אני רציתי ששניהם יהיו בחתונה שלי

לא ידעתי איך כי שניהם בכאסח חבל"ז

בסוף שניהם היו

 

לגבי אם זה יהיה מורגש וכו

  זה ממש קשה להסתיר כי יש את הקטע של הליווי לחופה על ידי ההורים

  (בקטע הזה יש ככ הרבה מנהגים אז אם זה לא אקטואלי אין מה להיכנס לכל זה..)

  שזה לכאורה פשוט אם הם יכולים לסבול אחד את השנייה.  

 

וחוץ מזה מי שמגיע לחתונה זה בדכ אנשים שמכירים אותך אז כאילו  מה הקטע שלא יהיה מורגש?

אבא נשוי לאישה שאני יחסית בקשר טוב איתה.

אמא נשואה לאיש שבא לי תדפוק לו כדור בראש! 

 

אם אני אגיד רק להורים ללוות בלי בני זוגם, זה יפגע באשתו של אבא.

אם אשתו של אבא תלווה ובעלה של אמא לא (ואין מצב שהוא מלווה!) אמא תיפגע. 

 

אני יכולה להגיד שאף אחד לא מלווה, אבל זה רק בתנאי שבעלי גם מסכים שההורים שלו לא ילווה, אחרת ההורים שלי יפגעו! 

אם בעלי יסכים, ההורים שלו עלולים להיפגע..

 

 

קיצור, עדיף לא להתחתן :/

 

קודם כל את לא הגרושיית הראשונה (זה תקין יויו?) שמתחתנת ולא האחרונה

אנשים כבר עברו את זה ושרדו ואפילו נהנו בחתונה שלהם חלקם גם מסתובבים בפורום הנכבד הזה

אז אל ייאוש

 

דבר שני

זה החתונה שלכם ואתם צריכים לעשות מה שאתם רוצים

אתם המלכים באותו יום ואתם קובעים מה יהיה ואנשים יצטרכו לקבל את זה

אל תתחילי לחשוב זה יפגע וההוא ירגיש לא נעים כי לא תצאי מזה

 

את יכולה להגיד שההורים ילוו בלי בני/בנות זוג

לפי מה שכתבת לא ככ חשוב לך מה חושב

ואשתו של אבא שלך אם היא בקשר טוב איתך אז היא תבין את הבעיתיות פה

 

ועצה : את כל התיאומים האלה עדיף לעשות לפחות בהתחלה פנים אל פנים ויחד עם הבן זוג שלא תהיי לבד מולם.

 

 

אם בעלך מספיק רגיש לעניין אז הוא יוותר וההורים שלו לא ילוו ויבינו

 

אפשר גם באישי

 

ומזל טוב

ובהצלחה

מהההה?????

מזה לא להתחתן???

נכון  שיש חששות יותר מחתונה רגילה אבל בגלל זה תמנעי מעצמך להתחתן????

את זה עוד לא שמעתי!!! לפחות תגידי שתתחתני ברבנות

נשמה..

לפני שאחי התחתן דיברנו על זה בלי סוף

נכון ,פתאום הכל צף , עלו שאלות למה זה קורה לנו? רחמים עליו ועלינו וכו'

בסוף זה הסתדר כ"כ יפה

הכלה שיתפה פעולה ורק רצתה לעשות לו טוב..

לדעתי בני זוג של ההורים ממש ממש לא קשורים!!

זה יום שאת צכ'ה להרגיש בו הכי נוח וכיף ושילוו אותך אנשים שאת לא הכי מסמפטת לא שייך בכלל!!

 

יותר מזה אח"כ שאלתי חברות חדשות שלי שבכולופן תכננתי לספר להן האם שמתן לב למשו חריג?? והן אמרו שלא..

 

קיצור מותק יהיה בסדר

ודבר שני- אני מאוד רוצה ששניהם יהיו, אבל אני עוד רחוקה מזה, אז אין לי מה להגיד...=]

תיקון:

את יכולה להגיד שההורים ילוו בלי בני/בנות זוג

לפי מה שכתבת לא ככ חשוב לך מה חושב הבעל של אמא שלך

ואשתו של אבא שלך אם היא בקשר טוב איתך אז היא תבין את הבעיתיות פה

 

עוד משהו

את הראשונה שמתחתנת במשפחה?

ובעלך?

 

תחשבו ברצינות על האפשרות שאף אחד לא ילווה...

זה יכול להיות פתרון טוב

זה מה שאנחנו עשינו

 

עצוב....

 

אולי רק האמא? או מי שאת יותר בקשר איתו..

אם אתה בקשר עם שני ההורים, מה הבעיה ששניהם יהיו וזהו?

אם הם מתנגדים זה לזה אז כבר יש איזו בעיה, אבל בסופו של דבר שניהם אוהבים אותנו, ואין סיבה שהם לא יסכימו למצוא פתרון יחד איתנו.

 

עוד דבר- לא לשכוח את בני הזוג. הם גם חלק מהעניין, והם תמיד שמחים לעזור גם כשקשה.

אצלנו שנינו רצינו ששני ההורים ילכו איתנו, אבל אם הייתה בעיה היינו מחליפים והאבות היו הולכים עם החתן, והאמהות עם הכלה, כמו שנהוג בהרבה מקומות וזה לא חריג בכלל.

 

דווקא אצלנו היה סיבוך עם ההזמנות בעניין הזה. גריזלי- היה לך דבר כזה?

אני רציתי לכתוב את בעלה של אמא, אבל לא את אשתו של אבא (אין לי שום דבר נגדה! באמת! רק מסיבות אחרות לא רציתי...)

בסוף היה לי יותר חשוב שהם לא ייעלבו, והגענו לפשרה שרק ההורים יהיו כתובים, ואף אחד לא נעלב. נכון שלא צריך לוותר כל הזמן, אבל לדאוג לשלום המשפחה יותר חשוב מאיזו הזמנה...

 

 

לפעמים הדבר הכי חשוב הוא לשבת בנחת ולהיות מקורי, לחשוב מחוץ לקופסא, להתייעץ עם אנשים חכמים, ותמיד יימצא איזה פיתרון.

פשוט כתבנו למטה משפחת פלוני ומשפחת אלמוני (של שנינו)

 

אי אפשר היה לכתוב את השמות של שניהם וזה היה עובר בשקט....

אצלנו ההורים שלו התעקשו על הסבתא שתחי', אז כתבו אותה בצד שלהם, ובצד שלנו כתבנו "הסבים והסבתות", כי אין מקום לכולם, ושוב לא רציתי להכנס לאותו סיבוך...

בשביל דבר כזה לא שווה להוציא 2 נוסחים,

במיוחד כי לא שווה שמישהו שקיבל נוסח אחד יגלה את הנוסח השני וייפגע עוד יותר...

והציעו לי אז את הרעיון וגם אז לא הסכמתי, אז כיוונת לדעת גדולים

יש בזה משהו סימלי של להתחיל דרך חדשה

להשתחרר מהבעיות של ההורים

 לנו זה לא היה עצוב

 

 

את הסיפור חיים. וכמו שנאמר בשרשור מתחת שיש כאלה שמתביישים בזה ולא מספרים לכולם ובסוף בחתונה חייבים להתמודד עם זה והמשפחה 'יוצאת לאור' השאלה היא אם זה עד כדי כך מורגש שזו חתונה של ילד/ה להורים גרושים או שזו יכולה להיות חתונה רגילה לחלוטין?

בס"ד

 

אחות אחת כבר התחתנה. בסידור טוב שהיה מתאים לכולם.
אחות נוספת מתחתנת בעוד שבוע באותה המתכונת בדיוק.

בהזמנה- שני ההורים ובני זוגם רשומים זה לצד זה[ולא אחד מתחת לשני].
בליווי לחופה- שניהם מלווים. [את בן הזוג כיבדו בברכה בשבע ברכות].
ואפילו יש כמה תמונות של שני ההורים והילדים. כך שאנו נראים משפחה נורמלית[הלוואי].

 

כיוון שאין הבדל במתכונת הזו למתכונת של חתונה של ילדים להורים נשואים הציבור לא מרגיש הבדל[מה גם שהריקודים נפרדים- אז עוד יותר...]
ואני גם לא מסתירה את העובדה שהוריי גרושים, מי שצריך-יודע. לא מפחדת שמישהו פתאום יגלה...

זה לא תופס כ"כ מקום אחרי החתונה של אחותי וגם אחרי שהסתכלתי על חתונה במבט של זה לא יעניין אותי  באמת מתי שאני יתחתן

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')