ממילא, הן לא תשנינה את דעתן בגלל מה שאומרים כאן (כמו שלא שינו בגללך, שקרובה אליהן),

וכנראה גם את לא...

מה שכן, "מריחת יתר" (מעבר לתקופה שגם את חושבת כנראה שמספיקה) אין בה כנראה כל ערובה להצלחת-יתר.

ואלו גם דברים שמשתנים מאדם לאדם.

לדעתכם ואני חושבת על זה הרבה כדי להגיע למסקנה הנכונה עבורי, ואז גם יהיה לי קל לצאת כנגד המוסכמה החברתית הזו...

שאת לא צריכה לצאת "כנגד" (במובן של דיבור עם אחרות) - זה לא טוב לא לך ולא להן..

אבל גם חושבני, לגבייך, שאת צריכה להיפגש את מס' הפעמים שאת מרגישה מספיק שלמה עם ההחלטה להתחתן עם הבחור שתרגישי שהוא "בכיוון".

אתם תיפגשו בעדינות ובצניעות, כפי שמתאים לכם; ותהיו שלמים עם החלטתכם. לא נראה - מתוך דברייך הקודמים - שיש חשש שאת "תמרחי" סתם, מעבר למה שבאמת צריך. ואת זו שמתחתנת (בעז"ה) וצריכה להרגיש טוב עם זה.

בהצלחה רבה.

שזה אישי לכל אחת ואחד, לפי האופי שלו. יש אנשים שלהוטים כ"כ למצוא/רגשיים מאוד, שברגע שנוצר קליק, הם ממהרים "לתפוס" את המדוייט/ת ולהחליט על נישואים במהירות לפני שיבוא אחר/ת וייקח, או שיהיו דברים אחרים על הפרק. יש מתונים ששקולים יותר, ולא ממהרים. אל תתני לחברה להשפיע עלייך באופן כזה שתפספסי בחורים טובים/תעשי החלטות שגויות. אחרי הכל, חתונה היא צעד גורלי, ואסור להקל ראש בעניין.

ובכלל, זה לא העניין של החברה כמה נפגשים, ואיך, ואיפה..זה סוג של חטטנות לדעתי, והלא הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין..וגם מהראש. את תלכי לפי מה שמתאים לך, ואחרי הכל, פגישות כמו טנגו דורשות שניים. אם המדוייט שלך יצטרך זמן כמוך, אז זה הכי מתאים. וחבל לרוץ, כי גם זה סיכון במידה מסויימת, וגם (לפי מה ששמעתי) הבריח לא מעט בנים טובים, שפשוט צריכים לבנות קשר בשלבים, ולא לרוץ לעבר החופה.

אחרי 4-5 דייטים להחליט להתחתן? פשוט חוסר אחריות. אין לי דרך אחרת לתאר את זה. 

לפעמים, עושים דברים חסרי אחריות ולוקחים סיכונים לא מושכלים, ואפילו די טיפשיים - וזה מצליח. 

אבל על כל מליונר שיצא מלאס וגאס, יש לפחות 100 שהשאירו שם את את כל רכושם. 

אני לא מבין מה בוער ובשביל מה זה טוב לרוץ כ"כ מהר. 

אם זה נכון אחרי 4-5 פגישות, זה יהיה נכון גם אחרי 20-30. 

אם זה לא נכון - אז אחרי 4-5 דייטים, אתם עדיין עלולים לחשוב בטעות שזה כן. 

אבל זה לאו דווקא נכון במציאות.

לפעמים טוב להחליט בזריזות ולא להתעכב. אם מרגישים "הפעם עצם מעצמי" ונראה שיש חיבור-

אין עניין להתמהמה. ההתמהמהות לפעמים גורמת ליצר רע של אובר מחשבות "אולי זה לא הוא? אולי יש יותר מוצלח? אולי לא כדאי לי עכשיו בכלל?".

יאללה, קח/י אחריות ובגרות! נראה מתאים? ב"ה! לך/י על זה!

ואני לא נכנסת לקטנות של כמה פגישות נחשב קצת וכמה זה סבבה.

זה עניין אינדיבידואלי. העיקר שלא יתמהמהו סתם.

מה יקרה אם הם ייצאו לעוד כמה דייטים לפני שהם יעשו צעד כ"כ גדול? כלום. שום דבר רע. 

מה יקרה אם הם טועים ביחס למה שהם חושבים שהם יודעים? גירושין בגיל צעיר או אומללות. 

לזה אני קורה חוסר אחריות. אין בזה שום רווח. רק סיכוי להפסד. 

אני לא חושבת שמספר הפגישות הוא זה שיכריע אם הזוג יכול להתחתן או לא וכמה הם מכירים,

אלא הפתיחות והקבלה אחד של השני.

אני בקלות נקשרת לאנשים ומהר מאוד מגיעה איתם לעומקים-

כך שבאמת אני יכולה לזהות בהרבה מקרים על בחור כבר בפגישות הראשונות אם הוא קשור או לא.

כבר בפגישה הראשונה אנחנו מגיעים לעומקים (לאו דווקא "איך יראה שולחן השבת שלך..?").

אין את הניכור והחשדנות של ה5-6 פגישות ראשונות..

אני לא רואה בזה חופזנות וחוסר אחריות. אני רואה בזה מיקוד, הכלה ורצון להתחתן.

"אני יכולה לזהות בהרבה מקרים על בחור כבר בפגישות הראשונות אם הוא קשור או לא".

הרבה מקרים - ומה יקרה אם תעשי טעות? טעות כזאת שתמצאי את עצמך נשואה אחרי שבועיים ליד ימינו של השטן בכבודות ובעצמו. (ו"איך ייראה שולחן השבת שלך?" - ממש לא נתפס בעיני כעמקות - זה נראה לי שוב, כמו שאלה שמנחים בנות לשאול כשהן באולפנא). 

וזה לא משנה כמה מהר את מתחברת לאנשים. את לא יכולה לדעת עליהם מספיק בתקופה כ"כ קצרה כדי לעשות צעד כ"כ רציני. 

אני לא רואה בזה מיקוד - אלא טשטוש. לא הכלה - אלא נאיביות. לא רצון להתחתן - אלא לחץ להתחתן. 

אתה אף פעם לא תדע בוודאות שהיא ה-אחת.

תמיד יהיה את החשש הזה שאולי עשיתי טעות.

ואני בהחלט חושבת שעם רצון להתחתן בשילוב עם הכלה, פתיחות ורצינות-

ניתן להחליט על מיסוד הקשר גם אחרי לא הרבה פגישות.

ס"ד, זה בעיקר!

רק טוב.

עריכה: עצה נחמדה לכולנו-

אל תחפש את ה-אחת. חפש אחת (שתוכל להתאים..).

כל העולם שלנו מושתת על הסתברות. 

כל מטוס שממריא - אין ודאות שהוא ינחת. יש סבירות של 99.99% שהוא ינחת. אי"ה. 

היית עולה למטוס שהסבירות שהוא יתרסק היא 50%? 60%? 90%?

אני לא. 

ככל שבודקים את המטוס יותר, יש יותר סיכוי שלא פיספסנו משהו. אז נכון שאין ודאות, אבל אני הייתי רוצה שהמטוס שאני עולה עליו יעבור בדיקות מקיפות. 

אז להבדיל, גם כשבאים להתחתן, יש צורך להכיר את הבחורה - כמה שיותר טוב. אז נכון שאי אפשר לדעת הכל ואין ודאות - אבל היית מוכנה שבואינג יעשו בדיקה של רבע שעה בלבד לכל מטוס? הרי בכל מקרה אין ודאות... אז בשביל מה לבדוק לעומק?

נגיד 4-5 דייטים, כל דייט שעתיים - אני לא הייתי עולה למטוס שבקרת האיכות שעשו לו נמשכה 10 שעות בסה"כ. 

ולהתחתן זו החלטה הרבה יותר רצינית בעיני. לכן, אני לא מבין מישהו שלוקח החלטה כזאת אחרי זמן כ"כ קצר. 

וגם אם מטוס עבר את כל הבדיקות, עדיין יש צורך בס"ד כדי שהוא לא יתרסק. 

ס"ד זה רק אחרי השתדלות של האדם. לצאת 4-5 דייטים ולהחליט להתחתן - בעיני זו לא השתדלות, אלא הסתמכות על הנס. 

החברות שבדעה הזו בד"כ מתארסות על סמך מה שהן מכנות"התאמה שכלית" וכמעט בלי רגש, כך שלהט רומנטי זה הדבר האחרון שמניע אותן...הן פשוט טוענות שלא צריך להמרח יותר מדי....ושהמרחות מביאה נזקים,בעיקר בעיות צניעות.

לא ידעתי שאנחנו רובוטים או איזה שותפים לדירה..

זה מה שאמרו להן באולפנא. "הרגש יבוא אח"כ - ואם זה מתאים, תתחתנו וכמה שיותר מהר. למה למרוח?"

הן מתחתנו לא מתוך רגש, אלא מתוך מה שבעיני נדמה כ"שטיפת מח" שבוצעה ע"י אנשים חסרי אחריות. (מצטער אם זה פוגע במישהו, אבל זו דעתי). זהו להט מסוג אחר. יותר בכיוון של להט דתי. 

לצאת 10-20-30 פעם זו לא המרחות. ועדיפים ה"נזקים" האלו מנישואי בוסר. 

ואגב, בשביל להגיע למסקנה שיש "התאמה שכלית" - ממש לא בטוח שמספיק זמן קצר יותר. 

רק על סמך "התאמה שכלית",

וגם לא צריך להגזים "להט רומנטי" - זה סתם שטויות..

העיקר זה שיש בסיס אמיתי לכך שאחרי החתונה יהיה בית כמו שצריך.

מה שמרגישים לפני כן, זה לצורך הענין הזה. לא כערך בפני עצמו. אבל לצורך כך - זה חשוב.

ועל כן, חשובה האהבה הבסיסית/הרגשת הקשר זה לזה. ושרואים שזה בכיוון להמשיך להתפתח.

וזה לא סותר ש"לא צריך להימרח יותר מידי". נכון מאד. ומה זה "יותר מידי", משתנה מאדם לאדם.

ובוודאי שצריך להישמר מכל משמר מבעיות צניעות. מה השאלה.

בסיס רעוע ביותר שיש לו יותר סיכוי להתפרק מלהחזיק מעמד. 

"יותר מדי" - אכן משתנה מאדם לאדם. אבל יש רף מינימלי שנכון לגבי כולם. 

בעיות צניעות אחרי 4-5 דייטים? ממרומי גילי אני תוהה אילו בעיות צניעות יכולות להתעורר בקשר כ"כ קצר... 

מעניין שאנשים שמתחתנים אחרי 4-5 דייטים הם לרוב מאוד צעירים, תמימים וחסרי נסיון. אנשים עם להט שאותו החדירו להם טוב-טוב במקומות הלימוד התורניים שלהם.

אנשים שעוד לא הפנימו שלא כל מה שאמרו להם שם, הוא קדוש ונכון, ושגם שם יש אנשים חסרי אחריות שמוכנים לערוך ניסויים (כושלים) בבני אדם.

התארסתי אחרי חמישה דייטים. ותראה את התוצאה היום 11 שנים אחרי אני ואשתי חיים בשני בתים נפרדים....

ועכשיו ברצינות, כמו שכתבתי לעיל לא לכל אחד זה מתאים ואם לא בטוחים שזה זה אז זה אכן חוסר אחריות אבל להגיד שזה לא אפשרי? ממש לא.

מי שצריך שיעורים בהבנת הנקרא - אני אמנם לא מורה ללשון, אבל יש לי ידיעות לא רעות בעברית והוא מוזמן לפנות אלי באישי. 

לא כתבתי שזה לא אפשרי. בשום מקום. כתבתי שזו סבירות נמוכה. יש אנשים ששיחק להם קלף משוגע. הם לקחו סיכון, ויצאו מליונרים מלאס וגאס. 

זה לא אומר שהם עשו מעשה חכם - זה עדיין היה מעשה אידיוטי למדי, רק שבמקרה שלהם, זה השתלם. 

ועל כל אחד שהתעשר שם, יש לפחות 100 שאיבדו את המכנסיים. 

אז לך זה הצליח. אצל רוב האנשים, זה ייגמר רע. 

ואגב, בן כמה הייתם, אתה ואישתך, כשנישאתם? מעניין אותי אם אני אכן צודק לגבי נושא הגילאים... 

ואתה גם צודק שאנשים שהתארסו מהר לא ממליצים לכולם לנהוג כך.

לא תמצא בשום מקום המלצה שלי לפעול כך אלא הבנה לאלו שהחליטו לנהוג כך בהנחה שהם מספיק שקולים ואחראים.

אני חולק על הטענה שלך שיש הסתברות נמוכה להצליח. הצלחה בחיי הנישואין לא נובעת מכמות הדייטים.

הצלחה בחיי הנישואין תלויה בעבודה היומיומית של בני הזוג. זוג שלא יודע להתמודד עם משברים לא יצליחו גם אם הם ייצאו לאלף דייטים ואילו זוג שפותר משברים בצורה בוגרת ונבונה יחיה טוב ללא קשר לכמות הדייטים שקדמה להחלטה להתחתן.

מי שחושב שעבודת הזוגיות נגמרת ברגע שהוא שם את הטבעת על האצבע של האשה טועה ובגדול. העבודה רק מתחילה ברגע הזה.

פתרת לי קצת ממבוכתי בנושא...

טענקס עקיבא

לא ממליצים לאף אחד לנהוג כך. 

אפילו אתה לא ממליץ לפעול כך - אז על מה הדיון? 

בכל מקרה, הצלחה בחיי הנישואין מבוססת על התאמה בין בני הזוג. זה דבר שלא ניתן לקבוע אותו בסבירות גבוהה לאחר מספר שעות. יכול להיות שקיימת התאמה - אבל לא ניתן לקבוע זאת כ"כ מהר. 

ברור שלאחר מכן יש הרבה עבודה. אבל צריכים בסיס לבנות עליו. הבסיס הזה צריך להיבנות לפני שמתחתנים. 

ואגב, למה אתה חושב שזה קורה דווקא בגילאים האלה?

זה קורה בעיקר בגילאים האלו כי הרבה פחות מקובעים.

ככל שגדלים ומתברגנים יותר קשה להתגמש ולהתאים את עצמך למישהו אחר.

אין לראות בדבריי המלצה להתחתן בגיל כזה או אחר

בגלל שבגילאים האלה, אנשים הם אימפולסיבים וחסרי אחריות. 

הם לא טורחים לחשוב שלוש דקות מעבר לכאן ועכשיו והם לא משתמשים יותר מדי בהגיון. 

במיוחד אם הבטיחו להם (רב, רבנית וכו') שזו הדרך הנכונה, והם צעירים מדי מכדי לצבור נסיון ולדעת אחרת. 

מעצמם, בלי "קוצים" ובלי שוטר, את ספסלי בית המדרש, שלושה סדרים ביום?

להם תקרא "אימפולסיביים"?

הדברים לא קשורים אחד לשני. 

אדם יכול להחליט לצאת לטיול של חוצה ישראל במשך מספר חודשים בהחלטה של רגע - ואח"כ להתלבט חודש וחצי איזה רכב לקנות. 

תלוי במה. אנשים יכולים להיות אימפולסיבים בדברים מסוימים ומחושבים באחרים. 

אני לא מכיר אף רב / רבנית ש"הבטיחו להם שזו הדרך הנכונה, והם צעירים מדי מכדי לצבור נסיון ולדעת אחרת."

אשתי בוודאי לא הייתה מושפעת משום רב/נית..........

וגם היום ממרום שנותיי אני לא חושב שפעלתי בצורה אימפולסיבית וחסרת אחריות.

ברור שלא כל מי שמתחתן עושה זאת בצורה מושכלת ואחראית אבל אני לא חושב שגורם הגיל פה משמעותי.

(אגב, לא התחתנתי ממש מוקדם - תחילת שיעור ה')

נראה לי שיש לך יותר מידי דעות קדומות בנושא שלא בהכרח תואמים את המציאות.

ומהבחורות שלמדו באי אלו אולפנות שיוותרו עלומות - זה מה שאמרו להן שם. 

זה נכון במיוחד לגבי בנות. 

אז אולי זה לא רק - אבל ממה שאני מכיר, מדובר ברוב. 

אתה אולי לא חושב שגורם הגיל משפיע פה - אבל עובדה שהוא כן. גם את אמרת זאת בעצמך. 

(ואתה היית בן 23, בת כמה היא היתה?)

נראה לי שאני רואה את הענין בצורה מפוכחת מבחוץ ובדעה לא משוחדת. 

אגב, אני לא יודע מה הבנת ממה שכתבתי, אבל אני התכוונתי שהרבנים אמרו להם שזו הדרך הנכונה. 

מעבר לזה, הם היו צעירים מדי מכדי לצבור נסיון ולדעת אחרת. את זה, לא הרבנים אמרו להם. 

זה נכון שזה קשור גם לאופי - אבל גם לגיל. במיוחד אצל אנשים שנמצאים במקום שזה שמפמפמים להם כל היום. (אולי אימפולסיבים לא היתה בחירה נכונה לתאר את מה שרציתי...)

אולפנות שמלמדות שבחורה צריכה להתחתן מיד בסיום הלימודים ולפעמים כדאי שזה יקרה  עוד קודם.

אז בחורה שמושפעת בקלות, עם אופי לא הכי חזק בעולם, לא תעלה בדעתה לחשוב אחרת. והרי אמרו לה שיצחק ראה את רבקה ומיד אהב אותה - ככה שאין צורך ביותר מפגישה, או מקסימום שתיים (כי הרי לא כולנו יצחק אבינו...) כדי לסגור ענין. גם את זה אמרה המחנכת.

ברוב המוחלט של המקרים, מדובר בבחורים ובחורות צעירים מאוד יחסית. לפני סוף שירות לאומי ולפני תום ה'הסדר'. לרוב אפילו לפני הגיוס. 

ילדים בגיל הזה, עוד לא מספיק בוגרים כדי לדעת בעצמם מה הם רוצים ומה הם מחפשים.  

הם הולכים על זה ומקווים לטוב. זו גישה מאוד ילדותית וחסרת אחריות בעיני. 

כמה בחורות בנות 25 אתה מכיר התחתנו אחרי 4-5 דייטים? זה בעיני די מתמצת את הענין. 

או שמא: בכל האולפנות בו זמנית.

ושמעתי כמה וכמה סיפורים מזעזעים על כמה וכמה אולפנות מכמה וכמה בחורות שונות ודוסיות למדי. 

מישהי סיפרה לי שהמחנכת שלה אמרה לה, ביום שבו היה פיגוע בירושלים, שהפיגוע קרה בגלל שהיא לובשת חצאית קצרה מדי. ממש ככה. (וזו בחורה דוסית שלא סתם תספר כאלה סיפורים). 

אז לא למדתי באולפנא, אבל שמעתי גם על טיולים לעמוקה בכיתה י"א ועל בדיקות דור ישרים בתיכון. הכיוון ברור. 

(גם occurence אחד מהטמטום הזה, הוא אחד יותר מדי...)

ממה שהתרשמתי בעניותי,

אכן מדובר בתופעה קיימת בתוך כמה וכמה אולפנות -

אך ממש לא אופפת-כל (גם לא בהכרח את כל האולפנא הספציפית.

כל מקום ושרוטיו...).

האם מאותן אולפנות יש מסה גדולה משמעותית של בחורות שמתחתנות בגיל 19 אחרי 4 דייטים... אני מאמין שכן, אבל לא בדקתי. 

יהיה מועיל גם לעוד מטרות...

לא חשבתי על זה כך, יש מצב...

כשאר דבריך כאן (בחרתי את אחת ההודעות..).

אני לא חושבת שצריך להתארס מתוך להט רומנטי-פשוט היו כאלה שחשבו שזה המניע של החברות שלי להתארס כ"כ מהר,אז הבהרתי שזה לא נכון.

אני מסכים איתך לגמרי...

[לא התכוונתי לייחס לך את האמירה הנ"ל]

4-5 פגישות זה יותר מדי, מספיק פגישה אחת או שתיים. אלא א"כ את "בת" שאז צריך זמן שלא קשור באמת לרמה של ההכרות.

אבל כמו שכתבת, כן צריך שתהא מציאת חן (בסיסית) ושאיפות שמסתדרות יחד.

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.